הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 בנובמבר, 2004 14 תגובות

בתקופת בחירות 99′ הייתי עדיין סטודנט באוניברסיטת תל אביב. הימים היו ימי נתניהו, התחושה בקרב סטודנטים רבים היתה שחייבים להחליף את נתניהו בכל מחיר, ורבים התגייסו לסייע לקמפיין של אהוד ברק. זכור לי היטב ליל הבחירות וחגיגות הניצחון של ברק בכיכר רבין. ברק כמובן הכזיב ולא קיים ולו אחת מההבטחות שנישאו באותו לילה בכיכר. יש אומרים שהנזק שגרם אף חמור מזה שהיה נגרם לו היה נתניהו זוכה לכהונה שנייה.

בשעות אלו נפתחות הקלפיות בארה"ב והמועמד הדמוקרטי, ג’ון קרי, ינסה להדיח את הנשיא הרפובליקני המכהן, ג’ורג’ וו. בוש, שספק אם היה נשיא גרוע ממנו בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב. השיח הציבורי בארץ ובארה"ב מזכיר לי במידה רבה את אותן בחירות בהן ניצח ברק.


ההתגייסות לקמפיין של קרי נרחבת וחסרת תקדים, וכוללת גופים שמעולם בעבר לא הביעו עמדה ולא תמכו בצורה מפורשת במועמד זה או אחר. מעבר למסע המתוקשר היטב של הבמאי מייקל מור, אפשר לציין עיתונים מכובדים כמו הניו-יורק טיימס, או הניו יורקר, שעד כה בשמונים השנים בהן הוא יוצא לאור הקפיד להימנע מנקיטת עמדה לטובת מועמד זה או אחר. שחקנים ואמנים כדוגמת ברוס ספרינגסטיין וארגונים ציבוריים כמו הסיירה-קלאב, הארגון הסביבתי הגדול בארה"ב, נרתמו אף הם לתמוך בקרי. גם בארץ מביעים רבים בשמאל תמיכה בקרי, שאינו מוכר כלל לציבור בישראל, בנימוק ש"צריך להדיח את בוש ויהי מה".


בחינה מקרוב של שני המועמדים מגלה כי אפילו ברמה ההצהרתית, ההבדלים ביניהם בתחומים רבים מינוריים. למשל בתחום הסביבה, מציע קרי בעיקר לטפל במפגעים סביבתיים מקומיים ברחבי ארה"ב, הצהרות דומות למדי לאלו של בוש. התחממות כדור-הארץ? פרוטוקול קיוטו? שמירה על מגוון המינים? לא במצע של קרי. מהי עמדתו האמיתית של קרי בסוגיית עיראק? האם העמדות שהוא נוקט כעת רק נועדו לבדל אותו מבוש, כאשר בפועל אין הבדל משמעותי בין השניים? (כזכור קרי כסנטור הצביע בעד המלחמה). דומה שלקרי אין מצע מגובש אלא מלים יפות והצהרות כלליות ובעיקר ההבטחה ש"הוא אינו בוש".


אם יש תחום אחד בו היתה לבוש תרומה חיובית בתקופת כהונתו כנשיא, זוהי "תרומתו" לגיבוש תנועת המחאה העולמית רחבת ההיקף נגד ארה"ב והשיטה הקפיטלסטית-דורסנית שהיא משליטה בעולם. ההתמרמרות נגד הגלובליזציה אותה מנהיגה ארה"ב, שיטה שהביאה רבים בעולם השלישי אל עוני ואל סף רעב, התפשטה גם לאירופה ולמדינות נוספות בהן לא נשמעה בעבר, וכוללת גם ראשי מדינות. בוש כמובן לא המציא את השיטה. ביל קלינטון, הזכור כנשיא טוב ומיטיב, דווקא הוא פעל רבות במשך שנות כהונתו לקידום תהליכי הגלובליזציה הכלכלית והסחר החופשי.


בעשור החולף קידמו הדמוקרטים ובני בריתם בעולם (כדוגמת טוני בלייר, מנהיג מפלגת העבודה ה"חדשה" בבריטניה) מדיניות גלובלית שאינה שונה מהותית מזו של הרפובליקנים. בסיכומו של דבר, ג’ון קרי הוא כנראה אותה הגברת באדרת קצת שונה. קרי הוא איש אמיד המקורב לתעשייה ולבעלי ההון, עם אג’נדה פוליטית הססנית. לפיכך, מוטב אולי דווקא שבוש ייבחר לכהונה שנייה. כך עשויה לגבור התובנה שהבעיה היא לא באיש אלא יש צורך להחליף את השיטה. עוד ארבע שנים של בוש עשויות אולי להביא למציאת תחליף אמיתי לשיטה ולהנהגה הסופרת אנשים לפני כסף.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. רמי הוד הגיב:

    ידוע שהמחלוקות בין המעומדים, כמו בכל מדינה שבה אין שמאל כלכלי- הם שוליות בלבד, ועוסקות בעיקר בענינים משניים שאינם חלק מלב ליבה של השיטה עצמה. ידוע שהתקשורת האמריקאית, בדיוק כמו בישראל, אינה מערערת על הסדר הקיים ובכך למעשה משמרת את המנטרה הקפיטליסטית השלטת-ולכן, בשתי המדינות הבחירה היא בין שני מעומדים שאינם מפקפקים בנכונות הגלובליזציה. אך כנראה, שיצירת ניכור בין רוב הציבור, הסובל בלא יודעין מההתעלמות מהסביבה ובהקפפתה לצרכי ביטחון פשטניים,ומהעוצמה הבלתי מרוסנת של מיעוט בעלי ההון- היא טקטיקה ארוכת טווח שאולי תיצור בעתיד הרחוק שינוי מהותי יותר, אך תמנע בינתיים טיפול מיידי מנושאים דחופים: ריסון יחסי מעמדה של ארה"ב בעולם-כשולט כל יכול, ושינוי מדיניות לגבי המצב בעירק ( ואולי גם נקיטת קו מאוזן יותר בסכסוך שלנו).כנ"ל לגבי ישראל-תמיכה בנתניהו על פני חבריו לדרך הכלכלית-ברק ופרס, יכולה אולי להגביר את האיבה המעמדית המתחילה להבשיל בישראל, אך האם ההכרה הציבורית בדורסנות הקפיטליזם תגיע לפני הניסיון מצד מועמד "השמאל" לחתור בהדרגתיות לשינוי כלכלי?
    דעתי האישית היא, שהתמיכה באנשים הדוגלים בשינוים קוסמטיים ולא מהותיים כקרי וברק צריכה להיות פורמלית בלבד, בעוד המאבק ומירב האנרגיות צריכות להיות מופנות נגד משנתם הכלכלית של השניים. בפועל, מה שמרתחש בארה"ב זה ההפך המוחלט כאשר המתנגד המוכר ביותר
    לשלטון התאגידים ,מייקל מור, זנח את מאבקו הציבורי כדי להתמסר למועמד שינציח לא פחות מיריבו את שלטון זה, ובכך הוא ודומיו מנטרלים את ההשפעה שלהם על המחנה הדמוקרטי הגדול, כאשר הם מתעלמים מהסיבה להיכנסותה התמידית של ארה"ב לבוץ.

  2. ישר דרך הגיב:

    בזמן כתיבת התגובה הזאת, כבר די ברור שבוש ניצח, אולי עלה בדעתכם שהרוב צודק? 250 מיליון אמריקנים לא טיפשים יותר מקומץ אנשי שוליים בישראל, או שאולי שוב צריך "להחליף את העם", כמו אחרי שהעם טעה ב79?

  3. איזה רוב ? הגיב:

    נניח לרגע לשאלה האם "הרוב צודק" זה בכלל עיקרון דמוקרטי (בדמוקרטיה הרוב קובע, לא צודק, זה משהו אחר). אבל מיהו הרוב שבחר את בוש ? רוב האנשים החיים תחת שלטונו ? כל העולם חי תחת שלטונו… האם אזרחי עראק הכבושה בחרו את בוש ? להמ לא ניתנה להם זכות בחריה ? ומה בנוגע לשאר הארצות שבראשם עומדים שליטי בובה של ארה"ב ? האם מליוני אנשים בעולם המתנגדים באופן פעיל לאימפריאליזם האמריקאי (שלא לדבר על המאות מליונים שמתנגדים בראש אבל בלי לפעול) הם "קומץ" ?

    שאזרחי ארה"ב, מצביעים ואדישים, יברחו נשיאים בשביל עצמם, לא בשביל כל העולם, ואז, אם בא להם להפיל על עצמם את בוש, זו בעיה שלהם…

    יורם בר-חיים

  4. ישר דרך, נתונים עקומים הגיב:

    תיקון: זה היה ב-1977 לאחר נצחונו של בגין, ולא ב-1979.

  5. עופר הגיב:

    "שליטי בובה של ארה"ב"? נו, באמת. רק לפני מספר ימים פורסמה באתר ידיעה על כך שאף מדינה פרט לישראל לא הצביעה באו"ם עם ארה"ב בעניין החרם על קובה.

  6. יורם בר-חיים הגיב:

    וזה רק מראה כמה מעט חשיבות יש להצבעות באו"ם, מדינות רבות משלטות על-ידי עושי דברה של ארה"ב ארש מצבעים את מדיניותה בכל מה שרללונטי לתושבי אותן מדינות.
    אפשר למנות בין אלו את סעודיה, ירדן, מצרים, פקיסטאן ועוד רבות אחרות.

  7. מקס הזועם הגיב:

    אותי מעניין לדעת מה חושבים אותם 42% שלא טרחו להצביע, השחורים שזכות ההצבעה נמנעה מהם ע"י אקרובטיקה לגאליסטית ואותם אנשים "חשודים" שלא הורשו להצביע ע"י פקחי הקלפי של הרפובליקאים.
    מעניין אותי גם לדעת למה בבחירות האלו, להבדיל מהנוהל הרגיל, משרד המשפטים היה אחראי לטוהר הבחירות ולא המדינות עצמן.

  8. הגרמני הגיב:

    מה שמדהים, אך גם מגוחך באותה מידה, הינה שמחת הימין על נצחונו בבחירות של ג’ורג’ בוש.
    כל אחד יודע שנשיא מכהן בכהונתו השנייה מנהיג פוליטיקה שונה מבכהונתו הראשונה, מכיוון שזוהי גם כהונתו האחרונה. בוש של כהונה זו יהיה הרבה יותר פרו ערבי, וינסה לחזר אחרי העולם הערבי, גם אולי בכדיי לאזן על שעשה בזמן כהונתו הראשונית!
    כבר לא יהיה לחץ מצד הלובי היהודי, או הפרוטסטנטי, ואם יהיה כזה, הרי שמינורי בהחלט.
    ישראל תשלם בלחץ מסיבי שיופעל עליה מצד האמריקאים בכדיי להגיע להסדר, ולרצות את הסעודים(החברים של בוש האב).
    את החברים בטקסס מעניינת ישראל כקליפת השום. אותם מעניין רק כמה עולה גאלון של בנזין!!!

  9. דורית אליהו הגיב:

    זה בדיוק מה שעלה לי בראש ברגע שאנשים התחילו להגיד "רק לא בוש". לפני שקרי נבחר להיות המועמד הדמוקרטי, היו מועמדים אחרים, שהמצע שלהם ברור ושונה לחלוטין מזה של בוש ושהיו טובים בזכות עצמם (קוסיניץ’ הוא המועדף עלי, האם מישהו בארץ שמע עליו?) אבל ברור שהם לא נבחרו. בעיני הם המקבילה של יוסי ביילין. אבל קרי, עם עמדות לא ברורות בקשר לעירק, ולאחרונה, עם התבטאויות מדאיגות בקשר לחומה הנבנית בארץ, נראה, במיטבו, כרע במיעוטו, בדיוק כמו שברק נראה אז. קשה לדעת מה היה קורה אילו היה נבחר. מה שברור הוא שעכשיו בוש ישלוט כאן עוד ארבע שנים, ואנחנו כבר יודעים כמה נזק הוא מסוגל לחולל. יום עצוב לעולם.

  10. עופר הגיב:

    ליורם – קל מאוד להציג כל נתון הסותר את טענתך כבלתי משמעותי, וכזה התומך בעמדה שלך כבעל משמעות. אבל המציאות שונה – שים לב שרוב המדינות שאתה מונה הן מדינות לא דמוקרטיות, שבראשן עומדים שליטים מושחתים שדואגים לעצמם ולא לעם.לעומתם, במשטרים הדמוקרטיים יש שליטים שהם, באופן יחסי כמובן, הרבה יותר ישרים ועומדים בפני השפעות חיצוניות.

    למקס הזועם – בהחלט עדיף ששיעור ההצבעה יהיה גבוה בככל האפשר, אבל השיעור הפעם היה קרוב ל-70 אחוז, שזה שיא מאז מלחה"ע ה-2, אחד השיעורים הגבוהים ביותר בתולדות ארה"ב, ואם אני לא טועה דומה לשיעור ההשתתפות בבחירות האחרונות בישראל.

  11. לעופר הגיב:

    שליטים כמו ז’אק שיראק וטוני בלייר אכן דואגים ל"עמם", או יותר נכון לבורגנות בקרב עמם, על חשבון עמים אחרים, אבל איך זה קשור לטענה שלי ?
    הטענה שלי היא שחלקים גדולים של העולם מנוהלים באופן ישיר ועקיף על ידי ארה"ב ולכן "בחירת הרוב" של אזרחי ארה"ב בנשיא (בוש או קרי, לא חשוב) שימשיך לדכא את תשובי אותם איזורים אינה בחירה דמוקרטית במובן הבסיסי של "אין מיסוי ללא ייצוג", גורלם של תושבי עראק, סעודיה או פקיסטאן (ולמעשה רובו המוחלט של העולם) נקבע הלכה למעשה על-ידי הנשיא האמריקאי (בסיוע מקומי) שהם לא בחרו ולא יכולים להשפיע על בחירתו.

  12. ישי הגיב:

    נכון מאוד – כל מי שעיניו בראשו יודע שאין הבדל ממשי בין "הרפובליקראטים" כפי שהם מכונים. האם הדמוקרטים לא תמכו אף הם בפלישה לעיראק? למעשה בוש אפילו עדיף על קרי כפי שנאמר פה הוא מעורר הרבה יותר אנטגוניזם…לכן אנ יכול להגיד שעודש לפני הבחירות לא התרגשתי במיוחד מהתוצאות האפשריות

    שיטה מעוותת של בחירות לנשיאות בארה"ב מתוכננת כך שתבזבז (ממש כך!) חלק גדול מהקולות שניתנו. ייתכן אף שהשיטה, אשר נהגתה על ידי אבות האומה האמריקאית שרבים מהם היו דרומיים, נועדה להבטיח יותר נצחונות של מועמדים ממדינות דרומיות כפי שאכן קורה שם.

  13. יוסף חורב הגיב:

    רוב ?!!!!
    השיטה הקפיטליסטית איננה מיצגת רוב !
    בדמוקרטיה\קפיטליזם שולטים העשירים שהם למרבה הצער מיעוט דל.
    בקומוניזם אין עשירים.
    בכל מקרה מי שטוען לשילטון הרוב אינו יודע מה הוא סח.
    נצחונו של בוש מבטא את היותו בעל תקציב עשיר מזה של יריבו ולא את תמיכת הרוב בו.

  14. ישר דרך (ליוסף חרב) הגיב:

    לצערנו, אתה צודק חלקית, אכן הרבה מהניצחון מורכב מיכולתו של המועמד לגייס הון, איתו יממן קמפיין ויקנה זמן מסך,וע"פ היגיון גם תמיכת התקשורת היא מרכיב מכריע.
    אלא מהי, שתסכים איתי שבמקרה זה,התקשורת רובה ככולה (אולי להוציא את FOXNEWS)התגייסה למען קרי, ויתרה מכך, לגבי יכולת גיוס ההון : בעוד בבוש תמכו מדינות הדרום העניות (למשל קנזס) בקרי תמכו המדינות העשירות (מסט’ למשל) כך שמבין השניים קרי הוא זה שיכול היה לגייס הון רב יותר, וזכה לתקשורת אוהדת יותר.
    זאת ועוד, אני, אינני מכיר שיטה קרובה יותר לשלטון הרוב , אומנם דמוקרטיה מערבית אינה מייצגת באופן מושלם את העם,אך היא ה"קירוב הטוב ביותר", כמו שאומרים אצלנו בפקולטה,לשלטון הרוב, אם אתה מכיר שיטה טובה יותר (שאינה "דיקטטורה של הפרולטריון" כי זה אינו עובד) אנא, ספר לי עליה.

הגיבו לישר דרך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים