הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוקטובר, 2004 33 תגובות

כותב שורות אלה, פרט להיותו היסטוריון ואיש שמאל חסר תקנה, חוקר באירועים ההיסטוריים והתפתחותם את הפעילות הגופנית והספורט, לאורך נתיב דברי הימים, החל מימי קדם ועד ימינו. אחת מ"הברקותי" המשמשת אותי זה שנים, וראשיתה בהרצאה בכנס בינלאומי אודות תולדות הספורט בקלן שבגרמניה, מתמצית בשתי המנטרות הבאות, השלובות כמובן זו בזו: א) הספורט אינו אלא הסובלימציה של הלחימה, העידון של האגרסיות הפנימיות של בן האנוש; ב) הפעילות הגופנית מהווה מנוף להוצאת אגרסיות, מילוליות ופיסות, ומתוך כך גלום בה אלמנט מסוכן ומרושע (אם כי מכובס ומוסווה). הנה לכם כמעט, דבר והיפוכו, מעין תרתי דסתרי, סתירה המתיישבת "מצוין" בעזרת המפגש בין תהליך מזה לבין רגשות מזה.

קחו למשל משחק כמו כדורגל. ענף המבליט מאוד את האלמנטים הקרביים וההישרדותיים, לאחר שעברו תהליכי עידון, יזומים או אימננטיים, מן הצד האחד, ומן הצד האחר האווירה המתבשלת במהלך המשחק, לפניו ולאחריו, בעיקר אצל קהל האוהדים ומולו קהל ה"אויב" – כל אלה מקדמים מאוד יסודות אגרסיביים.


אני עצמי, ובטוחני שאינני לבד, ולא מכיוון שאני אוהד את הקבוצה, ממש לא הזלתי דמעה כאשר בית"ר ירושלים ספגה רביעיה מרגלי כדורגלני בני סכנין. אפילו "חטאתי" בתחושת גאווה עזה ("פיטר-פנית"?) שהציפה את רמ"ח אברי ושס"ה גידי, בשעה שקבוצה המזוהה עם המחנה-הלאומי, קרי גוש הימין, והמרבה להשתלח ולהתעמר בקבוצות ערביות, הובסה על ידי קבוצה ערבית-ישראלית. התוודותו של מאיר פניג’ל, יו"ר קבוצת בית"ר ירושלים, בעקבות התבוסה לבני סכנין, אומרת כמעט הכל: "זו שערוריה" – כך פניג’ל – "אחת הבושות הגדולות ביותר של המועדון". דומני שלו ספגה בית"ר רביעיית שערים מקבוצה אחרת, כזו שאיננה ערבית, ולו אף היה מקומה מדורג בתחתית-דתחתית הטבלה של ליגת העל, היתה ההתבטאות דלעיל שונה לחלוטין. יש בה, בהתבטאות זו, ולפחות לעניות דעתי, תיוג משפיל כלפי בני סכנין, ואפילו אם היה מדובר ברמה המקצועית בלבד. לכאורה אופרה אחרת, אולם היא-היא הנותנת: הספורט, על אף מקורו המעודן, האנטי-אגרסיבי, ממנף, בנסיבות מסויימות, התבטאויות מקדמות זילות הזולת והתעמרות לא תקינה, אנדרסטייטמנטית, באחר, ב"שונה".


זו בדיוק נקודת המפגש ה"קסנדראית" הטראגו-צינית בין הספורט כממתן אגרסיות מזה, וממנף אגרסיות מזה, לבין קריאה מחודשת בכתביו של ד"ר מקס נורדאו.


נורדאו? הכיצד?


בזמנו חקרתי לעומק את נאומו חוצב הלהבות של מקס נורדאו, יד ימינו של הרצל, כאשר בקונגרס הציוני השני (1898) נישא מעל במת הקונגרס וכותרתו: "יהדות השרירים". כמי שביקש לעודד (ואכן בהצלחה) את הקמתו של מועדון ספורט יהודי באירופה בסימן הציונות (המדינית. איך לא?!), נורדאו ייחל בנאומו לתקומת השרירנות היהודית, ממש כפי שהיה בעבר, ולא מעט בהשפעת מועדוני הספורט האירופיים של אותה תקופה (כמו למשל "סוקול" הסלבית), כדי ליצור באמצעותם תשתית לתנופה לאומית-ציונית. בעקבות הנאום קם המועדון הציוני הראשון באירופה להתעמלות ולספורט בשם "בר כוכבא ברלין" (1898), ובעקבותיו צצו מועדונים לא מעטים בכל רחבי אירופה. בשעתו טחו עיני מראות את כוונתו האמיתית של נורדאו. לכאורה, כך גרסתי, כחוקרים אחרים, כי המסר הציוני-ספורטיבי, או הספורטיבי-ציוני, עומד מאחורי ה"מוסקול-יודנטום" ("יהדות השרירים"), וכך פירסמתי שני מאמרים בכתבי-עת מדעיים ואף בספר שיצא מטעם מכון יד בן-צבי בירושלים ("תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים").


עם הזמן התחוור לי, שמניעיו ויעדיו של נורדאו היו שונים מאיזושהי תמימות רומנטית, ספורטיבית-ציונית. נורדאו מתגלה בכתביו, ביומניו, בנאומיו כלאומי-לאומני, השוגה לפעמים במעידה אל תוך בורות הכוחנות והאגרסיביות. לנגד עיניו של נורדאו עמד, כך דומה, מפעלו של הנציונליסט הגרמני הידוע פרידריך לודוויג יאהן, מי שנחשב ל"אבי תורת ההתעמלות" הגרמנית, ומי שקדם לו – יוהאן גוטס-מוטס, ובעיקר ממשיכי תורתו ומשנתו: אדולף שפיס והוגו רוטשטיין, ואף אין להוציא מכלל אפשרות את השפעת תנועת הנוער הצופית הגרמנית "וואנדר-פוגל" על הגיגיו של נורדאו. פרידריך לודוויג יאהן ביקש להכשיר את הנוער הגרמני לקראת הבסתו של נפוליאון, איחודה של גרמניה-רבתי והפיכתה למעצמה מובילה באירופה, וזאת בעיקר, על ידי השיקום הגופני-ספורטיבי של הנוער.


נורדאו מרבה להשתמש בחשיבות תחיית הנוער היהודי (בסימן הציונות כמובן), ולעתים במשחקי מלים כגון: "רצוננו שה’יהודונים’ (Judenjungen – כינוי גנאי בו השתמש האספסוף הגרמני האנטישמי) יהיו ל-Junge Juden – צעירים יהודים גאים ובעלי יכולת". כתביו של נורדאו רווים, בהקשר התנופה הציונית-הצעירה כמובן, בביטויים מאוד כוחניים, נציונליסטיים, ממש ברוח היאהניזם. "כי להיות ציוני פירושו קודם כל ויותר מכל להיות לוחם" מצהיר נורדאו בראשית המאה ה-20, וכשהוא בז, ולא ממש בתוכי-תוכו, ללמדנות היהודית ולספיחיה, כגון "הוגים, פילוסופים ומבקרים", ומבכר תחתיהם "גברים חזקים, בריאים ואמיצים". נורדאו מתמוגג בתשוקה רומנטיסטית ובהערצה עמוקה לבני ספרטה הקדומים, ובשעה שנפגש עם מתעמלי "בר כוכבא ברלין" פיו אינו מפסיק לנבוע מחמאות לגופנות היהודית.


נראה כאן כי הערצת תחיית הגופנות היהודית, בין בפוטנציה ובין בראשית התהוותה באירופה, וכשזו ניזונה מאווירה פרו-פיסית שרווחה במרכז אירופה של אותן שנים, גלשה מעבר לספורטיביות הצרופה, כמעט לפחות, התחברה לרעיון התחייה הלאומית הציונית ויצרה אידיאליזציה של אגרסיביות מסוכנת.


ה"בוס" של נורדאו, מיודענו הרצל, מקדם אף הוא את תחיית הגופנות היהודית בסימן הלאומיות הציונית בכל מיני הזדמנויות, וכשהוא ביקר בארץ צדה את עינו תופעת הרוכבים היהודים, הצעירים, השזופים, החזקים, והוא הנציח את התלהבותו הרבה ממראם בהתייחסות, אף ממרומי הפודיום בקונגרס הציוני, שלא לדבר על יומנו האישי. הרצל הוקסם במיוחד מה"פנטזייה" (שעשועי רכיבה מורכבים ומסוכנים) שערכו לפניו הרוכבים היהודים במושבת רחובות. הרצל מעיד בגלי הערצה, והוא אינו חוסך במלים, על "הבחורים החסונים והשזופים …שהראו ריקודי רכיבה נועזים במרוצתם". אין ספק שהרצל התרגש מאוד לראות כיצד חזונו בדבר ריסוק דמותו הטרגית-פתטית של היהודי הגלותי, מושא הרדיפות והאנטישמיות, קורם עור וגידים, ובעיקר גופנות שרירית של ממש (תרתי משמע), בבחינת היהודי-הציוני החדש, האנטי-גלותי והאנטי-גולתי. התוודותו זו של הרצל משדרת לכאורה, תמימות זכה וטהורה. עם זאת התחברותה לשרירנות הלאומית-לאומנית של נורדאו, לאווירה הגופנית-לאומית באירופה, ובעיקר בגרמניה, לנגע הקולוניאליזם האירופי, לתיאוריות כוחניות כמו של יאהן, שפיס ורוטשטיין, מתמצה לאמירה אחת: גם אנחנו יודעים להרביץ, גם אנחנו יודעים "ללכת מכות" … אז תיזהרו!


מי שאינו מבין כיצד מתחברים משפטים אלה לכוחנות ולבריונות, ובעיקר ללגיטימציה לאלימות, כזו שהחלה עם ראשית הציונות והתעצמה ביישוב מראשיתו, וכמו כן הלעיטה את הדמוניזציה של ה"אויב", של "אנחנו והם, ובינינו יפריד רק הדם", אינו אלא תם, רשע, או מי שאינו יודע לשאול.

תגובות
נושאים: מאמרים

33 תגובות

  1. יוסף הזקן הגיב:

    לחיים ברעם. אכן- אני יכול להתגאות: חיים ברעם בכבודו ובעצמו מגיב מעל גבי האתר השמאלי פאר אקסלאנס הזה הכשר למהדרין ליוסף הזקן.

    אתה יודע מה מר ברעם חיים- אחיך עוזי הרבה יותר נחמד ממך.

    ולעניין. מכבי "שלי" הייתה הקבוצה העירונית שלנו בעיר בת חמשת אלפים יהודים, ויובנטוס המחוזית הייתה קבוצה של עיר מחוזית בצפון רומניה המצ’וקמקת, הפרופאשיסטית, וזה קרה ב-אני כבר לא זוכר באיזה שנה.

    למה החלטת שדעתי היא שלאנשי שמאל אין מושג בכדורגל? מה זה שייך בכלל לעניין?

    אני עדיין מקווה שהד"ר ההיסטוריון יגדיר בשחור על גבי לבן איזה מין יהודים הוא מעריך ויצייר לנו איך הם נראים במוחו ההיסטוריוני.

  2. אור הגיב:

    אני פשוט בשוק. אונס כזה ברוטאלי של נאומי נורדאו לא ראיתי הרבה זמן.לקחת פעולה חיובית כמו פעילות ספורטיבית לנוער (ואני מקבל את נקודות ההנחה שלך על ספורט שבתחילת המאמר) ולקשור את זה לימינו גורם לביטוי "מצוץ מהאצבע" להראות קצת חלש.

  3. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    אור שלום

    צר לי, אך אשמח להפנות אותך לנאומו של נורדאו משנת 1898, הידוע בכותרתו muskul-judentum, מחד ולכתביו מאידך, כדי להבין, ראשית – את מידת השפעת ההתעמלות הגרמנית והשלכותיה השונות על מנהיג ציוני זה, ושנית -על החלום ה"רטוב" של לא מעט ציונים להראות להם, לגויים האנטישמים, שישנם גם אצלנו יהודים היודעים להרביץ.

  4. חגי הגיב:

    לא הבנתי.

    אז המסקנה שלך מהמאמר הזה היא שאם אני עוסק בספורט אז אני בהכרח ימני קיצוני?

    וגם ספורט הוא עוד אחד מהדרכים בהם היתאמרו היהודים בערבים?

    אני ממש לא מבין!

  5. דניאל- אני מסכים לתוכן המאמר הגיב:

    אני בהחלט מקבל את התיזה המרכזית במאמר לפיו התפיסה האנטי-גלותית שאפיינה את הציונות העלתה על נס את הערצת הכוח, הבוטות והאגרסיביות.
    די לראות את החברה הישראלית היום בכל התחומים כדי לראות את תוצאות אותה תפיסה.
    גם התגובות המנוסחות כאן לעיל על המאמר מלמדות על כך
    אפשר לא להסכים, אך ניתן לחלוק על דברי האחר, תוך כיבודו ולא בהתקפות מילוליות פרועות

  6. נח מאננע הגיב:

    ד"ר שורק שלום .,

    יפה שמצאת לנכון להאיר על הערצת הכוחנות אצל מקס נורדאו, אך בכך לא די.נורדאו לא טמן ידו גם מעיסוק בנושאי אמנות ואסתטיקה, ואני מפנה אותך ואת הקוראים לעבודת הדוקטוראט של דנה אריאלי- הורביץ "רומנטיקה מפלדה, (אמנות ופוליטיקה בגרמניה הנאצית), הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1999. שם נאמר בין היתר:

    "..אסטרטגיית הייצוג של העירום באסטתיקה הגרמנית האידאלית עמדה בקוטב הנגדי לניוון,שבא לידי ביטוי בדמותם של יחידים הסןבלים מטירוף או מנטייה קלינית לפשיעה הנובעת ממוצאם הגזעי, כמו גם בדמותן של ישויות קולקטיביות דוגמת ההמון, העיר, החברה המודרנית בכללה, פיק (Pick) מציג את ההתפתחות של רעיון הניוון מן החקירה המדעית והרפואית דרך הפופולריזציה שעבר המושג באמצעות מורל, נורדאו, לומברוזו, ועד להטמעתו בפסידו-מדע הסוציו-ביולוגי הנאצי." ( עמוד 33 ).

    וכדי לא להשאיר עוד ספק קל..:

    "..ממחקרו של מקס נורדאו על הניוון ( פורסם גם באנגלית: ,New York: Appelton 1902
    Max Nodau,degeneration)
    היטלר שואב כנראה חצי עובדה נוספת: ‘לאנשים מסוימים בעין מראה את הדברים אחרת מכפי שהם: כלומר קיימים באמת אנשים הרואים את הדמויות העכשוויות של ימינו כמטומטמים-מוזנחים, אשר חווים באופן עקרוני שדות מרעה בכחול, שמים בירוק, עננים בצהוב-זרחן וכדומה. היטלר משתמש בקביעותיו של נורדאו בספק אירוניה כאשר הוא קובע שאם ה’אמנים’ הללו אכן רואים את הדברים כך, הרי שהם ראוים לרחמים, אולם אם המציאות מתעוותת אצלם מסיבות אחרות והם פוגעים באומה, הרי שמעשיהם נוגעים ל’תחום המשפט הפלילי’ " ( עמוד 65 )
    "..השפעתו של לומברוזו על נורדאו ניכרת בספר הנ"ל ‘אין זה הכרחי, טוען נורדאו, ‘למדוד את גולגלתו של הסופר או לראות את תנוך האוזן של המייר כדי לזהות את העובדה שהוא משתייך למעמד של המנוונים’. כלומר נורדאו ראה עצמו כמי שמטפל בצד הרוחני של אותן תופעןת שלומברוזו הדגיש את ממדיהן הפיזיים…פיק טוען כי ‘נורדאו סבל מאובססיה בכל הקשור ליחסים בין התרבות של סוף המאה ה-19 לבין ההיסטריה’…לטענת נורדאו, את העבודות של היוצרים המנוונים יכול לזהות ‘כל שופט בריא, שאינומרשה לעצמו להיות מושפע מן הערצה של מבקרי האמנות, שהם בעצמם דגנרטים’…הקישור שיצר נורדאו בספרו בין אמנות מודרנית, ניוון ושיגעון השתכלל אצל שולצה-נאומברג ב-1928, כאשר הלה הוסיף לתרכובת זו את היסוד הגזעני.." ( עמודים 127-128 ).

    מיותר להכביר מילים על האמור לעיל….

  7. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לחגי שלום

    איני יודע מאין וכיצד שאבת את המסקנה ההזויה והנלוזה. הספורט משקף ימניות קיצונית? סליחה? האם איננו קצת גולשים? קצת-הרבה-מלאן?!
    כל שביקשתי לומר הוא (פרי מחקרי ומחקרי אחרים), כי הפעילות הגופנית אינה אלא סובלימציה של ההישרדות והאלמנטציה הצבאית-מלחמתית (עיין בספרי – תולדות הספורט והמישחקים, הוצ’ מכללת סמינר הקיבוצים, 1985), וכי ראשי הציונות שאפו לפתחה (בסימן ציוני כמובן) מתוך מניעים ציוניים-לאומיים. ד"ר מאקס נורדאו היה אחד ומיוחד בתחום זה, כאשר קריאתו ליצירת "יהדות השרירים" גלשה מעבר להיבטים הציוניים גרידא, ושאבה את מקור חיותה מהלאומנות הגרמנית של שלהי המאה הי"ט.

    לנח:
    התקשיתי, הגם שהתאמצתי עד כדי הזעה, לרדת לסוף טענותיך. ההצגה האקלקטית שפרשת לא סייעה לי להאיר אופקים סתומים, וחבל.

  8. נתן. הגיב:

    בתחילת דבריו מביע דוקטור שורק קורת רוח (מוצדקת!)מניצחונה הספורטיבי של קבוצת כדוררגל ערבית על קבוצת הכדורגל הגזענית-לאומנית בית"ר ירושליים.

    בהמשך המאמר,מתקיף דוקטור שורק את הציונות על כך שעודדה את תרבות הגוף והספורט.

    האם דוקטור שורק מבין לבד את הסתירה או שהוא רוצה שאני אסביר לו?

    תודה.
    נתן(חובב ריצה למרחקים ארוכים,משחק כדור-רגל כל יום שישי והומניסט).

  9. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לנתן

    חבל שאינך (ואינך לבד לדאבון לבבי) מעיין ברשימתי לאורכה ולעומקה.
    אין בין תמיכתי בבני סכנין והתבוסה שהנחילו הסכנינאים לבית"ר ירושלים לבין הגדרת קבוצה כלשהי כגזענית ו/או לאומנית ולא חלקיק של דבר. אמירות של הנהלת הקבוצה והתבטאויות של "קומץ" האוהדים נוגעות בתחום אחר, כמעט לגמרי, ונדמה שטרחתי לצטט את אמירותיו של פניג’ל בהתאם.
    התנועה הציונית (ובעיקר המדינית, שהרי המעשית דגלה בחיזוק הגוף לצרכי כיבוש העבודה), כאמור, עודדה את הפיתוח הגופני של היהודים, ממניעים לאומיים כלליים, כמקובל באגודות ספורט שפרחו אותן שנים בקיסרות האוסטרו-הונגרית. "עוף מוזר" בהקשר זה היה מקס נורדאו, שהוא מושא רשימתי, שעמדתו הפרו-גופנית נגעה בלאומנות. ויחי ההבדל ה"קטן".

    בברכה – יחיעם (פעיל בחדר כושר, בריצה ומשחק כדורסל)

  10. חגי הגיב:

    לד"ר שורק

    מפסקה האחרונה שלך "מי שאינו מבין כיצד מתחברים משפטים אילו לכוחנות וביריונות..אינו אלה תם, רשע או שאינו יודע לשאול"

    אז אני שואל?
    האם המסקנה מהמאמר שלך ושל חוקרים אחרים אינו שהעיסוק בספורט והרצון להידמות לאגודות הספורט המזרח אירופאיות, בכדי "ליצור" יהודי חדש היא זו שהובילה את המפעל הציוני על דרך האלימות וההיתנגשות הבלתי נמנעת עם הערבים?

    כלומר, אילו לא הוקמו אגודות ספורט ולא היה עיסוק בספורט התנועה הציונית היתה הופכת ל"נופת צופים" ואז הערבים היו מחבקים אותנו ומאפשרים לעם היהודי המתחדש לבוא בהמוניו לארץ ישראל ולהקים בו את ביתו הלאומי??

    אני טועה?

    בברכה – חגי (פעיל בחדר כושר, ושחקן כדורגל וכדורסל חובב)

  11. יוסף הזקן- פעם שנייה הגיב:

    שואל את הד"ר ההיסטוריון מי בעיניו הוא יהודי חיובי ומקובל עליו.היות ואתמול, בשעה כזו בערך, הגשתי שאילתה עם אותה שאלה ולא נעניתי בכלל, ואני מאוד רוצה לדעת את דעתו של הד"ר בנדון, אין לי ברירה אלא להציג את השאלה פעם שנייה.
    אנא בטובך, ד"ר היסטוריון נכבד, תסביר את דעתך בנדון.

  12. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לחגי שלום

    מעבר לציניות המשתלחת/זולגת משהו מהערתך, אגיב בקצרה:

    ראשית – דווקא הפעילות הגופנית אמורה לצנן אגרסיות ולמתן תגובות אלימות, וזאת בהנחה בסיסית, כי הצדדים היריבים שומרים, תרתי-משמע, על כללי המישחק וחוקיו. הבעיה, כפי שהצגתי ברשימתי, נרקמת ונטווית בקרב אותם גורמים בעלי נגישות כזו או אחרת למישחק, כגון הקהל, ובפרט "הקומץ", וכן מנהלים ומנג’רים למיניהם. בקרב גופים אלה תמצא השתלחויות המעודדות התפרצות של אגרסיביות. אלה גם המגדירים עצמם כספורטאים-בדם, אך כל ספורטאיותם מכורבלת בצפיה במישחקים ובהתעניינות גוברת בדירוג הטבלאי של הקבוצות, והילכך עשוי הספורט לקדם סובלימציה אגרסיבית מכאן ולמנף השתוללות יצרים מכאן.

    שנית – אין שום קשר, הגם שאתה מתפתל בתגובתך, בין פעילות ספורטיבית כמנוף ליצירת "היהודי החדש", לבין אלימות כלפי ערבים, והייתי אומר אפילו נהפוך-הוא, שהרי נמצאנו למדים על אודות מיפגשים ספורטיביים מעניינים בין יהודים לערבים כבר מראשית המאה החולפת. עם זאת, ועל כך לא התייחסתי כלל ברשימתי, מרגע הקמת המדינה, ומשעה שהפעילות הספורטיבית התמסדה והתממלכה, אנו עדים (ואיפה לא) לקיפוח משווע של הפעילות הספורטיבית בקרב האוכלוסיחה הערבית-הישראלית (הפלשתינאית), והנה, למרות שהסכנינאים, בבחינת סינדרלה, זכו בגביע המדינה, וביקשו לייצגה בכבוד בחו"ל, נחבטה שוב ושוב בבטנם מהלומת האדישות המכוונת של הקהל הישראלי. שונה היה המצב לו את הגביע היתה קוטפת קבוצה של "עם הסגולה".

  13. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ליוסף הזקן, שלומות

    אתה מנסה לגרור אותי לסביבה יקושה וטובענית, שהרי אין זה כלל רלוונטי מהי דעתי לגבי הזיהוי היהודי.
    אענה לך, ולא ממעמקי תשובת הבטן, בתמצית – כאתאיסט חרד, הנני מסתייג מן התיוג הדתי, היינו: לאיזו דת פלוני שייך, שהרי מאחורי שאלה "תמימה" זו מסתתר המוקש הגזעני, המבקש לאפיין דת פלונית-אלמונית כאמונה עדיפה, מבוכרת, עליונה, ולא אהיה שותף למינוף גזעני.
    מכאן שאיני יכול ומסוגל לתייג לך: מיהו יהודי טוב ומיהו יהודי רע? אוכל להמליץ בפניך להזניח את התווית הדתית/אמונתית/פולחנית/פטישיסטית ולהתמקד בשיוך האנושי, היינו: איזה מין בן-אדם הוא זה, ומתוך כך ייקל עליך להבין את תפישת עולמי.

  14. ליחיעם הגיב:

    לא יכולת לנסח טוב יותר את התגובה ליוסף. מלים כדורבנות. אמיר

  15. חגי הגיב:

    לד"ר שורק

    אני משתמש במעט ציניות כדי להראות את האבסורד שבמאמר הזה וכדי לראות כיצד מכבסת המילים יכולה לתאר כל מצב.

    אני מחשיב את עצמי כאדם עם ראש פתוח ודי הרבה השכלה, ועדיין לא הבנתי מה אתה רוצה לומר במאמר הזה.

  16. חיים ברעם הגיב:

    לד"ר יחיעם שורק,
    אהבתי מאוד את המאמר וגם את הוויכוח שהתעורר בעקבותיו, ואהבתי עוד יותר את היום הגדול שבו ניצחה סכנין את בית"ר 4-1. הגישה שלך נכונה, המאמר מנומק היטב, תענוג.

  17. יוסף הזקן הגיב:

    לד"ר היסטוריון שורק. כלל וכלל אינני משייך את האנשים הסימפטיים לי לאמונה, למוצא, או לגזע. אלה תכונות לא רלוונטיים במיוחד בשבילי, בבואי להעריך בן אדם. ואת זה למרתי במקומות ובתנאים בהם לא היית וגם לא תהיה.

    אלא עם כן יתרחש עוד פעם ה"נס" הנוראי ויצליחו שוב החולמניוקים העקרים "למען האנושות, למען חופש לכול, למען שוויון לכולם, בלי הבדל גזע ודת…" להחזיר את אותה האנושות לקטקליזמת מהפכת אוקטובר.

    וגם אין לי כל עניין בגזענות, ושאלתי לא קשורה אליה בכלל. איך הגעת לזה?

    ברשימתך אתה מביא לנו נורדאו מאוד דומה לאדולף שפיס והוגו רוטשטיין. נורדאו "לאומי-לאומני", נורדאו שסולד מיודן-יונגה ומזאו-יודן, נורדאו שאוהב יונגה-יודן, שריריים, בריאים בנפשם, גאים במוצאם {או,לכל הפחות- לא מואסים בה}, שיודעים להרביץ ולהחזיר כהוגן…מי לא אהב באותן שנים יהודים כאלה?
    מי לא אוהב היום יהודים צעירים כאלה?

    99,99% מהאנשים הנורמליים אוהבים נוער כזה ולא חשוב הלאום, המוצא, או הגזע שלו.

    מהרשימה שלך אפשר להבין שאתה שולל תכונות אלו בנוער היהודי דווקא, ואיכשהו קושר אותן עם המצב הזוועתי בו אנו נמצאים כעת. לכן זה רק טבעי לשאול אותך כהיסטוריון, שראייתו חובקת עולמות, עמים שונים ושנים רבות:

    מהוא האטלון שלך לנוער יהודי-ישראלי בימנו אנו? איך היית רוצה שהוא יהיה? שהוא ייראה?

    זאת בעצם השאלה שלי. ושום כוונה לגרור אותך "לסביבה נוקשה וטובענית" אין לי ולא הייתה לי. אנא בטובך ענה לעניין השאלה שלי והסבר את השקפתך. אותי זה מעניין מאוד.

  18. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ליוסף הזקן שלומות

    ראשית – ממש התענגתי על הנתון: 99.9% מהאנשים הנורמלים מעריצים אלימות בקרב הנוער. אשמח להיות מיודע באשר לנתוני המחקר המחקר שלך, ואגב, המעדת עצמך, כאשר טענת שמדובר על אנשים נורמלים. קביעת ההדפסה הנורמטיבית-נורמלית מעידה, לצערי, על זוית ראייתו של המתבונן. נחש מי?! ואגב דאגב, 100% מעריצי הכוח פרושים על פני הגבעות בשטחים הכבושים. נוער הגבעות ושכמותם מה-זה-אוהבים להשתמש בכוח ולעיתים בחסות עצימת עין, אוזן ופה, של (נחש מי?!).

    שנית – מודה ולא עוזב! אני מאלה המוזרים-התמהונים שמסתייג/מתעב לאתר תכונות כאלה בקרב הנוער, כל נוער.

    שלישית – כיצד ייראה הנוער-היהודי-ישראלי?! עדיף שיתנחנח ויתיירם מאשר שיתכרבל בפולחן המולך והשטן (בהסמלה כמובן). הט אוזן ועין למקרא שירו של נתן אלתרמן, שפורסם ב"טור השביעי", עיתון "דבר", 19.11.48, בזיקה לאירוע שגרתי, "פסטורלי":
    חצה עלי ג’יפ את העיר הכבושה,
    נער עז וחמוש … נער-כפיר.
    וברחוב המדבר
    איש זקן ואשה,
    נלחצו מפניו אל הקיר.

    והנער חייך בשיניים-חלב,
    "אנסה המקלע" .. ונסה.
    רק הליט הזקן את פניו בידיו …
    ודמו את הכותל כסה.

    זה צילום מקרבות-החירות יקירים.
    יש עזים עוד יותר, אין זה סוד.
    מלחמתנו תובעת ביטוי ושירים …
    טוב, יושר לה, אם-כן, גם על זאת!

  19. אליהו הגיב:

    גם במאמר וגם בתגובותיו של ד"ר שורק ניכרת נימה קלה של… איך לאמר? דמגוגיה קלה עד בינונית.
    מה עושה שורק? לוקח תופעה אנושית ידועה וגלובאלית שאותה פרט לכדי הסעיפים המובאים בפיסקה הראשונה, ומראה איך "לקו" בה נורדאו והרצל מחד, והוגי הלאומנות הגרמנית מאידך.
    וכך מלהטט הכותב בנפתולי הדמגוגיה ושם את נורדאו והרצל תחת קורת גג אחת עם כל מיני "יוהאן גוטס-מוטס-ים" והנה שוב יש כאן נסיון לקבע את המשוואה הנלוזה: ציונות=נאציזם.

    כדי להראות את האבסורד שנכתב כאן לנגד עינינו אשאל מספר שאלות:
    1. האם אדם שהוא גם מנהיג צריך באמת להיות תחת השפעה לאומנית או עם שאיפות לאומניות כדי לרצות שבני עמם יהיו בעלי כח להתגונן?
    2. לנוכח ההיסטוריה העקובה מדם שעברה על היהודים באירופה, האם לא היו עוזרים לנו כמה מקס נורדואים לפני אלפיים שנה?
    3. האם "גם אנחנו יודעים ללכת מכות" הוא עקרון נואל ומסוכן, או כלי עזר בעולם בו החלש נכשב, נדרס ומושמד?

  20. יוסף הזקן הגיב:

    לד"ר שורק. שלומות! –תרשה לי להשתמש בהמצאה שלך, מילה שנושאת בחיקה הרבה שלומים.

    לא ענית בכלל על שאלתי וגם הכנסת לי מילים בפה: האם אני אמרתי ש99.99% אנשים נורמליים "מעריצים אלימות בקרב הנוער"?.לא היה ולא נברא. האם על אלימות מדובר?

    היות ולא ענית לעניין אני אעשה את זה.

    …אני עדיין זוכר את הגאווה שמילאה את ליבותיהם של כווולם כשמכבי העירונית שלנו העיזה וניצחה את יובנטוס המחוזית הנוראית, או כשפשטה השמועה שטרזן המקורי בסרט-זוכרים את קריאתו המרגשת הפראית, לה נענו בהכנעה ובהתפעמות הווילדע חיית?- הוא לא אחר אלא אלוף תחרויות ספורט בשחייה -הספורטאי הצעיר היהודי ג’וני ווייסמילר. איזה שמחה אחזה בכולם, רק על זה דיברו ברחוב היהודי, או כשהתהלכה שמועה מפה לאוזן שהגיבור המצטיין במלחמת האזרחים בספרד מול הפשיסטים הוא הגנרל הסובייטי שטרן, יהודי במוצאו, וכו.

    ובזמן המלחמה הרבה נחת וקורת רוח הייתה ליהודים מגיבורי הצבא האדום במלחמת הגבורה האיומה בנאצים.

    …הידיעה בעיתונות וברדיו ללא הפסקה, שהטייס צלליחין במבואות מוסקווה הצליח בקרב אווירי לגבור ולהפיל את האסס הגרמני שטאובר- אימת הטייסים הסובייטיים, יום-יום היה מפיל 5-7 מהם- הייתה תרופת בלזם לליבותיהם הדואבים של המון יהודים ולא רק. סרן צלליחין ראה שאין לו סיכויים לגבור על הגרמני, המהירות וכוח האש פחותים בהרבה, אז הוא תימרן וכיוון את מטוסו ישר אל תוך המסרשמידט הגרמני והתרסק יחד איתו. הוא זכה לתואר "גיבור ברית המועצות" לאחר המוות. והיהודים התהלכו בראש מורם הרבה זמן. הסופר ארנבורג הקדיש לו מאמר מרגש…

    אני מדבר על יהודים גיבורי קרבות, על ממציאים, על מלומדים ואקדמאים, על סופרים ועיתונאים, על דוקטורים ופרופסורים בעלי שם, בהם היהודים משופעים מעל ומעבר, על הרתך מישקה גולדברג, שתוך סיכון חייו, תיקן במיומנות סדק במיכל גז ענק, שהיה תחת לחץ עצום ואיים בהרס הסביבה..,על יהודים כאלה אני מדבר ולא על סתם ביריונים אלימים חסרי בינה, אליהם אתה מדבר.

    אתה כהיסטוריון-אתה מזכיר את זה בכל הזדמנות- חייב היית לתת לנורדאו את הזכות להביא את דעתו הרחבה על הנוער היהודי "בעל השרירים" עליו הוא חולם ומשתוקק, ולא להמציא רמזים על שורשים נאציים בציונות שלא היו ולא נבדאו.

    האם שאיפה להישגים ספורטיביים שהם מבוססים תמיד רק על כוח! רק על כוח! הם פסולים מפני שיוהאן גוטס-מוטס גם כן שאף אליהם?

    הרי לא קיימים הישגים ספורטיביים כוחניים שמבוססים רק על רוח..,רק על עידון. אם אני טועה שיתקן אותי הד"ר שורק. בתודה מראש.

  21. חיים ברעם הגיב:

    ליוסף הזקן,
    אני לא מזדהה במיוחד עם שום טיעון שלך, אבל לא כופר בזכותך להעלות טיעונים כאלה. עם זאת, צריך להקפיד בעובדות, שנכתבו בביטחון עצמי מופרז. מכבי "שלך" מעולם לא ניצחה את יובנטוס. במשחק הראשון בטורינו ניצחו האיטלקים 1-0. אם אתה סומך על כך שלאנשי שמאל אין מושג בכדורגל, אז טעית בגדול.

  22. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ליוסף הזקן

    אתה מתעקש בכל מרצך ומאודך לגרור אותי למחוזות כאלה, לא רלוונטיים לרשימתי, מהותית ואף טכנית. לכאורה, אינך מותיר לי אופציה אלא להתכדר ולירות, מה שאין בכוונתי לעשות, כגון לציין את הרשימה הכל-כך ארוכה של יהודים, שהיו מסבים קורת רוח ללוציפר או לקאלי ההודית, ואו-אז הייתי נקלע להבכתך מחד ולמעידה גזענית מאידך, שהרי אין כל קשר בין דתו של הפרט ו/או מוצאו (מה-לעשות?) לבין תכונותיו, מאפייניו ומפעליו/מחדליו. מבקש אתה לדבוק בתיאוריה חשוכה ואפלולית שיבושם לך.
    מסקנותי לגבי נורדאו (ואין בהן כדי לפסול את תרומתו למינוף הציונות ההרצליאנית, ואף לסדוק בה), מושתתות על אמירותיו, הגיגיו והביוגרפיה האישית שלו. אינך מעוניין להתבלבל בגין העובדות?! מבחינתי – סאחטיין עליך!

  23. הערה הגיב:

    גם אם תכתוש את הגזען (האויל) במכתש לא תסור גזענותו (כסילותו) ממנו. יוסף הזקן לא מסוגל לתפוס שיש מי שחושב שאין מותר היהודי והוא ככל האדם.

  24. נתן. הגיב:

    ליוסף הזקן.

    צר לי לאכז אותך.

    ג’וני וייסמילר הוא נוצרי קתולי.

    בשנות ה30 של המאה הקודמת אמנם הופצה בארץ שמועה כי ג’וני וייסמילר הוא יהודי, את הסיבות לשמועה זו ניתן למצוא בספרו של עמוס עוז "באור התכלת העזה :" "ההורים שלנו היו גאים מאוד על כך שג’וני וייסמילר – טרזן המקורי – הוא יהודי. הדבר הזה השתלב אצלם עם הכיסופים לתחיית יהדות השרירים המכבים שיקומו לתחייה"

    הצורך לבנות מיתוס של יהודי חדש גיבור ואמיץ
    היא שהביאה לשמועה זו,אבל בגילך הייתי ממליץ להתחיל להתנזר ממיתוסים.

  25. חיים ברעם הגיב:

    ליוסף הזקן,
    מה לעשות, אבל אפילו ג’ורג’ כהן, המגן הימני של נבחרת אנגליה שזכתה בגביע העולמי בשנת 1966, שהשתתף בכל המשחקים בטורניר, היה נוצרי, ואפילו מבקר קבוע בכנסיה האנגליקנית בפולהאם.
    אז עזוב אותך משטויות.
    בשנת 1957 היתה תאונת דרכים מחרידה במרכז אמריקה. בכותרת הראשית בג’ואיש כרוניקל נאמר "יהודי נהרג בוונצואלה", אבל הם ידעו להוסיף בכותרת המישנה, "כן נהרגו 455 אנשים נוספים". בינתיים הם נגמלו מכותרות כאלה. די!

  26. יוסף הזקן הגיב:

    לחיים ברעם ולנתן- שלומות! איזה מילה.

    אני באמת מאוכזב. אבל רק לרגע קט. אני יכול להביא אלף ואחד שמות של יהודים-לא נוצרים- שהצטיינו בכל תחומי החיים. אבל אני לא אעשה את זה מפני שאם חיים ברעם אומר די! אז די.

    מה שנוגע למיתוסים עליהם דיבר נתן- תשובתי: אתם מצאתם שני מיתוסים, נניח מאתיים מיתוסים, אני מציע לכם להיכנס לסיפריית האוניברסיטה ולהוציא את 12 {שתייםעשרה}הכרכים של ‘אנציקלופדיה יודאיקה’, שם תמצאו את שמותיהם של עשרות אלפי יהודים-לא נוצרים-לא מיתוסים, שלא "הסבו קורת רוח ללוציפר או לקאלי ההודית"- כהברקתו הדבילית של הד"ר שוירק- שהביאו תועלת ומזור לאנושות, ואם לא תתמלאו השתוממות וגאווה על היותכם שייכים לעם הזה, אם תישארו אדישים- אזי אני אודה בפומבי, מעל האתר הזה- שאני חמור זקן ללא תקנה.

    מה שאני רוצה לשאול אותכם- משתתפים מעולים בעלי קליבר רציני באתר המעולה והמסובב הזה-הוא:
    למה אסור ליהודי להתגאות בבני עמו שהצטיינו ותרמו בתחומי החיים השונים?
    למה תכף ומייד מכריזים עליו שהוא גזען ומטילים עליו חרם?
    למה כל זב חוטם הרואה עצמו שמאלני שמאלי, מין צ’ה גברה כזה, מתחיל את הקוקרקו שלו מעל הגדר בהכפשת לאומיותו, דתו, ועמו? וזאת כהוכחה לבעלי הכרבולים על מעמדו הרם והמורם מעל שאר העמך הנבער מדעת- הגזענים הנחותים?

    מר ברעם- אתה כעיתונאי מפלג, בעל וותק ארוך ורציני, הכתבות שלך באתר הזה הם {לא תמיד} שם דבר, איך אתה מסכים עם השוואתו של נורדאו לאידאולוגים של הכוחנות הנאצית ונותן לד"ר טפיחה על השכם על בשורתו הגאונית, העיקר שתהיה אנטיציונית. אני לא מבין את זה. האם הכניסה לאתר המשובח הזה חייבת להיעשות על גבי סלידה ושנאת היהודים? אודה לך אם תועיל לענות לי וגם אודה לך אם תעיר למערכת על שצינזרו אתמול את תשובתי על ה"הערה" הנבזית, העושה אותי גזען. איך לא -משבח את היהודים- גזען, אויל, כסיל…

  27. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ליוסף הזקן

    אינני יודע מדוע אני מטריח עצמי, מדי פעם, להתייחס להערותיך, הגם שהן בוטות, משתלחות, בלתי ענייניות ובעיקר מסלפות את טיעוני. עם זאת, ולאחר מדיטציה אינהרנטית-אימננטית, הרשה לי להזליף הערה-הארה בנידון.
    איני יודע מאין שאבת את החוט המקשר בין נורדאו לנאציזם? עמדתו של נורדאו בעניין התחיה הגופנית של עם ישראל מחוברת ברמ"ח אבריה ובשס"ה גידיה להתעוררות הלאומית/לאומנית/גופנית שהתחוללה באירופה בשלהי המאה ה-19, הרבה-הרבה לפני צמיחת הנאציזם-פאשיזם. ציינתי ברשימתי כי הדמות ממנה שאב נורדאו את התפישה הגופנית-לאומית היה פרידריך לודוויג יאהן, אבי ההתעמלות הגרמנית בסימנה הלאומי. מפתחי תורתו של יאהן וממשיכי דרכו כמו שפיס, לשם משל, יהוו תשתית אידיאולוגית-לאומנית, ימנית-קיצונית, לאותו מבנה גזעני שיתפתח בגרמניה לקראת ראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. למתוח קו בין נורדאו לגזענות הנאצית, זה בערך כמו לחבר בין משנת הרב קוק לנפשעותיו של יגאל עמיר וכנופייתו האתנוצנטרית, ועוד ריככתי את הדוגמה. ואידך זיל גמור!

  28. יוחי בן זכאי הגיב:

    ד"ר שורק שלום,

    ברצוני להפנות את תשומת ליבך למאמר מעולה המופיע למיטב ידיעתי גם באינרנט:

    Todd Samuel Persner, Clear Heads, solid

    Stomachs, and Hard Muscles : Max Nordau and the Aesthetics of Jewish Regeneration, Modernism/Modernity, Vol. 10, Number 2, pp. 269-296, 2003,

    בקריאת המאמר קשה שלא לראות שבמידה ולא היינו יודעים שמדובר בנורדאו (שבקפה שעל שמו אנו שותים וברחובות שעל שמו אנו מהלכים) היינו מגדירים את כתיבתו כ"פרוטו נאצית". מכאן אני סבור דווקא שעלינו להגדיר מחדש את הנאציזם – כיוון שבהגדרה המקובלת כיום, אנחנו – כלומר המוטציות הלא ברורות שייצרה הציונות – באנו מהפרוטו-נאציזם ולא מהלאומיות או הלאומנות של סוף המאה התשע עשרה. די שתדמיין לרגע קט את התשובה לשאלה האם היו מוכנים רוב הישראלים להשמיד את העם הפלסטיני (ואת הערבים בכלל), אם אף אחד לא היה יודע שזה הם.

    יום טוב,

    יוחי.

  29. צופית הגיב:

    חבל שיש מי שמפרשים כל גילוי של התעוררות גופנית באומץ וגבורה כביטוי שלילי של כוחניות ואכזריות, נדמה שיש אנשים שקשה להם לראות את העם בישראל מלא חיים, לא מובן לי פשר הדבר, בכל מדינה נורמלית ההתפתחות הפיזית היא דבר טיבעי ורצוי , אני לא מבינה למה אנחנו אמורים להשאר מדולדלי חיים וכח – יש ביניכם קוי דמיון לחרדים שמתנגדים לכל הבט של פיתוח הכושר הגופני ולכל הבט של חיזוק כוחו הכללי של עמנו, אני תוהה האם זה נובע משנאה עצמית מודעת או שלא מודעת, וחבל.

  30. ששון הגיב:

    ספורט אלים זה דבר רע,במקום להיטפל למעשנים ה"חולים",תיטפלו לאוהדי הכדורגל הבבונים ו"הבריאים" שרצים כמו חזירים במגרשים.

  31. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ששון, נאה דרשת, אך מדוע להעליב את החיות – שאנו השותפים שלהן על פני הגלובוס?!

  32. דליה מרקס הגיב:

    שלום רב,
    האם תסכים לשלוח לי את המאמרים שלך שעליהם דיברת למייל?
    אני כותבת עכשיו מאמר קצר בנושא ואשמח לצטט אותך.
    בתודה

  33. אורי מילשטיין הגיב:

    "הכול במידה" (אריסטו, בגרסה אחרת בספר משלי). בלא שרירים אין חיים; עם שרירים אקטיביים מדי אין חיים – לאחר. נורדאו סבר שליהודים אין די שרירים ולכן הם נרדפים בגולה. כדי למנוע השמדה (שואה) יש להגדיל את שיעור השרירים. עצתו לא התקבלה והתרחשה שואה ואידך זיל גמור.

הגיבו לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים