הראיון שנתן יועצו של ראש הממשלה עו"ד דב וייסגלס לעיתון "הארץ" ובו הודה כי הושג הסכם בין ישראל לארה"ב לפיו תמורת הנסיגה הישראלית מעזה יוקפא התהליך המדיני לשנים רבות, עד "שהערבים יהפכו לפינלנדים" כדבריו, פירושו המעשי הוא הקפאת המצב הקיים לזמן בלתי מוגבל ("בשם מרשו", 8/10). לא הופתעתי מעצם הדברים. ניתוח מהלכיו הפוליטיים של שרון לא השאיר מקום לספק כי נסיגה חד צדדית ללא מו"מ עם הנציגות הפלסטינית הלאומית, תואמת את המנטרה איתה הוא מופיע מזה שנים כי "אין פרטנר". שרון יכול לזקוף לזכותו הישג לא מבוטל בתחום זה, כי הוא הצליח להחדיר את רעיון "האין פרטנר" לא רק לחלק ניכר מדעת הקהל הישראלית אלא גם במישור הבינלאומי הוא היכה שורשים, ארה"ב אימצה אותו וגם באירופה יש לא מעט מנהיגים ששותפים לו.
הנסיגה החד צדדית לא תפסיק את הכיבוש של עזה. הכיבוש יימשך באמצעות מצור צבאי ישראלי בים, ביבשה ובאוויר. עזה תמשיך להיות בית סוהר אחד גדול, שהתסיסה בו תמשיך לבעבע. שרון מקווה כי הגרילה הפלסטינית תמשיך לשלוח קסאמים לישראל, וזו תהיה עבורו לא רק הצדקה לכניסות חוזרות ונשנות לעזה במסגרת מסעות עונשין של הרג והרס, אלא הוא יוכל להעמיד פני צדקן כלפי העולם ולומר "אתם רואים? נסוגותי, אין כיבוש והפלסטינים ממשיכים בטרור". כך יוכל להעמיק את הכיבוש בגדה ולהמשיך בהתפשטות ההתנחלויות.
מה שהפתיע בראיון של וייסגלס היה עצם ההודאה במטרות המעשיות של הנסיגה. הוא לא הצטעצע מאחורי ניסוחים דיפלומטיים אלא אמר בגלוי את הדברים, בניגוד לנוהג המקובל לפיו שלטון מנסה להסוות את מהלכיו הנבזיים בהצהרות מתקתקות הערבות לאוזן. וייסגלס, אם להשתמש בדוגמה המוכרת, השתין לבריכה מהמקפצה לעין כל, במקום לעשות זאת בתוך המים מבלי שאיש יבחין בכך.
הדבר מוכיח לא רק את יהירות השלטון הישראלי, אלא גם מעיד על ביטחון מוחלט שהתמיכה מארה"ב היא נתון ברמה של "בטון יצוק".
יחד עם זאת, יש לפחות יתרון אחד לגילוי המוקדם של וייסגלס. הוא מאפשר לכוחות השלום בישראל, בפלסטין ובעולם להתארגן על מנת לשבש את תוכניות שרון. לנסות ולכפות את השלום.
מה צריכה להיות עמדתו של פעיל שלום ישראלי בנושא הנסיגה מעזה, וזאת בהנחה כי יש בה ממש ושרון לא זורה חול בעיני הבריות? לדעתי כל פינוי של התנחלויות הוא דבר מבורך גם אם הוא נעשה במסגרת מדיניות שיש לי עליה ביקורת נוקבת. הפינוי הזה, אם ימומש, יצור תקדים שקשה מאוד יהיה להתעלם ממנו בכל פתרון עתידי של הסכסוך הישראלי פלסטיני. ויש עוד היבט שאל נקל בו ראש. נסיגה זו, בוודאי תוביל להקלה בסבלם של השכנים הפלסטינים.
בינתיים נמשכת פלישת צבא הכיבוש הישראלי למחנה הפליטים ג’בליה. כבר קרוב לשבועיים נמשך מסע ההרג וההרס, ולא מסתמן לחץ בינלאומי תקיף להפסקתו. עוד עדות למעמדה האיתן של ישראל כל עוד היא נהנית מהתמיכה המסיבית של ארה"ב.
עד כתיבת שורות אלו נהרגו יותר מ-100 בני אדם, מהם יותר מ-30 ילדים ומאות רבות של פצועים. שרון יכול להוסיף לשרשרת פשעי המלחמה שלו גם את השם ג’בליה. אני מקווה שכל מי שלקח חלק בפשע הזה, יועמד לדין. יש להעביר לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג את שמות כל אלה שיד להם בפשע.
הגרילה הפלסטינית שוב הוכיחה את אזלת ידה אל מול צבא הפלישה הישראלי בג’בליה. אמנם כמה מאנשי הגרילה ערכו מסיבות עיתונאים עם הצהרות מתגרות כי יגיעו עם הטילים לאשקלון, אולם עם מסיבות עיתונאים לא נלחמים בצבא הפלישה. עד כתיבת שורות אלו לא נהרג ולו חייל ישראלי אחד מצבא הפלישה. שוב הוכח כי הגרילה הפלסטינית לא יכולה לגרום לצבא הפלישה הישראלי את האבידות שיביאו ישראלים רבים לחשבון נפש, אם המחיר כדאי.
במלחמת יום כיפור, באוקטובר 1973, גרמו חוליות קטנות של צבא מצרים, שמנו לעתים לא יותר משניים שלושה אנשים, אבידות קשות לטנקים ישראלים ולצוותיהם באמצעות טילי כתף פשוטים.
אני שואל את עצמי, מה הבריחו במשך השנים במנהרות שנחפרו בין רצועת עזה למצרים? באין טילי כתף פשוטים כאלה, ובאין טילים שיפגעו במסוקים, ולאור היכולת המאוד צנועה של נושאי הנשק הקל לפגוע בחיילים ישראלים, ראוי כי במחנה הפלסטיני יחשבו מחדש, אחרי 37 שנות כיבוש, אם המאבק המזוין הוא הדרך הנכונה להיאבק בכיבוש.
יש ויכוח בתוך מחנה השלום בישראל אם רשאי ישראלי לומר לפלסטינים כיצד עליהם להיאבק בכיבוש. אני שייך לאלה הסבורים כי כפי שמותר לפלסטינים לומר למחנה השלום הישראלי מה הם הציפיות שלהם ממנו, מותר גם לי, כישראלי שנאבק בכיבוש הישראלי, לומר לפלסטינים מה דעתי על שיטות המאבק שלהם, מה עוד ואני או מי מבני משפחתי או מחבריי עלולים להיות הקורבנות. הפלסטינים, ברצותם יקבלו וברצותם ידחו את עמדתי.
הנה השאלה: האם לא הגיע הזמן להמיר את המאבק המזוין במאבק לא אלים בנוסח המהטמה גנדי ההודי או הכומר מרטין לותר קינג האמריקאי? אני סבור כי מצעד לא אלים של 100 אלף אזרחים לא חמושים שפניהם גלויים, לעבר התנחלות שכנה במגמה להטיל עליה מצור אנושי בלי ירייה אחת, תחת הסיסמא "החזירו לנו את אדמתנו, חיזרו לישראל" הוא יותר יעיל מנושאי קלצ’ניקובים. בהחלט יתכן שצבא הכיבוש הישראלי ינסה לבצע טבח באזרחים אלה, את זה הוא עושה גם היום, אולם משעה שהטבח נעשה במפגינים לא חמושים הכוללים נשים וילדים, הדבר יגלגל מחאה בישראל ובעולם שאי אפשר יהיה להתעלם ממנה.
דוגמה נוספת. אם צבא הכיבוש הישראלי יכריז על עוצר בעיר או בכפר, וכל התושבים יפרו את ההוראה ויצאו מבתיהם בהפגנה המונית, והדבר יישנה שוב ושוב, צבא הכיבוש הישראלי ייקלע למבוי סתום.
מה שהפלסטינים זקוקים לו, הוא שההנהגה הלאומית תאמץ אסטרטגיה של מאבק לא אלים שיהיה רציף, והוא ישיג תוצאות מרשימות. במקום פולחן השאהידיות, שהוא פולחן מוות, יש לאמץ את פולחן החיים.
לא להניח לנושא הגרעיני
לפני כמה חודשים שוחרר אסיר המצפון מרדכי ואנונו מהכלא הישראלי לאחר תקופת מאסר של 18 שנים. ואנונו, שעבד בכור הגרעיני בדימונה, גילה ב-1986 לעיתון הלונדוני "סנדיי טיימס" על המתרחש בתוככי הכור. לראשונה קיבל העולם תמונה ממקור ראשון על כך שישראל מייצרת נשק אטומי. כבר אז, ב-1986, העריכו מדענים לאור גילויי ואנונו, כי לישראל בין 100 ל-200 פצצות. היום המספר המוערך הוא בין 300 ל-400 פצצות.
ואנונו סבר בצדק כי אחד מעקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים ביותר הוא זכות הציבור לדעת. במסגרת זו, זכותו לדעת מה מתרחש מאחורי חומות הכור בדימונה. בסופו של דבר חיי כל אחד מאיתנו תלויים בכך. מאחר שישראל שיקרה לאזרחיה ולעולם, וממשיכה בכך גם היום, כי היא אינה מייצרת נשק אטומי, החליט ואנונו כי מחובתו להביא את האמת לעולם דרך העיתונות החופשית. הפרסום בישראל לא היה אפשרי בגלל הצנזורה, לכן בחר ואנונו בעיתון אנגלי מכובד החופשי מאזיקי הצנזורה הצבאית בישראל.
מדינת ישראל נהגה עימו כמו חבורת מאפיה טרוריסטית, ובאמצעות סוכני המוסד חטפה אותו מאירופה. הוא הובא לארץ ובמשפט סגור ומבוים הורשע בריגול ובבגידה ונידון ל-18 שנות מאסר, מהן ישב יותר מ-11 שנים בבידוד מוחלט.
מדינת ישראל ניסתה לערער את שפיותו של ואנונו, אולם האיש הזה הוכיח כוח רצון והישרדות מדהימים, ויצא לאחר 18 שנים מהכלא כשהוא שלם עם מעשהו, עומד מאחוריו, וממשיך במאבקו למען עולם חופשי מנשק גרעיני.
עם חטיפתו קם בישראל "הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי" שהיה לי הכבוד להיות אחד ממייסדיו. ואנונו זכה להוקרה ברחבי העולם, וקיבל פרסי שלום רבים, לפני ימים ספורים הוענק לו פרס ג’ון לנון ויוקו אונו לשלום ולאמת. מזה שנים הוא מועמד לפרס נובל לשלום.
עם שחרורו מהכלא הטילה עליו ממשלת ישראל הגבלות המנוגדות לכל עקרונות הדמוקרטיה, כמו איסור יציאה מישראל ואיסור להתראיין לעיתונות העולם.
הניסיון הישראלי להשתיק את ואנונו נכשל לפי שעה. הדבר מחייב כל אחד מאיתנו המתנגדים לנשק השמדה המוני, להמשיך ולהיאבק ולא לשתוק. אחת התופעות שאני מתקשה להסבירן, היא הזנחת הנושא הגרעיני על ידי הפלסטינים בעימות עם ישראל.
ישראל היא מעצמה גרעינית בעלת מאות פצצות אטום. ישראל היא זו שהחלה את מרוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון. לא איראן ולא עיראק. הכור הגרעיני בדימונה מהווה סכנה צבאית ואקולוגית לכל האזור.
בעולם מרבים לדבר על הסכנה האיראנית לאור בניית הכור הגרעיני בבושאר, אולם מתעלמים מהעובדה שבניגוד לאיראן שהיא על פי הפרסומים רק בדרך להיות בעל פצצת אטום, ישראל היא כבר מעצמת גרעין בסדר גודל של צרפת, אנגליה וסין. לא רק נשק אטומי יש לישראל, גם בתחום יצור נשק כימי וביולוגי ישראל היא אחת הארצות המובילות בעולם. המכון הביולוגי בנס ציונה הוא מרכז בעל מוניטין בתחום יצור נשק ביולוגי.
נשק אטומי בידי שרון וחבריו השרים המתנחלים מהימין הקיצוני, הוא סכנה לכולנו, ראש וראשון לישראלים ולפלסטינים.
אם חס ושלום תפעיל ישראל את נשקה הגרעיני, או אם יתרחש אסון אקולוגי בדימונה, יהפך האזור לשממה רדיואקטיבית, ולא יישארו פלסטינים וישראלים לפליטה.
המטרה צריכה להיות יצירת מזרח תיכון חופשי מנשק השמדה המוני. אני תומך בכל ליבי בפיקוח הדוק על איראן ועיראק לבל תפתחנה נשק אטומי, ביולוגי וכימי, אולם בה בעת רוצה כי אותו פיקוח יכלול גם את ישראל. ישראל לא תוכל לשמור לעד על מונופול גרעיני. מאות הפצצות האטומיות והטילים הגרעיניים שבידי ישראל (המוסתרים בהרי ירושלים ובגליל) מעודדים מרוץ חימוש אטומי במזרח התיכון.
אם הפלסטינים חפצי חיים, ראוי שכל נציגיהם בעולם, בשגרירויות השונות, באוניברסיטאות, באו"ם יעלו בכל הזדמנות את נושא הנשק האטומי הישראלי, ידרשו כי ישראל תחתום על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני ותיפתח את הכור בדימונה לפיקוח בינלאומי, ויקראו לוועידה אזורית מזרח תיכונית בחסות האו"ם שתפעל לפירוק כל מערכות הנשק להשמדה המונית באזורנו.
גדעון שלום,
מסכים במאת האחוזים לחלק הראשון של מאמרך המאלף: אכן האינתיפאדה נחלה כישלון חרוץ במאבקה המזויין כנגד צה"ל, מה שהיה ברור עוד לפני שזו פרצה, בשל יחסי הכוחות ותנאי השטח.
באשר לתמיהתך "מה הבריחו במשך השנים במנהרות האלה בין עזה למצרים" התשובה ידועה מזה זמן רב: סמים, נערות ליווי, סיגריות, טלויזיות, מקררים, ואמצעי לחימה. תעששיית ההברחות מפרנסת היטב את חמולות סמהדנה ואבו ריש. אלה הן החמולות שאנשיהן מאיישים את מה שידוע בשם "ועדות ההתנגדות העממיות" ובעיני השמאל העיקבי הם לוחמי חופש א-לה צה גווארה.
לגבי העצות שאתה משיא לפלסטינים: יש בהן פרובלמטיקה מסויימת: סעיף 4 של האמנה הפלסטינית קובע מפורשות כי "המאבק המזויין הוא איסטרטגיה ולא טקטיקה". לכן זו תהיה היתממות לחשוב כי ההנהגה תוותר על עיקרון יסוד מושרש בתודעה הפחסטינית. אבל אם בכל זאת
תרצה לפעול בכיוון, כדאי אולי שתפנה במכתב רישמי (כדוגמת אלה שאתה מפנה אל גורמים שונים) אל יושב ראש הראשות הפלסטינית ואל חברי ממשלתו ובו תבקש ממנו להפסיק את המאבק המזויין. רצוי מאד שתוסיף כי הפניה באה מפעיל שלום רדיקלי. בטוחני שבקשתך תיענה בחיוב.
אני מברך את ספירו על העלאת הנושא החשוב של מעבר לדפוסי התנגדות לא אלימה
פלסטינים שאינם מונעים רק בשאיפות נקם צריכים להבין כי ישיגו את מטרותיהם בצורה טובה הרבה יותר, אם יחקו את דרכי המאבק של גנדי בהודו.
ייתכן שבתחילה יגיב צה"ל בראשות יעלון (מכשיר רוצחי הילדות) בירי רצחני לעבר המפגינים התמימים, אך הסערה בעולם ובקרב חלקים מהציבור הישראלי תהיה כה גדולה שהמדיניות הזו תיפסק במהרה.
כן, גדעון, אני מתאר לעצמי שזה נורא מרגיז אותך שהפלסטינים (עם 140 אבדות) לא הצליחו להרוג אף אחד מחיילנו (מי בכלל זוכר את שני הפעוטות שנרצחו בשדרות בערב סוכות, נכון?) מי, לעזאזל, לימד אותם להלחם, ומה לכל השדים והרוחות הכסילים האלה הבריחו דרך המנהרות שלהם במקום טילי נ"ט ונ"מ, הא?
והרעיון הזה שלך – ממש גאוני (איך זה שהפלסטינים לא חשבו על זה קודם)! האינך סבור שיקל עליך לשכנע את הפלסטינים לצעוד את אותו המצעד 100 אלף "לעבר התנחלות שכנה" ידידותית אם תתנדב אתה ותומכי הרעיון, כגון דניאל, להוביל בראש?
מעריצך הנאמן,
לורד ג’ון רוקסטון
ערבים ומאבק לא אלים זה כמעט אוקסימורון אבל בכל זאת יהיה נחמד לראות את זה.
יש משהו שאני לא מבין מה ההבדל בין
מצב של לפני התנתקות ואחרי התנתקות חוץ
מזה שתיהיה הקלה מסוימת על הפלסטינאים
ותקדים של פינוי התנחליות. הרי כל הקישקוש הזה של "תוקע את תהליך השלום" נראה לי מצחיק כי במילא כל עוד הליכוד בשילטון השלום תקוע
אז עדיף שהוא יהיה תקוע בכמה שפחות התנחלויות.
גדעון היקר שלום,
לפי מיטב זכרוני, תקן אותי אם אני טועה, מכר וענונו את סודותיה של ישראל עבור בצע כסף!
במידה וזה אכן נכון, אינני רואה במעשיו דבר ההופכו לראוי לפרס כזה, או אחר.
מי יכול להבטיחני שנסיונותיו להציג מעשיו בדיעבד כ"זכות הציבור לדעת", אינם בעצם הנסיון להכשיר את עצמו בעיניהם של אחרים!
בנושא המרת המאבק, אני מסכים איתך הסכמה מלאה. רק מעבר לפסים בלתי אלימים יוכל לשרת את מטרת העם הפלשתיני בדרכו לעצמאות המיוחלת.
ספק בידי אם אדם כמו ערפאת, שחי כל ימי חייו על חרבו, יוכל להוביל מהלך שכזה. ספק נוסף מתעורר בי בנכונות הפלשתינים להבין, שאותו ערפאת שקידם במשך שנים רבות(גם אם בדרך אלימה)את הרעיון הפלשתיני, הוא האיש לעשות זאת כיום.
ללורד רוקסטון,
אינני חושב שהיית יכול להבחין ברשימתי בסימני רוגז על כך שלא נהרג אף חייל ישראלי במסע הרצח, ההרג וההרס בג’בליה. יתכן שכך מצטייר השמאל בדמיונך המאד פראי, אבל אני מתכבד להודיעך כי אינני משתף פעולה עימך בנושא זה.
לעומת זאת בהחלט היית יכול להבחין במחאה שהבעתי על האכזריות של צבא הכיבוש הישראלי,
על מאות ההרוגים והפצועים, ביניהם למעלה משלושים ילדים, ועשרות הבתים ההרוסים שהפכו מאות תינוקות, ילדים נשים וזקנים לחסרי קורת גג.
ציינתי את העובדה כי הגרילה הפלסטינית לא הצליחה להרוג ולו חייל אחד מצבא הפלישה בפלישה לג’בלייה, על מנת להדגיש כי המאבק המזויין בארבע השנים האחרונות נגד צבא הכיבוש הישראלי לא הצטיין בהישגים משמעותיים מבחינה פלסטינית, ואילו ההתרכזות בפגיעה באוכלוסיה אזרחית ישראלית הסיגה את הפלסטינים אחורה בשנים רבות.
אין לי מחלוקת עם הפלסטינים באשר לרצונם להשתחרר מהכיבוש, להיפך, אני סולידרי עם תביעה זו. יש לי חילוקי דעות קשים עם רבים מהם באשר לשיטות המאבק, בעיקר שיטת המתאבדים באוטובוסים ובבתי קפה.
אינני יכול להחליף את הפלסטינים באשר למאבקם נגד הכיבוש. אני עושה את חלקי בתוך ישראל.
אני יכול רק לומר להם מה דעתי על המתרחש ומה האלטרנטיבה שנראית בעיניי בעלת סיכויי הצלחה טובים יותר. לדעתי המאבק הלא אלים, שטרם נוסה, עשוי להיות החלופה שתביא תוצאות.
אם ההנהגה הפלסטינית תחליט על אימוץ אסטרטגיה לאומית של מאבק לא אלים בנוסח גנדי ומרטין לותר קינג, אין ספק שתמצא גם ישראלים שיצטרפו למפגינים ויצעדו עם הפלסטינים. אבל הם לא יהיו המנהיגים אלא מביעי הסולידריות.
כאשר ד"ר מובאר עוואד ניסה לארגן מאבק לא אלים בשנות ה-80 של המאהע ה-20,שיתפתי איתו פעולה בטרם גורש על ידי ממשלת ישראל.
לגרמני,
אתה טועה. ואנונו לא קיבל פרוטה מהסנדיי טיימס הלונדוני. הוא מסר את המידע לעיתון מסיבות אידיאולוגיות צרופות. את זאת אני יודע לא רק מפיו של ואנונו אלא גם ממי שהיה אז עורך הסנדיי טיימס ומהעיתונאי פיטר הונאם שראיין אותו.
כל פרסים שקיבל עד כה, בדין קיבל, ואני מקווה שיקבל בעתיד גם את פרס נובל לשלום.
החלק הראשון של מאמרך מזכיר לי מישהו ששמים מראה בפרצופו והוא בכל זאת מתעקש שזה לא הוא.
הביטוי הנורא ביותר לטעות של השמאל הישראלי נמצא בפיסקה זו. אין כאן מאבק אלים לשם השגת חופש בניגוד למאבק בסיגנון גנדי להשגת חופש.
יש כאן מאבק אלים לצורך מאבק אלים לצורך רצח של כנופיות פושעים ללא שום יד מכוונת וללא מטרה מוגדרת. את המטרה הפשוטה ביותר תמצא בנאומי האימאמים במסגדים בעזה – הכו ביהודי באשר הוא.
מדוע מתפחכי אוסלו כל כך שנואים אצל הרבה כותבים באתר זה? בדיוק מאותה סיבה. הציבו מראה מול פרצופיכם ואתם מסרבים להביט ולהודות.
לסוג זה של אלימות אין פיתרון ברוח הדברים שאתה דוגל בהם ולצערי הרב הפיתרון יהיה עוד הרבה יותר רדיקלי ואכזרי מהיום.
לגבי חלקו השני של המאמר
להזכירך גם אירן חתומה על האמנה נגד הפצה של נשק גרעיני. אז מה?
בכלל כל אותם אירגונים בין לאומיים כולל בית הדין בהאג שאותו אתה כל כך מכבד גורמים לי הטלת ספק.
הסירחון של אירגון ששם את לוב להיות יושבת ראש הועדה לעיניני זכויות אדם נודף הרבה מעבר לאי עליו נמצא הבנין.
לאילן,
אין דבר נוח יותר לישראלי הצדקן מאשר להציג את המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש כ"מסע רצח לשם רצח". את האשמה הוא תולה כמוך באימאמים מעזה וכך הוא משתחרר מאחריות.
אינני זקוק לשום מראה, כי התמונה ברורה לי לחלוטין.
כאשר כבשה ישראל את הגדה והרצועה ביוני 1967 לא היה חמאס ולא היה טרור פלסטיני. עשרים שנות הכיבוש הראשונות הן כולן טרור ישראלי נטו. ההתנחלויות הן טרור, שוד האדמות הפלסטויניות הוא טרור, הממשל הצבאי הוא טרור. ב-20 שנות הכיבוש הראשונות ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש היתה מזערית. העם הפלסטני בנה את המדינה הציונית בתחומי הקו הירוק ואת ההתנחלויות בשטחים הכבושים, ניקה את הרחובות, שטף את הכלים במסעדות והכל בתנאי שכר נחותים לעומת המקובל והחוקי בישראל. גם זה סוג של טרור, שניתן לכנותו טרור כלכלי.
ממשלות ישראל פירשו את עשרים שנות הכיבוש הראשונות כהשלמה פלסטינית עם הכיבוש, ככניעה מוחלטת שתאפשר המשך המצב הקיים של יחסי שולט נשלט עד סוף כל הדורות. הפלסטינים סברו אחרת והם התעוררו באינתיפאדה הראשונה.
מדיניות שלטונות הכיבוש התאפיינה בין השאר בנסיונות של הפרד ומשול. המאניה האנטי אש"פית היתה כה חזקה, עד שהוחלט לעודד כמשקל נגד לאש"פ החילוני את הפונדמנטליסטים הדתיים. אם תסתכל במראת הכיבוש תמצא כיצד העדיף הממשל הצבאי בכל ענין את הקנאים הדתיים. החמאס הוא המצאה של שלטונות הכיבוש.
למשל, כאשר בשנת 1980 הוגשו שתי בקשות להקמת אוניברסיטה בעזה, אחת של המוסלמים והשניה של החילונים, אישר הממשל הצבאי את הבקשה המוסלמית. היום אנו אוכלים את פירות הבאושים של מדיניות זו באמצעות המתאבדים.
ככל שהכיבוש הכביד את ידו על האוכלוסיה הפלסטינית, ככל שהאכזריות שלו גברה, ככל שהמצוקה והעוני בקרב הפלסטינים התרחבו כתוצאה מהמצור הישראלי, כך עלה כוחם של האימאמים העזה.
הרך היעילה ביותר לדעתי להנמיך את להבות ההסתה במסגדים היא בסיום הכיבוש, ובתכנית מרשל לפלסטינים שתתן להם תקווה ליציאה מהדלות והשעבוד.
ישראל היא מדינת טרור ואפרטהייד ולפני שמטפלים באימאמים של עזה יש לטפל ברבני ההתנחלויות שדרשותיהם הינן לא פחות רצחניות ומסיתות.
גדעון היקר,
מודה ומתוודה, לא ידעתי שואנונו לא קיבל תשלום עבור שירותיו. זה משנה כמובן את כל התמונה!
לגבי תגובתך לאילן- מילים כדורבנות!!!
ישראל בנתה את תנועת החמאס, כפי שגרמה לבנייתה של תנועת החיזבללה בדרום לבנון. הרי היו אלו אותם שיעים, שקיבלו את פני צה"ל בהשלכת אורז על ראשי החיילים עם הפלישה, והפכו במרוצת שנות הכיבוש הממושך של דרום לבנון, למרים שבאוייבנו.
הטעות הגדולה ביותר שעשתה ישראל, היא שלא השכילה להבין, מה שהשכילו ערבים אחרים לפנינו.(כי הרי הם ערבים, ולפיכך מטומטמים מאיתנו)
סעדאת שויתר לבגין על רצועת עזה, וזה אימצה בשמחה לחיקו, כאילו הייתה זו חלקת שמיים.
בהמשך היה זה חוסיין, שויתר על זכויותיה של ירדן בגדה המערבית(1984 אם זכרוני אינו מטעני), ובכך בעצם סלל את דרכם של הפלשתינאים להכרה בזכויותיהם כעם.
כמו שהגענו למלחמת יום-כיפור, שאננים ובטוחים, כך נלכדנו פעמיים במלכודת הנבדל של שכנינו ממזרח ומדרום.
בטוחים ביכולותינו הצבאיות אנו משוכנעים(עד היום), שבכוח הזרוע הנחוש, נדכא את שאיפותיו של העם הפלשתיני.
יגוסלביה וברית המועצות ז"ל מוכיחות את ההיפך!!!
יחתיכת עברי מזדיין אין לכם זכות לגור פה תעופו מיפה כולכם