זמן השאלות הקשות. זמן רגשות מעורבים. השבוע מת יאסר ערפאת ובממלכת ישראל, כך נדמה, העסקים כרגיל. שכן ערפאת, לפחות על-פי ישראל הרשמית, בנוסף לשלל תחלואיו הרפואיים סבל אף מחוסר רלוונטיות מובהקת. אך אם לבחון לעומק את מושג ה"לא-רלוונטי" כפי שטבע אותו רה"מ שרון, נעטה על פנינו מבוכה קלה, כאזרחים ישראלים חפצי שלום בר קיימא. מתמיה הוא כיצד מנהיג כה "לא-רלוונטי" כערפאת, מתכבד לפתוח זה יותר משבוע את מהדורות החדשות בישראל וליטול חלק בשלל דיווחים, פרשנויות וניתוחים מלומדים, כמעט רפואיים, אודות מצב בריאותו.
אזרחים חפצי שלום אנו, ועלינו להיות גם חפצי מצפון ולתהות יחד הכיצד? אפילו ברגעים בהם סערו הרגשות והרוחות ברמאללה ובפריס, כשהחלה חרושת השמועות הראשונית בדבר מותו שהקדים את זמנו, בירושלים קפאו הרוחות על שמרן. וזה סתיו. כן, ירושלים הרשמית, אם קיימת הכלאה שכזאת, בלשון לקונית וקצרת מועד ומשמעות, בחרה שלא להגיב טרם פרסום ההודעה הרשמית שבאה ימים אחר-כך, כמו מנסה אותה ירושלים לבנות לה עולם אוטופי משלה, עולם שבו סמלו של המאבק הפלסטיני עדיין כלל לא רלוונטי ועל כן גם תגובה למצב היא בבחינת בלתי רלוונטית. כל זאת בשעה שבמרחק כמה מאות מטרים מאותה ירושלים רשמית, באולפני החדשות מלאי השאון, הופך המנהיג הפלסטיני לראש וראשון בסדר היום התקשורתי בישראל. ובבוקר שאחרי הלילה החדשותי עמוס הידיעות הסותרות הופך מצבו הבריאותי של ערפאת לשיחת היום בישראל. ובירושלים הרשמית, עסקים כרגיל.
בשם אותם עסקים שגרתיים, חשבון הנפש שמתבקש במרחבי המזרח התיכון עתה איננו פוסח על ההנהגה הישראלית. מגוחך הוא לראות כיצד מדינה שלמה עוקבת בדריכות כמעט אובססיבית אחר תהליך גסיסתו של מנהיג כה "לא-רלוונטי". כה מגוחך ומקומם עד כי נדמה שבכירי הממשל בישראל מנותקים לחלוטין מהמתרחש בשטחי המדינה. נצורים בירושלים הרשמית. אותה ירושלים רשמית אשר באופן עקבי ומעורר התפעלות אפשרה בידיי משי לכל הזדמנות היסטורית לסיים את סכסוך הדמים לחמוק מידיה מבלי להותיר עקבות. באותן ידיי משי דם רב נחסך היה לו היתה ירושלים קצת פחות רשמית, קצת יותר מחוברת. קצת יותר רלוונטית.
לא רלוונטי לשלום זה לא אומר לא רלוונטי לכל דבר…..
אני לא כל-כך מבין למה אתה מתכוון.
לקראת מותו של עראפת שמעתי אישים פוליטים ציונים מדברים בתקשורת על מצבו ואישיותו באופן די שוטף. לאחר מותו היה דיון בן 3 שעות בכנסת אודות מותו של עראפת וממשיכיו ברשות (במקרה צפיתי בדיון הסוחף).
הבעיה הייתה לא ההתייחסות בכלל (שהייתה מעל ומעבר בתקשורת ומתוך אנשים בכנסת) אלא היחס והתוכן הגשומים.