מונח לפני צילום משונה – קבוצה של נשים מוסלמיות לבושות מין אוהלים שחורים המסתירים את צורתן מכף רגל ועד ראש, פניהן חבויות מאחורי רעלות שחורות המשאירות רק חריץ צר לעיניים. אחת מהן מחזיקה שקית ניילון של חנות כלשהי. על הקיר מאחוריהן פרוס פוסטר ענק ועליו דמות צעירה בלונדינית, ערומה חוץ מחוטיני זעיר על ירכיה; היא רובצת על גחונה, ישבנה קצת מורם, גופה מוטה מעט אל המצלמה ושדיה המלאים חשופים עד הפטמות. פיה פעור. הפוזה בה היא רובצת וארשת פניה מזכירים חתולה מיוחמת.

הצילום הופיע לא מזמן בשבועון האמריקאי ניוזוויק בכתבה על טורקיה כמדינה המשלבת מזרח עם מערב (לדעתי, אם התמונה צולמה בטורקיה הרי הנשים בעטיפות השחורות לא היו טורקיות כי אם אורחות מאחת מדינות המפרץ). ולא יכולתי שלא לחשוב על משמעות הניגוד הזה, המעורר בי דחייה וזעם משני הכיוונים.

לפני שנים אחדות כתבתי מאמר נגד סוג מסוים של פרסומות המציגות נשים ערומות למחצה רוכנות על ארבע בפוזות מיוחמות, ופתאום קיבלתי מכתבי תמיכה מחוגים דתיים ובקשות שאדבר ברדיו ואתמוך בדרישתם לאסור על פרסומות מן הסוג שהם קוראים תועבה. זה היה מצב משונה למדי.

אבל בואו נחשוב רגע על הלבוש הנשי. זהו נושא רציני עד מאוד, כי הוא משקף הרבה יותר מאשר אופנה או מסורת. הלבוש הנשי ממחיש, לעתים לא פחות מאשר מחקר סוציולוגי, את מבנה החברה והיחסים שבתוכה. קחו למשל את הלבוש הנשי משלהי המאה ה-18 – ערב המהפכה הצרפתית. הנשים שיכלו להרשות לעצמן להתלבש בהתאם לאופנה הסתובבו בקרינולינות ענקיות שחייבו מבנים מסורבלים וכבדים מתחתיהן. את מותניהן הצרו במחוכים הדוקים שכמעט חנקו אותן. כדי להפגין מותניים צרים כשל צרעה, היו נשים שעברו ניתוחים מסוכנים – וזאת בתקופה בה עוד לא היתה הרדמה רפואית! – לסילוק צלעותיהן התחתונות. רוחב השמלה מנע מהן לראות את כפות רגליהן, והן הירבו לעקם או לשבור את קרסוליהן.

המהפכה הצרפתית לא רק כרתה את ראשיהם של האריסטוקרטים, היא גם השליכה לפח את הקרינולינות, המחוכים, תסרוקות הענק והפיאות הנוכריות. כמעט בן לילה החלו הנשים ללבוש שמלות קלילות ונוחות וסירקו את שערן בתסרוקות פשוטות וטבעיות. הלבוש הזה החזיק מעמד עד נפילתו של נפוליאון ושובן של השושלות המלכותיות. עד מהרה נמחקו הישגי המהפכה והנשים מצאו את עצמן שוב בקרינולינות ומחוכים הדוקים, כאשר את מקומן של הפיאות הענקיות תפסו כובעים שהקיפו את פניהן וכמעט הסתירו מעיניהן את העולם. פרט מעניין – בשעה שהצורה הטבעית של גוף האשה הוסתרה תחת שמלות וגלימות בקוטר של מטר וחצי (אפילו יותר בשמלות נשף), היו השדיים חשופים ככל האפשר. תיאורים מצוינים של האופנה הזאת – שהתקיימה לפני ואחרי התקופה המהפכנית – אפשר למצוא בספרו של טולסטוי "מלחמה ושלום", כשהוא מתאר את הלנה היפה, אשתו של פייר. גם בלזק למשל, בספרו "האב גוריו" – מתאר נשים מגישות את שדיהן על מצע של תחרה.

אפשר להמשיך בניתוח הזה – כיצד השמלות התקצרו עם התקדמות מעמדן האזרחי של הנשים, כיצד בשנות מלחמת העולם השנייה הנשים לבשו חליפות רחבות-כתפיים שרמזו על גבריותן (ויכולתן למלא תפקידים גבריים), וכיצד אחרי המלחמה הופיע פתאום המראה החדש, פרי השראתו של כריסטיאן דיור, שחזר ותחב את הנשים לתוך שמלות רחבות אימרה וצרות מותניים… מחקר רציני בנושא זה מן הסתם יערוך השוואות עם לבוש הגברים באותן תקופות, וכן השוואות בין-מעמדיות. אבל ברשימה זו היום אין מקום להרחיק לכת בנושא. מה שמעסיק אותי כאן היא השאלה מי קובע מה לובשות הנשים?

לכאורה, התשובה פשוטה – במקרה של הנשים המוסלמיות, קובעים הגברים המוסלמים. החרדות העמוקות שלהם בכל הנוגע לנשים הן שמכתיבות את לבושן. הגברים האלה פוחדים מן הנשים ורואים בהן כוח להרע, ואת המשיכה שהם חשים כלפיהן הם מפרשים כסימן לחולשה מצידם שלהם. וכמובן, ככל שהם מסתירים אותן יותר תחת גלימות ורעלות, כך יותר קשה להם שלא לראות בכל סנטימטר חשוף פיתוי נורא ואיום – אפילו העיניים מפתות, שלא לדבר על כפות הרגליים!

אבל מה עם הצעירה הבלונדינית הרובצת על גחונה עם הישבן באוויר? – גם היא מייצגת לא את האשה עצמה אלא את הפנטזיות הגבריות. תאמרו, איש לא כופה עליה להתערטל ולהצטלם בפוזה כזו, ומן הסתם הדוגמנית הרוויחה סכום נכבד עבור העבודה. אמת – אבל לא כל האמת! נשים מערביות בימינו מתלבשות לא כל כך בהתאם לצרכיהן שלהן אלא בהתאם לפנטזיות הגבריות. זו הסיבה שנשים רבות לבושות בעצם רק מן הישבן ומעלה, ובחורף ממש עצוב לראות נשים צעירות מתכרבלות במעיליהן הקצרים כאשר רגליהן הולכות ומכחילות מקור בטייטס הדקים, שנועדו לאפשר לבני המין הגברי לשטוף את העיניים. כל החיזיון הזה של רגלי נשים חשופות הוא אובססיה גברית מערבית, ולא משנה אם מדובר בשורת רקדניות בהצגה מוסיקלית או בילדות העומדות לאורך הכביש הידוע המוליך מגרמניה ללב הרפובליקה הצ‘כית – הכביש המכונה הבורדל הגדול בעולם – שגם הן לבושות רק מן הישבן ומעלה, כי רגליהן החשופות הן הפרסומת המקצועית שלהן.

אי אפשר שלא להסיק שאם הנשים בעולם המוסלמי לבושות בהתאם לחרדות הגבריות, הנשים בעולם המערבי לבושות בהתאם לפנטזיות הגבריות. אלה ואלה מתלבשות לא בהתאם למה שנוח ושימושי להן עצמן, כי אם בהתאם למה שהמין הגברי בסביבתן מצפה מהן. נכון שהאשה המערבית רשאית לצפצף על הציפיות הגבריות ולהתלבש כרצונה, אבל כמה נשים – או כמה בני אדם בכלל – אתם מכירים שמוכנים לצפצף על המוסכמות החברתיות?

Share on Facebook