הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



לפני כמה חודשים געשה הארץ. המפגין גיל נעמתי נפצע קשה מאש צה"ל. חיילים ירו בו למרות שידעו בברור שמדובר באדם לא חמוש, שלא סיכן אותם כלל. הצבא ניסה להסתיר את העובדות ברצף של שקרים (נעמתי היה רעול פנים; החיילים לא ידעו שמדובר בישראלי, ועוד), אך אלו הופרכו בזה אחר זה בכלי התקשורת והאירוע הפך לשיחת היום. הרמטכ"ל עצמו נזעק לבקר את נעמתי בבית החולים. מן הפרשה אפשר היה להסיק שירי מכוון על מפגינים לא-אלימים לא יעבור כאן בשקט. התקשורת והציבור פשוט לא יתנו לטאטא אירוע כזה מתחת לשטיח.

טעות חמורה מזו לא יכולה היתה להיות. תשאלו את איתי לוינסקי. לפני כשבועיים נטל איתי חלק בהפגנה לא אלימה משותפת של פלסטינים וישראלים נגד גדר ההפרדה. כמו יתר המפגינים נשכב איתי על התוואי בו אמורים היו הדחפורים לעבוד. ואז הוא קם על ברכיו, ובעזרת המגפון שבידו ניסה לומר משהו לשאר המפגינים. בתגובה ירה חייל כדור גומי בדיוק אל הנקודה שבין שתי עיניו. איתי הובהל לטיפול נמרץ. בנס לא איבד עין.


הפעם הארץ לא געשה. התקשורת לא התעניינה. אף אישיות לא באה לבקר את הפצוע. הרוב המוחלט של הציבור בישראל כלל לא שמע על איתי לוינסקי.


בדיעבד מתברר שפרשת הירי על גיל נעמתי לא סימנה את חסינותה של הדמוקרטיה הישראלית. להיפך, היא סימלה שלב נוסף במסלול הקריסה שלה – עוד מחסום שנפרץ. הנה, התברר לצבא שניתן לירות על מפגינים באין מפריע. לא רק על פלסטינים לא חמושים מהשטחים (מה שהפך למנהג יום יומי), זרים כרייצ’ל קורי, ואזרחי ישראל הערבים, אלא גם על יהודים. יורים וזה עובר. הרעש נמוג במהירות, וכרגיל, איש לא מואשם בירי. ואם לא מוגש כתב אישום, סימן שלא נעברה עבירה.


ואכן, רבים יאמרו ש"הגיע לו". שמי שמטלטל את גדר ההפרדה, שוכב מול הדחפור, או משתתף בהפגנות הלא אלימות של פלסטינים הנאבקים נגד סיפוח שטחי מחייתם – דמו הפקר. בעיניהם, מי שחוצה את הגדר המנטאלית והפיסית שממשלת שרון בונה, ומצטרף למאבק נגדה, ראוי גם ראוי שיפעלו כנגדו באלימות הרגילה, הכמעט מובנת מאליה, שהמדינה מפנה אל הפלסטינים שסביבם נבנית אותה הגדר.


כאן בדיוק טמונה הסכנה הקיומית לדמוקרטיה הישראלית, או למה שנותר ממנה. הרי בלב כל דמוקרטיה מצוי הרעיון שלאזרחים יש אפשרות להשתתף בצורה ממשית בקבלת ההחלטות שמשפיעות על חייהם. יתרה מזו, כל דמוקרטיה תלויה בריבוי של דעות, ומפסיקה להתקיים כאשר בעלי השררה פוסלים אזרחים שדעותיהם ופעולותיהם לא מתיישבות עם תמונת העולם הדומיננטית. איזה מן דמוקרטיה זו אם מחאה לא אלימה נגד דעת הרוב הופכת אזרחים לאויבים שמותר לירות בהם?


התנגדות לא אלימה לגדר היא מחאה דמוקרטית מובהקת, היונקת את השראתה ממהאטמה גנדי וממרטין לותר קינג. מנגד, הלגיטימציה לאלימות כלפי המפגינים ("מגיע להם"), מבוססת על השקפה פשטנית אנטי-דמוקרטית במהותה, המחלקת את העולם לבני אור ובני חושך. מכלול של הבחנות נמחקות במחי יד. אין מקום למגוון או ריבוי של עמדות. האזרח מתבקש לבחור בין ממשלת שרון הרעה לבין פלוגות ההרג של החמאס. אזרחים יכולים להיות שותפים בהליך הפוליטי רק בתנאי שהם תומכים בעמדת הממשלה. וכל מי שיוצא למחות נגדה מיד מוכנס למשבצת של אויב ישראל.


הידרדרות הדמוקרטיה לא התחילה בגדר, וגם לא תיעצר בה. תהיה זאת טעות מרה לחשוב שאלימות הממשלה תוגבל רק לפלסטינים המוחים נגד החומות הכולאות אותם בגטאות ולאותם אזרחים ישראלים המצטרפים אליהם. מי ששתק כשירו על מפגינים "מעבר לגדר", שלא יופתע כשהגדר תתקרב אליו. תשאלו את איתי לוינסקי.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. עמיר מינסקי הגיב:

    א-פרופו רייצ’ל קורי – הוריה סינדי וקרייג ממשיכים במסע הרצאות ברחבי ארצות הברית על מנת לעורר מודעות למקרה הפרטי שלה ולנושא היחס הברוטלי לפעילי שלום בשטחים המוביל לכדי רצח מכוון באופן כללי. בפגישתי איתם בתחילת החודש ביקשו להעביר מסר לאירגוני השלום הישראלים – הם זקוקים לתמיכתנו וללחץ מתמשך על הקונגרס האמריקאי כדי שיורה סוף סוף על פתיחת חקירה עצמאית של נסיבות מותה של רייצ’ל, יותר משנה אחרי הריגתה, ומיצוי הדין עם האחראים. עוד פרטים בנושא אפשר למצוא באתרים הבאים: http://www.rachelcorrie.org/action.htm http://www.endtheoccupation.org/

  2. יגאל הגיב:

    הסלקטביות של מחברי המאמר מוכיחה שהשמאל בארץ ינקוט את כל האמצעים על מנת להשחיר את פני המדינה אם לא יעשו בדיוק מה שהם ירצו.

    ההפגנה שבה נפגע מר נעמתי היתה אלימה במלוא מובן המילה כאשר המפגינים ניסו למוטט את הגדר ולפרץ מול החילים, את זה מחברים יקרים ניתן היה לראות בבירור על המסך בבית של כל אחד.
    הפגנות נגד הגדר כפי שהם מסוקרות ברשתות בחו"ל הם אלימות כנגד החילים, אבנים נזרקות, לעיתים גם נורים ירייות לעבר החילים.
    לא יעזור , יש לחייל את כל הזכות להגן על עצמו מול מתפרעים.
    הנסיון שלכם לבצע דלגיטימציה לצהל ולמדינת ישראל הוא נסיון נואל.
    מדינת ישראל נמצאת במצב של מלחמה על קיום מול איוב שאנו בוחל בשום אמצעי.
    אין מלחמות נקיות, ולעיתים גם האזרחים בשני הצדדים נפגעים, האשמת צד אחד כאחראי בלבדי היא המוצא הקל שהשמאל בוחר לעצמו.
    אני ורוב העם מגבה את חיילי צהל ב100% , אין דרך אחרת, למרות כל הנסיונות גם של ממשלת שמאל האיוב הוכיח שהוא אינו חפץ בשלום , ברגע שאכן תהיה נכונות אני בטוח ששלום ניתן יהיה להשיג תוך כמה ימי הידברות.
    קודם כל השגת השקט ומלחמה של הציבור הפלסטיני בטרור ולא בתמיכה בו.

  3. ליגאל הגיב:

    מצד אחד אתה אומר: "אני ורוב העם מגבה את חיילי צהל ב100%" ומצד שני אתה אומר: "קודם כל השגת השקט ומלחמה של הציבור הפלסטיני בטרור ולא בתמיכה בו.".

    איך אתה יכול לצפות מהפלסטינים להילחם בטרור שלהם כשאתה לא מצפה מהישראלים להילחם בטרור שלהם?

  4. למגיב ליגאל מעדו הגיב:

    ישראל אינה נוקטת טרור אלא מתגוננת כבר 56 שנים. בטרור נוקט מי שרוצח בכוונת תחילה אזרחים כל פעם שהוא לא מקבל בדיוק מה שרצה. הפלשתינאים יכלו לקבל מברק את כל השטחים למעט מזרח ירושלים וזכות השיבה. זה לא הספיק להם ולכן החל גל הרצח הנוכחי. כרגיל הם המפסידים. גם יותר הרוגים וגם היום מציעים להם פחות. זה כבר קרה להם במלחמת השחרור ואם יסרבו עוד כמה פעמים הם עלולים למצוא את עצמם, באדיבות המשטרים הערבים שמאד מאד אוהבים אותם, ללא מדינה לתמיד.

  5. יעקב הגיב:

    נאמר במאמר "…ההפגנות הלא אלימות של הפלסטינים…" מכאן שהכותבים מציינים שהיו גם הפגנות אלימות ואכן היו גם היו.

    החלוקה בין הפגנה אלימה להפגנה לא אלימה איננה אנכית. חלק מן ההפגנות הללו החלו בפעולות לגיטימיות ועברו לידוי אבנים מסוכן.

    יש במאמר נסיון שקוף להתעלם מן העניין.

    ולעצם העניין, הירי החי הוא אכן בלתי נסבל ואין לו מקום אלא רק במקרה של סכנה אמיתית לירי אל עבר החיילים.

    אך אסור גם להתעלם מהלחץ בו נמצאים חיילים כאשר יש חשש אמיתי הן מאבנים והן מעימות פיזי ישיר עם המפגינים. זה מצב שגם המפגינים חייבים לקחת בחשבון.

    בנוסף, בהחלט יש חשש שלתוך המפגינים ישתרבב מישהו עם נשק חם או אפילו מטעני חבלה.

    לאחר השימוש האכזרי של הפלסטינים בילדים כפצצות מהלכות ובאמבולנסים הנושאים חגורות נפץ יש בהחלט מקום לחשש כזה.

    אגב לא ראיתי גינוי לשימוש הנורא הזה בילדים מצד איש בגדה השמאלית, מדוע?

  6. הכיבוש הוא טרור הגיב:

    כלפי שלושה וחצי מיליון בני אדם. מכך מתעלם לחלוטין האדון "עדו". כדי שהכיבוש-טרור הזה יפסק הפלסטינים לא חייבים להסכים לשום דבר (גם לא להצעות "הנדיבות" של ברק). משא ומתן והסכמים מנהלים עם בני אדם חופשיים ולא כשמגף הכיבוש מונחת על צוארם. "הדאגה" לפלסטינים שאם לא יכנעו יפסידו הכל, כמו גם "הדאגה" לשימוש הנורא בילדים בא תמיד מצד מצדיקי "הכיבוש הנאור" ("הנאורים") כדי להצדיק את הכיבוש-טרור ו"להוכיח" את "נאורותם-עליונותם המוסרית"

  7. חיים הגיב:

    מי שמעוניין לפגוע בגדר ההפרדה שמטרתה להציל חיים. ידע ששם את נפשו בכפו.

  8. אור הגיב:

    אף אחד לא טוען שלא צריך לבנות גדר. פשוט אומרים שצריך לבנות אותה על הגבול או קרוב עליו ולא בזיגזגים שאפילו שהם לא יעילים ויפגעו ב"הצלת החיים". גדר ההפרדה היא רעיון טוב ולידיעתך עלתה לראשונה לדיון ע"י אנשי שמאל. זה מה שעושים איתה שהוא הבעיה

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים