מריו מלספין הוא אחד מראשי האיגודים המקצועיים בניקרגואה ומפעיליה הבולטים של החזית הסנדיניסטית לשחרור לאומי (FSLN). מלספין עמד בראש מאבק עובדי חברת הטלקומוניקציה נגד ההפרטה במשך שנות ה-90. בגין פעילותו פוטר מהעבודה. בית הדין החזיר אותו לעבודה וכעבור יומיים הוא פוטר שוב. מזה שנתיים הוא מובטל.
ש. בימים אלה צוין יום השנה ה-25 למהפכה הסנדיניסטית. מהי החזית היום?
ת. החזית ויתרה על הדרך המהפכנית להשגת השלטון ועתה מנסה לשוב אל השלטון במסגרת החוקית הקיימת, קרי דרך הקלפי. שינוי זה אינו מקרי. החזית הפכה למנגנון מפלגתי שכל קיומו הוא סביב מערכות הבחירות. בין בחירות לבחירות, החזית פשוט אינה קיימת ואינה מארגנת את ההמונים במסגרותיה. לחזית בעיות כלכליות קשות ולכן, גם המנגנון הוא די חלש; ובמנגנון יושבים רק הפעילים המצדדים בהנהגה.
ש. אזרחים רבים מגדירים את עצמם "סנדיניסטים" אבל אינם חברים בחזית. איך ניתן להגדיר את התנועה הסנדיניסטית?
ת. התנועה הסנדיניסטית היא רחבה. היא מייצגת את אלה הנאבקים באימפריאליזם, את העמדות הלאומיות ועבור רבים: זו תנועה שמאלית מהפכנית. לדעתי יש שתי תנועות סנדיניסטיות: התנועה של אלה הדוגלים בעקרונותיה ההיסטוריים, המעמדיים והמהפכניים ותנועה שניה, התנועה שסביב ההנהגה. דניאל אורטגה עומד בראש ההנהגה, שהייתה למיעוט בתוך התנועה.
ש. אמרת שהמנגנון התנועתי הוא אינו חזק דיו…
ת. … אין חיים תנועתיים בתוך החזית. התנאי היחידי כדי להיות חבר בחזית הוא לשלם את מסי החבר, ולכן חלק ממועמדיה משלמים בבת אחת שנים של מסי חבר על מנת לייצג אותה בבחירות. זו הוכחה לכך שאין חיים תנועתיים סדירים.
ש. מהם היחסים בין החזית לבין התנועות החברתיות?
ת. התנועות החברתיות התרחקו מהחזית. וזאת משתי סיבות. אם הן מצדדות בגלוי בדניאל אורטגה, יש להן בעיות עם הפעילים מהשורה. אבל אם הן מגלות עצמאות מהנהגת החזית, זו עושה הכל שביכולתה על מנת לכופף אותן. לכן, התנועות החברתיות המתרחקות מן החזית ומנסות לכרות ברית עם מה המוגדר "החברה האזרחית". מקרה של ניקרגואה ה"חברה האזרחית" היא לא יותר ממספר ארגונים לא-ממשלתיים וכמה "נכבדים" המפרסמים מנשרים בעיתונים.
ש. בשנים האחרונות היינו עדים למאבקים החבריים שעולים ופורחים, אך לאחר זמן מה כמעט ונעלמים. כך היה עם מאבקי הסטודנטים, עובדי מטעי הקפה, המערכה נגד ההפרטה. האם זה נכון?
ת. עם ניצחונם של השמרנים ב-1990, השלטון חיפש והצליח להחליש את המאבקים החברתיים ואת התנועות שעמדו מאחורי מאבקים אלה. במקרים מסויימים השלטון הצליח לפלג את התנועות ואף לקנות חלק ממנהיגיהן. כל זה החליש את התנועה החברתית בכללותה ומנעה את אחדותה במאבק הכולל. במאבקים החברתיים הרבים לא קיימת הנהגה מקובלת על הכל. החזית הסנדיניסטית, שכאמור הפכה למפלגה ככל המפלגות, תומכת במאבקים החברתיים. אבל עד גבול מסויים. אם דעת הקהל מתנגדת למאבק זה או אחר, ובניקרגואה "דעת הקהל" זה לא יותר מכמה עשירים שהם בעלי אמצעי התקשורת, אז החזית מורידה פרופיל. לפעמים יש לי את הרושם שהחזית אינה מעוניינת בתנועה החברתית חזקה, מאוחדת ומאורגנת. כי יתכן והתנועה החברתית עשוייה לאיים על החזית עצמה. ראשי החזית עסוקים יותר בקומבינות עם השלטון ומונעים התפתחותה של תנועה חברתית שמאלית המסוגלת לשנות את יחסי הכוחות.
ש. האם התנועות החברתיות נחלשות או מתחזקות?
ת. באחרונה צבר תאוצה המאבק בגלובליזציה ובייחוד נגד הסכם הסחר החופשי ביבשת אמריקה, מבית היוצר של ארה"ב. בנובמבר אשתקד הוקם הפורום החברתי של ניקרגואה ובמסגרתו פועלים איגודים מקצועיים, אגודות סטודנטים, ארגוני נשים, ארגונים לא ממשלתיים, ועדי שכונות ומגזרים נוספים. התנועה החברתית הצליחה לרכז רבבות סביבה, ולראשונה הוכח שלא רק החזית מסוגלת להוציא את ההמונים לרחובות. אבל אין לתנועה החברתית הנהגה ברורה. היא יכולה להוות אלטרנטיבה עממית לטווח הרחוק, בתוך החזית או מחוצה להם, אבל מוקדם כדי לקבוע זאת.
ש. במישור הפוליטי, איך עומדת הממשלה מול כוחות האופוזיציה?
ת. ממשלת בולאניוס היא הממשלה הכי פרו-אמריקאית בתולדות ניקרגואה. היא מקבלת בברכה את התערבות ארה"ב בכל ענייני הפנים של המדינה, וזהו תקדים מסוכן. כי בעתיד כל ממשלה שתנסה להתמודד עם התערבות בוטה זו, תהיה לאויב המוצהר של ארה"ב ותזכה לסנקציות כלכליות ופוליטיות. באופוזיציה יש שתי מפלגות, מפלגתו של הנשיא לשעבר אלמן והחזית הסנדיניסטית. כאמור, החזית הסנדיניסטית במשבר. בפני החזית עומדת הברירה: דמוקרטיזציה או העלמות. החזית חייבת להיפתח על מנת לגייס לשורותיה את כל אלה הנאבקים למען החברה הסוציאליסטית ואת נציגי השכבות העניות – המהוות את רוב רובה של האוכלוסייה. ואם כך יהיה, יתחזקו בחזית הגורמים שאינם נגועים בשחיתות או שאינם כרתו בריתות עם הימין – והדרך אל השלטון תהיה קצרה. מפלגתו של הנשיא לשעבר ארנולדו אלמן הגיעה לשפל בגלל מעשי השחיתות הרבים של מנהיגיה. המצב הפוליטי שנוצר פותח אופקים חדשים בפני החזית, בייחוד לקראת הבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בחודש נובמבר. מועמדי החזית בבחירות אלה הם לרוב פעילות ופעילים מן השורה שלא מייצגים את ההנהגה ובחירתם עשויה להיות תפנית חיובית עבור החזית.
ש. שחקן שפעם היה מרכזי בזירה, ונשכח, הם האיגודים המקצועיים. מה שלום האיגודים?
האיגודים המקצועיים מודעים עכשיו לחולשתם הרבה. הקטנת מספר העובדים המועסקים בצורה לגלית הביאה לפגיעה קשה באיגודים. ולכן, האופציה היחידה העומדת בפני האיגודים היא לפעול יחד עם מגזרים חברתיים נוספים. והפעם לא רק למען מימוש תביעות מיידיות, כגון תוספת שכר, אלא כחלק מהמאבק הפוליטי למען שינוי החברה מן היסוד. אין לאיגודים מוצא אחר. הפיטורים ההמוניים, האבטלה, ההפרטה, העברת הייצור לאזורי ייצור לשם ייצוא, הפגיעה במערך הייצור המקומי – כל המצב הזה פוגע קשות באיגודים שפעם עמדו בראש התנועה החברתית. לאיגודים זכויות רבות וגם כושר ארגוני רב. הם יכולים להתארגן במהירות למאבק ויש להם ניסיון איך להתמודד עם הדיכוי. אחדות האיגודים סביב מצע מהפכני נראית היום אפשרית מתמיד. ניסיונות ברוח זו נעשו בתחומי הבריאות והחינוך. יש חידושים בשטח הזה, אך מוקדם עדיין כדי לקבוע האם נצליח בכך.
אפשר לכתוב את הראיון המצוין הזה, מילה במילה כמעט, על "החזית הדמוקרטית לשלום ושיוויון" בישראל במקום "החזית הסנדיניסטית" בניקרגואה…