הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 ביוני, 2004 9 תגובות

באווירה ובפרקטיקה הפוליטית בארץ לא נראה שיש לתנועת הסרבנות סיכוי ליהפך לתנועת המונים שתכבוש את דעת הקהל; נראה כאילו התומכים בסרבנים יודעים בעמקי נפשם, שעשייתם לא תשנה את המצב הפוליטי מעיקרו. ברשימה קצרה זו אני מבקש להעלות אספקט של פעולת מחאה, שלמיטב ידיעתי כמעט לא זכה עדיין לדיון פומבי. כוונתי היא להראות שמלבד הסירוב של אנשי מצפון לשרת בשטחים, יכולה להיות מטרה חיובית מוצהרת למעשיהם; שמלבד המחאה – החשובה מאין כמוה – המעלה על נס את מה שאין בעל המצפון מוכן או מוכנה לעשות, זכותו ואולי גם חובתו של הסרבן להציב מטרה שלמענה הוא נאבק, ושלהשגתה הוא יוכל לצרף עוד רבים מתוך השכנוע שמאבקו אינו ערטילאי וחסר תכלית.

ההאשמה העיקרית המופנית נגד המסרבים לשרת בשטחים היא, שסרבנותם היא עבירה נגד חקיקה דמוקרטית; אם יכלול הסירוב יותר מאלפים בודדים – כך אומר רובו של הציבור המתנגד בלבו לכיבוש – יבוא הקץ על הדמוקרטיה הישראלית. טענת הסרבנים בתשובה היא, שבדמוקרטיה מותר לאדם לנהוג לפי מצפונו כל עוד הוא מוכן לשאת בעונש שהחוק מטיל עליו אם פעל בניגוד לחוק. מה שאני מבקש לעשות כאן הוא להרחיק לכת ולהראות, שהשלטון בארץ איבד מזמן את הזכות להיקרא דמוקרטי מכל וכל. מעמדה עקרונית זו, אני מאמין, יכולות להסתעף פעולות מחאה מסוג חדש, להתפתח ולצבור תאוצה שתאיים על השלטון גם באיכותה וגם בכמותה.


ידוע כי גם המושלמת שבדמוקרטיות אינה חסונה בפני תהליכים שבסופם בדרך דמוקרטית-לכאורה, עולים לשלטון אלה המצהירים תחילה בריש גלי כי כל כוונתם היא לכונן ישות לא דמוקרטית. ובכל זאת יש לשאול: מהו עיקר העיקרים בדמוקרטיה, ציפור הנפש של צורת שלטון פופולרית זו, שגם הרע שבגזענים מתיימר היום לכבדה ולדבר בשמה? זכותו של כל אדם בוגר לבחור את מוסדות השלטון שלו, תהיה שיטת הבחירה אשר תהיה. היוצאים מכלל זה הם כמובן, תושבים שאינם תושבי קבע, כגון תיירים ואחרים, שבמוצהר אינם אזרחי אותה מדינה.


אך כאן עולה בכל עוצמתה השאלה: מה דינם של תושבי שטחים כבושים? הרי הנכבשים אינם אזרחיה של המדינה הכובשת!


התשובה השגורה לטענה זו היא, שכל עוד נמשך הכיבוש, בשטחים הכבושים חייבת המדינה הכובשת לקיים את השלטון האזרחי, לשמור על זכויות האדם, ועוד (מה שאין ממשלות ישראל עושות, אבל מתהדרות בכל הזדמנות ב"הומאניות" של צה"ל). לדעתי, חייבים כיום להציג את השאלה בדרך שונה לחלוטין: האם אין זו אמת, שכיבוש המתמשך קרוב ל-40 שנה הופך את השלטון בארץ לבלתי-דמוקרטי בעליל?


דבר נפל בשלהי המאה ה-20: כיבוש, כנורמה, פס מן העולם – בודאי מאותן מדינות הקוראות לעצמן דמוקרטיות. טיבט כבושה בידי סין זה יותר מ-50 שנה, אבל סין אינה דמוקרטית; השליטה בת מאות השנים של רוסיה – הצארית, הקומוניסטית, והיום, האוליגרכית – בצ’צ’ניה גם היא מן הסתם אינה מתיישבת עם עקרונות הדמוקרטיה; כיבוש עיראק האומלל בידי "בת-בריתנו" הוא בהגדרתו קצר-תוחלת ועל כן אינו חלק מדיוננו. כל אלה מעמידים אותנו מול עובדה, שצריכה לזעזע כל דמוקרט ולהקפיץ אותו מכורסתו: ישראל היא "הדמוקרטיה הליברלית" היחידה במאה ה-21, השולטת עשרות בשנים בטריטוריה לא לה, תוך כדי כך אינה מעניקה לשליש מתושבי הטריטוריה שבשלטונה את הזכות הדמוקרטית היסודית הנזכרת לעיל.


מה שחייב לחזור להיאמר לדעתי הוא, שהשלטון כפי שהוא, כאשר לשליש מתושבי ארץ ישראל אין זכויות יסוד במשך קרוב ל-40 שנה, אינו יכול להיות מוכתר כדמוקרטיה. אין רעה חולה אחת בישראל (ועל השטחים אין כלל מה לדבר) שאינה נובעת ממצב אנוש זה. אפילו מערכת המשפט, מעוזם האחרון של הדמוקרטים שבינינו, מייצגת רק שני שלישים מאלה שאותם היא שופטת! השחיתות הפושה בשלטון מקורה במצב זה של כל דאלים גבר; חוסר הכבוד לחוק – כנ"ל; היכולת של 60,000 מתפקדי הליכוד להכריע בגורלם של 10,000,000 בני אדם – כנ"ל; תרבות ה"יהיה בסדר", שביטויה העיקרי הוא הזבל של שידורי הטלוויזיה הממלכתית נגועת הרייטינג – כנ"ל; והגרוע מכל: העדר כל קנה מידה מוסרי למה שצריך ומותר, שמביא את הצעיר הישראלי תם הדרך לבלבול עמוק לגבי תפקידו ומקומו בעולם. הידידות הישראלית הנודעת והנאמנות לחבר הולכות ונשחקות במהירות, כאשר רבים וטובים בוחרים לוותר על החיק המשפחתי החמים ובוחרים להגר – כאלטרנטיבה היחידה לקיומם הארעי תחת השלטון הלא דמוקרטי בעליל, שתחת כנפיו ראו אור עולם.


לפני שאצביע בקצרה על המשמעויות המעשיות של קביעתי, ארחיב ואומר מלים אחדות על מהי לדעתי הסיבה עמוקה למצב חולה זה. יסוד מדינת היהודים מוצאו בחטא – שחטאו אחרים לנו. אבל במקביל היינו אנו (או ליתר דיוק, אבותינו הקדמונים) מנסחיה של התכונה הנחותה ביותר של האדם: הבדלנות – שבגרסתה העכשווית מכונה גזענות. ברגע היסטורי שבו נוסחו לראשונה חוקי הצדק הסוציאלי (שמקובל לראותו כמתרחש לרגלי הר סיני), נועדו בני ישראל להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", שתפקידם הראשון, אחרי היותם לעם, הוא להשמיד את כל תושבי כנען, שלא עשו להם כל רע! ספר יהושע נלמד בכל בתי הספר בארצנו, כחלק מעורר התלהבות מההיסטוריה שלנו. ה"ידיעה", שאנחנו טובים מאחרים, מחלחלת בכל בן ישראל מאז ועד היום הזה. מייסד המדינה דוד בן גוריון, הניח שמה שמחייב דמוקרטיות אחרות – הפרדת מוסדות הדת מהמדינה – לא תופש לגבינו. לא פלא הוא שממשיכיו החליטו "לעצום עין" נוכח ההתנחלויות היהודיות הראשונות בשטחים, בניגוד בוטה לחוק הבינלאומי, שלא לדבר על עידודן המתמשך, בכל דרך, אם "חוקית" ואם לא.


איני רוצה לחזור כאן על השאלה מי אשם בסכסוך. מה שאני מבקש הוא להיות ער לקושי העמוק הטבוע בכל יהודי להתייחס אל עצמו כשווה לבני עמים אחרים. האם ניתן לעקור נגע זה מהשורש? תופעת הסרבנות – ובצמוד אליה העשייה ההומניטרית שבאה לידי ביטוי בשפע של פעולות מחאה אחרות – מוכיחה שהדבר אפשרי. מה שאי אפשר לצפות לו הוא, שאותם חלוצי זכויות אזרח ואדם יוכלו להשפיע על מרבית אחיהם תושבי ישראל, ללא הגדרת אופיו הבלתי דמוקרטי של המשטר "היהודי-ייחודי" שתיארתי כאן.


שלילת הלגיטימיות של הדמוקרטיה הישראלית יכולה לשנות דברים רבים מיסודם – וזאת תוך יצירת דגם תחיקתי אלטרנטיבי, שיהווה קונטקסט ברור ומאחד לכל פעולות המחאה, שכה רבות מהן נראות כיום נפרדות זו מזו וגם מנוגדות לחוק.


להלן התייחסות תמציתית לשאלות האלה. אי אפשר ברשימה קצרה להזכיר ולפרט את כל ההבטים המעשיים של הנאמר לעיל. טענתי היסודית היא,  שלרוב הדומם המכיר כביכול בהכרחיות של הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא לצד ישראל, אין כלי יעיל להביע ולהגשים את רצונו. יתר על כן, במצב הנוכחי רבים הסימנים לכך שהרוב בין היהודים מעדיף להישאר במצב הקיים של שליטה על עם אחר, באמצעות המניפולציה של הרוב בכנסת, שאינו מייצג אלא מיעוט בין הים לירדן.


בעוד המהפכה שאני מציע היא מנטלית בראשיתה, יש בה הפוטנציאל לטביעת דפוסים חדשים לעשייה שונה במהותה. השאלה היא, איך להוציא פוטנציאל זה מהכוח אל הפועל.


קריאת התגר המהפכנית על אופי השלטון בארץ מניחה כמושכל ראשון מצב תחיקתי אחר, שבו לכל תושב קבע בין הים לירדן זכות דעה לגבי השלטון שתחתיו הוא חי. רובו של ציבור זה, המורכב מכל תושבי חבל הארץ שממערב לירדן, יתנגד כמובן לטרור; אבל רובו של ציבור זה יתמוך בהקמת מדינה פלסטינית לאלתר. חלקו של ציבור זה אולי לא יהיה מבין גדול בכלכלה; אבל רובו הגדול יתבע משטר, שיאפשר לענייו מחיה בכבוד. חלקו של ציבור זה לא יהיה אמון על דרך חיים דמוקרטית; אבל רובו יצדד בזכות היסוד הדמוקרטית להחליט על טיבו של המשטר המייצג אותו. אפילו לגבי הטענה האליטיסטית, שדרך חיים דמוקרטית אינה מוכרת לעם השכן, יהיה זה בגדר גילוי מעודד, שמספר הולך וגדל של אזרחי מדינת ישראל דוחה את הדגם הדמוקרטי הישראלי ורואה בשכניו הלא יהודים אנשים שווי זכויות לדעה לגבי המשטר השולט בהם. (הערה לגבי אלה שעשויים לטעון שאני מצדד בהקמת מדינה דו-לאומית ובכך מחליש את דרישת הפלסטינים למדינה משלהם: לא מיניה ולא מקצתיה! מה שאני מבקש לעשות הוא לקעקע את אושיות השלטון הקיים – ולגבי מדינה פלסטינית – ראו את שכתבתי לעיל).


הסירוב לשרת בצה"ל מהווה רק את אחת מפעולות המחאה שתקבל משנה לגיטימציה בעקבות האמירה החדשה. פעולות אחרות, השואבות מהמצב המושתת על התעללות בצדק הבסיסי, יעלו על הפרק. אם החוק בארץ אינו דמוקרטי, גם הדרישה לשלם מסים אינה חוקית; גם התחיקה הדתית במדינת ישראל אינה חוקית וכן הלאה. ברור שלקריאה לסרב לשלם מסים למשל, חייבת להיות הכנה יסודית, דבר שאין זה המקום לדון בו – אבל הוא יוכל להיעשות אם וכאשר קריאת התגר על אופי המשטר בארץ תיהפך לחלק מהנוף הפוליטי בארץ.


בגלל האנומליה היהודית ישראלית הנזכרת, לא מוזר הוא שהדעה שהבעתי פה – השואבת את כוחה ממונחי יסוד דמוקרטיים – אינה נשמעת מפי יהודים בכנסת ישראל. מה שאני צופה הוא תהליך שבו קריאת תגר חזיתית על טיבו של המשטר בארץ לא רק תעניק בסיס חוקי ומאחד לתנועות המחאה השונות, אלא תעורר מתרדמתם גם כמה ישרי דרך בין מנהיגי השמאל הציוני לצורך ולהכרח לכפור בלגיטימיות המרופדת, המאפשרת להם לשבת אחר כבוד במוסד המחוקק, וזאת בשעה שאין להם כל יכולת להופכו למייצג באמת, ולהחיל שינוי של ממש ברקמה החרוכה של הדמוקרטיה הישראלית.
מה ששירטטתי כאן אינו יכול לחולל שינוי עמוק בן לילה. מה שאני מקווה הוא, שדיון ברוח הדברים שהיבעתי יחל להתקיים בין אותם אנשים ונשים שהוכיחו למעלה מכל ספק את נכונותם להקריב למען רעיון צודק – גם כאשר אין מלחמתם מביאה להם תגמול מידי. ואמר כבר הפילוסוף, שיותר קל לדבוק בדעה מאשר לשנותה! מה שאני מקווה הוא אפוא, שמתוך ההבנה שמשהו חסר במשנתנו, יהיו בינינו עוד שירצו לדון ולהעמיק בשאלות שהעליתי כאן.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. אורי ברייטמן הגיב:

    אני מסכים בכל לב עם התיזה, לפיה ישראל הלכה והתפרקה מכל סטנדרט דמוקרטי בסיסי, בעשרות שנות הכיבוש.
    יצירתו של משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים, המבוסס על שלילת הזכות לבחור ולהיבחר (שהיא זכות מוחשית, קונקרטית וניתנת להוכחה), מוציא את ישראל ממשפחת הדמוקרטיות. עובדה מכאיבה זו, שנשמעת לרבים כמופרכת, הופכת את כל שלטון החוק בישראל על פניו, ויוצרת תמונת-ראי.
    על נושא זה ביססתי את עבודתי האקדמית בעניין הזכות להיבחר במדינה פוסט-דמוקרטית. אני מזמין את מר מוקדי וקוראי הגדה השמאלית לעיין בגרסה המקוונת של העבודה, שהוגשה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב:
    http://breitman.homestead.com/files/elected/

  2. עדו הגיב:

    תקצר היריעה וגם החשק לסתור את האמור באוסף המשפטים שלמעלה. דוגמא ללוגיקה במאמר הוא המשפט "ישראל היא הדמוקרטיה…השולטת עשרות שנים בטריטוריה לא לה, תוך כדי כך אינה מעניקה לשליש מתושבי הטריטוריה שבשליטתה את הזכות הדמוקרטית…"(לבחור ולהבחר-ע.). אם הטריטוריה לא לה, מדוע היא צריכה לתת את הזכויות הללו לתושבים? מר מוקדי, זכות בחירה אין אפילו למי שמחזיק בתעודת תושב קבע וזה בכל העולם, האם צריך להסיק ממשפט זה שאתה מציע לתת אזרחות לתושבי השטחים? אם כן תגיד זאת במפורש ואח"כ תצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה. סליחה, שכחתי,הפלא ופלא גם השמאל הקיצוני רוצה אותו דבר. כל גבוב המשפטים סובל מהנסיון הנואל להחזיק במקל משני קצותיו וכמובן לא מצליח.

  3. רן הרשברג הגיב:

    עמוס מוקדי מציע להפר את החוק ובכך להביא להקמת מדינה פלשתנאית עצמאית. פרט לכמה אנרכיסטים מהשמאל הקיצוני קיימת עוד קבוצה משמעותית בעם שמוכנה להסכים למעשים כאלו? לא,אפשר לצפות שגם באתר רדיקלי כמו הגדה השמאלית אנשים יכתבו נגד הכיבוש והגזענות שקיימים במדינה אבל גם יהיו מציאותיים. ויש כאלה כמו גדעון סיפירו שכתב בטורו סמרטוט אדום נגד זכות השיבה, שיכולה לדעתו לגרום לאסון.

  4. רעיון נהדר הגיב:

    אני מציע להרחיב אותו לכל עמי האזור ובמיוחד לממעלה מ20 מדינות ערביות ששם ברור שהמוסלמי שולט ויהודים או נוצרים יכולים לחיות כבני חסות.
    יאסוף מר מוקדי את כל תומכי הרעיון במדינות ערב ונלך על זה ביחד……

  5. חגי הגיב:

    עמוס שלום.
    שןב אתה והכותבים האחרים באתר אוהבים לא לתת לעובדות לבלבל אתכם.

    1) נכון סין הלא דמוקרטית כובשת את טיבט אבל, העולם לדוגמא לא מכיר בעצמאות של טיוואן כמדינה ריבונית! (הידעת את זה!).
    חבל קוסובו בסרביה הוא עדיין רישמית חלק מסרביה ולא סופח לאלבניה, מה שהיה מתבקש, אומנם האלבנים בחסות חיילי האו"ם מבצעים טרנספר שקט של האזרחים הסרביים מהחבל אבל זה בסדר (בציניות) כי אף אחד לא יודע מזה.
    בספרד יש חבל ארץ קטן בשם חבל הבסקים שלוחם על עצמאות, מה ספרד לא דמוקרטית? זה נכון זה לא ממש פוליטיקלי קורקט לומר את זה אבל ספרד היא כובשת. כנ"ל צרפת בקורסיקה ובריטניה בצפון אירלנד.
    אני יודע שזה טעון די עלוב אבל בבקשה לא להתעלם מהעובדות! זה רק מוכיח שהפוליטיקה העולמית היא צבועה!

    2)מרי אזרחי בצורת אי- תשלום מיסים הוא לא אפשרי, ומפתיע אותי שבכלל חושבים על זה! הרי כל המיסים נגבים באופן אוטומטי בין עם בתלוש המשכורת או בזמן קנית מוצרים.
    העובדה כי אחרי כ – 4 שנים של מלחמה ישנם כ- 600 סרבנים מוצהרים אשר מתוכם בערך כ – 100 ישבו בכלא בתוך עשרות אלפי חיילים בסדיר ובמילואים, מראה כי התופעה הזאת אינה תופעה חברתית אידאולוגית אלה תופעה פסיכולוגית!
    את הסרבנים האילו ניתן להשוות לפגועי הלם! אם תקחו את הפילוג היחידתי של הסרבנים תראו שהוא מתאים באופן כללי לפילוג היחידתי של נפגעי ההלם במלחמות וכך גם האחוז שלהם מכלל המשרתים. הסרבנים הם לא יותר מאנשים אשר מבחינה נפשית אינם יכולים להתמודד עם הקושי הקיים הסוג כזה של משימות.

    שבת שלום
    ותפסיקו להתעלם מעובדות!

  6. גיא לחגי הגיב:

    חגי היקר!
    1. לבסקים ולקטלונים יש זכויות מלאות לבחור ולהיבחר בפרלמנט של ספרד. בבריטינה ישנן מפלגות בפרלמנט הקוראות להיפרדות סקוטלנד כמדינה עצמאית. אצלנו לפלסטינים אין זכות בחירה וזה ההבדל. אצלנו אסור אפילו לדבר כנגד המדינה היהודית (אני דרך אגב בעד מדינה אחת יהודית ומדינה אחת פלסטינית בגדה ובעזה).
    2.יש הרבה יותר מ-600 סרבנים, וזה לא כולל סרבנות אפורה. כמו כן אין עשרות אלפים שמשרתים בשטחים במילואים (מצעירים בני 18 קצת קשה לצפות להשתחרר משטיפת המח שהם עברו ועוברים). מעבר לכך אני מקווה שתסביר לי מהיכן הרעיון המטופש על הלם הקרב? לי אין הלם קרב, אני פשוט לא מוכן לעשות את מה שנדרש ממני מאחר ומה שנדרש ממני בשירות המילואים הוא נגד כל ערך הומני ונגד המוסר הפנימי שלי. מעבר לכך אין כל הצדקה בטחונית למרבית הפעילויות בשטחים ואם שירתת שם אז אתה בוודאי יודע שמרבית הפעילות נובעת מהצרכים שנכפו על הצבא בגלל ההתנחלויות.

  7. מחגי לגיא הגיב:

    קודם כול זה חרוז יפה אז למה לא להזכיר.

    1) לפלסטינים אין זכות לבחור ולהיבחר לכנסת-ממש יפה! נינ להם זכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט בירדן, היו כמה ראשי ממשלה ירדנים ממוצא פלסטיני – אז מה! הם יכלו להכריז על ירדן כמדינה פלסטינית?
    הפלסטינים ברצועת עזה אף פעם בהיסטוריה! לא בחרו לשום פרלמנט חוץ מלפרלמנט הפלסטיני!

    הסיבה שאין לפלסטינים מדינה היא ממש אבל ממש לא בגללנו, הועד הערבי העליון בראשות המופתי יכול היה לעשות את זה בדיוק כמו שבן גוריון הכריז על הקמת המדינה. הם אפילו שלטו על שטח רב יותר ממה שהובטח להם בהחלטת החלוקה ב- 47 אבל הם לא עשו את זה!
    עם ערפת היה יושב בשקט עוד שנה שנתיים כבר היתה היום מדינה פלסטינית לצד ישראל אבל הוא לא עשה את זה!

    בקשר לסרבנות – גם אתה וגם כותבים אחרים אוהבים להגזים בתופעה שהיא ממש שולית מבחינת מספרים.
    אצלי ביחידה (וזו לא יחידה מובחרת) אין סרבנים! יש את עם ישראל: ימניים ושמאלניים דתיים ומתנחלים, מהנדסים מובטלים פקידים וכו..
    אנחנו לא ירינו באף אחד סתם, לא הרסנו מכוניות או חנויות או בתים סתם משיעמום לא הסדיר ולא במילואים. לא הרבצנו לאף אחד ולא עשינו את אותם דברים שכל הבכיינים מספרים.
    בקשר לפקודות של הצבא הרי זה ידוע שהיגיון לא נכנס דרך הש"ג, אז מה?, זה נותן לגיטימיות לביצוע מעשים מטומטמים?

    אני מעדיף לעצור 100 אמבולנסים במחסום ומתוכם ב-99 יהיו חולים אמיתיים ולמצא את המחבל או חגורת הנפץ באמבולנס ה-100 מאשר לתת להם לעבור חופשי ולדעת שהפיגוע הבא (חס וחלילה) נגרם כי הייתי רשלן (במקרה הטוב).

    שבת שלום

  8. להחזיק את המקל הגיב:

    מטרת התנועה למעו ארץ ישראל השלמה היא לגזול מהפלסטינים גם בשטחים הכבושים את הזכויות שנגזלו מהם בגבולות הקו הירוק (לחיות בארצם בשוויון זכויות) ואילו השמאל "הקיצוני" שואף להשיב את זכויותיהם בכל הארץ. אצל המגיב "עדו" זה אותו דבר "הפלא ופלא".הנסיון הנואל להחזיק את המקל בשתי קצותיו שיך גם הוא למגיב הנ"ל כמו היהירות והטפשות (לשלוט על בני אדם מצד אחד ומצד שני לטעון שאינם שייכים ובכך למנוע מהם את הזכוות לקבוע את גורלם).

  9. איתן לרנר הגיב:

    סוף סוף מישהו מעלה על דל מקלדתו את הנקודה המהותית בחיינו כאן : אנחנו איננו מדינה דמוקרטית וספק אם במשך קיומינו היינו ( אם ניקח בחשבון שדמוקרטיה הנה אידיאל שאפשר להיות קרוב או רחוק ממנו בדרגות שונות , אז , כן היינו כבר יותר ).
    לדעתי גם תנועות השמאל והסרבנות , מנסות לאחוז במקל משני צידיו ולהמשיך לקרוץ לקונצנזוס האומר שאנו ציונים ואנו מדינה מתוקנת שרק התקלקלה קצת .
    מעיון קצר בתולדות המרי ואי ציות אזרחי בארצות הברית ( בעיקר סביב נושאי עבודה , איגודים מקצועיים וזכויות הפועלים ) נראה שאי ציות אזרחי חייב לקחת מקום על מנת להעיר את הישנים מתרדמתם . ברור לי שלחלקנו הגדול זה נשמע אנרכיסטי , אך כאשר חברה שלמה משלימה באופן מוחלט עם המצב הקיים ואינה מתנגדת למעשים הנעשים בשמה , הגיע הזמן לערוך חשיבה מחודשת . כסרבן , ברור לי שאקט זה לא משיג את ייעודו כרגע ומהווה בבחינת פעולה של פרטים כמעשה של בידול והדגשת הסירוב להתקרנף , לפגוע ולכבוש עם אחר .
    אשמח אם נוכל לעורר דיון מקיף בשאלת ההשפעה העכשוית שיש או אין לחברה בארץ .
    לי ברור שרוחות הטירוף המנשבות מצד השלטון והצבא מובילות את שכנינו ואותנו לאבדון מוסרי ופיזי .

הגיבו לעדו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים