הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 בספטמבר, 2004 27 תגובות

תנועות גרילה שאימצו את המאבק המזוין נגד משטרים קולוניאליים מצויות בדרך כלל במצב של נחיתות, הן במצבת כוח האדם והן באמצעי הלחימה, בהשוואה לצבא הדיכוי. יתרונה של הגרילה לעומת הצבא המסודר, הוא בגמישותה, בהיותה משוחררת מהירארכיה צבאית נוקשה, בפעילות מחתרתית שמתקיפה את הצבא בעיתוי ובמיקום בלתי צפויים ומיד נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה. באחת: הגרילה משתדלת לאזן את נחיתותה בפעילות חכמה, ממזרית ולא שגרתית שמשאירה, שוב ושוב, את הפיקוד הצבאי וחייליו פעורי פה ומתוסכלים. פגיעה חוזרת ונשנית בצבא הכיבוש, גידול מתמיד במספר החיילים הנפגעים, מסייעים בתהליך איטי לשבירת המורל, להתמרמרות גוברת והולכת באוכלוסייה האזרחית בארץ האם, עד לניצחון הסופי שמתבטא בסילוק השלטון הקולוניאלי. בהקשר זה הגרילה הפלסטינית, לפחות בארבע השנים האחרונות של אינתיפאדת אל אקצה, היא לא חכמה ולא ממזרית.

הגרילה הפלסטינית, מרגע שדחתה את המאבק הלא אלים נגד הכיבוש ואימצה את המאבק המזוין, קיבלה החלטה אסטרטגית לפיה עיקר המאבק לא יהיה נגד צבא הכיבוש וכוחות הכיבוש האחרים, אלא תתרכז באוכלוסייה האזרחית. הנחת היסוד היתה, כי זריעת מוות בכמויות הולכות וגדלות באוכלוסייה האזרחית היא קלה יחסית לביצוע, תשבור את רוח העם, תעלה תנועה עממית שתתבע נסיגה מהשטחים ובסופו של דבר תכריח גם את הממשלה הנוקשה ביותר לסגת ("בשלב ראשון" לפי האידיאולוגיה של חלקים נכבדים מהנהגות גופי הגרילה השונים), אל גבולות ה-4 ביוני 1967.


ההתרכזות בפגיעה באוכלוסייה האזרחית היתה מבחינת הפלסטינים הרת אסון בשני מובנים.


מחד גיסא, בניגוד לציפיותיהם והערכותיהם, רוח העם לא נשברה, תנועת השלום לא זו בלבד שלא גדלה אלא נסוגה לאחור, כוחות הימין נסקו, קמה הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל, רוח הנקם קיבלה לגיטימציה, צבא הכיבוש הכביד בצורה קשה את עול הכיבוש והדיכוי, גידול ההתנחלויות לא נעצר, להיפך – מספר המתנחלים גדל, ואילו בזירה הבינלאומית חל סחף ניכר בתמיכה בפלסטינים.


מאידך גיסא, ההתרכזות בפגיעה באוכלוסייה האזרחית בישראל ובטיפוח תעשיית חגורות הנפץ, תרמה לשחיקת יכולתה הצבאית של הגרילה הפלסטינית להילחם בצבא הכיבוש. אינני מתכוון ללחימה נגד הליקופטרים היורים טילים או ירי טנקים, אלא באותם מקרים של חיילי חי"ר שבאו במגע לוחמתי עם הגרילה הפלסטינית. במרבית העימותים בין חיילי הכיבוש לבין חמושים פלסטינים, יד החיילים הישראלים היתה על העליונה, והם גברו על הלוחמים הפלסטינים והרגום או לקחום בשבי, כמעט תמיד ללא אבידות לחיילים הישראלים. הגרילה הפלסטינית התגלתה עד כה כחסרת דמיון ויצירתיות בלחימה נגד צבא הכיבוש.


במבט לאחור מותר לשאול, מה היה קורה אילו הגרילה הפלסטינית היתה מתמקדת בארבע שנות האינתיפאדה האחרונות בלחימה בכוחות הכיבוש בשטחים הכבושים ומציבה לעצמה יעד של פגיעה יומיומית בחיילי הכיבוש ובמתנחלים חמושים על ידי הפעלת שיטות לחימה חכמות ובלתי צפויות. התוצאה המצטברת בארבע שנים היתה מגיעה לאלפי חיילים הרוגים ופצועים, וזה היה ללא ספק מצית תנועה ציבורית אדירה לנסיגה מהשטחים הכבושים.


ההנהגות של הגרילה הפלסטינית התגלו כמי שנכשלו בקריאת המפה הישראלית ולא צפו נכונה את ההתפתחות הפוליטית. יתכן והקנאות הדתית והלאומנית המאפיינת את ההנהגות של התנועות הפלסטיניות יכולה להסביר חלק מהכישלון. הנקם הפך למוטיב מרכזי וזה מערפל את בהירות המחשבה.


הדבר בא לידי ביטוי בצורה מובהקת בתגובתו של זכריא זביידה, מנהיג הגרילה המקומית בג’נין של "גדודי חללי אל אקצה", שבהלוויית סגנו שנהרג על ידי חיילי הכיבוש הישראלי, הגיב בצרחות היסטריות מתלהמות לתוך המיקרופון של כתב ערוץ 10 של הטלוויזיה הישראלית, כי הנקמה תהיה בתל אביב. גם זביידה, שבראיונות לא מעטים לטלוויזיה הישראלית התגלה כאיש שיחה תבוני, חושב במושגים של פגיעה בתל אביב, על אף הכישלון המובהק של אסטרטגיה זו.


יש שיטענו נגדי, כי הנסיגה המתוכננת מעזה עליה הכריז ראש הממשלה שרון, סותרת את הנחתי, והיא דווקא מוכיחה את הצלחתה של ההתנגדות הפלסטינית. אינני מסכים עם ניתוח זה.


חלקה של ההתנגדות הפלסטינית בהחלטת הנסיגה מעזה, היא להערכתי נמוכה. ההצלחות הצבאיות של ההתנגדות בעזה אינן מזהירות. כמעט מדי יום אנו מדווחים על פלסטינים שהתגלו על ידי כוחות הכיבוש בהנחת מטענים ונהרגו. ירי הקסאם התגלה בדרך כלל כבלתי יעיל ומרבית הפגזים נוחתים בשטחים פתוחים. אמנם הטלוויזיה הישראלית מנפחת מעט את הבהלה והפחד בעיירה שדרות, אולם עובדה היא שלא היתה שם מנוסה המונית, להיפך, שדרות קיבלה כפיצוי תקציבים וסיוע אחר.


בהלוויות בעזה רואים מאות נושאי נשק יורים באוויר, אבל כאשר כוחות הכיבוש חודרים לשטחים שונים ברצועה למסעות עונשין, ההתנגדות הפלסטינית של אותם נושאי נשק מתגלה כזניחה. היכולת הישראלית לגייס משת"פים היא הצלחה מרשימה מההיבט הישראלי (וצריכה להביך פלסטינים כמו גם מתנגדי כיבוש מישראל). שוב ושוב מצליח הכיבוש הישראלי לאתר במדויק את תנועותיהם של מנהיגים פלסטינים, ואלה לא לומדים לקח וחוזרים על אותה שגיאה של נסיעה במכוניות המשמשות יעד נוח לפגיעת טילי מסוקים ישראלים.


המתנחלים ברצועת עזה מגלים התנגדות נחרצת לפינוי. זו הוכחה כי חייהם שם לא הפכו בעיניהם לבלתי נסבלים. זאת על אף אבידות שספגו מדי פעם, על אף היותם גטו חמוש מדופן בחומות בטון ושורץ מאות ואלפי חיילי כיבוש ישראלים הנכנסים להם לתוך הנשמה.


רוב המתנחלים שם נהנים מהכנסה נאה, גרים בבתים צמודי קרקע שמרבית הישראלים רק יכולים לחלום עליהם, האבידות הם בתחום "הסביר" (לא עולה על ממוצע האבידות בתאונות דרכים) ואלה עדיין מטים את הכף בעמדתם להמשיך ולהישאר במקום. במלים אחרות, הגרילה הפלסטינית נכשלה בהפיכת חיי המתנחלים בעזה לבלתי מתקבלים על הדעת.


גם השקעות המיליארדים בהתנחלויות ובהגנתן, לא רוששו את ישראל, המענקים והתרומות מחו"ל ממשיכים להגיע ומסייעים למדינה לשאת בעול.


בעניין הנסיגה מעזה אני נוטה לקבל את ההסברים של ראש הממשלה שרון כפי שנמסרו בראיונות ראש השנה לעיתונות הישראלית.


הנסיגה מעזה ללא מו"מ עם ההנהגה הפלסטינית, תואמה עם הממשל בארה"ב, והיא תבוצע תמורת הבטחה, שלא יופעלו על ישראל לחצים לסגת מאזורים אחרים, וגם להוריד מעל ישראל את "סכנת השלום" שנושבת מסוריה, שפרושה, נסיגה מהגולן.


הנאמר לעיל הוא ניסיון לראות את המציאות ללא עצימת עיניים, והיא מביאה אותי למסקנה, שאין סיכוי להסדר ישראלי פלסטיני, בוודאי לא תחת ממשל ימין של שרון-נתניהו-לפיד, כל עוד ישראל נהנית מתמיכה אמריקאית אקטיבית ומתמיכה מעט יותר פסיבית מאירופה.


תנועת שלום בישראל בכוחה הנוכחי לא תביא לנסיגה אלא רק לחץ בינלאומי תקיף, שעתה לא נראה באופק, בדומה לזה שהופעל בשעתו על דרום אפריקה.


ואף על פיכן צריך להמשיך ולהיאבק נגד הכיבוש ומוראותיו, גם בגלל התקווה שיום אחד תיווצר המסה הקריטית שתביא את השינוי וגם בכדי שלא ירשם בספרי ההיסטוריה, שבישראל לא היתה תנועת שלום פעילה בימי האופל של משטר הכיבוש והאפרטהייד.

תגובות
נושאים: מאמרים

27 תגובות

  1. עזרא הגיב:

    ואני שואל איך זה שעניי ישראל עוד לא הצטרפו למאבק הפלשתיני?

  2. ערן הגיב:

    צודק גדעון ספירו בניתוח שלו כי אילו הייתה הגרילה הפלשתינאית מתמקדת בפגיעה בחיילים ולא בערי ישראל כיעד אסטרטגי, התמיכה שהיו מקבלים הפלשתינים בדעת הקהל הישראלית הייתה גבוהה לאין שיעור מהיום. למשוואה זו הייתי מוסיף, כי אם האזרחים היחידים שהיו מהווים מטרה לגרילה היו המתנחלים(גם לא חמושים) שגרים מעבר לקווי 4 ביוני 1967, היה המסר הפלשתיני ברור וחד והיה צובר הבנה בקרב הישראלים, לאמור: כל חייל בצבא הכיבוש וכל אזרח ישראלי הגוזל מאדמת מדינתנו לעתיד (המוסכמת) הנו בן מוות. אילו עשו כך, היה נוצר קרע אמוציונאלי וניגוד אינטרסים ברור בין המתנחלים לשאר אזרחי המדינה, והיה משרת את המטרה הפלשתינית טוב יותר מאשר השתוללות חסרת רסן בעריה המרכזיות של המדינה.

  3. הערה הגיב:

    "הניתוח" של ספירו נכון (פי 300)גם לגבי ההתקוממות באלג’יר ואפילו לגבי הנסיגה מסיני לאחר כ-3000 הרוגים ישראלים.
    אז מה הועילו חכמים?
    כנראה שלטפשים ניתנה "החוכמה" שלאחר מעשה.

  4. ליאורה הגיב:

    נטען במאמר כי טעו הפלשתינאים בהגדרת
    האסטרטגיה,כי הפגיעה הת"א היתה הרת אסון מבחינתם.
    אז ככה, אולי מר ספירו לא מתואם אם האסטרטגיה הפלשתינאית שרואה אחרת ממנו את פלשתין, משמע, כולל ת"א, כולל הכל?!

    אולי הוא חושב יותר מתוחכם, מציאותי מהם, אך מבחינתם מולדת זו מולדת זו מולדת.

  5. דניאל-מוטיב הנקמה הגיב:

    מאמר נבון ומעניין אם כי לדעתי היה מקום להדגיש יותר את מוטיב ‘הנקמה’ שהוא לדעתי מרכזי בהבנת דינמקת הסכסוך.בשני הצדדים גובר מוטיב הנקמה והכבוד על שיקולים הגיוניים. יותר מכל זו מלחמה בין שבטית.

  6. יורם בר-חיים הגיב:

    מי שמקשיב לדוברים פלסטינים מכל הזרמים מגלה העדפה ברורה לפעולות נגד הצבא על-פני פגיעה באזרחים, זה בא לידי ביטוי חלקי אפילו בפעולות באוטובוסים, בהן נעשה לא-פעם ניסיון להגיע דווקא לאוטובוסים שבהם נוסעים בעיקר חיילים (כמו האוטובוס במירון).
    אז למה בכל זאת יש כל-כך הרבה פעולות נגד אזרחים ? משתי סיבות. סיבה אחת היא טריוויאלית, האזרחים מוגנים פחות, לצבא ולמתנחלים הרבה יותר קשה להגיע ולפגוע בהם. סיבה שניה היא ניסיון לפגוע "בבטן הרכה" כדי לייצר מאזן אימה שאולי ימתן את ההשתוללות הישראלית. זה פועל באופן חלקי, חלקים לא-קטנים מהציבור הישראל מתנגדים ל"חיסולים" מחשש לתגובה הפלסטינית נגד אזרחים ישראלים.

    בנוגע לעזה, כשהחלה להתגלגל תכנית "ההינתקות" יצאה הצהרה של כל הזרמים הפלסטינים לפיה הם רואים בנסיגה הישראלית הישג להתנגדות, ללא קשר לכוונותיו של שרון, זה עולה בקנה אחד עם תגובתו של כמעט כל ישראלי לרעיון שבנו ישרת בעזה…

    אפשר להתווכח לנצח מה אמורים או צריכים הפלסטינים לעשות, אבל הרבה יותר מועיל וחשוב, גם מבחינה של מניעת הרג אזרחים ישראלים, לראות מה אנחנו יכולים לעשות שיהיה הכי מועיל לסיום הכיבוש. כמחנה בעל השפעה זניחה על מדיניותה של ישראל ועל דעת הקהל בישראל, אנחנו לא בדיוק במעמד של להסביר לפלסטינים מה טוב לדעת הקהל הישראלית…

  7. גדעון ספירו הגיב:

    אבקש להוסיף עוד שתי נקודות, שלא הוזכרו בטורי.
    האחת: הסולידריות של העולם הערבי עם הפלסטינים, שהתגלתה כמשענת קנה רצוץ.

    והשניה: הפלסטינים אזרחי ישראל ששוב ושוב מוחמאים על יד דוברי כל הממשלות כמי "שהוכיחו את נאמנותם למדינה גם בשעות הקשות ביותר". המדינה אמנם לא מגלה נאמנות לאזרחיה הערבים, ואין סיבה שאלה יגלו נאמות כלפיה. קל להושיב בבית סוהר ממספר קטן של "לא נאמנים", קשה לעשות זאת עם מיליון אזרחים ערבים לא נאמנים.

    דומני שמשקיף בלתי תלוי עלול להגיע למסקנה כי ההנהגה היהודית המאורגת בארה"ב מגלה תקיפות ונחישות רבים יותר בנאמנותה לישראל, מזו של פלסטינים רבים לעמם בשטחים הכבושים.

    אין כאן ביקורת על האזרחים הערבים. כל אחד חייב להחליט בעצמו עד היכן ובאיזה מחיר, אם בכלל, הוא מוכן למחות, אלא ציון עובדה שמשפיעה אף היא על יכולתה של ישראל להמשיך במשטר הכיבוש והאפרטהייד בשטחים הכבושים.

  8. אד גורדון הגיב:

    הפעם לדעתי אתה מעט מפספס מר ספירו. קודם כל בענין לוחמת הגרילה הפלסטינאית – לפוצץ אוטובוסים זה לא גרילה זה טרור. הפלסטינאים בחרו בטרור כנגד האוכלוסיה האזרחית כדרך המאבק העיקרית שלהם. הבחירה בטרור לא נעשתה בתחילת 2001 אלא הרבה קודם, היא רק שיכללה את עצמה.
    נקודה החשובה היא הטענה שלך לגבי הבחירה האסטרטגית: במידה ומה שאתה אומר זה נכון אז למעשה הטענות של גופי המודיעין הישראלים נכונות – הרשות הפלשתינאית מעודדת ותומכת ולמעשה מעולם לא הפסיקה את עיסוקה בטרור.
    בכל אופן אני מסכים עם הטענה שבמידה והפלשתינאים היו מתמקדים בפגיעה בצבא ובמתנחלים, מן הסתם הם היו זוכים לתמיכה רבה יותר.

  9. לאד גורדון הגיב:

    הפיגוע הראשון הפלסטיני היה אחרי הפיגוע של ברוך גולדשטיין.

    פיגועים קדומים היו גם לאצל וללחי. בעידן החדש היהודים התחילו. או שמא זה היה עמי פופר?

  10. אלי הגיב:

    גדעון כדי שתצא מן הבועה שלך כמי שלומד בסמוך לשדרות אני יכול לומר לך בודאות שישנה היסטריה בשדרות לא בתקשורת אלא בשטח כמי ששירת בצבא הכיבוש בתפקיד לוחמני עלי לומר שהפחד בשדרות איננו נופל משום קרב אחר ולכן על תפקפק בהיסטריה של שדרות בנוסף ההבחנה שתושבי גוש קטיף אינם עוזבים כי לא רע להם היא מוטעת רע להם מאוד אך כמו כל המאמינים הקיצונים בכל הדתות קושי הוא לא מגבלה אלא טריגר לפעולה נסיון לראות את המתנחלים במיוחד בגוש קטיף כנהנתנים הוא טעות הנהנתנים והיו כאלה עזבו או יעזבואך לא הם הנקודה ולכן נסיון למרר להם את החיים איננו פתרון.

  11. אנדי הגיב:

    מרוב שגדעון ספירו להוט לתקוף את הגרילה הפלסטינית על כך שלא הלכה בדרכו הלא אלימה של המהטמה גנדי (כאילו שיש דבר כזה גרילה בלתי אלימה) הוא נקלע לסתירה עצמית במאמרו הנוכחי.
    לדבריו "ההתרכזות בפגיעה באוכלוסייה האזרחית בישראל ובטיפוח תעשיית חגורות הנפץ, תרמה לשחיקת יכולתה הצבאית של הגרילה הפלסטינית להילחם בצבא הכיבוש." כדוגמה הוא מביא דווקא את הגרילה הפלסטינית בעזה שההצלחות שלה לדבריו, "אינן מזהירות".
    זו ממש שטות. כי ידוע שהגרילה הפלסטינית בעזה כמעט ולא התעסקה עם פיגועים בתוך הקו הירוק (בגלל הגדר שמקיפה את הרצועה ומונעת כל יציאה ממנה שלא דרך המעברים) ולכן כל המאמץ הצבאי שלה הופנה נגד חיילים ומתנחלים בתוך השטח הסגור. אז אם לדעתו של ספירו גרילה זו לא קצרה הצלחות מרשימות אז שימצא לכך סיבות אחרות. אני לעומתו חושב בדיוק ההיפך: שהיו להתנגדות בעזה הצלחות לא מבוטלות ושהתנגדות זו היא הגורם העיקרי לתכנית ההתנתקות של שרון. שרון לא החליט לצאת מעזה סתם כי בא לו. לולא האינתיפאדה ישראל היתה נשארת בעזה עוד מאה שנים. השחיקה של צבא הכיבוש בעימות מול הגרילה הפלסטינית ברצועה (ולמרות שמספר האבידות שלה גדול פי כמה מאבידות הצבא) , הצורך להחזיק ברצועה כוחות בסדר גודל של שתי חטיבות מלאות כדי לשמור על כמה אלפי מתנחלים ועל הכבישים שמובילים להתנחלויות (וחשופים לפגיעה יום יומית של ארגוני הגרילה), הכסף שכל זה עולה, זה מחיר יקר מאד עבור ישראל שכלכלתה מתרסקת. בנוסף לזה יש גם את העובדה שרצועת עזה איננה חלק מהקונצנזוס הציוני הישראלי.
    לסיכומו של דבר, אם ישראל באמת תיסוג מעזה זה יהיה בזכות ההתנגדות הפלסטינית, כשם שישראל ברחה מדרום לבנון בגלל ההתנגדות הלבנונית, כשם שישראל הסכימה בכלל לדבר עם אש"ף בגלל האינתיפאדה הראשונה, וכשם שישראל הסכימה לסגת ממערב סיני בגלל תבוסתה בחזית המצרית במלחמת אוקטובר.

  12. אלישע הגיב:

    גדעון שלום

    מברוק על המאמר המאלף. שמח להיוכח כי סוף סוף הגעת למסקנה שלהתקוממות הפלסטינית אין שום סיכוי, דבר שאני טוען אותו מזה זמן רב.
    הרשה לי להעיר כי גם אילו נקטו הפלסטינים באיסטרטגיה של הרג מתנחלים בלבד (חלומם הרטוב של כמה מן המגיבים כאן) היו נוחלים מפלה צורבת יותר, משום שכל העוצמה שהופנתה לסיכול מעשי ההתאבדות (פעילות מודיעינית,מארבים,פעילות מעצרים,מחסומים, סגרים,כתרים וכד) הייתה מופנית לחיסול חמושים ומניחי מטענים, מה שהיה מביא ללחץ בלתי פוסק (גדול ואגרסיבי בהרבה מאשר התבצע בין 2000 ל2003)
    זה באשר לאיסטרטגיה שהיה על הפלסטינים לנקוט (או לא לנקוט). אבל מבט רחב יותר מביא בהכרח למסקנה כי בכל איסטרטגיה שבה היו נוקטים, היו נוחלים כישלון, משום שבשום פנים ואופן אי אפשר להשוות בין הגדה המערבית ורצועת עזה לבין וויאטנם,אלגיריה,סין,יגוסלביה או קובה. לוחמת גרילה איננה רק פונקציה של שיטות ממזריות וחכמות נגד צבא מסורבל ו"טיפש" אלה גם (ובעיקר) העיקרון שהצבא הקולוניאלי (או הכובש) איננו יכול לשלוט כל הזמן על כל השטח, מן הסיבה הפשוטה שלא הייתה שום אפשרות לעשות זאת בשטחים העצומים של המדינות שהוזכרו כאן, יהא אשר יהא טיבו וציודו של הצבא הכובש. גודל השטח הפלסטיני בהשוואה לשטחי המדינות ההן מעורר רחמים בלשון המעטה, מה עוד שבניגוד לגונגלים של קובה וויטנאם, ולהרים המיוערים של יגוסלביה, שסיפקו מסתור מעולה ללוחמי הגרילה שם, ככאן אין למעשה היכן להסתתר, ולכן האפשרות של הקמת "בסיס התנגדות" לא קיימת למעשה. מכל הדברים האלה נובעת מסקנה אחת: אם אכן הייתה יד מכוונת פלסטינית לכל מה שקרה כאן ב 4 השנים האחרונות הרי שהמוח שעמד מאחוריה,איך נאמר זאת, לא סבל מעודף אינטיליגנציה.

  13. arbel הגיב:

    i have to say that i agree with the writer/articleabout every word that’s been written here….though what is not correct is the spirit of the article and the under messages of the writer like:"…no peace movement in the age of darkness and regime and apartheid in israel…" These are very anarchic words that then makes the "ripped israeli society"….Then i say:you (people of israel) want to make some changes and to cure our sick society???why don’t you start by watching your tongue???….

  14. נחום to ARBEL הגיב:

    Arbel, whats your point?

  15. ישראל פןטרמן הגיב:

    זהו כתב פלסטר גזעני נגד ההתנגדות הפלסטינית ולעג לרש במסווה של "חוכמה אסטרטגית של הגרילה". לצורך זח מביא לנו ספירו רומנטיקה הלקוחה מסיפורי "חסמבה" על הגרילה החכמה, ממזרית ולא שגרתית.
    אם להשתמש בלשון הכללה, כל המאבקים הצבאיים של ההתנגדות לכיבוש מכל סוג "הצטיינו" בזוועות נגד אזרחים, בד"כ אזרחי אותו עם שנאבק ולא הסתיימו בנצחונות צבאיים דוקא, אלא אפילו בתבוסות (צבאיות) כואבות: כך הוויטקונג בוויטנאם, ה-FLN באלג’יר וכך הלאה. בשטחי הכיבוש הנאצי בברה"מ לא יכלו אזרחי האזורים הכבושים להחליט מי יותר גרוע, צבא הכיבוש הנאצי או הפרטיזנים הסובייטים. ומה בדיוק קורה בצ’צניה? ואת דעתו של ספירו על "הגרילה" בעירק כבר שמענו במקום אחר (רק שלא ברור משם אם היא עונה לקריטריונים של "חכמה, ממזרית ולא שגרתית").
    לעומת כל אלו המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש הישראלי הוא כמעט בלתי אפשרי בשום צורה שהיא, עקב יחסי הכוחות, הדיכוי האכזרי של כל גילויי התנגדות עממית (תוך שימוש ציני "במיסכנות היהודית") ותנאי השטח (בכך אני מסכים עם המגיב "אלישע" לעיל, אלא ש"האינטליגנציה" של הפלסטינים לא מספיקה כדי לקבל את הצעת הכניעה ללא תנאי שהוא מציע – קביעה גזענית גם "לזכותו").
    אז בכדי להבין את עמדתו של ספירו שטבח פלסטינים עדיף על טבח ישראלים (כדי לזכות ב"רחמנות היהודית" ההיא), לא היינו נזקקים ל"אסטרטגיה". אני מניח שגם הפלסטינים לא.
    הם ימשיכו "לעבור" עפ"י הבנתם למרות ציון "נכשל" שספירו נותן להם.
    ואנחנו כאן נצטרך להתגבר על "הסמרטוט" הזה בעזרת כמה גלולות נגד בחילה יעילות במיוחד.

  16. לורד רוקסטון לגדעון ספירו הגיב:

    לא יאומן, אבל אני מסכים עם מאמרך (התוכן, לא הנימה) כמעט לחלוטין.

    אבל דבר אחד לא מסתדר לי: הרי הפגיעה באזרחים ע"י המחבלים הפלסטיניים קלה ו"יעילה" בהרבה יותר מהפגיעה בחיילי צה"ל. עד כה ב-4 שנות לוחמה ישנם קצת פחות מאלף הרוגים ישראלים (כ-800 אזרחים וכ-200 חיילים), וקרוב ל-3000 הרוגים פלסטינים. כלומר 1:3. אין שום סיכוי שבאולם שאילו המחבלים היו מתרכזים בפגיעה בחיילים אז נכון להיום היו "אלפי חיילים הרוגים" כדיברך. ההנחה שכמה נערים מחוצ’קנים חובבנים החמושים בקלצ’ים היו מנצחים את אחד הצבאות הטובים בעולם (בודאי באזור המזרח התיכון) היא אבסורדית. ההפך הוא הנכון: מספר הקורבנות הפלסטיניים היה גבוה הרבה יותר ומספר החללים הישראלים – נמוך בהרבה.

    נסחפת גם בהתיחסותך לזביידא: "איש שיחה תבוני"??? אני ראיתי נער המחוצ’קן והיסטרי, שמת מפחד אבל מתרברב התרברבות חסרת שחר אל מול המצלמות במין בראבדו חסר סיכוי…שירת הברבור…בחייך, ראיתי כבר דולפינים יותר נבונים.

    רוקסטון

  17. יגאל הגיב:

    גדעון – מאמר מעניין ומצליף, בעיקר בישראלים, כמובן.

    קשה לי עם הנימה הסלחנית לפעילויות טרור מובהקות (ואכזריות) כל כך נגד אזרחים.

    צה"ל "משתולל" ו"אכזרי"
    והפלסטינים "מתנגדים"?
    Come ON!!!

    הבחירה באזרחים הינה קדומה (אולי גם בצד הישראלי – לפני ובמהלך הקמת המדינה),
    והיא מהווה סוג של ניצחון מוראלי של
    הפלשתינאים על הישראלים.

    בכל מקרה – הג’יהאד, החמאס והחזיתות
    (עממית + דמוקרטית) לא פתוחים למו"מ על
    גבולות 67, אלא על גבולות 1867….
    (רק בלי היהודים).

    לכן – אף אם מרבית הפלשתינאים מסכימים לפשרה
    היסטורית על קווי 1967, הרי שהארגונים
    ה"נאבקים בכיבוש" כלל לא מסכימים לכך.

    ולחובב חסמב"ה הנ"ל – אפשר לציין את החיזבאללה, על אף היותו ארגון פרו-טרוריסטי
    מובהק, ניהל מערכה לא רעה נגד צה"ל בלבנון,
    וזכה בכותרת "משחרר לבנון" – אפילו אם
    הצלחותיו הצבאיות היו יחסית קטנות.

    ואשר ל"מחנה שלום ראוי לשמו" – האם הוא קיים
    בצד הפלסטיני?

    ואסיים בשאילת מליון הדולר:

    האם תתכן פשרה, דוגמת הסכם ג’נבה,
    עם הפלסטינאים?
    האם תתכן מדינה ציונית כאן בהסכמה?
    (ונניח שיימצא פיתרון מניח את הדעת לבעיית
    הפליטים (משני הצדדים?)).

  18. יורם גת הגיב:

    גדעון ספירו – האם יש בידך נתונים כלשהם לבסס את הטענה שהפלשתינאים נוטים לפגוע באזרחים במידה רבה יותר מתנועות התנגדות אחרות בנסיבות דומות?

    התמקדות בלוחמים בלבד, אף אם זו אסטרטגיה בעלת יתרונות לטווח ארוך, היא מדיניות שקשה להצדיקה בקרב הציבור הכבוש כאשר זה מונה את הקורבנות האזרחיים בקרבו. מסיבה זו, ייטה כל מאבק בכיבוש לפגוע בכל מטרה אפשרית.

    אגב, הנסיגה מעזה (או, בשלב זה, הדיבורים על נסיגה) היא בהחלט נצחון ההתנגדות הפלשתינאית. עם הצלחותיה וכשלונותיה, נצחונה של ההתנגדות הוא בכך שהפכה את התמיכה בתוכנית הנסיגה לכדאית לשרון מבחינה פוליטית. אין סיבה להניח ששינוי זה בחישוביו של שרון היה מתרחש ללא הלחימה הפלשתינאית – על צדדיה הלגיטימיים והבלתי לגיטימיים.

  19. ליגאל הגיב:

    כתבת שורה ארוכה, ונמרצת. מרובת שאלות ופניני תעמולה.

    לי יש שאלה אחת! האם הימין אי פעם יצטרף לשמאל כדי להשיג את השלום?
    כי אין לי ספק שזה אפשרי להגיע לדו קיום בין יהודים ושאר הקהילות בארץ.

    חסוך מעט מן הקלישאות מבית היוצר של דובר צה"ל ומן הערוץ הממלכתי של בראל: את דעותיהם של פלסטינאים אתה לא מכיר.

    לא דיברת, הרי, מעולם עם פלסטינאי אלא רק הבטת מן הצד כשהרסו בשיטתיות את חייו כי הוא לא מן הגזע הנכון. לא עניין אותך שהוא מנושל, מובטל, מושפל כי הוא לא בעל הפנוטיפ המובטח.

    אז במקום למחזר תעמולות יום ולילה תרתמו למשימה שבאמת אינה יודעת ימין או שמאל.
    בואו נקים פה משהו טוב יותר בישראל ובפלסטין.

    גמר חתימה טובה (למי שצריך חתימה)

  20. שכחתי-נזכרתי הגיב:

    לשיא החוצפה מגיע ספירו במשפט הבא: היכולת הישראלית לגייס משת"פים היא הצלחה מרשימה מההיבט הישראלי (וצריכה להביך פלסטינים כמו גם מתנגדי כיבוש מישראל).
    כדאי לו לספירו לקרוא את ספרה של חנה ארנדט וללמוד, כמה גרמנים עסקו בהשמדת יהודי ארופה ומי ביצע את רוב "המלאכה" בכל השלבים.

    י.פ.

  21. גדעון ספירו הגיב:

    מזה שנים אני נותן ביטוי לעמדה לפיה מאבק בכיבוש, בפשעיו ובפושעיו, אין פרושו גישה סלחנית, מתחנחנת ומתחנפת, שטובלת גם בהתנשאות צדקנית, לפשעיו של הנכבש. לכן אני מבקש להביע סיפוק וקורת רוח מהעובדה שאיש השמאל הפונדמנטליסטי פוטרמן, נזקק לכדורים נגד בחילה בעקבות טורי. סימן ואות הם שאני מצוי במסלול הנכון, של גישה שמאלית דמוקרטית ותבונית.

    לאלישע,
    באחד מטוריי לפני מספר שבועות, ככתבתי כי מאבק בלתי אלים נוסח מהטמה גנדי הוא לא רק נכון יותר מההיבט העקרוני, (ענין של השקפת עולם שהשמאל הפונדמנטליסטי עתיר האלימות דוחה), אלא בנסיבות של הכיבוש הישראלי הוא גם יעיל יותר, בין השאר בגלל גודל השטח הכבוש שקל יחסית לשליטה וחסרונם של ג’ונגלים או הרי עד לשם יכולה הגרילה לסגת לאחר שתקפה.

    אינני יודע מהיכן שאבת את המסקנה שלהתקוממות הפלסטינית אין סיכוי. נכון שסיכוייה קלושים כל עוד תתרכז במתאבדים ומתאבדות. אולם לדעתי להתקוממות סיכוי רב יותר אם תאמץ את עקרון המאבק הלא אלים, או לחילופין, (אם אינה מוכנה לוותר על המאבק המזויין), להתמקד בצבא הכיבוש ובמתנחלים.
    בהחלט יתכן שמאבק מזוין נגד צבא הכיבוש לא היה משנה את היד הקשה שהוא מפעיל נגד האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית, אבל מקרב את אופק הניצחון. תאר לך שהגרילה הפלסטינית, עם ארגון מעט יותר יעיל ותכנון חכם, היתה מציבה יעד צנוע של שני חיילים ושני מתנחלים ליום. תכפיל את זה בארבע שנים ואתה מגיע לאלפים. התוצאות היו באות בטרם חלוף ארבע שנים, בלי חומות וגדרות ועם תנועת התנגדות ישראלית לכיבוש הולכת וגדלה.

    לאנדי,
    אחד מחבריך נזף בי על שאני מחלק ציון נכשל להתנגדות הפלסטינית לכיבוש. אכן כך. אינני רק חבר בארגוני זכויות אדם ותנועות שלום אלא גם עיתונאי הכותב שנים בעיתונות הכתובה ועתה באינטרנט, ועל כן אני משלב השתתפות "בהיסטוריה המתהווה", בעשייה ובכתיבה, עם מעמד המשקיף המנסה לתאר ולנתח את הארועים.
    לדעתי אין מנוס מהמסקנה שההתנגדות הפלסטינית נכשלה במטרה להחלץ מהכיבוש. לא זו בלבד שנכשלה אלא בעשרים שנות הכיבוש הראשונות התאפיינו יחסי ישראל פלסטין בשיתוף פעולה מופלא בין הכובש והנכבש. הפלסטינים בנו את ישראל משני עברי הקו הירוק. למרבה האירוניה הפלסטינים בנו את ההתנחלויות וסייעו בכך למתנחלים, אויביהם המרים ביותר, לתקוע עוגן בשטחיהם, שעומקו מגיע כבר לדור שני ושלישי שנולדו במקום ורואים בו את מולדתם הטבעית. (אילו אימצו את ההתנגדות הלא אלימה לא היו בונים את ההתנחלויות, למשל, מה שהיה מעמיד אותך ואת פוטרמן ממש במצוקה). על פי אחת הפרשנויות של הדיאלקטיקה המרקסיסטית שמומחה למרקס פרש לפניי, לא ירחק היום שאתה וחבריך מהשמאל הפונדמנטליסי תצטרפו לזועקים נגד עקירת המתנחלים מביתם.

    אתה כמובן רשאי להעריך שהגרילה הפלסטינית בעזה היא זו שגרמה להחלטת שרון לסגת משם. אני כאמור סבור אחרת, אבל בענין זה אני דווקא מקווה שאתה צודק.
    אינני רואה את הסתירה שאתה מגלה אצלי באשר לגרילה הפלסטינית בעזה. נכון שעזה מכותרת בגדר ולכאורה היתה הגרילה שם צריכה לעשות שמות בצבא ובמתנחלים. היא לא עשתה כן, ולכך יש מיגוון סיבות.
    ראשית, ארגוני הגרילה השונים בעזה נתונים במאבקים פנימיים הסוחטים אנרגיה אדירה, ולא נשאר הרבה לדברים אחרים.
    שנית, גם בעזה, יש למנהיגים אובססיה של שילוח מתאבדים לתוך ישראל. הם מקדישים לכך הרבה זמן על אף שנכשלים שוב ושוב.
    שלישית, הגרילה הפלסטינית בעזה, מאופיינת בהרבה רוח, מאות ואלפי נושאי נשק בארועים פומביים שיורים באויר (בעיקר בהלוויות) אבל מעט בשר צבאי. ודווקא יש שם גרעין צבאי קטן בעל יכולת, ראינו זאת בהנחת מטענים רבי עוצמה שהתפוצצו מתחת לטנקים, מה שמוכיח איזה פוטנציאל לא מנוצל יש שם.
    וזה רק מעט מזעיר.

  22. אלישע הגיב:

    גדעון שלום
    לא התכוונתי לומר כי אתה אישית אינך תומך במאבק בלתי אלים. אני מכיר את השקפת עולמך ויודע כי פעמים רבות הבעת את השקפתך בעניין (והקמת לך מתנגדים רבים בקרב אנשי ה"שמאל העיקבי".\
    אני ממשיך לטעון כי להתקוממות פלסטינית מזויינת אין שום סיכוי, גם אם לא תפעיל מחבלים מתאבדים. כל ההתקוממיות הקודמות- זו של 36 39, זו של 48, נסיון ההתשה של 68 69 בבקעת הירדן, ומלחמת לבנון- נכשלו לחלוטין, למרות שלא הופעל בהן נשק המתאבדים.
    באשר למאבק לא אלים- יתכן שהוא אפקטיבי יותר, אבל אין כרגע, (ןבעתיד נראה לעין) סיכוי לסוג כזה של מאבק, בהתחשב באופיה האלים של החברה הפלסטינית: ראה יחסה הברוטלי לנשים ש "חיללו את כבוד המשפחה" ראה את חוסר סובלנותה להומוסקסואלים (המתבטא לעיתים קרובות בחיסול פיסי של נחשדים בקיום יחסים כאלה) ראה את המעגלים האינסופיים של נקמות דם.עם היד על הלב, חברה הנגועה בחוליים כאלה יכולה להקים מתוכה תנועה שתדגול באי-אלימות?

  23. גדעון ספירו הגיב:

    ללורד רוקסטון:
    בענין ההתמקדות בפגיעה בכוחות הכיבוש, ראה תשובתי לעיל לאלישע. באשר לזביידא, נראה שלא צפית בראיונות איתו ששודרו בטלוויזיה, בהם התגלה כאיש שיחה נבון האומר דברי טעם. הוא סיפר כיצד חל בו המהפך מאיש שתמך בהסכמי אוסלו, שכמיהתו לשלום היתה גדולה, שהשתתף במפגשים עם אנשי תנועות השלום בישראל, וכיצד כל זה התמוסס אצלו כאשר צבא הכיבוש החל בפעולות דיכוי אכזריות בהן נהרגו אמו, אחיו ועוד קרובי משפחה, ואיש מאותם אנשי שלום ישראלים איתם היה במגע לא בא לנחם אותו ולהביע לפחות צער. פשוט ניתקו מגע. המעבר למאבק מזוין נשמע מפיו מאד אמין. הצרה היא, שגם הוא אימץ את פעולות המתאבדים.
    אני חוזר ואומר, וזו עבורי כבר מנטרה, ששורש הרע הוא בכיבוש, בדיכוי, בהתנחלויות שגוזלות את המים והקרקע מהעם הפלסטיני, בענישה הקולקטיבית, בהשפלה היומיומית במחסומים, בכבישי האפרטהייד שניסללו ועוד, ובמקביל אני אומר (ועל כך אנשי השמאל הפונדמנטליסטי עתירי האלימות והדיקטטורה לא סולחים לי) שפשעי הכובש אינם מלבינים את פשעי הנכבש שעה שהוא זורע רצח חסר אבחנה באוכלוסיה אזרחית בתחומי ישראל.

    לאלישע,
    כמה טעויות מצאתי אצלך.
    ראשית, לא כל ההתקוממויות נכשלו. בלבנון הצליחה התקוממות החיזבאללה להסיג את צה"ל לאחור "עד הסנטימטר האחרון" כפי שנהוג לומר.
    גם האיניתפאדה הראשונה של הפלסטינים הביאה להישגים מדיניים בדמות הסכמי אוסלו. ולא במקרה. האינתיפאדה הראשונה היתה הרבה פחות אלימה והרבה יותר עממית מהנוכחית. לצערי ישראל מיסמסה את ההסכמים, בסוברה כי הפלסטינים יסתפקו ברשות דמוי בנטוסטן וערפאת יסתפק בטקסים בנמל התעופה בעזה של "משמר הנשיאות" כל אימת שהוא חוזר ממסע בחו"ל.

    שנית, אתה שוגה לדעתי בשליפתה של החברה הפלסטינית כאלימה ברמה שאינה מוכרת בחברות אחרות. אכן נכון, יש שם הרבה אלימות, ואתה הזכרת את הנוהגים המקוממים של מה שקרוי "רצח על כבוד המשפחה", נקמת דם, ואפס סובלנות כלפי הומוסקסואלים, ואני יכול להוסיף כהנה וכהנה כמו עונש מוות בהליך משפטי של חצי שעה, רצח משתפי פעולה, הענקת מעמד קדושה למתאבדים וכו’.
    אבל יד על הלב. החברה הישראלית פחות אלימה? ראה רצח נשים בידי בעליהן, מעשי רצח בין נהגים בגין ריב על מקום חניה, ראה מעשי האלימות בין בני הנוער שממהרים לשלוף סכינים, ראה אלימות המתנחלים כלפיי פלסטינים, ראה אלימות צבא הכיבוש שנגוע אף הוא במדיניות של נקמת דם, ראה המוות המשתולל בכבישים, ראה האלימות הממוסדת נגד קשישים, ראה האלימות נגד ילדים ועוד.
    החברה האמריקאית, שמהווה דגם חיקוי לרבים, האם אינה אלימה? זו אוליי החברה האלימה ביותר על פני כדור הארץ. וטרם הזכרתי את האלימות באפריקה, ברוסיה, במזרח הרחוק. במלים אחרות, מדובר בנגע עולמי שגילוייו אמנם משתנים ממקום למקום, אבל לדעתי שורשיו גם הם אוניברסליים: עוני, דלות, פשע, מלחמה, אי צדק חברתי. אין זה מקרה שהחברות הפחות אלימות בעולמנו הן אותן חברות בהן הפערים בין עניים לעשירים הם הנמוכים ביותר, הסולידריות החברתית גבוהה, רשת הביטחון החברתית מפותחת והן אינן מסובכות במלחמות.

    יחד עם זאת, האלימות בתוך החברה לא חייבת בהכרח למנוע אימוץ אסטרטגיה של מאבק לא אלים במטרה להשיג שחרור מכיבוש או ממשטר גזעני. החברה ההודית נגועה אף היא בלא מעט אלימות, ובכל זאת הצליח מהטמה גנדי להטמיע בתנועת ההתנגדות ההודית לכיבוש הבריטי את עקרון אי האלימות. כך גם בארה"ב במאבק השחורים לשוויון זכויות. על אף אלימותה של החברה האמריקאית הצליח הכומר ד"ר מרטין לותר קינג, חתן פרס נובל לשלום, להנהיג את מאבק השחורים באמצעים לא אלימים.

    ליורם גת,
    אין בידי נתונים המראים כי תנועת ההתנגדות הפלסטינית פוגעת באזרחים יותר מאשר תנועות התנגדות אחרות. גם לא טענתי זאת.
    דעתי הצנועה היא, כי בנתוני הסכסוך שלנו, המאבק הלא אלים, הוא היעיל ביותר (טענה שהוכחה חלקית באיניתיפאדה הראשונה), ואם בוחרים במאבק מזוין, ראוי להתמקד בכוחות הכיבוש. והסברתי ביתר פירוט בתשובתי הקודמת לאלישע.

  24. י.פ. הגיב:

    "תאר לך שהגרילה הפלסטינית, עם ארגון מעט יותר יעיל ותכנון חכם, היתה מציבה יעד צנוע של שני חיילים ושני מתנחלים ליום. תכפיל את זה בארבע שנים ואתה מגיע לאלפים".
    זה הרעיון הגדול מפי "האסטרטג של הגרילה" (במתמטיקה הוא דוקא בסדר).
    עכשיו, לאור הנ"ל, הוא פותח בסדרה של גידופים, "פונדמנטליסט" "סטליניסט", "שוסטרמן" וכו’…
    עפ"י ההגיון שלו, הייתי צריך להביע סיפוק וקורת רוח מהכינויים הנ"ל," סימן ואות הם שאני מצוי במסלול הנכון, של גישה שמאלית דמוקרטית ותבונית". אבל אני לא. אני חש דוקא חמלה על האיש שכוונותיו טובות בעיקרן ובמעשיו (עד כמה שידיעתי מגעת) הוא אמיץ לב מאין כמוהו, אלא שב"הגיגיו" אינו מסוגל לחרוג מההוויתו הזעיר בורגנית.

  25. Henry Lowi הגיב:

    The guerrilla attacks on Neve Dekalim and Morag are consistent with a national liberation strategy that has humanist and democratic goals.

    If the Sharon “unilateral disengagement” proceeds, it will proceed “under fire”.

    The Israeli peace forces should make sure that the withdrawal is conducted “under fire” of the peace forces. Otherwise, they risk becoming totally irrelevant, in a world in which Arik Sharon is labelled a “man of peace”.

    Remember the commendable attempt by Peace Now (1978?) to mobilize people to dismantle the settler-colony at Elon Moreh. By contrast, remember the passive role the Israeli “peace camp” played in the evacuation of Yamit.

    Peace activist passivity in the face of the Gush Katif settlers would be very demoralizing.

    All actions are justified to show to the hardline settlers — and to show to the IDF soldiers and to the Israeli population generally — that the settlers are not welcome in Palestinian territory.

    Will Gideon Spiro now recognize the legitimacy, and political value, of the recent guerrilla attacks on Morag and Neve Dekalim? Will Gideon Spiro now call for organized action under the slogans:

    The settlers threaten “civil war”.
    We say: Dismantle all the settler-colonies now! All settlers out now!

  26. אור הגיב:

    אני לא מבין את כל מי שמגיב פה- אתם מדברים על הטרור כאילו כולכם משקיפים מאירופה. מדאיגה אותכם יותר הצלחת המאבק הפלשתינאי מאשר ביטחונם של חבריכם, משפחותיכם וילדכם? האם הדרך לסיום הכיבוש חייבת בהכרח לעבור בנתיב הדם של המשפחה שלי?

  27. דני יוסף הגיב:

    סתם רציתי לדעת איש חכם במה גם אנו צודקים האם ליהודים מגיע מדינה
    האם אינך צבוע שכן אתה נהנה מכל המושמצים על ידך וזורק אבן לבור שממנו אתה שותה
    האם אתה יכול להכנס לחבריך ללא תיאום מוקדם ולשתות איתם כוס קפה או שפשוט הם ישתו את דמך
    האם בעצם שנאתך למדינת ישראל הינה פרנסה ולכן הינך מחויב לכתוב את הדברים כחלק מהעבודה שכן אולי פעם תחשוף מי הגורמים הממנים את שנאתך שכן שנאת חינם כזאת לא נתקלתי מימי
    אגב מענין מדוע לך מותר לכתוב מאמר שטנה על שופט ואילו אנו מוזהרים שהוצאת דיבה לא תפורסם מה עם יכותך לתבוע
    אגב שנאתך מעולם לא קרבה את העם לדיעותיך שהרי גם דורשי השלום רואים בך איש קיצוני ןלא ראוי להיות שותף למהלכיהם
    סתם עיצה של יהודי אוהב שלום אל תתפרנס משנאה עיוורת היה יהודי ואחר כך איש שלום
    אגב כמותך היו רבים בהיסטורי אבל ניסיתי להיזכר בשם של אחד מהם ולא הצלחתי על אף היותי היסטורין במקצועי וודאי בזה אני מדבר מידע ולא רק השקפה

הגיבו ללאד גורדון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים