הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 במרץ, 2004 6 תגובות

אבות הציונות אמרו ש"קל יותר להוציא את היהודים מהגטו מאשר להוציא את הגטו מהיהודים". השבוע ניתן היה לומר זאת בהקשר חדש. מדינת ישראל ניתקה את עצמה מהעולם והכניסה את עצמה לגטו. ולא רק באופן פיסי. בהאג החל הדיון על גדר-ההפרדה. אנשי שרון הבינו שאין להם סיכוי לנצח בדיון הזה, ועל כן החליטו להחרים אותו. במקום להציג את טענותיהם בפני בית-הדין הבינלאומי, החליטו לערוך בהאג מופע-רחוב, לפי האמרה הישראלית הקלאסית: "אם הטענות שלך חלשות, הרם את קולך!".

בתוך האולם נערך דיון משפטי. נציגי פלסטין טענו שהחומה בלתי-חוקית, מכיוון שהיא מוקמת בלב הגדה המערבית. לדבריהם, אם ישראל חוששת מפני פיגועי-התאבדות, היא רשאית בהחלט להקים חומה בגבולה, אך אין לה הזכות להקים אותה בלב השטח הכבוש, תוך הכנסת כל האוכלוסייה הפלסטינית למכלאות. לא נמצא באולם מי שיסתור טענה זו.


בחוץ ערכו אנשי שרון מופע ססגוני. כגימיק תקשורתי הובא מהארץ אוטובוס מפוצץ, ובתוכו מומחים לאיסוף חלקי-גופות. יחד איתם הובאו עשרות בני-משפחה של קורבנות פיגועים. השגרירות הישראלית הנפיקה תמונות של 900 הקורבנות האלה, וסטודנטים יהודים נשאו אותן בתהלוכה. המסר: היהודים מסכנים, גם בארץ עושים להם פוגרום.


בהמשך היום ערכו הפלסטינים מופע נגדי, שבו דובר על 3,000 קורבנות האינתיפאדה ותוארו ייסורי האוכלוסייה הפלסטינית תחת הכיבוש. תושבי האג היו עדים למעין אולימפיאדה של קורבנות. התקשורת העולמית הקדישה למופעים אלה כמה דקות, שחולקו שווה בשווה. מבחינתם, העיקר היה הדיון באולם בית-המשפט.


אבל בישראל היתה התמונה שונה לגמרי. בסגנון שהזכיר את המשטר הסובייטי, התגייסה התקשורת כאיש אחד לרשות מערכת של שטיפת-מוח. כל תחנות הטלוויזיה, כל תחנות הרדיו, כל העיתונות הכתובה, ללא יוצא מן הכלל, השתלבו במאמץ הלאומי. הטלוויזיה והרדיו שידרו ללא הפסקה, מהבוקר ועד מאוחר בלילה, דיווחים מהאג שיצרו את הרושם שכל העולם מרותק למיצג-הרחוב הישראלי. דיוני בית-המשפט עצמו הוצגו כבלתי-חשובים, סתם תרגיל עלוב של ערבים ואנטישמים. ואילו ההפגנה הישראלית הפכה למרכז העולם. האוטובוס המפוצץ הופיע על המרקע עשרות רבות של פעמים בכל ערוצי הטלוויזיה בישראל, וכך גם המשפחות השכולות ותמונות הקורבנות. עוד ועוד ועוד. ההפגנה הפלסטינית המקבילה נראתה במשך כמה שניות. כך גם הדיון בבית-המשפט. גם לנציג הפלסטיני ניתן להגיד שלושה משפטים. כדי להוכיח עד כמה אנחנו ליברלים. אך המסר לצופה ולמאזין בישראל היה חד-משמעי: זה היה ניצחון כביר לישראל. העולם כולו הבין שאנחנו המסכנים בסיפור הזה, שהפלסטינים הם רוצחים, שהחומה דרושה כדי להציל את חיינו, ש"חיי היהודים חשובים יותר מאיכות-החיים של הערבים". משפט ששודר גם הוא עשרות פעמים במהלך היום. צבא שלם של קצינים, שב"כניקים, כתבים, פרשנים ופרופסורים בירברו ללא הפסק במשך תריסר שעות ויותר, בכל התחנות, וכולם אמרו בדיוק את אותו הדבר: אנחנו מותקפים, אנחנו נרדפים, הערבים רוצחים, אנחנו מתגוננים. הכיבוש לא הוזכר כלל. מה פתאום. מה זה שייך לעניין.


במהלך השידור נערכה ליד מעון ראש-הממשלה בירושלים הפגנה של תנועות-השלום נגד הגדר. הטלוויזיה הממלכתית הקדישה לה ארבע שניות. בשום כלי-תקשורת ישראלי לא ניתן פתחון-פה לשום דובר ישראלי נגד הגדר או (חלילה) בזכות בית-הדין הבינלאומי. זוהי תופעה מבהילה, מפני שהדבר מתרחש במדינה דמוקרטית. שום קג"ב או גסטפו לא מאיים על חיי העיתונאים, שום גולאג או מחנה-ריכוז אינו ממתין למי שמפר את הקו הרשמי. הכול נעשה בהתנדבות, מתוך שכנוע עצמי של התקשורת.


נכון, התקשורת החופשית בארצות-הברית הדמוקרטית נהגה גם היא כך בימים הראשונים של מלחמת-עיראק. אבל גם אז לא דבקה בה הפרנויה של "העולם כולו נגדנו".


למחרת הדיון הכריז סגן שר-הביטחון זאב בוים בכנסת, שכל המוסלמים רוצחים מלידה, ושזה טמון אצלם בגנים. ואילו ידיד אישי של אריאל שרון גילה בטלוויזיה: "אריק אמר לי שהוא מודאג מאוד מעליית האנטישמיות הנוצרית. לדוגמה בסרטו של מל גיבסון על צליבת ישו. ועכשיו גם חלקים גדולים של העולם המוסלמי נגועים באנטישמיות". זוהי המנטליות של הגטו. את מדינת-ישראל הקמנו כדי להתגבר עליה ולהיות אומה נורמלית, "עם ככל העמים". אירועי השבוע מראים שלא הצלחנו בזה. הגטו נמצא בתוכנו, עמוק עמוק. זה מטיל גם אור נוסף על חומת-ההפרדה. היא סוגרת את הפלסטינים במכלאות, אבל היא גם מחזירה אותנו למציאות הגטו, ולא רק באופן פיסי.


למאבק נגד החומה יש פנים רבות. זה לא רק מאבק לשחרור תושבי הגדה המערבית מהמכשול המפלצתי, ההופך את חייהם לגיהינום ומנסה לטרנספר אותם. ולא רק מאבק לשחרור שני עמי הארץ ממציאות הכופה עליהם מעגל-דמים מחריד, ההולך ומתרחב. זהו גם מאבק לשחרור האומה הישראלית מהגטו אשר בלבב פנימה.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. tאודי הגיב:

    אורי אבנרי,יישר כח !!!

  2. שי הגיב:

    מי שבונה חומות לאחר בונה לעצמו חומות. או אולי בעצם החומה היא רק התגלמות הנפש החולה של הציונות. מעין מוגלה שיוצאת. ולצערנו מדביקה גם אחרים. רק אקוה שכאשר לפלסטינים תהיה מדינה משל עצמם הם יתגברו מהר מאד על המוגלות בהן הדבקנו אותם.

  3. יגאל הגיב:

    שוב – אורי אבנרי מביא מבט חד צדדי ומתנשא, מצד שמאל לכאורה נאור, ליברל ומשכיל.
    ניתן לפרק את טענותיו של אורי אבנרי אחת לאחת. לא שאין הרבה אמת בדבריו – אולם שוב – המציאות תמיד יותר מורכבת.

    אף שאני מאמין כי הגדר הייתה צריכה להיבנות על הקו הירוק (אם כי גם בקו זה היו נפגעים יישובים) ואולי רצוי שלא תיבנה כלל – גדר קוראת לבדלנות ולאיבה. ברם, קשה לטעון שנגד אוכלוסיה שנוקטת שיטות אלימות במיוחד (האוכלוסיה הפלשתינית – אם יש ספק קל), אין זכות הגנה עצמית. אם אין ברירה – זכויותיהם לתנועה חופשית מוחלטת שוות פחות מזכויותיהם של אזרחיהם השכנים לחיות.
    ובקשר לשטח כבוש – גם זה נתון לוויכוח
    (לפחות בחברה הישראלית).

    נראה כי, כרגיל, יש אג’נדה סמויה (לא כל כך טוב…) בדבריו של אורי אבנרי, שיצא פעמים אין ספור נגד הגדר, נגד מדיניות הכיבוש, עד כדי הצדקה של פיגועי טרור כסוג של "התנגדות" לכיבוש. גדר מנטרלת חלק מהעוקץ של ה"התנגדות", ולכן, עשויה להביא לתסכול רב, זכן היא לא תצליח ליצור מספיק קורבנות ע"מ להביא את הסכסוך הישראלי פלשתיני ללב סדר היום העולמי.

    לא מזמן קראתי על הגדר הנבנית בין הודו לפקיסטן על חבל קשמיר. גדר הנושאת פרמטרים דומים מאוד של סיפוח ו"דריסת" אדמות ע"מ להעביר בהן גדר. וכרגיל – האג עוסקים בסכסוך הישראלי פלשתיני בלבד!

    לגבי "פרניות כל העולם נגדנו" – ובכן – בכינוסים בין לאומיים (למשל דרבן, האו"ם), הסכסוך הישראלי פלשתיני זוכה לסיקור ולפרשנות הפלשתינית הקיצונית.

    נראה שוב שסבל ומצוקה משמשים מזון לדמגוגיה זולה, ולא לרצון אמית לפתור את הסכסוך – רק להעצים אותו. כנראה מציפיה לאיזה קריסה ישראלית טוטאלית.

    נחייה ונראה.

  4. דרור הגיב:

    ברור זעמו של אורי אבנרי,על כך שהתישקורת השמאלנית חרגה הפעם מדרכה,ולא התגייסה למען התעמולה הפלשתינאית האנטי ישראלית,ובחרה להציג את הצד של קורבנותיהם של "לוחמי החופש" הפלשתינאים.

  5. יעל הגיב:

    אני זוכרת שראיתי כתבה שכותרתה הייתה "14 מדינות נגד ישראל" – לא נגד הגדר, נגד ישראל. כל אמירה נגד דרכי ישראל הופכת לאמירה נגד ישראל. כל אמירה בעד הפלסטינאים הופכת לאמירה בעד הטרור. הדיון על הגדר היה יכול להפוך לדיון גדול ומעמיק בארץ, דרך לראות דעות אחרות, לתת לאזרח עובדות, נקודות לחשיבה. במקום זה זה הפך להיות "תראו כמה כולם שונאים אותנו". אני ממש בספק אם אנשים שהצביעו נגד הגדר עשו זאת כי הם רוצים שמדינת ישראל תתפרק ושכול הישראלים ימותו. אני חושבת שהם הצביעו ככה בגלל שבשבילם אין הבדל בין חיים של פלסיטנאים לבין חיים של ישראלים. זה לא הופך אותם לגזענים. להפך.

  6. דבורה זילברשטיין הגיב:

    העולם מתנגד לכיבוש!
    העולם מתנגד לגדר הגזלנית והחמדנית.
    כמה טוב שאיכפת, כמה משמח שאנשים מזדהים עם הסבל הפלשתיני.
    להזכירנו: העולם גם הצביע בעד מדינה ליהודים אחרי השואה.
    זה מגיע מאותו סנטימנט מוסרי. וטוב שהוא קיים וטוב שהוא פעיל.
    גם אלפי המתנדבים מאירופה שהביעו הזדהות עם ישראל, הקטנה, המאויימת לפני מלחמת ששת הימים זה נובע מאותו סנטימנט.

    הכיבוש משפיל ומייצר מתאבדים
    הקולוניאליזם לא זוכה לאהדה.
    ישראל החזקה מול הפלשתינים חסרי ההגנה,
    איך אתם מצפים שהעולם יישאר אדיש? והאם היינו רוצים לחיות בעולם שמתאדש לכך?

הגיבו ליעל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים