הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 באפריל, 2004 2 תגובות

באחרונה קיבלתי הזמנה לכנס שנערך בחיפה על ידי המכון על שם אמיל תומא, כנס שהוקדש לבעיית הפליטים הפלסטינים. בתוכנית שפורסמה לקראת הכינוס בלטו מרצים רבים וממקומות רבים, אולם מה שבלט עוד יותר הוא החרם שהוטל על נציגי מק"י, חד"ש וחברי הכנסת של חד"ש – הכיצד?

רק מי שמתעלם מהעובדות כפי שהיו ומהאמת ההיסטורית יכול לכנס דיון בשאלת הפליטים ללא השתתפות קומוניסטים. הקומוניסטים היו ונשארו העקביים במאבקם לזכויות הצודקות של הפליטים. קשה עד מאוד לקיים כנס כזה בלי קומוניסטים, אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה שהקומוניסטים היו בין היוזמים להקמת ועד הפליטים הפלסטינים בישראל, בו פעלו רבבות פליטים שמאות כפריהם נחרבו ונהרסו.


הפרדוקס הוא שבכנס שנערך בחיפה לא השתתפו קומוניסטים, אבל השתתפו בו כאלה, שהמנהיג הקומוניסטי אמיל תומא הסתייג מהם הסתייגות מלאה ואף ביקר אותם בחריפות. וכך מארגניו גם פוגעים בזכרו של אמיל תומא, עמו ניהלתי שיחות רבות בימיו האחרונים. היו אלה ימי אשפוזו של תומא בבית החולים בבודפשט. מדי יום הגענו אל חדרו של תומא יחד עם ג’ורג’ טובי המנוח, ונאיף חוואתמה, מנהיג החזית הדמוקרטית הפלסטינית. במשך אותם ימים שוחחנו שיחות ארוכות ומעניינות, בהן לעתים קרובות פרץ העבר אל תוך ההווה ומבטינו הופנו לעתיד של שלום. בשיחות אלה, הזכיר תומא ארוכות את מאבק המפלגה הקומוניסטית למען הפליטים ולארגונם לאחר האסון הכבד ב-1948.


עשר שנים לאחר מותו, לא יעלה על הדעת להתעלם מתרומתו של תומא ותרומת חבריו למפלגה במערכה למען זכויות הפליטים, נגד הכיבוש ולמען שלום כולל וצודק לכל עמי האזור.

תגובות
נושאים: עדכונים

2 תגובות

  1. אורי ביתן- כמה הערות הגיב:

    מאחר ואני יושב עם תזה על "הליגה לשחרור לאומי" על הברכים, תרשו לי –

    אמיל חביבי היה חבר הליגה, החל מהפילוג ב 1943.

    העילה לפילוג היה ויכוח על השתתפות בשביתה יהודית-ערבית שניסתה לארגן ההסתדרות. ברקע היו, כמובן, שאלות לאומיות – התנגדותם של היהודים להתקרבות לתנועה הלאומית הפלסטינית, לעומת חשדם של הערבים ביהודים בשת"פ עם הציונות. שאלת החלוקה לא עלתה – הפק"פ התנגדה למדינה יהודית (ולחלוקה) עד המהפך בעמדת ברה"מ.

    עמדת הליגה בשאלת פלסטין היתה אכן דומה לעמדת "בני הכפר" היום: הקמת מדינה ערבית-פלסטינית על כל שטח הארץ, בה יהנו היהודים מזכויות אזרח, אך לא מזכויות לאומיות. בהבדל אחד -הליגה לא תמכה באיחוד פאן-ערבי. בניגוד לטענות שמעלים לפעמים, עמדה זו מנוגדת למדינה דו לאומית, שהיתה בשנות הארבעים מקובלת על חלק מהציונים (ובעיקר השומר-הצעיר).

    לפי התזה – המתבססת כאן על ה"אדומים" של שמואל דותן – תומא אכן הודח מה"ליגה" עם יתר המתנגדים לחלוקה (לאחר שהליגה הביעה תמיכה בחלוקה בדצמבר 1947). הם הקימו ארגון חלופי. תומא אכן השתתף בארגון הלחימה בחיפא הערבית, נמלט ללבנון, נעצר שם [כקומוניסט] ושב לארץ לאחר מספר חדשים. אכן חיבר ביקורת עצמית כדי להצטרף למק"י – אולם לא נבחר להנהגת המפלגה, כנראה בשל התנגדותו לחלוקה, עד שנות הששים (כלומר עד הפילוג מק"י/רק"ח).

  2. אורי: סליחה, אתה צודק הגיב:

    התרגום המדויק נראה לי בני המקום.

    ולאבנאא’ אלבלד היה פעם אתר. באתר היו כל מיני מסמכים והחלטות. קראתי מקצת מהם, ואני מתקשה להבין אחרת את המשפט "הקמת מדינתו של העם הפלסטיני על כל אדמתו הלאומית".

    האם השתנה משהו?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים