הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בדצמבר, 2003 16 תגובות

נראה לי שהוויכוח בנושא הסכם ז’נבה מתקיים בעיקר בשאלת השפעתו על דעת הציבור ועל סיום הכיבוש. מאחר שההסכם אינו בין קובעי המדיניות וכנראה לא ייושם, השאלות הנ"ל נראות לי פחות חשובות. החשוב הוא לדון בעקרונות שהוא מייצג. ניתן למקם את העמדות בשאלת הסכסוך ביחס לתמיכה או ההתנגדות להסכם ז’נבה (אקדים ואומר שאני מחלק את העמדות על פי קטגוריות מייצגות ולא מתייחס לעמדה של אדם או קבוצה זו או אחרת).

עמדת השמאל הציוני


ההסכם מייצג את העמדה של השמאל הציוני ולא שום דבר מעבר לכך. אפשר למקד את העקרונות הללו בשלוש נקודות עיקריות:



  1. חלוקת א"י המערבית עפ"י קווי יוני 67′ לשתי מדינות מדינה פלסטינית ומדינת ישראל.
  2. הבטחת מדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", כלומר יובטח הרוב היהודי במדינת ישראל.
  3. כדי להבטיח את סעיף 2 – פתרון בעיית הפליטים יהיה מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

עפ"י העקרונות הנ"ל מדינת ישראל תמשיך למעשה להיות מדינה יהודית אקסלוסיבית ולא דמוקרטית (אם לא לומר מדינת אפרטהייד גזענית). כלומר, בכוח הרוב ניתנים פריבילגיות ליהודים על חשבון הפלסטינים אזרחי המדינה. זו הפרקטיקה הציונית בחמישים וחמש שנות המדינה ולא יתכן כל שינוי כל זמן שהמדינה היא ציונית במהותה, כלומר מכשיר "לפתרון בעיית העם היהודי".


השמאל והימין הציוני – שני צדדים של אותה מטבע


ההבדל בין השמאל לימין הציוני אינו בעיקרון אלא בשאלת גבולות הכוח של הציונות. האחרונים חושבים שניתן להכיל עקרונות אלו על כל שטחי א"י המערבית, לכלוא את הפלסטינים בבנטוסטנים ללא זכויות אזרח או להמשיך את הטרנספר של ’67-’48 בהזדמנות הבאה שתיקרה.


חרף הנסיון של השמאל הציוני להציג את עמדתם כעמדה ליברלית-הומניסטית, הרי שעל פי הנסיון ההיסטורי הם הם שמילאו את התפקיד המרכזי ב"הגשמת הציונות". על כל פנים, בשעת מבחן תמיד הם הובילו או השתתפו במלחמות הכיבוש – "שחרור" – טיהור ובהתנחלות הציונית, והם תמיד הצדיקו אותם. השמאל והימין הם למעשה שני הצדדים של אותה מטבע ציונית. ההבדל ביניהם הוא אולי כמו ההבדל בין יורים ובוכים (ולא מסיקים את המסקנות) לבין יורים ושמחים.


 עמדת השמאל האנטי ציוני


העמדה העקרונית של השמאל האנטי ציוני, הדמוקרטי והסוציאליסטי היא, שלילה מעיקרן של שני הסעיפים 2 ו-3 של התוכנית הציונית. דא עקא, חלק ממנו תומך בפתרון של שתי מדינות.


לפי דעתי, מאחר שאינני חסיד של מדינות, אחת היא לי, אחת או שתיים. במלים אחרות זו לא השאלה העקרונית.


הבעייה היא:



  1. הראייה שהשמאל הציוני, עקב תמיכתו בשתי מדינות, הוא בעל ברית. זו עמדה מסוכנת המוציאה את השמאל מהמשחק בכלל והופכת אותו לזנב של "התוכנית השמאל-ציונית הגדולה" (כאמור לעיל).
  2. שתי מדינות היא האמצעי להגשמת סעיפים 1 ו-2 הנ"ל ואיני רואה מה הטעם בתמיכה בעיקרון זה כשלעצמו. 

מנגד נשמעות טענות חשובות שיש להתייחס אליהן:



  • הפתרון של שתי מדינות הוא הדרך המהירה (היחידה) לסיום הכיבוש מאחר שהוא זוכה לתמיכה בתוך ישראל ולתמיכה בינלאומית. מאחר שאני רואה בהמשך הכיבוש אסון לשני העמים, הייתי מתייחס בחיוב לטענה זו, אלא שאיני בטוח כלל שהיא מוצדקת:



    1. היא כבר נדחתה בקמפ דיוויד.
    2. במשך שלוש שנים של האינתיפאדה מתנגדי הפתרון הזה בארגוני הסירוב ובפת"ח עצמו רק התחזקו.
    3. יכול בהחלט להיות, כי לאחר שלא הושג "נצחון" ישראלי ההיפך הוא הנכון: אולי דווקא עמדת הסירוב הפלסטיני לנהל מו"מ מתוך עמדת חולשה, היא הדרך לסיום הכיבוש בטווח הקצר. בצד הישראלי מסתמנת ההכרה שלא ניתן להביא את הפלסטינים להסכם כניעה והמשך המלחמה מעמיד את ישראל במצב כלכלי ובינלאומי בלתי נסבל. לכן מסתמנת מבוכה מהמרכז הפוליטי ימינה שעשויה להביא אולי, בתהליך מפותל תוך כדי הטעיית הציבור, לנסיגה ישראלית בתנאים שיש בהם יתרון לעומת הסכם ז’נבה:



    • הנסיגה מהשטחים (או מחלקם) לא תיחשב לוויתור ישראלי אלא כאינטרס שלה. הפלסטינים לא יידרשו לוויתורים והמאבק יימשך בתנאים שישראל נמצאת בנסיגה.
    • מתנגדי הכיבוש בישראל לא נדרשים "ליישר קו נגד הימין". הם ימשיכו להתנגד לכוונות הממשלה להפוך נסיגה חד צדדית להסדר סופי, וימשיכו לתבוע את סיום הכיבוש.



על כל פנים לא נראה לי שפשרה כלשהי המתקבלת על הדעת תושג, כתוצאה של יוזמה כזאת או אחרת, בתנאים של חולשה פלסטינית. 



  • עקב האיבה ארוכת השנים בין שני העמים לא ניתן לקיים חיים "בשלום" בכפיפה אחת. האיבה רבת השנים היא עצמה תוצאה של הסכסוך שמקורו אינו גנטי, דתי או לאומי אלא כתוצאה מההשתלטות הציונית על הארץ תוך גירוש רוב תושביה והדברים ידועים. אם לא יתוקן העוול לא יועילו "שתי מדינות" ולא חמש – האיבה תימשך. יתר על כן, המטרה העיקרית של שתי מדינות היא להנציח את העוול. 
  • הפער ברמת ההתפתחות הכלכלית-טכנולוגית בין שני העמים יצור בתוך המדינה האחת יחסי מטרופולין קולוניה – מנצלים-יהודים מנוצלים-פלסטינים. זוהי טענה מוזרה ביותר: בשלב האימפריאליסטי של הקפיטליזם, סחיטת רוב עודף הערך נעשית בפריפריה. קשה לומר כי מצבם של העובדים הפלסטינים אזרחי ישראל, גרוע ממצבם של הפלסטינים בשטחים (גם לפני האינתיפאדה) או של העובדים הזרים בישראל. המדינה הפלסטינית הקונקרטית שעליה מדובר אמורה לקום במסגרת חלוקת העבודה העולמית של האימפריאליזם האמריקאי (חזון בוש) ומיועדת לספק עבודה זולה להון הישראלי-בינלאומי. חלק מהבורגנות הלאומית המתווך בין העבודה המקומית להון הזר מזדהה עם האינטרסים שלו. חלקו האחר (הזעיר בורגנות) מוביל מאבק אנטי אימפריאליסטי לכיוונים של פאשיזם, פונדמנטליזם וכו’. במדינה אחת – בהנחה שבשלב זה תהיה מדינה קפיטליסטית – ניצול מעמדי ימשיך להתקיים ועקב האינטרס של הבורגנות ב"אחדות לאומית" יש לו גם אופי לאומי. אבל בכל מקרה, לפחות לא תתאפשר האפלייה בין פועלים יהודים לפלסטינים במסגרת החוק (ביטוח לאומי, דמי אבטלה, שכר מינימום ועוד זכויות סוציאליות) ולא יתאפשר בה למנוע התארגנות פועלים פלסטינים באיגוד מקצועי משותף ובמפלגה משותפת (מבחינה זו טוב המצב כאן מדרום אפריקה שאין בה מעמד פועלים לבן). בנוסף, קליטת הפליטים הפלסטינים (בהנחה שכך יהיה) לא תתאפשר ללא רפורמות סוציאליסטיות (שיכון, חלוקה מחודשת של הקרקע, תשתיות ויצירת מקומות עבודה).
  • "שתי מדינות לשני עמים" היא הביטוי לזכות ההגדרה העצמית של היהודים והפלסטינים, זכות ההגדרה בעצמית עד להפרדות היא אינטרס של הבורגנות הלאומית בתנאים של דיכוי לאומי. היא מוצדקת בתנאי שזוכה לתמיכת רוב העם. תנאי זה לא מתקיים (כאמור) במקרה של הפלסטינים (כולל פליטים ופלסטינים אזרחי ישראל). על שלילת "זכות ההגדרה העצמית" של היהודים במדינה יהודית ודמוקרטית על חשבון הערבים כבר נכתב לעיל.

שאלת הסכסוך והסוציאליזם


תמורה סוציאליסטית אינה עומדת על סדר היום בשלב זה, לכן המחשבה שמהפכה סוציאליסטית היא תנאי לסיום הסכסוך מובילה לדרך ללא מוצא ולחידלון.


הקפיטליזם נמצא אמנם במשבר עמוק אך עד עכשיו הוא נחלץ ממנו. לאחר תקופה של שפל/מלחמה מגיעה תקופה של צמיחה וחוזר חלילה. בכל מקרה אין בכך בלבד תנאי מספיק למהפכה סוציאליסטית וגם לא צפויה התמוטטות הקפיטליזם מעצמו. 


במאמר מוסגר צריך להזכיר כי כדי שהתנאים יבשילו למהפכה סוציאליסטית צריך שיתממשו 4 תנאים עיקריים (מטבע הדברים זהו תאור סכמטי שלא לומר דוגמטי):



  1. אי תפקוד השיטה הקפיטליסטית (בולמת את כוחות הייצור).
  2. הסוציאליזם הוא האינטרס (האובייקטיבי) של רוב חלקי החברה.
  3. למעמד (רובד) המוביל את הייצור (במובן המרכסיסטי) יש אינטרס במהפכה.
  4. 2 ו-3 מודעים לאינטרס הזה ופועלים להגשמתו.

בשלב זה 1 מתקיים באופן חלקי (כאמור לעיל). 2 מתקיים. 3 לא מתקיים באשר 1 מתקיים באופן חלקי. 4 לא מתקיים באשר 3 לא מתקיים. 


יחד עם זאת, ככל שמעמיק משבר הקפיטליזם גוברת ההתנגדות לו, בעיקר לאופיו האימפריאליסטי. התנגדות זו ששורשיה מעמדיים, עקב העדר אלטרנטיבה סוציאליסטית, לובשת צורות מסוכנות (פאשיזם, פונדמנטליזם) ונוקטת בשיטות של טרור מתאבדים ועוד.


לעניינינו, מהסיבות האמורות לעיל ומכך שהרשות המייצגת את הבורגנות הפלסטינית, המוכנה למעשה לוותר על זכות השיבה תמורת שלטון, התנועות המובילות את ההתנגדות הפלסטינית הן התנועות האיסלמיות. עפ"י השקפתם אין מקום ליהודים בפלסטין האיסלמית. לא נראה שביחסי הכוחות הקיימים יוכלו אלו לממש את מטרתם (ואולי כן?!) על כל פנים השקפה זו מסוכנת ליהודים ולפלסטינים גם יחד.


לסיכום


על מנת להציב חלופה דמוקרטית לפלסטינים המתנגדים לציונות, התומכת גם בזכות היהודים לחיות בארץ בשוויון זכויות לא ככובשים אלא כבני המקום, חייב השמאל הדמוקרטי להיבדל מהשמאל הציוני ולהציג תוכנית משלו הבנוייה על שלושה יסודות:



  1. תביעה לסיום הכיבוש עכשיו ללא תנאים מוקדמים – נסיגת כל כוחות הכיבוש לגבולות ’67.
  2. הכרת ישראל באחריותה לבעיית הפליטים ומימוש זכות השיבה במו"מ עם נציגיהם הישירים של הפליטים.
  3. ביטול העיקרון והמעשה של "מדינה יהודית ודמוקרטית" המבוססת על "רוב יהודי" – ביטול כל החוקים, התקנות והנוהגים המפלים בין האזרחים היהודים והערבים ופירוק כל המוסדות המבוססים עליהם.

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. שמאלי ישראלי=ציוני הגיב:

    כל יהודי אנטי ציוני אינו שמאלי! הוא בפרוש ראקציונר ואנרכיסט ותו לא! המילה הנרדפת ליהודי שמאלי היא אחת ויחידה ומשמעותה יהודי ציוני! השמאל הוליד את הציונות והימין הולך לקבור אותה! ממני פוליגלוט

  2. מיילדי הציונות הגיב:

    "השמאל הוליד את הציונות" הוא כתב ושאר חלקי
    התגובה הדמאגוגית-פרועה, "נכונים" כקביעה שגויה זו: את הציונות חזו והנחו יהודים אמידים במרכז אירופה, שרצו להפטר מהשמאל היהודי ובעיקר מהעניים המרודים היהודים – לשלח אותם לפלסטינה (או לאוגנדה,או לארגנטינה) ולהשאר בעצמם,באירופה.

  3. אינדיאני הגיב:

    רוצה להתייחס לשלש פיסקאות במאמרך.
    אי תפקוד השיטה הקפיטליסטית . הרי רק השיטה הקפיטליסטית קיימת היום .המערב הולך ומתרחב ובשנה הבאה מצטרפים עוד 10 מדינות לשיטה הלא מתפקדת הזאת.כיצד 2 אחוז מתושבי ארה"ב מייצרים מזון לארצם ולכל מקום נזקק בעולם זה אי תפקוד ?
    אינני חסיד של מדינות – האם אתה רואה את גמר שיטת המדינות בדורות הבאים . הרי מדינות ועמים רבים היו בשליטת רוסיה וכשניתן להן נפרדו כל אחת לדרכה והתהליך עוד נמשך .הרצון להתבדלות קיים במדינות רבות כמו בלגיה קנדה ועוד . ריאלית לא נראה בקרוב חיסול המדינות .קשה לומר כי מצבם של העובדים הפלסטינים … מציע לך סע וטייל במרחבי ישראל . רוב האוכלוסיה הערבית שיפרה את מצבה לעין ערוך בשנים האחרונות .ערבים תופסים מקומות חשובים בכלכלת ישראל לדוגמא בשטח הבריאות – רופאים אחיות וכח עזר . אין זה מושלם ויש עוד לשפר אולם רוב הערבים הישראלים זוכים ליחס ורמה שאחיהם בארצות ערב טרם הגיעו אליה .
    מאמר זה מזכיר לי את ילדותי כאשר בתנועת הנוער ערכנו דיונים איך תראה המהפכה הבאה , רצינו ללמוד רוסית במקום אנגלית . בינתיים עברו 50 שנה . התיאוריה המרסיסטית חלפה מן העולם או לפחות חייבת להפיק כמה לקחים ולהשתנות. דווקא השיטה הקפיטליסטית למדה רבות מזו הסוציאליסטית בנושא מדינת הרווחה , ביטוח בריאות , חינוך חובה וכד’ . זה לא מושלם אולם זה הכי טוב שיש.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    לכותב המאמר,ישראל,שלום רב:

    המאמר חשוב ומנוסח בצורה מצוינת,ברורה ושיטתית,ואם זאת,בגלל הנושאים החשובים והמורכבים בו,לא נתן היה לפתח ולהרחיב בכל הנאמר.רוצה להתייחס רק לנקודה אחת שהיא,כמובן,קשורה לכל המכלול,והיא:השאילה באיזה שלב של הקפיטליזם אנו נמצאים.
    לא נתן לאמור בוודאות האם אנו "בסוף"של שלב
    הסטורי זה "או לפני הסוף"ועדיין,הפתעות רבות
    ממתינות לנו.תחזית או הערכה זו,משפיעה על
    אפשרות של שינויים חברתיים רדיקליים,וכן,על
    פתרון יסודי של הסכסוך במזרח התכון.
    מבלי לפתח את כל הנושא,וכאחד העוסק בתחום,
    רוצה לציין שעל דעת חוקרים רבים,כולל אלה שלא
    מגדירים עצמם כ"שמאל"(כגון איל הפיננסים סורו)מעריכים שאנו נמצאים בעידן של תמורות
    יסודיות ומרחיקות הנובעות,בין היתר,מתמורות
    טכנולוגיות,ריכוז ההון,אבטלה גוברת ופער הולך
    וגדל בין עניים לעשירים.
    המשך מגמות אלה בטווח הקצר(דור אחד או שניים)יביאו להתמוטטות הסדר הקפיטליסטי הקיים.
    בשורות אלה,מבלי להאריך בתגובתי,רציתי רק
    לומר שבנתוח נושא המאמר,יש לקחת ברצינות מצב
    אפשרי זה,ולכלול מגמות אלה במצע של שמאל אמיתי,כולל בנושא הסכסוך ישראלי-פלסטיני.
    ועל כן,הייתי מציע סעיף מס.4 בסיכום המאמר
    החשוב:
    4)העמדת העובדים והפועלים היהודים והפלסטינאים,מונהגים במפלגות שמאל מארקסיסטיות,בראש השלטון וההכרעות ההסטוריות.

  5. "מיילדי הציונות" הגיב:

    החלק הראשון נכון,את הציונות חזו והנחו יהודים אמידים במרכז אירופה. אבל לא כי רצו להפטר מהעניים, אלא כי מפחד האנטישמיות במקומותיהם חיפשו מקלט בטוח להונם וכן יכולת השפעה פוליטית כמייצגי האינטרס הקולוניאלי של ממשלותיהם (חיץ בין אירופה לברבריות). את הפירות האלו קצרו דוקא היהודים העשירים בארה"ב.

  6. רן הרשברג הגיב:

    גם ליהודים מגיעה מדינה משלהם. מדינה דו לאומית זה חזון לא מציאותי ומסוכן שאליו מוביל הימין הקיצוני וזוכה משום מה לתמיכה של השמאל האנטי ציוני. איזו ערובה יש לשמאל הרדיקלי שמעונין במדינה רב לאומית שבהם יהיה רוב ערבי יגלה יחס סובלני כלפי המיעוט היהודי?. מלחמת השחרור היתה אשמת הפלשתינאים שדחו את תוכנית החלוקה. שלום בין שתי העמים יושג רק באצמעות חלוקת הארץ לשתי מדינות.

  7. אינדיאני הגיב:

    על דרך השלילה אתה אומר כי אינך חסיד של מדינות אולי תוכל לפרט בעד איזה שיטה אתה . האם מדינה אחת בכל העולם – מי ינהיג אותה ?

  8. לאינדיאני הגיב:

    הטקסטיקה שלך מגונה: אתה בא ושואל שאלות קיטבג מטופשות, ואז כשלא עונים לך, אתה מקבל את זה כמעין הודאה בריקנות מתודולוגית ויוצא עם סטיגמה על השמאל כולו.
    אנא, עוף לי מהעיניים.

  9. לאשר פרוליך | ישראל פוטרמן הגיב:

    תודה על המחמאות
    לענין "התחזיות למה שיקרה בעוד דור או שניים"
    אינני יודע. המסקנה שלי מכוונת למה שקורה היום. להכניס את הסוציאליזם בדלת האחורית (סעיף 4 שאתה מציע) זה כמו להכניס פיל בדלת האחורית (של חנות חרסינה).

  10. אשר פרוליך הגיב:

    לישראל שלום:

    אינני מציע להכניס את הסוציאליזם "בדלת האחורית",אלא דווקה בדלת הראשית.
    ללא הכנסת "הפיל" הזה,חנות החרסינה תמשיך
    להיות…חנות חרסינה,שכל תזוזה,ולא רק של
    "פילים",תגרום להרס רב,גם "בלי כוונה".
    ראה ההרס שנגרם בכפרים ובערים הפלסטינאיות,ראה ההרס הרב,הרעב,העוני,הפשע,
    בערים "שלנו".וכל זה בלי ה"פילים" עליהם אתה
    מדבר,אבל עם חיות אחרות,הרבה יותר הרסניות.
    ראה ההרס בעירק,בבלקן,באפריקה,בדרום אמריקה.
    הסוציאליזם היא הדרך היחידה שתוביל לשלום
    אמיתי בין עמים,כי הקפיטליזם צריך מלחמה כאוויר לנשימה.בעושר הנוצר היום בעולם,אפשר
    היה לפתור את מרבית הבעיות שעדיין האנושות עומדת מולן,מלחמות,רעב,מחלות,עוני,אבל זה כמו
    לבקש מנמר להפסיק להיות נמר.אני לא מנסה
    להכניס פיל בחנות חרסינה,כי הקפיטליזם לא
    דומה כל כך לחנות חרסינה.דומה יותר לג’ונגל.

  11. לאינדיאני | י.פ. הגיב:

    מדינה היא מכשיר לכפיית הסדר הקיים על בני אדם באמצעים שונים ומגוונים כגון שטיפת מוח יומיומית, משטרה. צבא, חיל אויר, כור גרעיני ועוד.לכן אני לא חסיד.
    לשאלה מה אני מציע במקום אני לא מתייחס… אני חייב להשאיר משהו לנכד שלי (הוא בן שלוש עכשיו)

  12. לאשר פרוליך הגיב:

    אני חושש שזה לא ענין של פתרון אם או בלי סוציאליזם (גם לדעתי הסוציאליזם הכרחי) אלא של ניתוח בעיות לגופן ושהאספקט הסוציאליסטי לא יהיה מנטרה קאטואית של "לאחד את מעמד העובדים תחת מפלגות מרקסיסטיות" שמוסיפים לכל ניתוח ולא משנה של איזו בעיה ומה כתוב בו.

  13. אשר פרוליך הגיב:

    לישראל(המגיב האחרון?)

    רציתי,אם כבר לשמוע,למה ,לדעתך ,הסוציאליזם הכרחי,והאם זה קשור (הכרח זה)לנושא של המאמר או לא.
    ואם זה חלק(לדעתך)של הניתוח "לגופו של הענין"
    אינני מבין את הסתירה שבין"הסוציאליזם ההכרחי"
    לפי דברך,ומצד שני,כאילו אין לנושא זה כל קשר
    לבעייה שהעלתה(או שיש קשר?).
    כוון שאני אוהב,כמוך,ניסוחים ברורים,הייתי
    רוצה לדעת אם לדעתך,נתן לפתור את הסכסוך
    ללא סוציאליזם,או בדחייתו ל"שלב שני",ואם,
    לדעתך,הוספת הסעיף ה4,מיותרת.

  14. לאשר פרוליך | ישראל פוטרמן הגיב:

    הסוציאליזם אינו הכרח (לא אני הגבתי מעליך) -וזאת לא "תגלית" שלי. אם מרכס מקובל עליך הרי ציטטה מקוצרת: מדכאים ומדוכאים נלחמו מלחמה בלתי פוסקת שנסתיימה מדי פעם בשינוי צורה מהפכני של כל החברה כולה או בשקיעת כל המעמדות הנלחמים כאחד (המניפסט הקומוניסטי)
    כלומר זו אלטרנטיבה בלבד בין קידמה לשקיעה ובתנאי שבוחרים בה במודע.
    הפלסטינים לא נאבקים לסוציאליזם (או שלא שמעתי על כך) אלא נגד הדיכוי הציוני. ככל הידוע לי סוציאליסטים תומכים גם במאבקים דמוקרטיים נגד דיכוי (שם).

  15. הצלילה לזבל! הגיב:

    רצח רבין,גשר המכביה, פרשת משעאל, פרשת הפלקל,פרשת רמדיה, השחיתות הגואה בחלונות הגבוהים -כל אלו הם רק חלק מהסימנים שהחברה הישראלית נמצאת לפני פשיטת רגל טוטאלית

  16. אשר פרוליך הגיב:

    מתנצל שלא הייתי מספיק מפורש.כשהתכוונתי
    שהסוציאליזם הוא הכרח,כוונתי היתה כפי שישראל
    מפרש:האלטרנטיבה היא בין סוציאליזם לשקיעה.
    (טוטלית).
    נכון,הסוציאליסטים תומכים במאבקים דמוקרטים
    נגד דיכוי,אבל תמיד,מנקודת ראות מעמדית ולא
    "כללית".איני רוצה לצטט,אבל נאמר פעמים רבות
    על ידי אבות הסוציאליזם,שגישות "כלליות",של
    "כל העם","נשתף פעולה" אלה
    ססמאות של הבורגנות,הפוגעות בסופו של דבר
    בעובדים ומדוכאים של כל העמים,והתנועות הסוציאליסטות חייבות לשמור על עצמאות ושמירה
    לאינטרסים של מעמדות המדוכאים בכל מצב,גם
    במאבקים נגד כל דכוי.
    אגב,נכון שרק קומץ פלסטינאים נאבקים לסוציאליזם,וגם קומץ ישראלים,ועובדה זו היא
    מרכיב מרכזי וחשוב (אך לא היחידי)בהסבר לבוץ העמוק והתובעני בו נמצאים שני העמים.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים