הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 ביולי, 2004 12 תגובות

היה משהו נאיבי בהתנהלותו של השר לשעבר יוסף פריצקי והשילוב הייחודי באישיותו, הממזג ערמומיות ותמימות במידה כמעט שווה – האופייני מאוד לישראל. באורח אישי, לא כעסתי במיוחד על פריצקי. הוא נשמע לי יותר טיפש מאשר מנוול, והיה משהו נוגע ללב בהיתממות הכמעט כנה שלו, כאשר נתפס בקלקלתו. בסך הכל, הוא לא שונה בהרבה מעדת הכלבים שנעצה בו שיניים, בעודנו מדמם.

אני לא חושב שמנהיג שינוי, טומי לפיד, הוא איש יותר טוב ויותר מוסרי מפריצקי. הלאומן הקיצוני לפיד, ששירת בעבר את בן-העוולה רוברט מקסוול, והעלה אותו על נס בשער בת-רבים למרות שחמס את קופת הפנסיה של עובדיו ברשת ה"מירור" האנגלית, הוא חלק מהמערכת הכלכלית- חברתית מטעם האליטות, שדאגה להעברת מיליארדים מרשות הציבור למגזר הפרטי. כל מי שנותן את ידו למפלצת התאצ’ריסטית פוגע בציבור הרחב ובעיקר בשכירים ובשכבות החלשות, עשרות מונים יותר מפריצקי עלוב הנפש. אני לא מתעלם מהאירוניה הגדולה, הנעוצה בעובדה שפריצקי עצמו היה חלק ממכונת הגזל הזאת. עתה הפך, בצורה דרמטית וגרוטסקית גם יחד, לקורבנה הבלתי צפוי.


רק תמימים רואים בשינוי תנועה פוליטית טהורת מידות. לפיד ועמיתיו מייצגים את הציבור המבקש לנכס את המדינה לעצמו, ורבים מהם סבורים, שהחלק האדיר שהם נוגסים מהעוגה הלאומית הדלה מגיע להם בדין. שינוי מכהנת בממשלה הרעה ביותר בתולדות מדינת ישראל, כדי להשלים את מלאכת העברת המשאבים מהמגזר הציבורי (כלומר מאיתנו) למגזר הפרטי (כלומר, לאחוזים בודדים מכלל האוכלוסייה). כך שבצד ההתפעלות מהאכזריות ה"אירופית" של שינוי, לא שיניתי דבר מיחסי השלילי למפלגה העדתית והמעמדית הזאת, שעשתה אידיאולוגיה מהאנוכיות הקדושה.


המדינה כולה התבצרה בעמדה נאיבית וערמומית, מושגים כאילו סותרים המקננים בהרמוניה מפתיעה בתוככי התודעה הקולקטיבית שלנו. בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג פסק שגדר ההפרדה מהווה הפרה בוטה של עקרונות המשפט הבינלאומי, ואריאל שרון הוביל מקהלה שלמה של צדקנים, חלקם ציניים וחלקם מטומטמים, למחאה חסרת שחר נגד ההחלטה. מסע השיסוי נגד המוסד הבינלאומי החשוב הגיע לשיאו כאשר ראש הממשלה טען שפיגוע הטירור באוטובוס בתל-אביב ביום ראשון השבוע, נעשה "בחסות האג".


שמעתי מהדורות חדשות בכל הערוצים, ובכולם חזרו על המנטרה הזאת. המנטליות הישראלית עדיין מסרבת לקבל את העובדה, שמעשי העוולה שלנו סותרים את כל הנורמות המדריכות את העולם הנאור, וששרון ושותפיו (כולל שמעון פרס שיצא גם הוא נגד פסיקת האג) מוציאים אותנו בהדרגה מחוץ למחנה, אל השוליים של המדינות המצורעות, המסרבות לקבל את ערכי הלגאליות הבינלאומית.


ביום ראשון השבוע הוקיע אפילו נחום ברנע מידיעות אחרונות את ההחלטה, וטען, במידה ידועה של צדק, שהשופט הסיני, למשל, בא גם הוא ממדינה המפרה זכויות אדם. הסנטימנט הזה מוכר לי. ברנע הוא בערך בן-דורי, וקיבלנו חינוך כמעט זהה. אני עצמי לגלגתי כאן בשבוע שעבר על צביעותם של האנגלים המוקיעים את התוקפנות שלנו וממשיכים להצדיק את התוקפנות שלהם נגד עיראק. אבל אם ניתן לשבץ רגשות כאלה ברשימה קלילה על ביקור קצרצר בלונדון, אין להם מקום במאמר של פרשנות מדינית בבמה המתיימרת להיות העיתון של המדינה. ברנע החזיר אותנו מהסטנדרטים של עיתונות חופשית בשנת 2004, להרגלים הרעים של העיתונות המודרכת בימי דוד בן-גוריון, והוא לא עושה את זה בפעם הראשונה. ההטחה הצדקנית נגד בית דין בינלאומי לצדק, הזכירה את דברי השיסוי של מדינות לאומניות ופאשיסטיות בין שתי מלחמות העולם כלפי חבר הלאומים, בעיקר בכל הנוגע לפלישה האיטלקית לאבסיניה בשנת 1935. לא ההתמרמרות הקדושה נגד העולם צריכה להדריך שיקולים מדיניים של יישות ריבונית כמו ישראל, אלא בחינה מדוקדקת של האיזון בין כוח לצדק, וניסיון להגדיר את האינטרס האמיתי של מדינה קטנה החיה באזור עוין.


אין שום קשר בין הפיגוע בתל-אביב להאג. בית הדין הבינלאומי לא טען שאסור למדינת ישראל להגן על עצמה, אבל שלל את זכותנו לבנות את חומת ההפרדה על אדמה לא לנו, לפי כל עקרונות המשפט המקובלים בכל העולם. אם היינו מכריזים על פירוק כל ההתנחלויות (שהן כשלעצמן מהוות מעשה תוקפנות בלתי חוקי כלפי שכנינו), ומתעקשים על הקמת גדר בדיוק לאורך הקו הירוק, שבו מכירות רוב מדינות העולם דה יורה או דה פקטו, לא היינו מוקעים קבל עולם בפסק דין חמור (בצדק) כזה. ייתכן מאוד שהכרזה כזאת היתה מביאה ממילא להפסקת הפיגועים, אבל גם המחמירים מבחינה ביטחונית לא יכולים להצדיק את בניית הגדר על שטח פלסטיני, וגם לא את הסיפוח למעשה של יותר מרבע מהגדה המערבית הכבושה.


לכן אין כל חשיבות לרקורד של השופטים, או של המדינות מהן באו לכס המשפט. אפשר להתבדח על חשבונם, ואפילו להוקיע את הצביעות אם מוכרחים, אבל ההרכב הנכבד הנפיק פסק דין הוגן, מנומק וצודק, וישראל חייבת לציית לו ככתבו וכלשונו. זה שכל כותבי המאמרים וכל פרשני הטלוויזיה מתנבאים כמו כותבי המכתבים למערכת מעריב, לא מעלה ולא מוריד ובווודאי שלא משנה את המציאות בשטח. ברנע, כמו זאב שיף מהארץ, מנסים לגבות את דבקותו של המרכז הלאומני בשטחים ובהתנחלויות הגדולות שהוקמו שם. אז כדאי להם לשנן בכל בוקר, לפני שהם ניגשים למלאכת יומם המפרכת: לא ניתן להגן על סיפוח של אף סנטימטר שנכבש בשנת 1967. או שלום-או שטחים; או לגאליות בינלאומית-או סטאטוס של מדינת אפרטהייד מוחרמת, שבסופו של דבר תקרוס.


כל התמרונים של כל הממשלות מאז יוני 1967 נועדו לעקוף את האמת הזאת, וכמו ששר יוסי בנאי, "עברה שנה ועוד שנה, ושום דבר לא השתנה". החלומות של יגאל אלון על פשרה טריטוריאלית, החלומות של משה דיין על פשרה פונקציונאלית, ההתנחלויות שבנה ישראל גלילי, הדמגוגיה הרגשנית של גולדה מאיר, הדמגוגיה העוד יותר רגשנית של מנחם בגין, העקשנות הנפתלת של יצחק שמיר, טירפוד ההסכמים של אהוד ברק, תרגילי ההשהייה של ביבי נתניהו, הרמאות הבוטה של אריאל שרון על התנתקות ועל מפת דרכים, ואפילו האשליות שהפיץ יוסי ביילין על בירה פלסטינית באבו-דיס והשארת 70% מכלל המתנחלים על כנם – לא שינו ולא ישנו את המצב הגיאו-פוליטי וגם לא את חוסר המוסריות העומדת בבסיסו של הכיבוש האלים, המשחית והמושחת.


ההגנה על האינטרס האמיתי של העם בישראל, של האזרחים היהודים והערבים של המדינה כאחד, חייבת לשלול עימות פטאליסטי נגד כל העולם. ניווט הסירה הרעועה הזאת מצריך מיומנות והגדרה בהירה של היעדים לעתיד. כדי שהסירה לא תטבע, עלינו להשליך ממנה את המטען העודף: את ההתנחלויות הממאירות, את המנטליות של עם אדונים, את המזימות האפלות לגרש מכאן עשרות אלפי ואולי מאות אלפי בני אדם, את הניסיונות לטרפד הקמת יישות שאיתה ניתן להגיע לשלום אמת לטווח ארוך. הדיעה של עיתונאי ירושלמי קרתני על המשטר בסין חשובה כקליפת השום. היא מזכירה את חוות הדעת המלומדות של האברכים בבתי המדרש בפולין וברוסיה על התנהלות ראשי הצבאות במלחמת העולם הראשונה. סין היא מעצמה אדירה, ישראל היא מדינה התלויה ברצונו הטוב של העולם. הרומן של ביבי עם מטורפי הימין הקיצוני השמרני בארצות הברית לא ישנה את המציאות הזאת.


כמו פריצקי, גם קברניטי המדינה והעיתונאים המשרתים אותם מקווים, שאיש לא יתפוס אותם בשעת מעשה. פריצקי זומם נגד חברו, "אבל לא ידע שמקליטים אותו". שרון ופרס חותרים נגד הלגאליות הבינלאומית, שהיא הנכס הכי חשוב של המדינה, ונדהמים כאשר בית הדין בהאג מעמת אותם עם עקרונות החוק והצדק, וגוזר את דינם לשבט. את פריצקי פיטרו והעמידו אל עמוד הקלון; את הנוכלים העומדים בראש המדינה מצדיקים מיטב הפרשנים המדיניים שלנו. אני קורא לישראלים היותר אינטיליגנטיים לא ליפול לפח היקוש הזה. את הפיגועים לא מבצעים בחסות האג, אלא בעטיים של אלה המתעלמים מן המציאות. הטרור הממלכתי של ישראל שמוציא מאות פלסטינים להורג בלי משפט, מביא עלינו את המפגעים המזוויעים האלה. זו האמת ואין בלתה.


שלום ולא להתראות


לשכת מפלגת העבודה בהנהגת שמעון פרס החליטה להצטרף רשמית לקואליציה של אריאל שרון ובכך להשלים את התהליך הארוך של הזניית המפלגה. התירוצים השקופים של פרס לא מעניינים אף אחד. הוא חדל מלהיות אישיות נפרדת. הסימביוזה בינו לבין שרון הפכה את שניהם למהות בן-גוריוניסטית אחת, כמו בסרט העתיק "פרסונה" של הבמאי השבדי אינגמר ברגמן.


ייתכן שהליכוד לא יקבל את העריקים העלובים האלה, ואז ישובו הסמרטוטים לספסלים הנידחים שלהם בכנסת, ואולי אפילו ישמיעו פה ושם ציוצים נגד שרון ונתניהו בתקשורת. זה לא יציל אותם מתהום הנשייה שלה הם ראויים. אני מקווה שהח"כים המעטים שכן שמרו על כבודם, כמו איתן כבל, יולי תמיר ואופיר פינס יחפשו להם בית אחר, אולי עם יוסי שריד ויוסי ביילין. עם כל הביקורת על מרצ-יחד, הם עולים על העבודה מבחינה מוסרית, ויש להם גם עמדות פוליטיות יותר טובות.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. יורם בר-חיים הגיב:

    זה צריך להיאמר בגלוי :
    הקמת גדר על הקו הירוק (או בכל תואי אחר) מפרידה בין פלסטינים לפלסטינים, מפרידה בין פלסטינים לאדמתם, מפרידה בין פלסטינים לבין זכויותיהם הבסיסיות.

    נכון שתהואי הנוכחי גרוע הרבה יותר, מנשל הרבה יותר, אבל לא ייתכן שפעם אחר פעם ישראל תכריח אותנו לתמוך בפשע בכך שהיא מבצעת פשע גדול יותר. העמדה של מתנגדי הגדר לא צריכה להיות תמיכה בגדר על הקו הירוק אלא סירוב מוחלט לדון על גדרות היפותטיות והתנגדות לגדר הקיימת.

  2. חיים ברעם הגיב:

    זינגר הבין את מה שיורם בר-חיים מסרב להבין. תגובתו של זינגר משקפת בדיוק את עמדתי בפרשת האג.

  3. אד גורדון הגיב:

    אני בהחלט שמח שמר ברעם בסופו של דבר מסכים איתי ומואשר לראות שבסופו של דבר מעבר לכל זיקוקי הדינור המילולים גם כאן מבינים שהאיום העיקרי הניצב בפני העולם הנאור הוא הגדלת מספר שעות העבודה השבועיות מ 35 שעות ל 40, ישמור אותנו אלוהים. ולראיה:
    "המנטליות הישראלית עדיין מסרבת לקבל את העובדה, שמעשי העוולה שלנו סותרים את כל הנורמות המדריכות את העולם הנאור". ללא ספק ישנם גם על פי מר ברעם נורמות המדריכות את העולם הנאור בפעילותיו ומעשיו.
    והציטוט השני: "סין היא מעצמה אדירה, ישראל היא מדינה התלויה ברצונו הטוב של העולם". כלומר על פי הנורמות המקובלות על העולם הנאור, הזכות לביצוע פשעים כנגד האנושות היא פועל יוצא של עוצמה. ככל שעוצמתך גדולה יותר כך רשאי אתה להתאכזר לכל מי שמתחשק לך. מעשיה של סין הכוללים: השמדתם של חמישה מיליון טיבטים, חיסול תרבותם והתנחלות באדמתם חשובה כקליפת השום. המתתם של מאות בני אדם בזריקה שאיננה פוגעת ברקמות הגוף באופן שניתן למכור אותן להשתלות במערב, היא רפואה מונעת וחיסול והרעבה שיטתית של מיליונים זו פעילות מונעת. ואפשר לבדוק באתר של אמנסטי לגבי כל שאר הפרפראות, במידה וזה מענין איזה מישהו, כי בסך הכל לא מדובר בסוג של פשע או עברה שבית הדין הבינלאומי "לצדק" צריך להטריד עצמו בענינה. זה חשוב כקליפת השום. בכל מקרה התוספת "צדק" לשמו של בית הדין הבינלאומי היא שלך, מר ברעם, בית הדין הבינלאומי איננו הוסיף לעצמו מונח זה, כנראה שבצדק.

  4. זינגר הגיב:

    העמדה של יורם בר חיים ביחס לגדר נכונה מבחינה עקרונית. אך כדי לחשוף את צביעותם של "שוללי האג" חשובה העמדה שהביע חיים ברעם במאמר.

  5. שירה הגיב:

    לחיים,

    אתה כותב כי לסין מותר כי היא מעצמה. כלומר אם ישראל תהיה מעצמה (בא נאמר גרעינית למשל) שיכולה לאיים על אומות אירופה אז גם לה מותר?

  6. מבין, לא מסכים הגיב:

    אני גר בחיפה, לא בהאג, ואני מחפש פתרון בשבילי, בשביל השכנים הפלסטינים שלי ובשביל כל המוני הפליטים מחיפה שהמאבק נגד זכויותיהם מוליד את פשעי המלחמה ואת חומת האפרטהייד.
    ככל שהפסיקה בהאג מסייעת למאבק בחומה הנוכחית, וזה חשוב, אין שום צורך לצאת בהצהרות תמיכה בחומת הפרדה אחרת במקומה, אלא להיפך, להוקיע את הגזענות והדיכוי שעומדים מאחורי עיקרון ה"הפרדה" ואת הנישול והרצח שהם התוצאה שלו.
    דעת הקהל הליבראלית באירופה יכולה לקדם נושאים מסויימים וזה יופי, אבל היא לא יכולה לפתור לנו אף אחת מהבעיות המהותיות שהציונות יצרה בפלסטין, ומי שרוצה להבין למה, יכול להתחיל מהקטע של חיים ברעם על האנגלים, שרון ובלייר.

    יורם בר-חיים

  7. זינגר הגיב:

    ליורם בר חיים
    "בתחבולות תעשה לך מלחמה"
    המצב קשה גם ככה

  8. חיים ברעם הגיב:

    לשירה,
    זה לא שאלה של "מותר". תקראי שוב את הטקסט. הוא מדבר על מיגבלות הכוח, על שיקולים רציונליים. בנושא של הגדר, כמו בנושא השטחים בכלל, השיקול המוסרי והשיקול הפרקטי מובילים לאותה מסקנה.
    מותר בהחלט למתוח ביקורת על סין וגם להפגין ליד השגרירות, כפי שהציע, ובצדק, דני פתר. אבל אסור להשתמש בנימוקים מוסרניים כדי לאפשר לישראל לעשות מעשים בלתי מוסריים וגם מטורפים מנקודת ראות של ריאל פוליטיק.

  9. אד גורדון הגיב:

    ולמה לא? למה אסור לאפשר למדינת ישראל לפעול משיקולים בלתי מוסרים? מי כן מוסרי? המאבק כאן הוא לא על מוסר ולא על צדק. לצורך הענין המוסר והצדק הם בסך הכל עוד כלי שמשתמשים בו כאשר הוא משרת מטרה כזו או אחרת. הרי אם חצי מהאנשים והגופים שמדברים על צדק ומוסר היו מישמים רק חצי ממה שהם מדברים עליו לא היו מלחמות יותר וכל בני האדם היו חיים ברווחה. הרי אלו שזועקים בקול הכי גבוהה הם אלו שגם כבשו ושדדו וחיסלו תרבויות על גבי תרבויות. והם עדין ניזונים מפירות השוד שלהם ועושים מקלחות בשמפו עשוי חלב וביצים כאשר במקום אחר אנשים מתים ברעב וזה לא מענין אותם בכלל, זה לא מטריד אף אחד. וגם הקורבנות עצמם, תן להם את ההזדמנות והם יעשו אותו דבר ולא בשביל נקמה או משהו בסגנון – פשוט כי הם יכולים. כל הדיבורים האלה על חובתה המוסרית של מדינת ישראל הם אפילו לא נאיבים, הם מטופשים, הם הפנמה של מסרים שהמקור שלה הוא דוקטרינה כלכלית המתחרה בדוקטרינות כלכליות אחרות.

  10. זינגר הגיב:

    אד גורדון הוא הפוסט מודרניסט האולטימטיבי.
    המוסר לא ירד אלינו מן השמיים. הוא הכללים שלפיהם בני אדם יכולים לחיות, משום שלא ניתן בסופו של חשבון לחיות בלי לתת לאחר לחיות. בני אדם ואומות שלא נהגו לפי כללים אלו, מתברר שנענשו-נעלמו גם לפי כללי הריאל פוליטיק. "הצדק ההיסטורי" מגיע אולי "מעט" באיחור, אז בינתיים כדאי אולי בכ"ז לקחת מזוודה וקצת פיצויים ולעוף לניו זילנד (שהשטן עדיין לא גילה).

  11. אד גורדון הגיב:

    בבקשה ממך מר זינגר, תסביר לי על איזה צדק היסטורי אתה מדבר, כי אני באמת לא מבין.
    אני יודע שהאובריגנים כמעט הוכחדו ע"י האוסטרלים שלקחו מהם את אדמתם והכירו בהם כאזרחי אוסטרליה רק ב67. אני יודע שהמאורים כמעט הוכחדו ע"י הניו זילנדים שלקחו להם את אדמתם. אני יודע שהטזמנים הוכחדו לגמרי ע"י הבריטים. האינדיאנים של צפון אמריקה הוכחדו כמעט לגמרי ע"י הבריטים, ההולנדים והצרפתים שמאוחר יותר נקראו אמריקאים וקנדים. האינדיאנים של דרום אמריקה ע"י הספרדים והפורטוגזים. אנגליה , צרפת, הולנד ובלגיה היו המעצמות הקולוניאליסטיות העיקריות. הם שדדו ורצחו אוכלוסיות שלמות. הם עדין מנצלות באופן ציני את הקולוניות שלהן לשעבר. כל מדינות השפע פשעו פשעים איומים נגד האנושות בדרך אל בעושר שלהן. זה לא רק שאני לא סומך על העולם "המוסרי" שממשיך להתעלם מרצח העם שמתרחש בימינו אלה בסודן ומוכר את הכורדים, הטיבטים וגם אותנו עבור האינטרסים שלו, אני לא סומך גם על המדינה שלי, על השכנים שלי, יש אולי שני חברים שיעזרו לי במקרה צרה ויש אולי שנים שאני יעזור להם. כל מי שאני מכיר, כולל אני, גונב ומרמה בקנה מידה זה או אחר, אלו שעושים את זה הכי טוב מכונים בשם "האליטות". לא תאמין איזה סיפורים יש לדוד שלי – פרופסור באוניברסיטה.
    בקיצור לענין, אני חושב שאנחנו חייבים להגיע להסדר כי בכל דרך אחרת ימחקו אותנו, אני מעונין לעבור לניו זילנד כי אני מעריך שגם על פי התרחיש הכי מוצלח, הסיכוים שלנו לשרוד כאן הם נמוכים, זה הכל. לצערי פשוט לא שדדנו ורצחנו מספיק בשביל להחשב מוסרים בקנה מידה מערבי, ככה זה.

  12. זינגר הגיב:

    מר גורדון,
    "הצדק ההיסטורי" שעליו אתה תמה נמצא בדיוק באותן דוגמאות שהבאת (אני מתפלא שלא הבחנת בכך בעצמך. למרות חשיבתך המעוותת אתה נראה לי מספיק אינטליגנטי כדי להבחין בכך).
    זאת הסיבה ש"לא שדדנו ורצחנו מספיק" כי פשוט אחרנו את הרכבת ההיסטורית הזאת (ולא "טוב ליבם" בעיני עצמם של ציונים – "רחמנים בני רחמנים"). ג’נוסייד מתבצע לדאבוננו גם עכשיו בחצרות האחוריים של העולם אבל אצלינו למשל אפילו גיטו קטן לא נותנים להקים בשקט (לדאבונם של ציונים). אפילו תקופת הקולוניאליזם של ספינות תותחים חלפה והפרסה של כיבוש עירק רק מחזק זאת.
    אשר למושג "צדק היסטורי": אין מדובר כאן על "התגלות אלוהית", "התגלות התבונה האנושית" או על "ערמת התבונה". זה צדק הנובע כמסקנה מפעילות אנושית חומרית, כי לא ניתן לאורך ימים לבסס חיים על חשבון חיים אחרים. הבומרנג הזה מכה ללא הבחנה (והתקופה הנאצית הוכיחה). הדרך הזאת למרות ההתקדמות עוד ארוכה וכנראה לעולם לא תגיע לסופה. השאלה היא היכן אתה עומד "בסיפור" הזה.
    ה"אין פתרונות" שהפוסט מודרניזם מציע מוביל בדיוק לפתרונות "אופטימיים" כביכול אבל הזויים כמו פתרון השאלה הציונית בניו זילנד. למעשה זו חשיבה פסימית שעלולה להוביל "לפתרון הסופי" (מכל סוג שהוא) בשביל הפלסטינים כרוך במצדה יהודית (כי הראשון לבדו כבר בלתי אפשרי כאמור). אז אולי כדאי בכ"ז לחשוב על חיים משותפים בשוויון עם השכנים (לא נעים אבל אפשרי או לפחות מחויב המציאות).

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים