הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 בספטמבר, 2004 22 תגובות

עם פרסום הספר "צ’ה גווארה, חייו של מהפכן" והמפגשים הרבים שקיימתי בשבועות האחרונים עם קוראי הספר והמתעניינים בנושא, אני נשאל שוב ושוב "אילו גווארה היה חי, מה בדיוק היה עושה… ?" וכאן מגוון השאלות הנשאלות הוא רב ביותר. איך היה מתמודד עם המאבק נגד הכיבוש? האם הוא היה מסרב לשרת בשטחים או האם הוא בכלל היה משרת בצבא? האם גווארה היה מקים ארגונים של מובטלים? בדרך כלל, אני מאכזב את השואלים. אין לי מושג מה היה עושה צ’ה אילו היה מתגורר כעת בישראל. סביר להניח שגווארה לא היה יושב ערב-ערב מול הטלוויזיה, מקלל את הכיבוש וכך היתה מסתכמת מחאתו נגד הכיבוש. כמובן שצ’ה לא היה גם מסתפק בחתימה על מנשר זה או אחר והיה משתדל לקדם את רעיונותיו בדרך פעילה יותר (הרי הוא שב ואמר אין ספור פעמים ש"תפקידו של מהפכן הוא לחולל את המהפכה"!).

בעת כתיבת שורות אלה ארנסטו גווארה, המכונה "צ’ה" או "צ’ה גווארה", אמור היה להיות קשיש בן 75. הגמלאי גווארה. אך צ’ה מת (ליתר דיוק: נרצח) עוד בטרם חגג את יום הולדתו ה-40. גווארה כדברי השיר, נשאר "צעיר לנצח". האם הגמלאי גווארה היה נותר אליל הנוער בימינו? האם צ’ה הקשיש היה נפגש עם צעירים, עיתונאים וחוקרים ומספר להם בנימה נוסטלגית על קרבות קובה, קונגו או בוליביה? האם השר לשעבר ד"ר ארנסטו גווארה היה מפנה מזמנו המועט כדי שסוף-סוף היסטוריון צעיר יכתוב את הביוגרפיה שלו? איננו יודעים מה היה עושה צ’ה גווארה אילו היה נותר בחיים לאחר נפילתו בשבי בבוליביה. מה שברור הוא, שגווארה האיש, המהפכן והאגדה מוסיפים לאכלס את דמיונם של מיליוני צעירים ברחבי העולם וגם בישראל.


ולראיה: גווארה מת כשלושים שנה לפני שהאינטרנט נעשה זמין וידוע למאות מיליוני גולשים ברחבי העולם. כל המחפש מידע אודות גווארה ברשת נתקל בכמעט 200 אלף פריטי מידע, כולל אלפי אתרים המוקדשים למורשתו, ספריו וגם כאלה המשמיצים אותו. לא רע עבור דמות פוליטית מן העולם השלישי שהלך לעולמו לפני שנות דור.


הזמן והמקום


לא ניתן להבין את צ’ה גווארה – אלא על רקע זמנו ומקום פעילותו: העולם השלישי במובן הרחב ובפרט אמריקה הלטינית. גווארה הוא תוצר מובהק של זמנו. אבל זמנו לא תם. כך יכולתי להבחין בדמותו באחד ממשחקי הכדורגל שבאצטדיון תדי (או האצטדיון שבבירה על שם ראש עיריית ירושלים לשעבר תדי קולק). אין סתירה גדולה מזו: ראש העיר קולק והמהפכן גווארה. אבל לא בזה העניין. שאלתי את אוהד "הפועל" האלמוני, מדוע הוא מחזיק בידו דגל אדום עם דמותו של גווארה. ודגל אדום, זה לא מה חשבתם. זהו צבעה של "הפועל". האוהד לא ידע בדיוק להסביר מדוע האדום הוא הצבע של "הפועל" ומה בדיוק עושה הבן אדם (הלוליין?) בין הפטיש למגל ההפוכים – הסמל של "הפועל". גם הצירוף דגל אדום, פטיש ומגל (אגב, צירוף שלא היה זר לגווארה) לא הותיר באוהד האלמוני רושם או רמז, ולו רמז דק אחד, על ראשית דרכה של הקבוצה. אבל לגבי גווארה התשובה היתה אחרת: "צ’ה זה הוא גבר, הוא גבר שבגברים. הוא היה מהפכן. הוא היה כמו רובין הוד אבל בדרום אמריקה".


תשובה יותר מנומקת קיבלתי מתיכוניסט תושב יבנה, שהצלמית המפורסמת של גווארה התנוססה בגאווה על דש מעילו. "גווארה היה מהפכן ארגנטינאי שנלחם בקובה ומת בבוליביה. הוא היה גם מהפכן וגם סוציאליסט גדול", אמר לי אותו תלמיד תיכון. מאיפה כל הידע הזה? בתור תשובה קיבלתי את המשפט הסתום: "חינוך מהבית".


"חינוך מהבית" זו גם התשובה שקיבלתי מצעירה בשפרעם שבאחת ההפגנות לבשה חולצה ובה דמותו של צ’ה. ומכוון שחינוך מהבית כנראה לא הספיק. אותה צעירה (סטודנטית?) סיפרה לי שקראה שתי ביוגרפיות של גווארה ואסופת מאמרים פרי-עטו שפורסמו בשנות ה-80 בשפה הערבית. לאותה צעירה היה מזל גדול. כי במרוצת עשרות השנים האחרונות פורסמו מספר רב של ספרים העוסקים בצ’ה גווארה, במעשיו ובדעותיו. חלקם תורגמו לערבית. לא כך המצב בשפה העברית. כי פרט לספר אחד: יומן מסע, שכתב גוווארה הצעיר בטרם היה ל"צ’ה" (ושפורסם בהוצאת "חרגול") ולאסופת מאמרים על לוחמת הגרילה שנכתבו על ידי גווארה לאחר המהפכה הקובנית, בתחילת שנות ה-60 ושפורסמה בהוצאת משרד הביטחון, אין בנמצא ספר בשפה העברית העוסק בחייו ופועלו של צ’ה גווארה. הביוגרפיה שפורסמה על ידי באחרונה (בהוצאת "רסלינג") היא הראשונה. כך שעד לחודשים האחרונים גווארה בישראל הוא לא יותר מאגדה. זו אגדה העוברת מדור לדור ("חינוך מהבית") או היונקת מאתרי אינטרנט, קריאה בשפות זרות או הרצון להדמות למישהו שמעשיו, כנראה, היו טהורים. כי אם לא, אז קשה להבין מדוע נרצח בגיל 39.


אין בכוונתי להוסיף עוד נדבך לאגדה. גווארה היה בשר ודם. זהו גם לא תיאור חייו ונפלאותיו של הקדוש גווארה שמת על קידוש השם. גווארה לא היה כזה. הביוגרפיה שפורמה בהוצאת "רסלינג" היא גם ביוגרפיה מוקדמת. כי לא ניתן לתת הסבר מלא ומניח את הדעת (לפתוח את דעתם של היסטוריונים) על כמה קושיות לא מפוענחות בחייו של גווארה. כמו כן, טרם פורסמו כל ספריו, כתביו והתכתבויותיו. אם וכאשר יפורסמו – הדבר יתרום תרומה חשובה להבנת כמה מפרקי חייו העלומים של צ’ה. עתה שוקדים במקסיקו ובארגנטינה על פרסום ספר שירים. אלה שירים שאסף גווארה בקפידה. גם גווארה היה משורר. הוא היה משרור גרוע והיה מודע לכך. גווארה "המשורר המתוסכל" (כפי שכתב אל המשורר הספרדי הידוע לאון פליפה) אסף שירים של אחרים ורשם אותם בקפדנות של תלמיד חנון במחברת בית ספר שליוותה אותו במהלך כל לוחמת הגרילה ביערות בוליביה. המחברת התגלתה 33 שנה לאחר מותו.


האם גווארה היה משורר כלוא בגופו של מהפכן? אין לטעות. ניתן אולי לתאר את גווארה כרומנטיקן, אבל הוא הצטיין כמפקד בקרב. צ’ה היה מהמפקדים שהסתכנו, והרבה. צ’ה גם היה מפקד שדרש מפקודיו לעשות בדיוק את מה שהוא עושה. לא פחות ולא יותר. לאחר המהפכה הקובנית הוא סיגל לעצמו את אותו פרינציפ. וזה לא מצא חן בעיני אלה, בייחוד הפקידים הבכירים החדשים, שסברו שעם תום הקרבות הגיעו אל המנוחה והנחלה.


לא צ’ה – "הצ’ה"


כמה בן אדם יכול להספיק בעשר שנים או בשני עשורים? ללמוד? להקים בית? לקדם את הקריירה? כל חייו הציבוריים של ארנסטו גווארה לא ארכו יותר מ-13 שנה. מתמיכה נלהבת בממשלה נבחרת שחפצה לחלק את האדמות לאיכרים העניים בגואטמלה בתחילת שנות ה-50 ועד למותו בבוליביה ב-1967; היה גווארה (בסדר זה): רופא שטיפל במחלות מדבקות; מומחה לרפורמה אגררית ולמדיניות חקלאית; גולה; מובטל; צלם רחוב בעיר מקסיקו; רופא של כוחות הגרילה בקובה; לוחם גרילה מן השורה; מפקד; מפקד חיל החינוך; מספר 2 במהפכה הקובנית; שגריר נודד של המהפכה הקובנית; שר התעשייה; נגיד הבנק המרכזי; אידיאולוג בעל שם עולמי; לוחם בקונגו; לוחם בבוליביה. הוא גם התחתן פעמיים, היה אב אוהב לחמשת ילדיו, לא שכח לרגע את משפחתו בארגנטינה (בייחוד את אמו סליה), כתב ספרים וקרא ספרים רבים עוד יותר, נפגש עם ידידים, שתה המון מטה (mate) – המשקה הטיפוסי הארגנטינאי, ועישן אין-ספור סיגרים קובנים. אין פלא שאמריקה הלטינית לא קוראים לגיבורנו "צ’ה גווארה" אלא "הצ’ה גווארה" (El "Che" Guevara). כך, בתוספת ה’ הידיעה.


האם מתיאור קצר זה של חיי צ’ה, "הצ’ה", ניתן להסיק מסקנות חד-משמעיות על איך בדיוק היה פועל גווארה היום? כמובן שלא. אך מחייו של גווארה ניתן להסיק מסקנה אחת או שתיים. והחשובה: זמנו של גווארה הוא גם זמננו. מאז מותו עברו שנות דור אבל מטרות מאבקו של צ’ה טרם הושלמו: מאבק באימפריליזם, מאבק בקפיטליזם וחתירה לחברה צודקת יותר, לחברה סוציאליסטית.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. דג אילם הגיב:

    לגדעון ספירו

    אתה כותב שכל העיסוק באילו הוא שטויות במיץ עגבניות.

    תן לי לרענן את זכרונך:

    אתה עצמך תארת פעולת חילוץ שראית בסרט ופינטזת מה היה קורה אילו פעולה כזו היתה מתבצעת לשחרורה של טלי פחימה.

    אתה דמיינת פעם ששמעת ישראלי חילוני אומר שהיה מוכן לקחת על עצמו חגורת נפץ ולהתפוצץ בישיבת ממשלה אם היה בטוח כי בפעולה זו הוא מאיץ את הפסקת מרחץ הדמים בין ישראל לפלסטינים ומקרב הסכם שלום, והשארת לקוראים לחשוב מה היה קורה אילו…

    האם לא אתה זה שכתבת מה היה קורה אילו השופט היה מפעיל את שיקול דעתו ביחס לכלבים גם ביחס לבני אדם.

    האם לא אתה שזה שתהית יותר מפעם אחת מה היה קורה אילו הפלסטינים היו מאמצים את שיטותיו של גנדי, או מצליחים בגרילה כמו בוויאטנם? או מה היה קורה אילו הפלסטינים היו מקבלים את תוכנית החלוקה.

    האם אתה לא משתעשע מפעם לפעם מה היה קורה אילו… רק בכדי להביע את עמדתך על ההווה כאן ועכשיו?

  2. אביב סלע-לגדעון הגיב:

    שלום, קראתי את תגובתך, אני לא חושב שיש אדם אובייקטיבי, הרי כולנו סובייקטיבים ספר ביוגרפי טוב יכול להיכתב על ידי כל אחד.

    אבל כן הוא צריך להיות ביקורתי, הוא צריך להוכיח טענות ולא לראות בהם כאקסיומה וכן הוא צריך לא לפחד לעסוק בנושא ולהשאיר אותו כאיזה פרה קדושה או גיבור שאי אפשר להעמיד אותו למשפט ביקורתי…

    לצערי לא קראתי את הספר אז אנא קחו את כל תגובתי לתגובה להערה ולא לספר שלא יודע איך נכתב ומה נכתב…

    אביב סלע

  3. יורם בר-חיים הגיב:

    דבר אחד אפשר כנראה לומר על צ’ה "אילו היה פה". בהיותו מהפכן שתמך באחדות אמריקה הלטינית ובמאבק באימפריאליזם ללא פשרות (מול הפשרות של המפלגות הקומוניסטיות הרשמיות) ניתן להניח שהוא היה אוחז כאן באותן עמדות, אחדות ערבית סוציאליסטית, ולא בפשרה המכונה "שתי-מדינות לשני עמים".
    זה כמובן לא מוכיח את צדקתה של שום עמדה פוליטית כאן, כי צ’ה גוארה בהחלט עשה גם טעויות, זו רק השערה המבוססת על עמדותיו בנוגע לאמריקה הלטינית והמאבק העולמי.

  4. עופר הגיב:

    סביר להניח שקבלת הצעותיהם של גווארה ובר-חיים היו ממיטות אסון על הארץ, כפי שהמיטו אסון על קובה. מצב זכויות האדם שם גרוע מאשר בימי באטיסטה, ומובן שגרוע מהרבה מהמקובל במערב (רוב האסירים הפוליטים באי לא כלואים בוואנטנאמו, ונחשו איפה אין מצלמות טלוויזיה ומה קורה שם …)
    אשר למצב החומרי – קובה נשארה מדינת עולם שלישיעם צמיחה עלובה, ותלוייה כיום בענף אחד (קנה-סוכר) כמעט כמו בשנות ה-50. נכון, כיום יש שם ביטוח סוציאלי ורפואי, אבל לא נראה לי
    שרמתו מגיעה לרמה המערבית.
    אשר לאזורנו, מי שרואה בכל לאומנות סוג של גזענות שלא יתלה את תקוותיו במדינה "חילונית ודמוקרטית", שהרי מדינה זו תהיה משותפת לשני עמים בלבד, בהנחה שלא ינסו לחסל ולגרש זה את זה.

  5. שלומי הגיב:

    אפריים דווידי היקר
    בתור מעריץ גדול של צ’ה אני מתלהב בכל פעם מחדש לקרוא עליו מידע חדש וגם מידע מוכר
    אבל השאלה מה הוא היה עושה כאן לא רלוונטית בשום צורה. אפילו משאלה היפוטטית\ תיאורטית לא יכול לצאת שום דבר
    אפריים אני מאוד אוהב את המאמרים שלך אבל לא אתהמאמר הזה

  6. גדעון ספירו הגיב:

    כל העיסוק הזה "במה היה צ’ה גווארה אומר ועושה היום" הוא קשקוש ושטויות במיץ עגבניות. זהו ביטוי למה שביהדות ניקרא עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) ובשפה יותר מובנת לאנשי שמאל שלא התבגרו "פולחן אישיות".
    דוגמא ראינו בתגובתו של בר חיים, שאיך לא, מגייס את גווארה המת לעמדותיו הפליטיות הנוכחיות.
    איש אינו יודע מה גווארה היה אומר, עושה וכותב היום.יכול להיות שהיה ממשיך להסתובב בעולם כמו אותו "קרלוס" ומשכיר את שרותיו האלימים "למען המהפכה", יתכן והיה הופך לדמוקרט שמניח מאחוריו את האלימות וההרג וממשיך להיאבק למען חברה צודקת באמצעים שאיפיינו את מרטין לותר קינג ויתכן שהיה עושה תפנית של 180 מעלות בדומה למה שעשה גורבצ’וב, הנשיא האחרון של ברית המועצות.
    מאחר וצ’ה גווראה מת, יש לעסוק אך ורק בפועלו כשהיה בחיים. בהקשר זה חסרה לנו בעברית (אינני יודע מה המצב בשפות אחרות) ביוגרפיה של היסטוריון עצמאי שאינו גרופי וחסיד של צ’ה גווארה, גם לא עוין מראש, שבוחן את פעילותו תוך גישה ביקורתית.

  7. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    אפרים שלום

    נהניתי לעיין בספרך האחרון. איחלתי לך "בהצלחה" תוך כדי ריצה לאורך חופה הימי של הרצליה בחג האחרון.
    הנני חולק, חלקית, על עמדתו של גדעון ספירו באשר ל"גרופיות" המקלקלת את שורת הכתיבה של היסטוריון זה או אחר.
    השאלה המנקרת: מה היה עושה "הצ’ה" כאן ועכשיו בחברתנו, במדינתנו, איננה רלוונטית בוודאי בהיבט ההיסטורי הצרוף, שהרי השתעשעות בחוויות היסטוריות מתוזמנות ומתוזמרות, בבחינת סיבוב מחוגי השעון לאחור פסולה מעיקרה. השאלה הנידונה משקפת איזשהו אובדן דרך ולפחות סידוק האמונה באיתור דרך ובמימושה. הכל תלוי בנו ושנחדל לחפש אלילי עבר. זו מעין התפלשות בביצה טובענית.

  8. יורם בר-חיים הגיב:

    נכון בהחלט שאין הרבה חשיבות לשאלה "איך היה נוהג צ’ה" במצב מסוים. ציינתצי זאת בעצמי כך שלמרות שגדעון ספירו אוהב לרדת עליי, הפעם זה היה מיותר… ההתייחסות שלי היתה במונחים של מהן העמדות באיזורנו אשר מקבילות לעמדות שעליהן נאבק צ’ה גווארה בשעתו, וזהו עניין קצת שונה שעשוי להיות רלוונטי לאנשים שאוהבים ללבוש חולצות של צ’ה גוארה ולעתים לא מודעים לעמדותיו.

  9. נמרוד ברנע הגיב:

    לאפרים – לאחר קריאת הספר אני יכול לתת תשובה חלקית למה גווארה היה עושה היום, בקונטסטס הישראלי לפחות – לא מהפכה. במהלך הספר יש ציטוט של גווארה האומר כי בכל מקום בו התקיימו בחירות, בין אם זויפו או לאכל עוד יש מראית עין של דמוקרטיה, לא בשלה העת למהפכה. זה שיעור שחבל שרבים מחסידיו של גווארה לא למדו עדיין, ויטיב להם ולנו באם ילמדהו.

    לגדעון – מבחינה רגשית אני מסכים עם עמדתך, ודוחה כל סוג של הערצה-גלופיגציה שהיא, מכיוון שסוג הדברים האלה לא רק שיש בו פגם מוסרי-פילוסופי אלא הוא גם סותר את הערך המנחה של השמאל – הומאניזם, בכך שהוא לוקח אדם אחד ומעלה אותו לדרגת חצי-אל. גם מבחינה רציונלית חשבתי כך שנים רבות, אבל בשנתיים האחרונות אני נוכח לדעת כי רוב האוכלוסייה, הן בימין והן בשמאל, לא מעוררת מודעות. לא מעמדית ולא מדינית, ובטח שלא סביבתית. התהליך של פיתוח המודעות אצל ההמונים הוא ארוך טווח, קשה ועל סף סזיפי. סביר להניח שעד שנסיים אותו, נצטרך להתחיל לפתח אותו אצל הדור הבא – ולדאבוני, אין לנו כל כך הרבה זמן. לשם כך, אני מוכן לוותר על חלק מערכי הביניים שלי (שלילת האלהת אישיות), על מנת להגשים את ערכי העל (הומאניזם). אין לשמאל ברירה, אם הוא חפץ חיים, אלה להשתמש בסמלים, דגלים, שירי פופ קליטים ושאר אייקונים תרבותיים-פוליטיים. שוכח אתה, כי יריבנו עושים שימוש מחוכם באמצעים אלה כבר שנים רבות – והגיע להגמוניה מוחלטת, תוך שימון ותחזוק מערכת התעמולה האימתנית שלהם. אין זהו זמן לדקדקנות, זהו זמן למעשים.

  10. גדעון ספירו הגיב:

    תקוותי ש"דג אילם" אינו דג עיוור שלא מסוגל לקרוא טקסטים, או דג קשה הבנה שקורא אבל לא מבין, או דג מסלף, שקורא, מבין אבל אומר לעצמו, למה שלא נסלף קצת את דבריו של גדעון ספירו.
    א) בניגוד לפתיח שבתגובת הדג המלה "אילו" כלל לא מופיעה בתגובתי לטורו של דוידי.

    ב) הדוגמאות שמביא הדג מרשימותיי אינן ממן הענין. יש הבדל בין הצגת עמדות אלטרנטיביות לארועים עכשויים במסגרת דיון וויכוח פוליטיים, ובהקשר זה השימוש ב"אילו" הוא לגיטימי, לבין גיוסו של אדם שמת לפני עשרות שנים, שיש סביבו הילה או פולחן אישיות, ומגייסים אותו למחלוקת נוכחית בבחינת "זה מה שהוא היה אומר היום". על כך אמרתי שזה קשקוש המתאים למי שנשארו תקועים בתקופות החשוכות של פולחני האישית.

    ג) הויכוח לגבי צ’ה הוא רלבנטי (בהקשר של "אילו") בהעלאת השאלה: מה היה פרצופה של ישראל אילו עמדותיו הפוליטיות כפי שהובעו על ידו אז, היו מיושמות בה. מאחר וצ’ה היה באחד מפרקי חייו גם חסיד נלהב של סין וצפון קוריאה, מאחר והוא תמך לכל אורך דרכו הפוליטית בדיקטטורה חד מפלגתית, נקל לשער איזה משטר היה שורר בישראל בנתונים אלה. יכול להיות שהדג האילם היה שורד, אני לא.

  11. אבשלום-לעופר הגיב:

    "אשר למצב החומרי – קובה נשארה מדינת עולם שלישי עם צמיחה עלובה, ותלוייה כיום בענף אחד (קנה-סוכר) כמעט כמו בשנות ה-50. נכון, כיום יש שם ביטוח סוציאלי ורפואי, אבל לא נראה לי שרמתו מגיעה לרמה המערבית."
    אין להתווכח שהמצב החומרי בקובה אינו טוב והמדינה סובלת מדלות רבה, אך יש לזכור שהגורם העיקרי למצב זה הוא ארה"ב שמרגע המהפכה הטילה על קובה מצור כלכלי קשה (עד לאחרונה אפילו נאסר על תיירים אמריקאים לבקר בקובה-כדי למנוע הכנסות במטבע זר) שכלל מידי פעם גם לחץ פיזי לא מתון בכלל. בנוגע למערכות הרווחה בקובה- למיטב ידיעתי אחוז האנלפבתים בקובה נמוך מזה שבארה"ב

  12. יורם בר-חיים הגיב:

    תיקון עובדתי:
    קובה אינה תלויה רק בקני-סוכר (וסיגרים, ותיירות), יש בה תעשיית היי-טק המתמקדת בעיקר בביו-טכנולוגיה מהמפותחות בעולם.
    בקובה פותחו תרופות כימותראפיות וקוקטיילים לטיפול באיידס אשר אינם נקנים במערב רק עקב האמברגו. כעת ישנו פרוייקט של פתיחת מפעלים בעולם השלישי ביידע קובני.
    שהירות הרפואי שמקבל האזרח הקובני הוא אולי הטוב בעולם (ביחס לאזרח הפשוט בארץ אחרת, לא לאיש עשיר) והוא ניתן חינם.

  13. ליורם הגיב:

    אני לא בטוח בקשר לשירות הרפואי. המעמד הבינוני הרחב בקנדה וברבות ממדינות אירופה (לא רק הצפוניות) לא משלם אגורה אפילו על ניתוחים מסובכים ויקרים, תוצאה של מאות (!) שנים של מאבקים מעמדיים ראדיקלים.
    כמובן שבשאר העולם המצב שונה לחלוטין…

  14. עופר הגיב:

    ליורם ולאבשלום – אני מציע שלא ננהל ויכוח ברמה של בית קפה. אין טעם להתייחס לקובה במונחים של חולצות צבעוניות, סיגארים, אגוזי קקוס, בננות וקוקטיילים למיניהם (כמו פינקולדה).

    באופן אירוני, דווקא השוואה לארה"ב מכל המדינות המערביות אולי תחמיא לקובה מכמה בחינות, מכיוון שארה"ב היא המדינה האחרונה בעולם שאין בה ביטוח רפואי לכל. אשר לאנאלפבתיות – יש למושג זה הגדרות שונות ונתונים שונים, אבל לפי הגדרה אחידה קשה לי להאמין שהשיעור בארה"ב גבוה מאשר בקובה, אלא אם יראו לי את מקור הנתונים.

    והעיקר, פידל קאסטרו הוא כיום עריץ קשיש ומושחת שמתנהל סביבו פולחן אישיות כמו ב"ימים הטובים", שנותן לבני עמו לרעוב בשם המהפכה. הדרך לסלקו היא לא באמצעות האמברגו אלא להיפך, באמצעות סחר חופשי ופתיחת השערים שיבירו להתמרמרות בקרב תושבי קובה ולחשיפת האמת על מדינתם עד להתקוממות (אלימה או לא), כפי שהדבר היה במזרח אירופה.

  15. תודה | יורם בר-חיים הגיב:

    אני מודה למגיב שלפניי על התיקון בעניין השירות הרפואי.
    למדתי.

  16. לעופר הגיב:

    לפי הנתונים של הCIA, אחוז האנאלפביתים בארה"ב ובקובה דומה, וכך גם אחוזי תמותת התינוקות. הנה הקישורים :
    — קישור —
    — קישור —

    אם תביא בחשבון כי מדובר בהשוואה בין מדינה ענייה תחת אמברגו לבין המעצמה החזקה והמנצלת ביותר בעולם, זה באמת לא מחמיא לארה"ב או שזה מחמיא מאד לקובה.

  17. עופר הגיב:

    אומרים שיש שלושה סוגים של שקרנים: שקרן רגיל, שקרן פתולוגי וסטטיסטיקאי. אפשר לעשות בנתצונים איזה שימוש או עיוות שרוצים, אבל זו אינה רק שאלה של רווחה כלכלית.

    גם אם נניח שקובה היתה המדינה העשירה והשוויונית בעולם, גם אז לא נראה לי שעדיף לחיות בה מאשר במערב, ונראה לי שבמשל הידוע דווקא עכבר העיר מסמל את הקובנים, החיים בכלוב של זהב(?).
    בשנות ה-30, בשיאו של המשבר הכלכלי, היו מספר מדינות משגשגות ושוויונות (יחסית כמובן), ששומר נפשו ירחק מהן. אני באופן אישי הייתי מעדיף לאכול בבית-תמחוי בלונדון או בניו-יורק מאשר בחדר אוכל של איזה גולאג או מחנה מעצר.

    גם לשאר הנתונים צריך להתייחס בזהירות. לפי נתוני ה-CIA, שיעור הנגועים והחולים באיידס בקובה נמוך מאוד, הן יחסית לחצי הכדור המערבי והן יחסית למדינות עם תוצר דומה. אבל הסיבה האמיתית לנתון זה היא שקובה היא המדינה היחידה בעולם שכולאת את הנגועים במחנות מעצר, ומעבר לשאה המוסרית שצעד כזה מעורר הוא גם גורם לכך שאנשים לא נבדקים וממילא גם אינם מטופלים, ולכן המגפה משתוללת שם במלוא עוזה

    אסור גם לשכוח שארה"ב לא מייצגת את הקפיטליזם אלא את הצורה הקיצונית ביותר שלו כיום, ואפילו אם יש שם מספר גדול של אנאלפביתים מקרב התושבים יחסית למערב (בסך-הכל 3 אחוז לעומת כאחוז אחד בקנדה ומערב אירופה), אבל גם שיעור המהגרים אליה גדול בהרבה, בייחוד ממדינות עולם שלישי.

    גם מחוץ למחנות המעצר ולבתי-הכלא הרבים החיים בקובה לא כל-כך טובים כפי שחלק מהמגיבים מנסים לתאר. יחסית לתוצר שלה הישגיה גדולים – אבל נשאלת השאלה מדוע התוצר נמוך כל כך. לא כל דבר ניתן לתלות באמברגו, שכל שאר מדינות העולם לא הצטרפו אליו והצביעו בעד גינויו באו"ם (פרט למדינה האחרונה שהנהיגה ביטוח רפואי בשנת 94. יורם -ניחוש אחד במי מדובר).אגב, האמברגו אינו מלא ויש מספר מסויים של השקעות אמריקאיות ותיירים אמריקאים בקובה.

    בעניין איכות החיים הכוללת, לפי סקר של האו"ם לפני מספר חודשים כל 20 המדינות שטוב ביותר לחיות בהן הן מדינות מערביות. אמנם ארה"ב "רק" במקום השמיני אבל זה הרבה לפני קובה. הידיעה בקישור:
    — קישור —

  18. אוף הגיב:

    עניין מחנות המעצר לחולי איידס הוא שקר וזה כבר נידון פה פעמים רבות, אין לי כוח לזה שוב.
    העלית שאלה בנוגע לנתונים סטטיסטיים (אחוז אנאלבתיות) אז הבאת לך קישור לנתונים סטטיסטיים, עכשיו אני שקרן בגלל זה ?
    דמגוג

    יורם בר-חיים

  19. ליורם הגיב:

    אני אומנם מכבד ותומך ברוב טענות ההגנה שלך על קובה, אך לדעתי ראוי להיות ביקורתי יותר כלפי ההסגר בו מושמים חולי איידס בקובה.
    מדובר ככלות הכל, באמצעי של שליטה באוכלוסיה, ממש כמו בתי החולים ובתי הכלא במדינות הקפיטליסטיות.

  20. בסדר בסדר הגיב:

    הסגר כפוי אינו פרקטיקה טובה בעיני, זה דבר אחד.
    הסגר של שמונה שבועות עם טיפול רפואי אינטנסיבי הוא רחוק מאד מ"מחנות מעצר", זה דבר אחר.

    אם מישהו יגיד לי שהבן שלי רצח את הבן שלו ואני אגיד שזה לא נכון, הוא רק היכה אותו, האם זה אומר שאני מצדיק את ההכאה ? זה בדיוק השיטה של הדמגוגים, הם לוקחים בעיות אמיתיות, מנפחים אותם מעל לכל פרופורציה ואז כשאתה מתקן את העובדות מאשימים אותך שאתה תומך בפרקטיקות. לי נמאס לשתף פעולה עם הקישקוש הזה.

    יורם בר-חיים

  21. עופר הגיב:

    קודם כל קצת סדר – אני תמיד חותם את שמי מעל לתגובה, כך שהקודמת היא לא שלי.לעומת זאת יורם, אתה מנבל את הפה וזה לא מוצא חן בעיני. חשבתי שהתועלת העיקרית בצנזור הוא בחסימת מלים כאלה.

    לעניין ההסגר, גם אם מדובר "רק" בהסגר של שמונה שבועות, תאר לך שמישהו היה מאמין באמת ובתמים שאתה מהווה בך סכנה וסוגרים אותך לתקופה כזו (אופס, זה מה שקרה לטלי פחימה).

  22. האם באמת רק תיקנת את העובדות? הגיב:

    אם כן אז אני מתנצל. קיבלתי משום מה את הרושם שאתה תומך בקווארנטינה של חולי האיידס, אבל כנראה מדובר בטעות.

הגיבו לד"ר יחיעם שורק

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים