הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 במרץ, 2004 7 תגובות

פרופ’ אסא כשר מעלה במאמרו "דילמה טרגית" ("הארץ" 29.2.2004) את ההתלבטות המוסרית סביב המלחמה בטרוריסטים, המתכוונים לפגע באוכלוסייה האזרחית בישראל. מה צריך לעשות כשמגלים טרוריסט המכין פיגוע והוא נמצא בין אזרחים; הרי כל ניסיון לפגוע בו, עלול לגרום להרג של חפים מפשע. ברצוני לנסות ולהרחיב את היריעה.

צבא הוא כלי בידי המדינה, או ארגונים אחרים, הפועל באמצעים שכשלעצמם אינם מוסריים: אלימות והרג הם מהאמצעים הבולטים שהוא משתמש בהם. כדי להצדיק את קיומו ואת המעשים הלא מוסריים שהצבא עושה, משתמשים בלגיטימציה של הגנה מפני הפגיעות של האויב ומאיומיו על חיי האזרחים. הגנה מפני פעילות לא-מוסרית של צד אחד, משמשת לגיטימציה לפעילות הלא מוסרית של הצד השני. הבעיה היא שמדינות (וארגונים) משתמשות בצבא לא פעם גם לשם השגת מטרות פוליטיות, שאינן הגנה מפני תוקפנותו של האויב.


בגלל האופי הלא-מוסרי כשלעצמו של האמצעים בהם נוקט צבא, יש חשיבות עצומה לקוד האתי של הדבר הנורא הנקרא מלחמה. והעיקרון העליון של הקוד האתי הוא ההוגנות: לוחם נלחם בלוחם ולא באדם חסר מגן שאינו יכול להתגונן. בתקופה המודרנית החלה גם הקהילה הבינלאומית לחבר חוקי מלחמה, המנסים לשים גבולות – בהתאם לקוד האתי – למה מותר ומה אסור בשעת מלחמה.


במלחמת יוני 1967 נלחם צה"ל בצבאות מצרים, ירדן וסוריה. מלחמה זאת עמדה במבחן האתי של הוגנות: צבא נלחם בצבא. בעקבות הניצחון נעלמו הצבאות הערביים מהשטחים הכבושים וצה"ל נשאר לבדו מול אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. כדי לאזן את המצב מבחינת האתיקה של מלחמה, יצרו אמנות מלחמה, כמו אמנת האג מ-1907 ואמנות ז’נבה מ-1949, בחלק האזרחי שלהן הן ניסו ליצור איזון – הוגנות – במצב של חוסר איזון. ברגע שישראל החליטה שהיא אינה מחילה את אמנת ז’נבה הרביעית (העוסקת בהגנת אוכלוסייה אזרחית בזמן מלחמה ותחת כיבוש) על השטחים הכבושים, צה"ל הפך מצבא שפעל במסגרת האתית של מלחמה, לצבא הפועל בניגוד לאתיקה של מלחמה. עכשיו יש צבא הנלחם באוכלוסייה אזרחית חסרת מגן בניגוד לכל אתיקה צבאית.


אם ניקח לדוגמא את הפקעת האדמות שעושה השלטון הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים, הרי שפה בא צד אחד ומשתמש בכוח הצבאי שעומד לרשותו, כדי לשדוד אדמות מבעליהן, שאין בכוחם למנוע זאת (ולשם כך אפילו מחוקק חוקים שייצרו לגיטימציה חוקית למעשיו). פה יש מקרה של שימוש בכוח שאין לו לגיטימציה מוסרית. פה נותנים לגיטימציה אידיאולוגית. עושים זאת בשם חזון ציוני, או חזון ארץ ישראל השלמה. באים ולוקחים בכוח אדמה מאדם שלמזלו הרע הוא פלסטיני, על מנת לתתה לאדם שלמזלו הטוב הוא יהודי. פעולה אלימה, שהיא גזענית במהותה, ואין לה את הלגיטימציה של הגנה מפני אויב. כאשר צבא כיבוש עושה פעולות רבות שאין להן לגיטימציה מוסרית, כמו גזל אדמות, גזל מים, הריסת בתים, גירושים, ואבטחת פעולות טרור ושוד של מתנחלים כלפי אזרחים פלסטינים חסרי מגן, הרי שהצבא עוסק בפעילות מלחמתית נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. אין לזה שום דבר עם חובתה של המדינה לספק ביטחון לאזרחיה. ההפך. אפשר לטעון שפה הצבא מייצר את הטרור שבא כנקם על מה שעולל.


עכשיו נשאלת השאלה, כיצד אמורה האוכלוסייה הכבושה להגן על עצמה ומה הן הפעולות שיש להן לגיטימציה מוסרית להגנתה. הרי הם לא יכולים לשלוח מטוס כדי לחסל את משלחי שודדי הקרקעות, הורסי הבתים, גוזלי המים וכו’. הם אפילו לא יכולים לשלוח כוח צבאי או משטרתי, שימנע את הפגיעות בהם. וכשהם מנסים בעצמם להתנגד לפשעים שמבוצעים נגדם, מכוונים את הנשק מולם ואומרים: האדמה או החיים.


אז מי שרוצה לתת אישור אתי לפעולות מניעה כנגד טרוריסטים המתכוונים לרצוח אזרחים, צריך לראות את התמונה במלואה. כי אין קוד אתי לכל צד בנפרד. הטרוריסט אינו יכול למנוע את מעשי הצד החזק כנגדו, ולכן הוא פונה לפעילות שיש בכוחו לבצע נגד אויביו. כאשר הטרוריסט מכוון את נשקו כנגד אזרחים, הוא מבצע פשע מלחמה, כפי שצבא בבואו להילחם באוכלוסייה אזרחית מבצע פשעי מלחמה.


הטענות שלי כנגד דבריו של פרופ’ אסא כשר הן בכך שהוא מתייחס לפן אחד של פעולות הצבא, כדי לתת לגיטימציה מוסרית למעשיו, בעוד שחלק נכבד מפעילות הצבא, אינה אתית ופוגעת בלגיטימציה המוסרית לקיומו.


כאשר הצבא נלחם נגד אוכלוסייה אזרחית, הרי שגם ההתנגדות לו באה מתוך אותה אוכלוסייה. לכן הוא מאבד את זכותו לטענה – שכשלעצמה היא מוצדקת – נגד הטרוריסטים המתחבאים מאחורי גב האוכלוסייה האזרחית. אגב גם צה"ל מחזיק בסיסים צבאיים בתוך אוכלוסייה אזרחית בישראל. אני חושש שפושע מלחמה כמו סדאם חוסיין יכול היה להצדיק את התקפתו על האוכלוסייה האזרחית בישראל בכך שניסה לפגוע באותם בסיסי צבא. וזאת הרי הדילמה הקשה שפרופ’ אסא כשר מעמת אותנו איתה: איך צריך לנהוג כאשר לוחמים מתחבאים מאחורי גבה של אוכלוסייה אזרחית?

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. יגאל הגיב:

    הרבה צדק בדבריך.
    ישנה סתירה פנימית עמוקה בשליטה של ישראל בשטחי יהודה שומרון ועזה.
    איני יודע מתי ולמה אוכלוסיה זו הגדירה עצמה כאוכלוסיה הפלסטינית, אולם עצם העובדה שקיים צבא המחיל משטר צבאי על אוכלוסיה פלסטינית אזרחית, תוך כדי שהוא מפנה מקום להתנחלויות היא סוג של פגיעה מפורשת בצד הפלסטיני.
    איני יודע מה מידת הפקעת הקרקעות לעומת קנייתן בכסף (למשל – מה עם היישוב היהודי העתיק בחברון?), אולם בפועל – 3 מליון פלסטינים חיים תחת משטר צבאי לוחץ, ואינם יכולים לנהל אורח חים הגיוני.
    נשאלת השאילה מהי המטרה בשליטה כזו – שכן כדברי המחבר – מופעל כאן כלי לא אתי בעליל – משטר צבאי. איזו מטרה אתית נשגבת יותר מהמחיר המשולם ע"י האוכלוסיה המקומית מושגת כאן?

  2. אבירם הגיב:

    ברצוני להגיב על הפיסקה האחרונה במאמר.
    אני לא מקבל את ההקבלה בין מיקום בסיסי צה"ל לשימוש של הטרוריסטים באוכלוסיה אזרחית כמגן.
    הכותב יוצא מנקודת מוצא לפיה אמות המוסר של דיקטטור מקומי זהות לאלו של צה"ל, וזו הטעות.
    צה"ל לא בוחר באזרחים כמגנים אנושיים על בסיסיו ולו מהידיעה הפשוטה שהאויב לא יבחל בפגיעה באזרחי ישראל בזמן מלחמה (ראה הטילים ששילח סאדם והמשיך לשלוח למרות שהיו לא מדויקים ונפלו שוב ושוב בלב אוכלוסיה). ולכן אין צורך במיקום "אזרחי".

    סדאם חוסיין , אגב, לא יכול "להצדיק את התקפתו על האוכלוסייה האזרחית בישראל בכך שניסה לפגוע באותם בסיסי צבא" כפי שנכתב, מפני שלישראל לא היה חלק במלחמת המפרץ.
    זו הייתה פעולה התקפית ללא שום הצדקה מלבד הרצון לערער את הקואליציה שפעלה נגד עיראק. הייתי מקבל אמירה כזו אם היו הטילים משוגרים לעבר ישראל מיד אחרי הפצצת הכור העיראקי, אבל העיתוי הפך את שיגור הטילים לעוד פשע מלחמה בקופת השרצים של סאדם.

  3. ציוני גאה/ מוסר ומלחמה הגיב:

    מוסר ומלחמה זהו בעצם אוקסימורון. כל מלחמה היא קטלנית וגורמת לשפיכות דמים.

    אך כנראה שסכסוכים ומחלוקות הם חלק מהטבע האנושי ועוד ימשיכו להוביל למלחמות רבות.

    זכותו של עם כבוש להתנגד התנגדות מזוינת לכובש. אך גם על התנגדות זו חלים כללי אמנות האג וג’נבה.

    מראשית האינתיפאדה מכוונים רוב רובם של מעשי "ההתנגדות" של הפלסטינאים כנגד אזרחים ישראלים.ובכך הם הופכים לפשעי מלחמה.

    פשעים אלו אינם מוצדקים גם לנוכח עוולות הכבוש שמתבטאות בגזילת קרקעות, מעשי התנחלות והשפלות במחסומים.

  4. יונתן הגיב:

    ישנו הרבה מן הצדק בדבריו של הכותב, אם כי זה לא נכון להגיד שצה"ל בכללותו מבצע פשעי מלחמה. לפי הוראות המפקדים אין לבצע שום מעשי ביזה ולסייע בהשחתת רכוש. אין לייחס את הפרט בצה"ל (כמו תקרית הביזה הגדולה בשנה שעברה) שעושה מעשים לא מוסריים לצה"ל בכללותו.

  5. לאבירם הגיב:

    לאבירם – כתבת כי "צה"ל לא בוחר באזרחים כמגנים אנושיים…". אך הוא עושה זאת כל הזמן – רק אנושי בשבילך הוא כנראה מי שהינו יהודי. איך תסביר את העובדה שצה"ל משתמש בפלסטינים כמגינים אנושיים? מהו נוהל שכן, שנמשך למרות הפסיקה? זהו שימוש במגינים אנושיים. כל הכזב הזה כאילו באמת מישהו בצבא מתעניין באתיקה, מוסר, חוק או אמנות בינ"ל הוא בלוף. כל יום הורג צה"ל אזרחים חפים מפשע, כל יום. כל הזמן צה"ל הורג ילדים, ואם לא הורג, אז פוצע קשה. מביע חרטה כל שבוע. מאות ילדים בשלוש שנים, היש צבא פחות מוסרי מזה? שלא לדבר על מניעת טיפול רפואי; מניעת מעבר אמבולנסים; פגיעה ביולדות; צה"ל אפילו מנע טיפול רפואי מאזרח ישראלי (שהשתחרר חודש קודם מאותו צבא), לאחר שפצע אותו קשה. גיל נעמתי שכמעט מת מאיבוד דם, וניצל תודות לפלסטינים. די לבלוף הזה של אסא כשר על אתיקה, על מי הוא עובד?

  6. גלילי הגיב:

    התאור של המצב בשטחים הוא לא מדויק בלשון המעטה. רב האוכלוסיה הפלשתינית חיה באוטונומיה ללא התערבות מושלים צבאיים. אלא מאי משהכריזה הרשות על מלחמה טוטלית כנגד המדינה מה מציע גבירץ להכנע ? אם הבנתי נכון מצדיק גבירץ את מלחמת ששת הימים כי צבא נלחם נגד צבא. נראה לי כי השנאה למדינה מסנוורת את עינך לנסות להצדיק את מעשי סאדם שאין לו גבול משותף איתנו וכל מטרתו להרוג יהודים או להצדיק את מעשי המתאבדים או להשוות את הצבא לכנופיות הטרור זאת באמת הגזמה פראית.

  7. עדו הגיב:

    פעם ראשונה מישהו באתר זה כותב במפורש שמעשי הטרור של הפלשתינאים הם פשע מלחמה.מה קרה, המשיח הגיע? ואיפה כל נוטרי הצדק הפלשתינאי כשצריך אותם?

הגיבו ליגאל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים