הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 במאי, 2004 14 תגובות

החלטתי לחרוג הפעם ממנהגי ולהגיע להפגנה של "שלום עכשיו" בכיכר. החלטתי שחוסר הסימפטיה שלי לקבוצה הזו, ובמיוחד חוסר הסימפטיה שלי לנציג הבורגנות הליברלית והלבנה, יוסי ביילין, לא ימנעו ממני להגיע ולנסות למצוא שביב של תקווה ואור בתוך המציאות החשוכה שסוגרת עלינו.

וכמו שהגעתי כך הלכתי.


מאות אלפי אנשים עטפו את הכיכר וסביבותיה. רציתי לשמוח שכל כך הרבה אנשים באו להגיד "שלום" – ולא יכולתי. לא יכולתי כי מה ששמעתי ומה שראיתי רק גרמו לליבי להחמיץ עוד יותר.


כי מה שראיתי ישר העלה בי את המחשבה: איפה הם? איפה הם כל אלו כשאנו עומדים וצועקים מול משרדי הממשלה נגד הקטסטרופה החברתית שמתרחשת פה, נגד זה שמאות אלפי ילדים רעבים חיים פה ממש מתחת לאף שלנו, נגד זה שהזיקנה הופכת יותר ויותר לדבר בזוי ומשפיל ונגד זה שמשילים מהעובדים את כבודם ועורם. "הם אף פעם לא באים להפגנות שלנו" – התלוננתי בפני חברתי למאבק החברתי והיא ענתה לי "זה כי הם ליברלים".


אותו השמאל הלבן שמילא את הכיכר הוא שמאל שבע, שמאל של אמירות נבובות וריקות מתוכן כמו "די לכיבוש", שמאל של קפה הפוך בבית הקפה שבפינה ישר אחרי ההפגנה. הם לא ילכלכו את ידיהם בהפגנות מצבע אחר. הם לא יצאו נגד העוני או האבטלה כי עוני של ילד ישראלי זה לא משהו שהם מוכנים להתמודד איתו, כי זה משהו שהם צריכים להסתכל בגללו במראה וזה כבר יותר מדי לדרוש מהם.


הם לא שם והם אף פעם לא היו. הם יחזרו בסוף ההפגנה לבתיהם המבוססים, למשרותיהם באקדמיה או לעסקיהם, והם יטפחו לעצמם על הכתף ויסמנו "וי" כי הם את שלהם עשו, ושאף אחד לא יבוא אליהם אחר כך בטענות – הם היו ממש בסדר.


אח"כ הגיעו הנאומים. נאומים כאלו שלא היו מביישים כמה מהפגנות הימין המוצלחות ביותר. אני לא חושבת ששמעתי כל כך הרבה לאומיות בכזה ריכוז מאז ימי התיכון, למעט נאומו של צלי רשף שהיה היחיד שבאמת קרא ללחיצת יד אמיצה עם אחינו הפלסטינים והותקף בשל כך על ידי "שוחרי השלום" של מפלגת העבודה.


וכמו שהגעתי – ככה הלכתי.

תגובות
נושאים: עדכונים

14 תגובות

  1. גיא אברהמי הגיב:

    צודקת לחלוטין!
    ה"שמאל" שבכיכר הוא ברובו מרכז וימינה מכך מבחינה כלכלית ואילו אותן שכבות שמרגישות את הלחץ הכלכלי מצביעות (רוב האנשים לפחות) ליכוד (ימין כלכלי ומדיני) או ש"ס (מפלגה דתית-גזענית). כך למעשה אין בפועל חיבור בין המאבק החברתי למאבק המדיני. יחד עם זאת אין לתלות את האשמה בצד אחד בלבד… גם להפגנות שאת מדברת עליהן לא באים יותר מדי אנשים, וחלק לא מבוטל מאלו שכן באים הם לאו דווקא מהשכבות המוחלשות.

  2. שירה הגיב:

    על מה ההתבכיינות. אולי ההפגנה הזו תשנה משהו. בניגוד לכל ההפגנות של ה-20 איש של הקשת או חד"ש או תעאיוש (שם יש אולי קצת יותר).

    המטרה לשנות קצת את הסטגנציה. לא לקבע אותה עד שחד"ש תעלה לשלטון. סיגל, תתעוררי. בדרך לחד"ש יש יחד וביילין. כואב. אבל מציאות. חלומות משאירים על הכרית לפני שיוצאים מהבית להפגנות שכאלו.

  3. אור הגיב:

    סיגל, מה שאת אומרת בכלל לא נכון. אלפים מחניכי תנועות הנוער השמאליות, שעומדים יחד איתכם בכל ההפגנות החברתיות, היו במוצ"ש בכיכר רבין. עליהם אי אפשר לומר שהם שמאל שבע שלא איכפת לו מההתמוטטות החברתית.

    ואני אישית שמח מאוד שמאות אלפי אנשים יצאו לומר "די לכיבוש", וזאת בכלל לא אמירה נבובה. מה לעשות, כניראה שאנשים שפוחדים שהבן שלהם ימות בעזה יצאו לכיכר יותר מהר מאנשים שמפחדים שלא תהיה להם פנסיה.

  4. נתן. הגיב:

    שלום סיגל.
    את מתבלבלת בין "שמאל" שהוא מיעוט קטן בארץ,לבין "מחנה השלום" שתומך בכל סוג של פשרה טריטוריאלית ביננו לבין הפלשתינאים והוא לפחות מחצית העם.
    לכן לא באת להפגנה של "שמאל" אלה להפגנה של "מחנה השלום".
    נכון שכמעט כל הפעילים החברתיים במדינת ישראל משתיכים גם למחנה השלום,כולל את בעצמך.
    התעוב שפעילים כמוך חשים כלפי מחנה השלום ,מחייב אותכם להסיק מסקנות ולעבור למחנה הימין.

  5. אופקים חדשים הגיב:

    אחחח, ישועה לא תגיע מהשמאל הציוני האשכנזי…

  6. ניצן אביב הגיב:

    כל הכבוד סיגל, איזו באסה של הפגנת "מחנה השלום", המדושן עונג, בעיקר מעצמו. ונכון,לנאומים, פרט לזה של צלי רשף, היה יותר משמץ של הד לנאומים "הלאומיים" הנישאים בועידת הליכוד, רק אולי מעט מרוככים יותר.
    בלון נפוח ומנופח עד להתפוצץ שהאויר יצא ממנו בקול ענןת חלושה, כשהאירוע הסתיים והקהל מיהר לביתו לחזות בהצגה הבאה – האירוויזיון. סוף להצגה.

  7. מתיתיהו שמואלוף הגיב:

    "כולם מדברים על שלום – אף אחד לא מדבר על צדק"
    16\5\2004 [מתיתיהו]

    הגעתי להפגנה מכנס פלסטיני-ישראלי שנערך בנווה שלום. הפלסטינים השביעו את כל המשתתפים הישראלים שימארו לחברה ולחברים ולהורים ולכל מי שמשרת בצבא שיפסיקו להתעלל בהם. הזוועה נכרה בסיפוריהם. עם זאת הודעתי להם שישנם אנשים בישראל שרואים במאבק הפלסטיני מאבק לגיטימי. הגעתי לתל אביב עם צביטה בלב, אני חוזר לחופש שלי בין רחובות ההגמוניה הגוססת והם חוזרים למאבק חיים ומוות, בתוכי הרהרתי מי מהם יהפוך לשהיד/ית ובקשר שלי לפיגומים שחיי בונים לכיבוש.

    נכנסתי להפגנה בכיכר אחרי חיפוש כפול בתיק שלי, וחבר פלסטיני ישראלי שבא מחיפה לא יכול היה להיכנס עד שלא דיברו עם הקצינים שם של מגב ומשטרה… אמרתי לעצמי איך יכול להיות מאבק לשלום אם אין מנהיגים ומפלגות ערביות בקהל ובפאנל דוברים.
    מוזיקה אשכנזית שטפה את אוזניי, "אני ואתה נשנה את העולם" איזה עולם ולמה בדיוק ? למדינה יהודית דמוקרטית ? בסוף שמו את אהוד בנאי ככה כעלה תאנה…וחס חלילה שדקלון ישיר איתו בסולו….

    שוב השגיאות של השמאל, שוב הדגלים של העבודה, שוב השמאל הציוני-אשכנזי חוגג את השלום, ושוכח את הצדק.
    נעמדתי עם האנרכיסטים שעשו הכול כדי לתת קונטרה לחגיגת הקאנטרי האנגלוסקסית כנגד השחורים רעים והמזרח התיכון המאיים…

    האנרכיסטים/יות הקרינו סרטים על הפסל של תומרקין, שבהם הם הראו את האלימות הצבאית את הכיבוש במערומיו
    הקהל הביט המום. אנשים קפצו עליהם באלימות כל פעם שהם שמעו ש"צה"ל" הוא ארגון טרור " אבל בהתחשב שצה"ל הפר את ההודנה , בהתחשב בהפצצות של חצי טון על מחנה פליטים, בפעולות של העלמת אנשים, אני לא הייתי מזלזל במחשבה המתסיסה הזו.. !

    באחד הרגעים צעק אמיר פרץ למהפכה, ואני חשבתי על מה הוא מדבר לעזאזל ואל מי ומתי ? ועל חשבון מי ?
    ובאיזה זכות הוא מדבר על המושג הזה ? ומה באמת הוא אומר ?

    אני אסיים באקורד אחר ואספר שאחד ההורים השכולים אמר ש"הפלסטינים נואשים", אבל אני יודע שהפעם הציונות נואשת, והפלסטינים לא ייכנעו, עד שהאינתיפאדה תנצח, עם זאת ראינו כבר במשטרים אחרים כיצד תנועות אנטי קולוניאליסטיות כאלו ואחרות לא פוסקות במאבק כנגד הכובש החיצוני אלא המאבק הצבאי ממשיך בתוכם
    ….

    http://news.walla.co.il/?w=//544703

  8. ירון הירש הגיב:

    גיבורי המהפכה, אני לא רואה את המובטלים, הרעבים והנדכאים יוצאים לרחובות. מצד שני אני גם לא רואה אותם יוצאים לעבודה, או יוצאים למילואים. מה שכן – הם יצביעו ליכוד וש"ס בכל מקרה ובכל מצב. הם יצביעו עבור אנלפבתים ומושחתים. ואני שואל את עצמי איך זה? איך זה עם כל הקטסטרופה החברתית שמתרחשת פה, עם מאות אלפי ילדים רעבים, והזיקנה שהופכת יותר ויותר לדבר בזוי ומשפיל וזה שמשילים העובדים את כבודם ועורם. איך זה הם עדין ממשכים להצביע כל בחירות עבור אלה?
    אני חייב להודות שלאחרונה הגעתי למסקנה שלי לא אכפת יותר. שיסבלו. מי שאין לו מה לאכול אבל בקלפי מה שמענין אותו זה רק לדפוק את הערבים – שימות מרעב.

  9. לירון הגאון הגיב:

    ןאללה, איזה גבר אתה!
    סחתיין.
    דרך אגב, מומלץ לקרוא את המאמר של פרופ’ יהודה שנהב "קשר השתיקה" שהתפרסם בזמנו בהארץ, על הגזענות ביחס למזרחים מ"יפי הנפש" והבלורית ש"דואגים" לחוטבי העצים ושואבי המים שלהם – הערבים – כמובן, אולי תחכים קצת, באמת לא יזיק…

  10. לירון הירש הגיב:

    התיאור שלך נפלא בסטיראוטיפיות שלו.
    אם לאמץ לרגע את התיאור שלך אז העובדה שהמובטלים לא הולכים למילואים בצבא הכיבוש כבר הופכת אותם לגורם יותר שמאלי בפועל מכל שלום עכשיו.
    תחי הסרבנות, כולל הסרבנות האפורה

    יורם בר-חיים

  11. ירון הגיב:

    כמה משעשע, הסטיראוטיפיות שלי. שאכן קיימת אין מה להכחיש. אבל בהקשר למאמר שהכותרת שלו היא הפגנת הקפוצינו והוא מכיל משפט כמו: "אותו השמאל הלבן שמילא את הכיכר הוא שמאל שבע…" אני מרגיש חופשי להגיש מועמדות לתפקיד אביר הסובלנות. רצוי לציין שבהפגנה נכחו 150 אלף איש ויש לי הרושם שרוב ההבחנות הסוציולוגיות של הכותבים כאן נובעות מתוך יהירות מהפכנית/ילדותית מאשר ביקורת ענינית.
    ולעצם הענין, הפשטה של האחר מהרווגוניות היא תרגיל ידוע של כל קבוצת אינטרסים. הגדרה של השמאל בארץ כאשכנזי ושבע, אומרת מן הסתם, שהימין מזרחי ורעב. תקראו מה שכתבם. ומה לעשות ממשלות הימין לא עושות טוב למדינה. לא נראה לי שיש ויכוח קשה על זה באתר הנוכחי.
    ובנימה פיסנית: שאלת האדישות של הציבור הישראלי כלפי המתרחש היא שאלה לא רק מענינת אלה למעשה כמעט קיומית במצב הנוכחי. לא נראה לי שביקורת כמו: הם לבנבנים ושבעים, תביא את הישועה. השאלה מדוע ציבור המובטלים והרעבים ממשיך במסורת ההצבעה השבטית שלו לגורם שמביא עליו אסון היא מענינת לא פחות.אני אחרי הבחירות האחרונות הגעתי למסקנה שסבל נוסף הכרחי. ולסיכום: מי שפוסל את זכותי להביע דעה בגלל שאני אשכנזי – שיצפה לתגובה רעה.

  12. הגרמני הגיב:

    ירון צודק כמעט בכל דבריו.
    כן, זה נכון שרובה של השכבה המבוססת בארץ ממוקמת פוליטית מרכז-שמאל.
    זה נכון שרוב העוני מתרכז במצביעי הליכוד וימינה, אבל כמה שאמירה זו צודקת, היא אינה מציעה דרך פרגמטית למלחמה בבעייה הגדולה ביותר הקיימת בישראל: הפער החברתי והעמקתו.
    זה קל להסיח את ראשך מבעיות היום יום,כשאת מצוקותיך ובעיותיך אתה מתרגם לשנאה: אשכנזים,ערבים וכדומה.
    תראו מה קורה בערב הסעודית בשנים האחרונות. כל עוד נהנתה השכבה הנמוכה מכסף הנפט, הם ישבו בשקט. מאז שכסף זה נעצר כמעט לחלוטין למעלה, התחלה להתפתח קיצוניות איסלמית, המנוצלת הייטב על ידי אל-קעידה.
    אותה תופעה הייתה קיימת גם בימיו של סאדם בעיראק. כל עוד דאג לבני עמו, טרם מלחמת אירן-עיראק, היה קיים שקט כמעט מוחלט במדינה רבת השבטים,לאומים,דתות זו.
    תופעה זו מנצלת ממשלת שרון בציניות מחרידה. בוא נטיל את כל כובד צרותינו הפנימיות כנגד העם הפלשתינאי, וניצור רוב של אחדות דעות. כך לא נחוייב לעמוד בפניי העם בהתמודדות עם הבעיות המאיימות לכלות את המפעל הציוני.
    אבטלה,העמקת הפער החברתי,יחסי דת-מדינה ועוד.
    סגנון זה מזכיר לי ימים אפלים במדינה בה אני חי, בהם ניצלו גורמים קיצוניים גורמים חברתיים דומים בכדיי לתפוס את השלטון.
    ההמשך המר ידוע לנו

  13. יובל הלפרין הגיב:

    הבעיה בדיון הזה היא ההתייחסות לסטראוטיפים, לאימג’ים. לבנים שחורים קפוצ’ינו שמפוצ’ינו. צר לי, אבל זה לא ניתוח פוליטי וזה לא מוביל לשום מקום.
    לי חורה השקפתם של חלק ניכר מהמפגינים בכיכר רבין (או אי השקפתם), ותו לא. קהל עבודה-מרצ דוגל בתפיסת עולם נאו-ליברלית על כל המשתמע מכך: הפרטה, חשיפה לייבוא, החלשת כוחם הארגוני של השכירים, סגידה לכל מה שמתקשר ל"תחרות חופשית", תמיכה בעולם החד קוטבי וברוב המכריע של צעדי ארה"ב בעולם.
    יש לי מכתב משולמית אלוני כשהייתה שרת התקשורת, ובו היא מצדיקה את כוונתה להפריט את.. רשות הדואר (הנמצאת בבעלות ממלכתית אפילו בארצות הברית), בטיעונים זהים לאלו של נתניהו ואנשיו.
    בשביל לשקול שנית את השקפתם הם לא צריכים ללכת ל"שכונות", מספיק שילכו לתלוש המשכורת שלהם. כי למרות הסטריאוטיפים שלועסים אותם גם פה עד דק, אותם מפגינים אינם מיליונרים. הן במורות, פקידות, אחיות, רופאות במערכת הציבורית, מובטלות ועוד כל מיני נפגעים (משני המינים) מהמדיניות הנאו ליברלית (הרבה יותר מבאסטיונרים בשוק, למשל).
    הרוב מכריע של התנועות הסוציאליסטיות בהיסטוריה כלל אחוז ניכר של שכירים בעלי תדמית ‘איליטיסטית’, ולאו דווקא כאלה המתקשרים אוטומטית בתודעתנו לביטוי ‘מעמד הפועלים’.

  14. דודי לגזיאל הגיב:

    זה חבל שהכותבת לוקחת את הדברים באופן אישי, לא כל אדם משקיע את עצמו למשימות ציבוריות. אין כל רע בללכת רק פעם בשנה להפגנה ממוסחרת, וזה שה"מפגינים" מחכים לקפה שאחרי – נו, מה לעשות, עדיף על התנחלות בשטחי פלשתין.

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים