הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 בספטמבר, 2004 12 תגובות

מאמר המערכת של "הארץ" ("התנהגות אחרת במחסומים", 25/8) מברך על המלצות דו"ח ועדת בדיקה מיוחדת לעניין המחסומים. השמחה על כך שצה"ל מתכוון להחמיר את האכיפה על הנעשה במחסומים הביאה להשכחת העוול הראשוני שעדיין מרעיל את בארותינו. שכן עצם היומרנות לשלוט בעם אחר מובילה את החיילים והחברה כולה לתהום מוסרית, ולא אי אילו חוקים המסדירים את התנהגותנו במחסומים. במקום לברך יש לשאול מה השתנה בחודש האחרון? האם המציאות במחסומים נעלמה מעיניו של הצבא עם המודיעין הטוב בעולם? מהו הנזק שנגרם לנו בשל מדיניות המחסומים והחנק בארבע השנים האחרונות – מבחינה ביטחונית ומוסרית? וכיצד אפשר בכלל לדבר על שינוי ושיפור מדיניות החוסה כולה בצלו של דגל שחור של אי חוקיות בעליל?

למעשה, כותרת הדו"ח צריכה היתה להיות: "בוקר טוב בוגי!" או "בוקר טוב מופז!". אלה האנשים שהתעלמו במשך כמעט ארבע שנות אינתיפאדה מהנזק הביטחוני והמוסרי של הנעת אוכלוסייה אזרחית בתוך סבך של מחסומים, מסופים, סגרים, כתרים ומכשולים. הפגיעה בחופש התנועה של העם הפלסטיני לא רק שלא הוכיחה את יעילותה בעצירת מחבלים מתאבדים, היא אף הוכיחה מעל לכל ספק את פגיעתה האנושה בחוסנה המוסרי של ישראל.


אנו ששירתנו שבועות ארוכים בעשרות המחסומים הקבועים והארעיים הפזורים ברחבי הגדה, לא זקוקים להמלצות ועדה כדי לקבוע: הכיבוש משחית. זוהי אמת ישנה שנדמה שככל שאמיתותה מתבהרת כך היא גם נשכחת מלב החברה הישראלית. המפגש בין חיילי צה"ל לאוכלוסייה אזרחית התרה אחר פרנסה ורפואה הינו סיפור הכיבוש הישראלי בזעיר אנפין. כשאתה עומד מול הסוחר ומונע את פרנסתו, כשאתה ניצב בדרכם של קבוצת סטודנטים המעוניינים להגיע לאוניברסיטה – אתה מבין את עומק משמעות השליטה בעם אחר.


ההכרעה שלי ושל חבריי, קצינים ולוחמים ישראלים, לסרב לשרת בשטחים, אינה תוצאה של מחשבות תיאורטיות או נטיות פוליטיות כאלה ואחרות. ההכרעה לסרב לקחת חלק במלאכת הכיבוש היא פרי ניסיוננו בשטח. במקום בו הערכים הציוניים שעל ברכיהם חונכנו לא יכלו יותר להתיישב עם מראה עינינו. אנחנו, שהיינו שם, שומעים את הסיפורים בדבר החשיבות הביטחונית של המחסומים ולא יודעים אם לצחוק או לבכות.


יש לזכור כי השלמת גדר ההפרדה תייצר מאות מחסומים נוספים דרכם ימשיך צה"ל לשלוט ולפקח על החקלאי בדרך לעיבוד אדמתו ועל החולה בדרך לטיפול הרפואי. זהו העתיד שמייעדים לנו קברניטי הכיבוש ולנו לא נותר אלא לסרב. לסרב לוותר על ערכינו, לסרב להקריב את ילדינו על מזבח הכיבוש, לסרב לקחת חלק במכונה האכזרית שהתוצר שלה הוא רק דם ושנאה.


אחד מפירות הסירוב הוא החלטת צה"ל להרחיק חיילי מילואים מהשטחים. ברצועת עזה כבר אין יותר חיילי מילואים, כי אפילו צה"ל הבין שבמצב האבסורדי הנוכחי קשה לשכנע חיילי מילואים להגן על גחמות פוליטיות המשרתות מיעוט קיצוני בעם. החיילים בסדיר ממשיכים לשלם את מחיר המדיניות הפוליטית החותרת תחת קיומה של מדינת ישראל והשימוש הציני בדמם – זועק לשמיים ואין איש שומע.


בזמן שההכרזות בדבר שינוי מחליפות שינוי אמיתי, המלצות ועדה משמשות כתחליף ראוי למדיניות אמיצה וכוללת. למדינת ישראל דרוש לא שינוי טקטי או קוסמטי בדבר הצבת מצלמות או העברת סדנאות לחיילי המחסומים, אלא שינוי של ממש. כזה שיוציא אותנו מהבוץ הכרוך בשליטה על עם אחר, כזה שיצמיח מחדש את הכלכלה, כזה שיבטיח את חיינו כאן כעם חופשי בארצנו.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. שי הגיב:

    ואללה צודק. אז מה?

    אז יהיה עוד פיגוע ויאשימו את חמאס מוזמביק ואז יגידו שהגדר לא היתה מונעת ויאשימו את חמאס ניו זילנד.

    העיקר לא לעסוק בעיקר. הכיבוש הזה מצחין.

  2. מאיה נגרני הגיב:

    אתה צודק ב100 אחוז , וני שמחה שיש אנשים כמוך שהתעשתו וסירבו לשרת בשטחים הכבושים .

  3. אמיר הגיב:

    לדוד זונשיין – ראשית צריך לומר שגילית אומץ בסרובך לשרת בשטחים בשם צבא הכיבוש.

    מה חבל היה לגלות שהמאמר שכתבת נכתב מנקודת ראות ישראלית (יהודית) וכמעט ומתעלם מהסיפור האמיתי – הפלסטינים.

    אתה שואל "מהו הנזק שנגרם לנו בשל מדיניות המחסומים והחנק בארבע השנים האחרונות – מבחינה ביטחונית ומוסרית?" – אבל לא לנו נגרם נזק! המחסומים פוגעים רק בפלסטינים. מבחינתינו, הם משרתים את הישראלים המתגוררים בשטחים. אבחנה זו חשובה לא רק בגלל המחיר האמיתי שמשלמים מיליוני פלסטינים יום-יום – אבחנה זו חשובה בכדי להביא לסיום הכיבוש.

    אני מצטער אבל החיילים בסדיר אינם ממשיכים לשלם שום מחיר של מדיניות פוליטית החותרת תחת קיומה של ישראל (כפי שכתבת). הפלסטינים הם שממשיכים לשלם את המחיר.

    ומה אם יווצר מצב שלא נגרם כל נזק ביטחוני, מוסרי או מוראלי לישראל מהמחסומים? מה אז? האם אז אתה וחבריך תתמכו במחסומים? חייבים להבין שהסיבה לסיום הכיבוש היא הדיכוי הנורא של הפלסטינים, ולא נזק זה או אחר הנגרם או לא נגרם לישראל.

    אתה כותב שיעלון ומופז התעלמו במשך כמעט ארבע שנות אינתיפאדה מהנזק הביטחוני והמוסרי של הנעת אוכלוסייה אזרחית בתוך סבך של מחסומים, מסופים, סגרים, כתרים ומכשולים. שוב – הנזק הוא לפלסטינים, ולא לישראל. זו ראייה חד צדדית של הכיבוש, האופיינית לצערי ל-99% מהציבור היהודי.

    תאר לך מצב בו בכל מחסום ישב לצד חייל הסדיר גם איש מילואים מבוגר ובעל משפחה וילדים. ולצידו תעמוד פעילה של מחסום watch והכל יתועד במצלמות במעגל סגור ויפוקח בידי משפטנים וקצינים בכירים. תאר לך שבמחסומים יגישו לעוברים ושבים פרחים, והתור לבידקת התעודות ינוע בקצב משביע רצון. האם מצב זה, בו לא נגרם לישראל כל נזק – לא תדמיתי, לא בינ"ל ולא מוראלי – האם במצב זה תחזור לשרת בשטחים? אני מקווה וחושב שלא.

    יש להפסיק לעשות את האבחנה של הם ואנחנו. כולנו בני אדם שנבראנו בצלם, והבנה עמוקה זו תביא לסיום שך כל צורת דיכוי ושליטה על בני אדם.

  4. עדו הגיב:

    האם באמת יש ישראל יומרה לשלוט בעם אחר כפי שכותב דוד? תזכירו לי – אלו היו הפלשתינים שיומים אחרי סיום מלחמת ששת הימים הציעו שלום תמורת שטחים ונענו בשלושת הלאוים או הישראלים? אלה היו הישראלים שהלכו פעם אחר פעם ליזמות שלום שפוצצו (תרתי משמע) או הפלשתינים? כן, יש בין הישראלים אגף גדול וחזק בעל נטיות משיחיות שהיה רוצה "לאדות" את הפלשתינים, אבל הם עדין מעוט, לעומת זאת אין שלום עכשיו פלשתיני, אפילו לא קטן, שלא לדבר על כך שאין ביניהם סהרורים שמציעים לותר לחלוטין על חלום פלשתין. אני גם לא זוכר שהיו מחסומים רבים בגדה לפני 9/2000 המועד בו החל גל הרצח חסר המעצורים הנוכחי.אז הכל נכון -מצבם רע מאד, הכבוש משחית, המחסומים הם זוועה, אבל יש רק אשם אחד במצבו של העם הפלשתיני – העם הפלשתיני עצמו שויתר על הקמת מדינה פלשתינית יותר מפעם אחת.

  5. לעדו הגיב:

    אם להתייחס לתגובתך,ראשית, איך אפשר בכלל להשוות את החברה הישראלית שבמשך 50 שנה נהנית מחופש ושגשוג כלכלי לחבברה שידעה רק גירושים מאסיבים והוצאות להורג המוניות (מלחמת העצמאות), משטר צבאי, וחוסר ייצוג?

    בחברה כמו שלנו יש מספיק אנשים המשוחררים מהנטל של למצוא פת לחם יום יום בכדי שהתודעה שלהם תתרחב ויוכלו להתפנות לעיסוק בדמות החברה שרוצים לחיות בה – ומבין אלה קמה שלום עכשיו.

    לעומת זאת אצל הפלסטינים המעטים שיכולים לעסוק בדברים שמעבר לדחק היומי צריכים לעסוק בטנקים שבפינת הרחוב ולא בשאלות של אוטופיה. גם כשהם עוסקים באוטופיה כמו חברה חילונית וצודקת לכל יושבי הארץ מאשימים אותם ביצר מלחמתי.

    שנית, באם אתה רציני לגבי חשיבה מדינית, אתה לא יכול להיתלות תמיד בסיסמאות נבובות שהם שיקוף לטענת ילדי הגן – "הוא התחיל קודם".
    יש כאן קטטסטרופה לשני עמים, וצריך להתגבר עליה ולא להיכנע לה.

    כל הסגנון הזה של "העם הפלשתיני עצמו שויתר על הקמת מדינה פלשתינית יותר מפעם אחת." מתאים לוויכוח בשוק, או בYNET. מי שהפסיק את המו"מ היה שרון ולא הרשות.

    האתר הזה מאוכלס ע"י אנשים חושבים שסבעו מן הדברת והתעמולה הממוחזרת שמייצרת מערכת פוליטית אטומה שמעוניינת רק בחלוקת ג’ובים.

  6. גל – לעידו הגיב:

    אני לא יודע מאיפה אתה מביא את הסיפור על היומיים אחרי המלחמה? בכל מקרה כוונות סיום הכיבוש שאתה מייחס לשליטים שלנו לא מסתדרים עם מפעל ההתנחלויות שביסס עצמו מספר שנים מועט אחרי המלחמה, האינטרסים הכלכליים באותו זמן של הקפיטליזם הישראלי (כח עבודה זול וכניסה של מונופולים ישראליים לשוק בגדה).

  7. לעופר הגיב:

    כזה שתגובתו לא אהבת, עופר, אני מרגיש מחוייב להוסיף משפט או שתיים. ללא ספק מאבק לא אלים הוא הפתרון הטוב והרצוי לכל מחלוקת כולל מחלוקת על אדמות, זכויית אדם, וייצוג.

    בזה אנו מסכימים!

    נראה לי, שאינך מודע להיסטוריה המלאה של העימות בין ארצנו לתושבים הפלסטינים.

    פעמים רבות ניסו להפגין, לשבות, לכתוב, להתווכח. אלא שהחברה שלנו יודעת ל"דבר" איתם רק דרך קנה הרובה. לעולם לא תקרא או תתעניין בהפגנה לא אלימה הגם שהם קורים תכופות.

    לדוגמא בתחילת האינטיפדה הנוכחית הצבא בחר להגיב להפגנות המוניות בירי חי. ההפגנות האלו היו כאין וכאפס לעומת משחק דרבי אנגלי מבחינת אי סדר. אז למה פצעו את הערבים ואף הרגוהם?

    לדעתי זה בגלל שהחברה הפנימה תפישה גזעית פסולה ומטופשת בסגנון "העולם מתחלק לגזעים נאורים ונחותים". והנחותים "מבינים" רק כוח הרג. (הם אינן מבינים דברים כגון חופש, עבודה, ייצוג עצמי וכדומה)

    אני מסכים שאנשים טובים בארץ, וזה בולט בשמאל, לא עשו מספיק כדי להוביל את העם הפלסטיני דרך שבילי הלגיטימיות במקום בשבילי מיליטנתיות.

    אבל המעטים שמנסים תכופות מופעל נגדם סנקציות קשות. ראה את אשר עשו לטלי פחימה בגלל שהעזה לפתוח גן ילדים בג’נין ההרוסה

  8. עופר הגיב:

    אני לא אוהב את הגישה של אחד המגיבים מעלי, שלא טרח להזדהות, ולפיה הפלסטיים פנו לטרור ואינם מוכנים לפשרה רק עקב מצבם הכלכלי שהוא גרוע מזה של ישראל. זה מזכיר לי את הגישה הבולשביקית לפיה ההמונים לא יודעים מה טוב בשבילם ולכן הם צריכים איזו הדרכה או הנהגה מקבוצות שליטות.

    אם הפלסטינים באמת מעוניינים להגיע להסדר ולא בטרור לשמו, עדיף שיעברו למרי אזרחי או לפחות להפסיק את הפיגועים בתוך הקו הירוק ולהתרכז במאבק נגד הכיבוש. הגישה כאילו הם לא מסוגלים לחשוב ולהגיע למסקנה הזו בעצמם נראית לי כגובלת בגזענות ממש.

  9. עופר הגיב:

    קודם כל הייתי מציע לך למען הסדר הטוב לבחור לך לפחות איזה כינוי, כמקובל באתר, כדי ששאר המגיבים (וביניהם אני) יבינו למי הם מתייחסים בתגובתם.

    למרות שאני לא היסטוריון נראה לי שאני מכיר די טוב את ההתפתחות של הסכסוך. לכל אורך שמונים השנה האחרונות היו – משיני הצדדים – כאלה שבחרו במחאה אלימה ואחרים שהסתפקו במרי אזרחי.

    למיטב ידיעתי, הירי החי על הפגנות שקטות בשנת 2000 היה בעיקר במשולש מצד אנשי משמר הגבול, ואולי בעוד כמה מקומות מעבר לקו הירוק, ולא צריך להטיל דופי בכל כוחות הביטחון.

    נראה לי שעדיף מבחינת הפלסטינים, וגם מבחינת כל הגורמים האחרים, אם יעברו למחאה לא-אלימה כגון הריסת אותם חלקים מהגדר שאינם נמצאים על הקו הירוק. מבחינה טכנית זה לא קשה כל כך – ראה מאמרו של אורי אבנרי באתר גוש שלום.

  10. נחום הגיב:

    1. עופר, קיבלתי הצעתך להזדהות.

    2. אילו אני הייתי מוצב ע"י הצבא ליד החומה כנראה הייתי מששתף בירי בפלסטינים שמפרקים חלקים מהגדר (לא מתוך השקפה – פשוט כי בצבא אנשים הופכים לברגים קטנים ואינני אמיץ כמו הסרבנים) .

    אינני בטוח איך היה העולם מתייחס לירי כזה אבל נראה לי שהרקורד לא היה מבשר טובות לפלסטינים, לצערי.

    3. יכול להיות שהכוון הבא של אנשים שמתעניינים בהחייאת הדו קיום הוא להקל על מעבר לפעולות לא אלימות, רק שאינני רואה איך בדיוק ניתן לעשות זאת כאשר אוסרים אנשים הנכנסים לשטחי A

  11. עופר הגיב:

    נראה שהשאלה היא מה עושים הלאה. הצעתי היא שמחנה השלום יארגן קבוצות שיתחילו לפרק כמה מטרים מהחומה בכל פעם, מול המצלמות. לא נראה לי שחיילים יפתחו עליהם באש במקרה כזה,

    מובן שזו תהיה מחווה סמלית בלבד, מכיוון שפירוק כמה מטרים לא ישפיע על חומה של מאות קילומטרים (או שאולי כן, אם זו מעין פריצת שערים). על כל פנים, יהיה מחזה אירוני למדי אם החיילים ירדפו אחרי פעילי שמאל כדי לתקן את הגדר חזרה, כפי שהם רודפים היום אחרי מקימי המאחזים שמקימים אותם שוב ושוב.

  12. איתן לרנר הגיב:

    דוד ,

    אני מסכים לחלוטין עם תגובתו של אמיר . המאמר ודברייך כמו דברי האומץ מאז הקמתה מכוונים אינסטרומנטלית . הבעיה היא לכאורה המחיר המוסרי או הבטחוני שאנחנו משלמים או חיילי הסדיר . לדעתי הסיבה היא כי אתם מתעקשים בכל הכח לדבר על ערכים של ציונוצת או צה"ל אחר בעוד שבמציאות לא לצהל ולא לציונות היו אי- פעם ערכים או פרקטיקה שונה מאשר כיבוש וזאת גם לפני 67′ . לא היה ( ולא יכול להתקיים ) מעולם מצב של "טוהר הנשק " אותו אוקסימורון המאפשר לאנשים לחשוב שיש דרך בה מעשי הרג הינם טהורים או נקיים.
    הבעיה האמיתית היא שכל האג’נדה הציונית אולי אינה הגיונית בהשענותה על דיכוי , התנשאות , כיבוש ונישול. אין לי פתרון אחר ואולי באמת אין כיום פתרון למצב . אך בכל מקרה מי שנפגע וסובל הם לא החיילים המסכנים "שנאלצים" להתמודד עם הדרדרות מוסרית וכו’ .

הגיבו לאמיר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים