הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 באוקטובר, 2004 6 תגובות

איש מהשמאל (המבקש באמת תיקון עולם בעולם האפשרי ולא ההזוי) לא טוען ששרון שינה את אורחותיו, שחזר בתשובה שמאלית, שהכיר בעוולות אותם גרם בכמויות בלתי נדלות והחליט לתקן במשהו את אשר עיוות וקילקל. לכולנו ברור, והדברים צוינו בטורי הקודם, כי הנסיגה מעזה ופירוק כל ההתנחלויות (אם יתרחשו) לא נובעים מפרץ הומניזם שתקף את שרון אלא מאילוצים מדיניים שמכפו עליו.

אבל עתה, כשזהו המשחק היחיד הממשי שעומד על סדר היום המדיני, כל איש שמאל שלא קהו עיניו ולא סוממו השקפותיו, צריך לשאול את עצמו: האם יש לפירוק עשרים התנחלויות ברצועת עזה ועוד ארבע בגדה ערך סגולי בזכות עצמו? האם, למרות כל מה שפורסם על כוונותיו האמיתיות של שרון, לא ראוי לתמוך בפירוק ההתנחלויות ובנסיגה מעזה, ובה בעת להמשיך ולתקוף את מדיניות שרון בכל המישורים האחרים?


תשובתי היא חד משמעית: אינני יכול לנהוג כבת יענה ולהתעלם מהחשיבות האדירה שיש לתקדים הזה של פירוק עשרות התנחלויות, שללא ספק ישרת אותנו בהמשך מאבקנו לסיום כולל של הכיבוש.


הסכם השלום עם מצרים עליו חתם מנחם בגין כלל סעיף המדבר על מימוש הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני. אני משער שמישהו מהצוות האמריקאי בתוספת סיוע של כמה ישראלים שהשתתפו במו"מ אמרו לבגין כי אף אחד לא מתכוון ברצינות, זה סעיף שנועד לצרכים פנימיים של הנשיא סאדאת בעולם הערבי, למען יוכל להוכיח כי לא הפקיר את הפלסטינים. אולם מאז רודף הסעיף הזה את ישראל וסופו שגם שרון נאלץ לדבר היום על מדינה פלסטינית.


שרון בוודאי לא מתכוון לפינוי מסיבי של ההתנחלויות בגדה בעקבות תקדים עזה, אבל אנו יודעים שפירוק ההתנחלויות בעזה ובצפון הגדה הינו תחמושת פוליטית שהשמאל ושוחרי השלום ישתמשו בה ביעילות רבה, וכך גם בעולם. מבחינה זו מפרש הימין נכון את חשיבות תקדים הפירוק והנסיגה. לכן אני סבור שחברי הכנסת מחד"ש ומבל"ד טועים שהם מתנגדים לנסיגה מעזה, הגם שלמהלך הזה פגמים לרוב. התנאים שהציב גוש שלום, במודעה גדולה ב"הארץ", בתמיכה בתוכנית הנסיגה, הם כמובן ברובם מצוינים, והם דלק בעל איכות גבוהה שיניע את המשך המאבק לתוכנית שלום אלטרנטיבית מול זו של שרון, אולם אם הצבעה בכנסת בימים אלה למען הנסיגה ופירוק ההתנחלויות כרוכה במילוי תנאים אלה כאילו אמרו "אם הנסיגה ופירוק ההתנחלויות לא יתרחשו בתנאים שלנו, עדיף המשך המצב הקיים לפיו יושבות ההתנחלויות וצבא הכיבוש בעזה 24 שעות ביממה על גרונם הנחנק של הפלסטינים". אין ויכוח על כך שצריך להמשיך ולהיאבק נגד פשעי המלחמה, הפגמים והעיוותים, אולם הדבר אינו עומד בניגוד לתמיכה נקודתית בצעד קונקרטי שקשה להפריז בחשיבותו למתנגדי הכיבוש.


סרבנות מימין ומשמאל


מאז שהרב הראשי לשעבר שפירא, ובעקבותיו עשרות רבנים נוספים, חתמו על קריאה לסרב לפנות התנחלויות, מתחרים פוליטיקאים מימין ומשמאל (שמאל יחסי) על גינוי הסרבנות "מכל צד". בעניין זה נפגשים איש יח"ד-מרצ אל"מ רן כהן עם מנהיג המפד"ל (עדיין) תא"ל אפי איתם. ברית הקולונל והגנרל. באחת מהופעותיו בטלוויזיה ציין רן כהן לזכותו את השתתפותו במלחמה הפושעת בלבנון על אף שסבור היה כי היא אסון נורא ואיום. כשהוא מקבל צו קריאה להרוג, הוא הולך, כמוהו כאפי איתם.


זוהי תעודת עניות לרן כהן שאינו מבחין בין סרבנות מימין לזו משמאל. לצערי, סרבני שמאל שהתראיינו בנושא בתקשורת החמיצו לדעתי במידת מה את העיקר. טענות המתנגדים לסרבנות "מכל צד" מתמצות ב:


א) צריך לשמור על אחדות העם שהצבא הוא הביטוי המובהק שלו. הקריאה לסרבנות קורעת את העם. אסור לערב את צה"ל בוויכוח הפוליטי. הוא מעל לכל, הוא המפלט האחרון של אחדות האומה.


ב) הסרבנות מנוגדת לדמוקרטיה. ממשלת ישראל היא ממשלה חוקית שנבחרה בבחירות דמוקרטיות ויש להישמע לפקודותיה ופקודות הצבא.


ג) הסרבנות מנוגדת לחוק. שמירת החוק היא מעמודי התווך של קיום המדינה. לאן נגיע אם כל אחד ימלא רק אחר החוקים הנוחים לו?


על כך אני עונה, כי אין לי כל עניין לשמור על אחדות העם בכל מחיר. להיפך, אני רוצה לגרום לקרע בקרב העם בין פאשיזם לדמוקרטיה, בין זכויות אדם לאפליה וגזענות.


אין לי עניין לשמור על הצבא כאילו הוא היהלום שבכתר. הצבא הוא לא מהאו"ם. הוא מכשיר פוליטי בידי הממשלה וגוף בעל השפעה פוליטית אדירה. הוא ממלא תפקיד דומיננטי מדי בחברה הישראלית.


אני רוצה בפירוש לקרוע את העם כך שיפסיק לשרת את הכיבוש ופשעי המלחמה, להביא לחיסול ישיבות ההסדר ופירוק היחידות המורכבות מחיילי הכיפה הסרוגה, שהם בבחינת גיס חמישי למדינה דמוקרטית.


אני רוצה במדינה שבה הצבא יושב בקסרקטינים, כפי שתיכנן הרצל, ולא ינהל את המדינה.


ההבדל בין סרבנות השמאל לזו של הימין, שסרבנות השמאל פועלת בהתאם לחוק הבינלאומי שמחייב גם את ישראל. הסרבנות להשתתף בכיבוש היא סרבנות להשתתף בהפרות חוק, היא סרבנות להשתתף בפשעי מלחמה המנוגדים לאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. הסרבנות משמאל אינה מוכנה לשלוט על עם אחר, שגם היא מנוגדת לחוק הבינלאומי שמחייב את ישראל. הסרבנות משמאל היא חוקית משום שהיא אינה מוכנה להתעלם מכך, שלפלסטינים בשטחים שנכבשו במלחמת יוני 1967 אין זכות להשתתף בהכרעות על עתידם, וזה מאוד לא דמוקרטי.


באחת: הסרבנות משמאל עולה בקנה אחד הן עם החוק והן עם עקרונות זכויות האדם, הדמוקרטיה ואפילו מגילת העצמאות.


לעומת זאת, הסרבנות מימין נועדה להגן על פשעי מלחמה, להגן על הכיבוש, להגן על משטר האפרטהייד שנותן למתנחלים זכויות יתר. לכן הסרבנות מימין היא בלתי חוקית על פי כל האמנות הבינלאומיות עליהן חתומה ישראל ועומדת בסתירה קוטבית לעקרונות הדמוקרטיה כפי שנוסחו בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, שישראל חתומה עליה.


אילו פלשה ברית המועצות ב-1967


לפני ימי ספורים השתתפתי באירוע חברתי בביתו של פרופסור הנמנה עם הסגל האקדמי של אחת האוניברסיטאות בישראל.


פגשתי שם את איזבלה גנור, שבשעתו עבדה בקול ישראל ועתה היא עובדת כחוקרת באוניברסיטה העברית על תפקידה של ברית המועצות בסכסוך הישראלי ערבי.


אך טבעי הוא, שגנור, יוצאת ברית המועצות, תגלה עניין בנושא זה. שאלתי אותה אם היא יודעת משהו שאני לא יודע. כן, היא ענתה. במלחמת יוני 1967 תכננה ברית המועצות להתערב צבאית בסכסוך לצד הערבים.


לא הצלחתי לברר אם היא יודעת זאת ממסמכים ששוחררו על ידי ארכיונים רוסיים, או שמא הגיעה למסקנתה משיחות עם כל מיני "לשעברים" בצמרת הסובייטית, שלא תמיד ניתן לבדוק את מהימנות גרסתם.


הערתי לה, אילו התערבה ברית המועצות, יתכן וישראל היתה ניצלת מכל סבך הכיבוש בו היא תקועה כבר קרוב ל-40 שנה. על כך השיבה, שאילו התערבה ברית המועצות ישראל היתה מחוסלת. זו לא היתה הערה של חוקרת אקדמית, אלא של פוליטיקאית שמתעבת (בצדק) את המשטר הסובייטי.


למה ברית המועצות לא התערבה? לדברי גור המלחמה היתה קצרה ומהירה וגם היה החשש מתגובה גרעינית של ארצות הברית. אם כך, אין לתוכנית כל משמעות שהרי ההרתעה הגרעינית ההדדית פעלה כבלם אצל שני הצדדים.


ובכל זאת, האם התחזית של "חיסול ישראל" כפי שהועלתה על ידי איזבלה גנור היא הפרשנות הנכונה? התחלתי להשתעשע ברעיון בבחינת "מה היה קורה אילו". הבה נניח שברית המועצות היתה שולחת את צבאה למלחמת יוני 1967.


יש מספר תרחישים אפשריים. האחד, שברית המועצות היתה מונעת את התבוסה מהערבים ודואגת לכך שישראל לא תגלוש מעבר לקו הירוק. במבט לאחור אם זה היה קורה, היינו היום מדינה הרבה יותר טובה, נעימה, צודקת ואולי אפילו לאחר הסכמי שלום עם העולם הערבי.


לפי תרחיש אחר, ישראל נכבשת על ידי ברית המועצות מבלי לפגוע בירדן (לא פוגעים בו זמנית בשני קליינטים של ארה"ב). כאן ניתן להעלות על הדעת שני תרחישי משנה.


האחד, שישראל, מתוך אינטרס סובייטי, ממשיכה להתקיים בגבולות הקו הירוק עם רוב יהודי ברור אבל כרפובליקה סוציאליסטית נוסח מזרח אירופה. בישראל היה בנמצא תשתית פוליטית לקיימה כמשלט סובייטי מזרח תיכוני ממושמע, בדומה לקובה באזור היבשת האמריקאית. הנחת העבודה במקרה זה היא, שדווקא רפובליקה סובייטית בישראל היתה מונעת את החזרת הפליטים הפלסטינים לישראל כי הדבר היה מערער את היציבות של משטר סוציאליסטי מהפכני על פי החזון הסובייטי. (בל נשכח כי ברית המועצות תמכה בהקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית).


לפי תרחיש המשנה השני, הרפובליקה הישראלית סובייטית יוזמת החזרת פליטים, "על פי החלטות האו"ם". כך מתחסל הרוב היהודי, העולם הערבי מוחא כפיים, ועל חורבותיה של ישראל קמה לה "רפובליקה סוציאליסטית רב לאומית".


בשני התרחישים היתה "הדמוקרטיה העממית" משתחררת מהעריצות הסובייטית בשנת 1990 עם התפוררותה של ברית המועצות.


אם היתה ישראל נשארת מדינה בעלת רוב יהודי, על פי תרחיש המשנה הראשון, קרוב לוודאי שהיתה עוברת תהליך דמוקרטיזציה בדומה למדינות מזרח אירופה המאופיינות בדומיננטיות של לאום אחד.


על פי תרחיש המשנה השני, האיבה היהודית ערבית היתה פורצת החוצה כלבה רותחת וישראל-פלסטין היתה מוצאת עצמה בעיצומה של מלחמת אזרחים בדומה למה שהתרחש ביוגוסלביה לשעבר.


אפשר להמשיך ולשחק בתסריטים שונים ומגוונים.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. מואיז הגיב:

    כל זה טוב ויפה אבל

    הנסיגה מעזה דווקא תחמיר את מצבם של הפלסטינאים.

    שים לב שיש קו ישר מאז האינתיפאדה הראשונה, שככל שישראל אומרת שהיא נסוגה או עושה צעד מתוך אילוצים פוליטיים או "נכנעת לטרור" מצב הפלסטינאים רק מחמיר.

    הנסיגה מעזה היא ניצחון גדול מאוד לציונות. היא גם מוכרת סחורה שכבר מכרה , אוכלת את העוגה ומשאירה אותה ביד.

    וגם ישראל מקווה למכור את הצעד הזה כצעד של ויתורים כואבים וכן להלאה לכל העולם.

    המת פשוטה מאוד, לא אילוצים פוליטיים ולא שטויות, פשוט יהיה הרבה יותר זול מעכשיו לשלוט על העזתים מאשר עם 8000 מתנחלים בפנים. הכיס הכריע.

    אבל בכל אופן, דעתי היא שהמצב שם יחמיר, מכל בחינה שהיא.

  2. דג אילם הגיב:

    רק לפני כמה שבועות קראתי באחת התגובות התקפה נגד השימוש במה היה קורה עם… חיפשתי וחיפשתי מה שמו של המגיב ו.. הפלא ופלא – כותב שורות אלה. אני דווקא בעד משחק אינלקטואלי זה.

    בכל אופן, מה שאיכזב אותי היה לגלות בין השורות את עמדתו האמיתית של הכותב לבעיית הפליטים כפי שעולה מתרחישי המשנה.

    ראשית, נראה שהוא לא מייחל לפתרון בעיית הפליטים אלא להעלמותה. זו גישה המכסה על גזענות. גם אם ישראל מעולם לא גירשה ולו פלסטיני אחד מביתו, היא מנעה את חזרתם של מאות אלפים – פשע בלתי נסלח. כך שיש לה אחריות לבעיה זו. התקווה שהיא פשוט תעלם מעל פני האדמה, אינה רחוקה מרעיונות בצד השני של המפה (וההיסטוריה) כיצד לפתור באופן סופי "בעיה" שכזו.

    עוד עולה בין השורות כי חזרה של פליטים מטילה על הכותב איימה גדולה. הוא בטוח שחזרת הפליטים היתה מביאה לכך ש"מתחסל הרוב היהודי". השימוש במילה הנגזרת מחיסול לא נעשה סתם. גם בהמשך, כאשר הוא כותב כי הדבר היה גורם לכך ש"העולם הערבי מוחא כפיים"… הוא הצגה מעוותת של המציאות. "העולם הערבי" שעושר גווניו לא נופל מגווני "העולם היהודי" (על תומכי ספירו וכהנא הנמנים עליו), אינו מייחל לחיסול "המדינה היהודית". חלקים גדולים בעולם הערבי מתנגדים לציונות, לתנועה אידיאולוגית מתנחלת שנישלה את ילידי המקום.

    עוד ממשיך הכותב לעשות שימוש בטרמינולוגיה השופכת אור על הלך מחשבתו: …ו"על חורבותיה של ישראל קמה לה… ". אין אפשרות אחרת אומר לנו הכותב: או מדינה יהודית, או עיי חורבות. מעבר לראייה החד ממדית, זה מעיד על השקפת עולמו של הכותב כי ללא רוב יהודי יש רק אפשרות אחת – חורבות.

    במקרה זה אני חייב לצטט תגובה אחרת של יורם בר-חיים:

    "לא מפליא אותי שאנשים כמו אלה מנסים לשכנע אותי או את עצמם שהדרך היחידה להיאבק בציונות היא לגרש מפה את את היהודים, הרי הדרך היחידה שלהם ‘לחזור למולדתם העתיקה’ היתה לגרש מפה את התושבים… לצערם של אלו שיודעים לפתור בעיות רק באמצעות גירוש, העם הפלסטיני (ואני איתו) סבור אחרת ומגוון הפתרונות שמוצעים על-ידו אינו כולל גירוש".

  3. הגרמני הגיב:

    אני מסכים םע גדעון טפירו!
    יתירה מזאת ,ואלף אלפי הבדלות, מזכירה לי התנגדות המפלגות הערביות לנסיגה, כמו חלק בשמאל הישראלי את מה שנהוג לזכור כהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב23 לאוגוסט 1939 בו חילקו גרמניה ורוסיה את פולין ביניהן, והתחייבו שלא לתקוף האחת את רעותה במשך 10 השנים הקרובות.
    ומדוע?
    האמונה של שרון אינה תואמת בדיוק את מה שמביאה עימה הנסיגה, דהיינו החזרת שטחים ופירוק ההתנחלויות שבשטחן. מהלך זה נכפה עליו בין היתר בשל הבחירות באמריקה, ורצונו של שרון לתרום במשהו לנצחונו של בוש. שהרי מהלך שכזה יוכל לתרום לבוש, כביכול בכך שהצליח בדבר שאפילו נשיא דמוקרטי כקלינטון לא הצליח בו.
    זהו חלון הזדמנויות קצר שעלול להסגר בעוד זמן לא רב, שלאחריו לא תהיה צפויה כל התקדמות ממשית(כל עוד זכה בוש בבחירות).
    לפיכך דומה התנהגות המפלגות הערביות לסטלין אשר ירה ברגלו, ולא ניצל את ההזדמנות להכות את גרמניה בחולשתה. ולאחר שחיכה חטף את השטוזה במבצע ברברוסה, כמו שיכולים היו המפלגות הערביות לחטוף, באם לא היה עובר ההסכם. ולאחר נצחונו של בוש כנראה שהיה שרון "שוכח" בכלל, שהצעה כזו עמדה על הפרק.
    כי הרי כבר למדנו שבמשפחת שרון קיימת בעיית זיכרון קשה!!!

  4. יוסי הגיב:

    נראה לי כי ה"מידע" של החוקרת לא סביר לחלוטין מבחינה צבאית. ב-1967 לא היתה לבריה"מ כל אפשרות להעביר את הכוחות הנדרשים לכיבוש ישראל, לא באויר ולא בים (בו שט הצי הששי). מעבר יבשתי לישראל לא היה לה כזכור כלל אז (תורכיה ואירן היו בהשפעה מערבית ברורה אז). זה מה שקורה לאנשים ששנאת בריה"מ לשעבר מעבירה אותם על דעתם. וחמור במיוחד כשזה עוד מתעטף בכסות מדעית.

  5. אור הגיב:

    גם צ’כוסלובקיה הייתה דו-לאומית. מדינה פרו-סובייטית לשעבר. התפרקה בשלום ובשלווה.

  6. סינדי הגיב:

    כן דג, הכותב אינו מצטיין בהחלת דרישותיו מאחרים על עצמו, וכן – לוקה בתחום של זאב בעור כבשה או משהו כזה. אלא השמאלנים שמקובלים על שומרי הסף, כיון שבתוך תוכם הם רק מחפשים מצג הומני יותר לפתרונות השגרתיים (גירוש, חומה ומגדל ועוד משנות מסוג זה שהתאבנו ביחד עם גל הלאומיות של המאה הקודמת וקיבלו רענון בעת האחרונה. אין פה כל חידוש רעיוני על מציאות אחרת. באשר לתוכנית ההתנתקות זו מתנה משרון לבוש ועלה תאנה להרג מאות פלסטינים בעזה בשבועיים האחרונים, דבר שעבר בשתיקה דוממת…
    מקווים שבוש יודח סוף סוף ולא ברור למה להציע לפלסתינים לקבל יוזמות גרועות..

הגיבו ליוסי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים