הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 באוגוסט, 2004 4 תגובות

פייסל מדדל, אזרח סומלי שנמלט בשנת 1999 מארצו מחשש לחייו, מוחזק על ידי משרד הפנים בבית הסוהר של העובדים הזרים יותר משנתיים בלא משפט ובלא שהואשם בעבירה כלשהי. מדדל, צוללן במקצועו, ברח מסומליה לאחר ששני אחיו נרצחו בפרעות נגד בני שבט המיגדן אליו הוא משתייך. תחילה הגיע לקטאר, בדרכון של אדם אחר, אבל חשש שיחזירו אותו לסומליה, ולכן בינואר 1999 בא לישראל וקיבל אשרת שהייה לשנה, אשר חודשה מעת לעת. מדדל פנה לנציבות האו"ם לענייני פליטים בירושלים וביקש הכרה כפליט. הנציבות אישרה שבני שבט המיגדן נרדפים בארצם, וגם מצאה שסיפורו של מדדל אמין. הנציבות, שבראשה עומד ישראלי, עובד משרד החוץ לשעבר, סירבה להמליץ עליו כפליט בתוך מדינת ישראל, מן הסתם כי בא ממדינה מוסלמית. יחד עם זאת, ארגון "אמנסטי ישראל" התערב בעניין ושלח בקשה לשגרירות אוסטרליה ליתן לו אשרה לאוסטרליה מטעמים הומניטריים.







פייסל מדדל


 פייסל מדדל  


מדדל נעצר על ידי המשטרה ב-13 באפריל 2002 במהלך תגרה בבית קפה בתל אביב בה היה מעורב. לאחר יומיים של חקירה, המשטרה סגרה את התיק בעניין התגרה, ולפי חוקי המעצר הרגילים, מדדל היה אמור להשתחרר בו ביום, שכן היתה בידיו אשרה חוקית. אבל במקום שישוחרר, נציג משרד הפנים, שבפניו הובא המקרה של מדדל, החליט לבטל את אשרת השהייה החוקית שלו בישראל והוציא נגדו "צו משמורת" – צו מעצר עד-אין-קץ מכוחו הוא מוחזק בבית סוהר מאז אפריל 2002.


המשפח של השופטת פלפל


ביוני 2003 עתר ארגון זכויות האדם "קאנון" לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה לשחררו. המדינה התנגדה לשחרורו, והביאה לבית המשפט איש שב"כ שטען כי מדדל בא ממדינה שלה שורשים חזקים באיסלאם, ולכן שחרורו יהווה סכנה ביטחונית.


איש השב"כ לא ידע לומר מדוע, אם כך, קיבל מדדל אשרת שהייה בישראל שחודשה מדי שנה. איש השב"כ הודה שמעולם לא פגש את מדדל, לא חקר אותו, ואינו יודע עליו פרטים אישיים כלשהם.


למרות זאת, בדצמבר 2003 השופטת דרורה פלפל דחתה את העתירה והותירה את מדדל במעצר. בפסק דינה כתבה כי בזמנים אלו אין לקחת סיכונים ויש לקבל את כל המלצות השב"כ ללא עוררין. השופטת פלפל הוסיפה כי מדדל אשם בכך שאינו מצליח למצוא מדינה אחרת שמוכנה לקולטו, וגם בגלל סיבה זו – עליו להשאר בכלא.


פסק הדין המביש של השופטת גרסטל


מדדל לא ויתר. ברוח הפסוק "שבע יפול צדיק – וקם" (משלי, כ"ד, 16) החליט להגיש עתירה חדשה, אליה צירף תצהירים חדשים, ובין היתר – תצהיר של מנהל העבודה בקיבוץ מעגן אשר כתב לבית המשפט כי הקיבוץ מוכן לקולטו, עד אשר תימצא מדינה שתיתן לו אשרת כניסה לתחומה. באמצעות משרדנו, הגיש מדדל עתירה המבוססת על הנימוקים הבאים:



  1. לא ייתכן כי במדינה דמוקרטית יחזיקו אדם במעצר עד-אין-קץ מבלי שיש ראיות מבוססות כי האיש מסוכן לציבור.
  2. מדדל חף מכל עניין פלילי או ביטחוני. מעולם לא הסתבך בפלילים, ומעולם לא היה קשור לארגון טרור כלשהו.
  3. מדדל לא אשם בכך שטרם נמצאה מדינה המוכנה לקולטו. ארגון אמנסטי המטפל בו פנה לאוסטרליה, ובינתיים אין שום הצדקה לכלוא אותו מאחורי סורג ובריח.
  4. יתירה מזו: כאשר יש קיבוץ שלאחר היכרות עם האיש הצהיר כי הוא מוכן לקלוט אותו, הרי שהחזקתו במעצר היא עוול משווע.

למרבה הצער והאכזבה, ב-18 ביוני 2004 השופטת הילה גרסטל דחתה את העתירה, והותירה את מדדל במעצר. היא נימקה זאת בכך שהיא אינה רואה מקום לסטות מפסק הדין הקודם של השופטת פלפל. היא לא התייחסה לעובדות המקרה, והיא לא הסבירה במה מדדל מסכן את מדינת ישראל. היא התעלמה מנורמות בסיסיות של כל חברה דמוקרטית, ורמסה ברגל גסה את עקרונות מורשת ישראל בכל הנוגע ליחס לזרים. על החלטתה המבישה, שבה גזרה על אדם חף מפשע להינמק בכלא יותר משנתיים ללא משפט, אמר הנביא יחזקאל: "עם הארץ עשקו עושק, וגזלו גזל, ועני ואביון הונו, ואת הגר עשקו בלא משפט" (יחזקאל, כ"ב, 29).


מצער לגלות עד כמה תופעת שנאת הזרים, קסנופוביה בלעז, חלחלה לתוך בתי המשפט. מדדל נמק בכלא, ללא משפט, כבר שנתיים וארבעה חודשים בשל אטימותן וקהות חושיהן של שתי שופטות, שגזענותן גברה על מוסריותן, בבחינת "מה אכפת לנו, דרורה פלפל והילה גרסטל, שהשחור הזה ימשיך להינמק בכלא; שידאג למצוא לו פתרון במקום אחר".


עניינו של מדדל תלוי ועומד כעת בבית המשפט העליון, אך כששתי שופטות מתייחסות כך אל מדדל, וכאשר התקשורת מתעלמת מסיפורו (סיפור כזה לא מוכר עיתונים), נשאר רק הציבור הרחב שיכול לזעוק ולהתקומם כנגד הרשע הזה. ובל נטעה – לציבור יש כוח; הוא יכול להפגין מול ביתן של השופטות, לכתוב להן מכתבים, לפרסם עצומות נגדן בעיתונות, לבקש שתוגש נגדן קובלנה, לקרוא להחרמתן ולהחרמת משפחותיהן, ועוד. העיקר לא לשתוק.


תדמיתם של השופטים בציבור חשובה להם מאוד. כאשר ידעו כי הציבור עוקב אחרי פסקי דינם, ולא יהיה מוכן לחשות לנוכח משפחים ועיוותי-דין היוצאים תחת ידיהם – רק אז יש סיכוי להחלמה ממחלת הקסנופוביה, והצדק עם אנשים כדוגמת מדדל ייעשה וגם ייראה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. דוד רבן הגיב:

    ולאיזה כתובת ניתן לשלוח מכתבים לשופטים?

  2. דניאל הגיב:

    רק זה עתה קראתי מאמר זה.

    מקרה זה מלמדנו, שוב ושוב, על אופיה האמיתי, של מערכת ה"משפט" הישראלית – שמשום-מה, דווקא משמאל, יש הנזעקים להגנתה. מימי לא הבנתי, מדוע בדיוק. יכוה-נא ש"ס וליברמן… אלה ראויים לאלה ואלה ראויים לאלה. לאף אדם עוד לא צמחה, שום טובה שהיא, ממערכת עיוות-הצדק דנן, להוציא לשופטים עצמם!

  3. יאיר הגיב:

    תגובה מאוחרת, מוטב מאוחר..

    אכן מערכת המשפט מתגלה שוב במלוא קלונה המקומם, רק לא ברור לי ההגיון שמנחה את הכותב דניאל. אם נסגור את בתי המשפט או שנעבירם לשליטת ש"ס וליברמן יהיה מצבנו טוב יותר? הרי שני אלה (ש"ס וליברמן) ממש ידועים בכך שערכי המשפט והדמוקרטיה הם כנר לרגליהם, ודאגתם לזכויות הזרים ממש שופעת..

  4. מדדל ניסה להתאבד הגיב:

    — קישור —

הגיבו לדניאל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים