הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 במאי, 2004 5 תגובות

מדינות עניות, הסובלות מאבטלה גבוהה וממאזן תשלומים שלילי, משתפות פעולה עם סחר בבני-אדם. הן מעודדות את אזרחיהן לעבוד בחו"ל, בידיעה שישלחו את חסכונותיהם הביתה למשפחות, וחלקן אף מוכנות לשם כך לעודד מגייסים ומעסיקים, הכופים על העובדים תנאי שיעבוד. הכנסות עצומות מיצוא העובדים מגיעות היישר לסוכנויות כוח האדם, הפועלות בחלק מן המדינות תוך שיתוף פעולה עם אנשי ממשל, שמעלימים עין מגבייה בלתי-חוקית של הון עתק מן העובדים. הסכומים הגבוהים ביותר ניגבים כיום בסין, שם משלם כל עובד 6,000-12,000 דולר עבור הזכות לעבוד באופן חוקי בישראל. כ- 25% מסכום זה גובה באופן רשמי ממשלת סין – כפי שהעיד שגריר סין בישראל בישיבת הוועדה לעובדים זרים בכנסת ב-1.7.03. שאר הכסף מתחלק בין חברת כוח האדם הסינית וחברת כוח האדם או המעסיק בישראל.

שכרו החודשי הממוצע של העובד הסיני בישראל הוא 750 דולר (לעומת 50 עד 100 דולר בסין). מכאן שהוא צריך לעבוד בארץ לפחות שנה רק כדי להחזיר את חובותיו, כולל הריבית על הלוואות שלקח בסין. כל איחור בהחזרת החוב גורר העלאה של הריבית, ועובד השב לסין מבלי שסילק את חובותיו עלול לשלם על כך בחייו.


בתמורה לחלקה בשלל אמורה היתה ממשלת סין, באמצעות שגרירותה בארץ, לספק הגנה לעובדים. והנה לא רק שהשגרירות מסרבת לעזור לעובדים הסינים בישראל לממש את זכויותיהם, אלא שהיא אף מאיימת עליהם כאשר הם מעיזים להגן על עצמם. מאות עובדים ששכרם לא שולם להם, ומאות עובדים אחרים שלא שובצו כלל לעבודה, נתקלו בפניותיהם לשגרירות ארצם בקיר אטום.


כאשר העובדים התארגנו להפגנה, כבר בשנת 1996, הזעיקה השגרירות הסינית את המשטרה כדי לפזר בכוח את 200 המפגינים… העובדים הפגינו בתל אביב נגד חברת כוח האדם "גלובל מנפאוור", שלא העבירה לידיהם כספים שהגיעו להם.


בשנת 2002 פתחו עובדים סינים של חברת "א. דורי" בשביתה, לאחר שלא קיבלו שכר במשך כל תקופת עבודתם, דרכוניהם נלקחו מהם, ותנאי העסקתם היו קשים מנשוא. ומה היתה תגובת השגרירות הסינית לשביתה? נציגי השגרירות הגיעו למקום וחילקו לעובדים מכתבים, שאיימו עליהם במאסר עם שובם לסין.


שגרירות תאילנד גם היא פועלת נגד האינטרסים של אזרחיה העובדים בישראל. השנה טיפלנו בקבוצת עובדים תאילנדים, שהוכרחו לעבוד (בחקלאות) יותר מ-18 שעות ביום. פנייתם אל קו לעובד באה לאחר שתלונתם בשגרירות ארצם לא הביאה תוצאות. בעמל רב סייענו להם לעזוב את מקום עבודתם, ואז פעלה השגרירות כדי להחזיר אותם אל המעסיק הנצלן.


כמעט כל העובדים התאילנדים בענף החקלאות משתכרים פחות משכר המינימום שנקבע בחוק, ואינם מקבלים גם זכויות אחרות המוקנות להם מכוח חוקי המגן. מטיפולנו בסוגייה, ומשיחות עם מעסיקים חקלאיים, נראה שקיימת הסכמה שבשתיקה בין משרד העבודה והשגרירות התאילנדית לגבי תשלום נמוך משכר המינימום. פניותנו למחלקת האכיפה ולשגרירות לא נענו. הממשלה החליטה "לסבסד" את החקלאים על חשבון העובדים התאילנדים, וכאשר שגרירות ארצם משתפת פעולה, נותרים העובדים ללא כל הגנה.


ממשלת רומניה גם היא משתפת פעולה עם המעסיקים נגד העובדים. בשנת 2002 חתם משרד העבודה הרומני הסכם עם התאחדות הקבלנים בישראל, ובו נקבעו סנקציות נגד עובדים ש"יברחו" ממעסיקיהם… בהסכם לא צוין שום מניע לגיטימי כלשהו – כמו אי תשלום שכר או תנאי העסקה ודיור תת-אנושיים – העשוי להצדיק "בריחה" כזו. עובד רומני המגורש מישראל, יהיו הנסיבות והסיבות אשר יהיו, נענש בארצו כשהוא מעוניין לחדש את דרכונו: הממשלה מונעת זאת ממנו למשך חמש שנים. לעומת זאת, נתנה שגרירות רומניה במשך שנים גיבוי לקבלנים ולחברות כוח אדם, שהחרימו דרכונים מעובדים רומנים.


כל הממשלות הללו, בשיתוף עם ממשלת ישראל, נותנות יד לסחר בבני-אדם, כפי שהוא מוגדר על-ידי החוק האמריקאי והאו"ם, הן על-פי סעיף הגיוס בתרמית והן על-פי הסעיף הדן בהמשך עבודה תחת איום, או תחת חשש מנזק רציני. בנוסף לכך מדובר, כמובן, בהפרות גסות של חוקי העבודה בישראל, שלא היו מתאפשרות בלי הסכמתן המלאה של ממשלות ישראל בעשור האחרון.


גיוס תוך שימוש בהונאה


ההונאה השכיחה ביותר בסעיף זה של הגדרת הסחר בבני-אדם היא זו של הפרת מחוייבותו של המגייס למצוא לעובד מעסיק. בסעיפים הקודמים הזכרנו את מאות הסינים שלא ניתנה להם עבודה, אך התופעה נפוצה גם בגיוס עובדים ממדינות אחרות.


גיוס עובדים בתרמית שכיח כבר שנים בחברות כוח אדם המתמחות בסיעוד. למרות שהגשנו נגד כמה מהן תלונות במשרד העבודה ובמשטרה, איש אינו מונע מהן להמשיך בכך. עובדת הודית, ששילמה בארצה 6,000 דולר עבור הסדרת עבודה חוקית, הגיעה למשרדנו ב-19.9.03, שבוע לאחר בואה לארץ. לדבריה, איש חברת כוח האדם ("ג’וב קלאב") אמר לה כי המעסיק שעל שמו הובאה, שכר עובדת אחרת, ועליה למצוא בכוחות עצמה מעסיק אחר תוך שבוע. אם לא תצליח בכך, הוא יודיע למשטרה שהיא "ברחה" וזו תדאג לגרש אותה מן הארץ.


ב-14.10.03 נעצרו שבעה עובדים נפאלים במקום עבודתם בטענה של הפרת תנאי האשרה. אנשי מוקד סיוע לעובדים זרים ביררו ומצאו כי העובדים הוכנסו לארץ, ללא ידיעתם, במסגרת של השתלמויות בחקלאות לסטודנטים מתנדבים. משרד הפנים אישר את כניסתם כ"סטודנטים" למרות שהטביע בדרכונם אשרות עבודה רגילות (על שם חברת "מורד רמת הגולן"). חברת כוח האדם "גשר רנדר" שיבצה אותם לעבודה עד שנעצרו וגורשו מן הארץ. לא עזרה להם העובדה ששילמו אלפי דולרים בנפאל למגייסיהם, וגם לא ההונאה הגלוייה של מגייסים אלה. משרד העבודה פתח אמנם בחקירה, אבל זו מתעכבת עד היום. האם מדובר רק בכך שיד ימין של משרד הפנים אינה יודעת מה עושה יד שמאל, ואם כן מדוע לא תיקן המשרד את העוול? קו לעובד הפנה לאחרונה למשרד העבודה עובדים נפאלים, היכולים לשמש כעדים למה שקרה, מתוך תקווה לקדם את החקירה.


ב-7.3.04 הגיעו למשרדנו עובדים רומנים, שגוייסו על-ידי חברת "קריב" עם ויזות לתעשייה של חברת "אלקטרה"… הם שובצו לעבודה בבניין אך גם זו הופסקה לאחר חודשים ספורים. עובדים אחרים, שהגיעו לעבודה בחברת "מ. רמות עבודות עפר", סיפרו כי כבר בשדה התעופה הם התקבלו בבשורה שאין עבורם עבודה. נציגי חברות כוח האדם שהביאו אותם לישראל (אחרי שכל אחד מהם שילם ברומניה 2,000 דולר) הם שהודיעו להם זאת, אך מבלי לטרוח אפילו להזהיר אותם, שבהיעדר מעסיק הם צפויים לגירוש כעובדים בלתי-חוקיים.


ב-18.4.04 הוגשה מטעמנו עתירה מינהלית על-ידי עו"ד אפרת מור מילמן לעיכוב גירושו של ג’ו מינסיצ’אנג, עובד סיני שהגיע לארץ ב-15.2.04. העובד הובא לארץ עבור "חברת פ.ל.ה. הנדסת תאורה בע"מ" (בענף התעשייה), אך נציג החברה אפילו לא פגש אותו. לאחר שבועיים ללא תעסוקה מצא בכוחות עצמו עבודה בחברת בנייה, שם נעצר על-ידי משטרת ההגירה ועמד להיות מגורש.


אלה הן רק מעטות מבין הדוגמאות שהגיעו לידיעתנו. משרד העבודה ומשרד הפנים אינם עושים דבר נגד חברות שנתפסו בגיוס תוך שימוש בהונאה.


המשך עבודה תחת איומים וכפייה


הסדר הכבילה נותן בידי המעסיקים נשק של איום קבוע על כל עובד, שאינו מוכן להמשיך את עבודתו אצלם. גם אם לא קיבל את שכרו, סבל מהתעללות או הועסק בתנאים בלתי-נסבלים, עדיין אין לעובד זכות להחליף מעסיק מרצונו. כמעט כל עזיבה מוגדרת כ"בריחה", שעונשה הוא גירוש מן הארץ אם לא גרוע מזה. המעסיקים מודעים היטב ליעילותו של איום הגירוש ומנצלים אותו, הן כדי לאלץ עובדים להשלים עם תנאי העסקה מחפירים, והן כדי להיפטר מאלה שאינם מוכנים להשלים.


כל מהגרי העבודה החוקיים, שבאו לכאן בהיתר, נכנסו לשם כך לחובות גדולים, וגירוש לפני שהחזירו את חובותיהם פירושו הרס כלכלי. מגייסי עובדים מבולגריה, רומניה ומולדביה מגדילים לעשות: יש חברות כוח אדם הכובלות את העובדים בחוזה, המשעבד את ביתם כערובה לכך ש"יפצו" את החברה על עזיבה לפני תום החוזה. לקו לעובד הגיעו עובדים, שמשפחתם נדרשה להתפנות מביתה. איום הפינוי הוסר אחרי התערבותנו, על-ידי משרד העבודה, אבל חברות כוח האדם האחראיות לסחר נפשע זה – "משאבי אנוש" ו"מורן" – ממשיכות לפעול ברשיון מטעם אותו משרד העבודה עצמו.


הרשיון היחיד שבוטל הוא של חברת "צרפתי", וזאת רק לאחר חשיפה בעיתונות ובטלוויזיה (בתחילת 2003) של התעללות חמורה וממושכת בעובדיה הבולגרים. בעקבות החשיפה גדל מספר העובדים שסירבו להמשיך לעבוד עבור חברת "י. צרפתי". ב-1.4.03 הגיעו אלינו מספר עובדים שעזבו את החברה, והציגו מכתב, שנשלח ב-16.3.03 לאשתו של אחד מהם, תחת הלוגו של חברת "י. צרפתי" ובחתימתו של עו"ד אלון ציציאן. במכתב נאמר לה כי אם בעלה, בייזאט סולימאן חליל, לא יחזור למקום עבודתו תוך כמה ימים, יהיה עליה לשלם 5,000 דולר "כפיצוי לזכות חברת י. צרפתי, שירותי בנייה בישראל".


בכתבה של רותי סיני ב"הארץ" (10.2.03) תוארה במפורט ההתעללות הממושכת, שנועדה למנוע מהפועלים "לברוח" מהקבלנים, שחברת צרפתי עובדת איתם. בפרשה התערבו שגריר בולגריה בישראל, ומשרד החוץ הבולגרי שלח ועדת בדיקה לישראל. הדו"ח שהוציא משרד החוץ האמריקאי ב-2003 בעניין סחר בבני-אדם גם הוא מזכיר את האלימות השיטתית, שהעובדים הבולגרים נחשפו לה. על פי הכתבה, לפחות שני עובדים של צרפתי התאבדו – ככל הנראה כתוצאה מההתעללות המתמשכת.


התלונות נגד משטר האימים של חברת צרפתי הובילו בסופו של דבר להגשת כתב אישום. המשפט הסתיים בזיכוי הנאשמים מחמת הספק (תיק 02116/03 בימ"ש השלום ברחובות 19.11.03), יצחק צרפתי, בעל החברה ומנהלה, לא הואשם כלל. השופטת לבנה צבר מתחה ביקורת חריפה על מחדלי המשטרה בטיפול בתלונות ובאיסוף חומרי ההוכחות. קו לעובד התריע על מחדלים אלה כבר במהלך החקירה, הן בפני הפרקליטות והן בפני היועץ המשפטי לממשלה, אך ללא הועיל. המדינה הגישה ערעור כנגד פסק-הדין.


לקו לעובד הגיע מידע על עשרות מקרים של כליאה ותקיפה, שמטרתן לכפות על העובד המשך עבודה גם ללא תשלום שכר וזכויות, או להעניש עובד על סירובו להמשיך בתנאים כאלה. כל התלונות הוגשו למשטרה, אבל ברובן לא נמצא "עניין לציבור" והתיקים נסגרו.


בין המקרים הבודדים שהגיעו למשפט היה זה של עובדים סינים, שהועסקו על ידי חברת "עמית נדל"ן" באשדוד. העובדים לא קיבלו את שכרם מן החברה ועזבו אותה. בתגובה שכרה החברה כעשרה בריונים, שהתחזו לאנשי משטרה ופרצו למקום מגוריהם של העובדים הסינים. האירוע התרחש ב-1999, ובמשפט שהתקיים בעקבותיו הואשמו שליחי החברה בהתפרצות למקום מגורים לשם ביצוע פשע והיזק בזדון, תקיפה וחבלה, כליאת שווא, שוד בנסיבות מחמירות וחטיפה. חיים שוורץ, בעל חברת "עמית", ששכרה את הבריונים, לא הועמד למשפט. יוסי בוארון, אחד התוקפים שנמצא אשם, נענש בשישה חודשי עבודות שירות.


עונש חמור ומרתיע יותר נגזר על ליוויו סימסה, מנהל חברת כוח האדם "נאות הגולן" (חברה שהיתה שייכת בזמן ביצוע העבירות לאשתו של שר החקלאות, ישראל כץ). ב-11.2.04 הרשיע השופט אורי שהם את ליוויו ושני נאשמים נוספים בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, חטיפה וניסיון לגירוש בלתי-חוקי מן הארץ. על ליוויו סימסה גזר השופט שהם שלוש שנות מאסר, מהן 18 חודשים בפועל, ועל שותפיו לפשע נגזרו עונשים דומים (תיק 040012/02, בימ"ש מחוזי ת"א).


זהו מקרה נדיר שבו נשפט גם מנהל החברה, שהוגדר בהכרעת הדין כ"אבי כל חטאת" והוגה התוכנית. העובדים הסינים, יש לציין, שהו בישראל כחוק ותקופת העסקתם לא הסתיימה. "כל הפעילות נעשתה תוך ניצול מצוקתם הרבה וחולשתם הבסיסית של המתלוננים", כתב השופט שהם בגזר דינו.


לא רק חברות כוח אדם משתמשות באלימות כדי לכפות המשך עבודה או להעניש את המסרבים. ב-22.9.03 הגיעה למשרדנו עובדת פיליפינית חבולה. אוולין סיפרה כי ציון בובלייל מתל-אביב דרש ממנה לעבוד בניקיון עבור שלוש משפחות תמורת 900 דולר לחודש. כאשר הודיעה לו שאינה מוכנה להמשיך לעבוד בתנאים אלה הוא היכה אותה, לטענתה, וניסה להוציא ממנה בכוח את הכסף ששילם לה עבור עבודתה. תלונה על התקיפה הוגשה למשטרה ב-22.9.03.


צ’ונג יומנג מסין טיפלה בקשישה אצל משפחה ברעננה, שלא טרחה להסדיר את מעמדה במשרד הפנים. ללא ויזה נמצאה העובדת תחת איום מתמיד של גירוש, ובסופו של דבר ביקשה לעזוב. אחד מבני המשפחה דרש ממנה לעבוד חודש נוסף בחינם, או להחזיר לו את שכר חודש עבודתה הקודם. צ’ונג יומנג סירבה, ואז כלא אותה הבן בחדרה. העובדת הנואשת קפצה מן החלון – בקומה השלישית. לאחר שני ניתוחים בגבה התברר כי ניצלה בנס משיתוק. כנגד בני המשפחה הוגשה תלונה במשטרה ב-26.8.03. ככל הידוע לנו, החקירה הסתיימה והתיק הועבר לפרקליטות. עד כה לא הוגש כתב אישום.


* * *


האם תחיקה נגד סחר בבני-אדם תמנע בעתיד תופעות מחרידות מסוג אלה שתוארו כאן? החוק הישראלי מאפשר, כאמור, גם כיום להעמיד לדין את האחראים להן, ולא בו נעוצה הבעיה. הפשעים יימשכו כל עוד משרד העבודה, משרד הפנים והמשטרה ימשיכו למעול בתפקידם. בלי פיקוח על המעסיקים ועל חברות כוח האדם, בלי אכיפת החוקים הקיימים, ובעיקר בלי ביטול הסדר הכבילה הנוח כל כך לניצול, אין שום סיבה להאמין שהם יירתעו גם בעתיד ממעשים דומים.


חקיקה היא זולה בהרבה מאכיפה, ואפשר להתגאות בה מבלי לגרוע מן התקציב או לפגוע ברווחיהם של המקורבים לשלטון ושל השדולות החזקות. שרים ממפלגות השמאל, המרכז והימין הפגינו במעשיהם ובהחלטותיהם אותה גישה בדיוק כלפי סחר נפשע במהגרי העבודה – עידוד העוסקים בסחר, והפקרה מוחלטת של קורבנותיהם. המשימה של אכיפה מוטלת כיום על בתי המשפט ועל ארגוני זכויות האדם הנאלצים למלא את תפקידן של הרשויות הממשלתיות.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. שירה הגיב:

    מי ייתן ולא נדע עוד כאלה מעסיקים. אבל כשהמדינה מכתיבה חוקי העסקה וניצול של עובדים מה לנו כי נלין על המעסיק הממוצע. לומד מהטובים ביותר. ארזים ארזים – כמה שלהבת כבר דבקה בכם.

  2. אד גורדון הגיב:

    קשה לצפות לחקיקה בתחום או סיוע כל שהוא מצד השלטונות מהסיבה הפשוטה שהשלטון בישראל הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. בכנסת ישראל יושבים אנשים רעים ומושחתים שמרויחים מהמצב. הכיבוש וההתנחלויות, האפליה והגזענות, הפער הכלכלי ומצבם של העובדים הזרים וגם המקומים, כולם סימפטומים של אותה מחלה – סיאוב במערכות השילטון. לא יעזור לקוות לסיוע מהכנופיה שיושבת לה במצודת הרשע. הם מוקפים בחומה של זדון ואטימות וגורלם של כמה סינים לא ממש מענין אותם. לצערי הרב הדרך המוצלחת ביותר להשיג משהו היא באלימות.

  3. אלעד בר הגיב:

    הדרך היחידה למנוע התעללות בעובדים זרים היא למנוע את הצורך בהם. אפשר למנוע את הצורך בעובדים זרים על ידי הכנסת מיכון לחקלאות ולבניין אבל ממשלת ישראל לא רוצה שיוכנסו מכונות לתחומיים הנ"ל. בכל העולם המתוקן הממשלות עוזרות לענפים הדורשים הרבה כוח אדם להחליף את העובדים במכונות ואילו בישראל הממשלה פועל בכיוון ההפוך כי המקורבים לשלטון עוסקים ביבוא של אנשים ולא ביבוא של מכונות. עד שיהיו לחקלאים ולקבלנים מכונות שיחליפו את העובדים את יחליפו את התאילנדים בסינים, רומנים, טורקים או פלסטינאים.

  4. נמרון רון הגיב:

    ניכרים דברי אמת ! קראתי ומאוד התרשמתי ! אולם אינני מוכן לערבב טוב עם רע לכן אין לי שום ענין בפעילותכם מכיוון שיש לכם טעויות יסודיות בהרבה דברים אחרים ויותר מכך אין לכם רצון אמיתי להקשיב כשלא נוח לכם !

  5. משה שינדלר הגיב:

    פעם ראשונה שאני שומע על הדברים האלו , מפתיע אותי לדעת שגופי האכיפה בארץ לא מטפלים בנושאים אלו.

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים