הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 באפריל, 2004 78 תגובות

במלאת 45 שנים למהפכה הקובנית, נסענו אני ורעייתי ברוריה לראות את קובה במו עינינו. אחרי שבועיים של שהייה באי, כאשר אנו נשאלים "איך היה"? אנו משיבים בערך כך: "אומה משגעת, מדינה מרתקת ובעיות קשות". תוך שפע הרשמים של כל אחד מאיתנו, ומכל מה שהבאנו אתנו – יומן מסע מפורט, תמונות, יצירות אמנות ושפע של מוסיקה – ננסה לפרט בקצרה את כוונתנו.

בקובה חיים כיום 11.5 מיליון קובנים. 2 מיליון או אף יותר מזה (שמענו מספרים שונים) חיים בארה"ב, במיאמי, ושם מרוכזים אויביה של המהפכה הקובנית. כאשר הגענו לשדה התעופה בהוואנה (על שם חוסה מרטי, הגיבור הלאומי והמשורר הקובני הנערץ מהמחצית השנייה של המאה ה-19), הלמה בנו מיד מהותה המרשימה ביותר של האומה הקובנית, וזהו שלל צבעיה. כאשר אתה מגיע מהגזענות הישראלית, צועק אליך שלל הצבעים המולטי כ- 50%, השחור כ-30% והלבן כ-20%. כל הצבעים מעורבים זה בזה כדבר הטבעי ביותר בעולם, וכאילו תמיד ובכל מקום זה בדיוק כך. שתי דוגמאות: אשת אביו של מדריכנו שמעון היהודי (יש גם כאלה) היא מולטית; הסבא והסבתא של מדריכנו השני, אריאל, הם שחור ולבנה. כמובן שלא עלה בדעתם לספר לנו על כך, וגילינו זאת במקרה. זו אינה כלל "ידיעה" בקובה. אלו הם החיים. במהלכו של הביקור אתה רואה זאת בכל פינה: ברחוב, במשרדים, במסעדות, בלהקות נגינה וזמר ובין המוני הרוקדים.


העובדה השנייה המכה בך מיד הוא החום האנושי; סבר הפנים, החיוך, המגע הפיסי ממש והנכונות לסייע. כמובן שכאשר הוא מכוון לתיירים יש בו אינטרס כלכלי מובהק, אינטרס דולרי (ועל כך בהמשך). אבל הוא מורגש על כל צעד, בין הקובנים לבין עצמם, ובמיוחד בין גברים לנשים. חשנו עצמנו נתונים באווירה ארוטית ממש. היא מורגשת כמובן בריקודים הקובנים שהם גם דרכי בילוי לילדים וילדות, לנערות ונערים בני-עשרה, בכל הגילים האפשריים, בהפסקות בבתי-הספר, ובכיכרות הערים: גיטרות, הקשות על תופים וכלי-הקשה אחרים, שירה וריקודים. זה נשמע גם בהערות מחניפות של גברים החולפים ברחוב על-פני נשים נאות (זו בהחלט מדינה מצ’ואיסטית); וזה בא לידי ביטוי במפגשים ובשיחות בין גברים ונשים שאינם מכירים זה את זה לפני כן, דיבורים המלווים עד מהרה במגע.


כאן ראוי להוסיף מיד שתי עובדות חשובות: מספר ההתחברויות וההיפרדויות בין גברים ונשים בקובה הוא ענקי, וחיי מין בקובה מתחילים בגיל צעיר מאוד, ולכן חינוך מיני הוא נושא חשוב בכל בתי-הספר ובשנים האחרונות גם בטלוויזיה הקובנית. אמצעי מניעה ניתנים כמעט בחינם.


עובדה שלישית שצעקה מכל עבר בהעדרה: אין תמונות ופסלים של פידל קסטרו, את תמונותיו של "פידל" (כך הם קוראים לו) אתה מוצא במשרדים רשמיים ובבתי-הספר אבל לא בחוץ. בחוץ, ברחובות ובכיכרות יש שתי דמויות עליהן מתחנך העם הקובני: חוסה מרטי וצ’ה גווארה. אין זאת אומרת שלא פגשנו גם סמלים וכתובות בכיכרות שיש להם מגמות חינוכיות אוניברסליות: פסלים של אלברט איינשטיין, גגארין, רוזה לוכסנבורג, הרוזנברגים, ויקטור הוגו. על שלטי רחוב רבים ראינו דמויות ממלחמות השחרור הקובניות, סיסמאות ואימרות של מנהיגי המהפכה. אין בקובה שלטי פרסומת מסחרית מכל סוג שהוא, גם לא בטלוויזיה. הפרסומת המסחרית אסורה בקובה.


ועוד על צ’ה גווארה בקובה. ליד העיר סנטה קלרה, מקום בו התנהל הקרב בין צ’ה ואנשיו לבין רכבת הנשק של הרודן פולחנסיו בטיסטה, שמשל בקובה עד למהפכה; על גבעה יפה במערה חצובה בסלע, נמצאים הקברים של צ’ה גווארה ואנשיו. הם יצאו מקובה לבוליביה – כשלושים איש, במטרה לסייע במאבק האנטי-אימפריאליסטי של ארצות אמריקה הלטינית. שם נתפסו, נרצחו, וצ’ה עצמו הוצא להורג למחרת היום בהנחיה אמריקאית. אחרי עשרות שנים איפשרה ממשלת בוליביה לקובה להוציא מהקברים את צ’ה ואנשיו וגופותיהם נקברו במערה שנחצבה בגבעה זו. על הגבעה ניצב פסל יפה של צ’ה, לידו חצובים בסלע שני טקסטים: מכתבו של צ’ה לפידל קסטרו ערב צאתו לבוליביה: עד כמה הוא מעריך אותו וכמה למד ממנו… אבל פידל חייב להישאר בקובה ולהנהיגה ואילו הוא (רופא צעיר מארגנטינה) רואה עצמו כאזרח אמריקה הלטינית כולה, ולה ולמהפכתה הוא חייב אמונים.


אין ספק שכאשר נמצאים שם, גם אם ידעת את העובדות, וגם אם עצם הנסיעה לבוליביה נכונותה מוטלת בספק (פידל קסטרו התנגד לה, אולם לא נשאל) אפשר לדעת יותר משידעת אי-פעם איך הפכה הדמות האנושית הזו לסמל אוניברסלי לכל מה שראוי להקריב את החיים למענו!


אולי כדאי להוסיף כאן כי עד היום בוצעו כבר כ-630 ניסיונות התנקשות בחייו של פידל קסטרו (שמלאו לו 77) הנודד בין הבתים ומקום מגוריו לא ידוע.


חברה במצור


אין ספק שמיליוני התיירים הפוקדים כבר עתה את קובה, 2 מיליון לשנה (וזו עדיין ראשיתה של התיירות כענף כלכלי מרכזי), באים לאי ברובם כתיירים ולאו דווקא כדי להשתתף בסמינרים פוליטיים. כבר קולומבוס אמר שזה האי היפה בעולם ועובדה זו לא השתנתה בהרבה מאז. המאות הרבות של התיירים שמלאו את מטוסנו מפריס להוואנה (גילאים 25-80), היו לנו סימן היכר ראשון. אולם אנו, תיירים אוהבי יופי בהחלט, באנו לא פחות מטעמים סמינריוניים. רצינו ללמוד עד כמה שרק אפשר במשך שבועיים – על חינוך, בריאות, תעשייה, חקלאות, דמוקרטיה ורמת-חיים. כמובן שבארבעה ימים בהוואנה ושמונה ימים באזוריה האחרים של קובה אפשר רק לטעום מכל אלה.


הדבר הראשון המוטל עליך ללמוד הוא הסגר שהטילה ארה"ב על קובה זה שנות דור. גם כיום, ביחסי הכוחות הקיימים, לא יכול בעל דרכון אמריקאי לבקר בקובה (למרות העובדה שיש בהוואנה מרכז אינטרסים אמריקאי). הרוצה לעשות זאת, כמו חלק מהקובנים החיים במיאמי, עושה זאת על-ידי "הולכת שולל" דרך מקסיקו או קנדה (הוויזה מודפסת על דף נפרד ולא בדרכון). בטרינידאד, עיר מקסימה בקובה, קיים מוזיאון הקונטר-רבולוציה, בו מתוארים ניסיונות ה-CIA האמריקאי, בעזרתם של גולים קובנים, להפיל את הממשל המהפכני בין השנים 1961-1965, בהתקפה על "מפרץ החזירים" ובשטחים נוספים שנכבשו ושוחררו. רק ב-1961, בעצם הגנתה של קובה מפני מתקיפיה, הכריז פידל קסטרו על אופייה הסוציאליסטי של המהפכה הקובנית.


כאשר ביקרנו במוזיאון הגדול והמקסים הזה היינו המבקרים היחידים שקיבלו הסבר מקיף מהמנחה. כששאלנו האם רבים מבקרים במוזיאון קיבלנו את התשובה הבאה: כמובן, כיתות שלמות עם מוריהם וכ-50 תיירים ביום…


עד לקריסתה של ברה"מ, ב-1990, היתה קובה שייכת אידיאולוגית, פוליטית ואסטרטגית לגוש המדינות הסוציאליסטיות בהנהגת ברה"מ, ואחת מהמנהיגות של מדינות העולם השלישי.


קיומה של ברה"מ וגוש המדינות הסוציאליסטיות שמסביבה סייע לקובה מאוד במאבקה נגד המצור האמריקאי. קובה מרוחקת בסה"כ 150 ק"מ מפלורידה (עם בסיס אמריקאי בגואנטנמו הסמוכה). ברה"מ היתה לצרכן הסוכר החשוב ביותר שלה וספק הדלק העיקרי לצרכיה; היא גם היתה המקור העיקרי לחימושה כנגד הפלישה האמריקאית שהיתה צפויה תמיד. היה ברור כי התנגשות אמריקאית-קובנית מסכנת את העולם במלחמת עולם שלישית – כמו בהליכה על הסף בתקופת הנשיא ג’ון קנדי ומנהיג ברה"מ ניקיטה חרושצ’וב (1962) – מאזן אימה שסייע לקובה להחזיק מעמד ולקיים רמת-חיים צנועה וסבירה לאזרחיה.


די להציץ בבניינה של השגרירות הסובייטית (הרוסית כיום) בהוואנה, כדי לראות את צדה השני של המטבע. זוהי מפלצת ענקית וכעורה להדהים, המתנשאת מעל כל השגרירויות שסביבה, ובאה לסמל למי שאינו יודע, זר או קובני, מי כאן בעל הבית. כדי להדגים עובדה זו כדאי להוסיף פרט "נחמד": השפה השנייה שלימודה היה חובה במערכת החינוך הקובנית היתה אז השפה הרוסית!


כאשר קרסה ברה"מ ואיתה קרסה עיקרה של הכלכלה הקובנית (סוכר תמורת דלק) והאמריקאים הידקו את הסגר, הכריז קסטרו על ראשיתה של "התקופה המיוחדת". ב-1993 קבעו המוסדות הרלוונטיים של האו"ם, כי הצריכה של אזרח קובני ממוצע היא 1883 קלוריות ביום, הרבה מתחת לכמות המינימלית המוסכמת.


אולם הקריסה הקשה עוררה מתרדמתם כוחות קובניים שהיו רדומים תחת האוטוריטה הסובייטית. את הסובייטים החליפה שורה ארוכה של מיזמים משותפים, בהם משתפת המדינה פעולה עם הון זר, על בסיס של 50/50. דוגמה מוצלחת לכך היא תעשיית הדלק הקובנית, המשותפת לקובה ולהון קנדי, והמספקת 95% מצריכת הדלק בקובה! (קנדה היא גם אחת מהמדינות שלא נכנעה לתכתיב האמריקאי מראשיתו). השקעות משותפות כאלה קיימות כיום בקובה בתחומים שונים, והתיירות היא אחד החשובים שבהם.


בתנאים כאלה, המצור האמריקאי רק מתחזק. כל מהגר קובני המגיע לארה"ב מקבל מ-1996 תושבות אמריקאית שפרושה קודם כל גרין קארד; ולמרות העובדה שמאז 1992 מקבלת עצרת האו"ם החלטות חוזרות ונשנות נגד הבלוקדה האמריקאית כאשר רק ארה"ב, ישראל ועוד כמה מדינות קטנטנות מצביעות נגדן; והאפיפיור שביקר בקובה לפני כשש שנים נשא נאום, בכיכר המהפכה בהוואנה, נגד המצור האמריקאי, לא יצאה עדיין קובה מ"התקופה המיוחדת" עליה הכריז קסטרו ב-1990.


הכלכלה והחברה בקובה כיום


עין בלתי כלכלית כמו שלנו רואה את הדברים כך: קיימות למעשה שתי כלכלות קובניות, כלכלת הפזות וכלכלת הדולרים. מ-1993 ניתן היתר חוקי להשתמש במטבע האמריקאי ברחבי המדינה; ומותר לקבל דולרים ולשלם בהם עבור עבודה ומוצרים. שתי הכלכלות פועלות זו בצד זו. השכר הממוצע בפזות, אם יתורגם לדולרים, הוא בקירוב 20 דולר לחודש – דולר אחד שווה 26 פזו.


מן הראוי להסביר כיצד מתקיימים האזרחים הקובנים ומה חייבת המדינה לאזרחיה. כיום אין כמעט אבטלה בקובה. מספר מחוסרי העבודה הוא 2%. כל אזרח קובני מקבל קופונים למצרכי יסוד, המאפשרים לו לקבלם במחירים סמליים. המצרכים שאנו יודעים עליהם הם: קמח, סוכר, אורז, שעועית, ביצים, עוף ודגים לעתים מזומנות. ועל מחויבות המדינה לאזרחיה עוד כמה דוגמאות:



  • תחבורה ציבורית – כדי להדגים מהם מחירים סמליים קל להביא את התחבורה הציבורית כדוגמא: בכמות פזות השווה לדולר אחד (26 פזו), יכול אדם לנסוע באוטובוס 120 פעם. עם זאת, יש מצוקה של מחסור באמצעי תחבורה ציבוריים ובאזורים רבים משתמשים במשאיות, בעגלות סוסים ובריקשות לתחבורה.

  • באמצעות שכר הדירה הנמוך מאוד, רשאים אזרחים קובנים לרכוש את דירתם ולהורישה לצאצאיהם בתנאי שהם אינם מהגרים מקובה – הסדר שנעשה רק לאחרונה.

  • בריאות – כל מערכת הבריאות ניתנת חינם לכל האזרחים. מרופא המשפחה (420 מטופלים בממוצע על כל רופא משפחה. לשם השוואה, בקופת החולים הכללית בישראל יש יותר מ-1,000 מטופלים על כל רופא); במידת הצורך נשלח החולה לקליניקות של רופאים מקצועיים ומהם, שוב במידת הצורך, לבתי-חולים. באחד מבתי-החולים בו ביקרנו, ראינו פער גדול מאוד בין הטיפול הרפואי (רופאים, אחיות, תרופות) לבין המצב הפיסי של בית-החולים. החולה מביא לעתים קרובות מביתו מצעים ראויים, פיג’מות ותוספת מזון.

  • חינוך – כל מערכת החינוך בקובה ניתנת חינם מגן הילדים ועד לגמר הלימודים באוניברסיטה, לימודים הנמשכים 5 שנים. (חינם ממש, כולל ספרים ומכשירי כתיבה). בוגר האוניברסיטה חייב בשתי שנות עבודה, בתשלום הוצאות סמלי, בתמורה ללימודיו. השירות הצבאי בקובה נמשך 3 שנים.

כלכלה בפזות מול כלכלה בדולרים


האם אפשר להתקיים בתנאים האלה? לשרוד אולי, אבל להתקיים בכבוד בוודאי שלא. אז מה עושים אזרחים קובנים?


בצידה של כלכלת הפזות קיימת בגלוי ובהתאם לחוק, כלכלה בדולרים. מכיוון שהכלכלה בדולרים היא לגלית, נשאלת השאלה למי יש דולרים ומדוע.



  • קובנים רבים מקבלים דולרים מבני משפחה בארה"ב. הם יכולים לקבל אותם בדרכים פיננסיות רשמיות, או בידי קובנים המגיעים מארה"ב (ככל הנראה כ-25%-30% מהקובנים שבארה"ב שולחים כסף לבני-משפחתם).

  • כל העובדים בתיירות יכולים לקבל דולרים או בתמורות מסודרות (מדריכי תיירות; משכירי צימרים וארוחות לתיירים), או במשכורות הכוללות גם מרכיב דולרי, או כטיפ שתיירים נותנים לעובדים בהזדמנויות שונות. 

  • אנשים המעורבים בהשקעות המשותפות (מנהלים, מדריכים ועובדים) המקבלים גם דולרים בהתאם לעבודתם.

  • כל המוכרים מוצרי תעשיה או מצרכי מזון במרכזי מכירות בדולרים (לדוגמא: שוק איכרים דולרי של מצרכים חקלאיים, בו קונים אנשים שדולרים בכיסם; מרכז מסחרי ענק בהוואנה, בו אפשר לקנות כל מוצר בדולרים). כמובן שאלפי האנשים שראינו במקום הם אלה שהדולרים מצויים בכיסם.

  • אחרון ולא כל כך חביב: אנשים המעורבים במידה זו או אחרת בשוק השחור. מעורבות כזו אינה מחייבת אותם להיות "אנשי השוק השחור". הם לרוב אנשים עובדים המקבלים את משכורתם במטבע המקומי אולם מצליחים בדרך זו או אחרת לקנות ולמכור בדולרים. (לדוגמא: מכירת סיגרים קובנים בשוק השחור במחיר נמוך מהמחיר הרשמי).

על שפת ים נפלאה בוארדרו, למדנו כיצד משתלבות (או מתנגשות) שתי הכלכלות זו בזו. זהו אזור תיירות מפואר. 55 מלונות פאר, עומדים זה לצד זה ומאכלסים אלפי תיירים. (כאן היה גם "ארמונו" של אל קפונה). רוב המלונות הם של "ההשקעות המשותפות", אך יש גם מלונות של המדינה (רשת הקרויה "הוריסונטס", מניסיוננו, מלונות לא פחות טובים) ועובדים בהם אלפי קובנים הגרים בסביבה. אלה מקומות עבודה טובים: המלונות מבטיחים הסעה למקומות העבודה והמשכורות, המשולמות בדרך-כלל בפזות, כוללות שילוב מסוים בדולרים וטיפים הניתנים בידי התיירים (דולר אחד הוא הרבה כסף בקובה!).


אין ספק שלפנינו ענף כלכלי חדש יחסית ומשגשג, שהתפתחות עצומה עוד לפניו. אבל, איך מסתכלים העובדים הקובנים על התיירים שאותם הם משרתים? מדריכנו, אריאל (גם הוא לא חסיד גדול) אומר שהעובדים כאן אינם אוהדי המשטר. וכי איך יהיו? האם הם מודעים לעובדה שהאנשים אותם הם משרתים שייכים, לכל הפחות, למחצית העליונה של החברה שממנה הם באים? האם הם מודעים לעובדה שכדי להגיע לקובה צריך לא מעט כסף, ורוב אזרחי המדינות שמהן באים התיירים, אינם יכולים להרשות זאת לעצמם? האם אינם חיים באשליה שכך חיים אנשים בחברות הדולריות, בקפיטליזם?!


שוחחתי על כך עם חילברטו בסוף הביקור. הוא מוותיקי המהפכנים של שנות ה-50. היה שייך לארגון הסטודנטים שהיה תמיד לוחמני, אנטי-אימפריאליסטי, ויחד עם תנועתו של פידל קסטרו והמפלגה הקומוניסטית הקובנית הקימו את המפלגה הקומוניסטית של היום, זו שבשלטון. היום הוא גמלאי של משרד החוץ. גם הוא אינו אוהב את התופעה (לטענתו גם פידל לא אוהב אותה…), אבל אין להם ברירה. בתקופה הסובייטית היה טוב יותר – פשוט יותר ושוויוניות רבה יותר – אבל הוא משוכנע שרק 5%-7% מהאוכלוסייה מתנגדים למשטר, ורוב הקובנים מודעים היטב מה היה המצב לפני המהפכה והם לעולם לא יסכימו לחזור לשם. הלוואי שיצדק.

תגובות
נושאים: מאמרים

78 תגובות

  1. לגזען הגאה | אורי וולטמן הגיב:

    1. השאלה היא היפותטית כיוון שבקובה יש בחירות חופשיות ודמוקרטיות.

    2. הסכנה הקיומית לחייך ולחיי לא באה מכיוון ההתנגדות הפלסטינית אלא מהמדינה הציונית. כל עוד זו תמשיך להתקיים במתכונתה הנוכחית, כאי קולוניאליסטי-לבן בלב המזרח-התיכון, שקט לא יהיה.

    הדרך להבטיח את עתיד ערביי ויהודיי הארץ היא בהושטת יד לכוחות המתקדמים והדמוקרטיים בתנועה הלאומית הערבית האנטי-אימפריאליסטית.

    חושב אחרת? אתה מוזמן להתגייס לשירות מילואים בשטחים, ולתת לצה"ל לנצח. עד כה זה עבד נפלא, לא?

  2. פיקציה הגיב:

    עבור הרבה מאוד משפחות שאיבדו את יקיריהן בישראל האיום הפלסטיני הוא פיקציה ממשית מאוד

  3. ציוני גאה/ לאור וולטמן הגיב:

    למרות הפתוי הרב להשיב לך בהתלהמות אשאל אותך שתי שאלות פשוטות

    1. האם בעקרון מותר בשם קדושת המטרה ותהא זו סלוק איום כלשהוא למנוע בחירות חופשיות ודמוקרטיות ?

    2. האם מחבלים מתאבדים, אוטובוסים מתפוצצים, איומים במגה פיגועים הפ פיקציה ?

  4. דוד מרחב הגיב:

    כולם הציגו פה את ההישגים החברתיים, הכלכליים והאחרים של קובה. יפה מאד. בברית המועצות היו שנים רבות של שגשוג כלכלי, עד הדעיכה של הסטליניזם בשנות השבעים ותחילת המשבר הכלכלי בקפיטליזם המדינתי הסובייטי. אין ספק כי קפיטליזם מדינתי יכול להשיג בתנאים שונים הישגים אדירים. להבדיל מכל מיני וריאציות וולגאריות של המרקסיזם, הגורסות כי הקפיטליזם שוקע ונרקב, לקפיטליזם יש תקופות של משבר מחזורי. מדינות סוציאל-דמוקרטיות מסוימות, כמו מדינות סקנדינביה, השיגו הישגים לא רעים בכלל עם כלכלה סמי-מולאמת המבוססת על מעורבות הממשלה בכלכלה. למעשה, אם הקריטריון היחיד לסוציאליזם הוא מעורבות הממשלה בכלכלה, אז ישראל היתה ‘מדינה סוציאליסטית’ במשך שנים רבות מאד. המגמה של Third Worldism, דהיינו כל חסידי ‘העולם השלישי’, הגורסים כי התנגדות לאימפריאליזם פלוס כלכלה מולאמת שווה לסוציאליזם איננה חדשה כלל ועיקר.

    אינני בא לחלוק על ההישגים הכלכליים של קובה, ואני מאמין שיש כאלה. אם הוויכוח הוא איזו מדינה משיגה יותר הישגים כלכליים, אני פורש מהמרוץ. אפשר להשיג המון הישגים כלכליים, בתקופות מסוימות, על ידי מעורבות הממשלה במשק. אך הטענה שעמי ‘העולם השלישי’ זקוקים רק להישגים כלכליים וחברתיים וזהו, היא-היא טענה ארופוצנטרית. דהיינו, הבו לנו את כל החירויות של הדמוקרטיה הבורגנית (המוגבלות ממילא) ולהם תנו את הדיקטטורה של ‘המפלגה הנכונה’ שתביא להם הישגים כלכליים.

    הקשקוש על בחירות דמוקרטיות וחופשיות בקובה הוא פיקציה. מי ששולט במדינה הקובנית, במפעלים, בכלכלה בכללותה, בערים, בכפרים, במוסדות הלימוד הוא גורם אחד בלבד: המפלגה הקומוניסטית הקובנית בהנהגת פידל קאסטרו. מאחר שבקובה מונהגת שיטה חד-מפלגתית, בכל המוסדות הפיקטיביים של ‘הדמוקרטיה’ המהוללת הקובנית אפשר להתמודד רק על סמך כניעה מוחלטת לפרוגראמה של המפלגה הקומוניסטית, שמתבטאת בחברות במפלגה או בצייתנות לה. כלומר, תהיה ‘קומוניסט’-קסטרואיסטי או לא, העיקר תציית למשטר.

    קומוניזם שווה שליטת העובדים ישירות – באמצעות אסיפותיהם, מוסדותיהם השונים (ועדים נבחרים) – בכל מפעל, קבלת החלטות על ידי כל המעורבים בכך בחברה, במוסד הלימודים ובקהילה, אפשרות להצעת הצעות החלטה שונות, דיונים דמוקרטיים בהם וקבלת החלטות בהצבעה חופשית, בחירה חופשית בפרוגראמות פוליטיות שונות ועוד.

  5. דוד מרחב | חלק שני הגיב:

    גם בסין, עוד ‘מדינה סוציאליסטית’-יעני, יש הרבה הישגים כלכליים וחברתיים. סין גם הצטרפה לארגון הסחר העולמי. סין הולכת לכיוון הפרטה, אך לפני לא מעט שנים גם שם משלה הביורוקרטיה הקפיטליסטית-המדינתית בכלכלה וטבחה בסטודנטים בכיכר טיינמאן. מדוע התקוממו הסטודנטים שם? בגלל מצוקה כלכלית או מצוקה פוליטית? בגלל שהם היו רעבים ללחם או משום שנמאס היה להם מהדיכוי הגובר של הביורוקרטיה?

    המאמר של דני פתר מזכיר לי את המאמרים מלאי הפאתוס של חברים שחזרו מבריה"מ בשנות השישים והשבעים והביעו הערצה עצומה למשטר שם. הם גם הביאו ‘הוכחות’ ל-’בחירות’ שיש שם למועצות, לפרלמנט, לעיריות. זכורה ‘לטוב’ החוקה הכי דמוקרטית של סטלין. אלא מה? רק אנשים ממפלגה אחת, או אנשים שהסכימו להיכנע למפלגה הזו, יכלו להתמודד. בסופו של דבר, לאחר משבר כלכלי מתמשך, מאס העם הסובייטי במשטר הסטליניסטי.

    גורלה של קובה לא יהא שונה מגורל בריה"מ. לא משום משבר כלכלי, חלילה, ולא משום בעיות חברתיות, אלא בגלל הדיכוי הקשה של הביורוקרטיה שם. מספיק שתפרוץ שביתה במפעל על מחלוקת עם המנהלים בנוגע לשכר העבודה, מספיק שסטודנטים ימרדו בעקבות מחלוקת עם הממונים על החינוך, מספיק שכמה קובנים ידברו – לא מטעם האימפריאליזם אלא בשם המרקסיזם! – למען בחירות חופשיות. אז תתגלה במלוא כיעורה הפיקציה של ה-’סוציאליזם’ בקובה. אני סמוך ובטוח כי כל חסידי הבבא קאסטרו יודעים יותר טוב מהעם הקובני מה טוב עבורו ובגלל זה הם לא רוצים להניח לו להכריע בעצמו על ניהול הכלכלה והחברה, אך אני מסופק אם העם הקובני ימשיך לסבול לאורך זמן את הדיקטטורה הפסבדו-סוציאליסטית של קאסטרו, למרות התעמולה של שלוחי משרד החוץ הקובני בישראל.

  6. איריס בר הגיב:

    1) הבחירות בישראל הן "חופשיות" כל עוד המפלגה המתמודדת מקבלת את עיקרון המדינה היהודית (כלומר: מדינה שאיננה שייכת לכל אזרחיה, ולעומת זאת שייכת ברמה העקרונית – ובמידה רבה גם ברמה המעשית – להרבה מאוד מיליונים של אנשים שאף פעם לא חיו כאן, לא רוצים לחיות כאן וכו’).

    תנועות ומפלגות המתנגדות לעיקרון האזרחות לפי שייכות לדת/קבוצה אתנית, ותומכות בעיקרון האזרחות לפי שייכות לטריטוריה, אינן יכולות להשתתף בבחירות… כל הגופים המתמודדים (כולל חד"ש, בל"ד ורע"מ מכירים במצעם בעיקרון המדינה היהודית – וזו היא אחת הסיבות, אגב, שתנועת "אבנאא אלבלד" מחרימה את הבחירות).

    גם בקובה וגם בישראל אסור לצאת כנגד האתוס המכונן של המדינה במסגרת הבחירות. ההבדל המרכזי בין ישראל וקובה הוא טיבו של האתוס המכונן – בעוד שבקובה האתוס המכונן שוויוני, בישראל הוא גזעני.

    2) קובה סובלת מהתקפות טרוריסטיות של קבוצות גולים קובנים שעזבו בעקבות המהפכה, שמרכזן במיאמי ובפורטו ריקו… ליתר נתונים בנושא ניתן לעיין ב"גראנמה"
    http://www.granma.cu/miami5/ingles/043.htm

    וזאת לצד התקפות אמריקאיות (מלבד המצור והאמברגו) ביניהן נסיונות התנקשות רבים בקסטרו, וניסויים ב"מלחמה ביולוגית" שהתבטאו בהפצת קדחת גאנג’י שגרמה למותם של מעל 100 אנשים 98 מהם ילדים (כששמעתי זאת בהיותי בקובה לא האמנתי – אך מאוחר קראתי זאת בכתבה בעיתון "הארץ". אודות ניסיונות ההתנקשות קראתי ב"הארץ" וגם במדריך "לונלי פלאנט" – היות ואין אלו מקורות פרו-קסטריסטיים או כדומה, נראה לי שהנתונים נכונים).
    נתונים אודות המצור ניתן לקרוא:
    http://www.granma.cu/documento/ingles03/022.html

    ועדיין – התנאים בהם מוחזקים האסירים הפוליטיים שם (ושיעור האסירים הפוליטיים)הרבה יותר טובים מהתנאים בהם אנשים מוחזקים ב"מדינה הדמוקרטית היחידה במזה"ת"

    3) ובעניין האסירים הפוליטיים –
    האם לדעתך אנשים שהשתתפו במאבק מזוין כנגד ישראל מותר לענות?

  7. לגזען הגאה | אורי וולטמן הגיב:

    אפנה אותך לקישור שהצבתי באחת מתגובותיי הקודמות, בו מפורטת התנהלות הבחירות בקובה.

    תמצא שם שהמפלגה הקומוניסטית ממלאת תפקיד שונה לחלוטין בשיטה הפוליטית הנהוגה בקובה משמפלגות נוהגות למלא בדמוקרטיות הבורגניות.

    זה, לדעתי, המקור לאי-הבנתך את אופי הדמוקרטיה הקובנית. מאידך, ייתכן (ואין זה בלתי סביר, לאור השם שבחרת לאמץ לעצמך), שהמקור הוא דווקא שנאתך לסוציאליזם (או בכלל: לכל דבר שלא נלמד בבתי-הספר החופשיים שלנו), ואז גם תריסר מאמרים לא יעזרו, וגם מאות מילים בסך הכל יפלו על אוזניים ערלות.

  8. עמיק/ לאיריס ואור הגיב:

    אור
    הצלחת לסקרן אותי בטענתך (ל"ציוני גאה"-סלח לי שבעיני אין הקבלה בין ציונות לגזענות) לדמוקרטיה בקובה ואכן השתמשתי בלינק שנתת. קראתי גם את תגובתו של דוד מרחב לדבריך שם ולמען האמת הוא משכנע יותר. כתבת כי "העובדה שבקובה יש מפלגה אחת, היא דבר מטעה. בניגוד ל"דמוקרטיות" הבורגניות, שבהן ‘מפלגה’ היא גוף אלקטורלי המתמודד לבחירות, המפלגה הקומוניסטית הקובנית איננה גוף אלקטורלי, אלא יותר איזושהי סמכות פוליטית ואידיאולוגית. המפלגה הקומוניסטית הקובנית היא האוונגרד של מעמד הפועלים והאיכרות בקובה, ותפקידה הוא להנחות את העם והמשק הקובני בבניית הסוציאליזם. התפקיד שהיא ממלאת בחיים הפוליטיים בקובה, הוא לא תפקיד של השמת מכשול בפני אלו שאינם חברים בה (שהרי כל אחד, בלי קשר לחברותו או לאי-חברותו במפלגה, יכול להיבחר לכל אחת מאסיפות הכ"ע), אלא תפקיד של הכוונה רעיונית והדרכה מעשית, לפי המארקסיזם-לניניזם, ולפי הניסיון שניצבר לאורך שנות המהפיכה".
    במילים אחרות, בסופו של דבר המפלגה היא הסמכות העליונה.
    ולאיריס
    ההקבלה שעשית בין קובה לישראל בנושא הבחירות החופשיות מטעה.
    ראשית, בכל מדינה כמעט יש הגבלות מסוימות בבחירות. בגרמניה מפלגה נאצית לא תוכל לרוץ בבחירות, בהולנד לא יוכל להצביע אזרח בן 8 ובישראל, עד כה, הזכות להשתתף בבחירות נשללה רק ממפלגות גזעניות ולא ממפלגות שבמצען שוללות את זכות קיומה של ישראל במתכונתה הקיימת. יש כמובן לשים לב שבישראל, בניגוד לקובה, יש חופש ביטוי שמאפשר לאיריס, יורם בר חיים ויוסי שוורץ לפעול בגלוי למען רעיונות הנוגדים את אתוס המדינה היהודית בעוד שבקובה סבורני שלא מומלץ להקים ארגון שיתמוך בהפלת קסטרו והקמת משטר דמוקרטי-בורגני.

  9. ושוב לא אמת הגיב:

    ישנן התארגנויות אופוזיציה בקובה ומותר להן לפעול. מה שאסור להן הוא לשתף פעולה עם נסיון הפלישה הגלוי של ארה"ב.

    תמיכה ב"דמוקרטיה בורגנית" בקובה פירושה תמיכה בכך שמהעם יישדד מה ששייך לו, מצידי אפשר להרשות דיון עקרוני על זה אבל אין לעם שום סיבה לאפשר למישהו לדחוף מהלך כזה בפועל.

    אני אישית לא מרגיש חייב את חופש הביטוי שלי לישראל ואין שום רבותא בזה שלי יש חופש ביטוי (חלקי מאד, הנהגתי יושבת בכלא על שום-דבר) וממליוני אנשים נשללות זכויות-יסוד, כולל עצם הזכות של אנשים לחיות בארצם, זכות הנשללת מהפליטים. בעינה עומדת העובדה שהמשת"פים של ארה"ב בקובה זכו להליך שיפוטי הרבה יותר הוגן ממה זוכים לו עצורי אבנאא אלבלד והתנועה האסלאמית.

  10. לעמיק | אורי וולטמן הגיב:

    1. שמי אורי, ולא אור.

    2. לא ברור לי איך הסקת מהפיסקה שציטטת, את ה"מסקנה" שצירפת אחריה.

    3. הערתך לגבי מפלגות שנשללה מהן הזכות לרוץ לכנסת אינה נכונה: ב-1984 נמנע מ-’הרשימה המתקדמת לשלום’ להתמודד לכנסת כיוון שועדת הבחירות קבעה שבמצעה יש משום שלילה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. כך גם היה בשנות ה-60 לגבי רשימת "אל-ארד". בנוסף, לפני הבחירות האחרונות לכנסת היה ניסיון לפסול את תנועת אלתג’מע ואת אחמד טיבי מלהתמודד.

    4. כשאתה אומר שהזכות להתמודד בבחירות לכנסת נשללה עד כה רק ממפלגות גזעניות, התכוונת כמובן לרשימת ‘כך’ ב-1984, אבל התעלמת מכך שכל המפלגות הציוניות הן במהותן גזעניות, ואילו ועדת הבחירות מעולם לא שללה מכולן מלהתמודד.

    5. אפילו אם נפרש את ‘גזעניות’ בפירוש מצומצם, ונגבילו לרשימת ‘כך’ בלבד, הרי שעדיין, מבחינה מספרית, יותר משנטפלו ל-’כך’, ניטפלו לאישים ולתנועות ערביות. אם כן, טענתך אינה עומדת במבחן המציאות.

    6. חופש הביטוי המאפשר לאיריס וליורם בר-חיים לפעול בגלוי למען רעיונות הנוגדים את אתוס המדינה היהודית, הוא חופש שברירי למדי (ויעידו על כך חבריהם הכלואים מתנועת אבנאא אלבלד, הנהנים כעת בבית-הכלא ג’למה מ-"חופש הביטוי לפעול בגלוי למען רעיונות הנוגדים את אתוס המדינה היהודית").

  11. איריס בר הגיב:

    בישראל חופש ביטוי רב יותר (מוחלט למעשה) לאנשים התומכים בהפלייה בין בני אדם על רקע מוצא/ג’נדר/מצב כלכלי

    בקובה חופש ביטוי רב יותר לאנשים שתומכים בשוויון

  12. עמיק/לאיריס הגיב:

    אין לי הזמן והכוחות להתפלמס עם כל שכתבת, אך אשמח אם תעני לי על שאלה פשוטה-
    האם לטענתך חופש הביטוי בקובה רב יותר מבישראל?

  13. איריס מ"אבנאא אלבלד" הגיב:

    1) שים לב, ש-75 האסירים הפוליטיים בקובה הינם אנשים שלקחו כסף מארה"ב. התקיים לגבי זה משפט פומבי (לא בדלתיים סגורות) בנוכחות קרובי משפחה וידידים בכל הדיונים ובנוכחות אמצעי תקשורת בינלאומיים בחלק מהדיונים (דבר שאנחנו בארץ רק יכולים לחלום עליו).

    אנשים רבים מההתארגנות הזו (המפלגה למען זכויות האזרח) חופשיים ופעילים, וממשיכים בפעילותם – הפעילות האחרונה שלהם אודותיה שמעתי הייתה אסיפת חתימות לצורך משאל עם בנושא שינויי חקיקה בקובה.

    האם אתה חושב שאנשים החשודים בכך שהם לקחו כסף מ"אויבי ישראל" יהיו לרגע חופשיים?

    2) אני לא מבינה כיצד אתה משווה את הדרישה למדינה דמוקרטית שכל אזרחיה שווים בפני החוק ל…נאצים?

    3) למעשה, השלטונות מפריעים לנו מאוד לפעול למען רעיונות הנוגדים את עיקרון המדינה היהודית:-
    – חופש התנועה של פעילינו מוגבל (החל מאיסור כניסה לגדה ולרצועה/איסור יציאה מהארץ, המוטל על פעילים רבים ועד למעצר בית ומעצר – ומלבד המעצר הבולט של החודשיים האחרונים למעשה כל שנה חברים שלנו סובלים ממעצרים קצרים [כשבוע] וכו’… בד"כ בעקבות שאלות הקשורות, גם לדעת השלטונות, לחופש ביטוי ולא לאלימות מסוג כלשהי – אלא אם כן נחשיב "אלימות מילולית פוליטית" כ"אלימות").
    – השלטונות משתדלים לפרק ולדכא פעילויות שלנו – הניסיון האחרון היה איומים של השלטונות על משמרת מחאה שקטה שערכנו בכפר עראבה – בו השלטונות איימו לבוא ולפזר אותנו במידה ולא נסיר את דגל פלסטין שהיה מונף במשמרת.
    ניסיון ידוע יותר הוא פרשת הקייטנה שפוזרה באלימות משטרתית (ע"י כוחות יש"ם) תוך כדי מעצר של כמעט כל המבוגרים שהיו בקייטנה אם לכמה שעות ואם לכמה ימים…
    – הרס סניפים ומשרדים שלנו, כולל הרס ציוד השווה אלפי שקלים ואולי אף יותר – כמו שקרה לפני חודשיים בחיפה ועראבה.
    – גניבת כספי מינויים של כתב העת אותו אנו מוציאים ממשרדי המערכת של כתב העת. היות וכספי המנויים היו, בעיקר, המחאות (צ’קים) לטובת כתב העת מטעם אנשים שונים בארץ, אי אפשר לטעון שכוחות הבטחון חשדו שאלה הם כספים שהועברו אלינו מטעם "אויבי ישראל". עדיין, ולמרות חלוף יותר מחודשיים מאז, הכספים לא הוחזרו.

    ונכון, רובנו עדיין חופשיים. בהתחשב בכך שאנחנו לא עוברים בשום צורה על החוק, אי אפשר לראות בכך מן הרבותה

  14. לעמיק הגיב:

    האם יש לך דוגמא לאדם שנכלא או נעצר בקובה בגין עמדותיו נטו, מבלי שפעל בגלוי בשירותה ובמימונה של מדינת אויב מוצהרת ?

    בישראל של היום יש מאות דוגמאות כאלו, החל מהנהגות פוליטיות של הציבור הערבי בתוך הקו הירוק וכלה במארגני ההפגנות בכפר בידו, שההאשמה (לפי החוק הצבאי) נגדם היתה "הפגנה בלתי אלימה במפגיע".

    המקרה היחיד שאני יודע עליו הוא מעצרם של הטרוצקיסטים הפוסאדיסטים שמעשה קראו לפתוח במלחמה גרעינית בעיצומו של משבר הטילים (ובכך העמידו את קובה כולה בסיכון עצום). גם הם נעצרו רק לזמן קצר וצ’ה גווארה ביקר אותם במעצר, אמר להם כמה הוא מעריך אותם ושוחח איתם על מהפכנות וטרוצקיזם (לי זה נשמע כמו עינוי אבל זה משהו שהם אהבו…).

  15. ציוני גאה / על דמוקרטיה הגיב:

    "ישנן התארגנויות אופוזיציה בקובה ומותר להן לפעול. מה שאסור להן הוא לשתף פעולה עם נסיון הפלישה הגלוי של ארה"ב."

    כך אמר אורי הנאור

    אז מדוע אסור לשרותי הבטחון לסכל שתוף פעולה של אנשי הכפר עם אויבי ישראל.

    שום רשימה ערבית לא נפסלה בבחירות בשנת 1984 . מוחמד מייערי ופלד נכנסו אז לכנסת !

  16. עמיק/די כבר! הגיב:

    כדי (אולי) לשים קץ ללהג על חופש הביטוי הנפלא בקובה, רצוי להיכנס לאתר של אמנסטי.
    להלן ציטוט מתוך דו"ח על קובה:
    In Cuba, freedom of expression and "
    association are restricted both in law and in practice"
    בהמשך יש פירוט של חקיקה ושל ה"פשעים" שבגינם מבקרי משטרו של קסטרו הוכו, הוטרדו ונכלאו. לדוגמא:
    Bernardo Arévalo Padrón: Since 28 November 1997 Bernardo Arévalo Padrón has been serving a six-year sentence for showing ‘disrespect’ towards President Fidel Castro and Vice-President Carlos Lage. When interviewed by a Miami radio station, he called them "liars" and accused them of failing to keep the commitments they had made to democracy at an earlier Ibero-American Summit.
    שימו לב-הוא לא הואשם בריגול או קבלת מימון אמריקני.
    יש באתר דוגמאות נוספות. ייתכן כמובן שארגון אמנסטי הוא אסופה של שקרנים…
    ובאשר לישראל-לפחות בחלק גדול מהמקרים החשדות שהובילו למעצר היו בדבר קשרים (שהוכחו מעל כל ספק בחלק מהמקרים) להתארגנויות טרור.

  17. מעמיק,/לאיריס הגיב:

    מודה ועוזב ירוחם
    -מסתבר שיש בחוק הישראלי סעיף שנקרא "העלבת עובד ציבור". וח"כ יתום הגיש בימים אלה תלונה במשטרה באמצעות סעיף זה.
    ועם זאת-המכלול הכללי של החקיקה, הפרקסיס והנסיבות הביטחוניות של 2 המדינות מותיר אותי בעמדתי כי בישראל חופש ביטוי רב בהרבה מאשר בקובה. ארחיב כשיהיה זמני בידי-כרגע היה לי דחוף לחזור בי כשעמדתי על טעותי.

  18. המתלבט הגיב:

    "גם בקובה וגם בישראל אסור לצאת כנגד האתוס המכונן של המדינה במסגרת הבחירות. ההבדל המרכזי בין ישראל וקובה הוא טיבו של האתוס המכונן – בעוד שבקובה האתוס המכונן שוויוני, בישראל הוא גזעני". (דברי איריס בר, 14/04/04)

    ומהו האתוס המכונן של קובה? אסור לקלל את המנהיג הנערץ? שמש האומות, הכוכב הזוהר מעל הרקיע החשוך?

    יש הבדל גדול בין הדמוקרטיה שלנו לבין ה"דמוקרטיה" בקובה:
    בעוד שכאן חופש עיתונות, חופש התאגדות חופש דיבור וכדו’ הם חלק אינטגרלי מחיי היום-יום, ומדובר כרגע על אזרחי המדינה, הרי שאזרחי קובה אינם נהנים מחופשים אלה בצורה יומיומית.

    החופש בקובה הוא כמו בסוריה, ותנסי לכתוב מאמר בגנות הנשיא ונראה את התגובה.

    ה"מפלגה" האמורפית עדיין אינה מספקת, ויש צורך לערוך בחירות שבהן נשיא קובה ייבחר על ידי העם הקובני, זה שבוחר בגופים האחרים.

    זה שיא החוצפה לומר בשמם מה הם רוצים – גם אם טוב להם וגם אם רע להם יש להם זכות לבחור ולהיבחר, ומספיק עם הפטרוניות הזו!!!

    ציטוט נוסף:

    "השלטונות משתדלים לפרק ולדכא פעילויות שלנו – הניסיון האחרון היה איומים של השלטונות על משמרת מחאה שקטה שערכנו בכפר עראבה – בו השלטונות איימו לבוא ולפזר אותנו במידה ולא נסיר את דגל פלסטין שהיה מונף במשמרת.
    ניסיון ידוע יותר הוא פרשת הקייטנה שפוזרה באלימות משטרתית (ע"י כוחות יש"ם) תוך כדי מעצר של כמעט כל המבוגרים שהיו בקייטנה אם לכמה שעות ואם לכמה ימים…
    – הרס סניפים ומשרדים שלנו, כולל הרס ציוד השווה אלפי שקלים ואולי אף יותר – כמו שקרה לפני חודשיים בחיפה ועראבה.
    – גניבת כספי מינויים של כתב העת אותו אנו מוציאים ממשרדי המערכת של כתב העת. היות וכספי המנויים היו, בעיקר, המחאות (צ’קים) לטובת כתב העת מטעם אנשים שונים בארץ, אי אפשר לטעון שכוחות הבטחון חשדו שאלה הם כספים שהועברו אלינו מטעם "אויבי ישראל". עדיין, ולמרות חלוף יותר מחודשיים מאז, הכספים לא הוחזרו.

    ונכון, רובנו עדיין חופשיים. בהתחשב בכך שאנחנו לא עוברים בשום צורה על החוק, אי אפשר לראות בכך מן הרבותה"

    אנחנו צריכים לקבל את דברייך כפי שהם? האין הנפת דגל פלסטין בבחינת עברה על החוק?

    לי זכורה קייטנה אנטי-ישראלית, שבה העבירו שעות הסתה ארסית נגדנו. הסתה נגד ישראל איננה חוקית.
    הקו הדק הזה ששמאלנים עוברים – שבין הסתה למחאה כנראה לא מוכר לכם.

    בנוסף יש להוסיף שקובה היא, כפי שמצוטט ב"עמיק/די כבר!" גן עדן עלי אדמות לאנשים עיוורים. גם כאן יש פיגועים, אם לא שמת לב, אך חופש העיתונות והחופש להביע דיעה נשמרים בקפדנות ע"י העיתונים, במיוחד העיתונים הגדולים שבהם אין מהדורה ללא התקפה חסרת רסן נגד הממשלה.

  19. הערה היסטורית הגיב:

    ההאשמה לפיה הטרוצקיסטים קראו למלחמה גרעינית איננה נכונה: הם האמינו שהאימפריאליזם מוכן לפתוח במלחמה גרעינית כנגד המדינות הסוציאליסטיות בעמי העולם השלישי וראו במשבר הטילים הקובני הוכחה לכך. ראוי לזכור שנסיונה של קובה להתחמש בנשק גרעיני בא לאחר נסיון הפלישה האמריקאי הכושל במפרץ החזירים ושקנדי איים לפתוח במלחמה גרעינית עולמית אם ברית המועצות לא תוציא את ראשי הטילים הגרעיניים מהאי. לבסוף חרושוב הסכים לכך, בתמורה להוצאת ראשי טילים גרעיניים אמריקאים מתורכיה. הטרוצקיסטים הקובניים יחד עם הפלג השמאלי של הנהגת המהפכה ראו בכך בגידה של הבירוקרטיה הסטליניסטית בעקרונות השחרור הלאומי והסוציאליזם, בינהם צ’ה גווארה עצמו, שהבין שלא יכול לסמוך על ההנהגה הסטליניסטית בקרמלין ונהרג בנסיון להביא להתפשטות המהפכה במקומות כמו אנגולה ובוליביה. קסטרו, אשר בשונה לצ’ה הסתגל למדיניות ברה"מ, גינה את הטרוצקיסטים ב-1966, והאשים אותם בהרפתקנות פוליטית על כך שהזרם הפוסאדיסטי קרא להחזיר את הבסיס הצבאי בגואנטנמו (שכיום משמש מחנה ריכוז ל"טרוריסטים" מהמזה"ת) לריבונות קובנית. אפשר להתווכח אם זו היתה דרישה נכונה מבחינה טקטית בנסיבות הללו, אולם על העיקרון עצמו אין שום וויכוח בין סוציאליסטים רציניים. כמו-כן אין שום הצדקה להאשמות של קסטרו לפיהן הטרוסקיסטיים היו "כלי בידי האימפריאליזם והריאקציה".

  20. דוד מרחב הגיב:

    הבעיה המרכזית בכל הדיון הזה היא חוסר היכולת של אנשים המכנים עצמם ‘מהפכנים’ לתת אמון באנשים האמורים לעשות את המהפכה: ההמונים. בוא ונניח שיש למפלגה מסוימת מצע שהיא מבקשת לשכנע בו את ההמונים. מדוע שהיא לא תשכנע אותם תוך שהם פועלים באמצעות ארגוניהם ההמוניים, הייצוגיים, הישירים, הבלתי-אמצעיים? מדוע שמפלגה אחת, אשר הגדירה את קאסטרו וצ’ה גווארה לפני המהפכה כלאומניים וזעיר-בורגניים (מה שלא היה רחוק מהאמת לאור העובדה שהשניים פנו לקבלת סיוע גם מארה"ב), היא זו האמורה לקבוע איך יתנהלו החיים בקובה, ולא האנשים בעצמם? מדוע שלא יהיו אפשרויות להתארגנויות מפלגתיות על בסיס פרוגראמות שונות? את מי זה מסכן? את המהפכה או את שלטון היחיד של קאסטרו? טרוצקיסטים ואנרכיסטים, שנרדפו על ידי קאסטרו, הם פחות ‘מהפכניים’ מאלו שנתנו לגיטימציה לכל פשעי הסטליניזם במזרח אירופה ובברית המועצות?

    הטענה שהאתוס המכונן של המדינה – במקרה של קובה פסבדו-’שוויון’ – מזכה את השלטונות לרדוף את כל מתנגדי האתוס הוא לא רק מנוגד במאה ושמונים מעלות לכל מה שמאפיין קומוניזם אמיתי, הוא גם פשיסטי. כלומר, לפי הגישה הזו מותר ואף רצוי שבארצות הברית ירדפו קומוניסטים, ובישראל ירדפו אנטי-ציונים. דהיינו, המשחק הוא כזה: עכשיו אתם רודפים אותנו וזה אחלה, מחר אנחנו נרדוף אתכם וזה יהיה הרבה יותר אחלה. זו פוליטיקה טהורה של כוח שזרה לקומוניזם אך מסתדרת נהדר עם הסטליניזם.

    הבעיה של קאסטרו איננה עם אויבי המהפכה אלא עם נאמניה; הפיקציה של הדמוקרטיה בקובה יחד עם מפגני האהדה הראוותניים לקאסטרו יתמוטטו בדיוק כפי שקרה במזרח אירופה. האם גם אז יוכלו לומר אותם אנשים ‘לא ידענו’ ו-’ולא שמענו’? נכון שהדיכוי בקובה לא מתקרב בקצת לדיכוי בסין ובצפון קוריאה, אבל זה מזכיר לי את הטענה שמעשי הציונים בשטחים שונים ממעשי הנאצים כי… אין בשטחים מחנות השמדה. באמת, סוציאליזם של דיכוי מתון מול סוציאליזם של דיכוי חזק. מה חבל ש-13 שנים אחרי גוויעת הסטליניזם יש עוד כאלה שממשיכים להכתים את הקומוניזם בכתם המפלצתי של הרעיונות הסטליניסטיים החולניים.

  21. איריס הגיב:

    לעמיק – נכנסתי לאתר אמנסטי,כהצעתך, וקראתי בעניין את המחאה הבינלאומית, כולל על ההפגנה שארגן ועד השכונה כנגד האנשים שכתבו סיסמאות נגד המשטר על הקירות…

    מעניין שאמנסטי מעולם לא יצא להגנתי כשאנשים המקורבים למשטר הציקו לי ולחברי והסיתו כנגדנו… החל ממכות וקללות שחטפנו מפעילי "מטה ארץ ישראל" בזמן משמרות מחאה וכלה בהאשמתנו באחריות לפצצות בחליסה ע"י ויסולין, יו"ר מטה זה, בדיוק שבוע לפני שנתפס אלירן גולן…

    ===

    בכל אופן, לא אתה ולא אני מכירים את קובה לעומק – אך מוזר שאתה (וחברך הגזעני הגאה)אינכם מכירים את מדינת ישראל בה אתם חיים, ולו באופן שטחי.
    לו הכרתם אותה הרי הייתם מודעים ליחס הגזעני לפי מוצא דתי…
    הייתם שומעים על האנשים שישבו 7 שנים בכלא על כך שהעבירו (בשנת 1988, 5 שנים אחרי שהפרשה נחשפה בארץ) מידע על "פרשת קו שלוש מאות" לעיתון טרוצקיסטי באנגליה,
    על הבחורה החיפאית היהודיה שישבה 3 שנים בכלא (1989 – 1992) באשמת "ריגול" כשהראייה המרכזית כנגדה הייתה העובדה ששלחה תמונות מהפגנות (של נשים בשחור) ומפת רחובות של חיפה לידיד פלסטיני איתו למדה בחו"ל באוניברסיטה…
    ועוד סיפורים רבים.

    ה"מיאמי הראלד" הוא עיתון ששייך לגולים הקובנים המנסים (גם בפועל) למוטט את המשטר בקובה. אתה באמת חושב שמישהו כאן יכול להתראיין (לא משנה על מה) לטלויזיה "אלמנאר"?

    האם שמעתם על המשפט של עזמי בשארה? (והוא הרי בעל חסינות דיפלומטית!!!)

    כלומר, טול קורה מבין עיניך.
    זה ברור שלך בתור גזען מצוי יש פה המון חופש ביטוי ופעולה – זו המדינה של אנשים כמוך – אבל תזכור שלא כולם כמוך

  22. המתלבט הגיב:

    "זה מזכיר לי את הטענה שמעשי הציונים בשטחים שונים ממעשי הנאצים כי… אין בשטחים מחנות השמדה."

    מכאן ניתן להבין שאתה תומך בטענה שאין הבדל בין הנאצים לבין מעשי הציוניים בשטחים.

    לא רק שזו אמירה משעשעת כיוון שאין לך למי להשוות אותנו ואתה מקצין ומכליל, היא גם מעוותת, כיוון שלא הייתה (ואנה תקן אותי אם אני טועה) אינתיפאדה יהודית, ולא היה מצב שהיהודים באירופה לא הכירו בקיומם של העמים השכנים, כמו הגרמנים, הפולנים או הרומנים.

    זוהי טענה התלושה ממציאות אחרת, ואולי הטענה ההפוכה, בדבר פשיזם ערבי, שלא היה מוכן ועדיין איננו מוכן לקבל שום גורם מלבד גורם ערבי במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון, שלא לדבר על המרחב הערבי הגדול יותר.

    אם-כן הערבים ומעשיהם, משנות השמונים של המאה התשע-עשרה ועד היום הם הם הנאצים האמתיים, הם אלה שניסו לחסל את היהודים בשעה שאלה הושיטו להם יד לשלום.

    [וטענה זו מוכיחה שדמגוגיה עלולה להיות כלי יעיל עבור שני הצדדים!!!]

  23. לגזען הגאה | אורי וולטמן הגיב:

    1. הציטוט ששמת בפי נאמר על-ידי יורם בר-חיים.

    2. "אנשי הכפר" הם להקת פופ. אתה התכוונת ל-"בני הכפר", שהם "בני הארץ".

    3. טעות עובדתית נפלה בדבריי. הרשימה המתקדמת לשלום אכן לא נפסלה מלהתמודד בבחירות לכנסת ה-11, אם כי היה דיון בשאלת פסילתה בועדת הבחירות (שהחליטה כי אין "די חומר ראיות שאדם סביר היה רואה בו מגמה לשלילת עצם קיומה של המדינה", כלשון הפסיקה).

    4. עם זאת, בבחירות לכנסת ה-6 נפסלה "רשימת הסוציאליסטים" (תנועת אל-ארד).

  24. עמיק/לאיריס הגיב:

    נו באמת
    באתר מתוארים מאסרים על ידי המדינה בעוון עלבונות למשטר. אם את משווה את זה למכות שחטפת מאנשי "מטה ארץ ישראל" (גורמים המקורבים למשטר?!חלק מפעילי ארגון זה מבלים את זמנם לעיתים תכופות בתחנות משטרה, ולא בנסיבות חברתיות)
    וכן, אני מאמין שאני יכול להתראיין ל"אל מאנאר".
    ולגבי הדוגמאות שנתת-זה הכל עניין של נסיבות:
    אינני מכיר את סיפורם של מי שמסרו על פרשת קו 300 לעיתון הלונדוני, ועל פניו זה נשמע לי מוזר (שהרי הפרשה קיבלה פירסום רב ומפורט בארץ ובעולם). עם זאת, במידה והמידע שמסרו כלל פרטים מבצעיים חסויים על השב"כ הרי שמדובר בגרימת סיכון ביטחוני חמור למדינה.
    ולגבי הבחורה החיפאית-אינני מכיר את המקרה אבל אם היא מסרה לפעיל ארגון טרור נתונים שיקלו על תיכנון של פיגועים (בכך נכללת גם מפה, בייחוד אם מסומנים בה מתקנים רגישים-ויש כאלה בחיפה) הרי שזה בהחלט מצדיק ענישה.
    לעומת זאת, יכולים בישראל מפגינים ערביים באוניברסיטת תל אביב לצעוק במקהלה "שרון רוצח" ו "שר הביטחון כמה ילדים רצחת היום" מבלי שאיש יעלה בדעתו לעצור אותם. גם זה אפשרי בקובה?
    ולסיום-לא טענתי בשום שלב שהמצב בישראל מופלא. ציינתי שהמצב בקובה גרוע ויש להשוות למדינות כגון הולנד, נורבגיה וכו’ שבהן חירויות האזרח כן נשמרות היטב.

  25. איריס הגיב:

    מי שקורא את הנוסח של חוקי מדינת ישראל, יכול ללמוד מכך, שהמדינה באמת משתדלת שלא לשפוט אנשים על סעיפים מגוחכים כגון "אי כבוד" או "העלבה", ולעומת זאת היא מרחיבה את המשמעות של סעיפים שנשמעים מאוד רציניים ומסוכנים…

    למשל ההאשמה ב"ריגול" כוללת בתוכה את הסעיפים הבאים:

    "111. מסירת ידיעה לאויב
    מי שביודעין מסר ידיעה לאויב או בשבילו, דינו – מאסר עשר שנים; היתה הידיעה עלולה להיות לתועלת האויב, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עולם; גרם ברשלנות שתימסר לאויב או בשבילו ידיעה העלולה להיות לתועלתו, דינו – מאסר שלוש שנים."

    "113. ריגול חמור (תיקון: תשס"ב)

    ג. מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים."

    "ידיעה סודית" היא:
    ד. 1. בסעיף זה, "ידיעה סודית" – ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג ענינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם ענינים סודיים.
    2. ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת;"

    כלומר, סעיף 111 חל גם על מקרים בהם לא נטען שהידיעה יכלה לסייע בצורה כלשהי ל"אויב", ואף לא הייתה ידיעה סודית,! וסעיף 113 חל גם על מקרים בהם ידיעה הוחזקה ע"י בן אדם ולא הועברה לשום מקום!

    הסעיף "בגידה" כולל בתוכו את תת הסעיף הבא:
    "97. פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה

    ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם. "
    האם זה כולל החתמת עצומה, או ארגון הפגנה למען נסיגה ישראלית מירושליים המזרחית (שכידוע סופחה למדינת ישראל מיד עם כיבושה?)

    עד הסכמי אוסלו עשרות רבות של אנשים עונו ונשפטו לתקופות של כמה חודשים עד שנה וחצי באשמת הנפת דגל פלסטין, או על חלוקת כרוזים וצעקת ססמאות בהן הופיע המשפט "אש"פ הוא נציג העם הפלסטיני" – עובדה בה בסופו של דבר גם מדינת ישראל הכירה.
    בימים אלו יש כמה מקרים של אנשים השפוטים לפרק זמן של יותר משנה באשמת הנפת דגלי חזבאללה, ותמונות של חסן נסראללה…
    הסעיף לפיו הם נשפטו הוא "הזדהות עם ארגון טרור", וזאת למרות שדגל פלסטין איננו דגל של שום ארגון (דגל אש"פ נראה אחרת) וכך או אחרת המעשה אותו עשו הינו פעולה לא אלימה של חופש ביטוי.
    אבל מדינת ישראל מוצאת שם מפחיד לתיאור מעשה הנופל בהחלט בהגדרת חופש הביטוי…

    (בקובה, לעומת זאת, מותר להניף את דגל ארה"ב דגל זה מתנוסס בשדה התעופה של הוואנה, וכן בכל מיני מקומות אחרים, והוא דוגמא מקובלת לעיטור חולצות ובנדנות…)

    ולכן, לפני שאנו מהנהנים בראשנו ואומרים "הם הואשמו בריגול" או ב"הזדהות עם ארגון טרור" כדאי שנבדוק מה עשו האנשים היושבים בכלא: האם הם היו ג’ימס בונד או "האיש שלנו בהוואנה/דמשק", או שמא הם העבירו ל"חבר ארגון הטרור" מתכון למרק בצל (זו היא גם "ידיעה")

    האם הם העבירו מידע אסטרטגי אודות מיקומם של בסיסים סודיים למדינת אוייב, או ידיעה (שברשומות נרשם שהיא סודית – אבל לא הייתה אינדיקציה מיוחדת לדעת שהיא סודית, כמו במקרה של מידע אודות פרשת קו 300 שלוש שנים אחרי חשיפת הפרשה) לעיתון אנגלי?

    האם ההזדהות עם ארגון טרור הייתה הנפה של דגלו של העם הפלסטיני (מאז ראשית שנות ה-20′)…

  26. איריס הגיב:

    1) בבקשה לא להוציא את דברי בהקשם – אני מתייחסת בדברי להמשך של התלונה באמנסטי (כמה שורות למטה) בו מתוארת ההפגנה שאורגנה ע"י הCDR המקומי כנגד אחות אישתו ובנו של העצור אשר כתבו סיסמאות על קירות ביתם.

    מעניין שאמנסטי (וגם אתה) מעולם לא חשבו שראוי לצאת כנגד התנהגויות מקבילות בארצות קפיטליסטיות – למשל כנגד פיטורים של קרובי עצורים ממקומות עבודה (דבר שקרה, לדוגמא, להרבה אנשים מחמולת בכרי הענקית בבעינה רק לפני שנה).

    2) תראה כמה מהר את מתרץ ענישה במקרה של מקרים שלא שמעתם עליהם בכלל (הרי בעצמך אתה מודה שלפני שהזכרתי את המקרים לא ידעת על קיומם) בכל מיני עילות "בטחוניות"!!!.

    אני בטוחה שבמידה ואחפש ב"גראנמא" אמצע תירוצים בטחוניים מקבילים – אבל אין כוח לחפש, ולא חשק להמציא.

    3) אתה אולי יכול להתראיין ל"אלמנאר" אבל לעזמי בשארה, למשל, יש משפט בין השאר על זה.

    4)ובאשר ל"אמנסטי":

    שני המקרים אותם הזכרתי (פרשת קו שלוש מאות והבחורה החיפאית והסיפור של הבחורה החיפאית) זכו, בשעתם, ל"urgent call " של אמנסטי, וגיבור "פרשת קו 300 העיתונאית" היה גם אסיר מצפון מוכר של האיחוד האירופי (שהיה בשלביו הראשוניים אז) וכל מיני פרלמנטריים בריטיים ואיטלקים (מהלייבור והירוקים) הגיעו כמשקיפים למשפטו…

    לדעתי עליך להתייחס באותה מידה של לגיטימיות למידע של אמנסטי כשמדובר בארץ כמו שאתה מתייחס לגבי קובה – ישראל (וארה"ב), אגב, יוצאות הרבה יותר גרוע בדו"ח אמנסטי מאשר קובה, וזאת למרות שלגבי ישראל אין התייחסות למקרים כגון של איסור על יציאה מהארץ של פעילים פוליטיים וכו’.

    5) קצת נתונים על בתי הכלא בישראל הובאו ע"י גלעד (לגבי אסירים אזרחי ישראל – יחס בין ערבים ליהודים וכו’) ועל ידי (לגבי אסירים בטחוניים פלסטיניים)
    http://www.banki-shabiba.org/phpbb/viewtopic.php?p=4009#4009

    6) urgent call של אמנסטי הוצאה, דרך אגב, לגבי העצורים שלנו, ולגבי המצב באגף שב"כ.

  27. לאיריס-את מתעלמת ממהות טענותי הגיב:

    ראשית, ציינתי כבר שאינני רואה בישראל אבן בוחן לרמת זכויות האזרח, ולכן גם לא מעניין אותי כרגע כיצד היחס כלפיה מצד אמנסטי (ותאמיני לי שאני יודע שהוא ביקורתי מאוד).
    שנית, אותי עניין שבקובה ניתן לאסור אדם לתקופה ממושכת על ביקורת טהורה כלפי המשטר, תחת סעיף רשמי של "עלבון", ולכן הפניתי לדו"ח אנסטי. ציינתי שאינני מכיר את המקרים שציינת ורק הוספתי שלא מן הנמנע לתאר כיצד הנתונים שמסרת יכולים בנסיבות מסוימות להיות חלק מתמונה של סיכון ביטחון המדינה. ואני חוזר ומוסיף שגם לעדותך האשמה היתה ריגול.

  28. זרובבלי הגיב:

    מדינת קובה הרבה יותר טובה ממדינת ישראל כי אין שם שוק חופשי כמו בישראל ורואים את זה באחוזי האבטלה. צריך שיהיה אכפת מהבני אדם הרוב עובדים אבל גם כמה אחוזים שלא עובדים כי לא מוצאים עבודה בישראל זה חמור. צריך להתבייש. רוב (לפחות) המדינות המפותחות הן לא מפותחות באמת כי הדאגה לעבודה לתושבים זה אלף בית.

הגיבו לאיריס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים