הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בספטמבר, 2004 21 תגובות

סיום הכיבוש, שלמענו ויתרו חמישה נערים אמיצים (ועוד רבים אחרים) על חירותם למשך קרוב לשנתיים, עדיין רחוק. אולם דומה שברגליהם סימנו הסרבנים את הדרך ליעד שכבר צץ ועלה באופק: הזכות לסרבנות מצפונית וביטול גיוס החובה, לפחות במתכונתו הנוכחית. חוק שאינו מכובד נמצא על זמן שאול, והדרך הטובה ביותר לקעקע חוק בלתי צודק, אם אינכם חברי כנסת בעלי רוב קואליציוני, היא לבזותו ברבים פעם אחר פעם, תוך נכונות לתשלום המחיר הכרוך בכך, כמובן. לא כך נוהג עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות. ציות אוטומטי מצדו ל"צווי מניעה" אנטי דמוקרטיים בעליל (למעביד, פרטי או ציבורי, שמורה זכות מוחלטת לפטר עובדים. לעובד אין כל זכות לשביתה, גם כששכרו לא משולם!) הוא זה המאפשר לאותו נוהל קלגסי להמשיך ולהתקיים. נתניהו ופורז, לעומתו, אינם ממהרים לקיים את צו בית הדין לתשלום מיידי לעובדי הרשויות המקומיות.

מה הסיבה לפיק הברכיים האוחז בארגון העובדים הגדול בישראל, ולמעשה הגוף היחיד שיש בכוחו לבלום את תוכניות ההפרטה והקיצוצים של הממשלה הנוכחית? אחת הסיבות לכך היא היעדר תמיכה ציבורית. מדיניות האוצר זוכה כיום לתמיכה (אם כי פסיבית) מצד גורמים נרחבים בחברה הישראלית, ביניהם דווקא הסובלים והנפגעים העיקריים מאותה מדיניות בדיוק.


"דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי הימים של מאבקים מעמדיים: בן חורין ועבד, פטריקי ופלבאי, בארון וצמית, אומן ושוליה, בקיצור – מנצלים ומנוצלים עמדו בניגוד מתמיד מול זה".


במלים אלו נפתח "המניפסט הקומוניסטי" (בתרגום של משה בן-חורין בהוצאת "עיון"), מסמך שבעיקרו נועד לגיוס ציבור המוני למפלגה מהפכנית חדשה, ולכן בחר לשרטט את עמדותיו בקווים חדים, מוחלטים: מדוכא מול מדכא. הטוב מול הרע.


אך מי שמעיין בכתביהם האחרים של מרכס ואנגלס, אפילו בהמשכו של "המניפסט" עצמו, מגלה תמונה אחרת במקצת: מלחמת מעמדות לא הוכרעה מעצם קיומם של מדכאים ומדוכאים. לא ה"צמית" שמחה על דיכויו היכה את הברון, אלא הבורגני, ולא בגלל היותו מדוכא, אלא בשל שינוי תנאי הייצור ויחסי הייצור שבהדרגה קיבלו ביטוי גם בבניין העל: השלטון הפוליטי והאידאולוגי.


כל עוד התקיימו באופן ברור ומובחן שני מעמדות עיקריים, מדכא ומדוכא, נותר המשטר הפיאודלי על כנו. דווקא עלייתו של כוח שלישי, מחוץ למקבילית הכוחות הנתונה, הוא שאיפשר לערערה ולהעביר את רכבת ההיסטוריה לתחנתה הבאה. מלחמת המעמדות כאן היתה אופקית, ולא אנכית.


מעניין לראות כיצד משתמש מרכס במושגים "מעמד" ו"מהפכה" בקפיטל, טקסט מפורט יותר ומעמיק יותר מה"מניפסט":


באנגליה חלפה נעלמה למעשה צמיתות הגוף בחלקה האחרון של המאה ה-14. באותם ימים… היו האוכלוסין ברובם העצום איכרים בני חורין בעלי משקים משלהם. ונראה שקניינם נסתתר… מתחת לשלט פיאודלי כלפי חוץ…


הפתיחה לאותה מהפכה, שהניחה את היסוד לאופן הייצור הקפיטליסטי… תוך התנגדות מרדנית לבית המלכות ולבית הנבחרים, יצר האדון הפיאודלי הגדול פרוליטריון מרובה לאין ערוך בגרשו באונס את האיכרים מן האדמה, שזכות בעלותם החוקית פיאודלית לא היתה פחותה משל האדון הפיאודלי גופו, בהוציאו מהם בגזלה את אדמת העדה. (מתוך כרך ראשון, פרק 24, תרגומם של ד"ר צבי וויסלבסקי ויצחק מן שיצא ב"ספריית פועלים").


תנאי הייצור מנווטים את הפוליטיקה, אך לאו דווקא באופן התואם את נטייתנו המוסרית להזדהות עם החלש. שינויים בתנאי הייצור הולידו דווקא את הגברת דיכויים של האיכרים בידי הפיאודלים, ואחר כך לגירושם ולהפיכתם לפרוליטריון.


ומהעבר לעתיד: לא עצם דיכויו של מעמד הפועלים מעניק לו את האפשרות להחליף את הקפיטליזם בסוציאליזם, אלא אופן הייצור הקולקטיבי העומד בסתירה לבעלות הפרטית על אמצעי הייצור: עודף הערך נוצר בעקבות מאמץ משותף של כלל העובדים, אולם מנוכס לאלו שבשל מסורת משפטית אותה ירשנו מדורות נושאים בתואר "בעלים".


המשטר הסוציאליסטי אמור להיטיב עם כל מי שמתקיים בעבודתו ולא מעבודת אחרים, אולם עצם הדיכוי אינו תנאי מספיק למודעות ולהתגייסות. הרי הווייתו של המדוכא היא תודעתו של המדכא, וההוויה קובעת את ההכרה. מדוע מיליוני העבדים באימפריה הרומית לא התארגנו (במרבית המקרים) ומרדו מאדוניהם? פשיטא – כי הם היו מדוכאים!


רק התהוותו של פוטנציאל עוצמה בקרב שכבות מסוימות בתוך המעמדות המדוכאים עשוי להיסגר לאגרוף שיוטח בפניו של המעמד השליט. מרכס הבחין בין "פרוליטריון" ל"לומפר פרוליטריון". ההבחנה הזאת נעשית בדרך כלל "בסוגריים", "באותיות הקטנות", אולם למעשה הלומפר פרוליטריון היה גדול מספרית לא פחות מהפרוליטריון. לנין חידד עוד יותר את העובדה שהמתנגד העקבי ביותר לקפיטליזם אינו בהכרח קורבנו החמור ביותר:


"תולדות כל הארצות מעידות שבכוחות עצמו בלבד יכול היה מעמד הפועלים להגיע רק לידי הכרה טרייד יוניוניסטית… ואילו תורת הסוציאליזם צמחה מתוך אותן התיאוריות הכלכליות, ההיסטוריות, הפילוסופיות, שעובדו בידי הנציגים המשכילים של מעמדות הרכוש, בידי האינטליגנציה. מייסדי הסוציאליזם המדעי בימנו, מרכס ואנגלס, נחשבו גם הם, לפי מצבם החברתי, על האינטליגנציה הבורגנית". (מתוך "מה לעשות", תרגומו של ח’ גרינברג שיצא לאור ב"כתבים נבחרים", בהוצאת "הקיבוץ המאוחד").


אולם במהלך ההיסטוריה של תנועת הפועלים על כל אגפיה, הרפורמיסטי והמהפכני, הפוליטי והאיגוד-מקצועי, רווח הבלבול בין "מעמד" במובנו המוסרי למעמד במובנו ההיסטורי-מטיריאלי. התרה על כך כבר מרכס עצמו, בנספח ל"מניפסט הקומוניסטי" הדן ב"סוציאליזם הגרמני או האמתי":


"הספרות הקומוניסטית-הסוציאליסטית הצרפתית סורסה לחלוטין. הפסיקה בידי הגרמני לבטא את מאבקו של מעמד אחד במעמד אחר, והגרמני היה אפוא משוכנע שהוא התגבר על "החד צדדיות הצרפתית"; שהוא מבטא לא עוד צרכים אמתיים, אלא את הצורך באמת; שהוא מייצג לא עוד את אינטרסי הפרולטר, אלא את האינטרסים של יצור אנוש, של האדם בכלל, של האדם שאינו משתייך לשום מעמד, שאינו קיים כלל ועיקר במציאות, אלא רק בערפילים שבשמי הדמיון הפילוסופי".


קשה להתעלם מהאסוציאציה שמעוררים הדברים הנוקבים למה שנקרא היום נאו-מרכסיזם או פוסט-מרכסיזם!


ובחזרה למציאות הישראלית. שוב ושוב אני נתקל בפעילים עתירי ידע וניסיון שסבורים במלוא הרצינות שככל שהדיכוי המעמדי יהיה גדול יותר, התמיכה באלטרנטיבה הסוציאליסטית תהיה רבה יותר. כשהדבר אינו מתרחש מנסים למצוא לכך הסברים שטחיים, טקטיים, שהפכו לקלישאות שחוקות עד זרא: "השמאל מתנשא", "אנחנו לא מדגישים מספיק את הנושא החברתי", "צריך ללכת לשכונות" וכו’ וכו’, משל מדובר היה במשרד פרסום הנכשל בקמפיין מכירות כלשהו.


העובדה כואבת, אך פשוטה: ככל שהמצוקה רבה יותר, כך קטנה ההתעניינות ב"מאקרו", ב"טווח הארוך", ומפנה את מקומה להישרדות האישית, המשפחתית, המיידית. החוקים הסוציאליים הראשונים, שנחקקו בפרלמנט הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-19 (איסור על העסקת ילדים בני 5 ליותר מ-12 שעות…), נתקלו בהתנגדות עזה מצד… הפועלים.


מדוע שחסרי הכול כיום, שמספרם הולך וגדל, יתמכו בהעלאת שכר המינימום, אם הם עצמם מסכימים לעבוד בתמורה הנמוכה משכר המינימום הנוכחי (בניגוד לחוק, כמובן)? מדוע שיתנגדו למהלכי הפרטה אם מקומות עבודתם הופרטו או נסגרו זה מכבר? מדוע שיתמכו בהשוואת התקציבים ליישוב הערבי הסמוך, אם ברור להם שהאוצר ידאג לכך שההשוואה תהיה כלפי מטה ולא כלפי מעלה (כלומר, הורדה למי שמקבל יותר)? מדוע שלא יתמכו בש"ס, אם היא מבטיחה להם עזרה מיידית וחיי עולם הבא?


נהייתם של רבים מקרב העניים אחרי תנועות דתיות וימניות מובנית במנגנונים שונים שיצר המעמד השליט במשך שנים. בניית כוח לעומתי לבעלי ההון, אופוזיציה למחשבה האחידה בתחום הכלכלי חברתי, מחייבת פילוח האוכלוסייה הנפגעת מהנאו-ליברליזם, ולסמן בתוכה את מוקדי העוצמה, כדי שכפעילים פוליטיים נוכל להקדיש להם את משאבינו המוגבלים:


חלקים נרחבים מהאינטליגנציה, בעיקר אלו שהשכלתם התמקדה במדעי החברה והרוח, הם בעלי הכנסה נמוכה ודימוי חברתי גבוה – שילוב אידיאלי לעידוד תודעה מעמדית ולמרירות וזעם כלפי בעלי ההון, ועל כך יש להוסיף את הפרספקטיבה הרחבה שמעניקה להם השכלתם, המקלה עליהם להיות מחויבים אידאולוגית ולשאוף ליעדים גם כשטווחם רחוק. הבעיה העיקרית בקרב ציבור זה הוא הפוסט מודרניזם הפושה בו, שניטרל פוטנציאל זה והגביר את האינדיווידואליזם, הנהנתנות והציניות בקרב האינטליגנציה העובדת על חשבון ההתגייסות האידיאולוגית והמחויבות הפוליטית. פוסט-מודרניזם לדעתי הוא המשכה הישיר של מסורת היסטורית שראשיתה משחר העידן הקפיטליסטי: מהרומנטיקה, עבור ב"בוהמייניות" של סוף המאה ה-19, ומכאן לכל מכלול ה"סיקסטיז" בואכה הפוסט מודרניזם ודור האיקס. תופעות כמתירנות מינית ותביעה ללגליזציה של הסמים היטו את התמקדותה של האינטליגנציה מחיי העבודה לחיי הפנאי, ומהאדם העובד אל האדם המשחק. מדהים כיצד רבים מבינים את המושג "בורגני" כאדם שעובד (מה, אתה עובד? בורגני!), בעוד שאצל מרכס מדובר במי שאינו עובד, כלומר אינו מתקיים מיגע כפיו. שנים הסתובבתי בבניין גילמן ונתקלתי בכל מיני "אנשי שמאל" שהתחלחלו מעצם המחשבה של התארגנות במסגרת ועד עובדים ("למה אני צריך שני בוסים", אפילו נתניהו לא חשב על סיסמא גאונית כזאת!).


בסוף שנות ה-80 כונו מתנגדי גורבצ’וב בברית-המועצות "שמרנים". אישית אני מודה באשמה: שמרנות מהפכנית הוא מושג ראוי והגיוני. כל מהפכן הוא שמרן לגבי מורשתו הוא וערכיו. זהו ההבדל בין "מהפכנות" ל"מרדנות".


הציבור הערבי-פלסטיני


מיעוט לאומי עני, אך גאה וגדול מספרית, הוא כר הצמיחה הקלאסי לתנועות מהפכניות. ב-1893 הוקמה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית כאיחוד של ארבעה מרכיבים, אחד מהם היה הבונד היהודי, כשהיהודים היוו מיעוט מבוטל בתוך הממלכה הרוסית האדירה.


בעולם השלישי (וגם בעולם הראשון של עידן הגלובליזציה) הפטריוטיזם והמאבק המעמדי צועדים שלובי זרוע, כי סוציאליזם הוא גם תנאי לעצמאות הלאומית. המהפכה בקובה למשל, החלה כפטריוטית והתפתחה מטבע הדברים לסוציאליסטית. תודעה מעמדית ושאיפה לסוציאליזם בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בישראל אינה עומדת בסתירה לרגש הלאומי-פטריוטי, להפך. לפיכך חזית משותפת של חד"ש ובל"ד לא תעמעם את המסר המעמדי של חד"ש, אלא להפך, היא עשויה לחדד את המרכיב הפטריוטי החיוני שבו. לעומת זאת, פירוק חד"ש והתמודדות בדלנית של מק"י בבחירות לכנסת או להסתדרות יעמעמו מסר זה. הדוגלים בכך מתייחסים לישראל כמדינה דמוקרטית בורגנית כמו צרפת או איטליה, ולכן סבורים שדי ב"הדגשת המסר החברתי" כדי שהמוני המגזר היהודי ינהרו לפתחנו.


העובדים המאורגנים מהווים גם היום אלפים רבים, רובם המכריע רחוקים מתווית השכר האסטרונומי שהאוצר נוהג להצמיד לדש בגדיהם (יש לזכור שגם מורות, אחיות ופקידות הן בגדר עובדות מאורגנות), אולם בפירוש לא את כלל העובדים ובוודאי לא את כלל העניים. דווקא בקרב החזקים שבהם – חברת החשמל, מקורות, הבנקים – דווקא בקרבם קיימת תופעה של "גאוות יחידה": נאמנות לוועד ולארגון, שעשויה לעמעם את כוחם של הסמלים הלאומיים והצבאיים כגורם המרסן מאבקים מעמדיים. עובדה שגם אנשי הימין מקרב ראשי הוועדים הגדולים אינם מושפעים מהתעמולה הטוענת כי "אנחנו במלחמה" ו"עלינו להיות מאוחדים". עמיר פרץ מושפע ממנה הרבה יותר מלואי רוט, יו"ר ועד עובדי בנק לאומי ואיש הליכוד. זו הסיבה שעובדים אלה לא יעמדו על הרגליים האחוריות נגד שילוב עובדים ערבים בכל מקומות העבודה בישראל (כרגע חברת החשמל, למשל, סגורה בפניהם כמעט לחלוטין), אם כי למרבה הצער לא הם שיובילו אותו.


העובדים המאורגנים נמצאים בעיצומה של הגלישה במדרון, ולכן יהיו נכונים להיאבק במדיניות הכלכלית הקיימת יותר מאלו שכבר הגיעו לקצהו. הם גם הקורבנות המיידיים של מדיניות ההפרטה, בעוד ש"השכבות החלשות" נוחות לקלוט את תעמולת הכזב בגין יתרונותיה של ה"תחרות החופשית" (הרי "אין מצב" שהנמלים המופרטים יפעלו בדיוק כמו הבנקים המופרטים), וזכרו את התקפתה של ויקי קנפו על הוועדים הגדולים. כשיבינו הוועדים והנהגת ההסתדרות שמתקפות מסוג זה הן טבעיות, וכנראה שיהיו מנת חלקם בעתיד הנראה לעין, לא יהססו לצאת למאבקים כואבים וממושכים. שביתה כללית ללא הגבלת זמן עד לביטול כל מגמת הליברליזציה תפעל לטובת כלל העובדים ומעוטי ההכנסה, אך אין זאת אומרת שהיא תזכה לתמיכתם.


בוודאי שיש לקרוא לוועדים הגדולים בכל הזדמנות גם לצאת בפעולות סולידריות למען נושאים שאינם נוגעים ישירות להם, אבל על הסוציאליסט או הקומוניסט להכיר בכך שהוועדים הגדולים והעובדים המאורגנים הם קהלו הטבעי, לא המובטלים ולא מחוסרי הדיור ולא המשפחות החד-הוריות. נכון שקיימת חפיפה בין הציבורים: אחות עשויה להיות אם חד הורית וכד’, אולם פוטנציאל מהפכני קיים בה בשל היותה עובדת מאורגנת שיש באפשרותה להשבית שירות ציבורי חיוני, ולא בשל היותה אם חד הורית שיש באפשרותה לעורר חמלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. גדעון ספירו הגיב:

    מרגע שיובל הלפרין ניתלה ב"אילן המהפכני" לנין, היה ברור כי מהסלע הזה לא יצאו מים זכים, לכל היותר מי ביוב מצחינים. שהרי מה יצא למדוכאים מלנין, טרוצקי וממשיכם סטלין? במקום להקים משטר סוציאליסטי דמוקרטי המייצג את המדוכאים, הם הקימו עריצות ברברית שרצחה את מליוני המדוכאים אותם לכאורה התיימרו לייצג, ובמהלך קיומה של העריצות הסובייטית יצרו מיליוני מדוכאים חדשים.
    אם זאת הבשורה של הלפרין למדוכאים, אין תימה שלא ימצא אצלם הד. כאשר הלפרין משאיר למדוכאים את הבחירה בין לנין לנתניהו, אל יתפלא אם יבחרו באחרון.

  2. ציוני גאה/ פטריטיזם ומאבק מעמדי הגיב:

    משפט אחד משך את תשומת לבי בכל המלל המרקסיסטי שהכביר עלינו התאוריטיקן יובל הלפרין : : "הפטריוטיזם והמאבק המעמדי צועדים שלובי זרוע"

    משפט קצר זה מתמצת מדוע כשל "השמאל" כפי שכותבי וקוראי הגדה השמאלית תופסים אותו,בקרב הצבור היהודי

    יהודים קומוניסטים מעולם לא היו ולא יהיו לצערי פטריוטים.

    אולי יואיל משהוא ויסביר לי מדוע התנגדו הקומוניסטים להגדרה עצמית של העם היהודי בארצו.

    כל עוד תמשך השנאה העצמית והעוינות לציונות לא תגיעו להמוני העם.

    כיון שהפועל הוא קודם כל בן עמו !

  3. אור הגיב:

    1) לא שווה להקריב את מצע חד"ש, שהוא המצע המינימלי ביותר שמק"י יכולה לרוץ עליו, בשביל ברית עם בל"ד. אם בל"ד, עלה ירוק, רע"מ, מרצ או חירות רוצות לרוץ על מצע חד"ש כמו שתע"ל רצתה – בבקשה. אם לא, לא צריך. אל תשכח שמעבר ל "בריתות" יש לנו גם עקרונות.

    2) אחת מהסיבות שיש לפעמים הרבה שנאה בשכבות החלשות להסתדרות היא בגלל מערך הסברה קלוקל. במטרות השביתה הזאת תמכו כ- 80% מהעם לפי הסקרים ובשביתה עצמה תמכו כ- 50%. זה בגלל שהם הזדהו עם העובדים שלא קיבלו משכורת וזה ניצח את תעמולת האוצר. אם ההסתדרות תדע לפנות יותר לעם, גם בעזרת קמפיינים וגם בעזרת דרכי שביתה יותר מועילות – למשל במקום להשבית את אגד להשבית את גביית התשלום באגד, וכך האוטובוסים ימשיכו להסיע נוסעים בלי תשלום. ההסתדרות צריכה להשתדל לא להקים עליה את השכבות החלשות ולהתחרות על דעת הקהל בציבור. אסור להשלים עם המצב הנוכחי.

  4. לגזען הגאה הגיב:

    בוא נבדוק את טענתך, האם להיות ציוני זה להיות פטריוט ולאהוב את הלאום שלך? האם היהדות היא לאום?

    היא לא לאום פוליטי – יהודי הוא לא מי שהתאזרח ב "מדינת היהודים" ישראל אלא מי שהתגייר, עבר תהליך דתי.

    היא לא לאום אתני – שכן מה הקשר האתני בין יהדות פולין, יהדות מרוקו והיישוב היהודי הישן? אין להם לא שפה משותפת, לא תרבות משותפת, לא מנהגי יומיום משותפים ולא שוק משותף. הדבר היחיד המשותף להם הוא שוב, מנהגים דתיים ומיתולוגיה דתית.

    אבל היהדות היא גם לא לאום דתי לפי הציונות – זוהי תנועה חילונית בעיקרה, והיא רואה גם באתאיסטים מוחלטים כמו טומי לפיד ויוסי שריד יהודים לכל דבר ועניין.

    אם כן מהו "הלאום היהודי" עפ"י הציונות? מי שהתגייר, מי שהוריו או סביו היו יהודים. כך זה עובד בחוק השבות. אם כן, אם לומר שמילים הרבה פחות יפות, עפ"י הציונות "מי שזורם דם יהודי בעורקיו" הוא יהודי. הציונות אימצה את ההגדרות של גרועי האנטישמים באירופה, כיוון שהיא המשלימה שלהם מהצד היהודי. במקום לשאוף למגר את הגזענות האנטישמית היא עשתה ועושה ממנה הון פוליטי ומשתמשת בה כמכשיר לקולוניאליזציה של פלסטין. ואת אותם רגשות גזעניים שהופנו כלפיי יהודי אירופה היא מפנה כלפיי הפלסטינים.

    ציונות זו לא פטריוטיות, ציונות זו גזענות. לכן הקומוניסטים מתנגדים לה.

    אור.

  5. חגי הגיב:

    המניפסט הקומונסטי??
    קראתי אותו! אוסף של שטויות!
    הספר נכתב באמצע של המהפכה התעשייתית באנגילה שבה עבדו ילדים וגברים ללא כל זכויות לחלוטין!
    אתם משווים את המצב אז למצב היום?
    ההיסטדרות! היא אירגון לפני פשיטת רגל שרומס ברגל קשה את זכויות העובדים שלו עצמו!

    איפה היית ההיסטדרות כל כך הרבה חודשים למה ההיהצורך להגיע למצב שלא מקבלים משכורת כל כך הרבה זמן?
    ומה עם עובדי המועצות הדתיות? הם לא מקבלים משכורות יותר זמן! אבל מה הם דתיים אז למי אכפת?!
    לשר הפנים משינוי?
    למישהו ממנהיגי השמאל החילוניים?
    לאמיר פרץ? הרי הם לא מצביעים בשבילו!
    האם ישביתו את נתב"ג כדי שהם יקבלו משכורת – ברור שלא.

    אז שלא ימכרו לי מעשיות

  6. עופר הגיב:

    מאמרו של הלפרין מעניין, גם אם לא בהכרח מסכימים איתו. בכל-זאת, יש לי כמה הערות:

    1. למנהיג ארצי כעמיר פרץ אין ברירה אלא לציית לצווי מניעה. אבל הוא אינו חייב לקרוא לעובדים במשק לציית להם, וכל עובד או ראש ועד עובדיםשרוצה שמאבקו יהיה אמיתי חייב לא לציית לצווים.

    2. מובן שמנהיגי מאבק העובדים הם לא אנשים קשי-יום, שעליהם להביא את הלחם לביתם ואין להם זמן רב לפעילות ציבורית.אבל ציבור העובדים המנוצל הוא הקהל של מאבקים אלה.

    3.במדינת ישראל קיימת תופעה ייחודית במינה במסגרת הפיצול בין העובדים. השכבות הנמוכות באמת נתונות אמנם לשליטת המדינה, אולם המשתייכים אליהן נחשבים כנתינים בלבד ולא כאזרחים מאז 67. כתוצאה מכך יש אינטרס של שכבות הביניים דווקא לדחוק את השכבות הנמוכות (כלומר את הפלסטינים) ולהשאירן במצבן העלוב כדי שלא תוכלנה להתחרות בשוק העבודה ולא תיגרם פגיעה בשכבות הביניים (המורכבות ברובן מיהודים מזרחיים).

    4. דווקא חד"ש, הפונה בעיקר לציבור הערבי יחד עם מפלגות ערביות לחלוטין, מכשילה במידה מסוימת את המאבק שלה-עצמה מכיוון שהיא תורמת להסטת הדיון הציבורי מנושאים חברתיים לנושאים כמו התחום המדיני והאפלייה לאומית, שהם אמנם נושאים חשובים אבל במידה פחותה, לפחות בטווח הארוך.

  7. באמת? הגיב:

    חד"ש כרתה ברית עם תע"ל, שנציגה – ח"כ אחמד טיבי, הצביע נגד הצעות חוק של ח"כ לשעבר תמר גוז’נסקי. "ברית המדוכאים" על חשבון העובדים וכל מי שנדפק בארץ הזאת.

    אור (חבר בנק"י) יכול ללמד אותנו שיעור יפה איך משנים עמדות פוליטיות לטובת התאמה לעמדות ההנהגה.

  8. ציוני גאה / תשובה לאור הגיב:

    אשיב לך על כל טענותיך אך כדאי שתזכור
    שחטאי הציונות כשלג מול פשעי הקומוניזם בנגרותיו השונות מברה"מ זכרונה לא לברכה עבור במחתרת הקומוניסטית הצרפתית שהסגירה את חבריה היהודים, בניהם גם חברי פק"פ לשעבר,לנצים וכלה בפול פוט בקמבודיה, ומשטר העם בצפון קוריאה.

    אז אנא ממך

    אבל בכל זאת העלית מספר נקודות ראויות לדיון:

    1. היהודים הם כן לאום אתני!
    אם נגדיר לאום אתני כצבור אנשים ממוצא משותף, בעל שפה וטריטוריה (מזכיר לך משהוא ?)

    הרי תסכים אתי שהיהודים הוו עד לגרוש הרומי לאום.
    בתקופת הגלות אבדה הטריטוריה, נשכחה (כמעט) השפה, אך נשארו המנהגים ובעיקר המוצא נשמר.
    עובדה היא שמחקרים גנטיים מראים זהות גנטית בין יהודים ממקומות רחוקים.

    טעוניך אינם חדשים והם נאמרו עיי לנין למנהיגי הבונד כבר ב1903.

    היום בשנת 2004 חזרה הטריטוריה וחודשה השפה.
    כך שבהחלט קיים (או למצער חודש) הלאום היהודי/עברי/ ישראלי.

    לאום זה זכה להכרה מוצנעת אומנם אפילו ממאיר וילנר וחבר מרעיו בשנת…1943 דבר שהוביל לפרוק פק"פ.

  9. הגרמני הגיב:

    אני מסכים עם אור בנושא ההסתדרות. בשל בעיית יחסי הציבור נתפסת ההסתדרות כמייצגת ועדיי העובדים הגדולים והחזקים, אלו אגב שמסוגלים לגייס הגייסות, בכדיי להשבית את המשק.
    בעייה נוספת הינם אותם כספים אותם שילמו ומשלמים חבריי ההסתדרות. כספים שנבלעו תרתי משמע במנגנון מנופח ומושחת(ובבורקסים), שהשאיר חורים בקרנות הפנסייה של עובדיו הוא.
    הלפרין בוחר בדוגמאותיו מדינות קומוניסטיות סוציאליסטיות, שמה נעשה, ברובן, אינן בהכרח דוגמא למדינות רווחה. למדינות בהן שמורה לאזרח זכות היסוד להתבטא, או שאולי לא התעדכנתי בימים האחרונים בשנעשה בעריצות הקובנית.
    האפשרות הנכונה ביותר בעיני ,נכון להיום, לנהל מדיניות חברתית בעלת מחויבות סוציאלית לשכבות החלשות, הינה על פי הדגם הסקנדינבי. מדינות כמו שבדיה ודנמרק המעודדות מצד אחד את הכלכלה החופשית, אך מהצד השני שומרות על תנאים סוציאליים מינימליים לשכבות החלשות.
    לפעמים זה לא רק עניין של תקציב, כמו עניין סדר העדיפויות.
    רק מה…במדינת ישראל, ובניגוד לדרך הטבע, מצביעות השכבות החלשות והנזקקות עבור המפלגות התומכות בבעלי הממון(הימין). מפלגות השלטון: הליכוד ושינוי עומדות מאחורי העשירים בעוד מפלגות הפועלים והחלשים יושבות באופוזיציה.

  10. ציוני וזהו הגיב:

    הקומוניסטים עוסקים ללא הרף בזכויות הפלסטינים ובג’נוסייד תיאורטי פוליטי ליהודים. זה מראה למה חד"ש תישאר, וראוי שתישאר, איפה שהיא.

  11. לציוני הגאה הגיב:

    אם כבר הזכרת את הענין הגנטי, הרשה לי להפנות אותך ואת כל קוראי האתר למאמרו של ד"ר מגן ברושי על המוצא האתני של משפחות כהנים יהודים וה"פלסטינים", שהתפרסם בגליון האחרון של כתב העת "קשת החדשה".
    זה יענין אותך, על בטוח 🙂

    דן תמיר

  12. אור הגיב:

    לכותב היקר "באמת?" – תע"ל בראשות אחמד טיבי הסכימו לרוץ עם חד"ש לבחירות על בסיס מצע חד"ש מבלי לשנות פסיק. לא נכנסתי לתוך מוחותיהם של ראשי תע"ל כי לבדוק אם זה ממניעים אידאולוגיים או ממניעי הגעה לכנסת, אבל בכל אופן כל שיתוף פעולה על בסיס המצע שלנו מחזק אותנו.

    לציוני הגאה, איזו שפה משותפת וטריטוריה משותפת יש ליהדות האידיש עם היהדות הלדינו? או ליהדות הלדינו עם יהדות ארצות ערב?
    נכון, נוצר בארץ לאום יהודי/עברי/ישראלי, אבל זה לא סותר את אי-היותו חלק מהלאום היהודי העולמי.

  13. יובל הלפרין הגיב:

    לציוני הגאה:
    יש להבדיל בין נציונליזם לפטריוטיזם.
    אמת, היהודים הם "לאום אתני", או ליתר דיוק "אתני דתי", וזו הסיבה שהציונות אינה יכולה להיות פרוגרסיבית, אלא חייבת לכלול אלמנטים כנישול האוכלוסיה הפלסטינית וככפייה דתית לאוכלוסייה היהודית.
    לפיכך יש להעדיף לאומיות טריטוריאלית על לאומיות אתנית (וכאן טמון ההבדל במושגים. פטריוטיזם מדבר על "הארץ" ונציונליזם על "הלאום").
    בארץ הפטריוטיזם של הקומוניסטים מתבטא במאבק בהגמוניה הטוטלית של ארצות הברית בישראל (אחד הטיעונים של נתניהו לתוכניותיו הוא שהדבר יתקבל בשביעות רצון בוושינגטון), התנגדות לחשיפה פראית לייבוא, למכירת נכסי המדינה ל"משקיעים" זרים (למעשה הם "משקעים". אנחנו משקיעים בהם ולא הם באנו)לאמריקניזציה של התרבות ועוד, ובאותה מידה מתנגדים למוסדות כמו הסוכנות היהודית ולריכוז טריטוריאלי יזום של היהודים במדינת ישראל, כי גם זהו סימפטום לאי עצמאותה של המדינה למעשה.
    אני אישית מתנגד להצטרפות ישראל ל"איחוד האירופי" ולהחלפת אותיות הכתב העברי בכתב לטיני (צעד שציונים גאים רבים תמכו בו, כולל הילד העברי הראשון", איתמר בן אב"י), והקומוניסטים יהיו הראשונים להתנגד לצעדים כאלה כשיעלו על סדר היום.
    אחת המטרות להקמת הפורום האזרחי של חד"ש היא ליבון סוגיית הפטריוטיזם המתקדם (ראה קישור מ"ארגונים חברתיים" באתר זה).

    לאור,
    לא אמרתי להקריב את מצע חד"ש. חד"ש התמודדה בעבר בבחירות יחד עם בל"ד, ובבחירות האחרונות יחד עם תע"ל ולא ויתרה על מצעה.

    בעניין ההסתדרות,
    אחת המסילות בין עובדים מאורגנים לעובדים בלתי מאורגנים הוא מנגנוני עזרה הדדית. בעבר היו להסתדרות מנגנונים כאלה (קופת חולים, רשת משען, קרנות הפנסיה ועוד רבים), אבל רמון נבחר כמזכ"ל הסתדרות בססמה "איגוד מקצועי נטו" (כלומר, רק למאורגנים) ודאג להרוס כמעט הכול.
    הסיוע הישיר (כלומר, מילוי תפקידים שהמדינה אמורה למלא ולא ממלאה) היא פונקציה חיונית בכל איגוד מקצועי ובכל מאבק לצדק חברתי. אחד הגורמים לשביתה הגדולה בצרפת היה רצונה של הממשלה להפקיע לעצמה שירותי פנסיה שבמשך שנים נוהלו בידי האיגודים המקצועיים.
    "פילנטרופיה" אכן משמשת כיום כאמצעי להרדמת מחאה חברתית. גם אני מתחלחל מהצביעות של בנק דיסקונט הקורא ללקוחותיו להביא חבילות מזון לסניפים, או של ערוץ 2 העושה זאת, אבל בדיוק מאותה סיבה חשוב שדווקא גורמים אופוזיציוניים למדיניות הכלכלית הקיימת ינסו לבנות מנגנונים לסיוע ישיר, כאחד האמצעים לקרב אליהם קהל רחב שיהיה נגיש יותר להסברתם.

  14. נתן. הגיב:

    לחגי.
    באת לקלל ויצאת מברך.

    אם למישהו היה ספק ,עד כמה הלפרין צודק בתזה שלו,באה תשובתך והסירה את כל הספקות.

    ואידך זיל גמור.

  15. שי הגיב:

    חבל שיש כל כך הרבה תגובות לא ראויות למאמר, שראוי להתייחסות לגוף העניין. ובכן, אני אנסה. "שמרנות מהפכנית" היא מושג ראוי בערך כמו "נציונל סוציאליזם". זה יכול אולי לשמש מסגרת מגנה למי שהשמרנות משמשת לו מסתור מפני החיים, הקדמה, הכאוס והמערבולת הרגשית הכרוכה בסובייקטיביות המודרנית, או הפוסט מודרנית (לא משנה!) ומה עניין "מתירנות מינית", שזה כבר אפילו לא מטבע לשון, לפרקטיקה פוליטית? או מהי בכלל "מתירנות מינית", האם ריבוי בני זוג, או נטייה מינית לא הטרוסקסואלית, או שימוש באבזרים?
    אני לא יכול לקבל את הקביעה ש"מהפכן הוא שמרן לגבי עמדותיו". אדם יכול להיות אידיאליסט ולהאמין בקומוניזם בכל מאודו בלי שתהיה עצם שמרנית אחת בגופו. עקביות אינה שמרנות. יתרה מזאת, שמרנות יכולה להיווצר רק מתוך קונטקסט קיים על כן היא בהכרח ריאקציונית ואילו מהפכנות מבקשת ליצור קונטקסט חדש, שאני מקווה מאוד שגם בטרמינולוגיה של כותב המאמר, אינו כולל דיכוי מיני או רגולציה שלטונית של החומרים שצורכים האזרחים. נועה אשכול אמרה פעם שהיא הבינה שהמהפכה הבולשביקית נכשלה כשהיא ראתה איזה דגש שם השלטון הסובייטי על הבלט הקלאסי. תרבותם, אומנותם וחייהם של בני האדם מתקיימים במבנה העל ושינוי הבסיס אין פירושו שהחיים צריכים להיות נעדרים הנאה ושמחה ויופי.

  16. ציוני גאה / תודה על הדיון הפורה הגיב:

    לדן תמיר:
    לא קראתי את המאמר, אבל זו אינה הפתעה כיון שחלק מתושבי הרץ המוסלמים והנוצרים הם ממוצא יהודי קדום. בדרום הר חברון קיימות קהילות מוסלמיות קטנות המדליקות נרות בלילות שבת ומקיימות עוד מנהגים בעלי אופי יהודי.

    לאור:

    לכל הקהילות שהזכרת יש שפה משותפת והיא העברית. והזיקה לטריטוריה זהה מתמצית בתפילה שברבות הימים מומשה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"
    עדות שלילית נוראה לקיום הקשר הוא יחסם של הנאצים אל קהילות האידיש, הלדינו ואף אל יהודי צפון אפריקה.

    אני שמח שהסכמנו כי כעת קיים בארץ לאום עברי-יהודי.
    על השמאל הישראלי , גם הרדיקלי, לשאוף לאינטריסים שלו ולא להכפיפו לדרישות אויביו

  17. ישראל פוטרמן הגיב:

    לפי ספירו אפשר לחשוב שהאלטרנטיבה למדוכאים היא בין נתניהו ללנין (כדרכו מרמה את עצמו ואת הקוראים: על לנין אולי בכלל לא שמעו שם, רק על "הקומוניסטים שונאי ישראל ואוהבי ערבים"). האלטרנטיבה העומדת לפניהם היא לבחור היא בין נתניהו לבין מה שספירו מציע להם, "משטר סוציאליסטי דמוקרטי המייצג את המדוכאים", (כלומר משהו כמו העבודה ומרץ) והם בוחרים בנתניהו (בצדק): טוב הכלב החי מהאריה המת, או טובה האמת המרה מהשקר המתוק או טובה גברת תאצ’ר מאדון בלייר (יבחר כל אחד עפ"י טעמו).
    מי שירצה באמת להפטר מכל הנ"ל יצטרך לעבור בדרך היסורים שהתווה לנין תוך השלמתה ע"י ניתוח והסקת מסקנות מההתפתחות שחלה מאז, ותוך הנסיון ללמוד מהטעויות והכשלונות. במילים אחרות אין דרך אחרת אלא דרך המהפכה עפ"י מרכס (שכנראה מקובל על ספירו בגרסא המציעה לטמון את הראש בחול).

  18. דניאל – לציוני הגיב:

    שפה משותפת? לא ולא. שוכני אירופה דיברו לרוב בשפת המקום או ביידיש, כששוכני צפון אפריקה בעיקר ערבית ולדינו. בעברית (שפת הקודש) נעשה שימוש רק בתפילות, ממש כפי שכל העמים הקאתולים משתמשים בלטינית העתיקה לצורך התפילות הנוצריות.
    זיקה לטריטוריה? בקושי. השאיפה לחזור לירושלים מעולם לא נלקחה ברצינות, ונעשתה לחלק מהטקסט ולא להצעת עבודה. אל תשכח שהשאיפה לחזור לארץ ישראל בכלל מומשה ברצינות רק ב-150 שנים האחרונות, לעומת 2000 שנות הגלות.
    ובקשר לנאצים- נחמד לדעת שאתה משתמש בקטגוריות של גזע שנוצרו על ידי פאשיסטים רצחניים בשביל לבחון קיום של עם…

    מלבד זאת, יש לבחון את הציונות מבחינת מימושה המעשי, של הקמת מדינת ישראל על חשבון גירוש ורצח של העם הפלסטינאי במסגרת ההסדר האימפריאליסטי במזרח התיכון, ולא להתפלפל על מיתולוגיה חסרת רלוונטיות.

  19. אור | לגזען הגאה הגיב:

    זה מתחיל לחזור על עצמו.

    1. יהודי צרפת, גרמניה וארה"ב אינם דוברי עברית. חלקם אולי דוברי אידיש.

    2. אין להם טריטוריה משותפת. הם אזרחי מדינות רחוקות זו מזו. וגם אם הם אומרים בתפילה דברים על ירושלים, זה לא משנה את מקום מגוריהם כהוא זה.

    3. היחס של היטלר ליהודים באשר הם יהודים נבע מתורת הגזע שלו, ומי שמשאיל מהיטלר את הגדרת היהודי בעצם מכיר דה-פקטו בתורת הגזע ההיטלראית. אני בוחר שלא לעשות כן.

    4. קומוניסטים מתנגדים לזכויות יתר לאומיות, גם לזכויות יתר של הלאום שלהם. "האינטרסים של הלאום שלנו" כפי שמוצגים ע"י הימין הם אינטרסים של כיבוש וסיפוח, לא האינטרסים האמיתיים של הלאום שלנו. אם "להכפיפו לדרישות אויביו" משמעו לשחרר את הפלסטינים מעול הכיבוש, האפלייה והפליטות אזי כן, אני בעד. תקרא לזה איך שתקרא. שלום של שווים זה אינטרס של שני הצדדים.

  20. ציוני גאה / פרוגרסיביות הגיב:

    צחקתי עד דמעות למקרא דבריו של יובל הלפרין "אמת, היהודים הם "לאום אתני", או ליתר דיוק "אתני דתי", וזו הסיבה שהציונות אינה יכולה להיות פרוגרסיבית,

    ואני שואל מי שמכם קומוניסטים חביבים להחליט מי מתקדם ומי לא ?

    הרי בשם הקומוניזם נרצחו מיליונים ועוד רבים יותר הפכו לעבדים בגולאגים ברחבי כדור הארץ.

  21. אסף אל-בר הגיב:

    לאור התבונה הרבה שקיימת ברעיונות של המאמר, התפלאתי על הטענה שאין מתח בין סוציאליזם ללאומיות. המתח קיים ו"הישגיו" של הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי שהקים את מדינת ישראל ניכרים לעיננו בימים אלה.
    עם זאת, מאבק של ריאל פוליטיק, צריך להיות מסוגל להכיל זרמים שאינם קוהרנטיים לחלוטין לזרם המרכזי – הווה אומר זרמים של סוציאליזם לאומי. אבל בזהירות!!!. הבריתות שכרת בן גוריון עם הקפיטליסטים לשם הקמת המדינה היו זרע הפורענות של הרס חברה צודקת. יש להיזהר עם מי כורתים בריתות, ומהם הגבולות של ה"זרם המרכזי". יש להיזהר מבריתות פוסט מודרניות…

הגיבו לישראל פוטרמן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים