הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 באוקטובר, 2004 7 תגובות

רב-תרבותיות מסלפת את העבר, מעוותת את ההווה, ומצמצמת את העתיד. המיטב שבאמריקה, טוען עלי חסיני, מציג בפני העולם דרך טובה יותר לחברה חופשית ומאוחדת: שמה התמזגות. כל מי שכותב על רב-תרבותיות עומד בפני הפיתוי לשאול "מהו בעצם המקום שלי כאן, בכל הספור הזה?". סביר שבן אומת התערובת האמריקאית, שמוצאו (אם אבות אבותינו נחשבים לחלק מזהותנו – רעיון שנראה מוזר יותר ויותר) מ"מקום אחר" כלשהו, ייתן לשאלה זו תשובה ארוכה יותר מאשר אלה הנטועים בקטגוריה תרבותית פשוטה יותר: בריטי, גרמני, הודי, סיני.

אז הנה. נולדתי במערב וירג’יניה להורים אמריקאים: אב מבצרה שבעיראק, שאמו באה מאצפהאן שבאיראן, ואם מעקרון שבמדינת אוהיו, שאמה שלה באה מכפר קטן בהרי סלובקיה ואביה היה מהגר סרבי מזגרב שבקרואטיה. משפחת אמי היתה בפטיסטית ובני משפחת אבי היו מוסלמים שיעים. והודות לדודה שכמו אמי נטתה לשותפות בין-דתית, יש לי בני דודים יהודים שחיים כיום בקליפורניה.


למקרא ההיסטוריה המשפחתית שלי, ההופכת מתן תשובה מוכנה לגבי זהותי למשימה קשה במקצת, האם יכול מישהו לנחש שיש לי בעיה עם רב-תרבותיות? זה לא שאינני מעריך תרבויות אחרות ומוקיר אותן, אלא שאני רואה ברב-תרבותיות כלי קהה ובלתי יעיל במקרה הטוב, וביטוי של גזענות במקרה הרע.


האחוזות הפאודליות החדשות


בואו נתחיל בכלי הקהה, הניכר בעיקר בדרך שבה קנתה לעצמה הרב-תרבותיות יוקרה בהיכלי האקדמיה בשני העשורים האחרונים. היא צמחה כתגובה לעובדה שאוניברסיטאות אמריקאיות ואירופאיות, בהתעלמן ממסורות אינטלקטואליות, חברתיות וספרותיות לא-מערביות, נלכדו למעשה בתוך ראית עולם מהמאה ה-19, הגורסת עליונות של האדם הלבן. סם הנגד שבו השתמשו מלומדים רבים היה הכנסת אלמנטים נבחרים של המסורות ה"אחרות" האלה לאוניברסיטאות, בדרך כלל בצורת לימודים "תחומיים": לימודי נשים, לימודי שחורים, לימודים הומוסקסואליים. תחומי מחקר אלה זכו בדרך כלל לתקצוב נמוך למדי, אך כמו כל מחלקה אקדמית הם הפכו במהרה לאחוזות פאודליות. תמיד דמיינתי את הפרופסורים ששלטו בהן כשהם מנמקים את עמדתם בציטוט לוציפר של מילטון (מתוך יצירתו "גן העדן האבוד", ד.ת.) ש"מוטב לשלוט בגיהנום מאשר לשרת בגן העדן".


מייסדי הלימודים התחומיים, במה שנראה כחיפוש אחר הקלה ושימת סוף לגטאות, השיגו למעשה את התוצאה ההפוכה, ותוך כדי כך עשו לחינוך שירות רע מאוד. הוראת ההיסטוריה היא דוגמה מצוינת: היסטוריות של האחר – נרטיבים חליפיים, על כלליהם, משחקיהם ושחקניהם המיוחדים – החליפו את ההיסטוריה המערבית המהווה את המורשת המשותפת של כל האמריקאים. אך המרפא להיסטוריה רעה איננו עוד היסטוריה רעה, אלא היסטוריה טובה, כלומר: היסטוריה המניחה לשאיפות חברתיות ובמקום זה מחפשת הוכחות תוך הקפדה על אובייקטיביות.


כל רפורמה בתחומי דעת כמו היסטוריה, צריכה להיות מכוונת למרכז, אם זה במחלקות המכשירות מורים לבתי הספר התיכוניים, כמו גם חוקרים. מחלקות הלימודים התחומיים האלו הן פחות חלוצות של צורות ידע חדשות ויותר מייסדות של גטאות אינטלקטואליים – שבהגדרתם הם מגודרים, הם זמניים ומתקיימים אך ורק הודות ליחס של עליונות מצד הרשויות.


"אפרוצנטריות" או מקבילותיה אינן תרופת-נגד לאירופוצנטריות. לטובת העוצמה האישית, בעלות על נחלה ודגל משלהם, יוצרי צורה זו של רב-תרבותיות יותר שחזרו את סדר היום הגזעני של המאה ה-19 מאשר התגברו עליו.


מבחן המציאות


גרועה מן הרב-תרבותיות האקדמית היא זו הפוליטית: חברה של קבוצות אתניות או מבוססות-זהות, ללא מערכת ערכים משותפת או נקודת השקה כלשהי. אך יש אלטרנטיבה לצורה זו של רב-תרבותיות בזירה הפוליטית: התמזגות. מייצגי "הלימודים התחומיים" בזים לה מזה זמן רב. לדעתי, הגיע הזמן להקים אותה לתחיה.


ואמנם, התמזגות היא תחום אחד שבו ארצי, למרות כל מגרעותיה, עדיין מלבלבת. באמריקה יש גזענות, ללא ספק, אך מחסום הכניסה אליה נמוך: יש לדבר אנגלית בסיסית ולאהוב את הדגל. ארצות אירופיות היו נדיבות עם מהגרים מבחינה כספית, אך די קמצניות בכל הנוגע לזהות לאומית, רכושו יקר הערך של האזרח. משפחה יכולה לגור בגרמניה משך דורות ועדיין בניה יחשבו לתורכים; אותו הדבר תקף לגבי פקיסטאנים באנגליה. יהיו בארצות הברית מי שיאמרו את אותו הדבר על מהגרים ערביים – אך זה יחשב להבל ורעות רוח.


סצנה מתוך הסרט "צייד הצבאים" ממחישה את הנקודה היטב. כשחוקר משטרתי שואל חייל משוחרר מוייטנאם: "האם זהו שם רוסי?" האיש מסתכל לו בעיניים ומשיב: "לא, זהו שם אמריקאי". תמיד אהבתי את התשובה הזו מכיוון שהיא ייצגה בעבורי את המציאות ההיסטורית של מצבי וגם הציעה אפשרות נאותה לבריחה מדילמות ה"זהות".


גישת ההתמזגות עובדת הן במישור האישי והן במישור הכלכלי. מטרתי היא להניף את נס האנושיות המשותפת לכולנו, ולא "לברר מי אני באמת" או להצהיר בגאווה על זהות ממוקפת (מלשון מקף) עד כדי אבסורד. אני הוא שמגדיר את עצמי, ומקווה שגם אחרים ישתמשו ביכולת זו לטובת עצמם במקום להסתמך על אבות אבותיהם. מצדדי הרב-תרבותיות יראו אולי את שלילת ה"מגוון" (Diversity) כסוג של תודעה כוזבת, אך על המהללים את המגוון שבתרבות לדעת שמגוון הוא לעתים קרובות שם נרדף לחיכוכים ולמתחים חברתיים.


יתרה מכך, עמוד השדרה של הזהות ונתיב ההתקדמות באמריקה טמונים בחיים הכלכליים. אמריקה ממזגת את אלה שרוצים לעבוד, בדרך כלל בשכר נמוך בהתחלה. כמי שגר בניו יורק, אני צופה בתהליך האבולוציוני היוצר אמריקאים חדשים – מוכר נקניקיות, נהג מונית, מנהל מעדנייה, בעל מסעדה – שילדיהם מצליחים עוד יותר מהם, ושעם קצת מזל גם נעים אל תוך המיינסטרים.


במובן מסוים המהגרים הטריים האלו יותר אמריקאיים מן הפרופסורים הכובלים אותם לגטאות זהות ממוקפים, מכיוון שזוהי הנוחות שבביגוד, בשפה ובערכים משותפים שמאפשרת ליחידים להתקדם. הרבה אבד אולי תוך כדי התהליך, אבל הרבה יותר מזה נוצר: יצירת תרבות אמריקאית מועשרת, המבוססת על שאיפה משותפת לזהות משותפת כאמריקאים.


רב-תרבותיות רומזת לכך שלתרבויות, כמו ליחידים, יש זכויות. רק כפסע בין זה לבין לומר ליחידים "מי הם באמת". ובכן, אני אוהב את העובדה שאבותיי באו מכל כך הרבה אומות שונות, אך אינני מעוניין בשימור העבר, עם שנאותיו האתניות הגועשות והמיותרות, בסופו של דבר. רב-תרבותיות היא "אפרטהייד-לייט": היא עוצרת את התפתחותה של אומה ומונעת ממנה ליצור משהו חדש מתוך משאביה התרבותיים.


התמזגות בתוספת סובלנות מבטיחות טוב יותר את הלכידות החברתית מאשר רב-תרבותיות אקדמית או פוליטית. אני מקווה ששאר העולם יתפתח לקראת חברה הדומה לארצות הברית. לא אמריקה כפי שהיא נראית כיום – כוח אימפריאלי יהיר המונע על ידי חמדנות התאגידים והבדלים מעמדיים הולכים וגדלים – אלא האידיאל האמריקאי, כפי שנחזה בבהירות במסמך המכונן שלנו, וכפי שחווים אותו בחייהם מיליוני אמריקאים מדי יום.


"תרבויות" הן דבר שנפלא לחוות אותו, אך הן אינן ליבת החיים. ליבה זו טמונה ביחידים החופשיים אשר יכולים, בכל רגע, להיפטר מכבלי עברם.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. עופר הגיב:

    הגיע הזמן שגם אתר הגדה השמאלית יתרום לקריעת המסווה מעל פרצופם של תומכי הרב-תרבותיות למיניהם, התמנון הרב-תרבותי וזרועותיו כהעדפה מתקנת, אינטגרציה כפויה וכו’, אינו רק גזענות הפוכה כלפי קבוצות כגברים, ולבנים בארה"ב ויהודים בישראל, אלא גם פגיעה בקבוצות חלשות, בייחוד מעוטים ומהגרים.
    לדוגמה, שימוש בשפת המיעוט בחיים הציבוריים והקמת בתי-ספר ממשלתים בשפת המיעוט, מקשה עליהם להשתלב בחברה הקולטת בתהליך טבעי, מכיוון שללא אמצעים אלה היו חבריהן נאלצים ללמוד את שפת הרוב ולא להישאר בגיטאות תרבותיים.

  2. דניאל-בזכות הרב-תרבותיות הגיב:

    רב-תרבותיות היא כבוד לאחר. פירושו כיבוד האנושויות והזהות של אחרים לא מתוך עמדה של התנשאות אלא מתוך תפיסת שויון.
    ניכר שכותב המאמר הוא בן מהגרים ולא מהגר בעצמו. מבחינתו העבר המשפחתי אינו כל כך רלבנטי, אך לדור הראשון של המהגרים ההתנתקות המוחלטת משפתם ותרבותם פשוט אינה אפשרית, אף כי כמובן שהם מושפעים מהסביבה ועוברים שינוי.
    הרב-תרבותיות מסייעת להם לשמור על כבודם האנושי, ולמעשה מעודדת את הזדהותם עם החברה הקולטת.
    השאיפה להאחדה של כולם הביאה להרבה צער והשפלה בהיסטוריה. ראו מדיניות כור ההיתוך של שנות החמישים.

  3. Yoav M הגיב:

    It seems that the author is missing the point about problems with multi-cultural agenda. The author false conception regarding the concept of ‘Center’ is the source of his attitude towards multi-culture. When we speak of ‘center’, or for that matter any other conception, we must seek to realize the power relations; that is, to find who controls the center, upon which entities is the center build, and what entities remain outside the center. Now, the problem with multi-cultural agenda is not that it, rightly, seeks to break the center, the problem is that the ‘new’ centers remain in the periphery and not set a real alternative to the center. In this constellation, both the left and the right are happy. The only losers, as always, are the people themselves. While the intellectual can sit comfortably in their rich universities and dwell on their theories, the right, which is not threatened by the left, is free to continue control the center. Still, this alone does not dismiss the importance of breaking the center. What the author is suggesting is not new at all; in fact, it is the old conservative dogma: you can join ‘my center’ as long as you accept my rules and on my terms.

  4. חדוה ישכר הגיב:

    השאלה אם נזקי הגישה הרב-תרבותית עולים על יתרונותיה, נדונה לאחרונה [ובמיוחד מאז פרשת כיסויי הראש של התלמידות המוסלמיות בצרפת], גם בשיח הפמיניסטי. הפילוסופית הפמיניסטית סוזן אוקין מולר שהלכה השנה לעולמה, דנה בשאלה זו במאמרה, "האם רב-תרבותיות מזיקה לנשים?" שפורסם במרץ השנה באתר הפורום הפוליטי של הבוסטון רוויו.לטענתה, טעו הפמיניסטיות אשר אמצו את הגישה הרב-תרבותית, בכך שלא זיהו את המתח המהותי הקיים בין פמיניזם, הנשען על העיקרון של שוויון מגדרי ובין התביעה להגן על שונות תרבותית.לדעתה, אין לפמיניזם מענה הולם לקונפליקט זה, שמאלץ אותנו לחשוב הלאה ולשאול את עצמנו: את מי מייצגת התנועה הפמיניסטית.

  5. עופר הגיב:

    העובדה שגישת כור ההיתוך נחשבת היום כמיושנת ואף כמזיקה לא אומר שצריך לעבור לקיצונות השנייה, לאותה רב-תרבותיות שהייתי קורא לה מכשיר קיפאון.

  6. אסף הגיב:

    טוב עשה האתר בפרסום מאמר הקוטל את הגישה המתקדמת כביכול ששמה "רב תרבותיות".

    במקרה הישראלי רב תרבותיות פירושה דחיקת הערבים הישראליים משילובם בחיים המדיניים והכלכלים. מי שהגה את הרעיון של הקמת אוניברסטה "ערבית" בה ילמדו בערבית מרחיק את ערביי ישראל מכל אופציה להשתלבות.

    באו ולא נהיה תמימים. היהודים שבאו לפלשתינה הקימו בה משק קפיטלסטי משגשג ושפת ההתנהלות בו היא עברית.

    זאת ועוד. שפתם של ערביי פלשתינה היא ערבית מדוברת שהיא קרובה יותר לעברית מאשר לערבית ספרותית. דרך אגב, ערבית מדוברת לא ניתנת לכתיבה בערבית אך כן בכתב עברי ( ר’ מילון עברי-ערבי של י. אליחי).

    לכן, אם ברצוננו להעניק לערביי ישראל אפשרות ממשית להשתלב בחיי המדינה עלינו לעודד לימוד השפה העברית ולא ערבית ספרותית כפי שנעשה היום בשם הליברליזם ובלשון השמאל: רב תרבותיות.

    שאול טשרניחובסקי, הסופר הדגול של "האדם הוא תבנית נוף מולדתו" כבר עמד על היתרונות העצומות לשני הצדדים עת יצטרפו ערביי פלשתינה לדוברי עברית. ויש לנו דוגמאות: זוהיר בהלול, אנטון שמס וסייד קשוע.

  7. יוסי ברנע הגיב:

    דברי אסף יש בהם ממש.ניתן לראות בגישתו גישה
    גישה רפובלינקנית שהיא תנאי חיוני לתרבות הפוליטית כאן.שאלה אחרת היא שאלת עומק הרפובליקניזים לעומת ליברליזים למשל.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים