הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 ביוני, 2004 59 תגובות

גדעון ספירו שירת את קוראי הגדה השמאלית כאשר כיוון את תשומת הלב לפשעים האיומים המתבצעים בדארפור על ידי ממשלת סודן. אך הוא פגע קשות בתרומתו זו כאשר ניצל את ההזדמנות לערוך התקפה נלוזה נגד הזכויות האנושיות והלאומיות של הפליטים הפלסטינים.

הנה הפסקה הרלבנטית מדברי ספירו:



אבל המתרחש בסודן נוגע לנו בהיבט אחר. לא אחת אני מצוי בוויכוח עם בני פלוגתא בנושא חזרת הפליטים הפלסטינים, מה שקרוי זכות השיבה. יש לי עמדה מוצקה נגד חזרה של מיליוני פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל, והמתרחש היום בסודן הוא עוד נדבך חשוב שמהווה תמרור אזהרה, מה עלול לקרות כאן מחזרתם של מיליוני פליטים, בחלקם נטועים עמוק בפונדמטליזם דתי, רובם הגדול ספוגים בשנאה תהומית מפני שהם רואים בישראל את האשם לעשרות שנות סבלם, שלא לדבר על ערכים של עריצות והפרת זכויות אדם המאפיינים את ארצות מושבם כיום. רוב ערבי בישראל כתוצאה מחזרה מסיבית של פליטים מעלה אצלי את החשש כי מה שמתרחש בסודן יכול לקרות במדינה החדשה שתיווצר כתוצאה ממימוש זכות השיבה לתוך ישראל.


הפסקה הזאת מצטיינת בגודש בלתי רגיל של הטיות וסילופים הנדחסים בשורות ספורות. גדעון ספירו מתנגד ל’מה שקרוי זכות השיבה’. הלשון ‘מה שקרוי’ באה כדי ללמדנו כי אין דבר כזה. ויש לו אפילו "עמדה מוצקה" נגד החזרתם של מיליוני פליטים למדינת ישראל. עלינו לזכור היטב כי הדברים נאמרים על ידי ישראלי, אזרח ישראל, הרואה את עצמו כמגן על זכויות אדם בכל מקום. לאן נעלמו אצל גדעון ספירו הזכויות של הפליטים? האם אפשרי שאיש המתיימר להיות נאמן לזכויות האזרח בכלל יכול להתעלם מזכויות הפליטים הפלסטינים, ולמחוק אותם במחי יד?


ספירו אינו מתנכר סתם לזכויות הפליטים. יש בפיו נימוקים מדוע אין להכיר בזכויות אלה. לפי ספירו, פשעי דארפור, הם "תמרור אזהרה מה יקרה אם וכאשר יוחזרו הפליטים הפלסטינים." מה הקשר הלוגי? מה הקשר המעשי? מי כאן ממשלת סודן? מי כאן שבטי דארפור? האם ממשלת ישראל שהסכימה רק עכשיו, למרות אזהרות ספירו, להחזיר פלסטינים תטבח בהם? הפליטים יחזרו ויתחילו לשחוט את הישראלים? איזה תבשיל מגעיל של פחדים בישל לנו ספירו!


ספירו אינו מסתפק בסיפור האימה, המבוסס על השוואה מופרכת בין התנאים בסודן לבין אלה בישראל, ומוסיף נימוקים כבדי משקל נגד החזרת הפליטים. לא מדובר רק בחלום בלהות של מילוני רוצחים או נרצחים. לטענתו, חלק מהפליטים נמצאים תחת ההשפעה של פונדמנטליזם דתי; רובם ‘ספוגים שנאה תהומית מפני שהם רואים בישראל את האשם לעשרות שנות סבלם.’ [אני מצטער שאין לי הזמן להתעכב ולנתח את המשפט המדהים הזה הקובע כי המגורש שונא את המגרש ועל כן המגרש משתחרר מחובותיו כלפי המגורש!); ואם אין די בכך, ספירו מוסיף כי אין להם לפליטים האלה ערכים נכונים.


הייתי סבור שספירו מתנגד לכל צורות הגזענות. אך התיאור הכוזב הזה של ציבור הפליטים והשימוש בתיאור כזה – שהוא קריקטורה מהסוג הגרוע ביותר – כבסיס לשלילת הזכויות של מיליוני בני אדם דומה לגמרי למחשבה גזענית. ספירו קובע למעשה שהפליטים אינם אלא מסה ריאקציונרית נטולות זכויות.


יש דבר מה עצוב ומכאיב בדרך שבה מציג ספירו את שאלת הפליטים היום, כאן ועכשיו, בישראל. האיום בהצפת ישראל במיליוני פליטים פלסטינים מהיום למחר הינו ה’נימוק’ המשכנע ביותר של היסודות הכי שוביניסטים והגזענים בשיח הישראלי. יש אמנם להצטער על כך שחזרתם של כלל הפליטים אינה אפשרית בתנאים ההיסטוריים הקיימים. (אגב, מדובר על פי לשון החלטה מספר 194 של האו"ם בפליטים המוכנים לחיות בשלום עם שכניהם היהודים). זאת הסיבה שמנהיגים פלסטינים רבים אחראים ובראשם יאסר ערפאת, הסכימו, במסגרת הסכם שלום, להבחין בין ההכרה בזכות השיבה של הפליטים לבין הגשמת זכות זאת שתתואם עם ישראל במסגרת הסכם שלום שבמרכזו הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. דווקא היו אלה השוביניסטים למיניהם ושליחי המודיעין הצבאי שעמלו קשות להוכיח שערפאת לא מוכן להסכם ללא החזרת מיליוני הפליטים. (הוויכוח בשמאל, אם מוצדק או לא מצד הפלסטינים להתפשר בעניין זכויות הפלטים הוא בין גורמים שאינם מפקפקים ולו לרגע בעצם הזכויות של הפלסטינים. אך הוויכוח ההוא אינו שייך לכאן).


הרי זו חובתו של כל ליברל ושל כל הומניסט להכיר בזכויות הפליטים. הטענה השגורה בפיהם של אויבי השלום המושבעים ביותר, כי הכרה כזו פירושה התאבדות מדינת ישראל היא מופרכת וכוזבת. אך גדעון ספירו מצטרף לאלה המזהירים כי הכרה בזכויות הפליטים לחזור למולדתם פירושה ‘מדינה חדשה’, כלומר, סופה של ישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

59 תגובות

  1. פרגמטיסט הגיב:

    מכאן יש להבין שהאפשרות של הישראלים לאפשר להם לחזור לשטח מדינת ישראל מבלי להביא על עצמם סכנה קיומית היא מחוץ למציאות הנתונה.

  2. פרגמטיסט הגיב:

    מה שמשותף למחנה המשיחי (ביניהם: פייגלין, קמינר, ליברמן ובר-חיים) הוא האמונה ב’זכויות’ ו’צדק’ כישויות הקיימות כשלעצמן, אם מתוך תוקף אלוהי או כמין ישויות אפלטוניות שקיימות ללא תלות בעולם החומרי. האנשים האלה מאמינים שאם נפעל לפי העקרונות האלה נגיע בסופו של דבר ל"ימות המשיח", ל"גאולה", "פתרון ההיסטוריה", "שלום עולמי", "צדק עלי-אדמות" וכיוצ’. אני חושב שלא צריך לפרט את התוצאות של תנועות כאלה בהיסטוריה.

    לעומתם השפויים פוליטית בוחנים מבחינה מוסרית כל פעולה על-פי השפעותיה על בני-אדם וזאת בלי לאבד קשר ל מ צ י א ו ת ה נ ת ו נ ה. ובנוסף, בלי להתעלם משלומם שלהם עצמם.

    עוד לא יצא לי לקרוא שום נימוק רציני התומך בקבלת "זכות השיבה" שאינו מסוג הנימוקים של המחנה הראשון.

  3. מיכל: תגובה ליורם בר-חיים הגיב:

    מה פירושו של הסכם שלום?

    המרת כיבוש צבאי בכיבוש כלכלי. אפרטהייד.

    מה פירוש מימוש זכות השיבה בפועל?

    בוסניה, לבנון. מלחמת כל בכל.

    מה פירוש לשחק את הדובר של הצד הפלשתיני, ולהחליט בשבילו שהוא לא מוכן להסתפק ב 22 אחוז (מה שכבר קרה למעשה באוסלו)מפלשתין ההיסטורית?

    רצון לא מודע בהמשך הכיבוש.

    מה פירוש חוסר רצון להציב גבולות שפויים?

    חומה בעלת תוואי מטורף.

    כפי שאתה רואה, בשביל לייצר פורמט דמגוגי אין שום צורך בכישרון מיוחד. אפילו אני יכולה.

    לגופו של עניין, האפשרות להיפרד לשתי מדינות ריבוניות מותנה בהבאת פלשתין וישראל (כל אחת לחוד) למצב של ריבונות כלכלית. זה יכול להיעשות באם נשים על כך את הדגש העיקרי בכל הדיון הזה.

  4. אדי מלכא הגיב:

    ליבי נוטה אל מורי ורבי, ראובן קמינר, חוששני שהחלוקה שעושה ספירו בין שתי צורות חבילות הקונפליקט אינן במקומן.

    הבעיה שספירו מטפל בשאלות הסימפטומטיות, וראובן מאלץ את עצמו – ובצדק – להתעלם מנושאים כמו כעסים זמניים, וכל מיני דברים שאפשר לדחוס לתאריך הבראה אמיתי ביננו ובין העם הפלסתיני.

    השתתפתי לפני כחודש באירוע שהתרחש בסניף מפלגת חד"ש בתל אביב, הכרתי שם את באסיף נאששיבי שדיבר על פערים ביחסים של הממסד המנהלי מול בי"ס יהודי ובי"ס פלסתיני.
    ועוד כיו"ב דברים.

    אני סבור שהדיון עצמו הוא כנה ואולי יוביל למשהו, אבל צריך לקרוא טוב את המפה, ובעיקר את המפה של העובדות המוגמרות.

    צריך להסתכל על המפה של נשה שמכונה כאן יש"ע לראו כמה יהודים גרים מול כמה ערבים, ולהבין כי הענין כבר הוכרע, הכיבוש והסיפוח הן עובדה קיימת.

    אני לא רואה כוח או גורם שיחולל את המהפך שיגרום לישראל ליסוג, לפנות שטחים, לפצות, להתייחס לערבים כאל בני אדם, לתכנן ביחד צעדים בוני אמון כהכנה לקראת הפרדות שתוביל אולי לתהליך הבשלה שיאפשר שיבה לרעיון השלום.

    השלום הוא האמצעי היחידי שיכול להתקיים ביננו, בלא שלום תהא מלחמה, וזו מלחמה בין גופים בלתי שווים, זו בעצם השמדה של עם, העם היהודי משמיד את העם הפלסתיני.

    וכמו בכל השמדה של עמים מחסלים קודם כל את המנהיגים ואת השכבה האינטלקטואלית, פרסמתי בעתון של יואב יצחק מחאות חריפות נגד הרצח הנתעב של השיך אחמד יאסין ונגד הרצח של רופא הילדים ראנטיסי.

    למי שאיכפת הוא צריך לדעת ישראל איננה מעוניינת בשלום, איננה מעוניינת בחלוקה צודקת, והיא הולכת ומחמירה את עמדתה, פעם ענין אוסלו נחשב לתולדת השקפה פוליטית ]פנימית היום מתייחסים אל היזמים בטרמינולוגיות קרמינולוגיות.

    בישראל שולטת כת אליטיסטית שכבשה את כלי הדמוקרטיה, הקפיאה את הליך הבחירות, האנשים המשפיעים באמת נחבאים מאחרוי הקלעים ומפעלים ממשלות של מאריונטות, וזה לא משנה מי הם "נבחרי העם" באותה תקופה.

    ישראל מסיתה בעולם ומחרחרת מלחמות, והיא מצליחה לגרום לאחרים להיהרג עבורה.

    כך עשתה באפגניסטן שאין לנו שום ענין איתה, כך היא עשתה בעיראק, שמעולם לא היתה מסוכנת בעבורנו.

    ישראל מתכוונת לכשירגעו הרוחות לכבוש את ירדן ולגרש לשם את הפלסתינים לתקופת צינון.

    לאחר מכן תפתח ישראל במלחמה כוללת שבה תרחיב את גבוליה כמה שתוכל.

    ברגע שנרצח יצחק רבין צריך היה כבר להבין כי אופציית השלום, והחלום על מזרח תיכון חדש, הלכו לבלי שוב.

    ישראל מכינה מלחמה אפוקליפטית, ובונה את כל בטחונה על יכלתי הגרעינית ועל כוח ההרתעה שזה ייצור.

    ישראל מתעלמת מן העובדה שמדינות מוסלמיות רבות מבינות שרק כוח לא קונבנציונאלי נגדי, יעצור אולי את התפשטותה של ישראל, ואינה מביאה בחשבון שבסופו של דבר, יימאס לערבים והם ישכחו את "לקחי המלחמות" ויתארגנו לסיבוב רביעי שיגרום לזעזוע עמוק בחברה הישראלית

    עלינו להסתלק מיד מכל השטחים הכבושים, על המתנתחלים לדעת שהם גובים מחיר יקר של הרוגים ישראלים צעירים בגין הרפתאותיהם הטריטוריאליות.

    לא חומה, לא התנתקות חד צדדית, ולא שום בלוף מן הבלופים הרדודים הללו.

    יש לשחר בכבוד את יאסר עראפת, לחזק מחדש את הרשות הפלסתינית, ולהתחיל לקיים מו"מ כנה אנו עם כל הפלגים ששונאים אותנו או אנו אותם.

    שלום זו מלת המפתח.
    ה באל ו ליהענין האמיתי

    אדי מלכא מור

  5. ליורם הגיב:

    אבל לא ניתן לבסס חשיבה מדינית אך ורק על תבניות לוגיות.
    בדיוק כפי שמדע הכלכלה מייצר שלל תיאוריות חברתיות,ואינו מבוסס אך ורק על תבניות מאקרו-כלכליות.
    כאדם המשתדל להיות מאוזן – אני מבטיח לך כי המשקל האמוציונאלי אסוציאטיבי בסכסוך הישראלי ערבי הינו הכבד ביותר.
    וזוהי רק דוגמא קטנה.
    בסופו של דבר כולנו יצורים רגשיים ביותר,ועל ובשם הרגשנות הזו נעשו המעשים האפלים ביותר בהיסטורייה האנושית.
    אין לי שום בעייה עם דיעותיך,חשוב לי כי תישמענה ואיאבק על כך,
    רק משום מה,נראה לי כי אתה "מפספס" את תמצית החוויה המזרח-תיכונית הרטובה והמשכרת שבה אתה חייב להיות (אם תרצה או לאו) כתושב האיזור.
    ובשביל להכיר אותה טוב יותר,עליך לעזוב את המניפסטים האינטלקטואלים האירופאיים בהם אתה הוגה וצלול טוב יותר למקום בו אתה חי.

  6. יורם בר-חיים הגיב:

    כחבר באבנאא אלבלד, וכפעיל בעיקר במאבקים של הציבור הערבי-פלסטיני. דומני שאתה קצת חושב בסטריאוטיפים.
    מעניין אותי שאנשים נזכרים שהם במזרח התיכון רק כדי להתנגד לזכות השיבה ולחיים ביחד במזרח התיכון… בנוגע למניפסטים, אני מזמין אותך לקרוא את המצע של אבנאא אלבלד ולהחליט בעצמך האם הוא אירופי או לא. אני מניח שאתה יודע לקרוא אותו בערבית, השפה העיקרית במזרח תהיכון, הלא כן ?

  7. יפה מאד הגיב:

    אז למדת ערבית במודיעין הישראלי ועכשיו אתה מטיף לאנשים לזכור שהם במזרח התיכון.
    אז תודה באמת שאתה בעד שדעתי תישמע, אבל חבריך במודיעין עוסקים במלוא המרץ בלשלוח את מנהיגי תנועתי לכלא כדי שדעתנו לא תישמע.

  8. אני דווקא כן קורא ערבית הגיב:

    בניגוד לרוב רובם של השמאלנים, במיוחד אלו האנטי-ציונים שלא שירתו בצבא (חיל מודיעין למשל).

  9. "משתדל להיות" מאוזן הגיב:

    "כאדם המשתדל להיות מאוזן – אני מבטיח לך כי המשקל האמוציונאלי אסוציאטיבי בסכסוך הישראלי ערבי הינו הכבד ביותר".

    חמישה מיליון פליטים ושלושה וחצי מיליון שאדמתם וזכויותיהם נשדדים מדי יום (ועוד מיליון וחצי אזרחים סוג ב’), הם ענין "אמוציונאלי אסוציאטיבי כבד ביותר" (ולא יותר)

הגיבו למיכל: תגובה ליורם בר-חיים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים