הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוגוסט, 2004 18 תגובות

משך שנים הדיון על הקשר בין הדיכוי הפלסטיני לבין הדיכוי המזרחי נמצא בראש העניינים של השיח הרדיקלי בארץ. הוא נמצא תמיד בין השורות בדיונים בין מזרחים שתומכים בציונות (שהם הרוב) לבין אלה שמסתייגים ממנה או סולדים ממנה. הטענה של "אנחנו המזרחים" נדע ביום מן הימים לדבר עם הערבים מפחידה הרבה מאוד אשכנזים, אבל ספק אם יש בה הרבה מן האמת. אין ספק שיש סממנים מאוד דומים בין צורת התייחסות של האליטות האשכנזיות בישראל למזרחי ולערבי-הפלסטיני. הדעות שלהם בנויות באופן ברור של תפיסת המערב את הערבי בתחילת שנות ה-20. המערב עבר אומנם תהפוכות לא מעטות לגבי יחס זה, אבל ענף מיוחד של דעה זו התפתח בישראל, בה מתנהל מאז 1948 מאבק מערבי-מזרחי בצורה חיה ואלימה.

בדיונים רבים של תנועות מזרחיות תמיד נשאלת השאלה אם לשתף פעולה עם גופים כאלה או אחרים התומכים בשוויון גם לערבים, או אם לפעול סקטוריאלית. השאלה הזאת נראית לעתים כל כך עקרונית וכל כך מסובכת, עד שניתן לחשוב שאם היא לא תיפטר כמעט שלא יהיה ניתן להמשיך לדבר על כלום או לנסות לפתור כל בעיה אחרת.


הטענה הנשמעת, הן מאנשי שינוי ומרצ-יחד והן לעתים קרובות מדוברים מזרחיים ומתנועות רדיקליות היא, שללא פתרון הבעיה הפלסטינית לא תהיה אפשרות בשום פנים ואופן להתפנות לפתרון הבעיות החברתיות של ישראל ולא לבעיות העדתיות שהולכות ומחמירות מדי שנה.


מדינת ישראל האשכנזית (אני חושב שיהיה רצוי להגדיר כך את המשטר הישראלי, וזה אפילו יותר מדויק מציוני) מתעמתת שוב ושוב עם האפשרות שמישהו חוץ מהאשכנזי התומך במשטר האשכנזי יוכל לתאר את מה שקרה כאן בחמישים השנים האחרונות. אבל הוא יכול להבין במידה מסוימת שכדי להגיע להסכם יש לדבר עם אויבים. האויבים האלה צריכים לספר את הסיפור של המשטר האשכנזי על מנת להיות ברי-שיח.


משך חמישים שנה, אחרי הסכמים רבים עם ירדן או עם מצרים, נראה שהמאבק אינו על שטחים אלא על סוג של הסכם או מלחמה שלא יערער על הצורה שבה האשכנזים רואים את עצמם והעולם רואה את מדינת ישראל. ישראל תהיה מוכנה לוותר על עזה ועל שטחים נוספים, ובלבד שהאו"ם לא יספר לנו שיש פליטים. ישראל תהיה מוכנה לשלם מיליארדי דולרים ובלבד שלא יהיו פה פליטים.


המאבק האבוד מראש הזה מוביל אותנו שוב ושוב למבוי סתום. כי מאחורי המאבק ה"חיצוני" הזה מתנהל מאבק פנימי שהוא הרבה יותר חמור מהמאבק הפלסטיני, והרבה יותר מסוכן ממנו למשטר האשכנזי. המאבק הזה הוא המאבק להשתקת הקול המזרחי בישראל. המשטר האשכנזי משלם ללא סוף שלמונים, אם זה לשרים, לראשי ערים, לערים שלמות כמו שדרות או קרית שמונה, ולפרופסורים, על מנת שאלה יבואו וימשיכו לספר את הסיפור של השומר הצעיר ושל האשכנזי-המערבי, וכמה חשוב לשמור על תודעה של מדינה מערבית.


האיום שנובע מן המזרחי הוא האיום שהפלסטיני יספר את סיפורו. אבל את הפלסטיני איכשהו אפשר להפריד מישראל על ידי חומות, גבולות, הסכמים דיפלומטיים, התערבות בינלאומית, תיווך אמריקאי, תיווך אירופאי והחלטות של האו"ם. אבל את המזרחי אי אפשר להשתיק על ידי גבולות, ולכן הוא דווקא המאיים יותר.


הוא מאיים יותר כי ברגע שהמשטר האשכנזי יבין שיש עוד כמה סיפורים לארץ הזאת, עוד כמה סיפורים ל"מיהו יהודי", ועוד כמה דעות על מהו העולם היהודי, המדינה הזו תיפתח לדעות שונות וראייה שונה של הדברים שקורים כאן. ברגע שעיוור צבעים מתחיל לראות צבע אחד, הוא מתחיל לראות את כל הצבעים.


המזרחים ממשיכים להצביע באופן שיטתי בעד הכיבוש ובעד התנחלויות, אך יחד עם זאת הם גם אלה שברגע שהם מגיעים לפוליטיקה, הם אלה שמוכנים הרבה יותר להתפשר עם הפלסטינים. הפרדוקס הבלתי ברור הזה לאשכנזים הוא ביסודו אי-הבנה בסיסית ומהותית בדיון הזה. כפי שחוקר התרבות פרופ’ עמיאל אלקלעי ציין, מלחמת ששת בימים היתה עבור המזרחים פתיחה אל המרחב. הפתרונות של אנחנו כאן והם שם יחזירו אותנו לימים שלפני 67′, ימים שאנשים ממוצא אשכנזי מתגעגעים אליהם בערגה, ימים בהם הערבים היו בעוצר והמזרחים לא ידעו איך בכלל לצעוק כי הם היו כולם פועלי דחק, המזרחים שעדיין זוכרים לא מתגעגעים לימים של לפני 67′.


מנגד, פירות השלום מבחינה כלכלית נשארו לרעת המזרחים בישראל. גם את העבודה הבלתי מספקת של מפעל טקסטיל שנסגר והפך לדיכוי של ערבי אחר בירדן או במצרים. שלום של חומות ושל הפרדה הוא איום סמוי על המזרחים, איום שלמיטב הבנתי המזרחים מבינים טוב מאוד. האיום הוא שאחרי שנטפל בפלסטינים נוכל להתפנות לטפל בבעיות של המזרחים ולהפוך אותם שוב לעובדים חסרי זכויות לחלוטין. הדברים האלה קורים כבר כיום, כשממשלת ישראל החליטה לסגור את מחלקת מציאת הפתרון של הבעיה הפלסטינית, ותהליך כזה רק יצבור תאוצה אם יתקיים שלום של שתי מדינות המופרדות זו מזו על ידי חומה – פיסית ותודעתית. ההצבעה של המזרחים נגד פתרון כזה נובעת מתהליכים שלמפלגות האשכנזיות שמתיימרות להיות סוציאליסטיות אין כל מענה או מודעות.


לכן, אני מציע לאמץ דווקא דעה הפוכה למקובלת כיום, היינו – שדווקא המאבק המזרחי והתקבלות המזרחיים, לא כפריטים ולא כנושאים של המשטר האשכנזי, הוא הוא שיכול להתוות את הדרך לאינטגרציה של ישראל במזרח התיכון. או במלים אחרות, דווקא קבלת הצד המוסלמי-ערבי שבתוך החברה היהודית הוא הדרך להוציא את ישראל מן המבוי הסתום שאליו היא נקלעה.


קבלת האחר המוסלמי-ערבי-מזרחי שנמצאת בתוכנו, היא משימה שדרושה לכל האזרחים הישראלים, בין אם הוריהם באו מאירופה או מעיראק. לא רק לאשכנזים קשה לקבל את האחר המוסלמי-ערבי אלא גם למזרחי.


דווקא המאבק למען שוויון זכויות למזרחיים (ואני לא מתכוון רק לשוויון כלכלי אלא גם לשויון חברתי ותרבותי), הוא המאבק האוניברסלי שדרכו החברה הישראלית יכולה לצאת לדרך חדשה.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. הערונת למשה | יורם בר-חיים הגיב:

    את עיקר הויכוח יאתך ניהלנו במקום אחר, אבל רק בהקשר לתגובתך האחרונה, יציאה מהצבא בעזרת קב"ן איננה בושה (אני לא התגייסתי אלא הלכתי לקב"ן) אלא סיבה לגאווה. כך גם כל דרך אחרת לאי-גיוס לצבא. ונכונה מאד הביקורת על שהאתוס הסרבני (שאני בעדו, מאד בעדו) מתעלם מהסרבנים האפורים, רובם מזרחים, ומשעתק בזה דפוסים של האתוס הקרבי הציוני-אשכנזי.

  2. עזרא מכרמיאל הגיב:

    למשה היקר,

    מדוע אתה רואה בתיזה האומרת שקודם יש למזרח את ישראל ורק אחר כך לפנות לפלשתינים כתיזה ההפוכה? הרי כמעט כל מזרחי שתפנה אליו כשעינו של האח האשכנזי הגדול מופנית למקום אחר יגיד לך שזה רק עניין של זמן עד שהכל פה יהיה מזרחי, היא או הוא יחזרו על המנטרות "חצי מהח"כים מזרחיים, יש שרים מזרחיים, המוסיקה המזרחית הפכה לקונסנזוס" וכן הלאה. מכאן שהתיזה שלך אם היא נתפסת כהפוכה אזי בוודאי שלא על ידי המזרחיים, כלומר רק על ידי ביילין וחבר מרעיו.

    בנוסף אני לא מבין מדוע אתה משלים עם קיומו של המשטר האשכנזי. הנסיון למזרח את ישראל הוא לפני הכל השלמה עם קיומה של ישראל. ההשלכות לכך הן מידיות – השלמה עם עליונות המערב, קבלת הנרטיב הציוני, והנצחת הדיכוטומיה: יהודי כההפך מערבי.

    ברכות,
    עזרא.

  3. לא מסכים הגיב:

    אני מאוד מזדהה עם הניסיון לשפר את יחסה של החברה אל המזרח ואל המזרחיים.

    אבל קשה להתעלם מהעובדה, שבשנים אלו אבירי הכיבוש, והגזענות הממסדית הם לרוב מזרחים.

    הדוגמא הקלסית היא אלי מויאל, שעושה כל שביכולתו להבטיח את המשטר המפלה ברצועת עזה.

    אי אפשר לקיים דיון רציני בהקשר המזרח בלי להתייחס לגזענות החדשה, שנושבת ממזרחיים שברוב רובם ימניים ודתיים.

  4. ע.ג. הגיב:

    ספורה של הציונות האשכנזית? מה לעשות, הציונות צמחה ברוסיה ופולין ולא במרוקו. יותר מכך, עד היום ישנם מזרחים בכינים שכל הזמן מגדפים את האשכנזים על כך שהוציאו אותם מסיר הבשר, ממש כמו בני ישראל כשיצאו ממצרים. באורח פלא הבכינים נמצאים בשני הקצוות – בש"ס ובשמאל הסהרורי.תתעורר אדון בן-הראש, רוסיה כבר קפיטליסטית, הקומוניזם מת ורק כמה ישראלים סהרורים עדין משוחחים בניהם בטרמינולוגיה שעברה מהעולם ואינה רלוונטית יותר לשום דבר.

  5. איתן לרנר הגיב:

    מספר הערות לכותב :

    "ישראל תהיה מוכנה לוותר על עזה ועל שטחים נוספים, ובלבד שהאו"ם לא יספר לנו שיש פליטים. ישראל תהיה מוכנה לשלם מיליארדי דולרים ובלבד שלא יהיו פה פליטים." : עד כה המציאות באזורנו מוכיחה בדיוק את ההיפך , ישראל אינה מוכנה לותר באמת על שום חלק מן השטחים . האם אתה מחשיב את תוכנית ההתנתקות לנתינת שטחים ? עוד לא ניתנו וגם אם כן הרי די שקוף שזה ייעשה במטרה להאחז חזק יותר בגדה .

    "האיום הוא שאחרי שנטפל בפלסטינים נוכל להתפנות לטפל בבעיות של המזרחים ולהפוך אותם שוב לעובדים חסרי זכויות לחלוטין."

    לדעתי אתה טועה : אכן בגלל היותם דור שני ושלישי לדיכוי חברתי – כלכלי , המזרחים אולי ( לא בדקתי מספרים ) מהווים חלק נכבד מהנדכאים כיום אך הממשלה מפרקת את כל המעמדות הבינוניים ותחתונים וחוסר זכויות הוא תהליך שהמדינה גורמת כיום תחת הסתת תשומת הלב ל"מלחמה" בשטחים .
    הדברים הולכים בד בבד ולא אחש אחרי השני . אם אי פעם יסיימו " לטפל בערבים " ( ומה הכוונה בכך ? ) תגלה שלא נשארו עובדים ואנשים בארץ שיש להם זכויות .

    "המזרחים ממשיכים להצביע באופן שיטתי בעד הכיבוש ובעד התנחלויות, אך יחד עם זאת הם גם אלה שברגע שהם מגיעים לפוליטיקה, הם אלה שמוכנים הרבה יותר להתפשר עם הפלסטינים".

    נכון הדבר שהפנתרים השחורים ואולי חלק יותר מתון שחדר במאה הקודמת לפוליטיקה הישראלית , היה נכון לוותר יותר ולהקשיב לבעיות הפלסטינאים אך בדר"כ מזרחיים שנכנסו ועלו לרמות של מקבלי החלטה אינם שונים מהאשכנזים שבחבורה ( ראה : שאול מופז , דוד לוי ואחרים )

    לגבי המסקנה והקריאה לפעולה : אני מסכים עם מסקנתך שיש קשר בין היחס לאחר המזרחי לבין הפלסטיני ועם כך שהדרך היא במאבק לשיוויון זכויות אך לכל המיעוטים וכנגד כל העוולות החברתיות בטחוניות כלכליות ה"מתרגשות " עלינו .

  6. למשה הגיב:

    תודה, על המאמר המעניין.

  7. ציון הגיב:

    דומה כי אינטלקטואלים מזרחיים רבים מצאו את הגביע הקדוש. כל הסבל והקושי של הקיום הישראלי במזרח התיכון נובעים מגורם אחד מובהק – אופיים המתנשא, המניפולטיבי והשתלטן של יהודי אירופה שהיגרו לכאן מתוך מצוקה כלכלית, ומהצלחת הפרויקט הקולוניאלי שנטלו על עצמם – הדרה וניצול של בני הארץ הערבים ודומיהם, היהודים הערביים.
    הפן המשלים שלה הוא בדמות הטענה שלו רק הוזזו החתולים האשכנזים השמנים ומושחתי הדעת מקערת השמנת היתה פורחת כאן תרבות ערבית-יהודית החיה בהרמוניה עם סביבתה על בסיס של צדק כלכלי ומעמדי. הן המאבק המעמדי והן המאבק הלאומי היו באים אז על פתרונם בדרך טבעית, כי הגורם הנצלן ומחרחר המדון, החיזר האירופי, היה מושלך לפח הזבל של ההיסטוריה והאחים הערבים-מוסלמים וערבים-יהודיים היו יכולים שוב לפגוש זה את זה בלא מפריע במגרש התרבותי והערכי המשותף להם.
    אין ספק שהתיזה הזו (הפשטנית משהו ואף נגועה ביותר משמץ של גזענות)היא חלק מתהליך מרתק ואוטנטי של הגדרה עצמית ואמנסיפציה מחיבוק הדוב של האליטה האשכנזית. עם זאת היא מעלה תהיות רבות מספור. הנה רק כמה מהן – האומנם אימוץ של זהות ערבית יכול לשמש גרעין מוצק להגדרה עצמית של מזרחים ישראליים? האם "הגמוניה מזרחית" בישראל תייתר את המאבק הלאומי הפלשתיני, שהוא מאבק שליטה על קרקעות ומקורות קיום? האם האלטרנטיבה לציונות, מדינה דו לאומית בעלת הגמוניה פלשתינית בטווח הארוך, עדיפה על המציאות ממנה ברחו רוב עולי ארצות ערב? האם התרבות הערבית היא סוציאליסטית מטבעה כך שבהיעלם האשכנזים המסואבים מהגה השלטון תחולק העוגה באופן שוויוני?
    שוב, כמו במקרים רבים של רדיקלים שוחרי-טוב, יש הרבה אמת בטענות הבסיסיות על חוסר שוויון וגם על אפליה עדתית שכותב המאמר מעלה. הבעיה היא בהתמכרות לעגל זהב כוזב של אמונות ורעיונות חד-ממדיים שהוא מצטרף אליה. התמכרות שהופכות את השיח מחתרני ורב-השראה לשלולית רדודה.

  8. אוסף של שטויות הגיב:

    שאול מופז הוא לא מזרחי כי הוא שר ביטחון. שלמה בן עמי הוא לא מזרחי כי הוא פרופסור. כאשר מזרחי מצליח זה אך ורק מפני שהוא מיישר קו עם ההגמוניה הציונית האשכנזית.כל האשכנזים מיישרים קו עם ההגמוניה האשכנזית ציונית כי אחרת אין הסבר לקיומם של אשכנזים שלא הצליחו בחיים והדיכוי.
    כל האשכנזים מדברים יידיש. את היידיש בניגוד לתרבות המזרחית אף אחד לא מחק כי הוא חלק מההגמוניה…
    ואייל גולן ושרית חדד… ומושיק עפיה… בגלי צה"ל משמיעים רק אשכנזים…

  9. משה בן הראש הגיב:

    אני תמיד מתפלא למה אנשים חושבים שבכמה מאות מילים אני מנסה לפתור את כל הבעיות. לא בדיוק אמרתי שקבלת המימד הערבי-מוסלמי שקיים בחברה הישראלית יפטור את כל הבעיות, או שהמזרחים הם אנשים טובים יותר מאשכנזים, מעצם היותם בעלי מוצא שונה. לו הייתי חושב כך, ודאי שזה היה משהו גזעני.

    הטענה הבסיסית שלי היא שאם החברה הישראלית תראה את עצמה כפי שהיא, היא תגלה שהיא לא חברה מערבית ולא יכולה להיות כזו. ומאחר ואלה עובדות שכל איש יודע, הרי שראייה נכונה של מי אנחנו כקולקטיב רק תיטיב עימנו.

    מאחר והמשטר רוצה לראות את עצמו אחרת, הוא חייב לפמפם אותנו בכך שאנחנו חברה מערבית ואנחנו אירופאיים ומידי פעם לזרוק לנו סוכרייה בדמות הצטרפות לאיחוד האירופי וכן הלאה. ולכן כשמגיע מישהו מאירופה ואומר לי שהחברה הזו היא אמנם אירופאים במובנים מסוימים אבל לא מספיק אירופאית במובנים אחרים, ואני אומר לו ששבעים אחוז מן האנשים היושבים בישראל לא נולדו באירופה והוריהם לא נולדו באירופה ואין להם קשר באירופה, הוא מסתכל לכיוון אחר.

    אני בהחלט משוכנע שהבנת המרכיב הערבי-מוסלמי של היהודים ישנה את מצבנו באזור. לא נראה לי ששינוי כזה, אפילו יהיה מאוד מהותי, לבדו, יכול להביא שלום.

    ———-

    לגבי המזרחי המדכא. זה נכון. אבל המזרחי המדכא הוא מדוכא בפני עצמו. מאחר והשאירו לו בשנות השבעים ושהמונים של המאה שעברה מעט מאוד דרכים שבהן הוא יכול להתקדם, לכן מזרחים רבים פנו לקריירה צבאית. בכלל, משמר הגבול זה חיל של מזרחים, ודרוזים. זו הדרך להתקדם, אמרו להם, ואם תעשו את כל הדרך אולי תהיו כמונו. זו איננה בחירה ועשיית דברים מתוך רצון.

    כפי שאלה שוחט מסבירה בספרה "זיכרונות אסורים" מזרחים רבים סירבו לשרת בצבא. הם לא נקראים סרבנים, אלא משתמטים. כך זה היה באותם השנים. מספר העריקים המזרחים בשנות החמישים והשישים היה גבוה עשרות מונים מהאשכנזים.

    אני עצמי, וזה אולי נושא לסיפור בפני עצמו, השתמטתי ממלחמת לבנון. רק מה? לא עשיתי את זה בתרועות ובתופים, פשוט הלכתי לקב"ן ולא יצאתי משם שהוא שיחרר אותי. אני לא רציתי לשרת בלבנון אבל לא חשבתי שבגלל זה אני צריך לשבת בכלא. ולכן מצאתי את דרכי שלי.

    אמנם אני לא גיבור גדול, אבל זה גם משהו.

    פעם דיברתי עם ידיד משכונת שמואל הנביא, שששירת בצבא חודש, והוא תאר את זה כך :"בשכונה שלי כולנו ביחד אולי שירתנו שלוש שנים". כך שבצד זה שיש שאול מופזים יש גם הרבה מזרחים, הרבה מאוד שהצביעו ומצביעים ברגליים כלפי הצבא. אבל מה הם לא בדיוק הגיבורים של השמאל הרדיקלי. הם הגיבורים שלי!

    ————-

    לגבי הרעיון שהמזרחים יהיו יותר שואפי צדק מבחינה שמאלנית-מרקסיסטית, שהועלה כאן. לא נראה לי שאמרתי את זה אי פעם. ואני בכלל לא חושב כך. מעולם גם לא הבעתי דיעות כאלה, גם כמה שזכור לי.

    —————-

    ולגבי ההשוואה עם החיים בארצות ערב. זה יכול להיות נחמד בתוך רומאן, דמות שמשווה. אבל כל אחד יודע שהחיים בארצות ערב נגמרו, בגלל קונסטלציה מאוד מורכב (ולא רק בגלל הציונות כפי שרבים טוענים, גם בגלל האנטישמיות המוסלמית, וגם בגלל עליית הלאומיות והלאומנות בארצות ערב) כך שאין שום מקום לשאול האם יהיה יותר טוב למזרחים במדינה דו לאומית או בפיתרון אחר מאשר היה להם בארצות ערב. השאלה היא אם יהיה יותר טוב לקולקטיב המזרחי ולישראלים בישראל.

    למיטב הבנתי המצב בישראל של יהודי מרוקו, מצרים, עיראק ומדינות מוסלמיות אחרות הוא הרבה יותר גרוע היום ממה שהוא היה בארצות ערב. אבל השאלה היא איך משפרים את המצב הזה בישראל, כי אופציה של שיבה לארצות האיסלאם איננה בגדר אפשרות בשום קונסטלציה נראית לעין בעתיד הקרוב והרחוק.

  10. יובל צמרת הגיב:

    דיון במאמר מחייב ניתוח מקיף החורג ממסגרת תגובה קצרה. לאור תגובתו של משה בן הרוש עצמו לכמה מהמגיבים, אני מתרשם שדעותיו לגבי הזהות המזרחית אינן מגובשות (איני אומר זאת על דרך השלילה, דווקא; מדוע דעות חייבות להיות תמיד מגובשות, במיוחד בנושא חמקמק מבחינה אינטלקטואלית כמו "זהות"?) ומבוססות יותר על מחאה נגד המשך ההגמוניה האשכנזית. לדעתי, הקורא ציון הצביע יפה על הפרכות (או למצער, הקשיים) בעמדה זו. אשר לי, הייתי רוצה להאיר רק היבט אחד בדיון: קיים נתק תודעתי מובהק בין רובם המכריע של הדוברים בשם המזרחים המדוכאים (במרכאות ובלעדיהן) לבין התרבות הערבית, ולו משום שאינם יודעים כלל את השפה הערבית (אני רואה עצמי פטור מהגנה על הטיעון הבנלי עד אימה, והנכון כמובן, בדבר מרכזיות השפה בכל זהות שהיא). כאוהבה של השפה והתרבות הערבית העשירה (תוך מודעות, כמובן, לחסרונותיה, ככל תרבות), אני מיצר עד מאוד על "חור שחור" זה במערך הזהות של השמאל הישראלי בכלל, ואלה בתוכו שמוצאם מזרחי בפרט (אני מתעלם, לצורך הפשטה, מהדיון הראוי על עצם המושג "מזרחי" והגדרתו הראויה). אינני בוחן כליות ולב, ייתכן כי יש לכך שורשים פסיכולוגיים עמוקים (כעס על דור ההורים, דוברי הערבית, שנכנעו להגמוניה התרבותית המערבית ונמנעו מלהנחיל לבניהם את שפתם ותרבותם?), אולם העובדה בעינה עומדת ובצידה התמיהה: מדוע אין אותם אינטלקטואלים מזרחיים-שמאלניים משקיעים מעט ממאמציהם לפתח גישה בלתי אמצעית לשיח הערבי על גווניו השונים והמרתקים? עד שלא יעשו כן, כל דיון בסוגיית הדיכוי המזרחי יישאר, לדעתי, פגום.

  11. אייל בן משה הגיב:

    כל הזמן מתקיימות פגישות בין מזרחיים לפלסטינים. הבעייה היא שבעל הבית הוא אשכנזי, לכן רוב המפגשים נשארים על בסיס תרבותי, בלי אפשרות לדברים בשטח.

  12. נתן. הגיב:

    שאלה לכותב המאמר:
    *****************
    כתבת:
    "המשטר האשכנזי משלם ללא סוף שלמונים, אם זה לשרים, לראשי ערים, לערים שלמות כמו שדרות או קרית שמונה, ולפרופסורים, על מנת שאלה יבואו וימשיכו לספר את הסיפור של השומר הצעיר ושל האשכנזי-המערבי, וכמה חשוב לשמור על תודעה של מדינה מערבית."

    אתה יכול לתת דגמה ספציפית ?

  13. שה בן הראש הגיב:

    לנתן

    דוגמא אחת?

    פקח את עיניך, ותראה כמה חברי כנסת כאלה יש, וכמה שרים? וכמה ראשי ערים שכל הזמן מדקלמים את אותן הסיסמאות שמחסלות אותם או את בוחריהם, חסר לך דוגמאות?

  14. נתן. הגיב:

    לשה בן הראש
    ***************
    אכן חסר לי דגמאות. ולמרבה הצער גם אתה לא סיפקת אף דגמה.

  15. רוני ערמון הגיב:

    למשה, אני מודה לך על כתבתך, ובמקביל חולק עליך שקבלה תרבותית תתקן את המצב.
    שלמה סבירסקי וסמי שלום-שטרית מחברים בתיאור החברתי בין המזרחים כזהות תרבותית, למזרחים כמעמד כלכלי מנושל. הניתוח נובע מתוך נתונים אוביקטיבים, ומצביע על כיוון פעולה ששונה מאוד מקבלה תרבותית של קבוצה זו או אחרת.

    בעיה כלכלית פותרים באמצעים כלכליים, לא תרבותיים. מצוקה כלכלית בשכונות אפשר לפתור מתוך מערכות כלכליות אלטרנטיביות מעצימות. מלקולם אקס בקריאתו הבדלנית, לא דיבר על התבדלות מנכרת, אלא על בניית מערכות כלכליות ופוליטיות עצמאיות.

    בקיצור, מקורות הכוח לשינוי הם בתוך הקהילה, ולא מחוץ לה. בהסתכלות פנימה אנשים יכולים לאבחן את האופן שבו הם בעצמם תוקעים לעצמם מקלות בגלגלים, ואת האופן שבו הממסד תוקע אותם בפינה. כאשר אנשים מבחינים בין האופנים הללו הם יודעים איך לטפל בבעיות המקומיות (אלטרנטיבות) ואיך לאלץ את המערכת לצאת להם מהווריד (מאבקים ופעולה ישירה).

    לעולם לא תהיה אוטונמיה תרבותית, ללא אוטונומיה כלכלית. זאת מאחר ואנשים יצטרכו להתערות בממסד מלוכלך, כדי לפרנס את עצמם. בהתערות הזו צבע העור מאלץ את ההתאשכנזות, ואת אובדן הזהות האישית. ואגב, התאשכנזות היא בעיה גם של לבנים שרבים מהם סולדים מהשיטה.

    הממסד הוא מקור הבעיה
    הקהילה היא מקור הפיתרון
    האדם יכול להחליט איפה הוא שם את האנרגיות שלו על בסיס של העצמה וידע.

    בהצלחה
    ושוב, תודה על הכתבה

    רוני

  16. יהושע הפרוע הגיב:

    אתה מנסה להציג את הסרבנים המזרחים מהדור הישן כדוגמה למתינות פוליטית כלשהי, לאי-הסכמה לקחת חלק בדיכוי הערבים. סליחה, אבל זה מגוחך.
    הסרבנים הללו מהדור הישן השתמטו לא מסיבות פוליטיות, אלא מסיבות כלכליות, בעיקר. גם היום ישנם כאלה, ואני מכבד אותם: זה לא יותר מוסרי לסרב בגלל הכיבוש, מאשר לסרב כדי לעזור בפרנסת המשפחה שנמצאת במצוקה. אבל הנסיון לציירם כידידי הפלסטינים זו דמגוגיה. סביר יותר להניח שרבים מהצעירים הללו הם אלה שנראים בטלויזיה אחרי פיגועים, צועקים "מוות לערבים"…

  17. משה בן הראש הגיב:

    לרוני ולעוד אנשים,

    מעניין שתמיד נופלים לסיסמאות ולסטראוטיפים, אבל מאחר שהדברים נאמרו על ידי כמה מגיבים, הלכתי לקרוא את עצמי שוב, שימא לא הבנתי בעצמי את מה שכתבתי.
    מעולם לא אמרתי שדווקא קבלת הצד המזרחי של החברה הישראל מהווה נוסחה לשלום. רחוק מכך. ייתכן שאפילו ההיפך. אבל גם אם לא, המלחמה תתנהל אחרת. היא תתנהל הין חברות ששואפות בסופו של דבר לקדם את האיזור ביחד. שבעים אחוזים מאזרחי ישראל לא היו באירופה והוריהם לא היו באירופה ולא באו מאירופה, אני כן חושב שאם נקבל את התמונה הזו שלנו נבין שאנחנו לא אירופאים ולא נהייה אירופאים.

    קבלת ישראל כפי היא רק תעזור לנו להיות חלק יותר אינטגרלים (ועדיין נהיה בכל זאת שונים, וזה ברור) של האיזור הזה. זה גם לא אומר שצריך לוותר על הישגים של החברה המערבית, כמו דמוקרטיה או טכנולוגיה או מחקר מדעי, או דברים אחרים, אבל דמיין לך שהיפאנים יתחילו מחר לומר שהם אירופאים, לא הייתם צוחקים? אבל זה מה שקורה כאן ולכולם זה נראהדבר ברור מאליו.

    ושוב, תודה למגיבים.

  18. אלמוני הגיב:

    משה- אספר פה סיפור על 2 שותפים לבית המקדש
    בר קמצה, וקמצה …בין שניהם היית שינאת אחים חינם כשאחד ערך משתה, בממקרה הוזמן שונאו לנפש למשתה שהו קמצה לסיפורנו, אותו קמצה סולק בבושת פנים מהארוע , אך לפני שסולק הציע לשלם כל סכום כדי שלא יסולק מהארוע, דבר הביא דבר וקמצה "הלשין" לאותו שליט שבר קמצא והיהודים רוצים לעשות כנגדו מרד, ההמשך ידוע בית המקדש הוחרב.

    הדבר שרציתי להגיד, הוא שמשום מה נראה לי שמה שיחריב את מדינת ישראל היא לא שונאנו מחוץ אליה אנחנו עצמינו, והסיבה היא אותה סיבה. אנשכנזים ומזרחים, אם אנחנו שנינו יהודים צאצאים של יעקוב אבינו אז מדוע ישנה שינאה כזאת?..יגידו שמזרחים בכיינים כשיעלו את טענת הקיפוח, אז מדוע אחוז הנישואין בין אשכנזים למזרחים עומד על 20 אחוז אחרי 4 דורות בארץ ?

    טיפשים אותם אשכנזים שחושבים שבכסף אפשר לקנות הכל, במקום לאפשר ליהודי "ערב" השכלה ועבודה טובה הופכים אותם לעבדים , אל תשכחו מאיפה הם באו , יש שאומרים שהם צאצאים לברברים , אז שלא יתפלאו שהם יתנהגו כמו ברברים בדרישה לקבלת שיוון זכויות.

    אגב אין למזרחים שום קשר לתרבות הערבית, הם התגוררו שם, והיו שנואים בדיוק כמו שהם היום

    אגב האשכנזים תלויים במזרחים , הטענה האנטישמית הראשית אומרת שהם בכלל צאצאי יפת ואינם צאצים של יעקוב כיוון ויש להם חזות ארופאית, בסופו של דבר הקערה תתהפך על פיה

    חבל מאוד שלאחר 60 שנות מדינה, לאחר שנהרגו יהודים משני הצדדים על כיבוש הארץ לאחר שנים שבהם היית לנו מדינה, התנהגנו כך אחד לשני
    ומה ששינה לנו זה המראה החיצוני בלבד

הגיבו ליהושע הפרוע

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים