הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בנובמבר, 2004 25 תגובות

פרסומות ישראליות למוצרי מזון בסיסיים, המכוננים את זהותנו, כגון פרסומות הקוטג’ לדורותיהן ומוצרי החלב של תנובה, משקפות באופן יוצא דופן את ה"ביתיות הישראלית" על מלכותה הצבאית, המתגעגעת תמיד לחייל שבדרך. תמיד יש משהו מצמרר בתיאור הצמיחה "הטבעית" של הילד המתוק האוכל את הקוטג’ – "גבינת הבית" – עד להיותו חייל חמוד, כזה שבא לחבק, החוזר הביתה ואוכל, דבר ראשון, את הקוטג’ האהוב, תחת עיניה המופזות של אם המפיצה חום ברחבי ביתה הנעים.

בעניין זה עוסק הקמפיין הפרסומי שבונה חברת "צבר" בשנה האחרונה. זהו מסע שיווק הבונה עצמו סביב הנושא המרכזי של "סודות החומוס"; כך הגיעו למדפים "חומוס אבו שוקרי" ולאחרונה "חומוס אבו גוש", שניהם נוצרו בעזרת מרשמים עתיקים שהועברו מדור לדור עד לידיו הממולחות של השחקן ז’אק כהן, מייצגה של צבר בקמפיין.


הפרסומת האחרונה, לחומוס אבו גוש, מהווה מעין מראה מדויקת עד כאב לפטרנליזם היהודי על החומוס שהוא, כמובן, מטאפורי לפטרנליזם הכלכלי והתרבותי שלא לומר הלאומי ביחס לפלסטינים. פרסומת זו, כמו רבות מן הפרסומות המשחקות על זהות ישראלית (מקוטג’ ועד למרכך כביסה) מהווה מעין מקהלה יוונית הממחזרת את דבר השלטון – דשנה וספוגת עונג מעצמה וממוסרנותה.


הדבר שהיכה אותי בהלם היה התזמון המושלם שבו יצאה הפרסומת לאוויר הטלוויזיוני, היינו ימי גסיסת ערפאת והתארגנות הרשות הפלסטינית לקראת מותו:


בפרסומת רואים את ז’אק כהן ניצב בין שני גברים ערבים מבוגרים. שניהם מייצגים ראשי משפחות ו"בעלי סוד החומוס". שתי המשפחות מצויות בסכסוך ביניהן ומי מפשר ביניהן ומביא לסולחה? כמובן, ז’אק כהן, המסביר להם, לבעלי הסוד עצמם – ש"חומוס עושים באהבה כמו ב’צבר’, או לא עושים בכלל…" שני ראשי המשפחות מאזינים בשום לב לדברי היהודי החכם והטוב, דבר שגורם מיד להכרזת סולחה המלווה בריקודים ובזליגתו של חומוס מפתה, על גרגריו, שמניו, תבליניו – כמו באבו גוש. אבל של צבר.


הפרסומת מהווה מעין כרוז ממשלתי – ואין שום כוונה לומר כי יש כאן קונספירציה בין חברת צבר לשלטון, נהפוך הוא – וזה הדבר הכואב מכל – בצבר יודעים כי רגשותיו של הציבור "העם", יתמלאו ניחוח רגשי מוסרני נעים, כזה החולם על דו-קיום של חומוס שמנוכס לצרכיה הכלכליים, קיבתיים, בולעניים של ישראל; צבר יודעת כי למראה ערבים המרכינים ראש בענווה אל מול המוסר האנושי-משפחתי-ליברלי-דמוקרטי, לכאורה, שמפיץ ז’אק כהן – יתגברו המכירות של החומוס ברחבי הארץ. זו הסיבה שבשלה היא ממחיזה בפנינו את הפרסומת הזו, מפתה אותנו בצחותינו ובאהבת האדם שלנו… עד זוב חומוס לקרבנו.


בימים האלה, מעבר למסר המחויך המסווה השפלה וניכוס, קצת קשה שלא לראות, אל מול אותה המחזה חביבה של פרסומת, כיצד היתה ישראל מתכננת לעצמה את תפקידה מול הרשות הפלסטינית – מדינה עושים באהבה או לא עושים בכלל, היו אומרים נציגינו, לוקחים את ידם של ראשי הפת"ח ושל ראשי החמאס ואוחזים בהן ברכות תוך חיוך צח מבית "בית קטן בערבה" בעוד המסר המאיים – "או לא עושים בכלל" נעלם מאחורי השיניים הצחות, הבטן האבהית של ז’אק כהן, הניחוח של החומוס.


או לא עושים בכלל – מי אתה שתגיד לשני גברים נכבדים מאבו גוש שלא עושים בכלל? מי אנחנו שנאמר, שנה אחר שנה, ארבעים שנה לפחות, תלוי על פי איזה מניין מונים את הכיבוש, או לא עושים בכלל?


מדינה עושים, כפי שעושים חומוס באבו-גוש, ללא התערבותן של ידיים ישראליות במרקחת, ללא התנייה, זוהי זכות בסיסית שאין לצפות כי ימכרוה תמורת בצע כסף או תמורת "נתינה נדיבה" לכאורה של ברק זה או אחר, או תמורת ג’סטה מגוחכת וארוכה עד מוות של "התנתקות". מדינה עושים ללא תנאי והרשות הפלסטינית אינה זקוקה למוסרנות המעוותת-אגרסיבית הישראלית, שמתירה לישראל לשלוח חיוך פרסומי לעולם ובעיקר אליה עצמה, אל הישראלים – כמי שרוצים בשלום, אך פשוט אינם יכולים לעשות זאת עם הגורמים המסוכסכים שבשטח… (שזה אגב, עומד להיות התירוץ הבא לכיבוש המתמשך, לאחר ההכרזה על מות ערפאת שכזכור, לא היה פרטנר…) נחכה עד שיעשו סולחה תחת הוראותינו וימכרו לנו את תרבותם וזהותם וכבודם ואז, יוכלו להיות חלק מצבר, היינו חלק מן המיתוס הישראלי-צברי שבא לארץ שוממה והפריח בה ביצות ו"עשה טובה" ליושביה (המחוקים מדפי ההיסטוריה המיתולוגית-ישראלית – איך היה גירוש? יאמר כל תלמיד כיתה ג’ – הרי לא היה כאן אף אחד קודם, רק קומץ נוודים וצפע שלא עשו בארץ שימוש…) כמה אירוני…


כך עושים מדינה פלסטינית על פי התפישה הישראלית שבאה לביטוי כה יפה, מבוים היטב, מופק בשלמות, של פרסומת אחת למוצר מזון בסיסי – חומוס אחד לשני עמים… כל עוד עם אחד נשאר שליט.

תגובות
נושאים: מאמרים

25 תגובות

  1. דנה הגיב:

    סיפור המריבה בין אבו שוקרי לאבו שוקרי הוא סיפור ידוע. אני בטוחה שהכותבת, כמו רוב הקוראים, מכירים את הסיפור. העניין הוא שבפרסומת מתייחסים לסיפור בהתנשאות וזלזול. "הנה אנחנו עושים סולחה בין הערבים הפרימטיבים שרבים על למי יש חומוס טוב יותר". האם מלחמות בין תאגידים יהודיים היו מוצגות באותו אור? היום היו עושים סולחה בפירסומת בין שני אנשי עסקים או בעלי מפעל יהודים? אבל, נו באמת, הערבים האלה, לא כמונו – מסתכסכים על דברים חשובים ורציניים – כמו כסף, כבוד… הם רבים על חומוס.

  2. סמדר הגיב:

    אף אחד לא הזכיר פרט מאוד חשוב, שכנראה גם הכותבת לא ידעה!
    הפרסומת מבוססת על מקרה אמיתי – בכפר אבו גוש באמת היו וישנם שני "אבו שוקרי" שרבו למי יש חומוס יותר טוב ומיהו אבו שוקרי המקורי.
    הסכסוך הגיע לבית משפט ולמעשה עד היום לא נפטר (ככל הידוע לי), ובדיוק בגלל זה הפרסומת כ"כ מצחיקה לטעמי! מכיוון שבפרסומת אומרים שהצליחו להביא אותם ל"סולחה".
    כנראה שהסיפור לא נוגע לכל מי שלא שמע עליו, וחבל…
    אם מישהו רוצה לקרוא עוד יש את הכתבה בארכיון הארץ (בתשלום, אבל הפסקה הראשונה זמינה) – הכתבה פורסמה בתאריך 16/7/04 בכותרת "מיהו אבו-שוקרי המקורי".

    תודה ושלום!

  3. דג אילם הגיב:

    חומוס הוא דוגמא מצוינת לשגיאה שמרבית הישראלים עושים. הלוגיקה הרווחת היא: כולם אוהבים לאכול חומוס. יש פלסטינים שעושים חומוס מצוין וזול. כשאנחנו הישראלים הולכים לאכול אצל הפלסטינים חומוס טעים וזול והם נהנים מכספינו – זו עדות מושלמת שאפשר לחיות יחד. כאילו אם רק הם יפסיקו להתאבד ואנחנו נממן את מסעדות החומוס שלהם – יהיה כאן גן עדן.

    אבל אלה שטויות וקשקוש.

    גם הפלסטיני שבבעלותו מסעדת החומוס הטובה ביותר במזה"ת, רוצה זכויות פוליטיות. גם אני במקומו הייתי מוכן לוותר על כל החומוס בעולם ועל מיליוני לקוחות (ישראלים או לא) רק בכדי שגם לי יהיו זכויות פוליטיות.

    הרומנטיזציה של החומוס תחת הבנה שללא זכויות פוליטיות אין על מה לדבר – היא מקור הבעיה. חבל שכותבת המאמר לא ציינה זאת.

  4. עופר נ הגיב:

    גלילי הפטרון הנאור, תייר החומוס האולטימטיבי, חושף בפנינו את בורותו לכך שלא רחוק מאבו גוש יש שני כפרים פלסטינים: עין ראפה ובית נקופה.

    וברית עם היהודים ממש לא היתה ערובה נגד גרוש, רצח וטיהור אתני. מבלי להצדיק גרוש של אוכלוסיות שלמות, כפרים שלמים שלא היו מעורבים בלחימה גורשו.

    אבל צריך איזה עלה תאנה שקוראים לו אבו גוש.

  5. גלילי הגיב:

    גוזמה פראית לקשר בין פרסומת לחומוס לגסיסת עראפת , לכיבוש. קצת פרופורציה.
    החומוס המפורסם הוא לא כליל השלמות והבריאות , הוא מכיל צבעי מאכל ועוד מרעין בישין.
    אינני מרגיש שום הרגשת בושה כאשר אני מזדמן לאבו גוש אני טועם מהחומוס המקומי הנהדר ומהעוגות המזרחיות.
    אגב אבו גוש הינו הישוב הערבי היחיד בהרי ירושלים ששרד ואם עדי תעיין בספרי ההיסטוריה תדע גם למה.
    כיבוש שמיבוש מסעדות אבו גוש מלאות בשבתות ורוב עם ישראל חש אל תושבי אבו גוש הרגשת קרבה ואחוה. ולסיום הערה המופיעים בפרסומת לא הוכרחו לעשות כן הם תוגמלו היטב. נראה לי שעדי זקוקה לעץ אחר כדי לקשר בינו לבין עראפת והכיבוש .

  6. אורן אנטין הגיב:

    מאמר מצויין. עכשיו הבנתי מה מעצבן אותי בפרסומת הזאת.

  7. עופר נ הגיב:

    ולמען הדיוק, הכפר שהוקם מחדש נקרא *עין* נקובא, בית נקופה הוא המאחז הישראלי שהוקם על האדמות הגזולות של *בית* נקובא המקורי לאחר סילוק התושבים, ומשארית הגזל הוקמה עין נקובא.

    גלילי ודומיו גירשו ערבים בלי לדקדק יותר מדי:

    " טוב ציפור אחת’

    מאת: יהודה ליטני וחנוך נכון

    יום שבת 12.05.2001

    השכנות הטובה ארוכת השנים בין הכפר הערבי עין נקובא לבין הישוב הישראלי בית נקופה

    תושבי בית נקובא, הסמוך לקריית ענבים, חיו ביחסי שכנות טובים עם הישובים היהודיים הסמוכים גם בתחילת מלחמת העצמאות. ביולי 48’ נאלצו התושבים לעזוב את הכפר וכשביקשו לחזור מצאו שהכפר מגודר והוכרז שטח צבאי סגור. חלק מהתושבים עזבו לגדה המערבית וחלק נשאר באבו גוש הסמוכה. ב49-’ הוקם בתחומי בית נקובא מושב יהודי בשם בית נקופה והבתים המקוריים נהרסו. בשנות החמישים החליטו המוסדות המיישבים להקים את עין נקובא על חלק מהאדמות של הכפר בית נקובא אליו עברו בשנות השישים התושבים שחיו באבו גוש ולאחר מכן לאחר 67’ חזרו גם אלה שעזבו לגדה. 1700 התושבים של עין נקובא ממשיכים את מסורת השכנות הטובה עם הישובים היהודיים באזור למרות שהם קובלים על שקיבלו חזרה חלק קטן מהאדמות השייכות להם ועל מצוקת הדיור "

    — קישור —

  8. עוד על חומוס הגיב:

    וגם על ציצים, זוכרים את תגובתה הנוירוטית של הגב. עדי על ציצים ? {כך במקור}.

    כל כך הרבה פסוקים ריקים מכל תוכן והרבה בירבורים לשוניים ללא תכלית, והמערכת אינה נופלת ואינה מתפוצצת.

    מה כל השטויות הללו?

    מה רצית לומר עדי?

    תגידי בכמה מילים ללא התחכמויות ויהירות וללא שאלטאי-בולטאי…

  9. חומוס הגיב:

    מאמר מצחיק על הפיל והבעיה היהודית. והפרסומת של במבה, שבה מראים ברקע רחוק דגל ישראל, לא מזכירה לך את הבעיה הפלשתינאית מול הכוחנות של ישראל?

  10. אלישע הגיב:

    אכן מאמר משעשע, מאלף ומעניין, אבל למרבה הצער הקמפיין בכיכובו של זאק כהן עלה לאןיר כשלושה חדשים לפני שערפאת חשב בכלל על גסיסה.
    (בדקתי אצל מחלקת הפירסום של סלטי צבר) העובדה הזו משמיטה, למרבה הצער את הבסיס למשפט "התיזמון המושלם שבו יצאה הפירסומת לאויר העולם….וגו"
    אין דבר. ביסוס של תיאוריות קונספירציה על קורי עכביש נפוץ למדי במחוזותנו. בקוצר רוח אני ממתין למאמר שיופיע (והוא יופיע) באתר הזה שבו יתואר, בפרטי הפרטים, נסיון ההרעלה של ערפאת ע"י סוכני המוסד.

  11. מסרכפול הגיב:

    המאמר במקום, גם אם הוא משתמש בצורה חופשית ואמנותית בפרסומת החומוס. בדיוק בשבוע שעבר היה "מוסף חומוס" באחד העיתונים, וזה שידר אותו מסר בולמי, או יש לומר בולמוסי הרעב לשליטה, ניצול, ואכילה כמו גם למשיח, קסמים והבטחות גאולה אינסטנט. מה שלא הוזכר פה זה האומללות של אותו עם שנידמה לאיזה נוירוטי כפייתי שמטביע את הקונפליקטים שלו באכילה בעליית הגג של מאות שוקולדים, או בסדנאות שבה הוא "מזריק" רוחניות על המקום…הכל כדי להימלט מהאיום הפנימי, פחד, כעס, והיעדר זהות ברורה (ללא הנגדה לאיזה "אחר" תורן שלוקח על עצמו, כמו השעיר לעזאזל, את כל ההכחשות). כמו שה"ערבי" הוא זה שמבין רק כוח, ככה הוא מושא לאיזו שורשיות חומוסאית שהישראלי המסוכסך בנפשו כמה אליה אך שונא את מייצגה, ובו הוא מטיח את שנאתו. כמובן, כפירה היא לאמר שההבחנה בין "ערבי" ל"יהודי" היא יצירת דמיון ופרשנות חברתית.. .

  12. עדי הגיב:

    הקמפיין אכן עלה לאוויר לפני שלושה חודשים אך אז דובר בפרסומת שונה, מרתקת לא פחות לדיון, שסבבה סביב רקדנית בטן מפתה ואיש זקן חכם (ז’אק כהן) שמצליח בעזרת הרקדנית "לקבל" את המרשם המקורי של החומוס…
    הפרסומת הזו, שדנה בסולחה האבו-גושית בניהולו של ז’אק כהן נציג צבר, עלתה בעיתוי המושלם שציינתי. בכל מקרה,גם לפני מות עראפת ישראל נכשלה בפטרנליזם מוסרני ואלים ולכן אין זה ממש משנה מתי עלתה הפרסומת לאוויר, אלא מהי האווירה שבה נוצרה, אווירה ששוררת כאן שנים רבות מדי…

  13. יניב הגיב:

    הכותב מציג את התסריט כדרך שבה היום "מחנכים" את הערבי הבור. הבעיה היחידה היא שהסכסוך הנ"ל הינו אמיתי. מדובר בשני קרובי משפחה שרבים מיהו אבו-שוקרי האמיתי (וזה הגיע עד לבתי המשפט). צבר רק מנצלת את הפרסום של חומוס אבו שוקרי כדי לקדם את הליין שלה (בדיוק כמו רג’ואן, זוגלובק ועוד …) לדעתי, עצם העובדה שחברה משתמשת בשם ערבי כדי לקדם ליין של מוצרים הינה חיובית ביותר. לא צריך לראות משהו שלילי בכל סיפור.

  14. אלישע הגיב:

    ומה יקרה אם יתברר שהקופירייטר שמאחורי הפירסומת ה"לא פוליטקלי קורקט" הזו הוא מצביע יחד עגול משקפיים? לא נעים, בהחלט לא נעים.

  15. אדיר כרמון הגיב:

    אסור לשכוח שז’אק כהן מזוהה עם שידורי הטלוויזיה בערבית, ולמעשה הוא מבכיריה, ואדרבא גם מבכירי שחקני ישראל, מה שמטעין את כל סיפור רתימת החומוס לשירות המהפכה הציונית, למעט מסובך יותר, משום שכהן קשור לכל הצדדים הנוגעים בדבר.

  16. לאלישע הגיב:

    ומה יקרה ומישהו יכתוב על ההרעלה של יאסר ערפת ? האם אז תמליץ לעצור אותו או לחטוף את ילדיו תחת מניעת חתרנות בחוק השב"כ החדש? אם ישראל מפזרת ענני עמימות בקשר ליכולותיה להזיק מבחינה ביולוגית, מותר להתחייס לאפשרות שהיא גם משתמשת בהן. ואולי זו זו הנקודה ולא מידת החשד שזה מעורר.

  17. לאדיר כרמון הגיב:

    הטלוויזיה בערבית נחשבת בקרב הציבור הערבי, ובצדק, לטלוויזיה של השלטונות מהסוג הירוד ביותר. זה לא רק בגלל שהמפיקים (ובעבר רוב המגישים) בה הם יהודים שהערבית שלהם היא ערבית מצרית או עראקית, אלא בגלל עליבות התכנים והיותה במקרו ערוץ שמטרתו תעמולה ישראלית במדינות ערב ורק בשנים האחרונות החלו בו בכלל תכניות העוסקות ברצינות (כלשהי) בערבים אזרחי ישראל. בערוץ הזה התכנים נתונים לשליטתם של פוליטרוקים ציונים באופן שלידו "ערוץ 1″ הרגיל נראה בערך כמו אינדימדיה…
    אגב, אלישע, מאד ייתכן שהקופירייטר של הפרסומת הזו הוא מצביע-יחד עגול משקפים, אז מה ?

    יורם בר-חיים

  18. אביבית א.ד. הגיב:

    מה שעדי בקשה בעצם לומר הוא כי הפרסומת של צבר מתפקדת כסוג של קולוניאליזם מסוג חדש.
    הרעיון שלך, אגב, דומה מאוד למה שאני כותבת בדוקטורט שלי.

  19. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    עדי שלום

    תומך בך לעילא ולעילא.

    כדאי אגב לשים לב לזילות האולטימטיבי המיתולוגי כלפי הערבים (כמעט כמו בחסמב"ה ובשאר "דני-דינים" למיניהם): הערבי מזוהה עם החומוס. הוא טוב בפירסום עבור חומוס. לא תמצאו אותו בפרסומות אחרות, נאמר בזיקה להיי-טק או סתם לדיגמון אופנתי.
    אני נזכר בחלחלה באותה נימה קנטרנית, גזענית, כלפי האוכלוסיה הערבית, בנוסח של: "אנחנו נגבנו אצלם חומוס. אנחנו הפקדנו בידיהם את מכוניותנו לטיפול מכאני, פחחות וצבע. הותרנו שם את מיטב כספנו, ומה קבלנו בתמורה: אינתיפאדה קטלנית.
    איני יודע האם הא בהא תליא, אך שמה של המשפחה: "אבו שוקרי", יש אף בו כדי להעיד על הפטרנליזם הקולוניאליסטי של היחס כלפי "קופצי-הדום והתודה". שנתבייש!!

  20. אלישע הגיב:

    "ומה יקרה אם מישהו יכתוב על ההרעלה של ערפאת?"
    שום דבר לא יקרה. אני מבטיח לך חגיגית, מעל במה מכובדת זו, כי אין לי שום כוונות להמליץ על מעצרו או חטיפת ילדיו. קטונתי.
    מה שטענתי בסך הכל: במוקדם או במאוחר יופיע באתר מאמר ברוח זו. זה רק עניין של זמן.
    מצד שני, יתכן וממצאי הפוסט מורטם יצביעו על מוות כתוצאה מאיידס. ואז אנה אנו באים? במקרה הזה, אני בטוח, יצוצו לפתע פתאום מאמרים המכחישים בשצף קצף את המיממצאים האלה. זו דרכו של עולם: שמועות וספקולציות הם תיבת פנדורה, שמוטב לכולנו להשאיר אותה סגורה. ודי לחכימא.
    למה אתה לא מזדהה? אני מבטיח כי לא אסגיר אותך למוסד או לשב"כ. תרגיש חופשי.

  21. הפוסל במומו הגיב:

    גם "אלישע" לא בדיוק הזדהות

  22. גלילי הגיב:

    לעופר נ – קודם קראת לי בור כאשר ציינתי שאבו גוש הוא הכפר היחיד ששרד לאחר מלחמת השחרור.
    לאחר מכן אתה מציין למען הדיוק .. ומצדיק את מה שכתבתי. מכנה אותי מגרש ערבים.
    מציע לך לפני שאתה מגיב למד קצת ועתה מפי הבור :
    בית נקופה – מושב שהוקם בשנת 1949 על אדמות הכפר בית נקובא . כנראה שבמקום היה ישוב יהודי בתקופת התלמוד בשם נוקבתא.
    עין רפא הוא אחד משני הכפרים שהוקמו מחדש לאחר מלחמת השחרור והשני הוא עין נקובה שבו ישבו עקורים שהתגוררו באבו גוש . לאחר מלחמת ששת הימים חזרו אליו הפליטים תושבי הכפר וכיום הוא מונה כ1700 תושבים.
    עופר בודאי לא יאהב את תוצאות הבחירות האחרונות בשני כפרים אלה :
    בעין רפא קבל הליכוד 14.8% העבודה 22.2 עם אחד 9.4
    בעין נקובא – הליכוד 8.7 העבודה 39.7 מרצ 11.4 ועם אחד 8.4
    אני מצפה ממך עופר להתנצלות . סך הכל ציינתי עובדות ורגשות ועל כך אין לכנות אותי בור או מגרש ערבים.

  23. דר’ משאוושה הגיב:

    אני באמת לא מבין מה ההבדל בין הפרסומת המדוברת לבין פרסומות כגון "המרדף אחרי המילקי" או התחרות של מי גומר לנקות ראשון את דוכן הפלאפל (פרסומת לסבון כלשהו).
    החומוס באבו גוש ידוע בטיבו,וכן, מה אפשר לעשות, כמה מהחומוסיות הטובות הארץ הן של ערבים.
    אז אם כבר עושים פרסומת על חומוס סביר שהלוקיישן יהיה אבו-גוש/רמלה/יפו.
    אגב, מי שיראה את "בטריבונה" עם אבי רצון יווכח שיש עוד איש טוב עם כרס שמפיץ סולחות על ימין ועל שמאל. זה לא כזה עניין נדיר במקומותינו.
    בעניין ה "תזמון", נו, קשה לי לדמיין את הפירסומאים של "צבר" או מי שזה לא יהיה מתרוצצים בטירוף ועושים ימים כלילות כדי להפיק במהירות פרסומת כי עראפת עומד למות.
    הדברים האלו בד"כ מתוכננים ומתוזמנים חודשים מראש, עם תקציבים, תחזיות שוק ועוד. זו תמימות לחשוב שהכל קרה ברגע שעראפת קיבל כאב בטן.
    בקיצור, מהומה רבה על שום דבר.
    ומי שרוצה חומוס טוב – רק "אבו חסן" ביפו.
    הוא אמנם ערבי (חטאתי פשעתי*2) ואני כנראה קולוניאליסט אמיתי, אבל המוסבחה נהדרת, הפול אגדי, המקום חי והומה אדם וכולם מאושרים.

    בתאבון

  24. אוהב חומוס הגיב:

    אז איזה חומוס אמור לאכול סתם שמאלני, בלי משקפיים עגולים, שלא ממש סובל מפלגות כמו יחד, שהיה מעדיף מדינה אחת לכל אזרחיה, לא ממש משתגע על הציונות, וגם לא על חישובים דמוגרפים.
    חומוס אחלה? – שמגדיר את הטעם הישראלי, אבל ביננו – הוא לא מי יודע מה.
    חומוס צבר – שעושה סולחה בין אבו שוקרי לאבו שוקרי?
    לקנות בעיר העתיקה? מתנשא מידי, בעיקר אם גם מסתחבקים עם המוכר הערבי ("רבים מחברי הטובים הם ערבים").
    לנסוע לאבו גוש ? ולהסתכן במפגש עם עגולי המשקפיים.
    לקנות בשוק (מחנה יהודה) אצל מוכר יהודי? זה קצת גזעני, לבחור את מוכר החומוס שלך לפי מוצאו האתני. ואם נרים את הראש תהיה לו תמונה של הרב עובדיה/כדורי/ בבא/כהנא בדוכן.האם זה צריך להפריע?
    אז מה נשאר, להכין חומוס לבד בבית? יש למישהו מתכון?
    אה, אולי לוותר על אהבת החומוס, הרי אכילת החומוס של כל השמאלנים היא רק במטרה להשתלב באיזור. לא?

  25. שירי רגב הגיב:

    עדי, מאמר מצויין.
    מותר ואף רצוי להתייחס לפרסומת כאל סיפור ולכן מותר גם לפרש אותו\ה. פרשנות פוליטית (אם היא מדינית, כלכלית ,מיגדרית)היא פרשנות מוצדקת ולגיטימית- היא חושפת צדדים ניסתרים שלא תמיד ולא כולם רואים אותם תיכף ומייד ובעיקר שמה את הפרסומת בהקשר רחב יותר מהקשר שיווקי, דבר שמסביר את העוצמה שיש לפרסומות בימינו. העובדה היא שגם אני הרגשתי לא בנח כשצפיתי בפרסומת ועדי ניסחה בצורה טובה את התחושות שלי.
    לי זה ברור שזו פירסומת המבטאת היתנשאות ופטרונות והלך רוח כללי בחברה הישראלית כלפי ערבים ואני מסכימה עם עדי כשהיא כותבת על ה "אווירה השוררת כאן".

    הייתי רוצה לצרף עוד רעיון לפרשנות המצויינת שכבר עשתה עדי ולהוסיף שלא רק החומוס הוא סמל אלא גם המילה "צבר".בהקשר זה של הפרסומת קשה להתעלם מהקונפליקט בסמל הזה. ניכוס הצבר למיתוס הציוני עומד מול הצבר שכיום נחשב "צמח מעזבות" (מינוח מעין מיקצועי שנהוג להשתמש בו לתיאור תפוצת הצבר)
    הצבר שאיתו נהגו האיכרים הפלסטינים לסמן חלקות גדל והיתפשט לאחר 48.
    כן, לא על הכל חשבו הקופירייטרים של חברת צבר
    אבל אני, ואני בטוחה שגם אחרים לא יכולים שלא לשים לב לסימליות
    וכמו שעדי טענה- זו אינה קונספירציה זה הרבה יותר גרוע- זהו הלך הרוח הכללי – אף אחד לא צריך שיכניסו לו לראש שערבים הם נחותים, שהבעיות המישפחתיות הפרימיטיוויות שלהן יכולות להיפטר בקלות על ידי יהודי חכם, הפטרון- זו אווירה שכב קיימת פה והיא זו שמאפשרת קודם כל פירסומות כאלו ושנית- קבלתן כ’תמימות’ כי הן פשוט לא מנוגדות לתפישות הכלליות שלנו בנוגע לערבים
    מה לא בסדר בפירסומת?
    המון דברים לא בסדר בה- עדי רשמה אותם במאמר שלה: התנשאות, פטרונות, אולי אפילו רמזים של גיזענות זאת משום הסטריאוטיפיזציה של הערבי שעושה חומוס

הגיבו לדר’ משאוושה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים