הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 בנובמבר, 2004 8 תגובות

בזמן שהותי בחלק המערבי של ארה"ב, צפיתי בחדשות ערוץ 2 איך קבוצה של נשים חד הוריות עושות את דרכן ממצפה רמון לירושלים. התקשורת נתנה כיסוי רחב וליווי לקבוצת הצועדות ללא הפסקה. תמהתי ושאלתי את עצמי מה גורם לתקשורת לתת כיסוי כה נרחב לצעדת נשים, שמחאתן הופנתה כלפי הממסד בנושא אישי – פגיעה בהכנסותיהן באמצעות הפחתה של הבטחת ההכנסה?

הבאמת זאת הבעיה? זה מה שמטריד את התקשורת? למה כל הרעש סביב הקבוצה הזו?


מנסיוני האישי ידעתי שזו עבודה של תקשורת מגויסת המחפה על מעשים נפשעים של ההנהגה והעומד בראשה, ראש הממשלה אריק שרון.


הרי במשך שלוש שנים של אינתיפאדה שילמו מאות בחורים צעירים בחייהם, רק בכדי לממש פנטזיות של שלטון נפשע. האסטרטגיה של שרון היתה למוטט את הרשות הפלסטינית ולבודד את הנהגתה בבית הכלא ברמאללה – במוקטעה.


זהו בית סוהר חדש שנהגה במוחו הקודח של ראש הממשלה שרון.


ההצלחה היתה חלקית. ההנהגה, ובראשה יאסר ערפאת, נשארו סגורים ומוקפים על ידי כוחות הביטחון הישראלים, ולבית הכלא הזה לא היו צריכים לשלוח סוהרים. בית הכלא נוהל על ידי הפלסטינים עצמם.


על מנת לבצע פעולה בסדר גודל שכזה היתה התקשורת צריכה להסית את תשומת לב דעת הקהל. במקביל עמל שר האוצר ביבי נתניהו ימים כלילות להכין תוכנית כלכלית שתממן את פנטזיות הביטחון וההתנחלויות.


ואם אפשר גם לתת קצת לחברים העשירים שלו, שמזה זמן רב לא דאגו להם מספיק. איך אפשר להוציא תוכנית כזו לפועל אם לא מושקעת בה מחשבה, עורמה ותושייה.


החד הוריות נפלו קורבן לקונספירציה מתוחכמת של פוליטיקאים משופשפים ורעי מחשבה.


כשהגעתי לארץ, בספטמבר 2003, הלכתי למאהל החד הוריות והזדעזעתי למראה עיני על העזובה, חוסר הארגון והשתלטות של קבוצת אנשים המשויכים לממסד במסווה של דאגה כאילו כל מעיינם הוא לדאוג לצורכי דיירי המאהל.


בכוונה אין אני מציין את שמות האנשים שלקחו חלק בקונספירציה של משרד ראש הממשלה מול משפחות החד הוריות. אלה אותם אנשי ממסד שאני מכיר אישית, אשר בכל התארגנות חברתית תורמים את חלקם בפירוק ההתארגנות של קבוצות המחאה. אלה סוסים טרויאנים שהממסד משתמש בהם מזה זמן רב.


בזמן שהותי במאהל קיבלתי טלפון להצטרף לביקור במוקטעה כאורחו של הנשיא ערפאת. נסעתי לנקודת מפגש במרכז ירושלים, ומשם נסענו לשכונת א-ראם בואכה רמאללה. ירדנו קצת לפני המחסום וטיכסנו עצה איך להיכנס ללא אישור השלטונות. החיילים שעמדו במחסום בדקו כל אחד ואחד. מהכרותי את השטח ככף ידי הצעתי לעשות איגוף בתוך השכונה ולהיכנס דרך הסימטאות.


כך מצאנו את עצמנו מעבר למחסום. במקום חיכה לנו רכב שהסיע אותנו למוקטעה. ברחבה צבאו המוני צעירים פלסטינים על דלתות הכניסה של הראיס, הניפו כרזות וצעקו אל המרפסת סיסמאות שתומכות בנשיא הנמצא במצור זמן רב.


ההרס מסביב היה ניכר ונראה שפגעו בחלק גדול מהבניינים בצורה קשה, עד כדי כך שהיה צריך לפנות את ההריסות. כך נוצרה שם רחבה ענקית שיכלה להכיל מאות אוהדים.


בכניסה למוקטעה קיבלו את פנינו קבוצת חיילים מכוח 17 וליוו אותנו פנימה בסבר פנים יפות – כמיטב הכנסת האורחים. חשבתי לעצמי שהאיש אותו אני עומד לפגוש חולה מאוד ואינו מתפקד. לא כך היה הדבר, למרות הפרסומים כי ערפאת הולך למות.


בעודנו עולים במדרגות לקומה הראשונה, הגיח הראיס בצעדים מהירים כשעל פניו חיוך וידו מושטת לשלום. כהרגלו הוא חיבק ולחץ ידיים תוך שהוא מברך אותנו במרחבא, אהלן וסהלן. הוא הורה לנו ללכת אחריו אל אולם האורחים. בזמן זה נחכו רוב חברי ההנהגה הפלסטינית כולל ראש הממשלה.


לאחר הכרות עם כל הקבוצה, הזמינו אותנו לארוחת צהריים בצוותא עם הראיס וההנהגה. השולחן היה עמוס בכל טוב. מנהל הטקס כיוון אותנו לשבת בכיסאות שיועדו לנו. כמובן שהתיישבנו רק לאחר שערפאת ישב. אותי הושיבו ממש לצידו, בצד הימני של השולחן.


תוך כדי "נשנושים" בהמתנה עד שתגיע המנה העיקרית, הרבנו בדיבורים ובהחלפת דעות ואינפורמציה על בריאותו והחיים בתוך המוקטעה. מצאתי אדם אופטימי ובטוח בעצמו. אמונתו רק הלכה והתעצמה למרות כל הלחצים שהופעלו עליו על ידי כוחות הביטחון. עם סיום הארוחה ברכנו אחד את השני ואמרנו מילות נימוסים ותודה לכל המארגנים וכמובן לראיס.


יאסר ערפאת סיכם את הפגישה והודה לנו על נוכחותנו, על האומץ שהפגנו ועל כך שהגענו למרות המחסומים והאיסורים. בזמן שפנינו לעזוב, הניח ערפאת את ידו על כתפי ובחיבוק חם לקח אותי למסדרון הארוך. התפתחה שיחה פתוחה, חברית, לא רשמית, כאילו אנחנו מכירים הרבה שנים. הוא שאל אותי על מקום הולדתי, על המשפחה והחיים כאן בארץ לאחר עלייתי ארצה מצפון אפריקה. ההתעניינות שלו היתה אמיתית, מרגשת. הוא נכנס לפרטים הקטנים, ותוך כדי התחיל לספר לי על ילדותו ועל המשחקים שהוא אהב וחלומות הילדות שלו כמו כל הילדים. לבסוף אמר כי חבל, יכולנו לחיות כאן כאחים ללא שנאה. הוא העריך והאמין שיום זה יבוא. אין תוחלת למלחמה, להרג ולסבל שעוברים שתי אומות אלה, אמר.


הוא הביע משאלת לב ואמר אינשאלה בעודי בחיים אני רוצה לראות שתי מדינות עצמאיות, פורחות ומשגשגות זה לצד זה לנצח.


התרגשתי עד מאוד. לא היו מלים בפי להודות לו על כנותו והפתיחות בה הוא דיבר. כל זאת נאמר כשידו עדיין על כתפי. כך הגענו לחלון הרחב שפונה אל הרחבה בה עמדו מאות צעירים פלסטינים, כשבגרון נחר צועקים יחי הראיס.


כשהוא מברך את הקהל בנפנופי ידיים, החזיק בידי והניף אותה אל-על לעבר הקהל.


בעודנו צועדים מחובקים במסדרון נדהמתי משאלה אחרת שלו, לה כלל לא ציפיתי. מה קורה עם המשפחות החד הוריות והאם יש סיכוי שיצליחו במאבקן? הוא שאל. נדהמתי וחשבתי לעצמי מנין לו מה קורה ברגע זה במקום אחר?


כך הוא התעניין בדברים נוספים, ורצה לדעת מה קורה בחברה הישראלית – בדיוק כפי שהוא מודאג ממה שקורה בחברה הפלסטינית.


אז הבנאדם לא עמד למות.


כמובן שחלק לא מבוטל מהישראלים היו רוצים שהוא ימות ויפנה את מקומו למישהו טוב יותר. יש מי שמאמין כי אחרי ערפאת הפלסטינים יהפכו לשבדים.


עכשיו ערפאת מאושפז בבית החולים בפאריס, אף אחד לא יודע עדיין מה מצב בריאותו ואם הוא יחזור וינהיג את עמו. דבר אחד אני יכול להבטיח, עוד נתגעגע לראיס ערפאת איתו יכולנו להגיע להסדר טוב שהיה נותן ביטחון לשני הצדדים.


אינשאללה שהוא יחזור בריא ושנוכל להגשים איתו את החלום עליו דיבר עמי – חלום של שלום, שלום של אמת.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. אריק הגיב:

    לא הבנתי האם עקפת את המחסום ולא נבדקת
    האם עברת על החוק במודע או שפשוט לא שמת לב שאתה עובר על החוק
    אני מבין למה לא פחדת להיכנס לשם אתה הרי חשוב להם יותר חי מאשר מת
    חוץ מזה אני גם מקווה שאתה לא באמת מאמין לידידך ערפאת ולחלומותיו כפי שצייר לך
    סיפורים כל אחד יכול למכור מעשים קצת יותר קשה

  2. סינדי הגיב:

    ראובן, כל הכבוד על המאמר, קשה להיות באופוזיציה לעדרים…אשמח לדעת קצת יותר מי אתה, כלומר, כללי כזה, מבחינת הפעילות שלך. שנית, אותי עניין במיוחד הניתוח הייחודי שלך את פרשת ה"חד הוריות" שגם לי ניראתה כמו הפוך על הפוך ישראלי קלאסי. כאשר אני אומרת את זה, אולי בגלל שאני אישה, אומרים לי שאני פרנואידית. אתה מציין אישים מסויימים שאתה מזהה כפרובוקטורים מקצועיים, טוב אני לא מצפה שתמנה שמות, אבל אולי תיתן רמז שנדע ממה להיזהר. בכלל, לי מתקבל הרושם לפעמים שהימין הישראלי-אמריקאי למד שיטה חדשה להתמודד עם מאבק חברתי. במקום להתנגד ראש בראש, פשוט מכניסים את זה לתסריט נוח, כמו מה שתיארת, או כהסחה או כהתשה. משהו כמו בדיחה גרועה של פרפרזה על אומנויות לחימה מזרחיות, להשתמש בכוח של היריב כנגדו עצמו.(ככה אני מדמיינת את המניפולטורים מציגים את זה, נזר הבריאה של חכמת הזן או משהו כזה). ככה להבנתי הנדסו את האופוזיציה והגיעו לכיבוש עיראק, וכדומה לאלה מניפולציות. לאחר שתואיל, אם תואיל, קצת לפרש את משנתך בעניין הזה, אולי תיתן איזה עצה איך לדעתך צריך להתמודד עם העניין הזה. ניראה לי שהשמאל, במיוחד בארץ ובארה"ב, נמצא תמיד שלושה צעדים מאחורי התסריט ונופל לכל מלכודת רעל המצופה בדבש. אני הצעתי בזמנו שיוקמו צוותי חשיבה אסטרטגיים שיעברו על תסריטים וגם ייזמו מהלכים, אבל השמאל מטבעו הוא מפוצל, מגיב, ותמים קצת.

  3. נתן. הגיב:

    לראובן.

    כתבת:"בכוונה אין אני מציין את שמות האנשים שלקחו חלק בקונספירציה של משרד ראש הממשלה מול משפחות החד הוריות."

    מדובר בטכניקה הכי מכוערת של "לך תוכיח שאין לך אחות", שבעבר גם השתמשו בה נגדך ,כאשר חברייך ב"פנתרים השחורים" טענו שאתה מושתל של המשטרה.

    אם יש לך שמות ,שים אותם על השולחן!

  4. ראובן אברג’ל הגיב:

    לסינדי ואריק שלום

    המחשב שלי הותקף בוירוסים והמחשב מושבת, מחר בערב אגיב לכל התגובות ינשאלה.

  5. ציוני גאה/ איזו קונספירציה הגיב:

    רק סיים ראובן אברגיל לדווח על חויותיו במוקטאעה בחברת עראפת ולספר לנו על הגיגיו הפמיניסטיים ו…אופס המחשב שלו מופצץ בוירוסים.

    האח הגדול בפעולה אלא מה !

  6. ראובן אברג’ל הגיב:

    לנתן

    כפעיל חברתי אני אדע להזהיר את חברי ממי להישמר בטח שאני לא אעשה את זה כאן בפורום,
    מה שכן שחלק גדול מאותם פעילים שהשתתפו במאבק של המשפ’ החד הוריות הצביעו על אותם גורמים כשליחי הממסד.
    דרך אגב אני עדיין עובד בשב"כ.

  7. ראובן אברג’ל הגיב:

    לסינדי

    היום אני פעיל וחבר מזכירות בקשת הדמוקרטית המזרחית ובחברה עכשיו.
    מתקופת הפנתרים ועד היום פעילותי ענפה והשתתפותי בהפגנות בנושאים מגוונים:
    א. מאבק כנגד הגזענות והאפליה של הממסד השליט
    ב. מאבקים בנושא איכות הסביבה, המאבק האחרון היה על עמק הצבאים בירושלים.
    ג. מאבקים נגד הקמת הגדר.
    ד. מאבקים בנושא תקציב המדינה ומערכת החינוך ותוכנית דוברת.
    ה. השתתפות פעילה בשיחות שלום עם הרשות הפלסתינית וההנהגה מזה שלושה עשורים.
    ו. פעילות רבת שנים בתוך מחנות הפליטים בשטחים הכבושים.
    ז. פעילות רבת שנים בנושא חברה.
    ח. מאבקים בבתי המשפט וברשויות בנושאי פנים.
    ט. מאבק "ילדי הגזזת" פרילנס, בפעילות וולונטרית וכתיבה בכל מקום בו אני יכול להיתבטא.

    במידה ותרצי פרטים נוספים תעבירי את
    האי-מייל שלך על מנת שאוכל למסור לך פרטים נוספים.

    ראובן אברג’ל
    טל’ 0523542067

  8. סינדי הגיב:

    תודה ראובן על תגובתך המפורטת ועל ההזמנה האישית. בתור הפרנואידית המקצועית כאן, אני יכולה לאמר לך שהקשת הדימוקרטית "על הכוונת" של הממסד כבר כמה שנים, ואני מניחה שמנסים לשתול שם מה שמנסים. מאחר שאני כבר "עבדתי עבור השב"כ" במקרים קודמים, כלומר, מצאתי את עצמי בתפקיד של "דיסק" אפילו שלא במודע, אני מדירה רגלי ממקומות כאלה, פשוט מתוך רגישות לתמימות שלי ולחוסר התמימות של הממסד הישראלי ומשתפי"ו השונים. הדפוס החוזר שאני מזהה בישראל ראשיתו למיטב זכרוני הקצר, כיון שאני די צעירה, בשנות השבעים שמונים. הממסד הישראלי שאינו סובל ביקורת ממשית, פיתח כמה טכניקות משופשפות להכניס כל מאבק וקבוצה תחת שליטה כך ש"הילדים לא יגזימו" או משהו כזה. לא אכנס פה לכרוניקה, כיון שגיליתי שהציבור ממש לא אוהב לפרט בנושא זה. כל אחד מרגיש קצת נבוך, כמו אחרי מסיבת סמים עם אורגיה שבה אולי נצלו איזו בחורה תמימה…לכל אחד יש מה להסתיר, כולל לפעמים את שתיקתו הרועמת.
    על המבוכה ההולכת וגוברת מכסה פרץ פעילות מאני, ומילים גבוהות, כאילו "עסקים כרגיל". מאחר שזהו השיח הישראלי כרגע, ובתוך עמי אני יושבת, ניראה לי שהמשכיל בעת ההיא יידום. תהליכים צריכים למצות את עצמם, ואני מתבוננת בהתרסקות של המחאה והשמאל הישראלי בשלווה סטואית. זה תהליך די דומה למה שמתרחש היום בארה"ב ולאור התוצאה בבחירות אני משתכנעת שחבל"ז כרגע. כלומר, אתה צריך לבדוק אם באמת יש רצון פוליטי בקרב מי שקורה לעצמו "השמאל" לקחת את רסן השלטון ולחולל שינוי. אחרת זה רק חלוקת כסאות, במסוה של פעילות ומלחמת הישרדות אבודה. כל עוד אין בדק בית אמיתי בדיוק בתחומים האלה של אמינות ואחריות בפנים, אין מה לקטר על השלטון ועל אריק שרון. אני מאחלת לך בהצלחה, ניראה לי שהנושאים שאתה מעלה חשובים ואני מקווה שאתה מצליח להזיז משהו.אני כרגע בפלורידה, בסנטוריום, מחלימה מאוירת האמון והפירגון השוררת בשמאל הישראלי.את המחאה שלי אני מנסה להעביר לפסים אמנותיים, וליצור משהו כל כך יפה, שיופיו יפוצץ את משטר הקלגסים והשקרנים.

הגיבו לסינדי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים