הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בפברואר, 2004 18 תגובות

אמות הסיפים בארץ לא רעדו כאשר ראש הממשלה אריאל שרון העלה השבוע בשיחה עם "מעריב" את הרעיון המפלצתי שלו לבצע טרנספר בעשרות אלפי ערבים, אזרחי ישראל מהמשולש. עד כדי כך הפכנו בעצמנו למושחתים ולגזענים בשנים האחרונות, ששרון יכול להרשות לעצמו להפריח באוויר את הזוועה הזאת, שתוציא אותנו סופית ממשפחת העמים הנאורים ותעביר אותנו, כראוי לנו, לרשימת המדינות המצורעות.

אפילו "הארץ" מקדיש לאיש הזה מאמר מערכת אוהד ביום רביעי השבוע. נכון שבהארץ מסתפקים בכותרת מאופקת יחסית כמו "מסד להתפכחות" ומשאירים את "משק כנפי ההיסטוריה" הירחמיאלי לדן מרגלית, אבל האליטות באגף המתון של המרכז הלאומני מפגינות שוב את טיפשותן, את פחדנותן המוסרית ואת תאוות השלטון שלהן. מפלגת העבודה הכתירה את השרוניסט המתון שמעון פרס למנהיגה עד דצמבר 2005 (!), כחלק מהמהלך הסופני של חבירה למזימותיו של ראש הממשלה. תומכיו החדשים-ישנים של שרון כבר הפגינו את התלהבותם מהאיש הזה כאשר ניפנף בשער בת-רבים במונח "כיבוש" וגרם להם לאורגזמה קולקטיבית. הם מתנהגים כמו אשה נשואה ומרומה, שההתכחשות למציאות היא האסטרטגיה היחידה להישרדותה.


שרון מחסל יריבים פוליטיים באמתלה של מלחמה בטרור? הוא הרס במתכוון את הפרטנרים שלו לשיחות שלום? הוא מבצע פיגוע בשטחים ומזמין פיגוע נגדי בכל פעם שיש התקדמות או שיפור באווירה? אז מה בכך? הוא תמיד יכול לפצות אותם בדיבורים על פינוי התנחלויות בעזה, מבלי שיש לו רוב במפלגתו לביצוע כוונותיו. לאנשי אום אל-פאחם יש סיבה לחשוש משרון הרבה יותר מאשר לאנשי נצרים, ומפלגת העבודה, שהמתן וילנאים והדליה איציקים שלה כבר מודדים בגדי שרד לכבוד ישיבתם בממשלה, מוכנה להתעלם ממזימתו לפגוע באזרחים, לנשל אותם מאזרחותם הישראלית, להפוך את הדמגוגיה הדמוגרפית, שהיא גזענית במהותה, לדגל החדש של ההסכמה הלאומית בישראל.


נכון שלשרון הבן-גוריוניסט אין נאמנות אמיתית לשום ערך חברתי או אנושי, ושיש חשיבות להצהרה של ראש ממשלה על פינוי ההתנחלויות וגם לשימוש במונח "כיבוש". אבל בכל פרשת מעשיו הוכיח שרון שהוא המכשול העיקרי להשגת שלום המבוסס על הסכמה מינימלית בין שני העמים.


שרון ממשיך את דרכו של הבן-גוריוניסט שקדם לו, אהוד ברק, ומבקש להשליט את רצונו בשטח, בלי הסכמה ובלוויית גירוש עשרות אלפי אזרחים ערבים, ומקווה להשיג לתוכנית המטורפת הזאת אישור אמריקאי. אם משטרו של ג’ורג’ בוש יחזיק מעמד, ולא יעמוד על הרגליים האחוריות כדי לעצור את תוכניותיו של שרון, אז תמיכת כל המרכז הלאומני, כולל שינוי והעבודה, מובטחת לו. מה לנו כי נלין על טומי לפיד ופרס? אפילו יוסי שריד רץ לפני שנה להחמיא לשרון בסגנון מתרפס, כאשר היה נדמה לו שהבריון הפוליטי המושחת הזה הופך להיות יצחק רבין? שריד, למצער, הפיק לקחים וטרם הצטרף לתזמורת הצורמת של משבחי שרון בקרב האליטות. במאמר הראשי המחפיר בהארץ היתה לפחות נימה של חשדנות וספקנות: "בשמאל אין מאמינים להצהרותיו של ראש הממשלה. גם ברשות הפלסטינית נשמעו קולות ספקניים, שיחסו את תוכניתו של שרון למהלך של יחסי ציבור לקראת נסיעתו לוואשינגטון". אבל אין די בכך. שרון אינו ראוי ליחס של "כבדהו וחשדהו", אלא לבוז על גזענותו, ולהמשך חקירה מדוקדקת בגין שחיתותו.


דווקא מפיו של איש חסר חן, שונא ערבים מושבע ומתנחל ברצועה, הפציעה ההברקה של השבוע: "כעומק החקירה כן עומק העקירה". צבי הנדל ושאר אנשי הימין הקיצוני נזכרו לפתע ששרון הוא איש "מסוכן" (אריה אלדד) ו"מושחת" (הנדל). לעומת זאת מנסים אנשי שרון, בהם גם עורכי דין מנוסים ומשופשפים המכירים היטב את המערכת, להסיט את האש מראש הממשלה ולבצע פעולת הסחה קלאסית. הם זיהו סוציולוגית ופוליטית את אנשי שלטון החוק כתומכי שלום מובהקים (בעיקר אם מחירו זול יחסית), ומקווים שלהיטותם לתקוף את שרון ולדרוש את העמדתו לדין תתמתן אם הוא יכביר מלים על פינוי התנחלויות. רבים מאנשי לשכת ראש הממשלה סבורים, לצערי בצדק, שכוונתו הפראית של שרון לגרש את תושבי אום אל-פאחם לא תגרום למפא"יניק המצוי לעלות על בריקדות נגדו. כך עלתה השבוע בפומבי ההצעה האנטי ערבית החמורה ביותר מאז קום המדינה (כולל מסמך קניג משנת 1966 שדיבר "רק" על הצרת רגלי הערבים עד שיימאס להם לחיות כאן) באין מכלים, ומבלי לפגוע ברצונן העז של האליטות לחבור לשרון.


בתחילת השבוע עוד דיברו בסיעת העבודה על שלטון החוק ועל הכורח הדחוף בהעמדת שרון לדין. עתה אפילו ח"כ חיים רמון מדבר על הצטרפות לממשלה. כאשר נתקלתי לפתע בשמו של רמון בעיתון, חשתי כמו אדם שפוגש ברחוב חבר מהתיכון שאותו הוא לא ראה ארבעים שנה. רמון? הוא עדיין איתנו? יש פוליטיקאי כזה, שבו תלינו פעם תקוות לשינוי ולמנהיגות, וקיבלנו בסופו של דבר עוד גד יעקובי אחד, המנסה להידחק כל ימיו לקונסנזוס שאיננו קיים אלא בדמיונו הקודח? עד להתאיינות, עד לביטול העצמיות, עד שלא ניתן עוד להבחין בינו לבין מיקי איתן או רוני מילוא? רמון נהג פעם לעשות נפשות לעצמו ולמפלגתו במגזר הערבי. אז בעצם היום הקשה הזה, שבו מבקש שרון לכרות ענף חשוב של האומה הישראלית, ובכך להשלים את מפעלו של אהוד ברק בקעקוע הברית בין כוחות השלום הציונים לאזרחים הערבים, הוא עולה על מרכבתה של איציק ואץ להצטרף לממשלה?


להצהרה של שרון על ההתנחלויות יש חשיבות מוגבלת. היא נהנית מהסכמה לאומית רחבה ויוצרת אולי משבר ממשלתי מעניין, אבל היא מתגמדת לעומת שני יסודות מהותיים בחברה הישראלית: שלטון החוק שגוזר עלינו להקפיד במיוחד עם ראש ממשלה, שאין היום מחלוקת בציבור בדבר שחיתותו התהומית; תקפותה של האזרחות לדורי דורות, שכן בלעדיה אנחנו חיים בלי חוק ועל חולות נודדים. האורגיה סביב נצרים ובנותיה (שאותן יש לפנות בלי קשר לשחיתות בשלטון) היא שולית. כמו בפרשת ימית, כולנו יודעים שלא תהיינה התנחלויות ברצועת עזה בתוך חמש-שבע שנים. אבל הצורך להגן על החוק ועל האזרחים הערבים הוא חיוני ודחוף הרבה יותר, ורק בכך ייבחן החלק הנאור בציבור שלנו.


האג היא גם שלנו


לידידי הטוב אורי אבנרי יש זכויות אדירות בבניין מחנה השלום, וגם בהנחלתה של תודעה אנטי ממסדית לדורות שלמים של ישראלים. גם עתה, כשעבר את גיל שמונים, אפשר למצוא אותו בראש כל הפגנה חשובה נגד הכיבוש ונגד הדיכוי. כיוון שמעולם לא התחנף לקונסנזוס הלאומני, הוא הפך קורבן לאיבה קשה מצד ישראלים רבים, שלא הבינו שרצונו העז בשלום מוּנע גם בדלק של פטריוטיזם לוהט. עם זאת, הוא לא שוכח גם את האידיאלים האוניברסליים שלו, ואת שאיפתו העזה שישראל תשתלב במשפחת העמים הנאורה, ותשאב השראה מנורבגיה ולא מאיראן.


לכן הופתעתי מאוד ממכתבו ל"הארץ" ביום שלישי השבוע, שבו הביע התנגדות חריפה להגשת הצהרה של תנועות השלום נגד גדר ההפרדה המפלצתית לבית הדין הבינלאומי בהאג. בשם "גוש שלום" קבע אבנרי שרעיון זה נדחה "באופן מוחלט". למען האמת, הצטערתי במיוחד על ההנמקה: "הימין מעוניין לדחוף את כוחות השלום הפעילים אל מחוץ לציבור הישראלי, לתארם כ’משרתי האויב’ ולהכלילם ברשימות שחורות. חבל שיש גם בשמאל מי שנותן יד לדה-לגיטימציה".


אינני חולק על תיאורו הקודר של אבנרי אודות כוונות הימין, אבל יש לי השגות רבות על המסקנות. מסתבר מכל הסקרים שרוב הציבור תומך בפינוי התנחלויות, כך שהימין לא מצליח כל כך ביישום כוונותיו האפלות, וגם לא בשכנוע העם הישראלי בצדקת דרכו. אבל מנגנוני החושך השונים, המנסים לפגוע באנשי שמאל ובחופש התנועה שלהם בארץ ובעולם (כפי שאביב לביא חשף במוסף "הארץ" לפני שבועיים), רואים באבנרי אויב לא פחות מאשר באנשי הארגונים האחרים.


אבל המחלוקת העיקרית היא עקרונית. אבנרי חייב להבחין בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל. לא עולה בדעתו של אף איש שלום לפגוע בעצמו, במשפחתו ובחברה שבה הוא חי, אבל יש לו זכות וגם מחויבות להיאבק נגד ממשלתו כאשר היא פורעת חוק – מקומי או בינלאומי. תמיד חברנו לאירופאים ולכל אדם נאור במאבק לשמירת עקרונות המשפט הבינלאומי. שללנו את הדעה שבבית הדין הבינלאומי בהאג יושבים קוזאקים או אנטישמים "ששונאים יהודים". האג, כאתר של עשיית צדק ומשפט בעולם, היא גם שלנו.


לכל ישראלי הגון יש חלק ונחלה בעשיית שלום וצדק, ואת החשש מפני "הגויים" נטשנו בבוז (גם בהשראת אבנרי) לפני שנים רבות מאוד. אם בית דין בינלאומי ישפוט את ראשי המדינה על מעשי הנישול, העוול, הריסת הבתים, בניית הגדר על אדמה לא להם ורצח האזרחים, הוא יפעל גם בשמנו, כחלק בלתי נפרד מהאנושות. זוהי בעיני מהות האוניברסליות של מחנה השלום הישראלי.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. גלילי הגיב:

    האם מוכן ברעם להתחייב שיקבל את מסקנות בית הדין בהאג ואפילו יפסוק כנגד דעותיו ( בעד ישראל) ?

  2. נעם ברקוביץ הגיב:

    עד כמה שהבנתי, שרון מתכוון להעביר את קו הגבול כך שהמשולש יכלל במדינה הפלסטינית העתידה לקום, ולא להעביר את התושבים מעל אדמתם. גם אם צעד כזה ראוי לביקורת, אי אפשר סתם לכנות אותו טרנספר.

  3. יצחק גולד הגיב:

    מי שחולם שמדינות ברחבי העולם יראו כמו נורבגיה ולא כמו איראן, לא יוצא לרחובות להפגין למען הנצחת שלטונו של סאדאם ובניו, אלא למען שיתוף פעולה בין לאומי למען זריקתם.
    כמה חבל שאנשים הרגישים כל כך לזכויות האדם מקדישים ממרצם להלחם למען גדולי אויבי זכויות האדם.

  4. יורם בר-חיים הגיב:

    כשממשלת ישראל עשתה "גדר בטחון בינינו לבין הפלסטינים" היא נישלה פלסטינים ומנעה מהם גישה לאדמותיהם ומקורות פרנסתם.
    כשממשלת ישראל עשתה "דו-קיום" במשולש היא נישלה תושבים מאדמותיהם. כשממשלת ישראל לא עשתה דו-קיום, גם אז היא נישלה תושבים מאדמותיהם.
    מישהו מאמין ששרון, הקומבינציה המושלמת בין מפא"יניק אקטיביסט וגוש אמונים מתכוון למשהו מלבד טרנספר כשהוא מדבר על איזשהו שינוי בסטטוס של המשולש ? אולי רק אלו שהאמינו לו שהוא עומד להקים שתי מדינות ולעשות "ויתורים כואבים".

  5. העברת קו הגבול במשולש – טרנספר הגיב:

    טרנספר במשמעות האידיאולוגית-פוליטית מטרתו היא טיהור אתני – ועל כך הדגש – ניקוי השטח מהגזע הלא רצוי. אם מדובר בשטח של מדינת ישראל, הרי שהעברת תושבי המשולש (הערבים) למדינה הפלסטינית הוא בפירוש טיהור אתני של מדינת ישראל מכך וכך ערבים, כלומר טרנספר (עם או בלי השטח מ"רצון" או בכפייה)

  6. שי הגיב:

    אבל מה רע בכך? בטרנספר כשזה מרצון. נגיד ו-80% רוצים. האם זה טרנספר או הסכמה על חלוקת שטח? נגיד ישראל תפצה את האוכלוסיה הזו בכסף – האם גם אז זה טרנספר?

  7. הרע מכל הגיב:

    הרע הוא בכך שמדינה שאינה מוכנה לסבול בקרבה אזרחים מלאום דת או גזע שונה, ומנסה בכל דרך להפטר מהם, היא מדינה גזענית וזה הרע מכל.

  8. לשי הגיב:

    הבעייה הקטנה היא שאין מי שיקבל עליו טרנספר "מרצון". הרי הסיסמה הזו הפכה מגוכחת מאז זאבי ואיתם אימצו אותה אל ליבם. הרי אף אחד לא חושד בהם שהם באמת מתכוונים לפצות מישהו. הכוונה היא למרר את חיי התושבים כך שהם יברחו "מרצונם". ראה את תושבי דרום הר חברון למשל.

    — שחר

  9. לשחר הגיב:

    מסכים איתך. אבל בא נאמר ויהיו מי שירצו לעזוב מרצון. האם תתנגד? או שמא תקבל זאת ואף תהיה מוכן לגור בבתיהם? היכן עובר הגבול?

  10. תגובה לאליהו הגיב:

    לאליהו, הטוען כי "העברת קו הגבול במשולש – טרנספר":
    הקשר העקיף שאתה מנסה להציג בין טרנספר להעברת קו הגבול לא מחזיק מים. לטענתך הם זהים מכיוון שלשניהם מניע זהה (טיהור אתני), אבל מבחינה לוגית אין להוכחה הזו שום תוקף. גם לקפיטליזם ולקומוניזם הרבה מניעים זהים ובכל זאת ניכר איזה שוני ביניהם.
    יש גבול עד כמה ניתן לגרוס ולעוות מונח לצורך טיעון תעמולתי.

    נעם ברקוביץ

  11. קו גבול במשולש ? הגיב:

    מי שבכלל מאמין שלזה מתכוון שרון, הוא תמים שחבל לבזבז עליו מילים. אבל בכל מקרה, "קו גבול" כזה ינתק את תושבי המשולש ממקורות פרנסתם, מאדמותיהם שנותרו ומקרובי משפחתם ויעביר אותם ל"מדינה" שאיננה אלא גטו מורעב בפיקוח ישראלי. אז שרון יצרף לרשימת המובלעות הפלסטיניות חברות הקיום גם את המשולש וכל מני יפי נפש יגידו שזו פשרה טריטוריאלית…
    וזה עוד במקרה ההיפותטי לחלוטין שאכן רק ב"קו גבול" מדובר.
    אבל שרון הרי מתנגד לפינוי אריאל משום שהיא נחוצה לדעתו כדי להגן על כפר סבא, אז הוא ישים גבול בטייבה ?

  12. כן, האג היא שלנו / אורי אבנרי הגיב:

    הרשו לי להשיב לדברים שכתב אלי ידידי הטוב ושותפי רב-השנים לדרך, חיים ברעם, ברשימתו. אין מחלוקת בין ברעם לביני על תפקידו החשוב של בית-הדין הבינלאומי בהאג. קידמנו בברכה את החלטת עצרת האו"ם להעביר את פרשת הגדר לחוות-דעתו, ואני מקווה שבית-הדין אכן יפסוק חד-משמעית שהגדר המפלצתית הזאת, ובתוואי הנוכחי, היא בלתי-חוקית בעליל, נוסף על היותה בלתי-אנושית, ופסולה מעיקרה.
    יתר על כן, אני תומך בכל לבי בחיזוקו של בית-הדין. אני מאמין שיצירת סדר עולמי, חוק עולמי ושיטור עולמי צריכה לעמוד בראש סדר-היום הבינלאומי במאה ה21-. שאיפתי היא שישראל תימצא בקדמת המצעד האנושי אל המטרה הזאת.
    המחלוקת, שאליה מתייחס ברעם, נסבה על נקודה אחרת. בישיבה של "הקואליציה הישראלית נגד הגדר", המאגדת את תנועות-השלום הרדיקליות הלוחמות בגדר-ההפרדה, עלתה השאלה כיצד נתייחס לדיון בבית-הדין הבינלאומי. בישיבה זו העלה ג’ף הלפר, מפעילי "הוועד נגד הריסת בתים", את ההצעה שנחבר כתב-טיעון נגד הגדר ונמסור אותה למשלחת הפלסטינית, כדי שזו תגיש אותו לבית-הדין במסגרת הטיעון הפלסטיני.
    לכך התנגדו, בין השאר, פעילי "גוש שלום", "תעאיוש" וקואליצית-הנשים. אני טענתי, בין היתר:
    (א) שהדבר מחטיא לחלוטין את המטרה, שהיא להראות לעולם כי יש מחנה ישראלי חשוב המתנגד לגדר, לא רק בגלל הפגיעה בזכויות-האדם של הפלסטינים אלא גם מתוך אינטרס ישראלי מובהק, מכיוון שהגדר תגביר את השנאה, תפגע בסיכויי השלום ותגביר את המוטיבציה לביצוע פיגועים. חשוב לנו להדגיש שאנחנו ישראלים, המתנגדים לגדר מתוך נקודת-השקפה ישראלית.
    (ב) אסור לנו לספק תחמושת לימין, המשתדל בכל כוחו להציג את מחנה-השלום כסוכנות פלסטינית. חשיבותו של מחנה-השלום טמונה לא רק באמירת האמת הצרופה ללא-פשרות, אלא גם ביכולתו להנחיל אמת זו לציבור הישראלי, כדי לתרום להחלפת הממשלה ומדיניותה. אם מחנה-השלום אינו יכול למלא שליחות זו, אין לו ערך רב – גם לא בעיני העולם והפלסטינים.
    רוב הנוכחים קיבלו את העמדה הזאת. הוחלט לפרסם ברבים ובכל האמצעים את נימוקי התנגדותנו לגדר בתוואי הנוכחי. הוחלט להעביר את גילוי-הדעת שלנו לידי ראש-הממשלה ושר-החוץ, בדרישה הפגנתית שיביאו לידיעת בית-הדין בהאג שחלק ניכר של הציבור הישראלי מתנגד לעמדת הממשלה. כן הוחלט על שורה של פעולות בשטח לקראת הדיון בהאג.
    חיים ברעם יכול להיות סמוך ובטוח שעמדתנו הגיעה לידיעת השופטים הבינלאומיים, אף שרק מדינות יכולות להופיע בפניהם. דבר "גוש שלום" מגיע לרבבות נמענים ברשת האינטרנט שלנו ברחבי העולם ורבבות אנשים מכל העולם מבקרים באתר-האינטרנט שלנו – ואנחנו רק אחד הגופים המאוגדים ב"קואליציה". אורי אבנרי, "גוש שלום".

  13. ניר הגיב:

    מהן כוונותיו של שרון? אנחנו דנים והופכים בכוונותיו ואמינותו של שרון, אם הוא גרוע או רק רע או איום, שופטים אותו לפי אמות מידה של הגיון כזה או אחר,אמת או שקר, תוכניות אלו או אחרות: אולם לדעתי, אין לזה כל שחר. וזה מזמן-מזמן שאני רואה בו בן אדם מאד מסוייט הלוקה בקריסה נפשית מהגרועות שיפגעו בבן אנוש. די להבחין שבבעקבות כל אשר צעד מצעדיוהוא הותיר שובל של ארונות קבורה, איברים מדממים, הרס פיסי ונפשי, נהי ושכול ל"אוייב" שבלעדיו אין לו קיום ולא פחות ל"עמו"(שאת עתידו הוביל מ"החלום" למחוזות הסיוט הציוני). להשקפתי אין הנ"ל אלא מונע בתשתיתו ע"י אובססיה בולמית וניזון מזעקות אובדן והרס, לא משנה של מי – העיקר שהווליום יהיה מספיק גבוה. ההתנחלויות והחמיסה הן רק תפאורה המשמשת להרוות את טרופו. אולם מה נלין – הרי העם ממליך את הראויים לו, והרי אין כמוהו ע"מ להסתיר מ"עצמנו" (לרגע אני מזדהה עם עמישראל ואומר "עצמנו") את תאוות הנדל"ן המשיחיסטית והצורך להשפיל את החלש שהקולקטיב הציוני מתמסר להם בעיתותינו. הבנת ההתמסרות לטרופו של מנהיגינו היקר יכולה להסתייע ע"י עיון בספר מעולה, "THE MIND OF ADOLF HITLER" שפורסם רק לאחר שעברו יותר מ-30 שנה מתום מלחמת העולם ה-II. הספר היה עריכה של מחקרים מסווגים ביותר של המודיעין האמריקאי מהשנים 1942-1944, שמטרתם הייתה להבין את נבכי נפשו של היטלר לצורך לוחמה פסיכולוגית.
    המידע בספר הינו מדהים: הספר לא רק מציג את העוותים בנפשו של היטלר (הוא היה סוטה מיני בדרגה חמורה) אלא גם מסביר מדוע וכיצד הצליח היטלר להקסים ולהכריע את מירב הקולקטיב הגרמני, כיצד לאדם החולה והמוטרף הזה נכנעו ללא מעצורים ובהתמסרות מלאה מיליונים על מיליונים של גרמנים נורמטיבים, כיצד ככלל הפנימו באמונה לא מסוייגת את המסרים שהפכו יותר ויותר מפלצתיים ואלימים כלפי אחרים ויותר אריים ואדוניים כלפי עצמם. ב1939, שש שנים לאחר שעלה לשלטון היחיד, החיילים הגרמנים כבר היו בשלים לבצע כל פקודה, וכך היה. אירופה מלאה חומות וגדרות, מחנות רכוז והשמדה וארובות שמעלות עשן סמיך ושחור ללא הפסק.השאלה היא כיצד מדינה גדולת בעלת היסטוריה תרבותית כה מרשימה, אבדה את שפיותה כשהיא נשרכת חסרת יש"ע בעקבות מנהיגה.
    אחד המאפיינים של התמסרות העיוורת של הקולקטיב הגרמני להיטלר היה שהוא עצמו היה לנושא היתמקדות עיקרי, היטלר האיש היה מופת האומה הארית, הרייך הנצחי ומלכות גרמניה על כל עמי תבל, התגלמות נציג העם הנבחר, מבחינתם. (ממש כמו שסאדם חדר לכל מקום בתודעת העירקים, שלטי חוצות, טלויזיה, הבולשת והצבא). העיסוק בו נהפך לפן מלכד ופטריוטי – וכך ההתנגדות לו ולדרכו היוו בגידה חמורה.
    מסתבר שמנהיגים כושלים מעסיקים את עמם בעצמם ושגיונותיהם – וראו מה קורה לנו, כמה אנרגיה אנו משקיעים בפענוח נבכי נפשו של שרוננו.

    כשגרמניה התרסקה הדבר בא כשוק לגרמנים, ולמעשה משנות ה60 כשהחלו להתאושש, ועד היום, הם מנסים להבין כיצד התפתו לחלוטין ונגררו באף אחרי אדם שהיה פסיכופט גמור.

    כשאנו רואים את החומות שאנחנו כולאים בהן את אחינו הפלשתינאים – ובפרט את חומת אבו דיס שהיא סיוט בהתגשמותו, כשאנחנו נוכחים במעשי האכזריות נטוולות העכבות של "חיילינו" בשטחים, את זריעת המוות וההרס העצומים, וההשפלה המתעצמת של הפלשתינים. נעצור ונשאל אז כיצד שוכנענו להפיק את כל אלו. אני משער שיגיע הזמן שבו גם אצלנו יצוצו מחקרים וספרים התוהים כיצד כקבוצה המלכנו עלינו אחד כמו שרון והסכמנו להפוך את פני המדינה לדמויית עולמו הפנימי המסויט והמאיים, המותיר רק חורבן בעקבותיו.

  14. ג’וליאנו מר-ח’מיס הגיב:

    מאוד מעודדת לדעת שיש עדיין קולות בשמאל הישראלי שמוכנים להכריע ברגעי האמת בין שייכותם הלאומית והשבטית (במקרה של אורי אבנרי גם הציונית) לבין מחויבותם לצדק. שמחתי לקרוא את ביקורתו של חיים ברעם על דבריו של אורי אבנרי (אותו אבנרי שנפגש עם ערפאת בביירות הנצורה) שמנסה לטרפד את הגשת כתב האישום בשם תנועות המחאה נגד החומה לבית הדין בהאג. האם זו ציוניותם של אבנרי ושל חברים רבים בתנועת טעאיוש שמונעת מהם לחצות את גבול השייכות הלאומית-שבטית-יהודית ולחבור אל הפלסטינים (או להיות סוכנות פלסטינית כפי שהגדיר זאת אבנרי)? האג הוא לא שלנו ולא שלהם.
    האג הוא תאטרון בינלאומי, מעין במת תקשורת שעליה יעמדו הפלסטינים מצד אחד וממשלת ישראל מצד שני. אבנרי ושות’ לא רוצים לעמוד עם הפלסטינים הוא רוצה לעמוד מאחורי ממשלת ישראל כשבידו השלט הבלתי נדלה ועליו דגל ישראל ופלסטין, ספק משלימים זה את זה ספק חוצים זה את זה. זה אבנרי. שתי מדינות לשני העמים. הם שם ואנחנו פה. אומנם כמו שכנים טובים אבל לבל נשכח שהם ערבים ואנחנו יהודים, וחס וחלילה שלא נקים עלינו את הימין הישראלי שמה נבעיר מלחמת אחים. "שייכותינו לעמנו קודמת למאבקנו"-יאמר אבנרי.
    חבר פלסטיני שצעד לא רחוק מאבנרי בהפגנה ביום שבת באבו דיס נגד החומה אמר לי " גם כאן הם חייבים לדחוף לנו באף את דגלי ישראל".
    "כולנו פלסטינים"- על אבנרי לאמר ,"ויחד אנחנו מאשימים את ממשלת ישראל וחלקים גדולים של העם בישראל באחד הפשעים הנוראיים נגד האנושות, ולא משנה מה אפי אייתם או שימעון פרס יאמרו. יחד נתייצב בכל מקום ובכל בית דין ונעמוד שלובים יד ביד עם אירגוני ההתנגדות הפלסטיניים נגד הכיבוש והחומה.

  15. תיקון טעות הגיב:

    אורי אבנרי פעיל בגוש-שלום ולא בתעאיוש.

    תעאיוש לא חתמה על המסמך שנשלח להאג משום שהוא תומך בשתי מדינות ולתעאיוש אין עמדה בשאלה זו, יש בתוכה דעות לכאן ולכאן.

    יורם בר-חיים

  16. חיים ברעם הגיב:

    אני מודה לג’וליאנו מר-ח’מיס ועם זאת מבקש להעיר, שאורי אבנרי היה במחסום, כפי שביקר בעשרות אתרים אחרים של דיכוי ישראלי ומחה נגדם בקולי קולות. אני יכול להתווכח עם אבנרי בנושא זה ובנושאים רבים אחרים, וגאה בוויכוח הדמוקרטי הקיים בתוך מחנה השלום (שעבורי הוא יהודי-ערבי).עם זאת, אבנרי הוא היהודי-ישראלי היחיד שראוי באמת לפרס נובל לשלום על פעילותו האמיצה ורבת השנים. לצערי הרב קיימת היום רק ציונות אחת, הציונות הימנית, ולכן אני מסרב להיכלל היום בהגדרה הזאת. הנושאים לוויכוח הם רבים מגוונים, אבל גם החברות וההערכה ההדדית שרירים וקיימים.

  17. והם בשלהם/אלכס מסיס הגיב:

    ג’ולינו מר ממשיך ותןקף את אורי אבנרי -על כי לא קרא או.קרא ולא הבין/לא רצה להבין את
    המוסבר בתגובתו של אבנרי למאמרו של חיים ברעם ואילו יורם בר-חיים, ש"תעיוש" לא מינתה אותו לדוברה ולא השתתף בפגישה עליה דיווח אורי אבנרי – אינו מחמיץ את ההזדמנות
    "להגיב".

  18. צודק ג’וליאנו מר הגיב:

    כל השמאל הישראלי מעוניין ב-2 מדינות !!! -הם שם ואנחנו פה.
    השמאל הוא גזעני ושורשי תרבותו נעוצים עמוק בגרמניה ובנצרות.
    כמה ערבים(ישראלים) התקבלו לקיבוצים?
    כמה גרים בסמיכות לשכונות של מעוזי-השמאל?
    כמה זוגות נישאו?
    כמה שתשמיצו את הימין,עוד יום יבוא והערבים יזכרו שמי שמכבד אותם כאוכלוסיה בעלת תרבות עצמאית ואינו נוהג כפטרון כלפיהם,מי שאינו מעוניין להיפטר מהם, אלו אנשי-הימין, אנשים שגם לא נרתעים לומר את האמת ולהילחם עליה באמת !

הגיבו להרע מכל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים