התמונות אותן ראינו ערב חג הפסח האחרון מדירות שינה מעיני. אוי לעיניים שכך ראו: נשים, גברים, צעירים וזקנים נדחפים בהמוניהם ומושיטים את ידיהם בתחינה ובמבט של כאב וייאוש, כדי לזכות ולקבל חבילת מזון מידיהם האמונות של אנשי עמותות החסד, אשר בזכותם זכו מאות אלפי משפחות לקרן אור בליל הסדר.
זו מציאות שהפכה לשגרה ואסור להשלים עמה. היא חייבת לקומם כל אחד מאיתנו ולהדיר שינה מעינינו. קשה להאמין ולעכל כי אכן מדובר בשנת ה- 56 לקיומה של מדינת ישראל. תמונות הזוועה הזכירו לכולנו תמונות ממדינות העולם השלישי. בושה תכסה את פניה של ממשלת ישראל הנוהגת במדיניות אנטי חברתית אכזרית – 1.2 מיליון נפש מתחת לקו העוני, מהם יותר מ-600 אלף ילדים רעבים.
תחת ממשלה זו, בעלת תפיסת העולם הקפיטליסטית, גדלו פערי השכר וחוסר השוויון זועק לשמיים. בחסות הממשלה הפכה החברה לאכזרית ומנוכרת, הערבות ההדדית והסולידריות החברתית כמעט ואינם קיימים, פרט למגזרים בהם נמצאים אותם אנשים טובים של עמותות החסד ובתי התמחוי המונעים בשלב זה קטסטרופה אמיתית. המצב מטיל אשמה חמורה ואות קלון על מצחה של המדינה והממשלה אשר שמה לה למטרה פגיעה בחלשים ומציאת חן בעיני העשירים. זו המשנה הפסולה מבית מדרשו של בנימין נתניהו – אותה רכש בשנים בהן שהה ולמד בארה"ב.
מה נשתנה בפסח זה?
מה נשנתה פסח זה מקודמיו? השינוי הוא מהותי ודרמטי. רבים איבדו את מטה לחמם, את רגש הכבוד והבושה, את המעמד האישי והמשפחתי. פסח 2004 נראה מכוער ואכזרי. מצרכי יסוד חיוניים אינם עוד בהישג יד. הממשלה מוסיפה להטיף מוסר בעזות מצח ובחוצפה, היא מאשימה את המובטלים ב"פרזיטיות", בשעה שהמיתון העמיק והגיע לממדים שהכרנו לפני 40 שנה. זאת, כאשר הבכירים בשירות הציבורי והמגזר הפרטי משתכרים משכורות עתק. אותם בכירים איבדו כל רגש למצוקת האדם החלש, הם צבועים ומתנשאים. חבורת האליטה השולטת במדינה ממשיכה אף היא להטיף מוסר בדבר "הצורך בחסכון והתייעלות". וגם שר האוצר נתניהו ממשיך בשלו "המיתון הסתיים והמשק בצמיחה", תוך התעלמות מדו"ח הביטוח הלאומי שפורסם בימים האחרונים, המצביע על העמקת העוני והתעלמות מקביעת כלכלני בנק ישראל לפיה "האצת הצמיחה מעשירה את העשירים". מול המציאות החברתית הקשה, הממשלה ממשיכה בפעילות הסחה והטעיה סביב גדר הביטחון, תוכנית ההתנתקות וחלוקת האופציות של בנק לאומי לאזרחים. זו זריית חול בעייני הציבור.
ההסתדרות היא התנועה החברתית הגדולה במדינה, והיא חייבת לשוב ולהעלות את הבעיות החברתיות לראש סדר העדיפויות הלאומי. ההסתדרות חיונית היום יותר מתמיד, היא הפה והמצפון של כל העובדים, הגמלאים, המסכנים והאומללים אשר לא נותר בהם הכוח לזעוק. הם נזרקו לכלבים, הם חשים כאזרחים מדרגה ג’, הם אינם שווים, הפכו אותם לאבק אדם. בעקבות מדיניות הממשלה אם אכן נצא ביום מן הימים מן המיתון, גם אז ימשיכו החלשים לסבול; וחמור מזה – הם לא יצליחו לעולם להגיע לסף קיום מינימלי. זאת, בנוסף לעובדה שהממשלה מדביקה להם אות קין וסטיגמה של אנשים עניים אשר אינם מסוגלים לתרום מאומה לחברה ולכלכלה. הם היו ל"נטל ומטרד חברתי, הם מוצצי וחולבי הקופה הציבורית". אך אין הם אשמים על כך. האשם הוא השלטון והשליט.
העניים אינם אשמים בעוני
אף אחד אינו בוחר להיות עני מרצון. העוני אינו אשמת העניים. זו אשמתה של הממשלה הבורחת מאחריות ונוהגת בהפקרות. זו ממשלה שמדיניותה מובילה להפיכת מדינת הרווחה למדינת סעד. מגמת מדיניות הממשלה היא ליצור שני מעמדות, או שתי מדינות בשטחה של מדינת ישראל – זו של "ישראל היפה", הצפונית והשבעה; ו"ישראל המכוערת", הענייה והדרומית, של אנשים מיואשים שאין להם מה להפסיד, ללא תקווה וללא עתיד. אותם אנשים אשר הופכים לכוח עבודה זול ושחור, עובדים שהיו לעבדים ולמשרתים של אדונים. הממשלה הפכה אותם לבשר תותחים.
אני פונה וקורא לכל חברינו באשר הם, במקומות העבודה ובוועדי העובדים, להשמיע קול זעקה. אסור להחריש. על ההסתדרות לשוב ולחדש את המאבק ולהעלותו בכל חומרתו כי המצב חמור ביותר, העוני העמיק והפערים גדלו והאבטלה רק מחריפה. אסור לחזור לשגרה. יש להיאבק בממשלה ללא הרף. רבים מעריכים כיום את ההסתדרות והעומד בראשה. לכן, יש לחזקה ולהרחיב את שורותיה, למען שוויון וצדק חברתי. אסור להחריש יותר כי שקט הוא רפש!
הכל נכון, אבל מדוע כותב מחבר המאמר שממשלה זו היא בעלת תפיסת עולם קפיטליסטית. להזכירו, מי שהחל במהלך של פרוק ההסתדרות היה חיים רמון ומפלגת העבודה ולא הליכוד. לצערינו, כל הגוש המרכזי במדינה – ליכוד, שינוי, עבודה הם בעלי תפיסת עולם זהה מבחינה כלכלית. אגב, גם ש"ס אינה צדיקה גמורה בענין והיא רחוקה כרחוק מזרח ממערב (אופס, בלי כפל משמעות, סתם ביטוי בעברית) מתפיסת עולם שמאלית, מבחינה כלכלית או אחרת.
ראשית – פליאה בעיני כיצד נציג ש"ס מלין על המצב, כאשר כולי עלמא לאו פליגי כי אחד ממקדמי המצוקה במדינה, ולפחות כאלה ש"לא-ממש-התאמצו" לקדם את פיתרון בעיות העוני והמצוקה, וכשהם עצמם טבלו ב"איך נאמר" – "הפן השני של העוני". וב כלל אותו עניין ניתן לדב ר על הנצחת הבערות, ומתוך כך, העמקת העוני ושימורו.
שנית – אנו הופכים, מ"שירותרום" ועד גמ"חים למיניהם, למעין מדינת-קהילה, מדינת-שטייטל, מדינת-מאללח, אשר תחת לפתח מדיניות קונסיסטנטית, ראויה ומוסרית, של מדיניות רווחה (ואינני מעיז לומר סוציאליסטית), ממלכתית ורשמית, היא מזליגה את המחויב ות הזאת, ב טמירות מזה וב פרהסיה מזה, לשרשרת של קבוצות מתנדב ים, שאמנם עושים מלאכים קודש אמיתית, אך מוסיפים, ואף שלא ברצונם ומרצונם, עוד ת"ק קבים על ת"ק קבים של מדינת קבצנים. ואיך אמר פעם משורר מופתי: באשר השתנוררתם כך תשתרוננו. אללי, עד מתי?
כל עוד נמשכים החיסולים בעזה, כל עוד מאיימים ברצח עראפאת , אין שום סיכוי שיחול שינוי. העניים יצביעו שוב ושוב ליכוד, ובלבד שיהיו חיסולים ממוקדים בעזה. לא היה ולא נברא כמצב הזה בישראל:עברנו עשר מלחמות והתשה ומה לא אך רעב ועוני משפיל כזה לא ראינו. אין מדובר כאן רק באשמת הממשלה הנוכחית, ואולי בכלל צריך לדבר במונחים של אשמת הציבור, כולו. שמעתי את הרב עובדיה יוסף מלין על כך שלא מאפשרים לילדים לאכול דגן, כלשונו, כשהוא מצביע על אכזריותו של שר האוצר, ביבי נתניהו. מפלגתו של הרב עובדיה היא השותפה הראשית למצב שנוצר, במשך שנים הסכימה להשקיע 100 מיליארד! דולר בשטחים, מה הוא רוצה עכשיו שיהיה גם דגן לילדים?
מפא"י היתה כנראה החטא והליכוד הוא העונש.יבוא יום כך אני מאמין וידברו על מה שעשה הליכוד בשנות האלפיים, בדיוק באותם מונחים שדיברו על מפא"י בשנות החמישים. לדעתי פשעי מפא"י נגד עדות המזרח, הם לקט, פאה ןשיכחה לעומת מה שעושה עכשיו הליכוד. כל עוד הורגים ערבים זה הוא האופיום המאחד את העניים, באהבת הליכוד.