הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 בפברואר, 2004 21 תגובות

המונח פוסט-ציונות כמו אנטי-ציונות או א-ציונות אינו מקובל בתרבות הפוליטית בישראל. הציונות בה’ הידיעה היא עדיין המנטרה השולטת בשיח הפוליטי בארץ, או ליתר דיוק זו האידיאולוגיה הכמעט רשמית של המדינה. הציונות נתפסת כמלה נרדפת לפטריוטיות. די בדוגמה אחת מהעבר: בזמנו הביעו מתי פלד, אורי אבנרי וחברים נוספים מהמועצה הישראלית-פלסטינית לשלום את תמיכתם בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל; כאשר הואשמו על כך שאינם ציוניים, פנו לבית המשפט ותבעו את מאשמיהם בהוצאת לשון רע. ריבוי המונחים שהומצאו לשם ביקורת על הציונות מעיד על חוזקה של האידיאולוגיה. בשנים האחרונות הופיעו חוקרים והוגי דעות המטילים ספק בהנחות היסוד של הציונות – כמו בתכניה ותולדותיה – ואפשר לראות בזה מעשה אינטלקטואלי אמיץ. ברם, כדי להבין את שדה הקרב האידיאולוגי שנוצר, עלינו לסקור את הרקע להתפתחות המבצר הפוליטי והאידיאולוגי הזה.

הציונות כאידיאולוגיה אירופית


באופן כללי אנו מכירים בשני סוגים של לאומיות. האחד נולד במהפכה הצרפתית, המבוסס על הממד הטריטוריאלי: כל בני האדם המתגוררים במרחב מסוים שייכים השתייכות מלאה לאומה. זאת על אף מקורות אתניים שונים או כל הבדל של דת, מעמד או מין. כולם אזרחים שווים בפני החוק. לאומיות זו היתה כוללת (Inclusive). כך למשל נקלטה הקהילה היהודית הצרפתית של אותה עת לתוך גוף האומה הצרפתי מבלי להשאיר עקבות.


לאומיות טריטוריאלית חילונית זו, הפכה לדוגמא עבור כל תנועה לאומית מתקדמת באשר היא. כדוגמה לכך אפשר להצביע על הגדרתו של אייג’ז אחמד, מהי מדינת הודו כיום: אומה אחת המורכבת מקבוצות אתניות רבות המדברות יותר מ-200 שפות (כולל אנגלית).


לאומיות מסוג נוסף מבוססת על המרכיב האתני, כפי שהציע הרדר (Herder). על פי הרדר, השייכות לאומה נובעת ממקור אתני, תרבותי ולשוני משותפים. גישה זו, בתוספת של רומנטיזם גרמני (Romanticism) מונחת ביסוד התפיסה הציונית, ומהווה סוג של לאומיות מצומצמת או בלעדית (Exclusive). והנה האנטי-תזה ללאומיות-החילונית-האזרחית. הנס כהן (Kohn) תיאר את הרומנטיזם הגרמני בזו הלשון: הרומנטיקנים יצרו אידיאליזציה של העבר הלאומי מול עקרונות 1789 והאדרת האופטימית של עידן ההשכלה.


תיאור מוצלח של לאומיות מהסוג השני נמצא בהצהרת העצמאות של מדינת ישראל:


"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.


"לאחר שהוגלה העם היהודי מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.


"מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית".


הרי לכם דוגמה מאלפת כיצד אפשר לעשות מיסטיפיקציה של העבר הרחוק. היא אנטי-היסטורית על פי העובדות, רומנטית על פי הפרוש ומטה-היסטורית על פי התפיסה. היא מזכירה את אימרתו המפורסמת של רנן כי "חלק מהיות אומה הוא סילוף סיפור תולדותיה". אימרה זו הולמת במיוחד את הצהרת העצמאות של ישראל, החופפת פחות או יותר את הופעת המדינה הישראלית על בימת ההיסטוריה המודרנית.


המרכיב האתני-רומנטי של הציונות, למרות מרכזיותו, אינו המרכיב החשוב ביותר. רעיון הציונות לא יכול היה להיוולד אלא בעידן האימפריות, כפי שההיסטוריון הובסבאום מכנה את התקופה שבין 1875 לבין 1914. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמימוש התוכנית הציונית היה תלוי בממד הקולוניאליסטי-אימפריאליסטי הקיים באידיאולוגיה הציונית.


גזענות היא הממד האידיאולוגי של האימפריאליזם. הגזענות המודרנית היתה ההצדקה הראשונה במעלה של הכיבוש, הניצול וההשפלה של המוני בני אדם באימפריות האירופיות החדשות והמורחבות. בשנים 1885-1914, תקופת השיא של ההתפשטות האימפריאליסטית, משלו בכיפה תורות הגזע של יוסטון סטיוארט צ’מברליין וג’וזף ארתור דה גובינאו, יחד עם הדרוויניזם החברתי. לפי גישות אלה, הלא-אירופאים נחשבו נחותים, מפגרים תרבותית, חלשים וברבריים. בקיצור, מתאימים ביותר לשליטה.


תנועה כמו הציונות, אשר קראה לתומכיה לעזוב את אירופה ולהגר לארץ ישראל, התאימה במיוחד להפנמת האידיאולוגיה האימפריאלית-גזענית שהתעלמה מזכויותיה של האוכלוסייה המקומית, ובוודאי שהתעלמה משאיפותיה. לו פלסטינה היתה מאוכלסת בצרפתים למשל, היה זה קשה מאוד לקרוא ליהודים להתיישב בה כדי לבנות מדינה חדשה. אולם קריאת התגר המיוחסת לסופר ישראל זנגוויל, "לתת את הארץ ללא עם לעם ללא ארץ", לא נראתה מבשרת רע. "ההתרוקנות הרטורית" של פלסטינה מערבייה, לא חרגה מההתעלמות "הנורמלית" שהיתה נהוגה כלפי אוכלוסיות ילידות. כיום, במציאות של מיליוני פליטים פלסטינים, הרעיון נשמע כסיוט של ממש.


בקונגרס הציוני הראשון (1897) עשה הסופר הציוני מקס נורדאו השוואה בין היהודים לאירופאים ובין היהודים לעמים ילידים: "רוב היהודים הם גזע של פושטי יד מקוללים. הם מוכשרים וחרוצים יותר מהאירופאי הממוצע, שלא לדבר על האסיאתים והאפריקאים הגוססים".


תיאודור הרצל ראה במדינת היהודים "חלק מהמבצר האירופי נגד אסיה, מוצב של ציוויליזציה נגד הברבריות".


יש להדגיש ולחזור ולהדגיש שהציונות היא תנועה מודרנית. היא לא צמחה ממסורות עתיקות יומין או מקודשות. היא צמחה ממסורות מומצאות. היא צמחה יחד עם תנועות לאומיות אחרות באירופה, בהן תנועות של עמים שנחשבו עד אז כבלתי היסטוריות – כגון הפיניים, הסלובקיים, המקדוניים, הבאסקים או הוולשים.


לעומת הדוברים הרשמיים של האידיאולוגיה הציונית כיום, הכיר נורדאו בקשר שבין הציונות לתנועות לאומיות אחרות דאז. כבר ב-1902 כתב: "הציונות החדשה צמחה באופן חלקי מתוך דחפים פנימיים של היהדות, מתוך התלהבות יהודים משכילים לתולדות העם וגיבוריו. […] בחלקה הגדול הציונות היא תוצאה של שני דחפים חיצוניים – הראשון, עקרון הלאומיות ששלטה באירופה מהבחינה המחשבתית והרגשית במשך חצי מאה – עקרון שקבע את הפוליטיקה המדינית של העולם; והשני – האנטישמיות הפוגעת במידה זו או אחרת בכל היהודים באשר הם".


אם כן, לא היתה אומה יהודית שחיכתה כמו היפיפייה הנרדמת לנשיקת הנסיך הציוני כדי להתעורר לאחר אלפיים שנות תרדמה. בדומה לתנועות לאומיות אחרות, היתה התנועה הציונית תופעה חדשה לחלוטין. במובנים רבים היא אף התנתקה ממסורות יהודיות עתיקות-יומין. התנועה הציונית היתה חלק אינטגרלי של תרבות אירופה, ושיקפה נאמנה את זרמיה. דימויה ושאיפותיה של הציונות היו קשורים קשר בל יינתק אל התרבות והדמיון של אירופה הדתית-לאומית-אימפריאלית של המאה ה-19.


לא כאן המקום להרחיב את הדיבור על כך, אולם כדי להבין את השורשים האירופים – ובמיוחד הגרמניים – של הלאומיות היהודית, עלינו להכיר מעט את הקשר של הציונות עם התרבות האירופית. ההיסטוריון היהודי-אמריקאי הנודע, סלו ברון, שנולד והתחנך בווינה לפני מלחמת העולם הראשונה, כתב על משיכת היהודים אל הלהט המשיחי של הלאומיות המודרנית. אפשר היה לחשוב שלהט משיחי הוא אפיון יהודי טיפוסי על רקע סבלותיהם עתיקות היומין. בקונטקסט המיוחד של הלאומיות, יש ללהט המשיחי שורשים גם ברפרטואר של הלאומיות האירופית. ברון סקר את תכונות הלהט הזה. את האקסקלוסיביות ואת האמונה העמוקה בקץ הימים המתקרב בעידן ההתגשמות הסופית של הלאומיות המודרנית. הוא קושר את הלהט הזה אל הדתות המונותאיסטיות העתיקות. ברון גם מביא וריאציות על אותו מוטיב: הלהט הדתי האמריקאי בקשר ל-Manifest Destiny; העם הפולני כהתגלמות של המשיח המעונה, כפי שראה זאת הסופר הפולני אדם מיסקביץ; או הצהרת מציני כי העם האיטלקי הוא המשיח האמיתי. אין סוף לדוגמאות. מרקס כתב ש"קרומוול והעם האנגלי שאלו מהתנ"ך את שפתו, יצריו ואשליותיו למען המהפכות הבורגניות שלהם". הצליינים האמריקאים יצאו לעולם החדש בכדי לייסד ירושלים חדשה. ב"מלחמה ושלום", טולסטוי מתאר את מוסקווה כירושלים. וגם ורדי מלביש פטריוטים איטלקיים בלבוש עבריים קדומים הבוכים על נהרות בבל "בזוכרנו את ציון".


נורדאו כתב שהציונות רק בחלקה צמחה מתוך דחפים יהודיים, אם כי הוא מתעלם מתרומתה המכרעת של התרבות האירופית לציונות. הרי מייסדי הציונות באו מהיהדות המשכילה ולא הדתית – שחלק קטן ממנה הצטרפו מאוחר יותר. בעיקרה, הציונות היא אידיאולוגיה אירופית. עובדה היא, שמתוך היהדות המזרחית בעלת תרבות והיסטוריה מהוללת משל עצמה, מעולם לא צמחה תנועה לאומית.


אירופה של המאה ה-19 קידמה את הרעיון הציוני גם בכך שהביאה את פלסטינה לתשומת לבם של האירופאים בכלל, והיהודים האירופאים בפרט. לספרות המסעות של למרטין, פלאובר, שטובריאן ומרק טווין היה קהל רב, במיוחד לאחר כיבושי נפוליון כשהארץ עוררה עניין אימפריאלי גדול. היא הפכה מטרה למסעות ומחקרים רבים. בשנות ה-30 של המאה ה-19 היתה יפו נמל יעד שגרתי וכעבור עשור בלבד נוסדו סוכנויות נסיעות רבות אשר מיקדו את כל עסקיהן בתיירות לארץ הקודש. לאור הגישה המדעית שתפסה תאוצה בימים ההם באירופה, התרבו המשלחות הארכיאולוגיות שבאו כדי "להוכיח" את האמת שבדברי התנ"ך. לשם כך נוסדו כמה חברות ארכיאולוגיות, בעיקר בבריטניה, הארץ האימפריאלית הראשונה במעלה, וראשיה הפגינו התעניינות רבה בכל הקשור לממצאים. כפי שכתב ניל סילברמן בספרו Digging for God and Country, "המדבר התנ"כי הפך מוקד התעניינות בעולם המערבי בשני צדי האוקיאנוס". גם בגרמניה כמו באנגליה היתה הזדהות דתית-אימפריאלית עם ארץ הקודש. שתיהן ראו את פלסטינה כ"ארצנו".
 
נראה כי המעורבות האירופאית בא"י עשתה רושם עמוק על משכילים יהודים בעלי נטייה לאומית. פתאום הארץ נהפכה לא רק ממשית אלא גם ברת השגה. א"י הפכה מזיכרון היסטורי לאפשרות מעשית. היא הוצאה מתחום המסורת והועלתה על סדר היום. בקיצור, היא הומצאה מחדש, נולדה מחדש כציון.


בלי התפתחות זו קשה לדמיין כיצד פלסטינה דאז יכלה להיהפך מטרה למפעלי התיישבות יהודיים. הברון הירש ויהודים פילנתרופים אחרים שרצו לעזור לאחיהם האומללים, ראו בארגנטינה ובארצות דרום אמריקה האחרות מקום הולם למאמציהם. במבט ראשון פלסטינה לא נראתה להם מתאימה. אפילו ציונים נודעים כהרצל ונורדאו חיפשו על גבי מפת העולם אחר מקום מתאים, והצביעו על אוגנדה כמקום מועדף. ברם, האלטרנטיבות הללו נראו די חיוורות לעומת התמונה של ארץ ישראל השזורה במקומות היסטוריים-תנ"כיים ציוריים, כפי שתוארו על ידי הסיירים-תיירים-חוקרים האירופאים. אם הלאומיות האירופית סיפקה ליהודים במידה לא מבוטלת את הרעיונות והשאיפות, היא גם סיפקה להם את המקום להגשמתה.


אוסיף כאן שתי הערות. הראשונה: תיאור האידיאולוגיה הציונית במאמר זה נעשה לאחר מעשה, מזווית ראייה של הציונות כאידיאולוגיה השלטת בארץ כיום. בסוף המאה ה-19 ובמשך תקופה ארוכה לאחר מכן, הציונות היתה זרם שולי בקרב יהודי מזרח אירופה, וזניח לגמרי במערב. היה זה רק לאחר מלחמת העולם השנייה שהציונות הגיעה למעמדה השלט.


הערה שנייה: את הכוח וההשפעה של אידיאולוגיה ולאומיות באופן כללי יש לבחון לאור העובדה שאומות רבות – כגון ארה"ב, אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה ורבות ממדינות דרום אמריקה נוצרו ללא אידיאולוגיה לאומית או היסטוריה כלשהי (אם כי ניסו בדיעבד להמציא לעצמן עבר).


ביבליוגרפיה

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. יגאל לביב הגיב:

    ציונות אינה לאומיות
    יש לי רושם כי שמואל אמיר לא מבדיל בין התנועה הציונית לבין התעוררות הלאומיות של העם היהודי.המאה ה-19 היתה המאה של התעוררות הלאומיות באירופה ועל רקע זה של התעוררות הלאומיות היהודית.יהודי לאומי אינו חייב להיות ציוני.משה הס,אחד-העם ורבים אחרים קראו ליהודים להכיר בהיותם בני לאום יהודי שהוא חלק מאומה צרפתית או גרמנית או אחרת.היה אדם בצאתך ויהודי בביתך-היא תמצית הלאומיות היהודית.
    הציונות היא פלג בתנועה הלאומית היהודית שרצתה בהקמת בית לאומי ליהודים בפלסתינה ציון.
    לא ברור לי מדוע אמיר מביא דוגמאות רבות להגדרת הלאומיות ומתעלם מההגדרות המרכסיסטיות או של בורוכוב.

  2. נתן. הגיב:

    אם כבר מדברים על שכתוב הסטוריה כדי להזכיר את ספרו החדש של בן-ציון נתניהו(אבא של) שעוסק ב"אבות הציונות" ,לפי דעתו כמובן, ואף זכה למופע יחסי ציבור באדיבות הערוץ הראשון .מיותר לציין שבספר לא מופיעים אנשים כבורוכוב,כצנלסון,בן-גוריון,ארלוזורוב או כל מישהו אחר מהציונות הסוציאליסטית.

  3. יובל הלפרין הגיב:

    פוסט ציונות איננה ביקורת על הציונות, אלא הצדקת הציונות בדיעבד, על בסיס התפיסה הפוסט מודרנית, שכיום "האידיאולוגיות מתו" ולכן אין סיבה לדבר יותר על ציונות, ומכאן שגם אין סיבה להתנגד לה.
    לכן בני מוריס הוא פוסט ציוני. הטעות הייתה שלנו, ש"השקפה" כזאת "אימצנו" והתפתנו להציגה כ"ביקורתית". הגיע העת לחזור לדבר על אנטי ציונות. פוסט מודרניזם, ובגירסתו המקומית, פוסט ציונות, הוא תחליף דמה לכל אלטרנטיבה אידיאולוגית שהיא.

  4. הצדקת הציונות הגיב:

    דגל ישראל הוא הצדקת הציונות בדיעבד בהווה ולעתיד

  5. אשר פרוליך הגיב:

    מעניין שלא במאמר ולא בתגובות עליו נאמרה
    מילה אחת(לא אפילו אחת!)ולא היזכור אחד(אפילו
    אחד!!)מנקודת מבט של שמאל(אני כבר מפחד לכתוב
    "מרקסיסטית")או לפחות איזה שהוא נסיון של נתוח מטריאליסטי היסטורי של מקור הלאומים והאומות,או לפחות איזה שהוא היזכור של תורת
    בורוכוב(אם כבר לא של מרקס ולנין),אפילו אם
    לא מסכימים אתו(איתם).
    קשה לי להאמין שהדיון לעייל התקיים באיזו שהיא "גדה שמאלית"!.

  6. אהוד מנור הגיב:

    מספיק לקרוא ]סקה ראשונה בשביל להבין שמי שמגלה בורות בסיסית בתולדות עמו [??] לא ראוי שדבריו בכלל יפורסמו. אבל, מה לנו כי נלין. חופש הביטוי או לא חופש הביטוי… כך או כך, במה בורות אמורה? היהודים בצרפת לא "נבלעו" בצרפת לא רק בשל עמדתם העצמית אלא בשל מדיניות הממשל הצרפתי. כך או כך, יהודי צרפת מבטאים דיאלקטיקה לאומית מרתקת: מצד אחד הם אמנם השתלבו ברובם בצרפת, אך מצד שני הם אלו שיסדו בשנת 1860 את ארגון כי"ח, שלדעת חוקרים ראויים לשמם, היה הארגון הפרוטו-לאומי המשמעותי הראשון, ש"בישר" מבחינה זו תנועות לאומיות יהודיות שהחלו לפעול דור לאחר הקמת ‘האליאנס’. כדי שלא יחשדו בי שהפסקתי לקרוא את דברי ההבל הללו בפסקה הראשונה, אציין עוד שטות היסטורית, לפיה הציונות נהייתה משמעותית רק לאחר מלחמת העולם השניה. ברור לגמרי מה תפקידו של טיעון שקרי זה: הוא הרי משמש כמבוא לטענה שכל צידוקה של הציונות הוא השואה…לגופם של דברים, הציונות אמנם היתה "רק" אחת מכמה גורמים פוליטיים-יהודיים, וככזו נאבקה על מקומה וזכתה להצלחות של ממש כבר בתקופת מלחמת העולם הראשונה. כך או כך, מה לעשות, ורוב התנועות היהודיות המשמעותיות היו לאומיות באופיין, מהאוטונומיזם של דובנוב ועד הסוציאליזם-היהודי של ‘הבונד’. מדהים לגלות בסוף שדברי ההבל הללו פורסמו בכתב עת באירופה, אם כי, במחשבה שניה, שום דבר כבר לא אמור להדהים. don’t confuse me with facts נוהגים לומר האמריקאים. ובמחשבה שניה, אסור גם לצטט אותם, השטן הגדול שבצילו פועל השטן הקטן, הלא היא הציונות.

  7. לאהוד מנור הגיב:

    בתולדות צרפת כיהנו שלושה ראשי ממשלה יהודיים. אזרח יהודי בצרפת, ככל אזרח אחר,
    מוגדר כשווה זכויות לפי ההגדרה הבסיסית של צרפת כדמוקרטיה, הבאה לידי ביטוי בחוקה.
    הקרקעות החקלאיות בישראל, וכן אלו המופשרות
    לבנייה, הן ליהודים בלבד. כל יהודי יכול
    להתאזרח בארץ, אבל לא יהודים, ואפילו כאלה
    שנולדו בה, חייבים להמיר את דתם(!) ולוותר
    על זהותם במוצהר כדי שיוכלו לעשות זאת.
    המדינה מאיימת על הערבים בטרנספר ( "הסכנה
    הדמוגרפית", ןכ"ו), ואף ביצעה טרנספר פה ושם
    בעבר, כך שזה אינו איום סרק. לאחרונה בוצע אחד כזה בהר חברון, לא ממש מזמן. היא מחזיקה מיליון וחצי ערבים בשטחים תחת כיבוש בעוד היא מעודדת התנחלות של יהודים וקיימים בה נהגי שיטור שונים כלפי ערבים ( ירי והרג בתגובה להפגנות סוערות ) שמאלנים תומכי ערבים ( פיזור נמרץ הכולל לעיתים ירי מדויק) ומתנחלים שונאי ערבים(תמיכה מסוייגת ואבטחה של ההתפרעות מפני ערבים).
    מדינת ישראל מקימה בימינו גטאות, פשוטו כמשמעו, במקומות רבים, לאורך תוואי "גדר
    ההפרדה".
    בשטחים כבר שנים נשללות מהילידים הזכויות הבסיסיות, לטובת תוכנית ההתנחלות והמשיח (שהוא כידוע ציוני).

    כששירתתי בשטחים בסדיר, דבר שאני רואה בו
    כתם בעברי, הייתי עד למציאות של זירת המאבק
    הציונית. אז גם התגבשו דעותיי. במובן זה
    אני יכול לקבוע בהחלטיות שאני, לפחות, אינני
    בור ביחס לדברים רבים שאתה אולי אינך מודע
    אליהם.

    אולי-
    אם היית רואה מתנחלים כובלים ילדים פלסטינים באזיקים ומכים אותם, חיילים פותחים באש על שוטרים פלסטיניים בלי סיבה ( כן, בלי
    סיבה), ואח"כ שומע ברדיו ש"חיילינו השיבו באש", חיילים לוקחים "בקשיש" כדבר שבשיגרה,
    ערים סגורות אין יוצא ואין בא במשך חודשים,
    או לחילופין פועלים ממתינים בתור במחסום
    6 שעות בהלוך,ובתור 6 שעות בחזור בסוף כל יום עבודה שבו נוצלו ככוח עבודה זול לקבלן שבנה איזה וילה ליהודים, ועוברים ליד החייל שמסתלבט עליהם קצת, משפיל אותם קצת, אם בא לו. אולי אם הייתי שומע חיילים שרים "מוות לערבים" ב"ערב פלוגה", והיית רואה מג"דים
    נואמים נאומים חוצבי להבות על מלחמת עמידה
    כנגד האויב ועל דבקות במטרה לפני שהטנקים רומסים חצי עיר, והגולנצ’יקים עושים מטווחים
    משעשעים שכאלה על דודי השמש ועל ה"מחבלים"
    שנקלעו מחוץ לבתים, בגילאי 10 – 70, ב"סערת הקרב", ובמחנה אי שם ליד קרית – ארבע, שבה
    הפארק המטופח על שם ברוך גולדשטיין, שומר על
    עצירים שכלואים ללא משפט חודשים בתואנות
    מגוחכות, ונכלאו כך כדי להתנקם בקרובי המשפחה המבוקשים, אולי אז היית מרגיש קצת
    שקשה לך לשחרר תגובה בסגנון ששיחררת.

    לא ברור לי מה קראת בפיסקה הראשונה שהספיק
    לך כדי לקבוע שהכותב הוא בור בהיסטוריה.
    ייתכן והוא אכן ראוי לתואר בור, אינני יודע.
    אבל כולי תקווה שאתה בור ועיוור, ולא מתעלם
    ברשעות מהמתחולל סביבך, שתיארתי למעלה.

  8. אהוד מנור הגיב:

    זה כל הענין. להתקומם על עוולות ועל רשעות, כאלו שנעשו בשם הציונות ובמסגרתה וכאלו שלא, זה דבר אחד. לבלבל את המוח בדברי הבל פסיבדו-היסטוריים זה דבר אחר לגמרי. אני מודע לעוולות ומכיר בגועל נפש ונגעל ממדיניות ישראל בשטחים כמו כל אדם הגון אחר, בה במידה שאני מתקומם כנגד עוולות הנעשות על ידי עמים אחרים בשם עקרונות נעלים אחרים. מקוממת אותי למשל העובדה שרוב שטחי הרשות הפלשתינית נתונים בידיים פרטיות, ואני מייחל ליום בו הפלשתינים יקימו את מנהל מקרקעי פלשתין ויעידיפו באמצעותו – בבחינת אפליה מתקנת – את זכותו של כל פלשתיני על אדמות הלאום הפלשתיני. מתוך אותו הגיון הגעתי כבר בגיל 17, הרבה לפני עידן המחסומים, למסקנה, שצדק אנושי ולאומי אלמנטרי מחייב הקמת מדינה פלשתינית בגבולות בטוחים ומוכרים. מסקנה זו נשענת על מסקנה דומה לפיה גם ליהודים זכות להגדרה לאומית.
    אמנם לא חייב להיות קשר בין הגינות אנושית ופוליטית [כלומר שתי מדינות לשני לאומים] לבין הגינות מקצועית [למשל הצגת הסיפור ההיסטורי באופן מדוייק יותר], אבל הגינות כנראה לא ממש מזיקה אפילו לפני ימות המשיח. שהרי בסופו של דבר, לכשישרור כאן שלום, נרצה לנהוג הגינות לא רק לאום ללאום, ולא רק באופן בינלאומי ואזורי, אלא בתוך כל לאום ובין כל אדם לאדם. ומכאן שאין סיבה לא להתחיל להיות הגון כבר עכשיו. חלק מההגינות זה להגיד דברים בדוקים. ובהקשרנו: דבר בדוק בסיסי הוא שיהודים, רובם ככולם הגדירו ומגדירים עצמם באופן לאומי, גם אם רובם ככולם לא חיו במדינת היהודים ולא מתכוונים לעשות כן.ההגדרה העצמית הלאומית איננה רק דבר לגיטימי אלא כנראה משקפת אמת אנושית כללית יותר, שבאה לידי ביטוי גם במקרה הצרפתי, גם במקרה הפלשתיני.
    אני לא רואה שום סיבה לוותר על לאומיותי לשם יצירת צדק כלפי לאום אחר. בברכה.

  9. מאמר מרתק המציג תמונה מאוזנת הגיב:

    בנגוד לדברי הבקורת משולחי הרסן של מנור אני מוצא במאמר זה אמיתות היסטוריות חשובות ובראשן שיוך הציונות לזן הלאומיות האתנית.
    דומני שקביעה זו העומדת בבסיס המאמר היא המעוררת את כעסו של מנור ומכן תגובתו הקיצונית.
    אכן קשה לשלב בין השקפת עולם ליברלית נאורה לבין תמיכה בלאומיות אתנית, ומי שמציכ מראה זו בפני ציונים הרואים עצמם כליברלים מסוגו של מנור עלול להרגיזם.

  10. שמואל אמיר/ הציונות תנועה לאומית? הגיב:

    יגאל לביב טוען ש"היה אדם בצאתך ויהודי בביתך" היא תמצית הלאומיות היהודית. לאמיתו הייתה מטרת אמירה זו, המיוחסת למשה מנדלסון, לקדם את האמנציפציה היהודית, שזו מצידה הייתה שלב לאינטגרציה של היהודים בארץ ובלאום בהם הם ישבו. מה לזה ו"לתמצית הלאומיות היהודית" כטענת לביב, לא מובן לי. לביב גם טוען שההתעוררות הלאומית במאה ה19 הביאה יהודים להפך לגרמנים או צרפתים או להיות "פלג בתנועה הלאומית היהודית, שרצתה בהקמת בית לאומי ליהודים בפלסטינה ציון." לדעתי יהודים לא הפכו גרמנים למשל, משום ההתעוררות הלאומית במאה ה19. יהודים הפכו גרמנים משום שבגרמניה ובארצות בהם ישבו, נוצרו אומות מודרניות, ומשום שלא ראו עצמם כ"עם" או "אומה" כלל עולמית, אלא לתושבי הארץ שבה נולדו, ובה הפכו לעתים קרובות גם לפטריוטים גדולים שלה.
    לביב צודק שהציונות אינה לאומיות. כיצד יכלה להיות כזו, כאשר אין עם יהודי כלל עולמי? הציונות ניסתה לשכנע אזרחים גרמנים צרפתים וכולי, בעלי מוצא יהודי דתי-אתני, להגר לפלסטינה. כל שאני טענתי בעניין זה הוא, שמשך שלושים שנים ראשונות לקיומה, היא נכשלה בזאת באופן חרוץ (ובעצם גם אחרי זה, לא בגלל ההטפה הציונית הגיעו רוב היהודים לפלסטינה). בניגוד לנלמד אצלנו בבתי הספר ו"הידוע לכל", הציונות הייתה תנועה שולית לחלוטין בין היהודים עד שנות השלושים של המאה ה – 19 ,
    יגאל לביב, ובעקבותיו גם אשר פרוליך שואלים למה התעלמתי במאמרי מן "המרקסיסט" בורוכוב. הסיבה היא שבמרכז דברי העמדתי את הציונות כתנועה קולוניאלית המקבלת השראתה מן האימפריאליזם האירופי. בורוכוב לא רק שלא התנגד לקולוניאליזם ציוני, אלא היה תומכה הנלהב – מה הקשר בין זה למרקסיזם, לא ברור לי.
    בין המרקסיסטים המהפכניים היו תמיד וויכוחים מרים: בין לנין לרוזה לוקסםבורג בין קומוניסטים לטרוצקיסטים אבל בדבר אחד לא היה וויכוח ביניהם – בשלילתם את הציונות – את אידיאולוגיה והפרקטיקה. מרקסיסטים אינם ציונים – נקודה.
    פרוליך גם שואל היכן ההיבט השמאלי במאמרי. שאלה כזו מצד ציוני נאמן מאשרת בדיעבד את דעתי: ציוני לא יגלה בהערכת הציונות כתנועה קולוניאלית גישה שמאלית ואפילו (שומו שמים) גישה מרקסיסטית-לניניסטית!

  11. איתן קלינסקי הגיב:

    לצערי שמואל אמיר מערבב ביקורת מוצדקת עם שלילת הציונות. אני מוכן להסכים עם הביקורת אבל אינני מוכן לקבל את השלילה המוחלטת של הציונות.

  12. אחד העם ? או, מנדלסון ? הגיב:

    אחד העם כתב "היה אדם בצאתך ויהודי בביתך" ולא משנה מנדלסון – אך,אולי אני טועה.

  13. דוד תלמי הגיב:

    לא אחד העם כתב "היה אדם בצאתך ויהודי בביתך ולא משה מנדלסון. המשפט הוא חלק משירו של י"ל גורדון "הקיצה עמי" שפורסם בשנת 1863:"היה אדם בצאתך ויהודי באהלך – אח לבני ארצך ולמלכך עבד"

  14. יעל גידניאן הגיב:

    אין ספק כי התנועה הציונית המדינית בראשות הרצל הושפעה מרוחות הלאומיות האירופיות. אך בל נשכח כי הציונות היא הגדרה רחבה שאינה כוללת רק את התנועה הזו. ‘הציונות’ כוללת את קבוצות חיבת ציון שנתגבשו כקבוצה בועידת קטוביץ’, מספר שנים בטרם הקונגרס הראשון של הרצל. ‘הציונות’ כוללת יהודים בכל רחבי העולם (גם מחוץ לאירופה) שחלמו על שיבה לארץ ישראל, למולדת משלהם. אכן, רוב היהודים לא חזרו במהלך אלפיים השנים שמאז הגלות, מסיבות דתיות (או מסיבות אינטרסנטיות). אך כבר מסוף המאה ה- י"ט הגיעו לארץ קבוצות רבות של יהודים מאירופה, מאסיה ומאפריקה.והם המשיכו להגיע, גם לאחר הקמת המדינה.

  15. ליעל גידניאן הגיב:

    אצלנו לומדים מן הגן ועד האוניברסיטה "שהיהודים חלמו על שיבה לישראל למולדת משלהם", את חוזרת באופן בלתי ביקורתי על קלישאות שאין בהם ממש. מה זה באמת לחלום 2000 שנה? הם חלמו כל הזמן? גם ביום? מה עוד הם עשו בחייהם?. אני מניח שכאנשים נורמליים הם קמו בבוקר דאגו לפרנסתם, לחינוך ילדיהם, גם רדפו קצת אחרי מנעמי החיים ואפילו התעניינו קצת בארץ בה גדלו ואת שפתה דיברו, ואפילו הזדהו איתה לרוב לא פחות משאר התושבים של אותה ארץ. הייתכן אחרת?
    משך רוב תקופות ההיסטוריה יהודים התבוללו ואמצו את סביבתם. (בניגוד גמור לכך שהתורה שמרה על העם היהודי) אלמלא כן היו צריכים להיות היום מינימום 200 מליון יהודים בעולם.
    כאלף חמש מאות שנה לאחר חורבן הבית נקרתה להם הזדמנות נהדרת לחזור לישראל עליה חלמו כביכול כל הזמן. אחרי גירוש מספרד פתחה האימפריה העותומנית את שעריה בפניהם והם היגרו אליה בהמונים – לתורכיה, ארצות הבלקן, למצרים, לסוריה לבנון. וראה זה פלא רק לפלסטינה לא הגיעו! מי שבאמת מאמין שהיהודים "חלמו תמיד על שיבה לישראל", חייב להתמודד עם עובדה שכזאת ולא להסתפק בתירוצים של דת ואינטרסנטיות סתם. במשך אלפיים שנה לא חזרו יהודים לארץ, אלא קיימו בה קהילה דתית קטנה שבינה לבין ציונות לא היה ולא כלום. האמת ההיסטורית היא גם שלא כל ואולי אפילו לא רוב היהודים גורשו אחרי חורבן הבית. כבר אז הייתה קיימת קהילה גדולה מאוד של יהודים באלכסנדריה שכנראה לא נפלה במספר תושביה מיהודי ירושלים. היהודים, "חלמו" על שיבה בדת ובמיתולוגיה. היהודים הזכירו את ירושלים וקיוו למשיח בערך כמו שהנוצרים מחכים לשיבת ישו. הזכרת ירושלים בתפילה הייתה ריטואל מקובל שלא חייב לשום מעשה. זה לא השפיע על חייהם היומיומיים – עד להתעוררות התנועה הלאומית באירופה.
    חלק קטן מאוד מהיהודים נסחפו אחרי הפלג הפולקיסטי את של תנועה זו – זה המפאר את העבר המיתולוגי. אלה (החילוניים ברובם) אימצו את המיתוסים כהיסטוריה, פרשו את המקרא כמסמך היסטורי ובעיקר הדגישו את "החלום על השיבה." בלי התנועה הלאומית האירופית היהודים יכלו להמשיך עוד אלפיים שנה "לחלום". בניגוד למה שאת כותבת לא היו יהודים ציונים בכל העולם. בארצות ערב בהן לא הייתה עדיין תנועה לאומית מפותחת גם לא הייתה תנועה ציונית. כדאי לקרא את יהודה שנהב על כך – היהודים העירקים למשל נפגשו עם הציונות לראשונה במחנות "סולל בונה" במדבר, בזמן מלחמת העולם השניה. את כותבת שיהודים הגיעו מכל העולם מן המאה ה 19 . זה נכון . את לא כותבת שזה היה ממש חופן. באותה שעה היגרו מליונים (!!!) של יהודים לארה"ב. גם אלה חלמו 2000 שנה על שיבה?
    את כותבת על ועידת קטוביץ, אכן על כך לומדים תלמידינו עד לעייפה. היכן מלמדים שהתנועה הציונית באותם הימים הייתה תנועת מיעוט מוחלט בין
    היהודים? היהודים החלו להגר לפלסטינה- א"י במספרים ניכרים רק כאשר שאר הדרכים נסגרו בפניהם, וכאשר ארה"ב סגרה את שעריה.
    הצד האפל של המיתוס על "החלום" הוא המצאת זכות על הארץ, להצדיק את הנקבה והמשך המלחמה נגד הפלסטינים.
    ש.א.

    • דויד סנה הגיב:

      מצחיק לראות ש-ש.א. גומר את תגובתו בתמיכה בעמדה הפלשתינית ובנקבה. אם יש משהו מומצא בסיכסוך
      עם הערבים הרי הפלשתיאות היא הפיברוק. מהסיפור על לאום פלשתיני עתיק יומין, הכחשת קיום יהודה
      והמקדש בירושלים, הנסיון ליצירת אקסודוס פלשתיני מלאכותי מקפריסין ושאר הפיברוקים ששמאלנים
      שותים בשקיקה.
      הציונות מבוססת על לאומיות שכל ביטוי ספרותי, אקדמי או ריטואלי ספוג בלאומיות. אפילו המרכסיסטים
      ששנאו את היהדות נאלצו ליצור בית לאומי יהודי בבריביזאן. כמובן, מאמרים נוגדי יהודים ותומכי ערבים
      זוכים בתגמולי נפט.

  16. עופר יהלום הגיב:

    אהוד מנור – אתה מבלבל בין לאומיות לגיטימית לבין גזענות חשוכה. אמנם, כל מדינה היא מדינת לאום ומטבע הדברים קל יותר במישור התרבותי למי שמשתייך לקבוצת הרוב לחיות במדינה. אבל אתה מייחל לכך שהפלסטינים (מתוך "אפלייה מתקנת", שבעיני היא תמיד סוג חדש של גזענות), ינהיגו במדינתם את אותה מדיניות קרקעות גזענית כלפי המיעוטים שאותה הנהיגה מדינת ישראל. מכאן אני מסיק שממילא אתה מסכים בכל לב עם מדיניות זו, אבל אתה שוכח ש"טיהור" המדינה מרכוש המוחזק בידי המיעוט היא השלב הראשון לטיהור המיעוט ממשרות שלטוניות, מהזכות לאזרחות ולבסוף משהייה בכלל המדינה.

  17. סירקין הגיב:

    מי שאמר: "היה אדם בצאתך, ויהודי באהלך" הוא משה מנדלסון (100%)

  18. ז’נט קרבץ הגיב:

    מר אמיר,

    דבריך עוררו את חמתי, ויתרה מזאת, את תדהמתי.
    אני פשוט אינני מבינה מה אתה סח.
    לא אדבר על העובדה שאתה משום מה אזרח של אותה מדינת ישראל, שבתשתית לקיומה אתה מטיל ספק. במאמרך אתה שומט את הקרקע מתחת ליסודות ביתך בישראל. שהרי אם כן, באיזו זכות אתה בכלל גר כאן? ושמא אתה חוטא בקולניליזם ואמפריאליזם?

    אינני מאמינה כי אתה חוטא בהם, אולי בדברים אחרים. דומה אתה לאזרח הניגש למשטרה, מדווח על פשע שלא ארע כלל, ומודה שהוא וחבריו ביצעו אותו. ואם אכן מאמרך יצא לאור בגרמניה, אינני תמהה עתה על האנטישמיות הגוברת באירופה. בפעם הבאה שיוכה יהודי בגרמניה, ירקו בפניו ויקראו לו יהודי אימפריאליסט צמא דם ואדמה, בעל רצון השתלטות על העולם, בעודם מסתמכים על מאמרך, אני מקווה שלא תהיה עסוק מדי באותו רגע בכתיבת מאמר נוסף, מכדי לחשוב מעט על דבריך.

    והנה נקודה מעניינת למחשבה( לקוח ממילון):
    אימפריאליזם – שיטה מדינית, שבמסגרתה מדינה אחת מגדילה את שטחי שלטונה על ידי השתלטות על חבלי ארץ אחרים ועל תושביהן, במטרה להגביר את כוחה הפוליטי ואת עושרה הכלכלי.

    המושג קולוניאליזם מתייחס לתופעה (אשר שורשיה עוד בימי הביניים המוקדמים) של השתלטות מעצמות המערב המתקדמות תרבותית, כמו גם טכנולוגית, על שטחי קרקע חסרי בעלות מערבית מעבר לים, מתוך מטרה לנצל את תושבי אותם שטחים ואת המשאבים הרבים והבלתי מנוצלים אשר איפיינו את אותם שטחים.

    "אי אפשר להתעלם מהעובדה שמימוש התוכנית הציונית היה תלוי בממד הקולוניאליסטי-אימפריאליסטי הקיים באידיאולוגיה הציונית".

    ועתה ברצוני להסב את תשומת לבך שדרישתם "הציונית" של היהודים להכרה לאומית, היתה לגיטימית, בתק’ "אביב העמים". תנועה צעירה ככל שתהיה, אך בעלת הזכות ההסטורית הגדולה ביותר לעומת עמים אחרים על א"י. אומה שנתנה לעולם את התנ"ך, ודי במילים אלו. הרי לא תשלול את זכות הקיום של סינגפור, לא כן? או שמא תנועת האנטישמיות, שהינה מושרשת היטב בתולדות העולם הינה עדיפה על הציונות, שכן היא קודמת לה?
    אזכיר לך גם שלא מדובר באמפריה או במדינה, שיצאה לכבוש, אלא בקב’ חלשות של מהגרים, נרדפים, שנהרו לא"י, ארץ השממה, במקום לארה"ב – ארץ הזהב. ויהיו סיבותיהם אשר יהיו. וזאת בלי להזכיר גם את ניצולי התקופה שאדוני כה מתבייש בה – השואה, שהרי לדעתו השימוש בארוע חסר תקדים של השמדת עם בתולדות העולם אינו ראוי.

    הציונות ייבשה ביצות במו ידיה, בנתה את הארץ בזעתה ובדמה עבור כל תושביה, ואימצה את פתרון שתי מדינות לשני עמים עוד בתחילת דרכה. והסיבות של המלינים עליה לעולם לא יהיו מובנות לי. אני רק שמחה שאדוני מרגיש מספיק בטוח בכדי לצאת נגד ישראל בעולם, ואני מקווה שישראל תמשיך לספק לו גם בהמשך את הבטחון הזה, שכן אם ישראל הציונית תמחק מעל פני האדמה – אני בטוחה שמעט מאוד גרמנים או פלשתינאים יכתבו מאמר לזכותו, כשהוא יזדקק לכך.

  19. אסתר עדי הגיב:

    אני שיחקתי במישחק של 1 נגד 100 ואמרו לי ליקנס לאתר ולשחק עים אנשים המיתים ואני רוצה ?????

  20. אסתר עדי הגיב:

    איפו מקבלים תשובה

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים