הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באפריל, 2004 13 תגובות

לפני ימים מספר התפרסמה ב"מעריב" כותרת ענק: "הח"כים הערביים: לסגור את הכור מחשש לזיהום"; ובהמשך: כתבה מגמתית בה נכתבו דברים ציניים על הארגונים הירוקים ועל "בעלי הברית החדשים שלהם". בטרם אתייחס לסוגיית הכור האטומי בדימונה כפי שהצגתי בכנסת, ברצוני לציין כי מאז כינונה כרתה חד"ש ברית עם המאבק הסביבתי. בשם שמירת הסביבה, אני מציע לסגור מיד את הכור.

בסעיף ט’ במצע של חד"ש, שעל בסיסו נבחרתי, כתוב כך:


"חיסול הנשק להשמדה המונית:



  1. איסור הפיתוח, הניסוי והשימוש בכל סוגי הנשק להשמדה המונית;
  2. הפסקת מירוץ החימוש הקונבנציונלי והלא-קונבנציונלי;
  3. הצטרפות ישראל לאמנה הבינלאומית לאי הפצת הנשק הגרעיני וביטול האופציה הגרעינית הישראלית; חתימת ישראל על כל האמנות המגבילות את מירוץ החימוש ומקדמות פירוק נשק, לרבות האמנה האוסרת שימוש במוקשים נגד אדם;
  4. פירוז המזרח התיכון ואגן הים התיכון מכל נשק להשמדה המונית, גרעיני, כימי וביולוגי".

במלים אחרות, העמדה שהצגתי בכנסת היא עמדה אידיאולוגית ועקרונית, והיא עניין רציני ביותר, ולא תרגיל תקשורתי. לכן, אני מציע להתמקד בעיקר ולהתייחס לשאלות הכואבות, הפוגעות בכל אזרח במדינת ישראל ובכל אזרח במדינות השכנות.


במארס 1998 פורסם בכתב עת אמריקאי לענייני רפואה תוצאות מחקר מעמיק על 39 מקרי סרטן בקרב עובדי הכור בדימונה. עד תחילת שנת 2000, 24 מתוכם מתו. התברר, כי בבדיקות שתן של העובדים נמצא ריכוז של חומרים רדיואקטיביים מסוגים שונים. המחקר מצביע על קשר ישיר בין החשיפה לחומרים האלה לבין המחלה, ומביא את עדויות העובדים על תקלות שאירעו בכור ועל הליקויים באמצעי הבטיחות. ביולי 1999 מינה הנשיא קלינטון ועדה לעיון מחדש בעשרות מחקרים ותיקים רפואיים של 600 אלף עובדים המועסקים ב-14 אתרים גרעיניים בארצות-הברית. בממצאי הוועדה, שפורסמו בסוף ינואר 2000, נקבע: בקרב העובדים האלה נמצאה רמה גבוהה בהרבה מהממוצע של מחלות סרטניות. הדו"ח מגלה עוד כי נמצאו אצל העובדים רמות גבוהות של 22 קטגוריות של סרטן, ובהם – לוקמיה, סרטן הערמונית, סרטן בלוטת הרוק וסרטן הריאות. את המחלות גרמו חומרים המשמשים בתעשיית הנשק הגרעיני, ובהם: בריליום, פלוטוניום 239, אורניום, יוד 131 וטריטיום. חומרים אלה משמשים גם את ישראל בכורים הגרעיניים שלה, שתועדו בהם במשך השנים תקלות מסוכנות. ולמרות מחקר זה, שפורסם גם ב"הארץ", לא הזיז למישהו בממסד השלטוני בישראל, ונציגיו ממשיכים בבדיקת זהותו הלאומית של מי שמציע פירוק נשק גרעיני.


פרשן "הארץ" ראובן פדהצור, העוקב אחר ההתחמשות הגרעינית של ישראל, כתב בעיתונו ב-14.2.2000: "במקריות, שאיש, כמובן, לא תכנן אותה, עלו השבוע לסדר היום הציבורי משני עברי האוקיאנוס שני אירועים הקשורים בנשק הגרעיני ובהשלכותיו. בירושלים התקיים בכנסת דיון תקדימי על מדיניות הגרעין של ישראל. בוואשינגטון, בצעד דרמטי, הודה הממשל לראשונה כי אזרחים שעבדו במפעלים לייצור נשק גרעיני חלו בסרטן בשל חשיפתם לקרינה שמקורה בחומרים גרעיניים. הציבור הישראלי נותר, כצפוי, אדיש באותה מידה למה שהתרחש בכנסת ולמידע החשוב שזרם מארצות- הברית, למרות שיש לו, כמובן, השלכה ישירה גם על המתרחש במתקני הגרעין הישראליים". ובהמשך כתב פדהצור: "שוב הוחמצה ההזדמנות לקיים דיון ציבורי בסוגיות הקריטיות כל כך, ושוב נהגו חברי הכנסת כהרגלם, ונמלטו אל חיק הקונסנזוס, שאיש מהם אינו טורח להרהר על תקיפותו. כל כך נוח היה להתאחד סביב גינויו של חבר הכנסת הערבי, עיסאם מח’ול, ולהאשימו בניסיון לקעקע את ביטחונה של המדינה, במקום לדון בסוגייה שהעלה על סדר היום".


לאטום את הכור


אז כמו היום יושבים בכנסת יותר מדי ח"כים רדיואקטיביים, לרבות ח"כים יוניים. אך הגיע הזמן לאטום את האטום, ולכן העלתי את הצעת החוק שמטרתה – לאטום את הכור בדימונה. הצעת החוק מציעה תוכנית התנתקות בין ישראל לבין אימת הגרעין ומדיניות הגרעין, בין המזרח-התיכון כולו לבין אימת הנשק להשמדה המונית. הצעת החוק פורשת תוכנית התנתקות מהאטימות, שהיתה ביסודה של מדיניות העמימות ושל ההשתקה של כל ניסיון לקיים דיון בעניין כה חשוב, הנוגע בעצם קיומה של חברה אנושית בישראל ובכל מדינות המזרח-התיכון.


במאמר משותף שכתבו פרופ’ ברוך קימרלינג והפיסיקאי פרופ’ קלמן אלטמן ב"הארץ", (5.11.99) נאמר: "הציבור אינו ער לסכנות הרובצות לפתחו בגלל כמויות הפלוטוניום הגדולות המצויות באזור, ובגלל הקושי לאחסן את הפסולת הגרעינית. ישראל נמצאת כיום, יחסית לגודל הטריטוריה, באזור רווי פלוטוניום באיכות גבוהה במקום השני בעולם אחרי בריטניה, ובמקום השישי בעולם מבחינת כמויות מצטברות של פלוטוניום באיכות גבוהה. זה הוא חומר בקיע, בעל קצב ביקוע טבעי גבוה ביותר, המצוי בהתפרקות מתמדת. ההסתברות שפלוטוניום כזה יגרום לפעולת שרשרת הרת-אסון היא גבוהה יחסית. בתהליך הייצור מופקת גם פסולת גרעינית בעלת קרינה גבוהה ומסוכנת ביותר, ובעלת תוחלת חיים של אלפי שנים. זו פסולת המתכלה באיטיות, ללא כל השוואה לתוחלת החיים של כל חומר איטום שניתן להציע. האופציה הגרעינית נועדה להיות התשובה נגד איומים ביטחוניים. אבל אולי צריך לבדוק, אם התרופה אינה עלולה להיות קטלנית מהמחלה". והפרופסורים הוסיפו ואמרו: "קברניטי מדיניות הגרעין בישראל מעלים על נס את החוכמה במדיניות העמימות הגרעינית. מדיניות זו מתגלית כבדיחה כלפי חוץ וכפשע כלפי פנים, אם אנחנו מעיינים בה טוב".


מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן הפכה את פיסת הטריטוריה הקטנה של המדינה לפח אשפה גרעיני רעיל ומרעיל. זו בעיה שמנסים להעלים מהציבור בישראל. העמימות קיימת כיום רק לגבי אזרחי ישראל. הם, ורק הם, אינם יכולים למלא את תפקיד הבקרה הדמוקרטית על ממשלתם בתחום הגרעין, משום שזו מסתירה מהם את האמת, שחיי כל אחד מאיתנו תלויים בו. זהו כתם על מצחה של ישראל, שהיא המדינה הגרעינית היחידה בעולם שלא הצמיחה בקרבה תנועה אנטי-גרעינית, שבה חברות תנועות השלום ותנועות הסביבה. המשרד לאיכות הסביבה, נציבות הדורות הבאים בכנסת, ועדת הכנסת לאיכות הסביבה – כל אלה מתנדבים להישאר מחוץ לתחום, למרות הסכנות הנוראות הטמונות במדיניות הגרעין ובצבירת הפסולת הגרעינית.


בחוק הבינלאומי נקבע, שפיתוח וייצור נשק גרעיני נוגעים לא רק למדינה המייצרת אותם. זה עניין החוצה גבולות ודורות. הכור הגרעיני בדימונה כבן 40, ועל פי הסטנדרט הבינלאומי, לרבות בארצות-הברית, הוא נחשב כור זקן ומסוכן, שיש לסגרו. הכור בדימונה הוא מדגם מיושן, ולכן גם פעולות השבחה שיבוצעו בו לא ישנו את בעיותיו הבסיסיות. התקלות הרבות שאירעו בכור בדימונה מחייבות להדליק נורת אזהרה, ולדחות את קולות ההרגעה, לפיהם אין מה לדאוג, וכי בדימונה לא יכולות להתרחש תאונות. הכמות הגדולה של פסולת רדיואקטיבית, שנאספה בעשורים האחרונים, עלולה לגרום לאסון רחב היקף, שהשפעתו תחרוג בהרבה מעבר לאזור הנגב. אם הפסולת הגרעינית תדלוף, היא עלולה להרעיל את מקורות המים ואת הקרקע למאות שנים. אי-אפשר להפריז בחשיבות הטיפול בפסולת, אבל אנחנו חייבים להודות:


חיינו וביטחוננו לא יובטחו לא באמצעות הכור הגרעיני בדימונה, לא באמצעות מאות פצצות אטום, לא באמצעות חיידקי הלוחמה הביולוגית (המיוצרים במכון הביולוגי בנס ציונה), לא באמצעות כלי הלוחמה הכימית, שישראל שוקדת על פיתוחם. ביטחוננו יובטח רק באמצעות יוזמה רבת מעוף להפיכת המזרח-התיכון לאזור חופשי מנשק להשמדה המונית. ישראל, אשר החלה במירוץ החימוש הגרעיני, היא זו שעליה מוטל התפקיד לשנות כיוון. מירוץ החימוש הגרעיני וצבירת הנשק להשמדה המונית במזרח-התיכון החלו כתשובה לכור בדימונה, ולא היו הסיבה להקמתו. בעקבות המלחמה של ארצות-הברית לכיבוש עיראק, שבמהלכה נחשף השקר בדבר מאגרי נשק להשמדה המונית במדינה זו, בעקבות הצעדים שנקטה איראן והמהלכים שנקטה לוב, הגיע הזמן לפתוח את הדלתות וגם את הראש, ולגשת מיד לאטום את הכור. חיוני לסגור את הכור האטומי בדימונה כצעד ראשון בדרך לפירוק המזרח-התיכון כולו מכל סוגי הנשק להשמדה המונית, הגרעיני, הביולוגי והכימי.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. עזרא מכרמיאל הגיב:

    עם הקשקושואה כמנהגו נוהג, את הפלשתיני שלחתם להעביר ביקורת על פלשתין את אירופה לבחון את מעשיה לפני 50 שנה את ארה"ב בינתיים אין צורך להפנות לשום מקום מכיוון שהכיבוש בעיראק נאור כמעט כמו הכיבוש בשטחים. המזרחי הוא כפוי טובה, ואם רחמנא לצלאן יהא זה אחד מכם שימתח ביקורת, תשאלו אותו "אז מה אתה עושה במדינה הזו?".

    עיסאם מחול הוא בן המקום והוא רשאי להעביר ביקורת כראות עיניו. אנא מכם תענו לגופו של עניין.

  2. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    שלום לידידי

    ראשית – מה בין בריה"מ לבין נושא הכור במקומותינו? זו דמגוגיה זולה המבקשת לסכור פיות. זהו מין טוטליטריזם וירטואלי בשם מתיקותה של "התקינות הפוליטית". אם קיימת אצלנו בעיה, והיא אכן קיימת, יש להתמודד עימה בכל דרך אפשרית, ולא להתעלם בסגנון של "אם לגבי שם לא מחית, מדוע אתה משמיע את זעקתך פה?". אלא היכן, מתי ובאיזה הקשר אחר?

    שנית – אלה השולחים את המוחים והזועקים למקומות אחרים (כגון יחס גורמים שונים ברשות הפלשתינאית כלפי האוכלוסיה המקומית בשטחים הכבושים) נוהגים בציניות מרושעת. כפעיל, למשל, בארגונים שונים למען בעלי חיים ונגד עריכת ניסויים רפואיים בחיות, אני נתקל לא פעם בהשתלחויות כגון: "ומה לגבי עניי עירך?", "ומה לגבי בני האדם הסובלים ממצוקה". רוב רובם של המשתלחים כלל לא נוקטים אצבע ונוקפים פרודה כלשהי בגופם על-מנת לסייע לאנשים במצוקה. הללו מסתפקים בזעקה ביריונית ופטרנליסטית. תתבגרו!

    שלישית – לכל שוחרי העוצמה הגרעינית במדינתנו והמאמינים בעוצמת ההרתעה של מדינת ישראל, אפילו במחיר המכה הראשונה או האחרונה: הנשק האמיתי מול "אויבינו" הוא השלום. אין בלתו ואין זולתו. לכו וצפו בד"ר סטריינג’לאב!

    רביעית – כדאי להתפכח מול מיתוסים שקריים: אין לסנגר על פשעי הנאצים ועל שאר משתפי הפעולה עימם בתקופת השואה מחד, אך מאידך סיפור האהילים העשויים מעור אדם, סבונים העשויים משומן אדם וכריות משערות אדם, אינו אלא מצוץ מן האצבע. נכתבו בנידון כמה מאמרים חשובים. גם מבלעדי מיתוס זה מפלצתיים הם מעשי הנאצים ודי בהוקעתם.

    חמישית – מעולם לא טענתי כי אין ליהודים מה לחפש פה, בגזרת המזרח התיכון. מסקנה כזו מרשימתי שפורסמה מעידה על דלות מחשבתו, צרות עיניו ומגמתו המרושעת של המגיב (במלוא הכבוד הראוי). לו הייתי מפתח כאן את הרעיון (צפו לכך באחד ממאמרי) כי התנועה הציונית אינה חפה ממגמות פרו-קולוניאליסטיות (ואף הרצל בחיבורו "מדינת היהודים" ואף "אלטנוילנד" "מעד" בכך), גם אז לא היה מקום לטענה כלפי, שהיא מופרכת מיסודה. ביקשתי להבליט את שקריות המיתוס של ירידה למצרים והשיבה ממנה, כפי שמופיעות בספרות המקראית ובעיקר בבניית המיתוס היהודי לאורך ההיסטוריה. אין בין זה לבין נוכחותנו באזור ולו דבר וחצי דבר.
    רוצים לזכות בנתחון פרפראי נוסף כדי להשמיצני? בבקשה: בדקו מדוע לא הסכינו היהודים לעלות לארץ ולהיאחז בה מאז המאה ה-11 ועד ראשית הציונות. חומר למחשבה ולהרהור.
    שלום לידידי

  3. רוחני הגיב:

    קודם כול, גם לערבי יכולה להיות דעה על איכות הסביבה מבלי שמיד יחשד בתאווה (שמקורה, על פי מחקרים אחרונים, גנטית) להשמדת עם ישראל.
    כשבוחנים את התגובות, ניתן לראות תופעה מעניינת ומסוכנת. אצל המרכז השפוי בעם הבחירה, הכל מתחיל ונגמר בשואה. כבר היום רואים בעולם את ההשלכות הבעייתיות, אשר מטבתאות בכך שיותר ויותר אנשים מתחילים להתעצבן מכך שהיהודים בכל מקום דוחפים את השואה. בתור בן אדם רוחני, אני טוען כי מה שאתה מאמין זה מה שאתה מקבל. לכן אם נמשיך להאמין באמונה שלמה שאנו קורבנות (ונצמד לשואה כמקור הוויתינו וכחוייה הכוננת שלנו כעם) אכן נהיה עם של קורבנות. זה ביידים שלנו.

  4. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    להלן תגובותי:

    ראשית – מה בין העוולות שנודעו בעידן הסובייטי בזיקה לנשק השמדה המוני לבין הפרשיה הישנה-נושנה הנוגעת לאזורנו, לפלח הצר של מזרח האגן התיכוני? כל ניסיון לסכור פיות בשם: שתקנו שם, נשתוק גם כאן לא יחזיק מים. הכור הגרעיני היושב על לוע הר הגעש המזרח תיכוני אמור בהחלט להדאיג את כולנו, ולא רק בהקשר האקולוגי בלבד.

    שנית – הנשק האמיתי שיש לחתור אליו ולהשתמש בו מול "אויבינו" ה"שטניים" הינו נשק השלום. איני חולק פינה זהה עם אלה המוכנים להנחית מכה ראשונה ואף אחרונה. כולנו בסירה אחת, אך יש כאלה, שלמען צווחת הצדק שלהם, מוכנים לחורר בה חור.

    שלישית – ציניות ודמגוגיה זולה מאפיינות את אלה הצווחים מול המוחים: האם נפתרו כל הבעיות בשעה שאתם מרשים לעצמכם להתעסק ב"זוטות", כגון החשש האקולוגי מהכור הגרעיני. כלוחם למען זכויות בעלי חיים וכנגד הניסויים הרםואיים המתבצעים בהם הנני חשוף לא פעם להשתלחות וולגרית מצד עובר אורח כזה או אחר המתעמר בסניטה: לכו לעזור לעניים ולמסכנים ממש, ואתם עוד מתעסקים בבעלי חיים! אותם "יפי נפש צווחנים", "טהרנים", לא ינקפו ולו זרת אחת למען אנשים במצוקה, אלא שמתוך פטרנליזם פרובינציאלי שיש בו גם להט עדתי, אנטי-שיינקינאי, הם יזרקו בוץ בפני כל מי שמייצג, לדעתם, את הצפונבוניות המנוכרת, המתנשאת. צאו ולמדו.

    רביעית – הבה נעקור אחת ולתמיד את המיתוס המקומם של עשיית אהילים מעור של יהודים, סבון משומן של יהודים ומילוי כרים משערות של יהודים. מדובר על מיתוס מעוקם שצמח מיד לאחר השואה. המיחזור, אם בכלל, נגע לפריטים שונים, ולא מגופם של יהודים. הפשעים המזוויעים שבצעו הנאצים ומשתפי הפעולה ביהודים דיים כדי להתפלץ ולהצטמרר. אין צורך בתוספות, ובוודאי כגון שכאלה, שאין בהם אלא לשרת תופעות של הכחשת שואה וזוועה.

    חמישית – לא טענתי מעולם במאמרי כי אין ליהודים מה לחפש באזור. תקפתי, בשם המדע והאמפיריקה, את מיתוס הירידה מצרימה והשיבה ממנה, כעוד מיתוס שהתקדש במהלך ההיסטוריה והפך לכאורה לאמת בעלת מגמתיות. לעומת זאת אתן לכם כדור להנחתה. בידקו מדוע לא פקדו יהודים את שערי האזור למן סיום מסעי הצלב ועד העליה הראשונה. האם שערי הארץ היו סגורים? האם מישהו מנע מהם לצאת מקהילה זו או אחרת? האם משברי הים התיכון מנעו מהם מעבר בטוח? האם שרצו בנתיבי הים התיכון פירטים שוחרי מוות? האם …? חומר למחשבה!

  5. דוד הייטנר הגיב:

    ליחיעם שורק בר הפלוגתא,
    אני אישית עדיין מצפה לתשובתו של עיסאם מחול. גם לי, כמו למגיבים אחרים קשה להבין מדוע לא נשמע קולו כנגד הנשק הגרעיני של ברית המועצות. עזוב אותך עכשיו מלהטוטנות מילולית בנוסח " טוטליטריזם וירטואלי" (ביטוי מבריק כשלעצמו אבל לא קשור כלל לעניין) אין כאן שום נגיעה לדמגוגיה. עדיין אינך עונה על השאלה הפשוטה כל כך:מדוע אדם כמחול, שההתנגדות לנשק גרעיני היא כאש בעצמותיו לא השמיע מילת מחאה אחת כלפי הנשק הזה כשזה שימש את מטרותיה של ברית המועצות?
    ממתין לתשובתך.

  6. עמיר הגיב:

    ליחיעם שורק
    האם דברי עיסאם מחול- "ישראל היא המדינה היחידה בעולם שלא הצמיחה בקירבה תנועה אנטי גרעינית" אינו נגוע באי דיוק קל?

  7. מגיב לעמיר הגיב:

    עמיר, ברית המועצות נפלה מזמן ואינה קיימת עוד. אני משער שברוסיה צמחה מאז תנועה אנטי-גרעינית, ולכן ישראל נותרת שנית המדינה היחידה בעולם בלי תנועה אנטי גרעינית.

  8. "אל נקמות" הגיב:

    הראשונה שפיתחה ייצרה והשתמשה בנשק גרעיני היתה ארה"ב (יקירתם של המגיבים כאן באתר ו"מגינת" זכויות האדם) בתגובה ייצרה ברה"מ נשק גרעיני משלה (אלא מה?).
    הראשונה שהכניסה נשק גרעיני לאזור (הרבה מעבר לצורך "הרתעה") היתה ישראל והתגובה בוא תבוא, מהר או לאט. אז כל הסוגדים ל"אל נקמות" יכולים להשתעשע ב"מכה ראשונה". את המכה הסופית נקבל כולנו (אזרחי ישראל-פלסטין ערבים ויהודים.

  9. עמיר מינסקי הגיב:

    קצת היסטוריה להשכלת שני המגיבים הראשונים – אנדרי סחרוב, הפיסיקאי מפתח פצצת המימן הסובייטית, היה מראשוני המתנגדים לשימוש באנרגיה אטומית לצרכים צבאיים ומן המייסדים של התנועה האנטי-גרעינית בבריה"מ בשנות השישים, בעיצומה של המלחמה הקרה. הוא נכלא פעמים רבות ע"י השלטונות הסובייטים, מכרושצ’ב ועד ברז’נייב, ונאסר עליו לעזוב את המדינה (הוגלה לעיר גורקי ב- 1980). עד מותו ב- 1989 היה מפעילי זכויות האדם החשובים ביותר בבריה"מ, וזכה בפרס נובל לשלום בשנת 1975.

  10. ברוך קימרלינג הגיב:

    אני מיצר על גודש הגזענות ועל מידת הבורות שיש בקרב חלק מן המגיבים, אף כאלה שמגדירים את עצמם כ"שמאלנים".
    לא פחות חשוב הוא שח"כ מח’ול צודק לחלוטין בגישתו לנושא. נניח שישראל זקוקה לנשק גרעיני להגנתה – הנחה שאף עליה ניתן לחלוק באורח הרציונאלי ביותר, השאלות הן עדיין באיזו כמות ובעיקר באיזה מחיר. כנהוג לכתוב, "על פי פרסומים זרים" ישראל הספיקה ליצר כמויות של חומרים המספיקים למכה שנייה מתוך צוללות (מכה שאין לה בהקשר הישראלי אפילו טעם הרתעתי). מכאן, שגם לפי דוקטרינה המחייבת השענות על נשק יום הדין, הגענו לרוויה, ואין עוד טעם להמשיך ביצור.
    הכור בדימונה הוא עתיק יומין, ואפילו עייפות חומר בכמה צינורות או טעות אנוש קלה, יכולה להמיט עלינו אסון נוראי, שעלול לסכן את קיומה של המדינה יותר מכל התקפה צבאית עליה. את הממד ההרתעתי כבר השגנו (וואנונו אף הוסיף לו אמינות), חומרים כדי להשמיד חצי עולם כבר יש בידינו (כולל אמצעי שיגור). אם כך כל שעוד נותר היא הסכנה המרחפת על ראשינו ועל האוזר כולו מן הכור המיושן.
    סגירת הכור (אגב, תהליך העלול להימשך כ-30 שנה) היא צו השעה, וכך גם חתימתנו על האמנות לאי-הפצה של נשק גרעיני, אמנות המהוות בשלב זה אינטרס ישראלי עליון.

  11. עמיק/לברוך קימרלינג הגיב:

    למרות הערכה הרבה שלי אליך כהיסטוריון, הרשה לי לחלוק על דעתך בנושא הגרעיני, שבו כנראה אתה בקיא פחות.
    ראשית, איש איננו יודע בדיוק מה כמות הנשק הגרעיני שבידי ישראל. ההערכות הזרות מבוססות לא מעט על דיסאינפורמציה ישראלית שמטרתה הפחדה ודי לחכימא.
    שנית, נשק גרעיני חייב לעבור מידה כזו או אחרת של "תחזוקה" ולשם כך דרושים מתקנים גרעיניים.
    שלישית, חשש ישראלי מרכזי הוא שחתימה על האמנה לאי הפצת הנשק הגרעיני תוביל לא רק להפסקת היצור הקיים אלא אף לדרישה אולטימטיבית (המתחייבת מאמנת ה-NPT) שישראל תפרק את הנשק הגרעיני שברשותה.
    ולגבי שאלת הצורך של ישראל בנשק גרעיני להגנתה:
    בניגוד למה שכתבת, רעיון המכה השניה הנו תמיד בעל חשיבות הרתעתית (כמובן, עבור אלו הדוגלים באסטרטגיה של הרתעה): אויבך יודע כי גם אם יפגע בך מכה אנושה, קונבציונאלית או בלתי קונבנציונאלית, יספוג מכת נגד ממנה לא יתאושש. לכן מראש לא ינסה לתקוף.
    ישראל זקוקה, כל עוד היא במצב של עימות, לנשק גרעיני משום שפערי הכוחות הקונבנציונאליים הכמותיים בינה ובין הגוש הערבי הנם בלתי אפשריים. זו גם הסביה לכך שארה"ב הסתמכה על נשק גרעיני להגנת מערב אירופה בתקופת המלחמה הקרה.
    הפיתרון כרגע הוא בשיקום הכור הגרעיני בדימונה שאכן מתיישן והולך.

  12. אור הגיב:

    גלילי,

    מק"י היא הראשונה במאבק כנגד רציחות "על כבוד המשפחה" ולמען שיוויון מעמד האישה הערבית בישראל ושיוויון הנשים בכלל. אנחנו מציגים אלטרנטיבה חילונית מתקדמת לפנאטיזם האיסלאמי (בדיוק כמו ליהודי) ונלחמים על זכויות האישה העובדת (לדוגמא – החוק המשווה את ההוצאות הנלוות לשכר בין נשים וגברים נחקק ביוזמת חד"ש).

    אין המאבקים החברתיים אשר אנו לוקחים בהם חלק ("העיקר" לפיך) מפריעים למאבק נגד הפצצה המתקתקת בדימונה ("הטפל" לפיך). והגזענות ניכרת בך כשאתה "נותן" לח"כ (שהוא במקרה) ערבי להתעסק בנושאים "של ערבים".

    ראמי רינאוי,

    במקומות האחרונים ברשימת החכ"ים הפעילים נמצאים עומרי שרון ונעמי בלומנטל. שני החכי"ם של חד"ש הם דווקא מהיותר פעילים. הם נאבקים במלוא מרצם לטובת שיוויון האוכלוסייה הערבית בישראל ונגד חיסול מדינת הרווחה, אך יש להבין את מגבלותיהם של שני חכ"ים (פלוס עוד ששה אנטי-ציונים) מול קואליציית ימין של 68 מנדטים.

    מק"י ערכה ביקורת עצמית ("חשבון נפש" אם אתה רוצה). ניתן לעיין במסמך "מק"י והסוציאליזם" ובמסקנות הועידה ה- 24 באתרה של מק"י כדי להיווכח בכך. פשעיהם של סטאלין וממשיכי דרכו היו סטייה מדרכי הקומוניזם, ותמיכתה של מק"י בהם הייתה טעות שהופקו ממנה לקחים.

  13. ראמי רינאוי הגיב:

    נו באמת מר מח’ול. נכון שהכור הגרעיני הוא מסוכן אך מה שקורה בימינו איננו פחות מסוכן. אתה נבחרת לייצג אותי ואתה לא עושה זאת כראוי. אתה מתעסק עם דברים "גדולים" בכדי לזכות לכותרת עלובה. אם היית משקיע יותר זמן בעבודתך כנציג ציבור לא היית במקום האחרון (ה- 120!!!) בין חברי הכנסת בנוכחותך ועבודתך, לפי הדו"ח האחרון של הכנסת. איפה היית כל הזמן? ניהלת תצפיות על הכור??
    אני מציע שאתה וחבריך שהצבענו לכם -ואני הצבעתי חד"ש- תטפלו בסוגיות ריאליות יותר. זה לא חכם ולא מעשי להפוך את עניין הכור בדימונה לסוגייה של "הערבים נגד המדינה" כי זה לא נכון. הפיכחות הפוליטית הייתה דורשת זאת לפחות.
    אני מקווה שתתעשת בקרוב. תתחיל להסתובב בכפרים בין האנשים שבחרו בך. אני יודע טוב מאד שאתה לא מסתובב ואל תנסה להגיד "אם ידעת מה אני עושה".. אני יודע טוב מאד כי אני מ"חד"ש". הפצצה הגרעינית האמיתית מתקתקת בקרב חצי מליון ערבים עניים ורעבים שיציאתם לרחובות קרבה יותר משאתה יכול לדמיין. נראה אותך עושה משהו בנדון.
    ולכל אלה שהזכירו את עניין בריה"מ לשעבר- אתם צודקים. חד"ש, המפלגה שאני אוהב למרות הכל, אף פעם לא עשתה חשבון נפש אמיתי בעניין, אף פעם לא הוקיעה את מעשיו של רב המרצחים סטאלין, שפשעיו עלו על אלה של היטלר פי כמה (20 מליון נרצחים בכהונתו)…
    הכור בדימונה חשוב, אך איננו בעדיפות ראשונה עכשיו. אתה נשמע בעניין זה כמו חבורת "תנו לחיות לחיות" שילכו להפגין אחרי הפצצת צה"ל במחאה על שני כלבים וחתול שנספו עם המחוסלים הפלסטינים!!

הגיבו למגיב לעמיר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים