הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 ביוני, 2004 26 תגובות

תינוק נולד. אולי קודם כל נתחיל בזה שיש לו מזל שהוא נולד בריא, שכן ברוב המקרים אִמו נאלצה לנסוע קילומטרים רבים בכל פעם שרצתה להגיע לבדיקה בטיפת חלב. כיוון שהייתה זקוקה להסעה ואין הסעה ציבורית בכפרים, ייתכן שאביו נאלץ לוותר על יום עבודה כדי להסיע את אמו. קרוב יותר לוודאי, שאביו נאלץ לסכן את קצבת אבטחת ההכנסה שלו על-מנת להביא את האם לטיפת חלב, כיוון שלמקבלי הקצבה אסור להחזיק רכב. אם התמזל מזלו והוא נולד באחד משבעת הכפרים בהם יש טיפת חלב, יש סיכוי טוב שאמו הגיעה לכל הבדיקות והטיפולים. כמובן שבכדי לעשות בדיקות מורכבות (מי שפיר, סקירת מערכות, חלבון עוברי) היה על האם להגיע לבאר שבע.

כשאמו כרעה ללדת, אביו היה חייב לקחתה לבית החולים בכוחות עצמו. גם במקרים של הריון בסיכון, או במצבי לידה מוקדמת או במצבים שהאשה ילדה כבר מספר רב של פעמים (אז מתקצר הזמן בין קבלת הצירים לבין הלידה באופן משמעותי), הסיכוי שאמבולנס של מד"א יפנה אדם ישירות מביתו בכפר לא מוכר הוא אפסי.


הגיעו לבית החולים, שאלו את אמו אם ירדו המים. אבל האם אינה דוברת עברית, ובבית החולים, כמו גם בכל שירותי הבריאות בדרום, אין התייחסות מיוחדת לעובדה שרבע מהאוכלוסייה באזור נפת באר שבע (שאחראית לכמחצית מהלידות) הינה דוברת ערבית ושאלו שנפגעים בעיקר מבעיות התקשורת הן האוכלוסיות החלשות בחברה: הנשים, הילדים והזקנים. [במאמר מוסגר אציין כי דווקא אוכלוסיות אלו הן הלקוחות העיקריים של שירותי הבריאות.]


למזלו, הוא נולד בריא. אם היה נולד במצב קשה הייתה לו בעיה – כי במחלקת טיפול נמרץ ילדים בסורוקה רק 8 מיטות. המחלקה נמצאת במצב קבוע של תפוסה מלאה. בכל רגע נתון, יותר ממחצית המאושפזים במחלקה הינם ילדים ערבים-בדואים.


יצא מבית החולים. שבוע וחצי לאחר מכן החזירו אותו הוריו למיון ילדים. התינוק קודח מחום. הסיבה: לרוע מזלו הוא נולד בקיץ והוריו חיים בצריף פח. בחודשי הקיץ מתלהט הצריף (בדומה למכוניות שעומדות בשמש) והטמפרטורה בו יכולה להגיע ל-50 מעלות צלזיוס. הילד פשוט התלהט.


חזר הביתה, הסכנה חלפה ללא נזק בלתי הפיך. יש לו מזל לילד הזה. המלצת הרופאים הייתה לדאוג לקרר את הילד ואת הבית – בעזרת מים קרירים. אבל הבית אינו מחובר למים זורמים ואין דרך טובה לקרר את המים שעומדים במיכל מתכת כל היום בקיץ המדברי. ובכל מקרה, בכפרים הלא מוכרים חוסכים במים. שיעור הצריכה הממוצעת לנפש ליום עומד על 65 ליטר בכפרים. בעומר, לעומת זאת משתמשים ב-413 ליטר לאדם בממוצע ליום.


הילד הגיע לגיל שנה. הוא בר מזל יותר מאשר במקומות אחרים. הסטטיסטיקה העצובה היא ששיעור תמותת התינוקות הערבים-הבדואים בנגב גבוה פי 3! מהממוצע הארצי – 17.1 לאלף לידות חי לעומת 5.5 לאלף. 119 תינוקות ערבים-בדואים מתו במהלך השנה הראשונה לחייהם בדרום בשנת 2002, לעומת 34 תינוקות יהודים, למרות שנולדו יותר ילדים יהודים בנגב.
בדיקות, חיסונים, מעקב גדילה – כל פעם צריך למצוא דרך להגיע לטיפת חלב. לאמא יש עוד ילדים קטנים לטפל בהם ואין גנים, אז עד גיל 5 לפחות הם איתה בבית. הילד שלנו כבר בן שלוש. הוא סובל מתת תזונה קלה, אבל אף אחד לא מגלה את זה. טיפת החלב אליה הוא הולך באחת העיירות עמוסה לעייפה. מבנים נוספים להקמת תחנות חדשות דווקא יש – מפעל הפיס השקיע ובנה מבנים יפים בעיירות שהמדינה הקימה – אבל למשרד הבריאות אין תקנים. אז אין מי שיבדוק את הילד ביסודיות ויגלה את מצבו הבריאותי.


מתגלית לילד בעיית נשימה. הילד לא לבד – ילדים רבים בכפרים הלא-מוכרים בנגב סובלים מבעיות נשימתיות. רק שהבעיה שלו קשה ודורשת לא רק משאף אלא גם חיבור לחמצן פעמיים ביום, בבוקר ובערב. יש מכשיר, קל לקבלו תמורת ערבות. אבל אין למה לחבר אותו שכן הכפר אינו מחובר לחשמל. יש גנרטור המשותף למספר משפחות, אבל פותחים אותו רק בערב. בינתיים, דואגים לו גם לבלון חמצן כדי שיוכל לקבל את מנת החמצן שלו בשעות שהגנרטור אינו פועל.


הילד גדל. הוא משחק בחוץ עם אחיו וחבריו. גן המשחקים מורכב מפסולת בניין, גרוטאות שנזרקו, אשפה שעדיין לא נשרפה או הועברה לאתר פסולת וכמה עכברושים שחיים בקרבת האשפה.


הוא חולה. אולי הוא גר באחד מתשעת הכפרים בהם קיימות מרפאות. גם אם כן, הוא בוודאי מכנה אותה בשם "קיוסק" שכן המרפאה היא קרוואן, ובה שירותי רפואה בסיסיים בלבד. הוא מעולם לא נבדק שם על-ידי רופא ילדים מומחה, כי אין רופאים מומחים שמגיעים למרפאות הללו, גם לא בתדירות נמוכה. את רוב התרופות שירשום לו הרופא [או הרופאה], יוכלו הוריו לקנות אך ורק באחת העיירות או בערים היהודיות בסביבה. זאת כיוון שגם המרפאות מחוברות לחשמל בעזרת גנרטור, מה שמונע קיומן של תרופות בקירור.


הוא הולך לבית-ספר. בדרך יש סיכוי שהוא עובר מעל (או בתוך) ביוב נחל ערוער או נחל חברון. אם כך, הוא עלול להגיע לבית הספר רטוב ממים שמכילים פי 16,000 יותר קוליפורמים מהמותר למים לרחיצה. אמו מציידת אותו בפנקס החיסונים שהתמלא בטיפת החלב. אבל אין למי לתת אותו. הוא הולך לאחד מ-5 (מתוך 16) בתי-הספר שאין בהם אחות אפילו פעם בשבוע. ממשרד הבריאות מגיעים עדיין חיסונים, אבל אחות קבועה – שתכיר תלמידים עם בעיות רפואיות קבועות ותבצע מעקב, שתאבחן בעיות שמיעה, ראייה, תזונה לקויה ובעיות בריאות אחרות, שתזהה ירידה דרסטית במשקל אצל נערה צעירה, או שתבחין בסימני אלימות במשפחה – פשוט אין.


הוא גדל, מתחתן, בונה בית לאשתו המיועדת. שבועיים לפני החתונה הורסים לו את הבית. הוא לא יכול היה לבנות בצורה חוקית כי אין תכנית מתאר לשטח שבו מצוי הכפר שלו. אישורים לא ניתן להשיג מהמדינה, אך צווי הריסה היא מחלקת.


יש לו 3 ילדים. הוא מגדל מעט כבשים וכמה גמלים ונאקות. ליד הבית, יש לו מספר חלקות של חיטה, שעורה, מלונים. בוקר אחד מגיע מטוס ריסוס ומרסס לו את היבול, ובדרך גם את הבית ואת הכבשים. גם המשפחה וגם החיות יאלצו לחיות עם פחות מזון בקיץ הקרוב.


הוא גם ימות מוקדם יותר. תוחלת החיים של הפלסטינים הישראלים נמוכה מזו של היהודים הישראלים בכשנתיים וחצי בממוצע. אף שאין בידי נתונים על הכפרים, נראה כי תוחלת החיים שם נמוכה בהרבה מהנתונים הכלליים.


המצב שתואר לעיל אינו תוצאה של הזנחה כי אם של מדיניות המדינה. מטרת המדינה היא לרכז את הבדואים בעיירות. מניעת שירותי בריאות וזכויות בריאות דרך תנאי חיים הן פעולות המכוונת להשגת מטרה זו. השלכותיה הרבות של מדיניות זו פוגעות קשות בשורה של זכויות אשר קשורות לזכות לבריאות באופנים שונים, וביניהן הזכות לחיים.


כיוון שהזכות לבריאות היא זכות אדם בסיסית, רופאים לזכויות אדם* מאמינה כי על זכות זו להתממש לגבי כל אדם, ללא כל קשר למצבו, מיקומו החברתי או מקום מגוריו. יתרה מכך, זהו תפקידה של המדינה לפעול למען מימוש הזכות לבריאות כמו זכויות אחרות.


כיום המצב הוא שחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל על אוכלוסיות רבות החיות בשליטת המדינה – 3.5 מיליון פלסטינים בשטחים הכבושים, כ-350,000 מהגרי עבודה, מספר לא ידוע של חסרי מעמד אישי – לכל אלה אנו דורשים תנאים שווים לאלו שמופיעים בחוק הישראלי. אך כפי שהראיתי, גם מאלו שהחוק אמור לחול עליהם נמנע טיפול רפואי הולם וזכותם לחיים בריאים ולטיפול רפואי נפגעת יום-יום שעה-שעה.


* עמותת רופאים לזכויות אדם הוקמה ב-1988 במטרה לפעול למען זכויות אדם רפואיות בישראל ובשטחים שבשליטתה. העמותה פועלת להגנה על זכויות רפואיות שוות לכל אוכלוסיית ישראל על כל גווניה, להבטחת הזכות לטיפול רפואי הוגן ושוויוני ולהגנה על זכות האדם לשלמות הגוף, לכבוד ולבריאות הנפש.

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. הרצל הגיב:

    לפני שכל אנשי מרכז הארץ יפי הנפש כותבים וממציאים שהכפרים האלו בני מאות שנים מציע דבר אחד:

    תסתכלו על צילומי אויר משנות ה ארבעים והחמישים ותראו שבמרבית הנגב אין בכלל נפש חיה

    כל הכתוב בשם הכפרים הבלתי מוכרים הינו השמצה אחת גדולה שבאה לקעקע את יסודות עבודת המדינה מדינת כל אזרחיה.
    איפה אתם שהורסים אחת לכמה שבועות במושבים בקיבוצים לחקלאים קשיי יום שמנסים להתפרנס בצורה אחרת.
    איפה אתם עם כל חסרי הדיור שאים להם אמצעים לתשלומי המשכנתא או לשכור דירה ?
    אכן מצבם של הבדואים לא קל, ואכן המדינה שגתה! אבל מה שנכתב במאמר זה, זו הסתה אחת גדולה.
    לכל אלו שהגיבו באהדה לדברי הכותבת, מציע לבקר את תושבי המושב נבטים הממוקם בלב האזור הבדואי וסובל מגנבות יום יומיות והמדינה אינה יכוחה להושיעו, או לחילופין לנסןע ברחבי הנגב ולראות שאין ולו תמרור אחד בכבישים מכיוון שגנבו אותם.

    ואין קשר בין זה לבין דעות פוליטיות. הכל עניין של להציג את האמת ואת כל האמת.

  2. יוסף הגיב:

    די לתעמולה!
    כולנו יודעים מה המצב בשטחים ויודעים שהם חיים חרא.

  3. ליוסף הגיב:

    חבל שלא קראת. שאם כן, היית מגלה להפתעתך שלא מדובר בשטחים אלא בכפרים הלא מוכרים של הבדווים בנגב. התלהמות הפכה לדרך ארץ אצל כמה מהישראלים. כמה חבל.

  4. חגי הגיב:

    לכותבת שלום

    אני לא מכיר את אותך או את עבודתך ולא את המצב אותו את מתארת ולכן אין לי ברירה אלה לקבל כל מילה שאת אומרת כאמת מוחלטת! אבל…

    בכל מדינה מתוקנת ואנחנו רוצים להיות כזו, נכון או שאני טועה?

    במדינה מתוקנת אין דבר כזה ישוב לא מוכר! לא כל אחד יכול לבנות צריף להתחיל לגדל כמה עיזים או פרות לשטול כמה עגבניות ולצעוק שמגיע שיכירו בו כישוב!
    ההורים של הילד המסכן המתואר בכתבה יכולים לקנות או לזכור לדוגמא דירה בבאר-שבע! (איזו המצאה!) או אולי ברהט או אולי בלהבים או במיתר או אולי בעומר אפילו!
    להתגורר עם ילדים קטנים בפחון בקייץ שבו יש 50 מעלות לא קשור בכלל במדינה זה קשור ביכולת של ההורים להיות הורים.

    לא בכל דבר המדינה אשמה, יש דבר כזה אחריות אישית.

    שבת שלום

  5. חזי הגיב:

    ובכן, חגי מצא את הפתרון לכל תחלואי החברה.

    הבעיה, כך מסתבר, היא שלא כולם עשירים. שאם כולם היו עשירים, היו יכולים לשכור בתים בעומר, לשלוח את הילדים בקיץ לבריכה — ובכלל, כיף חיים להיות עשיר.

    יש רק בעיה אחת. זה לא עובד ככה.

  6. אמיר הגיב:

    ישר כח , האמת נמצאת שם , וצריך שיספרו אותה

  7. ענת ורד הגיב:

    בתוך מאמרך המאיר את המצוקות הנוראיות כל כך, ניתן לציין עוד, כי אותו חומר רעיל ומסוכן המרוסס ממטוסים ללא התראה מראש, מהווה סכנה גם לבני אדם וגם לסביבה.
    אותו חומר מיועד במקורו לקטילת עשבים ואחד מאיסוריו המוחלטים המופיעים כאזהרה על גבי מיכל החומר הוא שימוש באמצעי רחף.

    ולכן, אם באמת שרדה אותה משפחה אופיינית את כל התלאות שציינת במאמרך, ואם הצליחה האם להתעבר, שכן מגע עם החומר גורם לבעיות פריון, ואם הצליחה לשרוד את חודשי ההריון, שכן אותו חומר המסוכן למגע גורם בין היתר גם להפלות מרובות, עדיין, לא ניתן לצפות את תוצאות המגע של אמו בזמן ההריון על בריאותו של הילוד ועתידו הלוט בערפל. לכן, אותו מעגל וכרוניקה ידועה שציינת בדברייך – רק ילך ויתרחב.

    וזה, מר חגי, כבר לא תלוי "באחריות אישית", או "ברצונם" של ההורים לגור בפחונים, ואף לא "ביכולתם להיות הורים", כפי שציינת בדברייך הנגועים באתנוצנטריות מהולה בגזענות. זו, אך ורק מדיניות ענישה שפלה ומגמתית של אנשים החושבים כמוך.

  8. חגי הגיב:

    תגידו-חברי הכותבים, אתם בסדר.

    אתם לא מסוגלים להתמודדת עם טיעונים מסודרים אז אתם משמיצים!

    לשכור דירה בבאר-שבע עולה בין 350 ל – 500 דולר בחודש! נכון זה לא מעט, אבל בשביל זה צריך להתאמץ אולי אפילו ללכת לעבוד אולי אפילו שני ההורים! (איזו המצאה!).
    עפ"י התגובות של הכותבים אתם בטח ילדים טובים ממרכז הארץ שאף פעם לא עברו דרומה בגשר ראשון ואין להם מושג ירוק מה קורה בדרום.
    כן, הישוב לא מוכר, כן המדינה שלנו ח..
    אז מה! זה תירוץ לגור בעליבות ולסכן את הילדים.

    תזכרו תמיד שהארופאים הגיעו לאמריקה ולא האינדיאנים לאירופה, מרקו פולו הגיעה לסין ולא הסינים לוונציה.

    יש הבדלים בין אנשים, זה לא ממש פוליטיקלי קורקט אבל זו המציאות.

    שבת שלום

  9. דן תמיר הגיב:

    כרגיל בפרסומיה של עמותת "רופאים לזכויות אדם", המאמר חד, ברור, נוקב ומאיר את הצדדים הבעיתיים ביותר במערכת הרפואית והחברתית בארץ.

    שאלה אחת:
    במאמר כתוב ש"תוחלת החיים של הפלסטינים הישראלים נמוכה מזו של היהודים הישראלים…".

    רציתי לשאול: מיהם "הפלסטינים הישראלים"?

  10. שירה לדן תמיר הגיב:

    אלו שמגדירים עצמם ככאלו. והם רבים. כמו שרבים מגדירים עצמם יהודים ישראלים.

  11. אד גורדון הגיב:

    אכן יש בעיה, הבדואים טוענים מצד אחד שכל אזור הר הנגב ובקעת באר שבע שייך להם ויש בזה מן האמת – הם מסתובבים שם כבר כמה מאות שנים, מצד שני מדינת ישראל טוענת ובצדק שלא ניתן לתת להם חצי מהמדינה. הבעיה העיקרית כאן היא בעיה של גישה. מצד אחד אומרים לבדואים, באו תתישבו ותהיו בני אדם ומצד שני שני שוכחים שלמעשה הם כבר בני אדם ומה שלמעשה מציעים להם זה להיות בני אדם בדרג ב ולהצטרף לעדר-האדם שמנקה את אוניברסיטת בן גוריון ואת הרחובות בעומר וכל זה כמובן בתנאי ניצול ובפיקוחם של נוגשי העבדים של העידן המודרני – קבלני כוח האדם. איזה סיכוי יש להם בחברה הישראלית? כמעט כלום, זה בנוסף לאובדן המסורת והלכידות המשפחתית שעכשיו עדין קיימת.
    בכל מדינה מתוקנת ואנחנו רוצים להיות כזו, נכון או שאני טועה?
    במדינה מתוקנת היו מקימים ישוב בדואי שההשקעה בו זהה לישוב יהודי, כמו עומר למשל, היו מבצעים העצמה של האוכלוסיה במטרה לעזור לה להשתלב ולחיות בכבוד, דגש על הכבוד, בין שאר התושבים הסובלנים, האדיבים ושוחרי השלום של המדינה המתוקנת שלנו. כמה נפלא.

  12. דן תמיר הגיב:

    תיקון קטן לאד גורדון:

    במדינה מתוקנת באמת, היו נותנים לכל התושבים=האזרחים בדיוק את אותן זכויות ואת אותן חובות, ומחילים על כל אחד (יהא אשר יהא מוצא אבותיו) בדיוק את אותם חוקים. במקביל, היו נותנים יותר כח לשלטון המקומי ופחות לשלטון מרכזי-רכוזי.

    ומענה קצר לשירה:
    קבלתי את הגדרתך.
    הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – וגופים נוספים – מקיימת מעקב צמוד אחר תוחלת חייהם של תושבי ישראל, כמו גם אחר מאפיינים ונתונים סוציולוגיים ודמוגרפיים אחרים. כך, ניתן למדוד את תוחלת חייהם של אזרחי מדינת ישראל, אף לפי פילוח ע"פ "לאום": "יהודי", "ערבי", "דרוזי","רוסי", "אוקראיני" וכיו"ב. "פלסטינים ישראלים" אינם קיימים על פי רישומי משרד הפנים הישראלי, ו"הגדרה אישית" היא דבר שבלתי אפשרי למדוד במערכת שאינה מכירה בה. שם התואר "רבים" שהשתמשת בו הוא יפה ומרשים, אך אינו יכול למלא שום תפקיד בשום מחקר סטטיסטי. בהחלט יכול להיות שיש רבים שיראו עצמם כ"פלסטינים ישראלים", אך כיום אין שום אפשרות לערוך סטטיסטיקות על הקבוצה האמורפית הזו.

  13. יעקב הגיב:

    אני רק רוצה להגיד לכל הסרבנים לאנשי שמאל שלא ישפטו את החיילים ואת הצבא כולו על המעשים הנעשים בשטחים ושאין להם שום זכות לקרוא לצבא שלנו "כיבוש" כי זה לא ככה. כי החיילים שמסכנים את עצמם יום וליל בלי שעות שינה מוגדרות הם לא כובשים אלא מגנים על העם כולו,הם שומרים על הבתים של כולנו ואנו חייבים להם הרבה על עבודתם כי אם הם לא היו עושים זאת, עם ישראל כבר לא היה קיים גם כל אנשי שמאל שטוענים אחרת.ואני אומר את זה בודאות בתור אחד ששירת פעם במקום שיש עליו מחלולק במחסום קלנדיה ןאנשי watch מבקרים שם הרבה מאוד.

  14. אורלי, לכמה מהתגובות, גם לחגי הגיב:

    קודם כל, משמח לראות שהפעם הדיון על הכפרים הבלתי-מוכרים ממריא.
    לחגי – אנחנו כנראה לא מדינה מתוקנת כל כך (בכלל מתוקנת זה כאילו התקלקלנו ואז תיקנו) אבל בכל מקרה יש בישראל ישובים לא מוכרים. הסיבה שהם לא מוכרים אינה העובדה שהם פשוט באו והתיישבו (לא ייתכן במדינה מתוקנת) אלא שהם הוצאו מתכניות המתאר בעקבות חוק התכנון והבניה עם חקיקתו ב – 1965 (ייתכן גם ייתכן במדינה מתוקנת). זה נכון גם לשורה של ישובים בכרמל ובגליל, אבל המסה שלא הוכרה היא בדרום. 46 כפרים, הקטן בהם מונה 500 תושבים והגדול אוטוטו 5,000.
    לדן – אכן, ההגדרה שאני משתמשת בה במאמר אינה זו שהממסד משתמש בה. יחד עם זאת אני גם לא משתמשת במושג "מיעוטים" והממסד כן, או "פזורה" או "מנהלת לקידום הבדואים". לענין הלמס – בחלק מהמקרים אכן יש חלוקה פרטנית כמו זו שציינת, אבל פעמים אחרות החלוקה היא ל"יהודים ואחרים" ן"ערבים". הנתון שבמאמר נלקח מפרסום בשם "סטטיסטיקל" שעוסק להגדרתו בערבים בישראל ועל כן כולל את הנתונים לגבי כלל האוכלוסיה, שאני, מבחירה, נוהגת להגדירה כ"פלסטינית-ישראלית". למה? זה סיפור ארוך, אולי אכתוב על זה מאמר לגדה פעם, אבל בנתיים אני מפנה למאמר של דני רבינוביץ על הנושא שפורסם באחד הגיליונות הראשונים של כתב העת "תיאוריה וביקורת".

  15. חגי הגיב:

    למגיב שלא כותב את שמו.

    אם יש ישובים שעפ"י חוק (חוק התכנון והבניה 1965) הוצאו מתוכנית המתאר אז..
    1) זה אומר שיש לנו מדינה מתוקנת שפועלת עפ"י חוק.
    2) לא שמעתי שאף ממש לה, תקנו אותי אם אני טועה, ניסתה לשנות את החוק הזה.
    3) אם חוק משנת 1965 מסדיר את איזורי הבניה המותרים כי אז בשנת 2004 אם אפשר לבוא ולטעון שלא יודעים!
    מי שגר באיזור המוגדר ע"י החוק לא לבניה שלא יגור שם! פשוט. זו מדינה חופשיתף למרות שבאר הזה לא כולם מסכימים, וכל אחד יכול לקנות או לשכור דירה איפה שהוא רוצה.

    יום טוב

  16. אד גורדון הגיב:

    החוק אכן שווה לכולם ותהליך העצמה הוא פעולה חוקית בהחלט והוא חובתה של המדינה וזכותם המלאה של התושבים הבדואים. המדינה באה לקבוצת אוכלוסיה, שנמצאת במקום הרבה לפני ליברמן ושאר גדולי האומה, חייה את חייה באופן מסוים ומבקשת לשנות אותו. ברור וידוע שהשינוי יביא להרס החברה הבדואית. זה קרה בכל מקום בעולם שבו המדינה עזרה לתושבים "לשפר" את איכות חייהם וזה קורה גם כאן. במקרה שלנו לא מדובר על הזנחה של האוכלוסיה הבדואית, אלא על אפליה והסיבה מאד הפשוטה לכך: הם לא יהודים. ועוד גרוע מכך, הם מוסלמים. אני בטוח שביטחונה של מדינת ישראל היה מוטב לאין ערוך אם המדינה הייתה משקיעה את משאביה בבדואים ולא במתנחלים, לדוגמא. אני גם בטוח שהשקעה בערבי ישראל הייתה יכולה להיות משתלמת הרבה יותר, מכל הכספים ששפכנו על הישיבות ומוסדות החינוך של ש"ס. בכל אופן, את הנעשה אין להשיב והאוכלוסיה הבדואית מגדירה עצמה היום כפלשתינאית ואנחנו כמובן נשלם את המחיר ברבית דה-ריבית.

  17. איך אתם יודעים שאני מי שאמרתי שאני? הגיב:

    חגי, מה שמנסים להגיד לך זה שחלק גדול מהכפרים האלה היו קיימים כבר לפני 1965, השנה שבה נחקק חוק תכנון ובניה, ונקבעו יעודי הקרקע. אתה יודע מה הנוהל במדינת חוק ביחס להחלה רטרואקטיבית של חוקים? זה לא חוקי, ואסור לעשות את זה.
    אמנם זה המצב רק ביחס לחלק מהכפרים הלא מוכרים בנגב, אלא שתושבי בכפרים שהוקמו מאוחר יותר עשו זאת מחוסר ברירה, לאחר שגורשו מאדמותיהם המקוריות, שהופקעו לצורך יצירת שטחי אימונים לצבא, והותר להם להימצא רק ב"אזור הסייג", שהוא חלק לא גדול מהנגב.
    אני לא יודעת אם יש לך בית או אדמה. נניח שכן, ונניח שאתה מגורש מהם. נראה לך שבמדינת חוק מה שאתה צריך לעשות זה פשוט ללכת ולשכור דירה בבאר-שבע? אתה לא חושב שזו פרשנות קצת צרה מדי של המושג "מדינת חוק"?

  18. חגי הגיב:

    למגיבה שלא כותבת את שמה, שלום.

    את נגד חוקים רטרואקטיבים?! אז בטח את נגד החוק הרטרואקטיבי שמונע מיגאל עמיר חנינה?!

    נניח שגרשו אותי מהאדמה שלי (יש דבר כזה הפקעה לצרכי ציבור) אז מה… זה נותן לי את הזכות להשתלט על אדמה אחרת?
    נכון האוכלוסיה הבדואית היא אוכלוסיה נודדת בבסיסה, אבל מה לעשות עידן האין גבולות הסתיים מזמן וכדי להתיישב במקום מסויים צריך דירה או בית חוקיים או שטח אדמה פרטי או שכור.

    אני חושב שגם אם אני אשתלט על שטח אדמה ינסו להוציא אותי משם.

    ניסית פעם לסגור מרפסת בבית בלי אישור של העיריה?

    אנחנו גרים באותה מדינה?

  19. איסי שיין הגיב:

    סיפור עצוב אבל אפשר לעשות לו סוף אחר
    לאפשר ל לא מוכרים לההפך למוכרים
    אבל לא בכל מקום
    אלא על פי תכנון לעיתים זה מחייב מעבר והעתקת מגורים

    בכל מקום בעולם אם משהו רוצה לשפר את תנאי מגוריו הוא צפוי עלול להדרש להעתיק את מגוריו

    יש להכריע בין שימור המצב בשם עקרון המסורת או שינוי בשם הקידמה והרצון לפיתרון

  20. מוטי הגיב:

    שלום רב לכל כותבי האתר שהמציאות והכתוב במאמר רחוקים מאוד אחד מהשני.
    1. כפרים בלתי מוכרים לפני 1965? בוא ותוכיח! זה מאוד פשוט לנטוע עץ זית ולהגיד שהוא של סבא שלך!! מנסיון אני רואה את זה בתור תושב נגב. ידידנו הערבים מסתמכים במידה רבה על שקרים בהסברתם, ואם נתבסס רק על בדואי שאומר שאבא שלו ישב כאן מלפני 60 שנה נגיע רחוק מאוד.
    2. רוצים מדינה שוות זכויות? בקשה, אבל זכויות עולים בקו אחד עם חובות. רוצים מרפאות? שלמו מיסים. רוצים בית? תעבדו. אף אחד לא ביקש מכם להתגורר דווקא פה ואם כ"כ קשה, ואתם נודדים, תנדדו למקום אחר.
    3.בתור תושב מיתר, אני בטוח שלא התנסיתם ביותר מאשר סיור המראה את מצבם הגרוע של הבדואים. אין לבדואים כסף? מסכנים. שיגנבו ממיתר, עומר, להבים, ב"ש. אני בטוח שזה רעיון יותר הומני והגיוני מאשר שילכו לעבוד. אני מסכים שהמדינה לא נתנה מספיק תשתיות לחלק מהדברים, אבל זה בשום אופן לא נותן עילה לגניבות בכל התחומים- קרקע, רכוש וכו’.
    אני מציע לכל החברה שיושבים שם רחוק לבוא לבקר מדי פעם ולראות את המציאות מזווית אחרת. של תושב יהודי מסכן שרוצה לגור בשקט מבלי שיגנבו לו, ישתלטו לו, יציקו לו, ויזהמו את נופו היפה באוהלים ופסולת. הכל שאלה של זווית. המאמר הזה למשל, מוצג בזווית חולנית ורחמנית שלא מתאימה לתנאי המציאות.
    יום נעים

  21. סעיד הגיב:

    בתור תושב "בלתי מוכר", אנחנו לא נלחמים לעצמנו על בתים בעיר כי אנחנו לא רוצים את זה לגור אחד בתוך השני ולשמוע כל אחד מה הוא עושה. זה מה אנחנו רוצים לגור חופשי לבנות לכל אישה בית אוהבים את המרחב ואת דרך החיים שלנו. אל תהפכו אותנו להיות כמוכם, אתם לא מכירים אותנו, לנו יש תרבות שלנו לכם את שלכם היהודים לא גונבים היהודים לא יכולם לגור אם גנרטור במצב קשה אתם היהודים מפונקים. עזבו אותנו בשקט.

  22. חדוה הגיב:

    אתם חיים בסרט חבר’ה האוכלוסיה הבדוית הולכת וגודלת במהירות ועד 2020 אני לא חושבת שהם יהיו מיעוט אין להם שום בעיה של הולדת ילדים יש לי ידיד בדוי אם כמה נשים ויש לבן אדם 46ילדים לאדם.
    לא הורסים להם שום בתים המשטרה לא ניכנסת ל"כפרים הבלתי מוכרים" היא פשוט פוחדת מהם.

  23. מוכר ומאוס הגיב:

    כל מתנחל מחורבן על אדמות של פלסטינים בנגב, בגליל, בגדה או ברצועה או לא משנה איפה מספר סיפורים על כמה הוא ורק הוא מכיר את המציאות וכמה צריך לשמוע רק ממנו וכמובן לא ממהתושבים הערבים כי הם שקרנים.

    זו גזענות לשמה וזה לא ראוי לפרסום.

  24. למוכר ומאוס הגיב:

    ואתה, אתה לא מתנחל?
    איפה אתה גר, באויר?
    לא היו שכונות בתל אביב שהוקמו על אדמות של פלשתינים? או שאתה גר בדיוק ב-2 הרחובות של נוה צדק שהיוו את אחוזת בית?

  25. היה ברור שזה יבוא… הגיב:

    השאלה לא איפה אתה גר, השאלה איך אתה גר. נכון שבמידה ידועה כל יהודי בארץ היום הוא מתנחל, אבל מי שגר ביישובי אפרטהייד ליהודים בלבד, במסגרת פרויקטים מוצהרים ועכשוויים של נישול, הוא יותר מתנחל מאחרים.
    אז מה אפשר לעשות ? לפחות להתנגד לנישול, לגזענות ולעוול ולא להמציא טיעונים צדקניים וגזעניים בטרמינולוגיה רודזיאנית בעד הנישול.

  26. אחד הגיב:

    טוב לראות שיש במדינה הזאת אנשים ששמרו על האנושיות שלהם. זה מעודד מאוד, חבל שלא רואים אתכם במקומות יותר "פופולרים", מקומות שבהם שולטת הגזענות.
    ואני לא בא מבקר אתכם.
    כל הכבוד

הגיבו למוטי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים