הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 באוקטובר, 2004 21 תגובות

מתן תשובות פשוטות ושטחיות למצבים מורכבים טומן בחובו סכנות רבות, ובמיוחד בשעת מפנה היסטורי. בתנאים מורכבים נחוצות תשובות מורכבות, הבוחנות את מה שמעבר לגלוי לעין, כדי להעריך את התרחישים הפוליטיים והחברתיים ההיסטוריים תוך כדי פעולתם. עלינו לבחון את הדינמיקה שנוצרת בזירה המדינית, להביא בחשבון את היחסים הבינלאומיים ואת האינטרסים האסטרטגיים של השלטון הישראלי ושל הממשל האמריקאי. כך נהגנו גם בבואנו לקבוע את עמדתנו כלפי תוכנית שרון, המכונה "תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה", ואת אופן ההצבעה של הח"כים של מק"י-חד"ש בנוגע לתוכנית שרון בכנסת השבוע.

בין קמפ דיוויד לאוסלו


המפלגה הקומוניסטית בארץ, אשר תמכה בתוכנית החלוקה בנובמבר 1947, מציגה מאז פתרון כולל לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולם היא אינה צופה מהצד עד שיוגשם הפתרון המלא והצודק, אלא תומכת באותם תוכניות וצעדים אשר מניעים, ולו חלקית, את ההתפתחות בכיוון הפתרון הכולל והצודק הזה.


עמדותיה של מק"י לאורך כל שנות פעילותה היו חדות ובהירות. מק"י, יחד עם שותפיה בחד"ש, השכילה להבחין בין תהליכים מדיניים הטומנים בחובם את האפשרות לקדם את הפתרון המדיני והשלום הצודק, לבין אלה המעכבים את הפתרון ופועלים למניעתו.


מק"י וחד"ש תבעו נחרצות את פינוי כל השטחים הכבושים – הפלסטיניים, המצריים והסוריים. כאשר על הפרק היו הסכמי קמפ דיוויד בשנת 1979, מק"י וחד"ש התנגדו להם משום שהם כרכו את הנסיגה מחצי האי סיני הכבוש עם הכשלתו של פתרון צודק של הבעיה הפלסטינית. בהסכמי קמפ דיוויד עם מצרים נקבע, כי לעם הפלסטיני אין זכות להגדרה עצמית במדינתו העצמאית, אלא לאוטונומיה בלבד בחסות ישראל והמדינות הסובבות אותו. הסכם קמפ דיוויד, שכלל פירוק התנחלויות ופינוי מתנחלים, הפך מכשול בפני קידום תהליך השלום והקדמה למלחמת לבנון ב-1982, אותה ראה שרון כשלב חיוני בתוכניתו לחיסול סופי של הבעיה הפלסטינית ושל הנהגתו הלאומית של העם הפלסטיני.


לעומת זאת, הסכמי אוסלו, אשר נחתמו בידי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ויו"ר אש"ף יאסר ערפאת, למרות שלא נכללו בהם כל התביעות היסודיות של מק"י וחד"ש, זכו בתמיכתנו, משום שהם קידמו את השגת הפתרון הצודק והיציב. ביקרנו את תוכנית הפתרון בשלבים (פעימות) ואת השארת הנושאים העקרוניים לשלב האחרון של המשא-ומתן. אך תמכנו בהסכמים ומילאנו תפקיד מכריע באישורם כחלק מהגוש החוסם.


תמיכתנו בהסכמי אוסלו משנת 1993 נבעה מהערכתנו כי ההכרה של ממשלת ישראל באש"ף כשותף לגיטימי למשא-ומתן ולכל פתרון מדיני, ההכרה בזכויותיו הלאומיות של העם הפלסטיני, בניית אמון בין שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, ותחילת הנסיגה מהשטחים הכבושים – הם צעדים התורמים למניעת עימות ויוצרים סיכוי לבנות יסודות לפתרון מדיני של שלום צודק. לכן מילאנו תפקיד של משענת לממשלת רבין, אשר הובילה את הסכמי אוסלו, וזאת לעומת התנגדותנו להסכמי קמפ דיוויד.


הנוכחות של הפרטנר הפלסטיני בהסכמי אוסלו באה על רקע של עלייתו לשלטון בישראל של כוח פוליטי, שהציג כמטרה את הפסקת הכיבוש, ושל הנהגה אמריקאית, אשר בעקבות מלחמת המפרץ ב-1991 חיפשה רגיעה במזרח-התיכון. אלה היו תנאים שבהם התרחשה התפנית והסיכוי ליצירת אקלים חדש ביחסים בין שני העמים, הישראלי והפלסטיני. לכן טבעי היה שמק"י תקרא לניצול ההזדמנות לקידום הסדר השלום הכולל.


ממשלת נתניהו, שעלתה לשלטון ב-1996, פעלה לסיכול התהליך המדיני בו תמכנו. ממשלת ברק (1999) התגלתה כסוס טרויאני במחנה השלום, שהוליך שולל את החברה הישראלית ובכללה את מחנה השלום, ואת דעת הקהל העולמית. זאת כאשר הכריז ברק כי "אין פרטנר פלסטיני להסדר מדיני". ברק הותיר את האופציה הצבאית כאופציה היחידה, כביכול, ובמדיניותו זו העלה את שרון לשלטון.


שרון ניצל את המציאות הפוליטית שיצר ברק והקים את ממשלת האופציה הצבאית, הכפופה לסיסמא: "תנו לצה"ל לנצח". ראשי הימין הישראלי סברו, והם סוברים גם היום, כי תפקידם ההיסטורי הוא לחסל את תהליך אוסלו, ובראש וראשונה – את הרשות הפלסטינית ואת המוסדות הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של החברה הפלסטינית. שרון סבר, והוא ממשיך לסבור, כי שלטונו הוא הזדמנות, אולי האחרונה, לעצור את התהליך ההיסטורי לעבר כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל. הוא מעריך כי בידיו ההזדמנות ההיסטורית להוביל להנצחת ההתנחלות בשטחים הכבושים משנת 1967, ובמיוחד בתחומי הגדה המערבית, לרבות באזור ירושלים.


קריסת האופציה הצבאית ותוכנית ההתנתקות


חלפו ארבע שנים עקובות מדם, שבמהלכן ניהלה ממשלת שרון מלחמה טוטאלית נגד העם הפלסטיני בניסיון להכניעו לתכתיבים הישראליים החד-צדדיים. באותן ארבע שנים, ממשלת שרון, אשר התירה לצבא לעשות שימוש בכל האמצעים ולבצע את כל הפשעים, לא השיגה את ההכרעה הצבאית המיוחלת. בקרב דעת הקהל העולמית ובקרב רוב הציבור הישראלי רווחת לכן הדעה, כי האופציה הצבאית הישראלית כשלה בהשגת מטרותיה המדיניות, וזאת בשל עמידתו האיתנה של העם הפלסטיני, שלא נחלשה למרות אלפי הקורבנות.


במצב דברים זה, מרבית הישראלים ודעת הקהל העולמית נוטות לתבוע משרון להכיר בכישלון האופציה הצבאית ולחזור אל התהליך המדיני. אפיק חלופי זה פירושו מו"מ עם הפרטנר הפלסטיני, מציאת פתרון שיתבסס על החלטות האו"ם, כיבוד ההסכמים שנחתמו, חזרה לעמדות שתפס הצבא הישראלי לפני אוקטובר 2000, והתקדמות לעבר הסדר שלום. אך במקום להענות למסקנה ההגיונית הזאת, שרון שלף את "תוכנית ההתנתקות" החד-צדדית.


סקרי דעת הקהל בישראל מעידים שוב ושוב כי רוב הציבור מסכים לפינוי ההתנחלויות במסגרת פתרון מדיני. שרון, השואף להנציח את רוב ההתנחלויות, שלף בתגובה את התוכנית להתנתקות מעזה, הכוללת פינוי כמה התנחלויות בלבד. בדרך זו מנסה שרון ליצור מראית-עין של הסקת מסקנות, תוך שהוא חוסם בפועל את הדרך בפני חידוש המו"מ המדיני, פינוי כל ההתנחלויות והשגת שלום.


לשיווק תוכניתו, שרון ניצל את המצב בזירה הפוליטית הישראלית, בה אין כעת כוח חזק דיו המתייצב מאחורי חלופה למדיניותו. מפלגת העבודה הנעדרת מבטלת עצמה בפני שרון ואינה מציעה חלופה למדיניותו. המירב שהיא מציעה הוא לבוא במקום מפלגות הימין בממשלת שרון ולסייע לו בביצוע תוכנית ההתנתקות, שאינה כוללת את סיום הכיבוש, אפילו לא ברצועת עזה.


תוכנית ההתנתקות של שרון, אם תיושם, תהפוך את רצועת עזה כולה למחנה מעצר גדול, הנשלט מכל צדדיו, באוויר, בים וביבשה, בידי הצבא הישראלי. הצעת ההחלטה שהביאה ממשלת שרון לכנסת כוללת סעיף מפורש המציין כי גם לאחר הפינוי, לישראל שמורה הזכות להתערבות צבאית בנעשה ברצועה מתי שתמצא לנכון. לכן תוכנית שרון אין בה סיום של הכיבוש הישראלי ברצועה, אלא ניסיון של ראש הממשלה להתנער אף יותר מאחריותו ככובש לחיי היומיום של התושבים הפלסטינים בעזה, החיים תחת כיבוש ישראלי.


חשוב להדגיש כי תוכניתו של שרון אינה חלק מתהליך מדיני, אלא היא ניסיון לבוא במקום כל תהליך מדיני עכשיו ובעתיד. תוכנית זו אינה שלב בדרך לסיום הכיבוש בגדה וברצועה, אלא מסגרת להעמקת הדיכוי וההתנחלויות בגדה וליישום תוכנית "הבנטוסטאנים".


והנה למרות אופייה ההרסני הזה, שרון השכיל לנצל את תוכניתו כדי לסחוט תמיכה בינלאומית במדיניותו ואף השיג את תמיכתם של חלקים במחנה השלום הישראלי בלגיטימיות של הנצחת גושי ההתנחלויות בגדה.


תוכנית שרון אינה צעד בדרך לכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית, אלא ניסיון לקבור את הרעיון הזה ואת הפתרון ההיסטורי בו דגלנו כל השנים. אין בתוכנית שום צעד של חזרה למשא-ומתן, כי אם ניסיון לסחוט הכרה בטענה, שאין פרטנר פלסטיני, לפחות לא בדור הזה, וכי אפשר לעצב פתרון בלי פרטנר כזה.


תפקיד ישראל באסטרטגיה האמריקאית


יועצי שרון ופרשנים שונים ציינו כי תוכנית ההתנתקות נולדה בעקבות יוזמת ז’נבה, במטרה לחסל את המרכיב הבסיסי ביוזמה. מול הניסיון של הצמד ברק-שרון לקבע את הראייה לפיה אין פרטנר פלסטיני, יוזמת ז’נבה קידמה שיח הפוך, שבמרכזו הקביעה שבכל אחד משני העמים קיים פרטנר לשלום, וכי יש בסיס ומצע פוליטי לפתרון מדיני מוסכם.


תוכנית ההתנתקות היא עוד ניסיון לרמוס את התפיסה שקיים פרטנר פלסטיני. היא ניסיון למנוע את התפשטות ההכרה הציבורית שיש בסיס לפתרון מדיני ההולם את האינטרסים של שני העמים כאחד. כאן הקו המפריד האמיתי בין ההגיון של תמיכת מק"י וחד"ש ביוזמת ז’נבה, על אף מגבלותיה, לבין התנגדותנו לתוכנית שרון, על אף הדיבורים בדבר פירוק התנחלויות ויציאה מעזה.


מה ששרון מחפש אינו סיום הכיבוש. את זה – הס מלהזכיר. מה ששרון מחפש הוא הצלת הכיבוש ויצירת תנאים נוחים יותר להמשך הדיכוי של העם הפלסטיני ולהרחבת ההתנחלויות. שרון חותר להורדתן מעל סדר היום של המדינה הפלסטינית והזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני.


שרון מתכנן כבר עתה להטיל את האשם לכל האסונות שיקרו בעתיד על העם הפלסטיני, בהכינו מראש את הטענה שישראל "ביצעה את כל מה שיכלה לבצע". לכן, כפי שהסכמי קמפ דיוויד היו הקדמה למלחמת לבנון, שנוהלה תחת כותרת הכזב "שלום הגליל", תוכנית ההתנתקות תתגלה כמקדמה להעמקת הכיבוש ולהצתת תבערות מלחמתיות חדשות באזור, וזאת במסגרת תפקידה של ישראל באסטרטגיה האמריקאית הגלובלית.


אין זה מקרה שאחד הסעיפים בהצעת ההחלטה שהניח שרון על שולחן הכנסת היא הכרזת בוש בדבר הכרתו בגושי ההתנחלויות, עמידתו לצד ישראל "במלחמתה בטרור", וקביעתו שזכות השיבה תמומש רק במדינה הפלסטינית. אחד ההבטים המסוכנים ביותר של תוכנית שרון היא היותה חוליה בתוכניתו של הממשל האמריקאי להגמוניה גלובלית. ממשל ארה"ב אינו רואה בפתרון מדיני אמיתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינטרס חשוב לו. ההפך הוא הנכון. הממשל בונה על שירותיה של ישראל ליישום תוכניתו להשארת האזור על פתחו של הר געש, תוך יצירת מראית עין שארה"ב דוחפת בכיוון פתרון. לכן מתייצב הממשל האמריקאי מאחורי תוכניות ממשלת שרון והתוכנית החד-צדדית שהיא מובילה.


פרופ’ ברדלי תאייר מאוניברסיטת מינסוטה פירסם מחקר שכותרתו: "שלום אמריקאי והמזרח התיכון – האינטרסים האסטרטגיים הגדולים של ארצות-הברית אחרי ה-11 בספטמבר" (בהוצאת מכון בגין-סאדאת שבאוניברסיטת בר-אילן). במחקרו מציין פרופ’ תאייר: "על ארה"ב להופיע כמי שעושה רבות להרגעת הסכסוך מבלי להניע את הדברים באמת ומבלי לנקוט בפועל בשום צעד, היכול לפגוע בשיקולי הביטחון של ישראל. כמו המלכה האדומה מהקלפים בסיפור ‘אליס בארץ הפלאות’, המוצאת עצמה רצה מהר יותר, אך תמיד נותרת במקומה, על ארה"ב מוטלת החובה להגן על ביטחון ישראל, בעודה יוצרת את הרושם שהיא לוחצת על שני הצדדים לקבל את מפת הדרכים".


העדר הפרטנר הפלסטיני מתוכנית ההתנתקות; העדר לחץ מצד רוב מחנה השלום האמיתי בישראל, העסוק בפיזור מחמאות לשרון; העדר עמדה אמריקאית המעוניינת בהשגת פתרון בתקופה הנראית לעין; יחד עם מה שנראה לשרון כהזדמנות היסטורית לחסל את הפתרון המדיני, לחסום את כינון המדינה הפלסטינית ולהציל את הכיבוש – כל אלה מביאים אותנו לראות מראש את המלחמה הבאה, החבויה בתווי פניה של תוכנית ההתנתקות. זו חובתנו להתריע מראש, כדי שנדע מראש מי יישא באחריות לפריצתה.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. אורלי נוי הגיב:

    ובכל זאת, ולמרות כל מגרעותיה, תוכנית ההתנתקות צריכה לקבל את תמיכת חברי הכנסת הערבים מכמה סיבות:
    1. מאז וועידת מדריד ועד היום הוכח בעליל שפתרון בנוסח "הכל או לא כלום" לא ייתכן בסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההתנהלות תהיה חייבת להתקדם עקב בצד אגודל, ומהבחינה הזאת נסיגה מעזה היא צעד ראשון חשוב, גם אם היא נעשית במסגרת בעייתית מאד.
    2. הכיבוש הוא יחידה אחת, ולכן הנסיגה מעזה חשובה מבחינת התקדים שהיא מציבה, שכן לישראל יהיה קשה מאד להפריד אחריה בין גורל עזה לגורל הגדה.
    3. חברי הכנסת הערבים לא יכולים להיות "יותר קדושים מהאפיפיור". משיחות רבות שקיימתי עם חברים פלסטינים מהרצועה עלה בבירור כי הם מייחלים לנסיגה הצבאית מעזה, וטיעון זה לבדו צריך להספיק כדי להצביע בעד הנסיגה.
    4. נדמה לי שאין צורך לשוב ולדבר על המציאות הפוליטית הישראלית בה, נכון לעכשיו, הימין לבדו מסוגל לבצע צעד מהסוג הזה, ולכן יש לעודד את יוזמתו של שרון. תנו לנו לראות עציץ אחד שמפונה מהרצועה, ונמשיך את המאבק משם.
    המאבק עד להשגת שלום צודק בינינו ובין הפלסטינים עתיד להימשך, לצערי, עוד שנים ארוכות, אבל בנתיים יש להיות ריאלים ולהסתפק ב"הישגים" מהסוג הזה, עם כל הבעייתיות שלהם, בהתאם למימרה לפיה עדיף להיות חכמים מאשר צודקים.

  2. שאולי הגיב:

    מעניין,מחול הוא כנראה הגורם היחיד,מלבד "פורום החווה" של שרון שיודע את פרטי תוכנית ההתנתקות.
    על מה מצביעים מחר בכנסת?מישהו בכלל יודעת מה כוללת "התוכנית"? ובכל זאת, כמה אנחנו מתעסקים בזה.
    זו הוכחה נוספת מה גדולה ההשפעה של קבוצת אנשי יחצנות(אייל ארד וחבריו) מול התקשורת.

  3. אור הגיב:

    אורלי נוי, התכנית לא מכילה "יציאה" מעזה במובן של סיום הכיבוש בה. מי ששולט על כל דרכי הגישה בים וביבשה לעזה ובמרחב האווירי שלה – כובש את עזה. מי שגם משאיר לעצמו את האופציה לשלוח את צה"ל לתוך עזה, הוא בטח כובש את עזה. את דרום לבנון כבשנו גם בלי גוש קטיף.

    ההתנתקות היא לא סיום הכיבוש ולא תחילת סיום הכיבוש, היא רק היערכות מחדש של צה"ל. אין לשמאל סיבה לתמוך בה – בייחוד בגלל שהיא מכילה בתוכה סעיף המאשר את הקמת חומת האפרטהייד (ועוד בתוואי הנוכחי). וגם בגלל שהיא מסיימת את הסיוע ההומאניטרי לעזתים, בעוד שהם נותרים כבושים.

    אסור להיכנע לאשליות שזוהי תכנית לטובתנו. אחרי 4 שנות ייאוש זה אולי מפתה, אבל זה פשוט לא נכון.

  4. אלישע הגיב:

    למקרא דבריו של עיסאם מחול מתבקשת השאלה: מדוע הפלסטינים שיחקו לידיו של שרון? מיומה הראשון של ההתנגדות המזוינת היה ברור כי אין שום סיכוי לאינתיפאדה. אבו מאזן ואחרים אומרים היום כי האינתיפאדה נחלה כישלון. המחיר ששילם העם הפלסטיני בהרוגים- למעלה מ3000 (ועןד היד נטויה) בפצועים כ40000 ובהרס התשתיות אינו סוף פסוק. כל עוד תימשך ההתנגדות יספק הדבר תירוץ לשרון להמשיך במדיניות ההרג שלו. לו היתה לפלסטינים התבונה והאומץ להפסיק את הפעולות שיביאו עליהם שואה חדשה (כמו שהתבטא מוחמד דחלאן) היה מצבם היום טוב בהרבה. חבל מאד שהנהגתו של העם הפלסטיני חוזרת בדיוק על אותן שגיאות שנעשו בשנות ה30 וה40. לו היה מחול דואג באמת ובתמים לעמו היה פונה אל הנהגתו ודורש במפגיע להפסיק את האינתיפאדה שהביאה עליהם רק קרבנות והרס נורא. כנראה שחבר הכנסת הנכבד לא למד דבר מן ההיסטוריה העגומה של בני עמו. כמה חבל.

  5. הגרמני הגיב:

    זה שאריאל שרון הינו אחד הדברים המבישים ביותר שקרו למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, הינו דבר אחד(מסקנות ועדת כהאן, וכיפופן כבננה). מאידך הייתי מצפה שגם הצד הפלשתיני יעשה את ה"חושבים" שלו, וינסה להבין כיצד הצליח שרון להגיע אל השלטון, ולשמור עליו זמן כה רב(תוך שהוא מוריד את האיזור מהפח אל הפחת)!
    מאז חזר עראפת לאיזורינו התחלפו בישראל חמישה ראשי ממשלה, וארבע ממשלות.
    מאז נתגלו מעשי השחיתות בצמרת השלטון הפלשתיני(המאפיה של תוניס), הפסיקו האירופאים כמעט לחלוטין תמיכתם הכספית בקידום פרויקטים ברשות הפלשתינאית.
    מעבר לזה ששרון הינו עונשינו על כסילותינו, הרי שהינו עונשם של הפלשתינים על שלא השכילו להעמיד מנהיגות צעירה, ופרגמטית, או לחילופין הרחיקו את אלו אשר ייצגו עמדות מתונות(סרי נוסייבה, חנאן עשראווי וכו’).
    בדומה להם הינם הפוליטיקאים הפלשתינים-ישראלים, ברירת המחדל של ציבור פלשתיני-ישראלי נרחב, הנדחק לפינה פוליטית בשל נבחריו.
    גם אלו נדרשים לחשבון נפש, על כך שעוד לא קראו תיגר על המנהיגות הקיימת, ועל שלא העמידו חלופה פרגמטית ומודרנית לזקניהם!!!

  6. אביב סלע הגיב:

    שאולי, אתה מוזמן לקרוא את הניספחים אשר שופכים מעט אור את התוכניות השונות.

    אורלי,

    1. היציאה מעזה תביא למצב גרוע יותר ולא טוב יותר, אני מאמין כי את הווקום השילטוני שיווצר בעזה לא תתפוס הרשות החלשה אלא אירגוני החמאס ודומיו.

    2. אין נסיגה מעזה, עזה תישאר בתור בת חסות של ישראל כאמור היא תהיהיה מכלאה בעלת שילטון פנימי אולם תיהיה כפופה לסוהרים שיתנו לפרטים לצאת להיכנס וכו’.

    4. עם כל הכבוד חברי כנסת הם לא שוטרים והם לא אלה שצריכים לפנות, פוליטיקאים צריכים להצביע ואני חושב שאנשי השמאל יכולים להצביע בעד תוכנית טובה יותר מאשר תוכנית המכלאה הזאת…

    אביב סלע

  7. עופר נ – הנה נוסח תכנית ההתנתקות הגיב:

    — קישור —

    נוסח המסמך:
    ———————————-

    1. רקע – משמעויות מדיניות וביטחוניות
    מדינת ישראל מחויבת לתהליך השלום ושואפת להגיע להסדר מוסכם על בסיס חזון נשיא ארה"ב, ג’ורג’ בוש.
    מדינת ישראל מאמינה כי עליה לפעול לשיפור המציאות הנוכחית. מדינת ישראל הגיעה למסקנה כי אין כיום שותף פלסטיני מולו ניתן להתקדם בתהליך שלום דו-צדדי. לאור זאת גובשה תכנית של התנתקות מדורגת, המבוססת על השיקולים הבאים:
    א.הקיפאון הגלום במצב הנוכחי הינו מזיק. כדי לצאת מקיפאון זה, על מדינת ישראל ליזום מהלך שלא יהיה מותנה בשיתוף פעולה פלסטיני.
    ב.מטרת התכנית להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר.
    ג.בכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. לעומת זאת, ברור כי באזור יהודה ושומרון יישארו אזורים שיהוו חלק ממדינת ישראל, ובתוכם גושים מרכזיים של התיישבות יהודית, יישובים אזרחיים, אזורים ביטחוניים ומקומות בהם למדינת ישראל יש אינטרסים נוספים.
    ד.מדינת ישראל תומכת במאמצי ארה"ב, הפועלת לצד הקהילה הבינלאומית, לקדם את תהליך הרפורמות, בניית המוסדות ושיפור הכלכלה ורווחת התושבים הפלסטיניים, על מנת שתקום הנהגה פלסטינית חדשה, אשר תוכיח עצמה כמסוגלת למלא אחר מחויבויותיה על פי מפת הדרכים.
    ה.היציאה מרצועת עזה ומאזור בצפון השומרון תקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית.
    ו.השלמת מהלך ההתנתקות המדורגת תשלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה.
    ז.מהלך ההתנתקות המדורגת אינו גורע מן ההסכמים הקיימים בין מדינת ישראל לפלסטינים. ההסדרים הקיימים הרלבנטיים ימשיכו לחול.
    ח.התמיכה הבינלאומית למהלך ההתנתקות המדורגת רחבה וחשובה. תמיכה זו חיונית בכדי להביא את הפלסטינים לממש בפועל את המוטל עליהם בתחומי הלחימה בטרור וביצוע הרפורמות על-פי מפת הדרכים. אז יוכלו הצדדים לחזור לנתיב המו"מ.

    2. עיקרי התוכנית
    א.רצועת עזה:
    1) מדינת ישראל תפנה את רצועת עזה, כולל כל ההתיישבות הישראלית הקיימת כיום, ותיערך מחדש מחוץ לשטח הרצועה. זאת, למעט היערכות צבאית באזור קו הגבול בין רצועת עזה למצרים (ציר "פילדלפי"), כפי שיפורט בהמשך.
    2) עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזורים שיפונו במרחב היבשתי של רצועת עזה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים.
    3) כפועל יוצא מכך, לא יהיה יסוד לטענה שרצועת עזה הינה שטח כבוש.
    ב.איו"ש:
    1) מדינת ישראל תפנה אזור בצפון השומרון (ארבעה יישובים: גנים, כדים, שא-נור וחומש) ואת כל המתקנים הצבאיים הקבועים באזור זה, ותיערך מחדש מחוץ לאזור המפונה.
    2) עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזור זה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים.
    3) המהלך יאפשר רציפות טריטוריאלית פלסטינית באזור צפון השומרון.
    4) מדינת ישראל תסייע, יחד עם הקהילה הבינלאומית, בשיפור התשתית התחבורתית באיו"ש, במטרה לאפשר רציפות תחבורתית פלסטינית באיו"ש.
    5) המהלך יקל על אורח החיים התקין ועל הפעילות הכלכלית והמסחרית הפלסטינית באיו"ש.
    ג.התהליך
    תהליך הפינוי המיועד יושלם עד סוף שנת 2005.
    הישובים יסווגו לארבע קבוצות כדלהלן:
    1) קבוצה א’ – מורג, נצרים וכפר דרום.
    2)קבוצה ב’ – ישובי צפון השומרון (גנים, כדים, שא-נור וחומש).
    3) קבוצה ג’ – ישובי גוש קטיף.
    4)קבוצה ד’ – ישובי צפון רצועת עזה (אלי סיני, דוגית וניסנית).

    תתבצע עבודת ההכנה הנדרשת ליישום תכנית ההתנתקות המדורגת (לרבות עבודת מטה לקביעת קריטריונים, הגדרות, הערכות והכנת החקיקה הנדרשת).
    הממשלה תדון ותחליט, לעניין פינוין של כל אחת מהקבוצות הנ"ל, בנפרד.
    ד.גדר הביטחון:
    מדינת ישראל תמשיך בבניית גדר הביטחון, בהתאם להחלטות הממשלה הרלבנטיות. התוואי יביא בחשבון שיקולים הומניטריים.

    3. המציאות הביטחונית לאחר הפינוי

    א.רצועת עזה:
    1) מדינת ישראל תפקח ותשמור על המעטפת החיצונית ביבשה, תשלוט באופן בלעדי במרחב האווירי של עזה, ותמשיך לקיים פעילות צבאית במרחב הימי של רצועת עזה.
    2) רצועת עזה תהיה מפורזת מנשק שהימצאותו אינה תואמת את ההסכמים הקיימים בין הצדדים.
    3) מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל נקיטת צעדי מניעה כמו גם תגובה תוך שימוש בכוח כנגד איומים שייווצרו מרצועת עזה.
    ב.איו"ש:
    1)עם פינוי היישובים באזור צפון השומרון, לא תיוותר נוכחות צבאית קבועה באזור זה.
    2)מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל צעדי מניעה כמו גם תגובה, תוך שימוש בכוח, כנגד האיומים שייווצרו באזור זה.
    3)בכל יתר שטחי איו"ש, תימשך הפעילות הביטחונית במתכונת הקיימת. עם זאת, בהתאם לנסיבות, תשקול מדינת ישראל לצמצם פעילותה בערים פלסטיניות.
    4)מדינת ישראל תפעל לצמצום מספר נקודות הביקורת בכלל איו"ש.

    4. מתקנים ותשתיות צבאיים ברצועת עזה ובאזור צפון השומרון
    ככלל יפורקו ויפונו, למעט כאלו שמדינת ישראל תחליט להעביר לגורם שייקבע.

    5. אופי הסיוע הביטחוני לפלסטינים
    מדינת ישראל מסכימה כי בתיאום עמה יינתן ייעוץ, סיוע והדרכה לכוחות ביטחון פלסטינים לשם לחימה בטרור ושמירת הסדר הציבורי, ע"י גורמים אמריקנים, בריטים, מצריים, ירדניים או מומחים אחרים, כפי שיוסכם על ידה.
    מדינת ישראל עומדת על כך שלא תהיה נוכחות ביטחונית זרה ברצועה ו/ או באיו"ש, שלא בתיאום עמה ובהסכמתה.

    6. אזור הגבול בין הרצועה למצרים (ציר "פילדלפי")
    מדינת ישראל תמשיך לקיים נוכחות צבאית לאורך קו הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים (ציר "פילדלפי"). נוכחות זו הינה צורך ביטחוני חיוני. במקומות מסוימים, ייתכן שתידרש הרחבה פיזית של השטח שבו תתבצע הפעילות הצבאית.
    בהמשך, תישקל האפשרות לפנות אזור זה. פינוי האזור יהיה מותנה, בין היתר, במציאות הביטחונית, ובמידת שיתוף הפעולה של מצרים ביצירת הסדר אמין אחר.
    אם וכאשר ייווצרו התנאים לפינוי אזור זה, מדינת ישראל תהיה מוכנה לבחון אפשרות הקמת נמל ימי ושדה תעופה ברצועת עזה, בכפוף להסדרים שייקבעו עם מדינת ישראל.

    7. נכסי דלא-ניידי
    ככלל, לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת. מדינת ישראל תשאף להעביר מתקנים אחרים, לרבות תעשייתיים, מסחריים וחקלאיים לגורם שלישי בין לאומי, שיעשה בהם שימוש לטובת האוכלוסיה הפלסטינית, שאינה מעורבת בטרור.
    שטח אזור התעשיה "ארז" יועבר לאחריות גורם פלסטיני או בינלאומי מוסכם.
    מדינת ישראל תבחן, יחד עם מצרים, אפשרות הקמת אזור תעשייה משותף בגבול רצועת עזה, מצרים וישראל.

    8. תשתיות והסדרים אזרחיים
    תשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת יושארו.
    ככלל, מדינת ישראל תמשיך, תמורת תשלום מלא, לספק חשמל, מים, גז ודלק לפלסטינים, על פי ההסדרים הקיימים.
    ההסדרים הקיימים, לרבות בנושא מים והתחום האלקטרו-מגנטי, יישארו בתוקפם.

    9. פעילות הארגונים הבינלאומיים האזרחיים
    מדינת ישראל רואה בחיוב רב את המשך פעילותם של הארגונים ההומניטריים הבינלאומיים וגורמים אחרים העוסקים בפיתוח אזרחי, המסייעים לאוכלוסייה הפלסטינית.
    מדינת ישראל תתאם עם הארגונים הבינלאומיים את ההסדרים שיקלו על פעילותם זו.
    מדינת ישראל מציעה כי יוקם מנגנון בין לאומי (דוגמת ה-AHLC), על דעת ישראל וגורמים בינלאומיים, שיפעל לפיתוח הכלכלה הפלסטינית.

    10. ההסדרים הכלכליים
    ככלל, ההסדרים הכלכליים הפועלים כיום בין מדינת ישראל לפלסטינים יישארו בתוקף. הסדרים אלה כוללים, בין היתר:
    א.תנועת סחורות בין רצועת עזה, איו"ש, מדינת ישראל וחו"ל.
    ב.המשטר המוניטארי.
    ג.הסדרי המיסוי ומעטפת המכס.
    ד.סידורי דואר ותקשורת.
    ה.כניסת עובדים למדינת ישראל בהתאם לקריטריונים הקיימים.
    בטווח הארוך, ובהתאם לאינטרס הישראלי לעודד עצמאות כלכלית פלסטינית רבה יותר, מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים למדינת ישראל. מדינת ישראל תתמוך בפיתוח מקורות תעסוקה ברצועת עזה ובאזורים הפלסטיניים באיו"ש, ע"י גורמים בינלאומיים.

    11. המעברים הבינלאומיים
    א.המעבר הבינלאומי בין רצועת עזה למצרים:
    1)ההסדרים הקיימים היום במעבר ימשיכו להתקיים.
    2)מדינת ישראל מעוניינת להעביר את המעבר לנקודת "משולש הגבולות", דרומה ממיקומו הנוכחי. הדבר יעשה בתיאום עם ממשלת מצרים. הדבר יאפשר הרחבת שעות הפעילות במעבר.
    ב.המעברים הבינלאומיים בין איו"ש לירדן: ההסדרים הקיימים היום במעברים ימשיכו להתקיים.

    12.מעבר "ארז"
    נקודת המעבר ב"ארז" תועתק לתחומי מדינת ישראל בלוח זמנים שייקבע בנפרד.

    13.סיכום
    יישום תוכנית ההתנתקות המדורגת יוביל לשיפור המצב וליציאה מהקיפאון הנוכחי. אם וכאשר תהיינה בצד הפלסטיני ראיות לנכונות, ליכולת ולמימוש בפועל של לחימה בטרור, הפסקה מלאה של הטרור והאלימות וביצוע הרפורמות על פי מפת הדרכים, ניתן יהיה לשוב לנתיב המו"מ וההידברות.

  8. גיא אברהמי הגיב:

    כל מילה אמת! היאוש אוכל את הציבור ולכן הוא מוכן להתייצב מאחורי כל "תכנית שלום" שמציעים לו. אני כבר נואשתי מלחכות ליום בו השמאל המתון יפסיק להאמין בשרון ולתמוך בו…

  9. דידי נבון הגיב:

    הציפיה של שרון שתכנית ההתנתקות תצור מצב של הקפאה מדינית, אינה חשובה כמו עצם התקדים של פינוי התנחלויות.מהרגע שתהליך כזה יוצא לדרך, התנופה שהוא ייצור לא תעצר ב"תכנית המכלאות" כהגדרתך -אם שרון ירצה או לא ירצה.מ-67 לא פונה ברזל זוית אחד מהשטחים. התכנית הזו תכניס לתודעה של הציבור בישראל שפינוי הוא דבר אפשרי. גם הימין מבין זאת ולכן הוא עומד על רגליו האחוריות.
    ולגבי התיחסותך לברק כ"סוס טרויאני" – גם אתה לא יכול לשכתב את ההסטוריה.העובדה הפשוטה היא שברק שם את ההצעה הטובה ביותר שכל ממשלה ישראלית יכלה או תוכל להציע , על השולחן – ונדחה. הוא לא פנה ל"אופציה צבאית" יותר משההנהגה הפלסטינית פנתה אליה. יותר מכך – אפשר לומר ששרון נבחר כתוצאה מהפניה של ההנהגה הפלסטינית לאופציה האלימה. יאסר עראפאת מעולם לא התכוון להסתפק בגבולות 67′ ולוותר על ה"אופציה הצבאית" שלו – אחרת הוא היה מפרק את החמאס והג’יהאד מנשקם עוד בשנות ה-90. התנאי הבסיסי ליצירת ריבונות הוא מונופול על אמצעי הכפייה.כנראה שעראפאת החליט שהחמאס עדיין לא מילא את התפקיד המיועד לו.

  10. ההצעה הטובה ביותר הגיב:

    עם ההצעה השל ברק להמשך רוב הכיבוש ומניעת זכות השיבה היא הטובה ביותר שממשלה ישראלית יכולה להציע (וכנראה שזה נכון) אז באמת אין לפלסטינים הרבה אופציות חוץ מהמשך המאבק…

    הרי באותה מידה שאתה מצפה מהפלסטינים לקבל את "ההצעה הטובה ביותר" יכולת לצפות מישראל לקבל את ההצעה הפלסטינית הטובה ביותר, כלומר להציע לפחות את סיום כל הכיבוש של שטחי 67 ואת זכות השיבה.
    בכך שאתה מצפה מהפלסטינים לקבל את הצעות ישראל ומוותר על הציפיה מישראל לקבל את הצעות הפלסטינים אתה למעשה אומר שהפלסטינים יכולים להסתדר בלי זכויות וישראלים לא יכולים להסתדר בלי כיבוש.

  11. לדידי! הגיב:

    1. למה כל הזמן טוענים שההתנתקות תהווה תקדים לפינוי ישובים? כבר שכחתם את ימית?
    2. זו ממש לא "עובדה פשוטה" שברק שם על השולחן את ההצעה הטובה ביותר. לברק לא היתה כל תמיכה בכנסת וערפאת ידע זאת, ברק ה"נדיב" הרחיב והעמיק את הכיבוש בפועל (הרבה יותר מביבי לפניו) , וכל ההליכה לקמם דייויד שנכפתה על עראפת, בעיקר ע"י ארה"ב, היתה ניסיון שקוף וכושל של ברק להציל את עורו.

  12. חיים ברעם הגיב:

    הכל טוב ויפה. קראתי בהנאה רבה את מאמרו המעולה של עיסאם, ואף הפצתי אותו בקרב חברי הקרובים. לכן הצטערתי כל כך על ההמנעות במליאת הכנסת. היינו נגד, נשארנו נגד ולכן היינו חייבים להצביע נגד. את האופורטוניזם צריך להשאיר לאחרים.
    באותה מידה אני מוחה גם נגד ההמנעות של בל"ד, אבל כיוון שהצבעתי הפעם בעד חד"ש אני מפנה את התרעומת בעיקר כלפי סיעתם. הם עושים עבודה נהדרת בכנסת, אבל ההמנעות הייתה טעות.

  13. פרפר נחמד הגיב:

    "תכנית ההתנתקות של שרון,אם תבוצע, תהפוך את רצועת עזה כולה למחנה מעצר גדול"…"חשוב להדגיש כי תכנית שרון אינה חלק מתהליך מדיני,אלא היא נסיון לבוא במקום כל תהליך מדיני עכשיו ובעתיד"…
    "היא מסגרת להעמקת הדיכוי וההתנחלויות בגדה וליישום תכנית הבנטוסטאנים"…
    "תכנית שרון אינה צעד בדרך לכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית, אלא נסיון לקבור את הרעיון הזה ואת הפיתרון ההיסטורי בו דגלנו כל השנים"..
    דברים כדורבנות. אז למה לא הצבעת נגד התכנית?

  14. שי הגיב:

    איךמ אומרים בערבית? כלאם פאדי? מלים מלים?

  15. דידי נבון הגיב:

    למגיבים: "ההצעה הטובה ביותר" ו"לדידי":
    אענה לכם בציטוט מדבריו של עמוס עוז – אני לא מאשים את הפלסטינים שלא קיבלו את הצעת ברק – אני מאשים אותם שלא באו בהצעה נגדית.
    להציג את קמפ דיויד 2000 כקונספירציה ישראלית אמריקנית לכיפוף ידו של עראפאת זה פשוט לחטוא לאמת. וגם אם הדבר נעשה כדי "להציל את עורו" של ברק – אז מה? הנקודה היא שעמדות שני הצדדים מעולם לא היו קרובות יותר וניתן היה להכות בברזל בעודנו חם. כשמניעים תהליך – הדברים בסופו של דבר לוקחים כיוון משל עצמם. כדי לנצל זאת צריך להמשיך במומנטום.פינוי ימית לא היה "הנעת תהליך" אלא סופו של תהליך שהגיע למיצוי. כאן יש סיכוי להניע משהו שיכול להוות בסיס להתקדמות. שרון יכול לתכנן את המהלך כאמצעי להנצחת הכיבוש אבל לא בטוח בכלל שהוא עדיין יהיה רלונטי כשהתהליך שהוא החל בו יקבל חיים משל עצמו. כנראה שגם עיסא מח’ול הבין זאת לאור הצבעתו בכנסת.

  16. אביב הגיב:

    אז למה נמנעתם? אם נגד אז נגד, לא רק נגד שברור שההחלטה תעבור או לא תעבור.

  17. ראובן אברג’ל הגיב:

    התקשורת המגויסת מכתיבה את סדר היום הציבורי
    לשרון זה מתאים כמו כפפה לידיים.
    אין צורך להתרגש מכל ההמולה סביב ההתנתקות,
    מה שקורה בפועל זו הסחת דעת סביב השאלה העקרונית,סיום הכיבוש,חזרה לקוי 67 הפסקת ההרג. יש לגשת למשאל עם דחוף כאן ועכשיובשאלות מהותיות על דמותה של המדינה.
    1. הפרדת הדת מהמדינה.
    2.סגירת מוסדות הקרן הקיימת,והסוכנות היהודית
    משרדים שבמהותם הינם גזעניים.
    3.פירוז נשק גרעיני וסגירת הכורים ליצור גרעיני.
    4.ביטול כל החוקים המפלים לרעה את ערביי ישראל,בכל התחומים.
    כל ההמולה סביב משאל עם בנושא פינוי עזה
    מיותרת ומובן מאליו במסגרת סיום הכיבוש גם בעזה לא נהיה.
    5.יש לפרק את כל המתנחלים מכל נשק שברשותם
    ובמקביל להוציאם מהשירות הצבאי,בטחוני,……
    עד לסיום כל תהליכי ההתנתקות.
    מאחזים והתנחלויות שיפרו חוק יש לנתק את החשמל והמים.
    6.עכשיו ומיד להפסיק את העברת כספי ציבור לפלנגות למינהם בהתנחלויות,
    לדעתי אם לא יתקימו תנאים אלא חבל על הזמן,
    אם כך שיהרסו את כל מה שנותר אם בכלל,ורק אז
    נתחיל לשקם את האיזור החולה והנגוע במחלות ממארות.

    ראובן אברג’ל

  18. Reuven Kaminer הגיב:

    חוששני שאני מסכים עם חיים ברעם. על כל פנים, התנהלות חד"ש בפרשה זו לא הייתה מכובדת, כולל התרגיל של המתנה מחוץ לאולם ההצבעה. האם יש כאן בפרשה זו השפעה מצד הרב אליאב? אלא בהפוך על ההפוך? האם חד"ש התכוננה להצביע נגד תוכנית ההתנתקות בתוך הבנה וביטחון שלא תפיל את שרון או תוכנית ההתנתקות? ואם כך למה לא אמרה את זאת לכתחילה. האם הנסיגה של חד"ש לעבר הימנעות חלה כשחששו שביבי וחבריו מתכוננים להצביע נגד? הרי הנימוק שאין חד"ש מבקשת להצביע ביחד עם הימין היה תקף לפני, במשך ואחרי ההצבעה. הפליפ-פלופ גרוע מעצם ההימנעות שניתן היה להבהיר אותו במקום כתיבת מאמרים ארוכים בעד הצבעה נגד.

  19. טמיר ינאי הגיב:

    כל מה שנותר לי הוא להיות עצוב!!
    עצוב מאוד שביום שבו החליטה ממשלת ישראל לצאת מעזה ולפנות 7,000 מתנחלים, מעדיפים אתם להשאר שם. עצוב לי ורע לי. אבל כנראה שתצטרכו להמשיך במאמצים יחד עם פיגלין להעביר את הממשלה הרעה הזאת מעל פני הארץ.
    ולסיום שאלה לי עליכם האם תבואו ביום שבת לעצרת בכיכר רבין ? האם אתם רואים באדם כמו רבין שאמר בעברו "לשבור ידיים ורגליים" גם דמות חשובה בהסטוריה של המדינה.
    אני מחכה שתקומו ותשנו את פני המדינה הזאת פעם אחת ולתמיד כמו שאתם אוהבים לכתוב פה.
    אבל כנראה שיש גיל בו גם בורגנים "תומכי שלום" מבינים שאין להם חלק בחברה ובמדינה, ונשארים רק עם כתיבת טורים באתרים "מהפכנים". שיהיה לכם בהצלחה נפגש בשלום!!!

  20. טוביה בלומנטל הגיב:

    עיסאם מח’ול כתב את המאמר כאשר חשב שתכנית ההתנתקות עוברת בכנסת ללא בעיות, לכן הוא יכול להיות פטריוט פלשתינאי ולהצביע נגד. בעת שעלה חשש, בגלל "השרים המורדים" בליכוד, שהתכנית תיפול, נמנעה חד"ש בהצבעה כדי להציל את שרון.

    אפשר להתייחס אליהם ברצינות?

  21. גיא אברהמי-לטמיר הגיב:

    טמיר היקר!
    רבים מהכותבים, המגיבים והמנהלים של אתר זה הם פעילים רבי שנים, לרבות פעילות שטח. אנחנו לא "רק כותבים טורים". בנוסף, חד"ש תהיה בעצרת רבין, ולמרות שלא היה אדם מושלם (אף אחד לא…) תמכנו בתכנית אוסלו, כדברי המאמר. כאשר יש תכנית שלדעתינו מקדמת את הסיכוי לפיתרון צודק ובר קיימא אנחנו מתייצבים מאחוריו גם אם הוא לא בדיוק חופף לפיתרון שלנו, וגם אם יש לוותר על נושאים אחרים על-מנת לייצב את הממשלה.
    נתראה בעצרת, ואולי לפני זה עוד במסיק אם אתה מגיע…

הגיבו לראובן אברג’ל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים