הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 ביוני, 2004 60 תגובות

מה שנחשב לפני שנים מספר כגובל בכפירה וכמישת"וף בוגדני, נראה כיום כבעל טעם ועניין, ולא רק בקרב קהיליית המחקר. מדובר בזיהוי בין הציונות לקולוניאליזם. נתמקד כאן בדמות הדומיננטית שבתנועה הציונית, שהשנה מציינים 100 שנה לפטירתה, והכוונה לתיאודור בנימין זאב הרצל. אמנם הציונות נתפלגה בין מספר זרמים, בעלי גישות שונות לפתרון הבעיה היהודית, ומספר נושאי הדגל בכל זרם, וביחד, היו רבים. עם זאת, במרומז או במוצהר חלקית, פרשנותית, מכנה משותף אחד מאגד בין כל הזרמים, והכוונה לחביקה בין הציונות לבין הקולוניאליזם. המנהיגים הציונים השונים, בין במערב אירופה ובין במזרחה ובמרכזה, צמחו במדינות שבהן פרחה הגישה הקולוניאליסטית, מי יותר ומי פחות, עד כי אירופה דמתה, לקראת שלהי המאה ה-19, כעסוקה בתחרות נואלת של תקיעת מקסימום דגלים כיבושיים על מקסימום שטחים ואדמות ביבשות אסיה ואפריקה.

המגמה הקולוניאליסטית איפיינה בעיקר את בני המעמד הבינוני והמתעשר מטעמים כלכליים, ואת השכבות האינטלקטואליות, המשכילות, מטעמי התנשאות גרידא על פני עמים אחרים, ברבריים כלשונם. הרצל, נורדאו וחבריהם נמנו על בני אותו מעמד סוציו-כלכלי ואינטלקטואלי, ואשר על כן, גיבשו בקרבם, במודע ואף שלא במודע, מגמות פרו-קולוניאליות. זאת ועוד, הרצל, לדוגמה, יצא מנקודת הנחה מבוססת כי המזרח התיכון מצוי בעימות קולוניאליסטי בין המעצמות השונות, ולכן ראוי לשכנע מי מהן לתמוך ברעיון ההתחדשות הלאומית שלו על בסיס המשחק הקולוניאליסטי.


כלומר, אנו, היהודים, נשרת את מטרותייך הכובשניות, מעצמה אירופית יקרה, ובתמורה אנו מעוניינים בעזרתך. מגמה זו, המבוססת, בין במודעות ובין מתום לב, על הנטייה הקולוניאלית האירופית, הוטמעה בסופו של דבר בקרבם של המנהיגים הציוניים, אשר התייחסו לארץ ישראל כאזור ברברי ומפגר, כשרק עליות ציוניות ישכילו לחנך את המקומיים, הפרימיטיביים, שיהיו לכן אסירי תודה לנצח.


נבחן בקצרה את עמדותיו הפרו-קולוניאליסטיות של הרצל, כפי שבאו לידי ביטוי בשני חיבוריו: "מדינת היהודים" (1896) ו"אלטנוילנד" (1902-1901). ראשית – לטענתו אין לעם היהודי הפשוט כל הבנה היסטורית, וגם אינו מסוגל לכך; שנית – "אם רוצים היום ליסד ארץ, אסור לעשות זאת לפי אותה מתכונת שהיתה היחידה לפני 1,000 שנים. איוולת היא לחזור אל דרגות תרבות ישנות … ברצותנו להקים בניינים, לא נתקע בתי כלונסאות עלובים על שפת אגם". אם ניקח משפט זה כמות שהוא, נוכל בנקל להצמידו לאחד מני האידיאולוגים הקולוניאליסטיים הבריטים או האיטלקים, שהתייחסו בהתנשאות ברורה לעמים אחרים, כאלה שהגדירו אותם כברבריים, כפרימיטיבים; שלישית – המדינה הציונית שתקום תהיה לתפארת כל המזרח התיכון, ו"בעצם כינונה … כבר ירוויחו הארצות השכנות, שכן בגדולות כבקטנות מעלה תרבותו של חבל ארץ אחד את ערך הסביבה כולה".


זהו מין חלום יוסף במהדורה מודרנית שנוטף התנשאות טבעית מקוממת; רביעית – ואם עד כה טופטפו אי-אילו רמזים, אומר הרצל בגלוי: "בשביל אירופה עשוים אנו להוות שם (ב"פלשתינה") חלק מחומת-המגן (מצמרר, הא?!) בפני אסיה (הפרימיטיבית – י.ש). אנו עשויים לספק את משמר החלוץ של התרבות נגד הברבריות; חמישית – ואולי זה אחד השיאים הנואלים והנבזיים של חיבורו, כפי שאנו מאתרים אצל כותבים ציוניים אחרים – קיימת התעלמות מוחלטת מהתושבים המקומיים של הארץ הייעודה.


האמת היא שהרצל די התלבט בין ארגנטינה לפלשתינה, ועל כך הוא מרחיב בספרו הנדון "מדינת היהודים", ובכל מקרה אין כל התייחסות לתושבים האתניים של אמריקה הלטינית מזה ושל הערבים-הפלשתינאים מזה. התעלמות זו היא כה אופיינית לתקופה הקולוניאליסטית, והיא בולטת בכתביהם של משכילים אירופיים שונים. כלומר, המקומיים אינם נזכרים ממש כמו שהחיות והבהמות השונות אינן מופיעות בחיבורים האירופיים; שישית – משטרה של המדינה הייעודה לא יהיה דמוקרטי, אלא רפובליקה אריסטוקרטית. "פוליטיקה דמוקרטית אין בה טוהר מידות בשל טבעם ואופיים של בני האדם" – מסביר הרצל את הסתייגותו מן הדמוקרטיה לכשעצה, ומחבק בחום את המגמה האריסטוקרטית של משפחות המחונכות לשלוט והמתחנכות להנהיג.


בספרו השני "אלטנוילנד", שהוא חיבור דימיוני, אוטופי, אך מציג נאמנה את תפישת עולמו של הרצל ואת חזונו: כיצד תיראה המדינה בעוד שנים מספר. השוני הבולט, המזדקר והבולט לעין, בין חיבורו הראשון לנוכחי, הוא נוכחותם של ערבים בארץ. טעם השוני נעוץ בעובדה הפשוטה שהרצל ביקר מאז פעמיים ב"פלשתינה", ולא יכול היה להתעלם מן המקומיים. אלא מה: הללו מתוארים בספרו כפשוטים, חלקם מוזנחים ומלוכלכים, נעדרי חינוך והשכלה, דומים לליסטים. חלקם התפתחו והתקדמו, ומדוע? בשל ההשפעה החיובית של העליות הציוניות, אשר קידמו מקצועית, טכנולוגית וארגונית את משק העבודה בארץ. הרצל בספרו זה מתעכב מספר פעמים על ממדי ההשפעה החיובית של ההתפתחות הציונית על חלק מן האוכלוסייה הערבית במקום.


התנסחות זו מתאימה לצידוק הלגיטימציה של הקולוניאליזם האירופי ביבשות שונות, בנוסח של: אמנם הגענו וכבשנו, אך תירבתנו וחינכנו. באחד הפרקים פונה קינגסקורט (אחד הגיבורים הראשיים) לרשיד ביי ושואל אותו: "כלום אינכם רואים ביהודים פולשים זרים", ורשיד ממהר להשיב: "נוצרי, מה משונה הדבר אשר בפיך … היהודים העשירו אותנו. למה איפה נכעס עליהם? … מדוע איפה לא נאהב אותם?". קשה לקרוא את הטקסט הזה ולא לחשוב שאם זה לא היה מעציב זה היה מצחיק. אותו רשיד זוכה כמה פעמים, הוא ורעייתו, לטפיחה לבבית על השכם, מכיוון שהוא "ערבי אחר", "ערבי משכיל", "ערבי טוב". ראוי לציין כי אותן נקודות שהובלטו ב"מדינת היהודים" באשר לתרומה הטכנולוגית, החינוכית, האקולוגית והתרבותית של הצעירים היהודים הבאים לארץ הייעודה, מופיעות ב"אלטנוילנד" כתמונת מצב קיימת כבר.


על ברכי עקרונות כאלה התחנכו הצעירים הציוניים בבואם לארץ, ולא פלא הוא שהתייחסותם העקרונית לתושבים המקומיים נעה בין התעלמות, אדישות והתנשאות. לא פלא גם שהאוכלוסייה המקומית, הערבית-הפלשתינאית, הוגדרה תמיד (ובמידה מסויימת גם בעצם ימינו אנו) כבעיה ביטחונית, כאיום ממשי על המפעל הציוני. לא אנחנו איימנו עליהם. הם המאיימים עלינו. מותר לצחוק.

תגובות
נושאים: מאמרים

60 תגובות

  1. אד גורדון הגיב:

    הסבא והסבתא שלי מצד אבא, ברחו מגרמניה ב 33 ואלא מצד אמא עזבו את רומניה אחרי המלחמה כי השכנים שלהם לקחו להם את הבית ולא רצו להחזיר. ונאמר ונגיד והיה גרעין קולאניליסטי בקרב העולים בראשית העליה או הפלישה הקולניאליסטית, בסופו של דבר רוב תושבי המדינה הגיעו לכאן כתוצאה מרדיפות – באירופה ובמדינות ערב. זה כל היופי בפרדוקס של הטענה על היותה של מדינת ישראל קולאניליסטית -אלא שמאשימים אותנו בכך הם אלא שלמעשה גרמו לבעיה. אז מה בעצם אומרת קהילת המחקר? שאנחנו קולאניליסטים, פושעי מלחמה, עם כובש ומדינת אפהרטייד? (אצל כמה אנחנו גם ממשיכי דרכם של הנאצים). משום מה יש לי ההרגשה שכל אזרח ישראלי צריך לברך שלוש פעמים ביום על העובדה שיש למדינת ישראל נשק גרעיני, כי כמו שזה נראה, לפחות לי, הדמוניזציה שעוברת עלינו לא תגמר בטוב. אני יודע שעכשיו ישנם הרבה גיחוכים על בורתי ועל היותי עוד פרנואיד שמבקש להשמיד את העולם, שיהיה. מן הסתם לעתיד פתרונות. לי יש תחושה שהפתרון לא יהיה חיבוק חם ונעים של ידידנו בעולם הגדול ובקהילת המחקר האירופאית בפרט ובזו המזרח תיכונית גם, משום מה, אולי בגלל שיש לנו גם קרנים?

  2. עדו הגיב:

    הציונות היא קולוניאליזם מסוג מיוחד כנראה. עד מלחמת השחרור היהודים קנו את האדמה עליה התישבו. ישכילנו מר שורק איזו התישבות קולוניאליסטית נוספת נהגה כך.

  3. גלילי הגיב:

    אנא יואיל יחיעם שורק להשלים את מאמרו אשר כאילו נקטע באמצעיתו. אם כך מה הוא מציע לעשות עם אותם קולוניאליסטים – להשמיד אותם או להגלותם ? נראה לי שההתיחסות שלך להרצל כנואל ונבזה אינה מתאימה לשפה אקדמית הרי הרצל לא יכול כבר להתגונן. אגב במבחן התוצאה איתה לא ניתן להתווכח הרצל ניצח ובגדול.

  4. נתן. הגיב:

    אין פלא שהציונות מואשמת ב"קולוניאליזם".
    אחרי שהואשמה בגזילת הארץ מהערבים,בדיכוי עדות המיזרח ,בשיתוף פעולה עם הנאצים,בזלזול בניצולי השואה, ב"טרנספר",בביצוע פשעי מלחמה , ב"גזענות" ובמה לא היה ברור שגם האשמה הזאת תגיע.
    אבל בדיוק כמו בכל האשמות הקודמות גם כאן אין קשר בין המציאות לבין העובדות.

    1.ראשית כדאי אולי לרענן עובדת יסוד אחת : העם היהודי נוצר והתגבש בארץ ישראל, שבה גם התקימה מדינה יהודית ולאחר מכן אפילו שניים.במשך אלפי שנים מסימים יהודים את תפילת הנעילה ביום הכיפורים במשפט :"לשנה הבאה בירושליים הבנויה".
    כל השוואה ללבנים ברודזיה לפושעים שהיגרו לאוסטרליה או לצרפתים שגרו באלגי’ר ושאר הדוגמאות הקולונייאליות היא מביכה.

    2.המאפיין העיקרי של הקולוניאליזם הוא שמדינה שולחת את נתינייה, בין אם כחיילים בכוח צבאי ובין אם כמתישבים(חקלאים\סוחרים) על מנת לנצל את משאבייה של הקולוניה לתועלתה של המדינה-האם.
    היהודים הגיעו לארץ ישראל מקרוב ל100 מדינות,
    ברור שאף מדינה לא שלחה אותם וכמובן שגם אף מדינה לא חשבה להפיק איזה שהיא תועלת מישוב היהודים בארץ.

    3. בבסיס הציונות עומד הרצון להקים מדינה עצמאית בארץ ישראל, ודבר זה סותר את אבן היסוד של הקולוניאליזים שהוא כאמור קשר הדוק בין ה"מדינה-האם" ל"מושבה".

    4.כדי גם לזכור שהקולוניות הגדולות לא כל כך התענינו,בלשון המעטה, במחוז העני, הנידח והפרובנציאלי של האימפריה התורכית.

    5.הציונות, כידוע, החלה כמה עשרות שנים לפני שמישהו חלם שבריטניה תכבוש את ארץ ישראל ותקבל מנדט להקים מדינה יהודית ולכן הטענה שהציונים היו קולוניאליסטים בחסות בריטניה אינה מתיישבת עם העובדות. לאחר מלחמת העולם הראשונה בריטניה קיבלה מנדט מחבר הלאומים להקים מדינה יהודית עצמאית ,המנדט שניתן בשנת 1922 חייב את בריטניה לפתח ביית לאומי יהודי ועוד הוסיף וציין שיש להכיר ב"קשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל".

    6.לפיכך גם ברור שלציונים לא היה שום עיניין להיאבק בשלטון הבריטי שמטרתו ותכלית קיומו היה להקים מדינה ליהודים ,ואמנם המאבק התחיל רק כאשר החל חשש שבריטניה מתחילה לחזור בה מהבטחותיה ומקיום המנדט (כפי שהיה ניתן להבין מחוקי "הספר הלבן"),ואינה מתכונת להסתלק מארץ ישראל, במילים אחרות המאבק בבריטים היה מאבק אנטי קולוניאליסטי מובהק.

    7.העובדה שהציונות ולאחר מכן מדינת ישראל ניסו לקבל חסויות של מעצמות חזקות אינה קשורה כלל לקולוניאליזם אלה לצורך של הקטן והחלש להיעזר בחזק, לדגמה מיצריים הייתה שנים רבות תחת חסות של ברה"מ והדבר אינו הופך אותה למדינה קולוניאליסטית.

    8.המנדט שניתן לבריטים בועידת סן-רמו להקים מדינה ליהודים היה אחד ממנדטים רבים שחולקו באותה ועידה למעצמות המנצחות. לדוגמה צרפת קיבלה מנדט על סוריה ולבנון לצורך הקמת מדינות עצמאיות, האם ניתן לטעון שסוריה ולבנון, שאכן הוקמו כמדינות עצמאיות בעקבות המנדט הנ"ל, הן מדינות קולוניאליסטיות?

    9.ההגדרה המדויקת של הקולוניאליזם מתוך אנציקלופדיה "בריטניקה": "שיטה פוליטית שבאמצעותה מדינה אחת שולטת באזור או אזורים אחרים בעולם".
    ולכן לא נותר לי אלה לשאול :מי היא אותה מדינה שהקימה את הציונות על מנת להשיג שליטה בארץ ישראל?

    10.הציונות נולדה בעקבות היסטוריה ארוכה של רדיפות שמהם סבלו היהודים כמעט בכל מקום שבו היו,המחשבה שרק הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל תביא מזור לסבל ולרדיפות, היא כל כך ברורה הגיונית וסבירה שקשה לי להבין את השמיניות באוויר שאנשים עושים כדי להאשים אותה ב"קולוניאליזם".

    11.הציונות הוקמה על ידי יהודים, למען יהודים לצורך הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל,העובדה שמנהיגי הציונות ניצלו שינויים גאו-פוליטיים באזור לטובתם אינה קשורה לקולוניאליזם אלה לחוכמה.

    12.היהודים בהחלט היגרו לארץ ישראל,אולם מי שטוען שהגירה = קולוניאליזם צריך לדעת שכמעט כל האוכלוסיות שיושבות היום במקומם הן תוצאה של הגירה (האנגלים הם תוצאה של הגירת שבטים גרמנים שדחקו את תושבי האי המקומיים הולשים והסקוטים,כל המדינות הערביות הן תוצאה של הגירה של שבטים ערבים מחצי האי ערב ,ארה"ב היא תולדה של הגירה שבאה על חשבון האינדיאנים ,אבל גם האינדיאנים בעצמם הגיעו לארה"ב עקב הגירה דרך המעבר היבשתי במיצר גרינג,ההונגרים הם תוצאה של הגירה מונגולית,אפילו תושבי הודו הנוכחים הם צאצאי מהגרים שהתלטו על הודו לפני כ2000 שנה וגרשו את התושבים המקוריים וכו הלאה וכן הלאה -כל תושבי כדור הארץ הם קולונאליסטים).

    13.לדבריו של ד"ר שורק הרצל מתעלם מקיומם של הערבים בספרו הראשון, אבל לאחר ביקור בארץ הוא מבחין בקיומם ואז מזכיר אותם בספרו השני.
    ד"ר שורק סותר את עצמו.
    הרי אם הוא לא ידע על קיומם הרי ברור שלא יכולה להיות "התעלמות" ,והעובדה שלאחר הביקור הוא דוקא כן מזכיר אותם סוגרת את הגולל על רעיון "ההתעלמות".

    14.הערבים שחיו בארף אכן היו מוזנחים ,מלוכלכים,חסרי השכלה וחינוך וליסטים ,כך תארו אותם כל המבקרים בארץ כגון מרק טווין.
    אין כאן קביעה ערכית(ראינו מה יכולים לעשות אנשים מחונכים,משכילים ולבושים יפה) ,אבל זאת העובדה,ואין טעם לצדקנות. דרך אגב גם אנשי העלייה השנייה שהרצל פגש בארץ היו יחפנים מוזנחים,מלוכלכים ולבושי קרעים.

    15.בדבריו של הרצל על השיפור במצבם של ערביי הארץ,אפשר לראות דבריי נבוואה.
    יישווה נא מר שורק את מצבם של ערביי מדינת ישראל למצבם של הערבים במדינות השכנות ויביןמדוע זכה הרצל בתואר "חוזה".

    16.גם רצונו של הרצל להקים כאן מדינה מפותחת ,מודרנית ומתקדמת אין לה דבר וחצי דבר עם "קולוניאליזים".
    האם הרצל היה אמור לרצות להקים כאן מדינה מפגרת נחשלת ולא מפותחת?

    17.כדרכם של משכתבי היסטוריה, גם ד"ר שורק לוקח קטעי משפטים.אולם לתועלת הקוראים אני מביא את הקטע השלם שעליו מדובר "חיבים למחוק מעל ליבנו תפיסות ישנות ,נחשלות ומבולבלות,מוחת קהים עשוייים לחשוב שהגירה היא בהכרח יציאה מן התרבות אל המדבר.לא נכון! ההגירה תתבצע בתוך תוכיי התרבות.היוצאים לא ישתכנו בבקתות חימר אלה בבתים מודרנים יפים משהיו,אותם יבנו לעצמם חדשים ובהם יוכלו לשבת בטוח".
    בקיצור הרצל מנסה להתגבר על פחדם של היהודים מהגירה ומצייר להם עתיד טוב- אם זה "קולוניאליזם", אני צנצנת.

    18. הטיעון היחידי שמחזיק מיים בכל דבריו של שורק הוא הציטוט הנכון שכדאי לאירופאים לתמוך במדינה היהודית בפלשתינה כי היא תהווה מחסום בפני הברבריות.
    אכן בעידן הפוליטקלי קורקט של יימנו הדברים צורמים ,אולם הם נאמרו בתקופה אחרת ובמציאות אחרת ובכל מקרה הציטוט הזה לבדו אינו יכול להחזיק את תאוריית "הקולוניאליזים".

  5. איתן הגיב:

    האם ניתן להגיב ללא צנזורה

  6. איתן הגיב:

    6 חודשים לא נכנסתי לאתר שלכם
    וזאת בגלל הצנזורה
    היום בדקתי
    מתברר שהצנזורה קימת
    אנסה שנית בעוד חצי שנה
    ביי

  7. זעקות שבר קולוניאליסטיות הגיב:

    הציונות היא תנועה קולוניאלית בכך שמטרתה היתה (וקיימת) להביא להתנחלות של יהודים בפלשתינה תוך דחיקתם לשוליים ועד בכלל של יושבי הארץ הפלסטינים. השאר שיך למדור של פילפולים וצדקנות המלווה בנימוקים פסבדו היסטוריים כפי שמנסים המגיבים כאן אתר תוך זעקות שבר.
    אז מה אם הציונות היתה יוזמה פרטית ולא שלוחה של מעצמה (רק קבלה תמיכה ממנה). ז"א שאם שודדי ים משתלטים על חבל ארץ, מגרשים את יושביו ומתיישבים במקומו אינם נחשבים קולוניאליסטים. ושודדי הים היו "גזע נרדף" לפחות כמו היהודים. ובכלל, התחלת ההתפשטות הקולוניאלית הית של פרטים וקבוצות, חלקו אף קבוצות שנרדפו בארצות מוצאן (והאידיאולגיה שלהם תמיד היתה "אהבת האדם" או האלוהים), ורק לאחר מעשה קבלו חסות ממעצמת האם. חלקן גם התמרדו נגד מעצמת החסות כמו ארה"ב וכו’.
    כך שכל הנסיונות לאפיין את הציונות כמקרה מיוחד המוציא אותה מההגדרה של תנועה קולוניאלית אינן תופסות (למרות זעקו השבר)
    נ.ב
    אחד המגיבים "הגדיל לעשות" בכך שהביא "כהוכחה" לחפותה של הציונות בכך ש"רק" קנתה את האדמות. להשכלתו של הנ"ל, זה מקרה קלאסי של קולוניאליסטים: בשלב הראשון מנסים "לקנות" את התושבים (בכסף או בחרוזים) ורק בשלב ההתקוממות (שמוכרחה לבוא)) מתחיל שוד האדמות והגירוש/השמדה המסיבי.

  8. יובל הלפרין הגיב:

    לאד גורדון:
    חלק ניכר מהקולוניאליסטים בעולם כולו ברחו כתוצאה מרדיפות. אדם לא מהגר ליבשת אחרת כי טוב לא בזו הישנה. כדי שלקולומבוס יהיו די מלחים לספינתו, הכריזו פרדיננד ואיזבלה על חנינה לכל אסיר שהתנדב לצאת למסע כמלח…

    לעדו:
    נכון, הציונות היא קולוניאליזם מסוג מיוחד. יש צורות רבות של קולוניאליזם. כל תופעה קולוניאלית מתייחדת מחברתה. אבל המאפיינים הכלליים ששרטט יחיעם שורק בהחלט כוללים את הציונות במושג זה. בוודאי "קניית הקרקעות" אינה מבטלת זאת. כל קולוניאליזם ובכל אימפריאליזם היה זקוק לשיתוף פעולה מצד חלק מהמעמד השליט בארץ המדוכאת.חלק גדול מהעבדים השחורים שהובאו לדרום ארצות הברית, למשל, לא נחטפו, אלא נקנו מסוחרי עבדים בני אפריקה.
    העובדה שמישהו נפנף בקושאן שבו נאמר שרכש את עמק יזרעאל מסורסוק, בעל הון שישב בבירות, אינה מקנה לו את הזכות לפגוע בזכות החזקה שהייתה לפלאחים על אדמתם, ולסלק אותם בעזרת משאיות הצבא הבריטי ב-1924, לאחר שכמה מהם הפילו עצמם מתחת לגלגלים. בכל מערכת משפטית, בוודאי בחברה חקלאית, מעניקים הזמן והדורות זכות של אדם למקום שהוא שוהה בו בזמן נתון, בוודאי ליישובים שלמים ולעם שלם.
    אדמות מקווה ישראל, למשל, ‘נקנו’ בבקשיש ששולם לפקיד טורקי תמורת רישום הקרקע על שם ה"רוכשים".

    לגלילי:
    המודל הכללי ל"מה צריך לעשות עכשיו" הוא דרום אפריקה. האפרטהייד בוטל, מנהיגי האוכלוסייה הלבנה (איני בטוח לגבי ההמונים הלבנים) הכירו במציאות שכאן טורחים עדיין להכחיש אותה, ולא נפלה שערה משערות ראשו של אף איש לבן שתהפוכות הגורל והיסטוריה הביאו אותו עד הלום. אני כמובן לא מרוצה מכך שמרבית המשאבים הכלכליים מרוכזים בידי מיעוט מהמיעוט הלבן, אבל זה במידה רבה חלק מהמאבק בנאו ליברליזם בכל מדינה אחרת בעולם.

  9. גלילי הגיב:

    לאיתן – גם אני כותב קבוע ומיצג עמדות ימניות . לעיתים אני מצונזר וזה לגיטימי אולם רוב תגובותי מודפסות .
    לשורק אין לי כלים להתמודד עם טענותיך כי אני לא מתפרנס מהיסטוריה . אולם אני קובע בודאות אתה היסטוריון מגויס . מטרתך לסתור כל דבר מיתוס אשר נהוג בכל המדינות המתוקנות. מאמריך סותרים באופן שיטתי מיתוסים כמו יציאת מצריים והרצל חוזה המדינה. תאור היהודים כקולניאליסטים נכון באותה מידה כקביעה כי כל הרומנים גנבים הפרסים קמצנים והמרוקאנים עצבנים וכד’ כל הכללה היא גזענית . צריך להתיחס לגופו של עניין . אין אנשי העליה הראשונה כשניה . העליות הגדולות היו עליות מצוקה ממדינות ערב העליות לאחר השואה ועליית היהודים מברית המועצות ז"ל.לדעתי אתה מנצל את המושג " חופש אקדמי" ומפריח קביעות למשל על הרצל כי הוא נבזה . אנא ממך אל תשיב לי העניין מוצה .

  10. נתן. הגיב:

    שלום ג’ואן.

    תגובתך יפה.
    כל הכבוד.

  11. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    שלום למגיבי היקרים:
    גלילי. אין בכוונתי וברצוני להציג פתרונות "ענישה" לקולוניאליסטים. תפקידו של היסטוריון הוא לנסות ולהסיר כל אבן אפשרית, הגם שמתחתיה עלולים להסתתר רמשים קטלנים, על-מנת להגיע לחקר העובדות ההיסטוריות.
    אתה מסיים את תגובתך באמירה הגחמתית של "הרצל ניצח ובגדול". אמירה זו, לאור דעותיו על הערבים, יכולה בהחלט לשרת תיזה התנחלותית-כובשנית. מאידך, מומלץ לך לעיין בספרו "אלטנוילנד" כדי להתפנק ולהשתוקק לאותה חברה מתוקנת, סוציאל-דמוקרטית, שהוא ראה לנגד עיניו. בעניין זה לא ניתח הרצל ואפילו בקטן.
    מדוע אתה, ושכמותך שאר מגיבים, מקצינים עמדות ושואבים אנרגיה מהאמוציונליות הבטנית. רוצה אתה להמעיד את הנחת היסוד שלי? אדרבה. עיין במקורות ותקוף אותי לאורן. כל אופציה אחרת דווקא משרתת את הנחות היסוד שלי.

    נתן:
    דווקא התפילות היהודיות והפיוטים שבתפוצות, בקהילות השונות, עיכבו במשך מאות רבות של שנים אפילו את אופציית החשיבה של היאחזות באדמת ארץ ישראל. הללו ציפו לבוא המשיח הגואל, שרק הוא בניסיו ובפלאותיו יביא יהודים לארץ. אגב, מומלץ לך לעיין בסיפור המקסים "בלבב ימים", כיצד מגרשים אנשי הקהילה היהודית את המשיח, מכיוון שבתוך-תוכם אינם מוכנים לעלות לפלשתינה.
    מומלץ לך להיכנס לאתר "הידען", שם יש לי מאמר רחב היקף ומפורט לגבי המיתוס השקרי של הגלות.
    קולוניאליזם אינו חייב להתהוות על בסיס של יצירת מושבות, ועל כך לימדונו טריקים מתוחכמים של הבריטים והצרפתים. ואגב, הרצל וחבריו היו מה-זה-מוכנים להיות מושבה בריטית או גרמנית באזור. ואגב, הידעת כי בריטניה חלמה על הפיכת האזור (פלשתינה") למושבה, ורק העניקה לה את הביטוי המכובס של "בית לאומי". שאיפתו של הרצל לנצל את הגל הקולוניאליסטי האירופי לטובת הפיתרון המדיני-ציוני, מחובר, מה-זה-מחובר לתפישה קולוניאליסטית ידועה.
    הרצל אכן התעלם מקיומם של הערבים בספרו הראשון. אתה חושב אחרת? אדרבה, הבא לי ציטטה תומכת לגרסתך מ"מדינת היהודים".

    עדו:
    תתפלא לשמוע כמה מעצמות אירופיות החלו את המסע הקולוניאליסטי שלהם מקניות "תמימות" של קרקעות ה"ילידים". האבות המייסדים של רעיון "מתוק" זה היו הספרדים והפורטוגזים.

    א"ד גורדון:
    טענותיך אינן ממין העניין. מהו הקשר בין רדיפות, אנטישמיות ושאר לחצים לבין דחיית העניין הקולוניאלי. תאר לעצמך שמשפחה במצוקה קשה תפלוש לדירה או בכלל לשטח פרטי של משפחה אחרת, נאמר לביתך לצורך הדוגמה. טיעוניה ההישרדותיים צודקים. צודקים עסלי. אז מה. האם הדרך היא כוחנות ופולשנות? נסה לחשוב

  12. אם בשודדי ים אנחנו עוסקים הגיב:

    אז אולי מענין רק לציין שכווית לדוגמא, הוקמה ע"י הבריטים שנתנו את פיסת האדמה לשבט שעסק עד אותו הזמן – בשוד ימי, כמה מרענן. ורק למען הידע הכללי, בזמן כיבוש כווית ע"י עירק (שהיה לדעתי צעד לגיטימי מהזווית הפאן ערבית) 70% מהאוכלוסיה הכוויתית היו בעצם עובדים זרים! כמה נפלא שיש מי שמוריד את הזבל.
    אבל בכל זאת בנימה פייסנית – אני בהחלט מוכן לקחת את הרגלים שלי ולהסתלק מכאן, הרי ברור לכל אדם שעדין חושב באופן צלול שבסופו של דבר הערבים ינצחו ובתוך 20 שנה פחות או יותר יהיה כאן רוב מוסלמי עם כל ההטבות הקשורות בכך, שזה אומר חופש דת ואמונה, שמירה על זכויות אדם, אחדות דעות מלאה ( 99.5% מצביעים למנהיג הדגול ושרותי הביטחון עדין מחפשים אחר חצי האחוז הסורר) והזכות להאשים את היהודים בהכל. אם יארגנו לנו אומות העולם הנהורות לאן ללכת, פלוס פיצוי כספי מסוים (בכל זאת אנחנו משאירים כאן תשתית לא רעה וגם צבא סבבה פלוס נשק גרעיני שלדעתי זה אחלה של דבר). אני על המזוודות.

  13. אמיר – הערה לגבי הקניה הגיב:

    אכן קרקעות נקנו,וזאת הייתה אחת הבעיות העקריות של הציונות שבעטיין כשפרצה המלחמה שאוהבים לכנותה ‘מלחמת השחרור’ ( ממי השתחררנו?) נפתח סוף סוף לראשונה חלון ההזדמנויות להשתלט על מאסות של שטח בצורה אלימה שהוא אכן מאפיין קולוניאליסטי.

    אבל לגבי הרכישה – צריך להבין מה אפיין את אופי הבעלות על הקרקע בא"י , ההיצע היה מוגבל מאוד, הפלשתינים לא ששו למכור אותם כלל וכלל , אבל מה שחשוב יותר הוא שהבעלות הייתה בעלות של אפנדים ( ע"פ רוב) שכלל חא ישבו בארץ ,ומי שעיבד את הקרקעות היו אריסים פלאחים שישבו על הקרקע לאורך דורות.
    משנקנו הקרקעות ,גורשו מהם האריסים בכח, רצוי לדעת גם זאת , אם רוצים להבין את שורשי העוינות והשנאה של היישוב הערבי למפעל הציוני , ולא להתלות בשנאת יהודים גנטית משוללת הסבר רציונאלי.
    כן , אותם גואלי קרקעות יהודים אכן פעלו בצורה שהיא חוקית ותקינה, אבל מבחינת האריסים הייתה זאת קטסטרופה אנושית ושואה אישית שלא הייתה להם שום יכולת להתמודד איתה.

    מומלץ לקרוא בהקשר הזה את הספר ‘ענבי זעם’ , שמתאר את חווית העקירה והגירוש של מאות אלפי אמריקאים בשנות ה-30 כתוצאה מהמשבר הכלכלי והאקולוגי שפקד את המערב התיכון.

  14. יגאל הגיב:

    ציונות = קולוניאליזם זוהי **פרשנות**.
    זוהי **לא עובדה**.
    פרשנות – שבמקרה הטוב – היא חד צדדית.

    האם ד"ר יחיעם חותר לסילוק קיומה של "הישות הקולוניאליסטית הציונית" מכאן?
    מהי המסקנה האופרטיבית המתבקשת מקביעה זו?
    שכן – ברמיזה לקולוניות קודמות – לא נשאר מהן דבר… (למעט אותן קולוניות שהפכו למדינות – ארה"ב, אוסטרליה, וכו’).

    האם קיימת בכל זאת – זווית אחרת לסיפור הציונות? האם לא ניתן לראות את הגרסה הקולוניאליסטית בצורה ביקורתית?
    האם הבעיה בציונות היא דרך מימושה, או
    עצם ההגדרה שלה?
    מהי האלטרנטיבה ליהודים?
    האם יש פיתרון אחר ל"בעיה" היהודית?

    האם התנהגות אחרת של האוכלוסיה הערבית המקומית היתה יכולה לשנות את כיוון הציונות?
    האם היתה יכולה לקום מדינה דו לאומית מלכתחילה, לולא הפרעות?

  15. עדו לזעקות שבר הגיב:

    צריך לזעוק זעקות שבר על החנוך בארץ שלא לימד אותך מעט עובדות – מעולם לא היה קולוניאליזם שקנה את אדמות הקולוניה העתידית, מעולם לא היה קולוניאליזם שבו האנשים שיסדו את הקולוניות לא היו אנשי המעצמה המשתלטת. אבל כשרוצים להוכיח נרטיב אפשר לסלף עובדות ולא להתחשב בהן כמו שעשית. בעצם מה אני בא בטענות אליך כשהגאון שכתב את גבוב השטויות מרצה באוניברסיטה במחלקה להיסטוריה ולא במחלקה לספרות בידיונית.

  16. נתן הגיב:

    המשך תגובה.

    13.לדבריו של ד"ר שורק הרצל מתעלם מקיומם של הערבים בספרו הראשון, אבל לאחר ביקור בארץ הוא מבחין בקיומם ואז מזכיר אותם בספרו השני.
    ד"ר שורק סותר את עצמו.
    הרי אם הוא לא ידע על קיומם הרי ברור שלא יכולה להיות "התעלמות" ,והעובדה שלאחר הביקור הוא דוקא כן מזכיר אותם סוגרת את הגולל על רעיון "ההתעלמות".

    14.הערבים שחיו בארף אכן היו מוזנחים ,מלוכלכים,חסרי השכלה וחינוך וליסטים ,כך תארו אותם כל המבקרים בארץ כגון מרק טווין.
    אין כאן קביעה ערכית(ראינו מה יכולים לעשות אנשים מחונכים,משכילים ולבושים יפה) ,אבל זאת העובדה,ואין טעם לצדקנות. דרך אגב גם אנשי העלייה השנייה שהרצל פגש בארץ היו יחפנים מוזנחים,מלוכלכים ולבושי קרעים.

    15.בדבריו של הרצל על השיפור במצבם של ערביי הארץ,אפשר לראות דבריי נבוואה.
    יישווה נא מר שורק את מצבם של ערביי מדינת ישראל למצבם של הערבים במדינות השכנות ויביןמדוע זכה הרצל בתואר "חוזה".

    16.גם רצונו של הרצל להקים כאן מדינה מפותחת ,מודרנית ומתקדמת אין לה דבר וחצי דבר עם "קולוניאליזים".
    האם הרצל היה אמור לרצות להקים כאן מדינה מפגרת נחשלת ולא מפותחת?

    17.כדרכם של משכתבי היסטוריה, גם ד"ר שורק לוקח קטעי משפטים.אולם לתועלת הקוראים אני מביא את הקטע השלם שעליו מדובר "חיבים למחוק מעל ליבנו תפיסות ישנות ,נחשלות ומבולבלות,מוחת קהים עשוייים לחשוב שהגירה היא בהכרח יציאה מן התרבות אל המדבר.לא נכון! ההגירה תתבצע בתוך תוכיי התרבות.היוצאים לא ישתכנו בבקתות חימר אלה בבתים מודרנים יפים משהיו,אותם יבנו לעצמם חדשים ובהם יוכלו לשבת בטוח".
    בקיצור הרצל מנסה להתגבר על פחדם של היהודים מהגירה ומצייר להם עתיד טוב- אם זה "קולוניאליזם", אני צנצנת.

    18. הטיעון היחידי שמחזיק מיים בכל דבריו של שורק הוא הציטוט הנכון שכדאי לאירופאים לתמוך במדינה היהודית בפלשתינה כי היא תהווה מחסום בפני הברבריות.
    אכן בעידן הפוליטקלי קורקט של יימנו הדברים צורמים ,אולם הם נאמרו בתקופה אחרת ובמציאות אחרת ובכל מקרה הציטוט הזה לבדו אינו יכול להחזיק את תאוריית "הקולוניאליזים".

  17. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ליגאל:
    חיפשת מסקנות אופרטיביות? עיין בתגובתו של יובל הלפרין. האלטרנטיבה בכל מקרה היא לא להמשיך במדיניות הקולוניאליסטית הן כלפי הערבים הפלשתינאים שבשטחים הכבושים והן כלפי הפלשתינאים הישדראלים. עמוק-עמוק בתוכנו הננו פטרנליסטים חסרי תקנה המוטמעים בקבין של מדורת השבט וצידקת הדרך.
    הבעיה בציונות איננה בהגדרתה אלא במימושה. על הגדרתה ניתן למתוח אהל רחב של פירושים ופרשנויות. מימושה נגוע וראוי תיקון.
    הרצל מתייחס לערבים בספרו השני, כאמור מכיוון שבביקוריו בארץ נחשף, "מה לעשות", לנוכחות המסיבית של ה"ילידים". עם זאת גישתו כלפיהם היתה, בדומה לאוירה האירופית הכללית, פטרנליסטית.

    הרצל, יקירי, לא יכול היה לגוש את אנשי העליה השנייה אלא דרך "בעלת אוב" או סייאנס: הוא "פשוט" נפטר כמה חודשים לפני בוא הגל הראשון של העליה השנייה.

    עמדתך בדבר ההשוואה בין ערביי ישראל למצבם של ערביי המדינות השכנות מציגה ציניזם דמגוגי ארוך זקן. למי, להערכתך היינו אמורים להידמות?! ואולי תמצא דוגמאות מאוד מעניינות, ולא בטוח שתתאהב בהן, בעניין ההתייחסות למיעוטים בארצות הסקנדינביות ואפילו בגרמניה או באוסטריה.

  18. נתן. הגיב:

    שלום יחיעם.
    מצבם של המיעוטים בשוודיה ,אינה משנה את העובדה (הכואבת מבחינתך) שמצבם של הערבים במדינת ישראל טוב לאין שיעור ממצבם במדינות ערב ,בדיוק כפי שחזה הרצל.

    אתה צודק אכן ,העליה השנייה התחילה לאחר מותו של הרצל ולכן תרשה לי לתקן את דבריי:
    "דרך אגב גם אנשי העלייה השנייה שעלו לארץ מספר שנים לאחר מותו של הרצל היו יחפנים מוזנחים,מלוכלכים ולבושי קרעים."

    הניתוח הפסיכולוגי הקולקטיבי שאתה עושה:"
    עמוק-עמוק בתוכנו הננו פטרנליסטים חסרי תקנה המוטמעים בקבין של מדורת השבט וצידקת הדרך."
    הוא מביך ולא מתאים לד"ר באוניברסיטה.

  19. אין מצב הגיב:

    ומצב השחורים באמריקה טוב יותר ממצב השחורים באפריקה…
    לגזענים תמיד יש דעה טובה על עצמם אפילו אם הם כובשים את זולתם לעבדים

  20. ג’ואן ספדי/ ערבים ואידיאנים הגיב:

    inian indian what did you die "for ? "nothing at all ", says the indian
    מתוך שיר של ג’ים מוריסון
    לפני שאתם מגיבים ומגוננים על הפלישה הציונית לפלשתינה , מומלץ להיכנס לנעליהם של אותם מקומיים שגורלם כמו כל תושבי כדור הארץה "פרימיטיבים" להיזרק , פשוט לנדוד , החזק יתיישב והחלש יהיה צועני ..או שימות .

  21. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לנתן:
    שוב טעות בידך. מספר היחפנים והמלוכלכים בקרב אנשי העלייה השניה היה בטל ב"ששת-אלפים". הבה לא נתבלבל בין ה"זרוקים", המעין-היפים, לבין יחפנים (עיין בספרו של עמוס אילון "הישראלים").
    הניתוח הפסיכולוגי שלי נוגע למי שזה מתייחס לגביו. כל הכללה פסולה ומרושעת. הסתייגותי מתייחסת לאותם אלה, שניתן להוכיח לגביהם כי היו נגועים בפטרנליזם. והאמן לי, הרבה מהמנהיגות הציונית לא היתה חפה מנגע זה.

    ג’ואן: הידד והאח! והדברים טובים ויפים לגבי האבאוריג’ינים באוסטרליה, הטיבטים, הצוענים ושאר מיעוטים נרדפים ונרמסים. אגב, כמה שתעשיית הקולנוע ההוליוודית שיתפה פעולה עם השלטונות והתפישות הקלוקלות האמריקאיות, כשבכל סרטי המערבונים הוצגו האינדיאנים כפראי אדם, מוצצי דם, מקרקפים, אונסי ילדות ונערות ומהרסי תרבות בכלל, בעוד שהמתיישב הלבן הוצג כלוחם אמיץ ומה-זה-צודק (ממש הקוזק הנגזל). תמונת המצב היתה הפוכה לחלוטין. המערכת ההוליוודית הפכה, ביודעין ושלא-ביודעין לסוכנת התעמולתית של צידקת-הדרך האמריקאית. בשנים האחרונות חלה איזושהי תזוזה חיובית לכיוון האמת ("רוקד עם זאבים" ועוד), אך זו רחוקה מכלל חשיפה. אגב, כל-כך מעצבן אותי לשמוע מדי פעם על ארה"ב כדגם מוביל של הדמוקרטיה, הליברליזם, החופש, השיוויון, הסובלנות. חברים, הצחקתם אותי עד דמעות.

  22. נתן. הגיב:

    אני ממליץ לראות את התמונה הבאה- בא ניתן לראות קבוצה של "קולוניאליסטים" מנסים "להשתלט" על הארץ.
    http://school.sapir.ac.il/e_school/medina/hagana.jpg

  23. איתמר כהן הגיב:

    יחיעם שלום,

    ישנם הרבה דוגמאות מההיסטוריה שאפשר להביא בקשר לכך שארה"ב היא למעשה לא ממש הדמוקרטיה הגדולה, החופשית והליברלית שהיא מייצגת כביכול.

    אולם בתור אזרח ארה"ב, ובתור ילד שגדל שם ברצוני לומר שהחינוך שקיבלתי השפיע עלי רבות. ערכים של הקשבה, סובלנות, ועזרה לזולת לא קיבלתי כאן בארץ…אלא בארה"ב! הנוער בארץ כיום מגעיל אותי.

    יחיעם, בעוד שארה"ב לפחות "משתדלת" להעביר ערכים חיוביים באמצעות החינוך, כאן בארץ אפילו לא מנסים.

    אני לא מצדיק כאן את הפלישה האמריקאית לעיראק ואת האפליה כלפי שחורים בארה"ב …אבל בכל זאת אמריקה היא ארץ מולדתי ואני רואה את עצמי יותר אמריקאי מאשר ישראלי…

    בכל אופן, תודה רבה על השנה הנפלאה הזאת, ואני מקווה שנשמור על קשר בבית הספר.

  24. יפתח גולדמן הגיב:

    לד"ר שורק: הייתכן שאינך רואה בעצמך עד כמה נגועים דבריך בהתנשאות, בפטרנאליזם ובזלזול באלה שלכאורה את זעקתם אתה זועק? ההתיחסות אל הפלסטינים (או האבאוריג’נים, או הצוענים וכולי) כאל אובייקטים-גרידא של דיכוי היא פטרנליסטית לא פחות מהגישה הרואה בהם אובייקטים לחינוך, פיתוח וקידום.
    ואשר לפסוק המפתיע שלך אודות ההכללות ("כל הכללה [היא] פסולה ומרושעת") – האמנם אינך מבחין שהמשפט הזה סותר את עצמו? והאם אפשר בכלל לכתוב היסטוריה – לכתוב משהו – מבלי לנסח הכללות?
    מכל מקום, אני מציע לך להתחיל מעתה כל מאמר שלך בפסוק הגאוני "הניתוח שלי נוגע למי שזה מתייחס לגביו". כל לוגיקן מתחיל יסביר לך שבכפוף להצהרה זו לעולם לא תוכל לכתוב ניתוח שגוי.

  25. ג’ואן ספדי / על צדק וכח הגיב:

    אנשים יקרים עד כמה הצדק הוא נושא הדיון בסוגיה הזו ? ובכל הסוגיות הנוגעות לסכסוך הערבי פלסטיני בכלל . הלא כח הוא שם המשחק האמיתי ? ואם ד"ר יחיעם או אחרים יוכיחו שלפי כל ערכי הצדק המוכרים לנו וכל המוסכמות המוסריות שאכן מדובר בפלישה קולונוליסטית חסרת כל הצדקה מוראליסטית , מה ייעשה בעניין ? לא יבואו יותר עולים ? לא ייבנו יותר התנחלויות ? או שאפילו היהודים ייקפלו את המזוודות ויחזרו למקומות שעלו מהם אבותיהם ?! אין העניין קשור לצדק במאומה , תחשוב שאתה מתעורר יום אחד ומוצא גבר שמן ושעיר יושב ערום בסלון שלך עם בחורות פראיות רוקדות מסביבו , אתה מבקש הסבר , והוא אומר לך שהוא מעכשיו גר פה ! אתה מערער ואומר "אבל זה הבית שלי" והוא עונה שסבא של הסבא של הסבא שלהסבא של ה….וכו .. היה גר איפשהוא בשכונה , ועכשיו הוא חוזר כדי לירוש את חלקו ! אתה שוב מערער "אבל מה אכפת לי זה ביתי , אני קניתי אותו מכספי הטוב " ! ואז הוא מעלה טיעון נוסף : "תשמע אחי רודפים אותי כולם רוצים להרוג אותי " אתה מרחם עליו ואומר " תשמע אני מבין אבל בכל זאת יש לי משפחה ואתה לא יכול להתארח פה לנצח . הוא אינו מקשיב לך ומתחיל לעשות שינויים בבית ולהביא עוד חברים וכך ..עד שאתה הולך למשטרה ! המשטרה קובעת שצריך לחלק את הבית בין השניים ! אתה מתקומם (טבעי לא ?!) ומכריז מלחמה ! וזה בתגובה לכל מי שחשב שהפלשתינים היו צריכים לקבל את הציונות בחיבוק גדול כאילו שזה מה שהיה משנה את פני ההיסטוריה , כאילו שלא היתה תוכנית השמדה למקומיים לפני הפלישה ! כאילו שזה באמת המקרה הראשון מסוגו .. 13 מיליון אינדיאנים למשל הושמדו באמריקה .. האם היהודים יקבלו את האינדיאנים ששרדו בזרועות פתוחות כאשר יבואו לכאן וכריזו על מדינה עצמאית לאינדיאנים במקום ארץ ישראל ?! במקום להצתדק רבותי עדיף להודות בשגיאה ההיסטורית הגדולה ולנסות לתקנה ולפצות את העם הפלשתיני על הסבל המתמשך , ההיסטוריה תהיה מאחורינו אם נראה צל של תקווה באופק ורצון להבטיח עתיד מתוקן .
    בשמי ובשם בני העם הפלשתיני כולל הפליטים ו"ערביי ישראל" והאסירים הבטחוניים .

  26. אלישע הגיב:

    הנסיון להציג את כל סרטי המערבונים כמציגים את האינדיאנים כ"מוצצי דם, מקרקפים ואונסי ילדות קטנות" פשוט אינו נכון. גם בשנות ה50 היו סרטים לא מעטים (שאיין הוא אחד מרבים) בהם הוצגו האינדיאנים בצורה אנושית ומעוררת כבוד.
    המגמה הנוכחית בקרב פסאוודו-אינטלקטואלים לתקוף כל דבר אמריקאי אמנם רווחת במחוזותינו, אבל צריך גם לשים לב לעובדות.
    "רוקד עם זאבים" לא היה היחיד שתיאר את האינדיאנים באור אנושי. קדמו לו בכך שורה ארוכה של סרטים, כמו "איש גדול קטן" ו"איש ושמו סוס" ואחרים. בכלל, הניסיון לכלול את כל סירטי הוליווד בעוסקים בנושא בחבילה אחת הוא פשטני מדי.
    בנוגע למשוואה ציונות-קולוניאליזם:
    כהיסטוריון ודאי ידוע לך כי התנועות האידיאולוגיות הגדולות של המאה ה20 נחלו כישלון חרוץ: הפשיזם והנאציזם עברו מן העולם, הקומוניזם קרס והתמוטט ברובו. שלושתן נלחמו בשצף קצף בציונות וביהודים, וראה זה פלא- היא שרדה והן נמצאות עמוק עמוק בפח האשפה של ההיסטוריה. אז אני שואל אותך: איך קרה שהציונות חיה, משגשגת ועושה חיל במשך 100 השנים האחרונות בניגוד לאחרות?

  27. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    איתמר שלום
    הדמוקרטיה האמריקאית רחוקה מן המאפיינים הליברליים. הדמוקרטיה האמריקאית ממלאת מקום מרכזי בחוקה ובחוקים, אך מדובר בשיקוף תיאורטי ולא יישומי. הידוע לך כיצד ג’וליאני נלחם בפשע בעיר ניו-יורק? האם שמעת על גוואנטאנאמו? (ולא רק בהקשר של נגיסה אמריקאית בריבונות של קובה). אין בין זה לבין מחנות הריכוז-המאסר-העבודה הסטליניסטיים ושאר משטרים אפלים כמעט ולא כלום. הדבר מתבטא בעיקר כיום, לאחר ה-11 בספטמבר. במקום שארה"ב תמנה ועדת חקירה ותעיף לא מעט ראשים בתחום המדיני, ביצועי וביטחוני (שהרי היתה זו הירדמות עסלי בשמירה), היא בחרה להעניש את הש"ג ואת כל החפ"שים, קרי-אזרחי ארה"ב והתיירים המגיעים לתחומיה בפגיעה משמעותית בחיי האזרח, הפרט, האנוש. היזכר כיצד לא יכולה היתה ארה"ב להירגע לאחר הפגיעה בכבודה בנמל הפנינים … עד לדיכוי מוחלט של היפנים. כזוהי ארה"ב,
    ה"מה-זה-דמוקרטית".

    יפתח,
    האם אפשר לכתוב היסטוריה מבלי לנסח הכללות. ודאי-וודאי. ההכללות היחידות שניתן לנסח הן היישומיות בתנאי מעבדה בתחומים המדוייקים (בערבון מוגבל, לאחר תורת היחסות האיינשטיינית) – בביולוגיה, בכימיה, בפיסיקה, באלקטרוניקה ועוד. היסטוריה אינה מורכבת מהכללות ואסור לה שתיבדק ותיחקר באמות מידה אלה. לו היו המהלכים ההיסטוריים נמדדים בהכללות ניתן היה מחד למנוע את הנוראים שבהם ומאידך לייצר מפלצתיות על בסיס של ניצול ההכללות. כל אירוע היסטורי מורכב מאלפי רכיבים, גדולים כקטנים (ודי אם ננסה לבחון את האספקט האנושי בכל אירוע שכזה), מה שהופך אותו להיות בלתי מוכלל בעליל. בהקשר זה לא ציינתי זהות מישוואתית בין ציונות לקולוניאליזם, אלא העמדתי כדוגמה מייצגת (מה שניתן למצוא אף בכתבי מנהיגים ציונים אחרים) את שני חיבוריו של הרצל, כאשר הוא, במודע ושלא במודע, נסחף בגל הקולוניאליסטי של שלהי המאה ה-19, וביקש לגייסו לטובת מימוש מטרותיו.

  28. עדו הגיב:

    קראתי את תגובת שורק לאיתמר ולא האמנתי למראה עיני. ארה"ב אינה דמוקרטיה כי היא מגיבה על מעשי רצח כנגד אזרחיה ועל אדמתה בין אם אלה מוסלמים פנטים ובין אם אלה יפנים שיצאו למלחמה במטרה קולוניאלית מוצהרת. עכשיו אנחנו מבינים מה זה דמוקרטיה בעיני מאחז העינים – אם אתה מת כי פנט כל שהוא רצח אותך, אתה דמוקרט נאור. אם אתה מעז להתגונן כנגד הרוצח אתה אדם חשוך. ברורה לי כעת שנאתם של שורק ודומיו לישראל – יש לה חוצפה להתגונן כנגד מבקשי נפשה והיא מגדילה חטא על פשע וגם מצליחה להכות אותם פעם אחר פעם. נדמה לי שעם הסברים מאירי עינים כמו של שורק אזרחי ישראל יעדיפו להחשב לחיים במשטר חשוך ולא לעמוד בקריטריונים של שורק ודומיו.

  29. יפתח גולדמן הגיב:

    יחיעם,
    המושג "ארוע היסטורי" שאתה משתמש בו מטשטש את ההבדל העקרוני שבין "היסטוריה" ובין "עבר". העבר הוא לא ההיסטוריה, הוא רק אובייקט המחקר של ההיסטוריה (ממש כשם שגופים בתנועה אינם פיסיקה, ותאי הגוף אינם ביולוגיה).
    אכן, כל ארוע, בעבר או בהווה, מורכב מאינספור רכיבים קטנים כגדולים, פרטיים וציבוריים, סובייקטיביים ואובייקטיביים וכו’. לכן, שום הצגה תיאורטית של ארוע (ארוע עבר או ארוע הווה – זה לא חשוב) אינה העתק מדוייק של הארוע. היא גם לא צריכה להיות כזאת. תפקידה של התיאוריה הוא לכונן בתודעה הבנה רציונאלית מתו?וכת של הארוע, לא סתם "לשחזר" אותו. את זה אי אפשר לעשות בלי הכלים הקוגניטיביים של ההבנה הרציונאלית: קלסיפיקציות, הכללות, לוגיקה, סיבתיות, הבחנה בין עיקר וטפל, וכן הלאה. את הפער שבין הסובייקט המכיר והאובייקט המוכר אי אפשר לסגור פשוט על-ידי ביטולה של האקטיביות המחקרית, והסתפקות במניה של כמה שיותר מרכיבים של האובייקט. את הפער שבין הסובייקט לאובייקט אי אפשר לסגור עולמית! אפשר לגשר עליו, לנסות להתקרב ככל האפשר אל האובייקט, אבל בדיוק לשם כך נחוצה הכרה אקטיבית, בדיוק לשם כך נחוצה ההיסטוריה המדעית – כדי להכיר את האובייקט שהוא העבר.
    תיאוריה מודעת לעצמה מכירה בפער שבין הסובייקט לבין האובייקט – בין ההיסטוריון לבין מושא מחקרו. לכן היא נזהרת, למשל, שלא להפעיל באופן לא ביקורתי על אובייקט המחקר שלה שיפוטים פוליטיים או מוסריים המקבלים את משמעותם רק בהקשר של עולם-ההווה של החוקר (ולא בעולם-העבר שאותו הוא חוקר). דומה שזהירות זו נראית לך מיותרת. גם משום כך קשה לראות במאמר שפרסמת לעיל היסטוריה של ממש.
    לאמור, ההכללה שהצגת: "ציונות היא קולוניאליזם" היא מפוקפקת לא משום שהיא הכללה, אלא משום שהיא הכללה גסה, ראשונית, לא מספיק רגישה לעובדות, לא ביקורתית ביחס לעצמה.
    ובאופן רחב יותר אפשר לומר שאת ריבוי הסתירות הפנימיות, הפירכות, חצאי-האמיתות וההטעיות שבדבריך (שחלקן נמנו בדברי הכותבים שלעיל) אפשר לייחס לסירוב שלך לשמור על הפער המחקרי בינך לבין מושא המחקר.כך אתה משליך על העבר את האידאולוגיה והפסיכולוגיה שלך, או אולי את עמדותיך והשקפותיך הפוליטיות ביחס להווה (עמדות והשקפות שהן לגיטימיות כשלעצמן, כשהן מוצגות כפי שהן ולא באיצטלא של דיון היסטורי). אתה מחפש ב"עבר" את הרצל והציונות, אבל אינך מוצא שם אלא מהדורה נוספת של ד"ר יחיעם שורק.

  30. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעידו:
    כל מדינה רשאית להגן על עצמה, בהיבט הגשמי וגם המהותי. השאלה היא איך. ארה"ב בוחרת, זה שנים רבות, לחפש את הפרוטה מתחת לפנס הקרוב, ולא להוגיע עצמה בפיתרון ממושך, לא אינסטנטי, נעדר פוליטיות ודורש הרבה מאמץ. בארה"ב ישנה "מילת קסם", שאף אצלנו, במדינה ה"מה-זה-ליברלית", מאמצים אותה בכסות זו או אחרת, ושמה "ביטחון לאומי". ובשם "הביטחון הלאומי", כן קשור, לא קשור, מקלף המימשל זכויות אזרח. זו איננה דמוקרטיה. לך אחורה 70 שנה, עיין בספרו של איאן קרשו ותחכים.

    יפתח, אין לי כל חשק לנהל איתך ויכוח לגביח מהויות היסטוריות (קרא את רנקה, ג’ונס, סטיוארט, ווילרבאום ועוד) ואזי נוכל להמשיך. אך בסופר קצרה: היסטוריה הינה המארג הכמעט אינסופי של כל ההתרחשויות, היצירות ואף המחשבות שנחשף אליהן כדור הארץ מראשיתו. הייתי אף מעז להפנות אותך לספר לימוד שכתבתי פעם לתלמידי כיתות ד-ה לגבי ההכרה עם ההיסטוריה, אך איני רוצה לפגוע חלילה או להעליב. מתוך כך תבין שאין כלל מקום להכללות. ואגב, אין, לא היה וכנראה שגם לא יהיה העתק מדויק של אירוע היסטורי, למעט אולי מישחקים היסטוריים וירטואליים-ממוחשבים.

  31. יונתן ליבנה ליפתח הגיב:

    אני לצידך בגישה התיאורתית אל ההיסטוריה אלא שאז הויכוח בינך לבין שורק הוא רק של מידה (לא של עמדות סותרות) והשיפוט שלך אותו ואת כתיבתו מעט מחמירה בעיני. מלאכת הגישור כמו כל פעולה הכרתית היא תמיד טעונה פוליטית (וטוב שכך, כפי שהיטבת לכתוב בהקשר של המכללה). כלומר, ברור ששורק משליך על העבר את האידיאולוגיה והפסיכולוגיה שלו – ככה זה כשכותבים על העבר. לטעמך הוא הגזים, לא הפעיל די ביקורת עצמית? יתכן. אבל האם כל מה שהוא מצא זה גירסה נוספת שלו עצמו? (לא שיש לי בעיה עם הגדרה כזו ובלבד שגם דבריך שלך ודבריי שלי, וגם דבריהם של היסטוריונים מקצועיים ייכללו תחת אותה קטגוריה – להבנתי אתה רוצה לשמור על מושג האמת "האמיתית" ואז לטעמי יש לתת למאמר של שורק מעט יותר חופש ביטוי ממה שנתת).
    אמנם אין להסתפק בקטלוג הציונות כקולוניאליזם, יש בה צדדים נוספים. ובכל זאת האם לא מצאת שום עניין בציטוטים שהביא שורק (ובהשלמתם על ידי המגיבים)? האם זווית המבט הפוסט-קולוניאלית על הציונות לא תורמת מאומה להתקרבות אל אובייקט המחקר? ברור שזה לא כל הסיפור, ואולי אפילו רק מרכיב קטן "בסיפור המלא". אבל מי יתימר היום לתאר את הסיפור המלא, ועוד במאמר קצר בעיתון אינטרנטי?

  32. יפתח גולדמן הגיב:

    ליונתן ליבנה
    ודאי שאין להתעלם מן הקשר שבין הציונות לבין הקולוניאליזם, ומן המאפיינים הדומים שבין שתי התופעות ההיסטוריות הללו. הצגת הציונות בהקשר של הקולוניאליזם האירופי יכולה בהחלט להוות נקודת פתיחה טובה לדיון היסטורי. אבל, אם באמת רוצים לקיים דיון היסטורי – זו רק נקודת הפתיחה שלו. ברור מעמיק של תופעת הקולוניאליזם ושל תופעת הציונות חושף, בצד הדמיון, גם הבדלים מהותיים המקשים על הזיהוי הפשטני ציונות=קולוניאליזם (דבר זה נאמר במפורש גם על-ידי כמה היסטוריונים אנטי-ציונים מובהקים).
    לתחושתי, הבעיה במאמרו של שורק היא שהוא לא מעוניין כלל באמת ההיסטורית, אלא בהטפה אידאולוגית. הוא מניח כמובן מאליו שהמלה "קולוניאליזם" מתפרשת אצל הקורא כמלה גסה, מעין קללה בז’ארגון של אינטלקטואלים (ומניח גם שכך ראוי שתתפרש מלה זו). מטרתו ה"פדגוגית" היא לייחס את הקללה הזאת לציונות. אין כאן חקירה מעמיקה ורגישה למורכבויות – לא של הציונות ולא של הקולוניאליזם (ממש כמו שבפסוק "השופט בן-זונה" לא מתכוונים אוהדי הכדורגל להציג תזה מחקרית – לא על השופט ולא על צאצאיהם של זונות).
    ההיסטוריה של הציונות נחקרה על ידי היסטוריונים רבים וטובים, ציונים ואנטי-ציונים. למרבה הצער, היא משמשת נושא חביב גם על פסוודו-היסטוריונים שאינם מבקשים להבין אלא לרומם (במחנה הציוני) או להכפיש (במחנה האנטי-ציוני). פלקאטים דוגמת אלה שמצייר יחיעם שורק הם א-היסטוריים ממש כמו הפלקאט הציוני המצוייר, למשל, בפרק ה"היסטורי" של מגילת העצמאות.
    ודאי, חייב להיות קשר של השפעה בין המחקר ההיסטורי והאידאולוגיה הפוליטית האקטואלית. אבל אצל ציונים ואנטי-ציונים נלהבים מדי, במקום שהמחקר ההיסטורי ישכיל את האידאולוגיה ויכוון אותה, האידאולוגיה קובעת א-פריורית את מסקנות המחקר ההיסטורי.

  33. עדו ליחיעם הגיב:

    תשובתך לדברי היא דוגמא לסיסמאות ילדותיות במקום מציאות. כל אחד מאיתנו הוא אנרכיסט קטן בעימקי נשמתו. מי לא היה רוצה לחיות ללא משטרה ללא מס הכנסה ללא מדינה בכלל ולראות איך הכל מסתדר מעצמו וכולם מאושרים. בעיה קטנה באידיליה – יש אנשים רעים בעולם, טרוריסטים למשל, קבוצות אנשים שרוצות להשתלט עליך ועל ביתך ועוד. זה השלב שבו גם הכבשים מבינות את יתרון הגודל והכוח ומתארגנות למדינה, ובמדינה יש מגבלות – מס הכנסה, החלטות וקביעות למי מותר לעשות מה לאנשים אחרים כמו מניעת אפשרות תנועה ממי שחשודים בפעולות טרור. אז אפשר לילל כמה שרוצים שזה פוגם בדמוקרטיה וזה ממש לא יפה אבל זו השיטה הטובה ביותר כנראה למינימום מגבלות ועדין לחיות. אז להגיד שבגלל זה ארה"ב היא לא דמוקרטיה זה כמו להגיד שגרמניה הנאצית היתה דמוקרטיה כי הרשו לחלק מהאנשים לנשום.כמו שאמרתי בהתחלה – חלומות לחוד ומציאות לחוד.

  34. דודי הגיב:

    אני רוצה לחזק את דבריו של יפתח גולדמן על השימוש המניפולטיבי והלא רציני שעושה ד"ר יחיעם שורק במונח קולוניאליזם בהקשר הציוני, בדומה לשימוש המניפולטיבי שעושים "ציונים" רבים. כל אלו פלקטים שלא רוצים ולא מאפשרים דיון אמיתי.
    אפשר להרחיב שכל הדיון הזה נופל בקטגוריות שאינן לגמרי אמיתיות: האם היהודים שבאו הנה היו בעלי אותן מטרות? כלל לא, היו בהם רבים שרצו ממש להשען על אירופה כדי להפוך את הערבים לעובדיהם הזולים או המגורשים, והיו גם אחרים.
    כנ"ל אצל הערבים היו מטרות שונות של ממש.
    לא ארחיב כאן כי זה ארוך (אבל מענין) וזה מורכב כי למרות המחלוקות הפנימיות בכל קבוצה – הענין הזהותי/לאומי שיחק תפקיד בטשטוש המחלוקות (וזו מטרתו של הימין בכל לאום – תמיד).
    בענין הזה הפוסט/אניט ציונים מ"שמאל" הם שותפים נאמנים של ה"ציונים" (אני כותב במרכאות כי הם בעצם אנטי-ציונים) מההתנחלות והימין.
    ואם להתייחס בקצת למאבקים עליהם דובר כאן, הרצל רצה לעשות מהפכה בעם היהודי, מהפכה חברתית, וכאשר הגיע למסקנה שזה לא יוכל לקרות באירופה בגלל ששם יש מי שמרויח מהשימוש ביהודים כשעיר לעזאזל – החליט להציע תנועה החוצה שמטרתה העיקרית היה שינוי חברתי!! הרצל עצמו אמר שבלי זה כל המאמץ שלו לא שווה.
    מה היה השינוי החברתי הזה?
    הרצון למשל לבנות חברה שהרווח בה מיוסד על עבודה ולא על עסקי פיננסים (הלאמת הבנקאות והבורסה – היו מהרעיונות המרכזיים שלו, כמו גם התנגדות לקרקע פרטית).
    במסגרת זו הרצל פעל גם לראות עם מי הוא מתחבר באירופה, באימפריה העות’מנית ובפלשתינה.

    בקיצור – אם רוצים לבדוק את הדברים ברצינות –
    אפשר ורצוי, ואז נמצא שהיה מי שהשתמש בסיסמאות "ציוניות" כלפי חוץ כדי לנצח את יריביו מבית, כך היה גם אצל הערבים – השימוש באנטי יהודיות כדי לנצח את יריביך מבפנים.
    זה ממשיך לקרות היום וזה בערך מה שיחיעם שורק עושה כאן.
    אז בואו נחזור לענין.

    וההערה אחרונה לענין הקרקע – הרעיון שהקרקע הוא של החברה היה של הרצל (לצורך זה הוקמה הקק"ל) ובהמשך התגלגלה לכך שהקרקע תהיה רק של היהודים, אך זה דרכם של דברים שגלגול החיים (ובמקרה זה התפתחות המאבק היהודי-ערבי) מביאים דברים למקום אחר ממה שהתכוון המקים.
    כמו שהקומוניזם ברוסיה – ובטח מימושו הסטלינסטי – אינו קרוב למטרות פעולתם של מרקס ואנגלס.
    ודבר אחרון – יש אכן פטרנליזם בהתיחסות שלי (ושל הרצל) לערביי פלשתינה, כמו שיש פטרנליזם בהתייחסות של ד"ר שורק, ויש פטרנליזם רב אצל ערבים כלפי וגם אחד כלפי השני, צריך מתישהו לקיים דיון מהותי על המושגים "פטרנליזם" "אוריינטליזם" שבאמצעותם נעשית השתקה אנטי-מוסרית ומזיקה.

  35. שלום הלוי הגיב:

    האם הציונות קוניאליסטית ?
    כל אדם נורמלי הקורא את סיפרו של הרצל "אלטנוילנד" רואהמיד שמדובר ב"חלום".אמנם החלום הוא על התיישבות בארץ ישראל אך הוא יכל להתקיים בכל מדינה אחרת ו/או עם אחר . באשר לקוניאליזם .
    האם מישהו נתן את דעתו על מספר התושבים הערבים שחיו בארץ ישראל ? המצב הדמוגרפי ? המצב הכלכלי ? ועוד שאלות חשובות בנושא ההתיישבות בארץ ישראל (יהודים, נוצרים, ומוסלמים) .
    בתחילת המאה ה-19 חיו בארץ ישראל כ-150 אלף תושבים בלבד !!! מתוכם חיו בירושלים כ-75 אלף . מספר היהודים היה כ-25 אלף נפש .
    ביתר הישובים בארץ חיו בכפרים קטנים עד מאד עשרות עד מאות תושבים ערביים בלבד.
    (בסיור בכפרים הערביים , תוכלו לראות את גרעין הכפר שמסביבו חיו התושבים)
    כל רובו של "העם הפלסטי" הקיים היום בארץ הם מהגרים שהגיעו לארץ מארצות הים התיכון , מצפון אפריקה מצריים העליונה, ורחבי המזרח התיכון .

    מפאת קוצר הזמן המשך התגובה בעתיד .

  36. יעקב אמיר הגיב:

    בקולוניאליזם תמיד ישנה מעצמה מרכזית השולחת את אזרחיה להתנחל בארץ רחוקה על מנת לנצל את אוצרותיה. בשום מקרה לא היה כל קשר היסטורי בין המעצמה הקולוניאלית לבין הקולוניות. מסיבות אלה התנועה הציונית אינה היום ולא הייתה בעבר תנועה קולוניאלית.
    אני מקווה שיחיעם שורק אינו שולל שהעם
    היהודי של היום הוא צאצא ישיר של תושבי יהודה
    שהוגלו מארצם לפני אלפיים שנה. יש להזכיר לשורק שמנהיגים ציונים התייחסו לתושבים הערבים
    של הארץ. למשל זבוטינסקי כתב שאם נשיא המדינה
    העיברית יהיה יהודי, סגנו יהיה ערבי ולהפך. הוא דם כתב שבמדינה היהודית שתקום:"ירוה לו
    משפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני".
    לפי כל הקריטריונים המקובלים התנועה הציונית
    לא הייתה תנועה קולוניאלית וישראל אינה מדינה
    קולוניאלית.
    אבל אם שורק סבור שהיא אכן כזאת, נשאלת השאלה, מדוע הוא ממשיך לחיות בה? הרי בעצם נוכחותו בה, בעבודתו בה, בתשלום מיסים,
    הוא מחזק את המדינה הקולוניאלית. איפה ההיגיון?

  37. ציוני גאה – ד"ר שורק שכח את הקולוניאליזם הערבי הגיב:

    הקולוניאליזם הערבי מוסלמי יצא מחצי האי ערב לפני כ 1500 שנים מחצי האי ערב וכבש את כל ארצות המזרח התיכון תוך כדי רמיסת זכויותהם והטמעתם של התושבים המקומיים בתרבות האיסלאם.

    האם זה היה אז לגיטימי ? או שזוהי דרכה של היסטוריה.
    מדוע אם כך זוכה הציונות לטפול המיוחד שניתן לה מצד "שוחרי טובתה"

    וברצינות…
    גם אם החתה הציונות תנועה קולוניאליסטית הרי היא התפתחה במסגרת חברתית מדינית שונה לגמרי מזו המקובלת היום.
    לתייגה "כגזענית וכמנשלת" ע"פ קריטריונים "מתקדמים" של "היסטוריונים חדשים" ומחפשי נראטיבים אינו היסטוריה אלא המשך הפולמוס הפוליטי בדרכים פסאודו מדעיות.

  38. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לכל מגיבי היקרים שלום

    להלן תמצית מיקרוסקופית של רה-תגובות:

    גלילי: קשה לי להתמודד עם טענתך, כי הנני "היסטוריון מגוייס". התאהבת בהאשמה פלקטית ואני מצווה להוכיח "שאין לי אחות". נו באמת!
    אכן מרבה אני להתמודד עם מיתוסים. עם זאת, לא מתוך כוונה אימננטית-סהרורית של תזזיות ניפוץ, אלא בחינת המיתוס אל מול מציאויות היסטוריות ולעיתים גילויים ארכיאולוגיים ואפיגרפיים חדשים.

    עידו: אינני אנרכיסט ואף לא ניהיליסט. דע לך שהדמוקרטיה האמריקאית חקוקה בעט ולא בדם. עניינה תיאורטי ולא פרגמטי (עיין למשל ערך "גוואנטנמו").

    דודי: הלאמת בנקים ובורסה מתאימה לתפישה ההרצליאנית של "דמוקרטיה-אריסטוקרטית" כפי שהוא מכנה אותה, שהיא לא-קפה-ולא-תה, ופניה לעשירי החברה ולשועיה. הקרקע של החברה על-פי העקרון של קק"ל זה דבר טוב וראוי, אלא שמדובר בחברה של היהודים. העיסקאות הפיננסיות-נדל"ניות של קק"ל נגועות בלא מעט נישולם של ערבים-פלשתינאים.

    שלום: רוב העם הפלשתינאי אינו מהגר מארצות הים התיכון (בשונה ובמהופך מקורות עמנו, זה שהגיע לארץ משיקולים ציוניים ואחרים, מהיכן?).

    יעקב אמיר: מומלץ לך לעיין במאמרי "אשרי גולה אני", אשר התפרסם באתר "הידען". קרא והחכם.
    הציטוט מז’בוטינסקי ראוי ומכובד, אלא שזו טיפה בים נוכח העמדות הכוחניות והפטרנליסטיות של ההנהגה הציונית והיישובית בשטח המנדט.
    מדוע אני חי פה? מעבר לסיבות הביולוגיות-הפרוזאיות ולשיקולים האנטי-ציוניים (להרוס כל מיתוס מזדמן. איך לא?!), אני ושכמותי נלחמים למען תיקונה של חברתנו. ומהיכן, ומאיפה? אם לא מעין הסערה.

  39. יעקב אמיר הגיב:

    ליחיעם,

    קראתי את "אשרי, אני גולה" ולא החכמתי כלל.
    עובדה היא, שלמרות שהיהודים עזבו את הארץ, מרצון או בכוח, הם הצליחו לשמור על קשר ריגשי עם ארץ ישראל. בניגוד לעמים אחרים מהתקופה ההיא, העם היהודי לא נעלם. הוא הצליח לשמור על זכרונו ההיסטורי במשך כמעט 1800 שנה. במאמרך אינך שולל את העובדה שאתה ואני, היננו צצאים ישירים של אותם תושבי ממלכת יהודה שהתגוררו בה לפני 1800 שנה.
    העובדה שהעם הזה הצליח לחזור למולדתו אחרי שנים כה רבות ולהקים מחדש מדינה עצמאית ולהחיות את שפתו המקורית, שהייתה שפה מתה במשך למעלה מאלף שנה, הינה תופעה היסטורית ללא תקדים. כל היסטוריון אוביקטיבי היה וודאי מבין זאת. אך מורה להיסטוריה, החדור שנאה ובוז לציונות ורואה את תפקידו העיקרי בניפוץ המיטוסים הציוניים, איננו יכול להודות שיש משהו חיובי בציונות, אפילו אם זה משהו מזערי.
    אם אתה סבור שישראל הינה מדינה קולוניאלית, ואתה ממשיך לחיות בה, מתוך "נוחות פרגמטית" הרי
    שאתה מפגין דו-פרצופיות למופת.
    אגב, למרות מאמציך הרבים, כל המיטוסים הציוניים שרירים וקיימים. כי לא ניתן לנפץ אמת
    היסטורית.

  40. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    יעקב חביבי שלום

    קראת את מאמרי ולא הושכלת-הוחכמת, מכיוון שקריאתך היתה סלקטיבית-מסוננת.
    אין שום ודאות, אף לא גנטית, כי כל המכריז על עצמו או המכריזים עליו כיהודי, מקמצ’טקה ועד גדות הפוטומק, מרייקיאוויק ועד פרטוריה, הוא אכן צאצא של יהודאיות-ישראליות-שומרוניות-יהודיות של העידן הקדום.
    שנית – במהלך כל תקופת הגלות לא היתה נהירה, ואף לא טפטפת, למעט אירועים מיוחדים ומגמות ייחודיות, לכיוון חופי הארץ, וזאת בשעה שהשערים כלל לא היו חסומים.
    שלישית – תיקון טעות פטלית: הביטוי המנטראי "העם חזר לאחר …" הינו מיתולוגי ומגוייס. הציונות היתה מוקעת ומושמצת מחד ומאודשת-מתאודשת מן הצד האחר. רוב רובו של הציבור היהודי באירופה כלל לא חלם ורצה לפקוד את שערי הארץ, קל-וחומר בהתייחס ליהודי העולם. בדוק כל עליה וראה כי מדובר בטפטפת מגורענת של פקידת שערי הארץ מול גלים סוחפים של הגירה. יתירה מזאת, הביאה לארץ היתה כורח של "בעיטה הגונה בעכוזו של היהודי". לולי ולולי ולולי … ספק אם היתה מתפתחת פה יישות ציונית כלשהי ובוודאי שלא מדינה. וכיום, איך תסביר את העובדה, שלמרות שמחזרים אחר כל עולה פוטנציאלי (בהיפוך כמעט, ובוודאי שאובייקטיבית-פרגמטית, בעידן הציוני-יישובי), שעל אף מצבים לא קלים (כגון בארגנטינה) כמעו ואין פוקדים יהודים את שערי הארץ. חומר למחשבה!!

  41. אמיר ליחיעם הגיב:

    אתה טוען שלא הקיימו געגועים ורצון לחזרה לארץ?
    מה עם " ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"?

  42. בורות או רשעות? הגיב:

    יחיעם שורק כניראה ‘לא שמע’ על העליות של יהודים לא"י במהלך ההיסטוריה: אם זה במאה ה-16, ה-17 או עליית החסידים במאה ה-18 ועל כך
    שבראשית המאה ה-19 היו כ-20% מתושבי הארץ יהודים.

    הוא גם ‘לא יודע’ שבתקופת המנדט עלו כ-400 אלף יהודים.

    הוא גם מתעלם מהעובדה שמאז הקמת המדינה עלו למעלה מ-3 מיליון יהודים, מהם כ-1.2 מיליון רק ב-15 השנים האחרונות.

    והוא עדיין לא הבחין בעובדה שתהליך שיבת ציון ריכז במולדת בתוך כ-100 שנה כמחצית מהעם היהודי בעולם ושמדינת ישראל קלטה בשנות קיומה באופן יחסי לאוכלוסייתה יותר מהגרים מכל מדינה אחרת בפרק זמן זה.

    נכון, לא כל ההגירה היהודית בעולם מגיעה לישראל. SO WHAT?

    במקום ‘לשמוח’ על כל יהודי שלא מגיע ארצה הייתי מציע לו ‘להתאבל’ בפומבי על המיליונים שהגיעו, כן ירבו.

    ואגב: לא כל יהודי בעולם צריך להיות פיזית צאצא של גולי יהודה וישראל. די בכך שהוא משתייך לקולקטיב הדתי והלאומי שהם יצרו.

    האם כל ערבי בא"י הוא צאצא של לוחמי הנביא שכבשו אותה בג’יהאד אכזרי במאה ה-7? וכמה מהם הם צאצאים של ממזרי הצלבנים, למשל?

  43. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    אמיר מיחיעם

    והרי זו בדיוק הנקודה. הקשר בין חלק מהעם, המפוזר בעולם, לבין ציון, התבטא לאורך ההיסטוריה, בתפילות, בפיוטים, בתחינות ובגעגועים, וזהו-זה. הללו הסתפקו בכך, כאשר החלופה – העליה לארץ – קשה ומעיקה מכל הבחינות, פיזית ונפשית. מסיבה זו פרחה התופעה המשיחית, כלומר קץ הגלות יתממש כתוצאה מפעילות ניסית-פלאית-משיחית, ולא ממעשה אדם. מסיבה זו נתפשו כל המגמות הפיזיות לקידום העלייה לארץ כהתערבות בוטה בעבודתו של המשיח ומעין רציונליזציה לביאור עיכוב ביאתו.

  44. יעקב אמיר הגיב:

    ליחיעם,
    מחקר גנטי של השנים האחרונות הוכיח שיש קשר
    גנטי ברור בין יהודים מאיזורים שונים בעולם. יהודי תימני קרוב יותר מבחינה גנטית ליהודי אשכנזי בגרמניה מאשר לשכנו התימני המוסלמי. קרא מחקריו של המר (M.F. Hammer, Proc. Nat’l Academy of Science, May 9, 2000). קרא על גן הכוהנים (The Kohanim Gene), אשר מראה בברור שרוב רובם של אלה ששמם כהן, לא חשוב אם זה כוהן הגר במרוקו או באנגליה, הינם נושאי הגן הזה. אם תרצה או לא, המדע תומך בקיומו של עם יהודי. רובו של העם הזה, מקורו בממלכת יהודה.
    אין זה חשוב כלל שלא הייתה עליה המונית בעבר, ואין זה חשוב שרוב היהודים "חיכו למשיח". מה שחשוב הוא שהמיעוט הלא משיחי הצליח
    להביא לכך שהעם היהודי אכן "שב לארצו". אפילו
    אתה אינך מסוגל לשלול עובדות היסטוריות. חמישה
    מיליון יהודים יושבים היום במדינתם העצמאית,
    ומדברים בשפתם העתיקה ששבה להיות שפה חיה. הישג זה של העם היהודי הינו ללא תקדים
    בהיסטוריה האנושית.
    לידיעתך, היום חיים יותר פולנים בציקגו מאשר
    בוורשה, ויותר אירים בבוסטון מאשר בדבלין. היהודים כמו הפולנים והאירים, חופשיים לבחור
    היכן להתגורר. לצערך, בחרו חמישה מיליון מהם
    ליהות אזרחי ישראל, וכך להוכיח לך, יום יום, כמה שאתה טועה.

  45. שי גרכאן הגיב:

    ציונות היא קולומיאליזם.
    כן. גם כיפה אדומה ראויה להיתבע על התעללות בחיות ושילגיה על התנחלות בלתי חוקית וניצול עובדים, ויאנוש קורצ’ק על הסתרת האמת והובלה בכחש ילדים קטנים.
    עם מילים אפשר לעוות ולעשות הכל. "ד"ר" מגוחך יחיעם שמסתכל על ההסטריה כאילו הייתה כתם רורשך. כל אחד יכול לראות שם מה שהנשמה שלו מקרינה. לא מה שהמציאות הנה.
    קולוניאליזם זה שמדינה אחת משתלטת על ארץ אחרת מטעמים של רצון להתפשטות.
    מאבק לאומי זה שעם רוצה הגדרה עצמית ונאבק על כך.
    השרדות (של עם) זה שעם אינו רוצה להיות נכחד והוא – ככל אורגניזם אחר, נאבק על חייו.
    עכשיו אמור אם ההגדרות האחרות של מאבק לאומי או מאבק השרדות גם הם יכולים להיות מודל להגדרת הציונות. אם גם אלה יכולים להיות מודל אך אתה בוחר להציג זאת דרך המודל הקולוניאליסטי, אזי האוביקטיביות ממך והלאה, וזה אומר שיש לך מטרה אחרת ממה שהצהרת. הצהרת שאתה שואף להזיז אבנים, אך הבחירה שלך להצגת הציונות כרוע על אף אלטרנטיבות אחרות אומרת שבאת לזרוק אבנים, לא להזיזם.
    לך מכאן.

  46. דני ריטר הגיב:

    הבחירה האמיתית אינה בין קולוניאליזם או אי קולוניאליזם, כיוון שקולוניאליזם אינו ניתן למניעה עקב יחסי הכוחות. הבחירה הרלוונטית היא איזה סוג של קולוניאליזם מביא עימו הצד החזק. האם הצד החזק מפתח את המקום אליו פלש לטובתו שלו וגם לטובת התושבים המקוריים, או מנצל את משאבי המקום לטובתו בלבד תוך פגיעה בתושבים המקומיים. הבחירה בין שתי אפשרויות אלו היא אמיתית ורלוונטית, וניתן למצוא דוגמאות לכאן ולכאן במקומות וזמנים שונים. על כן חשוב לעשות את ההבחנה, ולא להטיף באופן כללי נגד קולוניאליזם.

    אין ספק כי הרצל נמנה על המחנה הקולוניאלי המבקש את טובת המהגרים והתושבים המקומיים יחד. הכפשתו תוך טשטוש ההבדל מזיקה לצד המעוניין בהתפתחות חיובית. יש לציין את התיאור הנאיבי אך אפשרי ברומן "אלטנוילנד" של השתלבות הערבים הפלשתינים בחברה החדשה, ואת החשיבות שיחס לכך הרצל. על פי החזון המוצג ברומן כל התושבים הערבים המקוריים נשארו בפלשתין, ולא נכפתה עליהם הגירה. אפשרות ההגירה הכפויה מוזכרת בפירוש, וניתן להבין שהרצל היה מודע לסכנה של קונפליקט לאומי, ולפיכך מתווה ברומן תוכניות לדו קיום. על פי הרומן לפלשתינים זכויות שוות לזכויות היהודים, ובעיית הבעלות על הקרקעות נפתרת על ידי בעלות מדינה שוויונית. הרצל גם חזה ב"אלטנוילנד" כי תקום תנועה לאומנית דתית יהודית אשר תתנגד למתן זכויות שוות לפלשתינים, ותדרוש כי בחברה החדשה יהיו יהודים בלבד. הוא צפה כי תנועה לאומנית זו תהיה חזקה מאד, ואף תזכה בשלטון. מעניין מדוע קטעים מרגשים אלו מ"אלטנוילנד" אינם ידועים ואינם מוזכרים. יתכן והסיבה לכך היא הנימה האנטי דתית החריפה בתיאור המפלגה הלאומנית שמנהיגה הרב גאייר. גאייר הייה רב אנטי ציוני בגולה, וכאשר ראה כי הציונות מצליחה עלה לארץ והפך פולטיקאי לאומני אולטרא ציוני. חבל כי הטקסטים של הרצל כמו גם סיום ספרו "אלטנוילנד" – "ואם לא תרצו תישאר זו רק אגדה" אינם ידועים ומצוטטים במדויק.

  47. לד"ר יחיעם הגיב:

    אנשי העלייה השנייה (אנשי כנרת ודומיהם) באו לארץ להקים בה חברת מופת לא מתוך עליונות על התושבים הערבים אלה מתוך שליחות של העם היהודי. אני לא רואה בשאיפה לייצור חברה טובה יותר התנשאות, הרי גם אתה ציינת שאתה נשאר פה כדי לתקן את החברה. האם מתוך התנשאות אתה עושה זאת? אני מאמינה שלא.
    הבעיה של הרצל היא שהוא הסכים "להתפשר" על סוג החברה שתווצר פה מתוך הפחד והדחיפות להקמת המדינה ולדעתי מתוך אותו פחד הוא גם העדיף להתעלם מהאוכלוסיה היושבת בארץ.
    לדעתי הציונות של הרצל והציונות של ברנר וא.ד. גורדון היא לא אותה ציונות.

  48. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ראשית – הביטוי "חברת מופת" מתאים יותר, היסטורית, סמנטית ובכלל דייקנית-תיעודית לאנשי העליה השלישית (אגב, כיום במחקר כבר לא ממספרים עליות, ובצדק, מאחר שכל עליה ועליה מורכבת מגלים ומתת-גלים של גורמים ציוניים השונים אלו מאלו), אך אין זה משנה כהוא-זה, שהרי גם אנשי "החלוץ" וגם חברי "גדוד העבודה וההגנה" של ימי העליה השלישית, היו נגועים בפטרנליזם ובתחושת קולוניאליות כלפי ערביי האזור.
    שנית – אומרים הרי כי "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות", ומתוך כך אינני בא לקטרג ולהשחיר את מפעלם של אנשי העליה השנייה (ואת לבטח מתכוונת לקבוצה הקטנה, הגרעינית, האידיאולוגית-סוציאליסטית של העליה, שמנתה כעשירית מכלל העולים), אלא מאי? כי המנטרות המקודשות, בעיניהם לפחות, של "כיבוש העבודה", "כיבוש השמירה" ו"כיבוש הרביעה" (המרעה הלילי), לא היו, ואיך שלא נהפוך אותם, אלא ביטויים מכובסים לנישולם של הערבים הפלשתינאים המקומים. מעניין לקרוא בכתביהם ובהגותם של משוררים, סופרים ופילוסופים בריטים, צרפתים וגרמנים של שלהי המאה ה-19, המקדשים את הקולוניאליזם של האימפריה שלהם על-ידי המתקת הגלולה בכל מיני ביטויים מכובסים כגון: תירבות הפראים-הנייטיבס, הפרחת השממה, קידושי עבודה ותעסוקה (מוכר לנו מאיזשהו מקום?!). אז איך אומרים החבר’ה: "אז מה הקטע?!" ובולטים מהם בהתנשאותם ובמדיניות הנישול היו המתיישבים האירופיים ברחבי אמריקה הצפונית ואיזה מרחצי דם הם עשו לאינדיאנים. אז מה הקטע?

  49. אור דורון הגיב:

    תגובה לגלילי ונתן, שלום רב.
    אכן מן ההגינות להתעמת עם העובדות ולא לפטור עצמך בלא כלום – העיקר הוא לא שדברי צד שני שיקריים ודברינו אמת לאמיתה, העיקר להציג דברים בהגינות ויחיעם מציג זאת כך, לדעתי, על כל פנים.
    ולדברי יחיעם שורק.
    הטיעון שמעלה שורק מעוגן בכתובים. זוהי גישה מאד מעניית מאד מעניינת וניתוחה נאמן למחקר המדעי. כמי שהיסטוריה היא מקצועו ונר לרגליו הייתי מבקש ממך, מר שורק הנכבד,לנסות להמשיך את הניתוח באשר לממשיכיו של הרצל כמו ז’בוטינסקי ו"חומת הברזל" שתפריד בינינו לבינם אך תוך הכרה בשני עמים ופשרה ולעומתו אבי "דת העבודה" אהרון דוד גורדון שכמו הרצל התעלם מתושבי הארץ וטען שארץ ישראל תגאל על ידי היהודים החלוצים החוזרים לארצם (כל השטח), ועד לממשיכיהם כיום שעליהם לא ארחיב את הדיבור בהערתי זו.
    מעניין!

  50. אור דורון הגיב:

    יעקב אמיר.
    למרות התגובות לדבריך אכן יש מקום לצרף את הדברים למכלול ההשפעות על שהתרחש באזורנו. לא מדובר בתמונה שהיא דיכוטומית – שחור לבן אלא בצירוף של השפעות וגורמים שהביאו להיווצרותה של המדינה היהודית (לשמחתי ולשמחת רבים). אבל פטור בלא כלום לא אצא מיתוס אינו בהכרח אמת לעיתים קרובות היפך הוא הנכון אך המיתוס מסמל ערך שעליו ארצה לחנך את ילדי, משפחתי, "עמי החדש" וכיו"ב. כמו בהיסטוריה אין זה חשוב ב’אמת’ מה היתה הסיטואציה, חשובה הפרשנות של מי שפעל, רשם, ניצח או במילים אחרות רשם את ההיסטוריה (רשם לאו דווקא בכתיבה אלא ביצירת האירועים.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים