מילא כאשר כל הפרשנים הכלכליים ובעיקר סבר פלוצקר מ"ידיעות-אחרונות" מבשרים כל ינואר ותחילת פברואר כי המיתון נגמר והמשק התחיל לצמוח. מילא, כאשר שר האוצר בנימין נתניהו מכריז באוקטובר אשתקד כי המיתון נגמר ואחר כך חוזר בו קצת, ואומר כי אולי מיהר מדי. אבל כאשר בנק ישראל מפרסם ב-26 לדצמבר אשתקד הודעה מיוחדת על המיפנה החיובי במצב המשק ב-2003, ואומר כי "תהליך ההתכווצות של המשק אשר איפיין את השנים 2001 ו-2002 – נעצר, והשנה תירשם צמיחה חיובית נמוכה"; והסיבה העיקרית לכך היא, לדעת הבנק האחראי על התחזיות והמדיניות הכלכלית – הצמיחה בתוצר העסקי. אז דומה כי כל המופקדים על בשורת הכלכלה כל כך רוצים לצאת מן הביצה, שהם מוכנים לשתף פעולה עם הולכת השולל של ממשלת שרון כאילו האינתיפאדה נגמרה ומבשרים על סיום המיתון – האומנם?
ב-17 לפברואר השנה פורסמו נתוני המשק הסופיים לשנת 2003 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הממצא העיקרי הוא, כי ב-2003 צמח המשק ב-1.3% והתוצר העסקי צמח ב-1.6%. ואולם, מאחר שהגידול הטבעי של האוכלוסייה היה 2% לשנה, אזי הצמיחה נטו של המשק לשנת 2003 היא מינוס 0.7% והגידול בתוצר העסקי נטו הוא מינוס 0.4%.
זהו שיפור לעומת השנים הקודמות. אם נבחן את ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נראה כי כל השיפור שחל ב-2003 אירע ברבעון השלישי בלבד, בעוד ברבעון הרביעי של השנה חזרו הנתונים לצנוח כמו בשנים קודמות. השיפור החד-פעמי שחל ברבעון השלישי מקורו באישור הערבויות, בהפחתת המסים לעשירונים העליונים שעשה נתניהו, ובתשלום מסיבי של חובות האוצר לספקים בסך 2.5 מיליארד שקל. אלו אירועים חד-פעמיים, ולכן ברבעון הרביעי חלה ירידה חדה בתוצר; ביצוא; ברמת החיים וברכישות על ידי הציבור.
למרות הרבעון השלישי של שנת 2003, לפי הנתונים הסופיים הללו חלה ירידה נוספת של 5% בהשקעות, ביבוא וברכישות. הסעיף היחיד בו נרשם שיפור ניכר ב-2003 הוא היצוא, שגדל ב-6.2% לאחר שנתיים של ירידות חדות. שיפור זה הוא מדומה. 60% מן היצוא הישראלי הוא לגוש היורו. ב-2003 חלה עלייה של 20% לערך בשער היורו ולכן היצואנים מקבלים יותר שקלים בעבור אותו שיעור יצוא.
אם ממצאים חדשים אלו לא חזקים דיים כדי להפריך לחלוטין את הבשורות על סוף המיתון, באו נתוני ינואר השנה כדי למוטט את בשורת סוף המיתון: קיפאון במכירות המזון ברשתות השיווק בינואר ("מעריב", 25 לפברואר); עלייה באבטלה לשיא של 10.9% – ("מעריב" מאותו יום); ירידה של 4.5% במחירי דירות בינואר ("מעריב" מאותו יום). בנוסף, בינואר הישראלים חזרו להפקיד כסף בחו"ל – יותר ממיליארד דולר ("מעריב", 26 לפברואר).
ארבעה ממצאים אלו מצביעים בבירור כי המיתון נמשך ואף מחריף. אפילו ה"אקונומיסט", המפרסם לרוב דיווחים על ישראל בהשראת האוצר (כתב העיתון דיוויד לנדאו מונה עתה לעורך "הארץ"), קובע כי תחזית הצמיחה בישראל ל-2004 היא הנמוכה ביותר בשווקים המתפתחים. השבועון האנגלי משבח את "הישגיה של ממשלת ישראל בתחום היציבות במחירים, בשווקים הפיננסים ובמאזן התשלומים". באותה מידה ניתן לשבח חולה אנוש כי מצבו יציב.
מבין כל הפרסומים, הדיווח על חזרת הציבור להפקדת דולרים בבנקים זרים – היא המדאיגה ביותר. אמנם יתרות המט"ח של ישראל הן עתה 26 מיליארד דולר, אך פרסום אחרון של בנק ישראל מגלה פצצת-זמן אמיתית. הפרסום מיום 2 לפברואר 2004 מנתח את ההשקעות הפיננסיות של תושבי חוץ בניירות ערך הנסחרים בישראל.
הנתון החשוב ביותר לבחינת מצבה של מדינה הוא היקף הנכסים וההתחייבויות של המשק. לפי פרסומי בנק ישראל, סך הנכסים ברוטו לסוף הרבעון השלישי של 2003 הוא 76,077 מיליון דולר. סך ההתחייבויות ברוטו הוא 70,074 מיליון דולר. עודף ההתחייבויות בסך 6,000 מיליון דולר (6 מיליארד) כולל כמובן את יתרות המט"ח של המדינה בסך 26 מיליארד דולר. והנה, הפרסום האחרון של בנק ישראל מראה כי סעיף נכסי המדינה כולל את תיקי ניירות הערך הישראלים שמחזיקים תושבי חוץ בבורסות בארץ ובעולם. שווי תיק זה לפברואר השנה הוא 42 מיליארד דולר. לדברי דובר בנק ישראל, שווי ניירות הערך נקבע לפי שערי הבורסות. כיום יש גאות, הן בבורסה האמריקאית והן בישראלית. כל ירידה בשווי ניירות הערך הישראליות מורידה מיד את שווי נכסי המדינה. הגאות הקיימת כיום בבורסה הישראלית, המנוגדת למצב המשק, גורמת לגידול שווי תיק הנכסים של המדינה. אילו היו שערי ניירות-הערך הישראלים נסחרים לפי מצב המשק, ולא לפי מצב הבורסה, היה מיד שווי תיק הנכסים של המדינה יורד משמעותית – והמדינה היתה הופכת לחדלת פירעון לחלוטין.
הבורסה הישראלית היא בורסה קטנה בה שולטים במסחר במניות כמה קבוצות של אינטרסנטים הרוצים בשערים גבוהים. היקף המסחר הוא אפסי לעומת ההיקף בניו-יורק, ולא עולה על כמה מאות מיליוני שקלים ליום.
המסחר באגרות-החוב, שהן המרכיב העיקרי בתיק ניירות הערך הישראלים המוחזקים על ידי תושבים זרים, נקבע אך ורק על ידי האוצר. האוצר יכול להעלות או להוריד את שווי תיק אגרות-החוב של המדינה, וכך הוא שולט למעשה בשווים וקובע כיצד ייראו מאזני המדינה.
שמאל ישראלי? כמה מפתיע שכתבה שעוסקת באלימות הכלכלית בישראל לא מזכה זה מספר ימים תגובה מאנשי השמאל הלבנים והשבעים בישראל.
המגיב/ה שמעלי, המתכנה "החצר האחורית", צודק וטועה. הוא צודק בהחלט בהערתו הסרקסטית כלפי קוראי "הגדה", אך טועה בהציגו את תוכן הכתבה כ"עוסקת באלימות הכלכלית בישראל".
לגופו של ענין, תודה (באיחור קל) ליגאל לביב על כתבה מאלפת המציגה את שיקריותה ומניפולטיביותה של הכלכלה הישראלית, ממשלה ועתונות כאחד.
לביב כמובן צודק בניתוח ,אבל טועה בהנחה שקברניטי הכלכלה טועים. הם לא. אבל הם מטעים כי הספין חשוב יותר מהספינה והסיסמא האמיתית של הליכוד היא: קארפה דיאם (חטוף את היום). אני באמת מקווה שהם יחטפו…
נהג מונית בליברפול אמר לי פעם, שחבל שכל מי שיודע לנהל את העולם עסוק בלספר אנשים ולנהוג במוניות.
מה אם קצת ענווה לגבי כלכלנים ידועים בארץ ובעולם שהתבטאו בחיוב כלפי המדיניות הכלכלית של ישראל.
או שאנו מדרדרים לתיאוריית קונספירציה שטוענת שהכל ע"מ להיות באותו צד עם האמריקאים?
מחכה לתשובה.
כלכלנים רבים (בארץ ובעולם) הם אינם אלא טכנאי-כלכלה הבקיאים ברזי האקונומטריה (היא היא המקצוע הנלמד בפקולטות לכלכלה לרוב). רבים אינם מבינים את המתימטיקה שהתאוריות (הן לא נקראות תאוריות בפיהם, לדידם מדובר בעובדות מדעיות טהורות) עליהן הם נסמכים נשענות עליה או את משמעות המודלים התאורטיים והקשר הרופף ביניהם לבין המציאות אותה הם אמורים למדל (וזה המקום להמלצה חמה על "מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום" לביכלר וניצן, למי שעדיין לא קרא). עימות של כלכלנים רבים עם ממצאים ("עובדות"), עקרונות מתימטיים ושאר פרטים עקשניים מניב בד"כ אתנחתות אפולוגטיות לא מחמיאות ("מדובר במודל הקרוב במידת האפשר למציאות" וכו’). דבר איתם על כלכלה-פוליטית ואיבדת אותם לגמרי.
מיותר לציין שדווקא (ולא בכדי) כלכלנים נאו-קלאסיים אלו מקבלים תמיכה אקדמית, פרטית (עד כמה שניתן להבחין בין שני אלו היום) וממשלתית רבה מכל מיני עשבים שוטים רדיקאלים שמנסים לבדוק את עיקרי "המדע" מן היסוד.
לא מדובר בתאוריית קונספירציה. לחשוב שהתנהלות אנושית מורכבת עד כדי כך מחייבת תכנון קפדני של קבוצה המושכת בחוטים היא הנחה מוטעית ופשטנית, הדומה לטיעון נגד תורת האבולוציה האומר שלא יתכנו מבנים כה מורכבים (כמו יצורים חיים וצמחים) ללא תכנון קפדני ומדוקדק של אלוהים (כזה או אחר). התמודדות מאד מוצלחת עם ראצינליזציה מהסוג הזה ניתן למצוא בספר "השען העיוור" של דוקינס.
ולהבדיל, מה עם קצת ענווה לגבי כלכלנים ידועים בארץ ובעולם שהתבטאו נגד המדיניות הכלכלית של ישראל (שמשון ביכלר, יהונתן ניצן, אסתר אלכסנדר, אריאל רובינשטיין, ג’וזף שטייגליץ, פול קרוגר ועוד)?
אני ככלי מלא בושה וכלימה ליד המומחים לכלכלה.
אני פשוט לא רואה את העניין כשחור לבן/טוב רע חכמים טיפשים.
בברכה.
למחכה לשתובות:
התשובות הנכונות והאמיתיות תמצא תמיד במבחן המציאות ולא בפרשנות זו או אחרת.תמצא
אותן באבטלה הגוברת,בביטול זכויות עובדים ופנסיונרים,בקיטוב המעמדי,בהצבר הון של מונופולים ענקיים,בהשטלתות של חברות ענק,
בגלובליזציה,ובהרס כדור הארץ וכל דבר יפה
וטוב על פניו.
ואם זה עדיין לא מספק אותך,תוכל להיכנס
לכל ספר של מבוא לכלכלה ולגלות,אולי להפתעתך,
שכל תורת הכלכלה הליברלית(או ניאו ליברלית),
מבוססת על הנחות אבסורדיות ורחוקות מהמציאות
מרחק שנות אור(כמו ההנחה שהתנהגות הפרטים
הינה רציונלית).