נִמְשֹׁל בִּשְׂדוֹת-זָרִים
נָגוּר בְּבָתֵּיהֶם
נִסְחַר בִּרְכוּשָׁם
נִדְפֹּק אֶת בְּנוֹתֵיהֶם
נִמְשֹׁל בִּשְׂדוֹת-זָרִים
נִשְׁפֹּךְ קְצָת אֶת דָּמָם
כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ
שֶׁהֵם חֶלְאַת-אָדָם
נִמְשֹׁל בִּשְׂדוֹת-זָרִים
נִקְצֹר, נַחְלֹב, נָשִׁיר
עַל עַם מוּרָם מֵעַם
מוּרָם , עֶלְיוֹן, בָּכִיר
נִמְשֹׁל בִּשְׂדוֹת-זָרִים
נִמְשֹׁל בָּם לְעוֹלָם
וּמִי שֶׁלֹּא יָכֹל
שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִכָּאן!
תגובות

כל ניסיון להביע במילים כמה אהבתי את הטקסט יחטיאו את כוונתי.
אמת צרופה.
שיר חזק .תודה.
מעולה !!! זה פשוט ה"אני מאמין" של הציבור היהודי הישראלי. לא פלא שהמילים "יפה נפש" הפכו לקללה בתרבות הזאת.
לשרונה, איתן ושלמה תודה על התגובות היפות;
תגובות מעין אלה מעודדות להמשיך ולהילחם
בטחנות-הרוח-הרעה שהארץ מלאה אותן, ושאפילו דון-קיחוטה המפורסם לא נתקל בשכמותן בכמות כזאת, חדשות לבקרים.
אדם בגילי ובדעותיי, המורגל מזה שנים רבות
בהשמצות מימין, מהמרכז, ולעתים אפילו מהשמאל,
עלול לקבל סחרחורת קלה לנוכח מאמאות בלתי-צפויות אלה, אבל אני בטוח שמישהו כבר טורח אי-שם לאזן אותן, ומן הסתם במהרה בימינו תחזינה עינינו גם בפרחי הרע, כרגיל….
אהבנו מאוד את השיר. נוקב,מדוייק ומזעזע.
משאיר הרבה מאוד חומר למחשבה, במיוחד שתי השורות האחרונות.
השיר גרוע, כאילו יש לו קצב,
מאחלת לך שתקומו ותצאו מהגדה, אתה וחבריך המתנחלים, ברוח טובה ובקצב מסחרר.
אפילו אריאל שרון הבין סוף כל סוף שהכיבוש לא רק משחית אלא גם הורג ללא תכלית.
ואם הוא יצליח ליישם את ההבנה הזאת – נצא לא רק מרצועת עזה ומצפון השומרון, אלא מכל השטחים שנכבשו לאחר מלחמת ששת הימים.
כשתקום מדינה פלשתינאית בשטחים נטולי שלטון זר,היא תוכל ויהיה לה כדאי להיבנות כדמורטיה השנייה במזרח התיכון, ואם היא תפעל לשם כך ברצינות – זה יחזק גם את הראשונה, שהפכה לצערנו לדמוקרטיה מקרטעת בגלל הכיבוש המתמשך.
ואולי נזכה עוד בדורנו לגבולות פתוחים כמו אלה שהתרחשו בין הדמוקרטיות האירופיות, אינשאללה!
כותב המגיב :
"כשתקום מדינה פלשתינאית בשטחים נטולי שלטון זר,היא תוכל ויהיה לה כדאי להיבנות כדמורטיה השנייה במזרח התיכון"
מי הראשונה ?
דה-יורה, הדמוקרטיה הראשונה במזרח התיכון היא ישראל, והדבר מקבל ביטוי ראוי לחיקוי במגילת העצמאות שלה.
דה-פאקטו, עקרונות מגילת העצמאות יושמו רק בחלקם, ומאז כיבוש רצועת עזה והגדה המערבית והחזקת האוכלוסיה תחת שלטון צבאי, מופרים עקרונות אלה ונרמסים ברגל גסה ע"י כל ממשלות ישראל.
כיום, לאחר קרוב לארבעים שנות כיבוש והקמת ישובים אזרחיים ישראליים על האדמות הכבושות, מעשה המנוגד גם להגיון וגם לחוקים ולאמנות בינלאומיות בעניין החזקת שטחים כבושים -הפכה ישראל לדמוקרטיה על תנאי.
אילו היו מדינות המזרח התיכון ערוכות לשלום כפי שהן ערוכות למלחמות – היה פה כבר מזמן גן-עדן עלי אדמות.
זה ממש שיר שמאלני קיצוני.
יהודים לא עושים דברים כאלה.
פועה צודקת, כמובן: יהודים לא עושים דברים כאלה, כי מי שעושה דברים כאלה איננו יהודי. השיר נכתב לפני כ- 25 שנה והוא מתיחס לכיבוש הציוניסטי בשטחי יהודה, שומרון ועזה. מאז, למרות שישנם עדיין מעט יהודים בארץ ישראל, הכיבוש האכזר נמשך.
כה אמר המשורר נתן אלתרמן, שבוודאי אינו חשוד בשמאלניות, וזה באחד משיריו – "על זאת", מ"הטור השביעי", 19.11.1948
חצה עלי ג’יפ את העיר הכבושה,
נער עז וחמוש … נער כפיר.
וברחוב המדבר
איש זקן ואשה
נלחצו מפניו אל הקיר.
והנער חייך בשיניים-חלב:
"אנסה המקלע" … וניסה.
רק הליט הזקן את פניו בידיו…
ודמו את הכותל כיסה.
זה צילום מקרבות-החירות יקירים.
יש עזים עוד יותר, אין זה סוד.
מלחמתנו תובעת ביטוי ושירים …
טוב! יושר לה, אם כן, גם על זאת!
אכזרית מלחמה! המטיף התמים,
באגרוף מפניה-יחזר,
אך לכן
צו היושר וצו הרחמים
לו יהיה בה כמוה אכזר.
ולקהל המפיטים רק על קסם הודה,
ותורמים לה רק דבש על מירדה,
לו יוכנו בידה עונשים של פלדה
בתי דין צבאיים של שדה.
תמוגר השלוה הלוחשת "אכן" …
ורואה את פניה בראי.
ומלחמת העם שעמדה לבלי-חת,
מול שבעת הגייסות
של מלכי המזרח,
לא תחת גם מפני "אל תגידו בגת",
היא אינה פחדנית כדי-כך! …
אכן – זמנים חדשים – זמירות ישנות
שירו של אלתרמן נכתב בימיו הטובים
בשעה שעדיין לא הסתנוור מהקרחת של
דוד בן-גוריון,ועיניו לא טחו מ?ראות
את סיבלו של הצד שכנגד.
שירם של עידן וקדישזון מוכיח
שישנן עיניים שלא הוכו בסנוורי הכיבוש
וישנם פיות שקולה המוטרף של המקהלה המשיחית
לא הצליח להחרישם, ולמזלו של האיזור הזה
הם הולכים ורבים.
לקח למנהיגים שלנו 40 שנה עד שהם הצליחו להבין סוף-סוף שבכוח זה לא ילך, ושאי-אפשר לחזור 40 שנה על המנטרה "אין עם מי לדבר" ולהאמין שכך יעלמו הבעיות מעצמן.
מסתבר ש-40 שנה זה מהלך זמן שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה של המזרח התיכון, בין היווצרותה של בעייה לבין תחילת פיתרונה.
חבל שבין לבין נשפך כל כך הרבה דם לחינם.
כל פסיכולוג מתחיל צריך להיות מסוגל לאבחן שכיבוש המתמשך הפך למחלת-נפש מסוכנת
גם אצל הכובש וגם אצל הניכבש, ושני הצדדים כבר אינם במצב שהם מסוגלים להתגבר עליה בכוחות עצמם.
חבל שהשיר הזה לא התיישן, כי אז זה היה הסימן הכי טוב שהכיבוש כבר מזמן מאחורינו.
פה בארץ ובכלל באיזור הזה, מה שמתיישן זה רק השכל הישר. לכן אין תקווה שהזוועה המתוארת בשיר תחלוף והוא ייצא מהאופנה. לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
מי יעמיד לדין ומה דינה של מערכת משפטית
הנוהגת בגניבה, מירמה והפרת אמונים
כלפי בני אדם הניתנים בידיה?
בדרך כלל אסור לעשות הכללות, וסביר להניח שישנם גורמים לא מעטים במערכת המישפטית
הסולדים מהתנהלותה, לפחות בסתר ליבם, ונפשם נקעה לא פעם מהתנהלותה לא רק כלפי תושבי השטחים הכבושים, אלא גם כלפי תושבי מדינת ישראל שאינם נמנים על אלה שהיא חפצה בכול מחיר ביקרם.
נכון שבקרב מאות הפרקליטים והשופטים ישנם כאלה המוכנים לעשות כול מעשה דיל וכול קנוניה וכול מעשה נבלה מישפטי כדי לספק את תאוות הקידום שלהם, ונכון שתפוחים רקובים כאלה עלולים להדביק את הסמוכים להם וכן הלאה, אבל עלינו לזכור שבשלב זה בהתפתחותה של מדינת ישראל – מערכת מישפטית זו היא הרע במיעוטו, ואין לנו אלא להמתין בסבלנות שהזמן יעשה את שלו ויחול שינוי כיוון חיובי בהתפתחותה של המדינה.
גם דמוקרטיות גדולות ויציבות משלנו, לא הגיעו לגיל התבונה בסופו של יום אחד.
חמישים שנה בהיסטוריה של מדינה הם בקושי בוקר וצהריים.
הגזענים בארצנו הולכים ומתרבים, ומי שמתריע על כך – טוב יעשה אם ישגיח על גבו, כי הם תוקפים תמיד מאחור, כדרך כל חלאות המין האנושי.
עכשיו, משאיווט ליברמן מונה סוף-סוף לשר הגזע העליון בקואליצייה שאינה מבדילה בין ימינה לשמאלה, תרתי משמע, לא נותר לנו אלא לסתום את האף כדי לא למות מהצחנה הפוליטית הזאת עד הבחירות הבאות;