הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בנובמבר, 2004 12 תגובות

הטרנספר הוא רעיון מבעית. העמסת אוכלוסייה על משאית וגירושה מביתה הוא מעשה אנטי מוסרי וגם כמעט בלתי אפשרי לביצוע, בעולם של "בלי סודות", עינה הפקוחה של התקשורת ומשקלה של דעת הקהל העולמית משמשים כמחסום ומסנן (אמנם, עיני העולם הן סלקטיביות בשיפוטן המוסרי).

חברים מארגון "בצלם" הזמינו אותי לפני זמן מה לביקור בכפר אל-וולאג’ה, השוכן בדרום ירושלים, על צלע ההר הסמוך להתנחלות הר גילה. הכפר משקיף על דרום ירושלים באזור גבעת משואה, קניון מלחה, אצטדיון טדי וגן החיות התנכ"י. על פי תיאור תושבי אל-וולאג’ה, הטרנספר קורם עור וגידים.


"הראש היהודי ממציא לנו פטנטים", רחוק מהעין הציבורית וכפי שנאמר: "רחוק מהעין, רחוק מהלב". זאב ז’בוטנסקי אמר: "שקט הוא רפש" ואנחנו מוסיפים, טרנספר גלוי או סמוי הוא רפש.


עד 1948 הכפר שכן בסמיכות למסילת הברזל, שיצאה מירושלים לתל-אביב, בין בית צפאפה לבתיר. לאחר 1948 בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן סוכם, שמסילת הברזל תשמש כקו הגבול בין שתי המדינות. הצד הצפוני עבר לשליטה ישראלית ואילו הצד הדרומי נותר בשליטה ירדנית. בבית צפאפה עברה המסילה בליבו של הכפר, והוא חולק: היום התושבים הצפונים הם אזרחי ישראל לעומת הדרומיים שהם תושבי ישראל (המחזיקים בתעודות זהות כחולות אך אינם משתתפים בבחירות לכנסת ואינם רשאים לקבל דרכון ישראלי).


בתיר נותרה כולה בצד הירדני, לכן כל תושביה הם נושאי תעודות זהות של הרשות הפלסטינית.


אל-וולאג’ה שוכן בצד הצפוני של המסילה, באזור שנותר בשטח ישראל (במקום בנוי כיום המושב עמינדב – בגבעה המשקיפה מצפון אל הכפר הוולאג’ה החדש). לכן ב-1949 עזבו תושבי הכפר את בתיהם לצד הדרומי של הכפר (בשליטה ירדנית) בשטחים שעד אז היו שטחים חקלאים.


רשויות האו"ם הכירו בכל תושבי הוולאג’ה כפליטים.


לפי נתונים שמסרו התושבים, בוולאג’ה החדשה מתגוררים כיום 2,200 נפש על שטח של 88,000 דונם, והיא מחולקת לארבע שכונות: עין ג’וויזה, אל-דהר (הגב), ארד אל-סמק (אדמה סמוקה) וסרג’ (האוכף).


ב-1967 סיפחה ישראל לשטח המוניציפאלי של ירושלים כ-70 אלף דונם, מתוכם, חלק מהוולאג’ה (שכונה עין ג’וויזה). כך יצרו מצב שהכפר חולק לשניים, השטח הקטן בישראל והגדול בשטחה של הגדה. תושבי הוולאג’ה רואים בכפר יחידה אחת. כל תושבי הוולאג’ה הם בעלי זהות פלסטינית (מחזיקים בתעודת זהות כתומה).


מקור התעסוקה העיקרי של הכפר היה עבודה בישראל, אך הגבלות התנועה שהטילה ישראל על הפלסטינים, מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצא יצרו בכפר כמו בשאר המקומות בגדה המערבית ובעזה, אבטלה המונית.


ביתם אינו מבצרם אלא עילה למעצר: בעצם מגוריהם בבתיהם, הם שוהים בלתי חוקית בשטח ישראל.


האנומליה של תושבי עין ג’וויזה, נובעת מכך שהם תושבי ירושלים אבל הם מחזיקים תעודות זהות פלסטיניות ולהלכה אסור להם לשהות בביתם והדבר משמש עילה למעצרים תדירים מצד שוטרי מג"ב.


כוחות מג"ב מגיעים, על פי רוב באישון לילה, ולוקחים את התושבים לחקירה על היותם שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) בביתם. חלק מהעצורים הועמדו לדין בגין שהות בלתי חוקית, אחרים שוחררו בתום החקירה.


תופעת המעצרים הפכה לשגרת קבע בחייהם של תושבי השכונה, התושבים סבורים, שמעצרם בגין חשד לשהייה בלתי חוקית על עצם התגוררותם בבתיהם מהווה התעמרות ונודף ממנה ריח רע של מגמה להבאיש את ריח המקום בעינהם ולבסוף, לטרנספר אותם.


הריסת הבתים


תושבי הוואלג’ה מקבלים מים, חשמל ושירותים מוניציפאלים אחרים מהגדה. עיריית ירושלים מעולם לא סיפקה שירותים עירוניים לכפר, לרבות השכונה ה"ירושלמית". למרות העדר מתן שירותים, עיריית ירושלים ומשרד הפנים אוכפים את חוקי התכנון והבנייה; נגד בעלי בתים רבים הוצאו צווי הריסה ומספר בתים אף נהרסו בפועל. נגד תושבים רבים תלויים ועומדים הליכים משפטים להוצאת צווי הריסה.


בוואלג’ה 280 בתים, מתוכם 90 בשטח השיפוט הירושלמי. לפי נתונים שמסרו התושבים, עד כה נהרסו בכפר 22 בתים: 8 בשטחי הגדה ו-14 בשטח השיפוט של ירושלים. 55 בתים קיבלו התראות על הריסה, כולם בשטח ירושליים ו-22 קיבלו פסקי דין להריסה.


גדר הפרדה


באזור הוואלג’ה צפוי לעבור חלק מגדר ההפרדה בעוטף ירושלים. העדר שקיפות בקשר לתוואי הגדר יוצר אי-ודאות הפוגעת בתושבי הכפר ומגבירה את מצוקותיהם. תוואי הגדר טרם נקבע סופית, האפשרויות העומדות בפני מתכנני הגדר הן לכלול את כל הכפר בתוך הגדר, ולהפרידו מהגדה המערבית, להוציא את כל הכפר מחוץ לגדר ולנתקו מירושלים ואפשרות שלישית, שהגדר תחצה את הכפר בין שני חלקיו. האופציה השלישית היא החמורה ביותר בעיני התושבים.


התנחלות חדשה


בעסקות מפוקפקות בסגנון ארווין מוסקוביץ נרכשו אדמות השייכות לוואלג’ה. בעיתונות פורסם שמתוכננת לקום שכונה יהודית על אדמות המקום. חלק מגורמי התכנון בעיריית ירושלים מתנגדים לבנייה אולם מסכימים על נגיסה נוספת בקרקעות הוואלג’ה.


אז מה היה לנו כאן בוואלג’ה? מעצרים, הריסות בתים ובניית גדר הפרדה. התושבים חוששים שכל הצעדים האלה הם חלק ממדיניות כוללת ומכוונת לגרש אותם מביתם.


בתיאטרון האבסורד הישראלי מציגים את ההצגה החמה בעיר. אבלל לא על הבמה המרכזית, אלא במרתף. בהסוואה ובמרמה פורסים טרגדיה הנוגדת כל היגיון, אך כידוע, לכיבוש היגיון משלו – היגיון מבעית.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. יצחק גולד – האומנם? הגיב:

    למקרא המאמר עולה מיד השאלה: והעולם שותק?
    בכפר וולאג’ה מתבצע טרנספר הלכה למעשה, אליבא ד’אברג’ל, ואירופה אינה שולחת את כוחותיה למנוע את הסקאנדל? וחובבי ואן-גוך המנוח טרודים במשהו אחר? רגע רגע, אז אולי בכל זאת אפשר להגשים את החלום הרטוב של הטרנספר, ואחרי כמה ימים ישובו כותרות אירופה לעסוק בשחקן הכדורגל ששכב עם הבת של המנהל, או טקס סיום השיפוצים של הפיצריה השכונתית?

  2. עופר יהלום הגיב:

    ענין אחד בכתבה נראה לי מוזר – הגבול של השטח שסופח לישראל (ולשטח המוניציפלי של ירושלים) ב-67 אמור להיות הגבול בין פלסטינים מחזיקי ת"ז כחולה וכתומה, מה גם שכנגזר מהחלטת בג"ץ אסור להשאיר בצד הזה של גדר ההפרדה תושבים ישראלים פרט למתנחלים.

    אני מניח שכל פלסטיני שלא יכול להצביע בחירות לכנסת הוא בעל זכות הצבעה למוסדות הרשות.

  3. מאיר רבינוביץ הגיב:

    אתה מן הסתם מתכוון גם לטרנספר של יהודי גוש-קטיף, צפון השומרון ואחרים-בעניין זה אתה צודק לחלוטין !!!

  4. ראובן אברג’ל הגיב:

    די מהדמגוגיה והחוצפה.
    "הרצחת וגם ירשת", קודם כובשים, מדכאים ומסלקים.
    בתמימות מתחסדת זועק על מר גורלך.
    עזות מצח,הלכה לכם הבושה.
    ראובן אברג’ל

  5. חיים הגיב:

    עסקאות מפוקפקות? אפשר לקבל מעט פירוט למידת המפוקפקות שבעסקאות? ממי בדיוק נרכשה האדמה?
    מי קיבל כסף?

  6. אלי ואקנין הגיב:

    מה שראובן אברג’יל מחפש, כמו כל קיצוני, שמאל או ימין, הוא צדק היסטורי מוחלט. מה שלא ניתן להשיג. תחשבו יותר על פשרה ואיזון.
    כי ישנו צדק היסטורי פלסטיני מוחלט וצדק היסטורי יהודי מוחלט. למי מגיע? אולי לאינדיאנים שאמריקה גירשה ומעולם לא חזרו וגם לא יחזרו לאדמתם? אולי ל-6 מיליון יהודים שנשרפו בשואה, מה עם הצדק ההסטורי שלהם?

  7. ירושלמי הגיב:

    ראובן, תודה על המאמר. דקה וחצי מהבית שלי מבצעים טרנספר שקט ואנחנו אוטמים את האזניים, כשהמאיות מחממות את המנוים, מכסים את העיניים, כשזורקים את האנשים מביתם.

    לשואל לגבי עסקאות רכישת הקרקע המפוקפקות. פלסטינים משתפים, מזייפים תעודות ומוכרים לספספרי קרקע יהודים. עולם תחתון בשירות הציונות, דונם ועוד דונם במרמה, שקר וזיוף.

  8. עופר יהלום הגיב:

    לאלי ואקנין – המאמר לא נראה כקיצוני, ובניגוד למה שאתה רומז אין בו תמיכה בזכות השיבה או דבר דומה.

    לראובן אברג’יל – אחרי שקראתי שוב את המאמר עדין נותרה אצלי השאלה, איך יתכן שתושבי בית-צפאפה הדרומית מחזיקים בתעודות זהות כחולות, ואילו תושבי עין ג’וויזה הם בעלי תעודות כתומות. האם יש שני סוגי פלסטינים שסופחו לישראל ב-67?

  9. יורם בר-חיים הגיב:

    לראובן אברג’יל, יישר כוח על המאמר, וכפי שכבר נאמר, אל תירא לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים אלא מן הצבועים העושים מעשי זמרי זדורשים שכר כפנחס (זה בנוגע למתנחלים וחבריהם).

  10. ראובן אברג’ל הגיב:

    לעופר שלום
    הכיבוש מיסודו הוא דבר מכוער שמותיר צלקות ופירוד בתוך המשפ’ ולפעמים אף נוצר נתק לתקופות דיי ארוכות, בין אחים וקרובים גם בירושלים המזרחית יש אותה התופעה, חלק מהאוכלוסייה הפלסטינית מחזיקים בתעודת זהות כחולה וחלק האחר בתעודת זהות פלסטינית.
    בכל מיקרה זה משחק לידי הכובש כאשר נוצרת
    אי ודאות אצל התושבים, בחלף 37 שנות כיבוש נוצרים בשטח עובדות כאשר ספקולנטים, נוכלים ורמאים, משני הצדדים עושים עסקים אפלים מזייפים מסמכים ולפעמים או על פי רוב מאיימים על תושבים וגוזלים את רכושם, גם בוואלג’ה ובבית צפפה ובמקומות נוספים הסמוכים לירושלים נוצר בלגאן בעידוד הכיבוש. כמובן הזמן פועל לרעת הפלסטינים, בזמן הנוכחי, בעתיד מי שיספוג את הריקושטים זו דווקא תהייה מדינת ישראל שתשלם מחיר יקר.

    ראובן אברג’ל

  11. ראובן אברג’ל הגיב:

    ליורם בר חיים מודה לך על העידוד, איני מבקש דבר לעצמי זוהי חובה ראשונה במעלה של כל אדם שמאמין בצדק ומכבד את עיקרון המוסריות, לצערי הצמחנו בתוכנו דורות של רוע וכולנו משלמים היום את המחיר.
    כמו שהיינו טובים בחינוך לשנאה ולכיבוש עלינו לעמול קשה לחנך לאהבה ללא תנאים.

    ראובן אברג’ל

  12. ראובן אברג’ל הגיב:

    לירושלמי שלום
    אני כתושב ירושלים מעורב מאוד בכל נושא היחסים יהודים ערבים ומקדיש לא מעט זמן לקרב בין העמים, ומתחת לאף ממש במקום שאני הסתובבתי בו שנים לא ידעתי על הכפר הנ"ל עד שנתבקשתי ע"י בצלם ותושבי המקום לבוא לבקר אותם.
    בהתחלה חשבתי שזו סתם מתיחה וכשראיתי את המציאות לא האמנתי למראה עיני, פשוט מחזה תעתועים. אני מציע למי שמזדמן למקום פשוט זה על הכביש בין גילה למלחה שווה ביקור.

    ראובן אברג’ל

הגיבו לראובן אברג’ל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים