הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 באוקטובר, 2004 8 תגובות

לא חשוב כל-כך מה אמר ומדוע אמר, אלא איזו השקפת עולם הוא חשף. כולם כבר ניסו לנתח את דבריו של דב וייסגלס, איש אמונו הכי-הכי קרוב של אריאל שרון. אך לא היה מה לנתח. הדברים ברורים לחלוטין: "תוכנית ההתנתקות" נועדה להקפיא את תהליך השלום לעשרות שנים, לשים את כל תוכניות השלום "בפורמלין", להוריד את רעיון המדינה הפלסטינית מהפרק לתמיד. תריסר התנחלויות קטנות יפורקו כדי להשאיר במקומם כמעט את כל המתנחלים בגדה. ישראל "תוותר" על רצועת עזה, שהיא 1.3% משטח הארץ, כדי להשתלט סופית על הגדה המערבית, הגדולה ממנה פי 16. רצועת עזה תנותק מהעולם בים, ביבשה ובאוויר, וכמוה 7-8 מובלעות פלסטיניות דומות שיווצרו בגדה.

מדוע חשף "דובי" את התוכנית הזאת? הרי הגילוי הוא יריקה בפניה של מפלגת העבודה, בדיוק כאשר שרון זקוק לתמיכתה!


התשובה פשוטה: שרון רוצה לרכוש את הימין, והוא מצפצף על השמאל. 13 מבין 40 חברי הכנסת של מפלגתו לא הצביעו בעדו לפני שבוע, כאשר בסך הכל עמדה על הפרק הצעה שהכנסת "תרשום לפניה" הודעה בלתי חשובה שלו. שרון רצה להסביר לאנשי הימין הקיצוני במפלגתו ש"ההתנתקות" אינה תוכנית שלום אלא תוכנית מלחמה, לא "ויתור" על שטחים אלא סיפוח שטחים, לא פירוק התנחלויות אלא הרחבה מזורזת של ההתנחלויות בגדה.


שרון אינו יכול להגיד זאת בעצמו, מפני שזה היה מציג את ג’ורג’ בוש ככלי ריק. לכן שלח את עוזרו הנאמן ביותר להגיד את הדברים במקומו. כל מתנחל יודע שקול "דובי" כקול אדונו.


שרון היה יכול להרשות לעצמו להתייחס בזלזול גמור ל"שמאל". ולראייה: שמעון פרס קם בכנסת, ניתח את דברי וייסגלס וגינה את שרון בחריפות. מיד לאחר מכן כינס את סיעתו ודרש שלא תצביע נגד שרון. אלא שסיעתו דווקא הושפעה מנאומו בכנסת והחליטה – 10 נגד 9 – להצביע נגד שרון. "הצלחתי יותר מדי", התלונן פרס.


אחר-כך הודיעו שתי מפלגות ה"שמאל", העבודה ויחד, שיצביעו בעד תוכנית ההתנתקות כאשר יביא אותה שרון לכנסת. שום גילויים לא ירתיעו אותן. שרון ידע שהוא יכול לסמוך על רפיסותן, והוא צדק.


רק וייסגלס עצמו ישלם, מן הסתם, מחיר. קשה להאמין שהידידות המופלאה בין "דובי" ו"קונדי", בין וייס ורייס, תחזיק מעמד אחרי שוייסגלס הפשיט אותה בפרהסיה.


אבל לא זה מה שחשוב באמת. וייסגלס הרי לא חידש דבר למי שהכיר את כוונותיו של שרון. ומי שרצה לרמות את עצמו, ימשיך בכך גם אחרי דבריו. מה שחשוב באמת הוא השקפת עולמו של שרון, כפי שהתגלתה בדברי נאמנו. כאשר זה חשף את הלכי הרוח של אדונו, האיר באור גדול את אמונותיו ותפיסותיו הבסיסיות, שעיקרן:


העולם הוא חד-ממדי, עולם שטוח. העולם שלפני גליליאו.


עולם שבו שולט הכוח, ורק הכוח.


זה עולם שאין בו עבר ואין בו עתיד. שאין בו לקחי ההיסטוריה ואין בו ראיית הנולד. מה שקיים עכשיו, זה מה שיש וזה מה שיהיה.


זה עולם שאין בו כוחות מוסריים, שאין בו ערך לדעת העמים, עולמו של סטאלין, ששאל בלעג: "כמה אוגדות יש לאפיפיור?"


הדבר היחיד הקובע הוא האינטרס של ישראל והעם היהודי (כפי ששרון מבין אותו).


האינטרס הזה הוא להשתלט על כל ארץ-ישראל, מהים עד הירדן (לפחות).


לפלסטינים אין כוח. לכן העם הפלסטיני אינו אלא אובייקט, שאפשר לבעוט בו ככל שנרצה.


לאירופה אין כוח. אז לעזאזל אירופה.


יש רק כוח אחד בעולם: ארצות-הברית. היא "הנהלת העולם".


כל הכוח בארצות-הברית מרוכז בבית הלבן. הנשיא ועוד קומץ אנשים הם המנהלים. כך זה כעת, וכך זה יהיה גם בעתיד. לכן, כל מה שדרוש הוא לשמור על העוצמה של צה"ל ועל הברית עם הבית הלבן. כל השאר זה שטויות, פנטזיות של אינטילגנטים.


צה"ל והבית הלבן – זוהי הקומבינציה המנצחת. כך נשתלט על כל ארץ-ישראל, בלי פשרות. אין צורך בתהליך שלום, מפני שאין צורך בשלום. הפלסטינים הרי גורם זניח. שיישבו לפי שעה בגטאות שלהם, ובמשך הזמן ייעלמו מהארץ.


עד כאן, בתרגום חופשי, עולמו של שרון על פי וייסגלס.


למראית-עין, זוהי תמונה ריאליסטית. התפיסות של שרון הן פרימיטיביות, ודווקא משום כך הוא תופס את עיקר הדברים כהווייתם. האמנם? האם זו באמת התמונה האמיתית? ההיסטוריה מראה שהכוח הצבאי הגס הוא מכשיר קהה, שלעולם אינו פותר בעיות מורכבות. מי שסומך רק עליו יגלה שהוא סומך על קנה רצוץ, הפוצע את היד האוחזת בו.


כאשר תומאס ג’פרסון כתב בהכרזת-העצמאות האמריקאית על "כבוד לדעת האנושות", זו לא היתה מליצה חסודה. היתה זאת קביעה ריאליסטית. דעת-הקהל משפיעה באלף ואחת צורות על התנהגות המדינות. היא יכולה לגרום לתוצאות מרחיקות לכת. "העט חזק מהחרב", כתב משורר בריטי חכם. ולאפיפיור יש אוגדות, גם אם אינן צועדות בסך.


הכוח הצבאי הוא רק אחד הכוחות הפועלים בעולם. הכוחות הכלכליים משפיעים לא פחות, ובטווח הארוך הם משפיעים הרבה יותר. לכוחות המוסריים, שאינם גלויים לעין, יש השפעה אדירה. כך קבע דווקא אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה – נפוליון.


אי-אפשר לנצח את הכיסופים האנושיים לחרות, ולא את מאווייהם של עמים מדוכאים לשחרור. להתעלם מהם אינו ריאליזם, אלא עיוורון.


אפילו ג’ורג’ בוש, אדם לא פחות פרימיטיבי וכוחני מאשר שרון, למד שגם ל"הנהלת העולם" יש מגבלות חמורות. הוא שוקע בבוץ של עיראק. לחשוב שאפשר לפתור את בעיות ישראל על-ידי ברית עם "מנהלי העולם", תוך התעלמות מכל השאר, זוהי אשליה.


העולם איננו חד-ממדי, גם אם מדינה אחת הגיעה בו לעליונות צבאית מרשימה. העולם הוא מקום מורכב מאוד, שבו פועלים כוחות ללא-ספור, ושבו שום דבר אינו קופא במקומו. "הכל זורם", כדברי הפילוסוף היווני הקדום הרקליטוס.


כפרפראזה לדברי המלט: יש יותר דברים בשמיים ועלי אדמות, אריק, מכפי שאתה חולם עליהם בהשקפת-עולמך! השקפת-עולמו של שרון, הנראית כל-כך ריאליסטית, היא הכי-הכי לא-ריאליסטית. זוהי השקפה המובילה לאסון.


ולדב וייסגלס שחשף אותה לעיני כל, יהיו מניעיו אשר יהיו, תודה רבה.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    אורי שלום

    גם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. עם כל ההסתייגות שלנו, מחנה השמאל, שמאל אמיתי, לתוכנית ההתנתקות, והנה באנו מחוזקים לתיאורייתנו בעקבות ההחשפה של וייסגלס בראיון שהעניק לארי שביט, יש דווקא לראות בה בבחינת הרע במיעוטו. וממש בהמשך לפאנטה-ריי הפילוסופי (אך מציאותי), עשוי דווקא מהלך ההינתקות להיות אבן הדומינו הראשונה, אשר הפלתה תקריס את הכיבוש ותמוטט אותו. לא מעטים הם אלה המציינים (ואין זה משנה האם בגאווה או בדאבה) את מהלך הפינוי מסיני, ואחר-כך מדרום לבנון, כתקדימים לקראת מהלכים היסטוריים צפויים. גם אם כוונתו של שרון משתקפת ללא כחל וסרק בתוך שורות ההתוודות של וייסגלס, הרי אקט ההינתקות, משיתרחש ויהפוך לבלתי-הפיך, יהיה, לעניות דעתי, אותה אבן דומינו רצוייה, ונאמר: אינשאללה!

  2. אור הגיב:

    ראיית הריאל פוליטיק של שרון כפי שמנתח אותה אבנרי היא הנכונה לפי דעתי. כל הדיבורים האלו הם באמת פנטזיות של אינטלקטואלים.

  3. מאמר יפה הגיב:

    עם זאת אני חושב שהשאלה המתגרה "כמה אוגדות יש לאפיפיור" נשאלה על ידי מארקס.

  4. השם הגיב:

    למגיב "מאמר יפה" זה אכן נאמר על ידי סטאלין
    לפחות בזה אורי אבנרי צודק.

  5. נתן. הגיב:

    ל"מאמר יפה".

    המשפט "כמה דיויזיות יש לאפיפיור" נאמר על ידי סטאלין.

  6. אורי ברייטמן הגיב:

    המאמר של אורי אבנרי נכון מפני שהאיש מכיר את שרון מכל הכיוונים. שרון איש פשוט, אנטי-אינטלקטואל, שרואה את המציאות בשחור ולבן. הערבים רעים, היהודים טובים. האמריקנים חזקים, הפלשתינאים חלשים. ד"ר רייס היא רק קונדי, וארה"ב היא רק בוש.
    הכל יתמוטט כמו מגדל קלפים, ושרון יסיים את כהונתו באכזבה מרה.

  7. אבי לוי הגיב:

    האדון אורי אבנרי מנתח באופן יוצא מן הכלל את מהלכיו של שרון ושל ידידנו "דובי".
    בתוך ליבי רציתי להאמין שאולי הסבא הזה למד משהו(שרון)אבל האמת היא אחרת.
    האמת היא שרק מלחמות שרון יודע לספר ורק אותן הוא מספר בתשוקה כל כך גדולה .
    ועכשיו גם בתיחכום גדול ובהרבה שקר .
    זאת תוכנית מלחמה ולא שלום זו תוכנית מלאה בשנאה בגזענות וברוע.
    ההתנתקות מצדיקה את החומה האיומה ואת כל הפעילות האיומה של הממשלה הפושעת הזאת.
    אבי לוי

  8. ליאור אתגר הגיב:

    אמר אורי ברייטמן ואמר נכון: שרון הוא איש פשוט. עובד אדמה ליתר דיוק. איש קשה יום וקשה לילה. אדם המוכן ללכת עד הסוף בעבור עקרונותיו. ובגללם אנחנו מתמודדים עם מציאות של רבע מליון אזרחים ישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק ומונעים את הפסקת הכיבוש. ולכן מי שבישל את דייסתו – יזכה לאכלה עד תום. וזוהי צרתו בימים אלו – ונחמה פורטא לנו.
    עלינו לתת יד למהלך זה כשם שרופא מושיט עזרה למקיץ מתרדמתו. עוד נכונה לנו דרך ארוכה להשכנת שלום בר-קיימא, שלום אשר לא נעשה ביום אלא בתהליך. ולא תמיד נשפוט את כוונותיו של מקבל ההחלטות אם לפחות קיבל אותן נכונה. מהלך זה, כאשר נעשה ע"י מי שצייר עצמו כ"אבי ההתנחלויות" (שלא תמיד בצדק) הוא בגדר חלון הזדמנויות נדיר רגע לפני שחולף הדור של זקני הארץ.

הגיבו לליאור אתגר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים