אד גורדון הגיב:

מר דני פתר היקר.
הצעתך נדחית על הסף מכוון והמערכת בה אנו קיימים ופועלים היא צבועה ולמעשה רוב השיח העוסק בזכויות האדם ומצבה הכללי של האנושות משועבד לשאיפות והצרכים הפוליטים כלכלים של גורמים אופורטוניסטים וקפטילסטים שעיקר רצונם הוא להרוויח – כסף, מעמד, הכרה, שייכות וכ"ו וכ"ו כל אחד ושאיפותיו/ צרכיו הוא.
לצורך כך יש ליישר קו עם העדר, ללבוש את מדי הקרב של לוחמי החופש החירות והצדק ולצאת למערכה. אסור לשכוח שצריך גם מטרה והמטרה חייבת להיות אחת כזו שתהיה מספיק מרשימה ומאיימת על מנת לפאר את עוז רוחו ונחישותו של הלוחם המהולל, אך מספיק קטנה וחסרת עוצמה על מנת לא לפגוע בכלכלה הרגישה שלנו ובשבוע העבודה בן 35 השעות (באירופה, לא כאן). ובקיצור עם סין לא מתעסקים, נקודה. אתה מן הסתם הפנמתה היטב את הדוקטרינה כי אתה הרי רואה במדיניותה של המפלגה הקומוניסטית הסינית ניסיון אדיר ממדים ולא פשעים נגד האנושות, כמו למשל אריק שלנו. ולכן רציחתם של חמישה מיליון טיבטים כולל השמדת תרבותם וגזלת אדמתם היא בחזקת ניסוי מענין, הוצאתם להורג של מאות אנשים, כל שנה, בזריקה מיוחדת שאיננה פוגעת ברקמות העינים שנמכרות אח"כ להשתלה במערב הופכת לפעולה הומניטרית, איומים על טייוואן זה משחק ילדים, אני בכלל לא מתחיל להזכיר את הדיכוי התרבותי של עמי סין השונים, חיסול והרעבה של מיליונים על גבי מיליונים וכן הלאה, עדיף לעזוב את זה. זה מסיט את תשומת הלב מהבעיה העיקרית של העולם (ניחוש אחד) ויכול לפגוע אנושות בחופשת הסקיי הבאה.

מדוע לא? הגיב:

אם המפלגה מקבלת איזו תמיכה מהפלגה "האחות" אז לא! זה יפגע בנזילות ולפועלים כך או אחרת לא יעזור.
יש אנשים טובים שמתרגשים בכל פעם שרואים דגל אדום ו/או שומעים תזמורת ממלכתית מנגנת אינטרנציונל. זה לא הופך את סין לקומוניסטית, סוציאליסטית ואפילו לא אנטי אימפריאליסטית (כמו שהיה אפילו סדאם חוסין בעל כורחו החל מ- 1991) ואפילו לא ניסוי של משהו כזה. סין היא מדינה פאשיסטית פר אקסלנס שארוגה בתוך מערכת הגלובליזציה האימפריאליסטית בניצוחה של ארה"ב, וההתנהגות שלה כלפי אזרחיה-פועליה היא הגיונית וטבעית למשטר כזה.
כאשר התאגידים והקפיטליסטים המקומיים יתחזקו מספיק (שזו המדיניות שמעודד השלטון) יחזור גם הדגל עם השמש (או אחר אם אני טועה) לשגרירות בת"א (ולא יהיה ממה להתרגש).

יובל הלפרין הגיב:

מעל דפים אלה עלה לא אחת הדיון על סין.
אני סבור שסין היא מדינה סוציאליסטית, אך כל עוד העולם ברובו הוא קפיטליסטי, התופעות הקפיטליסטיות המכוערות ביותר יחדרו לכל מדינה סוציאליסטיות, גם לגדולה ולמאוכלסת ביותר.
זה הלקח שיש להסיק מנפילת הגוש הסוציאליסטי, ולא שלילת הדגם החד מפלגתי.
להפך, המבנה החד מפלגתי של השלטון הפוליטי הוא מחסום בפני מחשול של זוועות הקפיטליזם, ולא יעזור לאיש – בסין מצב התזונה, ההשכלה, הדיור, התעסוקה, החוב החיצוני, העצמאות הכלכלית, טובים בהרבה משאר מדינות העולם השלישי, במיוחד אלה שאימצו בשנים האחרונות משטר רב מפלגתי, ויהיה גרוע בהרבה אילו תלך סין חו"ח בדרכן של ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה.
שלילת זהותה הסוציאליסטית של סין תוביל למסקנה שסוציאליזם מחייב מטליניזם: "קולקטיביציה" של החקלאות ודיכוי כל סקטור פרטי (שבטבע הדברים כולל ניצול אדם בידי אדם).
שוב אזכיר שבקובה מתבצעות נסיגות מהמשק המתוכנן על כל הכרוך בכך, לא פחות מאשר בסין. אני בטוח שאם יבדוק דני פטר את תנאי העובדים בסקטור הפרטי החדש שקם בקובה בשנים האחרונות ימצא סיבות טובות להפגין גם נגד קובה (רק שאין שגרירות).

אבל כאן המחלוקת היא לא רק על סין, אלא על אופן התנהלותו של פעיל מהפכני. דני, כאיש מדע, מסיק בדדוקציה שיש להפגין מול השגרירות הסינית:
"אם הייתי מפגין בגלל X מול שגרירות ארה"ב, אזי עליי להפגין בגלל X מול השגרירות הסינית".

לא בבית ספרנו. כמהפכנים פעילים עלינו להסיק את מסקנותינו כחיילים ולא כאינטלקטואלים.
היות שמכל סיטואציה במציאות ההיסטורית ניתן להסיק אינספור מסקנות, ואת ההתפתחות ההיסטורית לא ניתן לבודד בתנאי מעבדה, ואנחנו מצויים בתוך התופעות ולא צופים בהם מבחוץ, הרי שתרשים הזרימה המתאים הוא:
"אם קומוניסטים בסין הגיעו למסקנה X,
עליי להסיק שמסקנה X היא הסבירה ביותר ולהשתדל לאתר לי ולסביבתי מדוע הגיעו לכך."
במקרה שזה בלתי אפשרי, על הביקורת להישאר בפרופיל נמוך. גם אני מסכים שהליברליזציה הכלכלית בסין הרחיקה לכת ושיש תופעות שאין לסבולתן, כולל זו של העובדים הזרים.
אבל להפגין מול השגרירות הסינית? רק כשיקום חו"ח גורבצ’וב סיני.

דוד מרחב | כמה הערות הגיב:

הבעיה כאן היא הגדרת הסוציאליזם. אם משמעות הסוציאליזם היא שיפור מצב התזונה, העלאת רמת ההשכלה, דיור לכל, תעסוקה מלאה, הקטנת החוב החיצוני והגברת העצמאות הכלכלית, הרי שקפיטליזם סוציאל-דמוקרטי נוסח שוודיה יכול לעשות את זה בקלות יחסית. הבעיה בקפיטליזם איננה המשבר המחזורי שלו, מאחר שהוכח היסטורית כי ביכולתו של הקפיטליזם לייצב עצמו מחדש באמצעות מעורבות ממשלתית בכלכלה. עיקר הבעיה של הקפיטליזם נעוצה בקיומה של חברה אשר נוטה למשבר כלכליים הולכים וחוזרים, כאשר קיימות היררכיות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, שראשיהן מוכנים לעשות הכל על מנת להגביר את הרווחים הכלכליים תוך רמיסה פוליטית של אלה שאינם עומדים בראש, והם הרוב.

הדיקטטורה הסטליניסטית המכוערת שהיתה קיימת בבריה"מ לא נפלה עקב ערעור מעמד המפלגה הקומוניסטית ונטישת דיקטטורת המפלגה. הקפיטליזם לא "חזר" לארצות אלו, מאחר שתמיד היה שם קפיטליזם – קפיטליזם מדינתי.

הוויכוח בין הסטליניסטים השונים אודות הנסיגה לכיוון קפיטליזם של שוק במקום קפיטליזם מדינתי איננו רלוונטי לשיח המהפכני של תקופתנו. לפי הסטליניסטים, מהפכן הוא מי שמגן על קובה או סין בכל עת, ולא מי שחותר למהפכה בארצו ובעולם. זו היתה ההגדרה ההיסטורית שלהם למונח "מהפכן" גם כשבריה"מ היתה קיימת.

ראיית המהפכנים כ"חיילים" ולא כ"אינטלקטואלים" יונקת ישירות מהשיח הבולשו-פשיסטי של סטאלין, מאו ואחרים, שתחת הכינוי "אינטלקטואלים" דאגו לטהר את מתנגדיהם. מבחינתם, יש לציית לכל החלטה ורעיון של ההנהגה השלטת בסין. וגם להסכים לכל עוול, לרבות ניצול. זו היתה הגישה ביחס לאנטישמיות ולכל רעה חולה בארצות הסטליניסטיות.

כיום, הצבת מודל היא בבחינת לעג לרש, מאחר שאנו עוסקים קודם בבניית המאבק והתנועה למען החלפת הסדר החברתי. תפקידם של המהפכנים הוא לבנות את המאבק מלמטה למעלה, באמצעות הקמת ארגונים המוניים ועממיים המנוהלים ישירות על ידי חבריהם, וחתירה להקמת ארגונים של ניהול עצמי בכל שכונה, עיר, מקום עבודה, מקום לימודים ועוד. מתוך צורת המאבק הזו ייגזר תוכן החברה החדשה שתקום.

בהקשר הזה, אי אפשר שלא לצטט את באקונין שאמר כי "חירות ללא סוציאליזם היא פריבילגיה ואי-צדק. סוציאליזם ללא חירות הוא עבדות וברוטאליות".

ציוני גאה/ להט המהפכה הגיב:

מרוסב סיסמאות סוציאליסטיות נראה לי שנשכחה השמדת העם העם הטיבטי וגזילת ארצו על ידי "ניסיון אדיר ממדים, מוגשם בתנאים בינלאומיים קשים במיוחד והיכול להצליח או להיכשל".
מוסרית הוא כבר מזמן נכשל !

דוד מרחב | תשובה לזינגר הגיב:

אני שואל אותך שאלה פשוטה: נניח והיום מתארגנים תושבי עיר מסוימת נגד הכוונה לבנות מרינה ענקית, עם שלושה בתי מלון, על חוף הים שלהם, ולסגור את חוף הים לנכנסים בתשלום בלבד. מה תעשה? תחכה למהפכה?

התשובה היא ברורה, מבחינתי לפחות: אנשים מתארגנים ישירות למען אנשים. התארגנויות עממיות כאלה הן אנטי-קפיטליסטיות. האם יש לי ערובה לכך שהתוצאות של כל מאבק יהיו "נכונות"? לא. אך פה נכנס תפקידו של מהפכן. הוא לא אמור לשלוט באנשים – אלא לכוונם לשלוט בגורלם שלהם.

הצעות להקמת מועדונים חברתיים לבעלי האמת המוחלטת והתיאוריות הנכונות מביאות, אולי, ליותר פולמוסים וירטואליים, אבל לא לשינויים חברתי, בטח שלא למהפכות.

עופר ליובל הגיב:

נתקלתי במקרה דיון הזה, ומובן שממרחק של כמה שנים הדעות של כולם קצת שונות. בכל מקרה, הערה אחת שלך היא לדעתי לא נכונה ואפילו לא רלוונטית: לא ייתכן "גורבצ’וב סיני" ממש כמו שלא יתכן "צ’רצ’יל ברזילאי"; התנאים בין המדינות הם שונים מאוד וגם התוצאות שונות מאוד. במובן זה אפשר לומר שבסין מאו מילא בשנות ה-40 מאו את תפקידו של לנין (כשהנהיג את המהפכה), בשנות ה-50 וה-60 את תפקיד סטאלין (כשהלאים את הכלכלה), ובשנות ה-70 את תפקידו של חרושצ’וב (כשנסוג מחלק מן ההלאמות).
דוגמא אחרת להבדל היא השאלה הלאומית: הסינים האתניים (האן) מהווים למעלה מ-90 אחוז מהאוכלוסיה בסין, לעומת ברה"מ שבה הרוסים האתניים היו בקושי 50 אחוז.