הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 בספטמבר, 2004 22 תגובות

עם כל המתח וההתרגשות רובנו לא שמנו לב שהמקום בו נפגשנו עם האוטובוסים בסוף ההפגנה בא-ראם משמש גם מקום מפגש מסוג אחר. הורים מבית חנינה הסמוכה מגיעים לשם כדי להמתין לילדיהם החוזרים הביתה מבתי הספר בא-ראם. אך ההורים וילדיהם ייעלמו בקרוב מהדרכים המובילות מ- ואל א-ראם. נקודת המפגש תפסיק בקרוב לתפקד ככזו. חומה בגובה של שבעה מטרים עומדת לנתק את בית חנינה מא-ראם ולהפריד בין מוסדות החינוך ובין התלמידים. הילדים כאן, בתי הספר שם.

הנה הרקע בתמציתיות. א-ראם היא מרכז פלסטיני חשוב. היא צומת עסקית ומוקד חינוכי לכל האזור של צפון מטרופולין ירושלים. 60,000 תושבים גרים בא-ראם ו-20,000 תלמידים לומדים בה. 30% מן התלמידים – 6,000 ילדים מכל הגילים – באים ללמוד בא-ראם מן השכונות והכפרים שבסביבה. שנת הלימודים של אותם 6,000 תלמידים אשר חזרו ב-1 בספטמבר לבית הספר עומדת להיקטע באחת. יתרה מזאת, 95% מן המורים בא-ראם גרים מחוצה לה, כך שכשתושלם החומה תימנע מהם הגישה אל בתי הספר. לא קשה לדמיין את גורלם של מוסדות החינוך שיוותרו בא-ראם: כאוס.








לחצו להגדלה


 החומה בא-ראם  


מערכת החינוך, כמו מגזרים אחרים בא-ראם, נמצאת על סף התמוטטות. זה מה שקורה כשלוקחים קהילה שלמה ושוקקת חיים ומקיפים אותה בחומות מכל עבר. וזה בדיוק מה שממשלת שרון מתכננת. דמיינו את א-ראם כמשולש העומד על קודקודו (ראו מפה מצורפת). חומה נבנית על שתי הצלעות היוצאות מקודקוד זה, ומנתקת את א-ראם מבית חנינה במערב, ומאדמותיה, שכעת מופקעות, במזרח. בסיס המשולש בצפון הוא כביש העומד להפוך לכביש ליהודים בלבד, וישרת את מתנחלי הסביבה (ככל הנראה ייבנה מכשול שיפריד בין השכונה לכביש). התוצאה היא שא-ראם תוקף מכל צדדיה עם פתח כניסה אחד ויחיד באזור מחסום קלנדיה של היום. גטו.


כדי למחות על הצעד המחריד הזה הגענו לא-ראם, כ-120 פעילים שהצליחו להתפנות בשבוע הקצר והעמוס שלפני ראש השנה. הצטרפנו למאות התלמידים של א-ראם שיצאו לרחוב בתלבושת האחידה הכחולה שלהם ובידיהם שלטים שהכינו בעצמם, תובעים את זכותם הבסיסית לחינוך.


הקהל היה גדול והמתח עמד באוויר. הבנייה לא נפסקה לרגע. מנופים הרימו גושי בטון ענקיים וייצבו אותם על הקרקע, וכוחות גדולים של צבא ומשמר הגבול נצמדו אלינו שעה שצעדנו מרחק קצר לאורך החומה הנבנית. היה ברור לכולם שזה יהיה כמעט בלתי אפשרי למנוע עימותים בין התושבים ובין אלה העמלים בלא הרף על כליאתם במכלאה. למרות זאת, הקהל הגיע אל יעדו, רחבה הפונה אל קטע מן החומה שזה עתה הושלם, כמעט בלא תקריות.


לאורך הדרך הילדים קראו קריאות וכשהגענו נישאו נאומים קצרים. סרחן סליימה, ראש העיר של א-ראם, תיאר את האסון המתרגש על קהילתו. הוא דיבר גם על הימים שיבואו, ותיאר את חזונו למאבק לא אלים של היצמדות אל הקרקע: צומוד. "הם מקיפים אותנו בחומות. אולי הם מקווים שפשוט נעלם לאנשהו. אבל אנחנו לא נעזוב. נהפוך כל גג לבית ספר וכל מרתף לכיתת לימוד. אנחנו לא הולכים לשום מקום. כאן מקומנו!".


תלמידת כתה י’, שאת שמה לא הצלחתי לקלוט, הקריאה נאום שכתבה מראש. היא דיברה על זכותה ללמוד כמו כל ילדה אחרת בעולם, ועל כך שהחומה תמנע את הזכות הבסיסית הזו ממנה. אחר כך פנתה למגוון סוגיות פוליטיות: הפליטים וזכות השיבה, האסירים הפלסטיניים, ובפרט מרואן ברגותי שהיה ודאי מוביל את ההפגנה היום אלמלא היה נעול מאחורי סורג ובריח, וירושלים כבירת פלסטין. אפשר היה להתרשם מן הנאום שמדובר בתלמידה מוכשרת במיוחד. רק שלא בטוח שהיא תוכל לסיים בית ספר תיכון.


הדובר האחרון היה פעיל תעאיוש, שנגרר, פשוטו כמשמעו, אל הבמה המאולתרת על ידי המארגנים המקומיים. זה הייתי אני; לפתע מצאתי את עצמי עם המיקרופון ביד. דיברתי אל הישראלים בבית, בתקווה שמישהו אולי מקשיב. אמרתי שלכל ילד יש זכות לחינוך ושהוצאת אלפי ילדים מבתי הספר שלהם אינה המתכון לביטחון. פניתי לחיילים ובוני החומה וקראתי להם להפסיק לשים אנשים בגטאות. לבסוף פניתי לתושבי א-ראם ואמרתי להם שאנחנו, בתעאיוש, תומכים בצומוד שלהם; שאנחנו רוצים שלום, לא חומות.


ואז הגיע הרגע להיפרד. הילדים והמבוגרים הפלסטינים חזרו הביתה וגם אנחנו פנינו לחזור. המשחק המוכר של חתול ועכבר התפתח כשמספר נערים החלו לזרוק אבנים והצבא הגיב בירי של רימוני גז. למרבה המזל, הפעם זה נגמר בלי פגיעות רציניות. הפעילים שלנו התקבצו לאיטם ליד האוטובוסים, מוטרדים ממה שראו ומהדי ההתפוצצויות של רימוני הגז שנשמעו מאחורינו. כך שרובנו לא שמנו לב להורים הבאים לפגוש את ילדיהם החוזרים מבית הספר, באחת הפעמים האחרונות לפני שתושלם החומה.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. רוצה לחיות הגיב:

    הזכות לחיים קודמת לזכות ללמוד. אני מבין שחייהם של ישראלים לא נחשבים אז תחשבו עלינו בתור חתולים. אני בטוח שזה יגרום לכם להפגין בעדינו. וקצת יותר ברצינות – אולי כדאי גם לחשוב למה בונים את החומה עכשיו ולא לפני 10 שנים נניח. כל מי שעיניו בראשו (ותסלחו לי שאני מוסיף תנאי חצוף) ורוצה בהמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית,צריך לתמוך בהתלהבות בהקמת החומה אשר משרטטת את הגבולות העתידים בין ישראל למדינה פלשתינית ומבשרת על סיומו הקרוב או הרחוק של הכבוש, ממש כמו שהגדר הבלתי חדירה שהוקמה לפני שנים בעזה בישרה את הנסיגה המתוכננת שתתבצע בעוד מספר חודשים.

  2. גיא ל"רוצה לחיות" הגיב:

    הדמגוגיה הזולה הזו של הזכות לחיים קודמת לאיכות חיים לא עובדת עלינו.
    פרנסה, מגורים וחינוך אינם איכות חיים אלא החיים עצמם. גם אני בוחר בחיים ולכן איני פועל לטובת חומה המחסלת את החיים אלא לטובת היפרדות והקמה של מדינה פלסטינית תוך הפסקת משטר האפרטהייד בשטחים ופינוי ההתנחלויות.

  3. עופר הגיב:

    צר לי, אבל שניכם נשמעים קצת דמגוגים. מובן שעצם החיים חשוב יותר מחיים טובים שיש בהם פרנסה, בריאות, חינוך וכו’. אבל השאלה היא עד כמה שומרת הגדר הזו על החיים – וכוונתי הגדר הזו בתוואי הזה.

    בסך-הכל, הגדר לא כל-כך אפקטיווית במניעת טרור. לפי מה שפורסם באתר של ההסתדרות הציונית עצמה, ירד שיעור פיגועי ההתאבדות באזורי הגדר ב-100 אחוז, ובשאר האיזורים ב-75אחוז, מסיבות שונות שרובן אינן קשורות לגדר עצמה.

    אם נביא בחשבון את העובדה, שכאשר יש גדר באזור מסויים המתאבדים עוברים לאיזור אחר, המשמעות שהיא לא הועילה בכלום. עם זאת, נראה שמצב שבו אין גדר בכלל הוא פחות טוב מגדר מערכת אמיתית לאורך קו הירוק עצמו, עם שערים
    למעבר לאוכלוסיית מזרח ירושלים (לא גדר בטון בלבד שכל מתאבד יכול לעבור עם סולם חבלים).

    גדר כזו גם עדיפה מסיבה אחרת – היא תנתק את השטחים מישראל מבחינה כלכלית, ותהיה צעד חשוב בדרך להיפרדות לשתי מדינות.אולי זו
    היפרדות כואבת לשני הצדדים, אבל גם נראה לי שכל זוג תאומים סיאמיים היה מעדיף ניתוח ללא הרדמה על פני המצב שהם נתונים בו.

  4. עמי ל"רוצה לחיות" הגיב:

    גם אני רוצה לחיות. אני רוצה לחיות חופשי ולדעת שגם האחרים (כן, גם החתולים) הם בני חורין. אנחנו, מתנגדי הגדר, לא מעוניינים כלל "בהמשך קיומה של ישראל" כפי שהיא, ומבקשים לשנות את אורחותיה.

    אסור לאף אומה לכלוא אנשים בגטו סגור, אבל על בני העם היהודי האיסור חמור שבעתיים.

  5. גיא לרוצה לחיות הגיב:

    ישראל יקרה לי מאוד ואני מקדיש זמן רב מזמני לפעילות ציבורית בתחומים שונים לצורך הפיכת המקום הזה ליותר טוב לכולנו. סיום מידי של הכיבוש ופינוי ההתנחלויות הם שלב ראשון בקידום מדינת ישראל לימים טובים ויפים יותר. זה מאוד קל להגיב לכל טיעון של השמאל שהוא אובדני ושרק אנשי ימין אוהבים את המדינה, בטח שיותר קל מלהפעיל את השכל ולנסות להגיב בצורה עניינית.
    גמר חתימה טובה לכולם!

  6. רוצה לחיות לעמי הגיב:

    לכן סיגתי את דברי מראש והם מכוונים למי שישראל יקרה להם ואינם חושבים שלהיות שמאלן פירושו לדרוש את השמדתה של ישראל ותמיכה בלתי מותנית (גם לא בחשיבה) בטרוריסטים רק בגלל שהם פלשתינים. בקצור, זה לא היה מיועד לאנשים בעלי נטיות אובדניות

  7. אורלי ל "רוצה לחיות" הגיב:

    שוב הטיעון הזה, שהחומה הזו מאפשרת לנו לחיות. הרי גם סטטיסטית מתים הרבה יותר פלסטינים בשטחים מירי של הצבא- צלפים, הריסות בתים, הטלת פצצות, ועוד.
    וגם החומה קשורה לך והמחסומים הפנימים – חולי דיאליזה שמתו, עקב המחלה רק שהתדרדרות נבעה מהעדר מעקב וטיפול, חולי סוכרת נעורים, תינוקות שמתו במחסום, זקנים שהאמבולנם לא עבר את החומה והם מתו מהתקף לב או ממליון דברים אחרים – וכל אלה לא נכנסים בכלל לסטטיסטיקות של כמה פלסטינים מתו בשטחים מול כמה ישראלים. אז תעמיד את המשוואה בצורה מדויקת יותר – אני רוצה לחיות ומוכן שהרבה אחרים ימותו בשביל הסיכוי שהחומה באמת תורמת לכך. אבל תודה בפני עצמך שזו המשוואה, שאתה מוכן מוכן לחיות עם המשוואה הזו, שהחיים שלך יותר חשובים מאלה של אדם אחר וזה מאשר לך להרוג אותו ולמנוע ממנו חיים, לא איכות חיים ולא כמות חיים ולא מהות חיים. השאלה האם החומה מאפשרת לנו לחיות (ואילו חיים) מוטלת בספק. מה שאינו מוטל בספק זה שהיא בעיקר מאפשרת לפלסטינים למות. צא ולמד מה קורה עם אנשים שעומדים למות והם מתחת לגיל 35 וחיים בעזה (שם יש חומה).

  8. לגיא הגיב:

    אני בטוח לא פחות ממך שפינוי כל ההתנחלויות עזיבת השטחים והקמת מדינה פלשתינית הם המפתח לשלום ולשגשוג כלכלי של האיזור. זאת לא סיבה להאשים בכל דבר את ישראל פשוט בגלל שבמצבם הנורא של הפלשתינים אשמים בעקר הם. מי שחושב אחרת או שיש לו זכרון קצר וחסך גדול מאד בידע או שיש לו ראיה סלקטיבית מאד.

  9. גיא הגיב:

    אשמח אם תנמק מדוע הפלסטינים הם האשמים העקריים במצבם…

  10. דן תמיר הגיב:

    תלמידת כתה י’ הקריאה נאום שכתבה מראש: היא דיברה על זכותה ללמוד ואחר כך פנתה למגוון סוגיות פוליטיות: הפליטים וזכות השיבה, האסירים הפלסטיניים, וירושלים כבירת פלסטין.

    הנה תמצית הסיבות לכשלונות הלאומנים הפלסטינים מזה עשרות בשנים: כריכת המאבק נגד עוולות הכבוש הציוני בימינו בשטחי יהודה, שומרון ועזה בססמאות שדופות של לאומנים ערבאים.
    חבל שגם תלמידות מוכשרות נופלות בפח המלל הריק הזה. מצד שני, לעולם לא מאוחר לתקן זאת, ושוב ושוב ושוב יש מועדי ב’.

  11. מיכל ל’רוצה לחיות’ הגיב:

    לפי הטיעון של ‘הזכות לחיים קודמת’ כדאי לנו לסגור את כל הכבישים בארץ ולהחרים את כל המכוניות. אני מבטיחה לך שזה יפסיק את תאונות הדרכים ויציל הרבה יותר חיים מהגדר. למה אנחנו לא עושים את זה? כי רובנו לא מוכן לשלם את המחיר הזה, למרות ‘הזכות לחיים קודמת’.
    ההבדל בין זה לבין הגדר הוא שבמקרה של הגדר, לא אנחנו נשלם את המחיר. ולקבוע שהפלסטינים חייבים לשלם את המחיר הזה בשביל הזכות לחיים שלנו הוא דבר לא מוסרי.
    אני מבקשת שכולנו נחשוב שוב על הטענה הקלישאית ‘הזכות לחיים קודמת’ ומתי אנחנו באמת מאמינים בה.

  12. אושרה הגיב:

    הצעה פרועה ביותר, התכוננו, אני מקווה שתוכלו לעמוד בזה:

    אולי, ממש אולי, אנחנו לא צריכים את מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית? ואולי, ממש אולי, גם לא צריכים שתי מדינות?
    אני יודעת, זה נשמע קצת מטורף, לא שפוי, לא הגיוני, בלתי אפשרי, חזון אחרית הימים, כפירה ועכירת ישראל, אבל… זה בלי גדר. וזה גם בלי הפרדה כלכלית שמשום מה אתם זקוקים לה מהערבים.
    אולי נקים פה מדינה דו לאומית?

  13. דן תמיר הגיב:

    ואולי נלך עוד צעד מתבקש אחד, למדינה חד לאומית, שבה כל האזרחים הם בהגדרה בני אותו לאום?

  14. חל הגיב:

    אם לחלום, אז למה לא לצעוד עוד צעד גדולנוסף ונסתדר בלי מדינה בכלל?
    שאלת מספר המדינות והלאומים לחלוטין איננה עניין עקרוני. הדבר העקרוני הוא שאם חיים על יסודות של שוויון בסיסי, מתקנים ולו חלקית עוולות כואבות (גירושי 1948 ואילך) ופותרים בעיות אנושיות (פליטים, אנשים שגרים בתנאים קשים ביותר, איחוד משפחות קרועות) ומתחשבים בזהויות של האחרים ובצרכיהם התרבותיים כפי שהם מגדירים אותם, שאלת מספר המדינות ואופין הפורמלי הופכת ללא רלבנטית, זולת קומץ אינטלקטואלים חילוניים שמחפשים תחליפי דת והשוליים הקנאים של הדתות. ואז, בודאי שלא צריך חומות ולא גדרות. אבל, גם בפיתרון מיידי יותר של שתי מדינות בגבולות הקו הירוק, עם רצון טוב וחתירה להכרה בסבל של השני ונכונות לצעוד באמת לתיקון עוולות (לקיחת אחריות ופתרונות תכליתיים לבעיות הפליטים והעקורים) – לא יהיה צורך בשום גדר וחומה. כעת הגורם היחיד להקמתן של הגדרות והחומות הוא הרצון לספח דה פקטו חלק משטחי הגדה המערבית ולהפוך את העם הפלסטיני לעם כלוא ומפוצל התלוי בחסד הסוהרים. זהו מתכון לשנאה, למצוקה ולעוד הרבה שנים של פיגועים וצורך הולך וגובר באמצעי מנע וענישה יעילים יותר כנגד כל פטנט שימצאו הכלואים. אם זו הזכות לחיות, אז אלה לא יהיו ממש חיים.

  15. אושרה הגיב:

    אני עם דן תמיר. חד-לאומית, זה הניסוח המתאים, צודק.

    עם חל, לעומת זאת, אני לא כל כך מסכימה: שתי מדינות לפי גבולות הקו הירוק? למה? שהרי זו הפרדה בפני עצמה, וזה שלא תקום שם גדר לא ישנה כלום – זה עדיין יהיה כמו להגיד ערבים ויהודים לא יכולים לחיות ביחד, אז הנה, שייקחו להם מדינה משלהם ויעזבו אותנו בשקט. אי אפשר להגיד שזה פתרון זמני, כי ברגע שזה יקרה – המדינות לעולם לא יתאחדו לא יתבטלו. אם את בוחרת בחלום (לא ברור אם את אנרכיסטית או צינית), לכי איתו עד הסוף. את לא יכולה להציע פתרונות ביניים. זה כמו לתמוך באמנות ז’נבה למיניהן ולהגיד – אם אי אפשר להגיע למצב של שלום, אז בואו ננסח כללים איך להיות יותר נחמדים במלחמה.

    שיוויון מוחלט במדינה אחת. לא מתפשרים.

  16. חל הגיב:

    שתי מדינות לפי גבולות הקו הירוק… למה? כי זה מה שרוב הפלסטינים שנמצאים תחת כיבוש נורא, רוצים כרגע וכי זה משהו שעשוי לשפר בצורה משמעותית את המצב ולאפשר להתחיל מחדש יחסים מנקודת מבט שוויונית יותר. אחר כך,,, נחשוב יחד, פלסטינים וישראלים ואחרות, על כל מיני אפשרויות. אבל, למה לכבול את החלומות למודלים מוגבלים כל כך כמו לאומיות ומדינה. מה רע בפדרציה או קונפודרציה של עמי המזרח התיכון? סתם כאפשרות…
    המסגרות אינן חשובות כשלעצמן, אלא התפקיד שהן ממלאות עבור האנשים. מדינה אחת כנענית, עברי-ערבית או מה שלא יהיה יכולה להיות גורם משחרר וגם גורם מדכא איום ונורא. הויכוח על מספר המדינות מטשטש את הדיון האמיתי על יחסי השליטה והכוח ועל הדרכים לפרק אותם.

  17. דן תמיר הגיב:

    מחד, שואלת חל "למה לכבול את החלומות למודלים מוגבלים כל כך כמו לאומיות ומדינה". מאידך, היא כותבת ש"שתי מדינות לפי גבולות הקו הירוק… זה מה שרוב הפלסטינים שנמצאים תחת כיבוש נורא, רוצים כרגע". מנין לה? האם ערכה סקר בנושא? משאל עם?
    מנין הודאות ששתי מדינות בין הים לבין הנהר עשויות "לשפר בצורה משמעותית את המצב ולאפשר להתחיל מחדש יחסים מנקודת מבט שוויונית יותר"? על מה מבוססת ההנחה הזו? אולי חלוקה נוספת של הארץ רק תגביר את שפיכות הדמים כאן, כמו שהיה במקומות אחרים שחולקו בין מדינות נפרדות?

    ברור לנו שמטרתנו הנה שויון וחופש. אך אולי דרך האיחוד – ולא ההפרדות – היא דוקה הדרך הקצרה לכך?

  18. פרגמטיסט הגיב:

    כדאי לצטט כאן את אורי אבנרי על ה"פתרון" הדו-לאומי:

    "יש פלסטינים המדברים בכיסופים על המדינה הדו-לאומית, אך נראה לי שלחלק מהם זוהי רק מילת צופן לפירוק מדינת-ישראל. הם חולמים על שיבה לימי המנדט, שבהם קיווה הרוב הערבי לשלוט על המיעוט היהודי… אין כמעט מדינה רב-לאומית המתפקדת כראוי…כי תפקוד כזה מחייב אחת מן השתיים: או שכל הצדדים יתעלו לגמרי מעל זהותם הלאומית, או שהלאומים במדינה יהיו שווים בדיוק בעוצמתם הכלכלית והמדינית.ההיפך נכון אצלנו. יש אי שוויון משווע בכוחם של הישראלים והפלסטינים בכל התחומים. הדיס-פרופורציה היא אדירה. במדינה משותפת, אילו קמה, היו ביהודים שולטים כמעט בכל המשק ובכל שאר התחומים…אנני סבור שפתרון כזה אילו היה אפשרי, היה שם קץ לסכסוך הלאומי. הוא רק היה מעביר אותו לפסים חדשים, ואולי אף חמורים יותר."

    רק שאבנרי מתעלם מהנתונים הדמוגרפיים שמצביעים על כך שיישום "זכות השיבה" גם בפתרון של 2 מדינות, יביא למצב דומה לזה שהוא מזהיר מפניו.

  19. דן תמיר הגיב:

    I could not say it better.

  20. אושרה הגיב:

    יותר גרוע – לא רק שהוא מתעלם מנתונים, הוא גם מדבר על נתון גזעני לחלוטין שהוא כאילו מבקש להימנע ממנו לטובת הערבים, ובדבריו הוא מעמיד עצמו עליון עליהם.

    אין להכחיש – מצבם הסוציו-אקונומי של הפלסטינים נמוך בהרבה משל היהודים, והחינוך והיכולות בהתאם. אז אולי דווקא בגלל זה האיחוד טוב – כי מה בעצם מבטיח לכן שהערבים יוכלו להקים מדינה משגשגת מאפס? מה מבטיח לכן שלא ארגון טרור ישלוט ביד רמה במדינה הפלסטינית? כי אם אכן מצבם כל כך עלוב, לא מוטב שפשוט נפעל לשיפור מצבם והשוואתו לשלנו, תוך טיפוח מתמיד של בני כל הדתות כאן?

  21. חל הגיב:

    בחייכם, דן ואושרה, איך אפשר לחיות בארץ הזאת ולא לדעת שהרוב העצום של הפלסטינים בשטחים הכבושים שואפים למדינה עצמאית נפרדת מישראל????? לא דיברתם אף פעם עם פלסטינים\יות? אתם מתעלמים ממה שאומרות התנועות הפוליטיות והחברתיות הפלסטיניות?,
    לא ברור לי מה הכוונה ב"נפעל לשיפור מצבם"? מה הם חסרי יכולת?, אחרי עשרות שנים של נישול ועושק מצד היראלים, הם יצפו לכך שהישראלים יעזרו להם לשפר את מצבם???? האם אשה צריכה לצפות שהבן זוג המכה יתמוך בה ויעזור לה להתחזק??? או שמא עדיף להיפרד עד שתתחזק ותוכל להחילט מתוך עמדת כוח שוויונית איזה יחסים היא רוצה איתו, אם בכלל?
    האם הפיגור הכלכלי הפלסטיני לא נובע מהנישול של 48 ומעשרות שנות כיבוש? כדי להקים כלכלה עצמאית וחזקה הפלסטינים צריכים דווקא ניתוק ולא חיבור לכלכלה והון ישראלי ובינלאומי. הם צריכים חומות מכס שיאפשרו להם להגן על תוצרת מקומית, הם צריכים תקנות מגבילות לבריחת הון ועוד אמצעים שרק מדינה עצמאית יכולה לספק בשלב זה.
    אני לא רואה שום סתירה בין ההכרה הריאלית בצורך להקים מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67 כמה שיותר מהר (לפני שההתנחלות הישראלית ושוד האדמות בגדה המערבית יהפכו את זה לבלתי אפשרי) לבין ההכרה כי מדינות ולאומים לא פותרים שאלות עומק של שוויון ויחסים בין בני אדם. לא מספר המדינות והגדרות הלאות שלהם חשובה. מה עם חלוקת העושר?, איזה מין מדינות?, האם אי אפשר לשאוף, לאחר העצמאות הפלסטינית ובתנאים של פיתוח כלכלי עצמאי בארצות הערביות, למזרח תיכון כקהילייה של עמים ללא גבולות מדיניים ביניהם? מי זקוק להגדרות של לאום בתעודת הזהות? אני בטוחה שיש עוד אלף רעיונות אפשריים ולא פחות מעניינים, בתנאי שיהיו יחסי שוויון בסיסייים.

  22. דן תמיר הגיב:

    דוקא יצא לי לדבר לא פעם ןלא פעמיים עם "פלסטינים". רובם דוקא הסכימו אתי (כמובן, כשלא היו אנשי משטרה באיזור) שהיו מעדיפים להסתפח למדינת ישראל.
    אינני יודע מיהן "התנועות הפוליטיות והחברתיות הפלסטיניות", אך אני משער שהן מייצגות את הפלסטינים בדיוק כשם שהתנועות ה"ישראליות" מייצגות נאמנה את הישראלים (ראי אחוזי ההצבעה ההולכים ויורדים בבחירות מזה שנים).
    הפיגור הכלכלי הפלסטיני אכן נובע מהנישול מאז 1949 ומעשרות שנות כיבוש. אך משום מה קשה לי להאמין שהקמתה של מדינה ערבאית נוספת כמו סוריה, מצרים, לבנון או ירדן (ובל משכח שהמדינה ה"פלסטינית" הנה יצור שנוצר על ידי "הליגה הערבית", בצלמה ובדמותה) היא המתכון לשגשוג ופריחה. הרבה יותר סביר שהסתפחות למדינת ישראל המשגשגת כלכלית יחסית לאזור (כמובן, עם חוליים רבים ומגוונים שצריך לתקן בלי שום קשר לכלום) היא מתכון טוב יותר לשגשוג.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים