הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 באפריל, 2004 תגובה 1

באגרת זו, שכל חבר וחברה בתנועת האיכרים ללא אדמות (MST) אמור לקבל, אמסור מידע עדכני על נעשה בתנועה. זאת, עקב חזרת התנועה לכותרות של ה"עיתונות גדולה" והמניפולציות שנעשו בידיעות שפורסמו אודותינו.

שובם של הדגלים האדומים


בסוף השבוע שעבר השתתפנו באסיפה גדולה של נציגי התנועות החברתיות. באסיפה נדון המבצע הרחב של התנועות החברתיות נגד האבטלה וההכנות לקראת הפגנות האחד במאי. אנשי רשת התקשורת הארצית "טווה גלובו" (TV Globo) צילמו את אירוע ואף הקדישו דקות ארוכות לדברים שאמרתי במהלכו. בדברי קראתי לחברות ולחברים להתארגן על מנת להיאבק באבטלה ולהפוך לגורם בעל משקל במפה הפוליטית הברזילאית. אחד הצעדים הראשונים כדי להבטיח זאת הוא לציין את האחד במאי בכל ערי ברזיל בהפגנות לוחמות המוניות. אנשי "טווה גלובו" עשו מניפולציה בעת עריכת החומר המצולם ששודר במהדורת החדשות המרכזית הארצית וממנו אפשר להבין שסוף העולם הולך וקרב. למחרת ככיבנו בכל הכותרות הראשיות של העיתונים.    


שאלת הבעלות על האדמה


העיסוק המניפולטיבי במידע אודות אירועי האחד במאי ההולך וקרב, אינו מקרי. עמדות תנועתנו זוכות לאוזן קשבת וב-1 באפריל האחרון הופעתי בפני חברי ועדת החקירה הפרלמנטרית בשאלה האגררית. במשך 4 שעות הסברתי באריכות את עמדות התנועה סביב סוגיית המאבק למען הרפורמה האגררית. עוד הסברתי ששאלת ריכוז הבעלות על האדמה נותרה לא פתורה מאז התקופה הקולוניאלית. שבתי והדגשתי מדוע המעמד השליט אינו מעוניין ברפורמה אגררית. לדעתי זו ההזדמנות החמישית לקידום הדמוקרטיזציה של הבעלות על האדמה ואנו עלולים, שוב, להחמיצה.


ההזדמנות הראשונה הייתה לאחר ביטול העבדות ב-1888. השניה, לאחר מהפכת 1930 והתקדמות תהליך התיעוש. לאחר מכן, במהלך המשבר הכלכלי שפקד את ברזיל בשנות השישים, מורנו סלסו פורטאדו הציע את הרפורמה האגררית ככלי לפתרון המשבר. הממשלה נפלה, בעקבות הפיכה צבאית, מייד לאחר ההודעה שהיא מעוניינת לקדם את חוק הרפורמה האגררית. לאחר השבת הדמוקרטיה, שוב הוחמצה הזדמנות חשובה. ועכשיו אנו עומדים בפני הזדמנות נוספת.


אך, לצערי, אנו נתקלים היום בקשיים הולכים וגוברים. אין לשכוח שמצד אחד, אחוז אחד מבעלי האדמות מחזיק בידיו 46 אחוז מכלל אדמות ברזיל. מצד שני, 4 מיליון איכרים ללא אדמות בקושי שורדים. זוהי תוצאה של הריכוז הגובר בשל בעלות על האדמות, תהליך שהואץ בעת שנות התשעים, בעת העידן הניאו-ליברלי שהפך את החקלאות הברזילאית לקבלן משנה בשירות ההון הבינלאומי.


המצב הפוליטי


המצב הפוליטי השתנה בחודשים האחרונים. בברזיל מושלת ממשלה שהתחייבה למשש את הרפורמה האגררית המיוחלת. חתמנו על ההסכם עם הממשלה בדבר תוכנית לרפורמה אגררית לפיה 400 אלף משפחות אמורות לקבל אדמות במהלך שלוש שנים. אין זה סוד שהתוכנית לא מתקדמת כצפוי. מנגנון המדינה אינו ערוך לביצוע התוכנית. המכון הלאומי להתיישבות ורפורמה אגררית (INCRA) אינו פועל כמצופה. הוא אינו עורך את הבדיקות הנחוצות ואינו מפקיע אדמות של בעלי האחוזות הגדולות על מנת להאיץ את תהליך התיישבות החקלאים.


לדעתנו ניתן יהיה להתגבר על הקשיים רק על ידי לחץ חברתי, ורק באמצעות הגברת המאבק ההמוני. וזהו תפקידנו המרכזי: לארגן את האיכרים חסרי האדמות, להעניק להם תודעה פוליטית ויחד עמם לקדם את המאבק כדי לממש את ההסכמים שנחתמו בדבר רפורמה אגררית.


במסגרת המאמץ שלנו לארגן ולהיאבק התחלנו במבצע חדש של תפיסת אדמות ב-17 באפריל. זהו היום בו נרצחו חברנו על ידי שליחי בעלי האדמות ושהוכרז כיום מאבק האיכרים הבינלאומי. הממשלה הקודמת אף הכריזה יום זה כיום לאומי למאבק למען הרפורמה האגררית. ב-1 במאי המאבק הזה יקבל צביון כלל-חברתי באמצעות הצטרפות העובדים, הסטודנטים והאיגודים המקצועיים להפגנות ההמוניות.


מהן המטרות של המאבק?


אנו רוצים להוכיח שהרפורמה האגררית היא הדרך המהירה ביותר על מנת ליצור 3 מיליון מקומות עבודה, בחברה מוכת אבטלה, כגון החברה הברזילאית. על ידי יצירת 3 מיליון מקומות עבודה חדשים נוכל להילחם בצורה יעילה נגד העוני.


אנו רוצים ללחוץ על הממשלה, כדי שהרפורמה האגררית לא תהיה עוד נקודת במצע לבחירות; אלא תתורגם לשפת המעשה. אנו רוצים שהממשלה תתייחס לרפורמה האגררית כאל תוכנית פיתוח כלל-ארצית הכוללת הקמת מפעלים לעיבוד התוצרת החקלאית, הקמת בתי ספר וקואופרטיבים; והענקת סיוע טכני לכל המתיישבים החדשים.


באמצעות המאבק שלנו, אנו חפצים שהחברה הברזילאית כולה תיקח חלק בדיון על עתידה. כל הכוחות המאורגנים במסגרת פורום התנועות החברתיות דורשים שינוי מן היסוד של המדיניות הכלכלית של הממשלה וקידום צעדים ליצירת חברה חדשה. מהות החברה החדשה צריכה להיות עניינה של כל החברה. זו העת לתזוזה קדימה. אבל ללא מאבק חברתי כולל, לא נצליח לממש את השינויים היסודיים שכה רצינו ובגללם לפני שנתיים הצבענו עבור הממשלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. עוד משהו לגבי קובה הגיב:

    חברי שחזר לא מכבר מקובה סיפר לי על חוויותיו בה. הוא דובר ספרדית שוטפת ובעל ניסיון "טיולי" רב באמריקה הדרומית והתיכונה ולגבי קובה הייתה דעתו חד משמעית. האנשים חמים, האווירה נפלאה אך המסכנות והדיכוי בולטים. הוא ציין כאנקדוטה כי ברחובות מסתובבים מקומיים רבים המנגנים ושרים. "מסתובבים" ממש-הם הולכים כל הזמן תוך כדי נגינה. כשחברי חד העין שם לב לכך ושאל אותם לפשר העניין הוסבר לו שהשלטון אוסר "התגודדויות" ולכן הם נמנעים מלעמוד במקום ונעים כל הזמן. לדבריו זהו רק סממן גרוטסקי אחד לאופי המשטר שם.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים