הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 במרץ, 2004 אין תגובות

בבוקר של יום האשה יש הפגנה בבואנוס איירס. או ליתר דיוק – יש הפגנות. אלה הפגנות, צעדות ותהלוכות רבות לציון יום האשה הבינלאומי שחל ב-8 במארס. אני בוחרת בגדים להפגנה. בהתחלה אני לובשת מכנסיים שחורים צמודים וגופייה. האובליסק, שלוש בצהריים. מהאוטובוס ניתן לראות קבוצות של נשים וגברים הצועדים לעבר ההפגנות השונות. הקבוצות מתחילות להתרכז בכוונה לצעוד אל כיכר מאי, מול משרד הנשיאות, כיכר האמהות של כיכר מאי. אותן אמהות של ה"נעדרים", שכל שבוע במשך שנים צועדות למען ייעשה צדק עם ילדיהן הנעדרים. למען הזיכרון.

ההפגנות מתחילות. אנו צועדות ברחוב. קבוצה של חבר’ה מנגנת בתופים. ורבות הן ההולכות. אנו תופסות רק נתיב אחד בשדרה הרחבה, ואת הנתיב הנותר מותירות המפגינות למכוניות. נראה לי זו שדרה שרוחבה לפחות פי 4 מרחוב קינג ג’ורג’ בתל אביב. אין סיכום עם המשטרה או משהו כזה, ככה זה פה. זה עניין פוליטי, זה לא עניין של תנועה חופשית. בדרך כלל מתישהו בתחילת התהלוכה מופיעים השוטרים (בזמן האחרון בלבוש אזרחי), ומסכמים דברים. כך מקבלים "רשיון להפגנה".


בשורה הראשונה של התהלוכה צועדת קבוצת נשים עם מקלות ארוכים. כל פעם שאנחנו מגיעות לרחוב ממנו נכנסות מכוניות הן חוסמות את הכביש עד שכולן יעברו ורצות קדימההההההההההה, לעצור את המכוניות הבאות. זהו "ביטחון המפגינים" על פי המסורת הארגנטינית. אמצעי התקשורת הממסדיים יכתבו למחרת שהמפגינים נשאו איתם נשק. אבל אלה רק מקלות.


אנו מוסיפות ללכת. אני מסתכלת סביבי, הרבה נשים כהות עור (האם זה המונח הפוליטי המדויק?). אלה נשות המעמד נמוך. ללא ספק מעמד נמוך. חלקן מחלקות עיתונים של תנועות המובטלים בהן הן חברות. בראשי עולה תמונה שלא מצליחה להבקיע. משהו לא מתחבר לי… לא מסתדר… נשים… מעמד נמוך… יום האשה… זהו. למלים יש צורה. אני יודעת. הבנתי. התמונות קיבלו צורה. בישראל, מרבית הקבוצות הפמיניסטיות שראיתי היו בנות המעמד הבינוני. וזו גם הגדרה שרצוי לבחון אותה שנית ושלישית, בהתחשב בעובדה שלרובנו בישראל אין כיום תנאים סוציאליים ולפעמים גם אין עבודה. אך ללא ספק מעמדנו שונה משל הנשים הללו, כאן בבואנוס איירס.


לראשונה בחיי ראיתי נשים שמצבן החברתי והכלכלי נמוך מאוד והן נאבקות את מאבקן כנשים, ומחברות את הכל, בלי לסבך יותר מדי. זו ללא ספק  כתוצאה מהמשבר הכלכלי בארגנטינה. ויש גם גברים בין הצועדות, שגם הם שייכים לאותו מעמד. הם נאבקים בדיוק את אותו מאבק. "ללא זכויות נשים, זכויות האדם אינן זכויות" נאמר בכרזות. הכול חובר כאן יחדיו: החוב המעיק לקרן המטבע, הקפיטליזם, האימפריאליזם. והרכוש הפרטי. אני לא חושבת שפעם אחת הוזכרה המלה פמיניזם. אבל כן את המלה נשים. הפעם, ולשם שינוי, הגברים הם אלה המחזיקים את הילדים.


מול כיכר מאי נמצאת הקתדרלה של בואנוס איירס. הנשים מחלקות המוני דפים קטנים ובהם הצועדות קוראות לעשות מעשה, כאן ועכשיו. הן קוראות לבצע "אסקרצ’ה" על הקתדרלה הקתולית החשובה בארגנטינה. מהו אסקרצ’ה? זהו מעין הקפת-התקפת סימון מקום והטלת אות קלון עליו או על יושביו. מקור המחאה הוא סימון בתיהם של מפקדי צבא אשר נטלו חלק בדיקטטורה הצבאית. נשות האסקרצ’ה מוכרות לי יותר. הן פעילות בארגונים הפמיניסטיים…


המפגינות עומדות מצד אחד של הגדר שהוקמה על מדרגות הקתדרלה. בצד השני עומדים הגברים. הרבה גברים לבושים בחליפות "של יום ראשון". אשה אחת מנופפת בצלב למול המפגינות אשר שרות בזכות ההפלה (שבארגנטינה אינה חוקית) ובזכות השימוש בקונדומים (שהכנסייה אוסרת על המדינה לחלק). היא מנופפת בצלב וקוראת "השטן – אחורה פנה!". כאילו לקוח הדבר מסרט האימה "דה אקסורסיסט".


אחת הנשים שאוחזת בכרזה גדולה, מתעייפת ומבקשת ממני להחליף אותה. מה לא אעשה כדי להרגיש חלק? אני מחליפה אותה ומתמלאת התרגשות קלה. אשה אחרת ניגשת אלי ואומרת לי שעוד כמה דקות נצעד אל אחת מהרשויות כדי למחות נגד האיסור על ביצוע הפלות, ושאנחנו דווקא אלה הצריכות לצעוד בראש. אנחנו מתחילות לצעוד, אשה בת 60 בערך מראה לנו לאן צריך ללכת. זאת שנושאת יחד איתי את השלט קצת מעצבנת אותי כי היא לא הולכת באמצע הכביש, כך שהשלט נראה מרחוק רפוי. כך מגיעות הנשים ואני, נושאת את הכרזה הגדולה, אל יעד ההפגנה.

תגובות
נושאים: מאמרים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים