באפריל 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, נכנסו לוחמי אצ"ל לכפר דיר יאסין באזור ירושלים, וטבחו בתושבי הכפר והרגו יותר מ-100 אזרחים. במרץ 2004, 56 שנה לאחר הקמתה של מדינת ישראל, נשלחו מסוקים ישראלים לחסל את השייח אחמד יאסין, בצאתו מתפילה בעזה. בין יאסין א’ ליאסין ב’ נפלו מעל 20,000 חללים ישראלים במערכות ישראל ועוד עשרות אלפי ערבים – פלסטינים, מצריים, ירדנים, לבנונים, סורים, עיראקים ואחרים – ומאז אנחנו יורים ובוכים; מחסלים ומתפללים; הורגים ונהרגים; מתפוצצים ומפוצצים; נלחמים נגד טרור באוטובוסים ומגיבים באמצעות טילים ממסוקים ומשוכנעים שאנחנו הצדיקים היחידים והאסטרטגים הבלעדיים והעיקר, אנו מריעים, ללא רתיעה, למטאדור הישראלי המתגרה באמצעות סמרטוט אדום בשור הפלסטיני, על מנת לחסלו באמצעות בנדאלרוס ופיקאדורס טכנולוגים על מנת להגיש את אוזנו או זנבו כמתנה לקהל המשולהב, ואם אפשר, ממש לקראת הפסח. בקורידה הישראלית-פלסטינית, הנמשכת מזה חמישים שנה ויותר, אין רחמים; לעתים השור מצליח לנעוץ את קרניו הרצחניות בסביבתו של המטאדור וכך להביא לידי יתר עוצמה את קריאות האולה של הקהל, כאשר השור ניגף, בסיום ההצגה, ומוצא להורג.
אומרים לנו ש"במלחמה כמו במלחמה", כלומר עלינו לנצח, גם במחיר אלפי הרוגים שלהם ושלנו; אומרים לנו ש"במלחמה כמו במלחמה", המרחק בין הראש והבטן מתקצר ולעתים אפילו לא קיים; אומרים לנו שהמנהיג הדתי, בעל הקול הצרוד, הרתוק לכסא גלגלים – "בן לאדן הפלסטיני" – שאמנם אינו מסתתר בערבות אפגניסטאן, אלא מתפלל בגלוי במסגד בעזה, הוא השטן בכבודו ובעצמו. אבל האם אנו יודעים להתמודד עם שטן מת, על קידוש השם (אללה)? אומרים לנו "דמו בראשו", ומתכוונים שגם לאדם תרבותי מותר להיכנע ליצר הנקמה ושנקמת דם זו תגובה, לא רק אנושית אלא גם ראויה ולגיטימית; אומרים לנו שהחיסול לא יחסל את הטרור אבל "בן מוות הוא!" ואתה בכל זאת שואל את עצמך כיצד נוכל אי פעם להשלים ולהתפייס, כאשר ח"כ ממפלגות הקואליציה, קורא בגלוי לשלוח את כל מנהיגי הפלסטינים לאותו מקום אליו נשלח השייח יאסין ואין איש המעיר לו שבהתבטאות זו הוא אינו טוב יותר מן השטן החמאסי.
האם בתקופה הזו שבין דיר יאסין והשייח יאסין היטבנו את אורחות חיינו? מסופק אני! אמנם מטוסי אף 16 קורעים את השמיים ביחד עם מסוקי האפאצ’י; ההיי-טק עולה כפורח גם אם לפעמים הוא סובל ונובל; במקום תור של שנים לקבלת טלפון, חברות הסלולר מחזרות אחרינו ללא מעצורים; תחרות מלכת היופי ו"שלושה בסירה אחת" פינו את מקומם לערוץ 2 ואנו שבויים של הרייטינג, המדרג את התוכנית "כוכב נולד" בראש העדפותינו; אנחנו מסתערים על נופשונים בחו"ל, אבל מוזהרים שלא לנסוע לאיסטנבול ומשך זמן הנסיעה בין תל-אביב וירושלים לא פחת מאז ימי הקמת המדינה, למרות הכביש המהיר וזאת בשל היותו זרוע במחסומים, מפחד המחבלים.
ויש לנו את ארץ ישראל השלמה, מן הים ועד הירדן, זרועה בהתנחלויות, במאחזים וגושי התיישבות וחומה. ובמקביל, זכינו בתפוצה נרחבת של מוסר הכוחניות; תרבות של עם אדונים; קוד אתי להתנהלות במחסומים וסגר וכתר וסיכול ממוקד כנגד חמושים; מבוקשים; טרוריסטים ומתאבדים, כולם – מונחים שנוצרו באמצעות מכבסת מלים, על מנת לסבר את האוזן במקום השימוש במונחים ברורים של כיבוש, כובשים ונכבשים.
ואין לנו שלום ואין לנו ביטחון אבל יש לנו 1,000 הרוגים באינתיפאדה האחרונה ואנו מ-פ-ח-דים; והגנרלים שלנו מ-פ-חי-דים, והבנים של ראש הממשלה שותקים והבנים שלנו מדממים, בלי מלים, אבל אנו ממשיכים להריע למנהלי זירת המלחמה; לאלופי הנקמה; לרבני הסגולה ולכל השלילה ומקדשים את המוות במקום החיים. ומאז דיר יאסין ועד שרון ושייח יאסין אנו בוחרים לחיות איש תחת קברו ואיש תחת מצבתו.
הנני מסכים במאת האחוזים עם רשימתו של יונה ברגור מהחל ועד כלה. עוד כמה מאות או אלפי קורבנות מיותרים משני הצדדים נצטרך להביא אלי קבר עד אשר תתעשת ההנהגה ותעשה מעשה: יציאה טוטלית מן השטחים הכבושים והקמת מדינה פלשתינאית ריבונית לצד מדינת ישראל. בשנים האחרונות עבדה מכבסת המלים המלבינות של צה"ל והדובר הצבאי הראשי כדי לרענן את האקדמיה ללשון בכל מיני ביטויים חכמים (בבחינת ביזוי האינטליגנציה של הציבור והעולם, ממש כמו התיסמונת הגלותית של "איך מסדרים את הפריץ"): חישוף, סגר-כתר, מעתק אוכלוסיה והכי-הכי קוסם ומה-זה-מתוחכם "סיכול ממוקד" תחת חיסול. ביטויים אלה, ובפרט "הסיכול הממוקד" מציגים נורמה המציינת משטר הרחוק מאושיות הדמוקרטיה והליברליזם, שלא לדבר על הומניזם. תארו לעצמכם, ורק לצורך הדוגמה כי למשטרת ישראל נודע כי בנקודה מסויימת מתכננים ביצוע שוד מזויין ואלים המסוכן לציבור. האם תנקוט זו בשיטת "הסיכול הממוקד"? בוודאי שלא. צאו ולמדו גם לגבי החיסולים המתבצעים על-ידי חיל האויר, כשבמהלכם נפגעים גם ילדים, נשים, גברים וסתם עוברי אורח.
ביטוי נוסף שהתאזרח בשנים האחרונות, ויש בו כדי לקומם כל שוחר הומניזם וזכויות אדם. הביטוי הינו "במלחמה כמו במלחמה" (ועוד מיני ספיחים שונים כגון: "מה אתה רוצה? הרי אנו נמצאים במצב של מלחמה"). הדבקת ביטוי המלחמה (ומן הסתם באופן חד-צדדי: לנו מותר להילחם ולהם לא; אנו מותקפים ולכן אנו מתגוננים; הם תמיד מפגעים ומחבלים ואנו לוחמים וכוחות ביטחון). השימוש הרווח בביטוי "במלחמה כמו במלחמה" מעניק למעשה לגיטימציה לעשות כמעט הכל (מבחינתו כמובן). היכן הזאטוט שיצרח כי המלך עירום. טלו את הביטוי "במלחמה כמו במלחמה" מתוך חוסר הקשרו, חיקרו את המצב לעומקו והבינו כי איננו נמצאים במצב של מלחמה. אנו במצב של כיבוש כפוי ועוד מבקשים מן ה"ילידים" לאטום את כל חושיהם ולהמתין לבוא המשיח (ואנחנו, כמובן, נקבע את מועד נחיתתו). נוסיף עוד ביטוי, שאולי לא ינעם כל-כך למנהיגינו, והוא מלווה עידני מלחמות מהתנ"ך ועד הפלמ"ח: "הפטריוטיזם הינו מפלטו האחרון של הנבל". חומר למחשבה.
אני מסכים ומכבד לדברים.
אבל רוצה להעיר הערה חשובה, שכדאי שאחרי שנות ה-2000 נתחיל להגות בה ונשאל מי זה אנחנו ?
האם העובדה שאני משלם מיסים ולומד באוניברסיטה וממוצא מזרחי עושה אותי ל"אנחנו"?
האם אני מחליט כל יום על חיסול מדינת הרווחה וחיסול כל זהות מזרח תיכונית גיאו-פוליטית משתלבת ?
האם אני ששותף בקשת הדמוקרטית המיזרחית שקוראת לתודעה מזרחית רדיקלית ! שייך לחברי הכנסת המזרחים ששייכים לקואליציה של "אנחנו" ?
בוא אנסח בצורה ברורה את דבריי, אנחנו הוא סוג של לאומיות ואני חושב שכדאי שכל אחד יתחיל להגדיר את הסיפור האישי שלו, וייצא מהפרוייקט הלאומי כי כל זהות רואה את כל המדינה בצורה אחרת וסובלת בצורה אחרת.
אסור לנו להמשיך להיות ב"אנחנו" שלמשל לא מקבל אליו את כל האוכלוסיות, קרי האתנוקרטיה הישראלית שלא מקבלת לתוכה למשל את הפלסטינים הישראלים.
טוב, אני חייב להמליץ לכל מי שמציץ באתר לראות מהר מאוד את הסרט המופלא המצויין והעצוב וקשה של גוליאנו מר חמיס "הילדים של ארנת".
טקסט זה מן הראוי שכל אדם שעיניו בראשו יקראנו,תרבות ההבל שאליה שקענו שבראשה עומדים קברניטי ערוץ 2 מטמטמת את הלב ומעכירה את מחשבתינו ,טומים אנו לסבל אטומים אנו לכאב של עם אחר ולכאב של עמנו אנו,אין עם מהווה מושג מופשט אלא עם הוא סך כל האנשים הפרטיים שנלחמים ונהרגים וסובלים ומתים למען האינטרסים המשותפים שלהם,במדינת ישראל שנת 2004 ישנם שני עמים מתנחלים רדופי טרוף ופאגניות דיוניסית חסרת רסן ואזרחים שרוצים לחיות,חזק ואמץ מר ברגור
הפונדומנטליסטים משני העמים דוגלים במונותאיזם, מה שלא יהיה.
להלן תיקונים עובדתיים:
1. ההתקפה על דיר יאסין מצד האצ"ל תואמה עם מפקד ארגון ההגנה בירושלים דוד שאלתיאל. כתוצאה מכך ספקה ההגנה אמצעי לחימה לתוקפים לפני ההתקפה ואנשיה חסמו באש את הדרך בין דיר יאסין לעין כרם כדי למנוע החשת תגבורת ערבית לכפר המותקף.מפקד פעולת החסימה באש היה קצין המודיעין של ההגנה במערב ירושלים היום פרופ’ מרדכי גיחון.
2. במהלך הפעולה שולבו לוחמי הפלמ"ח מיחידת מלווי השיירות בהתקפה, בפיקודו של יקי וג מקיבוץ מרחביה. הם כבשו את הכפר.
3. מכיוון שרוב ההרוגים הערבים נהרגו בזמן הפעולה, לא ברור כמה מהם נהרגו על ידי אנשי אצ"ל ולח"י וכמה על ידי אנשי הפלמ"ח.
בדיר יאסין נרצחו ילדים ערבים, יונקי שדיים שלא הספיקו לחיות, והיום נכלאים בו יהודים ומתנגדים לשלטון, איך תנצחו את שונאיכם, הפלגתם מהקומוניסטים, קול דמי אחיכם צועק מן האדמה, דמעת העשוקים ואין עוזר להם, "קשה הדבר להיאמר", במה מאבקכם צדק על מאבק הפלשתינאים, את מסורת השלום רצחתם, את מנהיג הרצועה שייח אחמד יאסין טבחתם, גם על אחיכם היהודים התומכים במאבק לגיטימי לא חמלתם, זעקת סדום ועמורה אשר רצחו כל זיקה אחרונה של צדק עולה כתמרות עשן ואש תמיד, לא תכבה. מבר כוכבא ועד שרון דרך בן גוריון עד אובדן כל צלם אנוש, רצחנו אדמה, רצחנו נשמה, אוויר למדינה, צדק לחברה, בהפליה על הפליה, ומחומה שטותית למלחמה נלך, כי ממשל צניחה חופשיית ועושק עם לא חופשי, הוא למופת היסטורי על נפילת אימפריות אשר קדמו לכם ונפלו ביום אחד.