הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בנובמבר, 2004 20 תגובות

ביום שלישי השבוע קראתי באינטרנט את ההספדים הנרגשים של המפא"יניקים, שמעון פרס, מתן וילנאי-כל החבורה העלובה הזאת. בצד הזעזוע האנושי המובן מאליו על מוות כל כך מוזר וטראגי של איש מבוגר, היה מקום לצפות גם לביקורת. רפאל איתן היה שונא ערבים, שקרא ללוחמים הפלסטינים בלבנון "ג’וקים מתרוצצים בתוך בקבוק" ובכך, כרמטכ"ל, קיבע בעולם כולו יחס שלילי לישראל. הוא תמך בכל מלחמה תוקפנית, והיה אדיש לחיי אדם. אז אין לחתן פרס נובל לשלום מה לומר גם על ההידרדרות הזאת של חניכי תנועת העבודה, שהפכו לחוד החנית של הדיכוי ושל ההשפלה? זה לא מקרי, אלא מבני.

אחר כך שקעתי בסיפור הנורא ברפיח, ברוצח הילדים ובכל אלה שמגוננים עליו ומחפים עליו. וגם קראתי את המליצות החסודות על "הפגיעה בערכי צה"ל" כאילו מדובר כאן במקרה חריג. כמה קל, כמה טוב, כמה נעים היה לנער את חוצני מכל אלה, להתחיל לכתוב על שבדיה או על נורבגיה. אבל אנחנו כאן. שולחיהם של רוצחי הילדים למען המשך הכיבוש יושבים ליד שולחן הממשלה ובספסלי האופוזיציה ואין לי ברירה אלא לתאר אותם ואת מעשיהם, לאתר את ההבדלים האמיתיים והמדומים בין האסכולות השונות, ולחלום על חברה אחרת. אז מה היה לנו השבוע במרכז הליכוד?


רק פרשנים מעטים קלטו את משמעות תוצאות ההצבעה בליכוד. אריאל שרון לא ניצח, ואין לו שום סיכוי לנצח במרכז הליכוד בשום הצבעה משמעותית. כל הנבחרים לתפקידי המפתח בליכוד הם מתנגדי ההתנתקות, גם אם נאלצו להצביע בעדה במליאת הכנסת. שרון הוא נטע זר חרף ההילה של "מייסד הליכוד". הוא תלמידו של דוד בן-גוריון, הוכחה כמעט מיסטית להנחת היסוד המבעתת כל ליכודניק ראוי לשמו: המפא"יניקים יהיו תמיד בשלטון, בלי שום קשר לתוצאות הבחירות. ייתכן שתלמידי זאב ז’בוטינסקי נהגו לשנן את המנטרה המפורסמת של רבם: "אלוהים לשלטון בחרנו", אבל גם בזה הם טעו. ז’בוטינסקי בעצם אמר, "אלוהים ליגון בחרנו", ושרון והמאכריות הקדחתנית של בנו עמרי מזכירים יותר את ימי שרגא נצר במפא"י, מאשר את מורשת חברי מפקדת אצ"ל, שסילקו מדרכם, בשנת 1948, את העסקנים הרביזיוניסטים הוותיקים והקימו את תנועת החירות.


הציניות השוררת במרכז הליכוד זכתה כבר לתיעוד מקיף, ואין לערער על עצם קיומה. ההדר הבית"רי נעלם ממסדרונות מצודת זאב, בדיוק כמו מהיציע המזרחי של איצטדיון טדי. לכן לא היתה שם התקוממות מוסרית אמיתית נגד צחי הנגבי, ישראל כ"ץ ודני נווה, שדיברו נגד והצביעו בעד. טוהר המידות, בדיוק כמו טוהר הנשק, אינם פופולריים במיוחד במרכז הליכוד. צריך להיאחז בשלטון בכל מחיר, גם כדי לחלק טובות הנאה וגם כדי להיפרע מהאליטות השנואות בבית המשפט העליון, בתקשורת ובאקדמיה. בעיתון "הארץ" קיימת נטייה מסוימת לראות בא-מוסריות המאפיינת את חברי המרכז תופעה כמעט מעודדת. אם אין להם עקרונות כלשהם, אז יש מקום לקוות שהם יגלו פרגמטיזם מדיני, לפחות באינטרפרטציה הישראלית של המושג הזה. חבל שהפרשנים המלומדים האלה מסרבים להפיק לקחים היסטוריים מתופעות דומות בעבר הלא רחוק, בעיקר באירופה. אספסוף ימני המתעב אינטלקטואלים אבל רוצה ששר התעמולה יהיה בעל תואר דוקטור, כבר הצליח לרמוס שם את יפי הנפש. התיעוב כלפי שלטון החוק הוא מפחיד, ומשקף בעצם שנאה עמוקה לדמוקרטיה הליברלית ולמכלול ערכיה.


יו"ר המרכז הנגבי, יו"ר המזכירות כ"ץ ויו"ר הלשכה דני נווה שידרו לחברי המרכז את המסר האכיל הבא: אנחנו כמוכם; מתעבים כל ויתור על שטחים ועל התנחלויות, אבל מתעבים עוד יותר כל ויתור על השלטון. יש לנו מחויבות לא רק לעקרונות הליכוד, אלא גם לרווחתם של חברי המרכז, ואנחנו שונאים, ממש כמוכם, את מפלגת העבודה ואפילו את שינוי, ותמיד נעדיף שותפות קדושה עם החרדים ועם הלאומנים שמחוץ לליכוד. אשר לנושא הכלכלי-חברתי, תסמכו עלינו. גם אם לכלל החברה יהיה רע, לכם יהיה טוב. זה עבד.


אם תוסיפו לקולות שקיבלו שלושת סרבני ההתנתקות המתונים, את המיעוט הגדול שתמך בסרבנים הקיצוניים, ובעיקר בשר לשעבר עוזי לנדאו, אז אולי תקלטו עד כמה מבודד שרון במפלגתו. בעצם, הוא מבודד גם מעצמו, שכן המטלות שלו כראש ממשלה מאלצות אותו לנקוט בצעדים מדיניים שבהם איננו רוצה. המסקנה היא ברורה: הרצון הקולקטיבי של אנשי המרכז הוא להישאר מפלגת שלטון כמעט בכל מחיר. עם זאת, יש בו רוב ברור להכשלת כל נסיגה ברגע האמת, ולשרון אין כמעט סיכוי לבצע את מדיניותו עד תום, בלי כל קשר לסקרי דעת הקהל.


גם בתנאים של שיעבוד מוחלט של רוב מדינות העולם התעשייתי לתכתיב האמריקאי נמצאו 18 ח"כים מהליכוד שהתנגדו להתנתקות עד הסוף, ועוד לפחות עשרה שהצביעו בעד בניגוד למצפונם, אבל מתוך הענות לציוויי ההישרדות הפוליטית האישית, ואולי גם מתוך הכרה שמשבר עם האמריקאים מסוכן לאיתנותו של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. המסקנה היא פסימית מאוד. רבים מאנשי הליכוד בסיעה בכנסת ובמרכז מתנגדים לכל נסיגה ולכל פירוק התנחלויות, גם במחיר של משבר עם ארצות הברית. גם בקרב הרוב שהצביע בעד יש בקיעים ורבים מאומרי ההן הצהירו בגלוי שהם בעצם נגד, ובהם גם השרים בנימין נתניהו, צחי הנגבי, דני נווה, לימור לבנת וישראל כ"ץ.


את הניתוח הזה הפנים היטב גם השר אהוד אולמרט, גם אם לא יודה בגלוי בכל הפרטים. לאולמרט אין מה לחפש במרכז הליכוד, וגם למשרה של השרת במצודת זאב אין לו סיכוי לקבל יותר משמונה אחוזים מכלל הקולות. המכנה המשותף היחיד שיש לו עם הליכודניקים במרכז הוא האיבה לשלטון החוק והשמחה לאידו של הניצב משה מזרחי, שפוטר לא בגלל חסרונותיו (והם קיימים) אלא דווקא בשל זכויותיו הרבות כלוחם בשחיתות הפוליטיקאים ובחדירת בעלי ההון (חלקם פושעים) למסדרונות השלטון.


תנועת הליכוד סובלת מפיצול אישיות. בצד התמיכה המאסיבית בעברייני צווארון לבן והשנאה לבתי המשפט כחלק מהאליטיזם האשכנזי, התנועה מאפשרת לנתניהו להנציח את עליונותם של ישראלים עשירים, רובם אשכנזים, באמתלה שמדובר בפעילות חופשית של כוחות השוק. המאפיין הפופוליסטי של איבה ללוחמים נגד השחיתות הוא הכרחי להצלחה בליכוד, אבל אינו מספיק. אולמרט עדיין חולם על הקמת מפלגת שלטון טבעית חדשה, המבוססת על השרוניסטים בליכוד, מפלגת העבודה ושינוי. המכנה המשותף יהיה ניאו-שמרנות בכל התחומים, ביטחוניזם וזיקה מלאה למדיניות האמריקאית. שני ראשי הממשלה לשעבר, נתניהו ואהוד ברק, חשים שתהליך כזה ידיר אותם, ומכאן התעלולים הלא מכובדים של ביבי, וגם הנפנוף המוזר של ברק בברל כצנלסון ובערכי תנועת העבודה (לברק אני מקווה להקדיש טור מיוחד בקרוב מאוד).


***


אנשי "יש גבול" הצליחו לשכנע הרכב של בית המשפט העליון בראשות השופט אדמונד לוי (18 נובמבר 2004) להורות לסגן הרמטכ"ל דן חלוץ להבהיר את עמדתו הערכית בשאלת הפצצת בית בעזה ביולי 2002. חלוץ, בהיותו מפקד חיל האוויר, אישר לתקוף בפצצה השוקלת אלף ק"ג, שגרמה לא רק לרצח פעיל חמאס סאלח שחאדה (לא צדיק, אבל מבוקש שנרצח בלא משפט, בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי) אלא גם לרציחתם של 14 אזרחים, רובם ילדים.


חלוץ, מהזן החדש של בכירי צה"ל שהחליפו את הצביעות הישנה והטובה בברוטליות הרסנית ומרעילת-בארות, כבר התבטא בעבר בסגנון שחצני ואדיש לחיי בני אדם, גם אם הם חפים מפשע. בפרשת פשע המלחמה המחפיר הזה הוא שיבח את "הביצוע המושלם" וטען שהוא עצמו "ישן היטב" בעקבות התקיפה. זה לא מנע את מינויו לסגן רמטכ"ל. כמו בועז עברון יותר משלושים שנים לפני, אני מעדיף את ההתחסדות הישנה על הבוטות של הקלגסים החדשים. חברי מ"יש גבול" לא הצליחו להביא להדחתו של חלוץ מהצבא, או מתפקידו, אבל העלו שוב את שאלת רצח האזרחים בעזה על סדר היום הלאומי. הם סבורים שנחלו ניצחון מוסרי בבית המשפט, למרות שאין להם אשליות לגבי העתיד, לאור צייתנותם המסורתית של בתי המשפט למולך הביטחון.


יש גבול הוא הארגון החשוב ביותר של מחנה השלום הישראלי, עמוד העשן ועמוד האש לפני כל האחרים. אני מסכים עם הפעילים שאין סיכוי שחלוץ יסולק. ייתרה מזאת, לאור הפאשיזציה של חלק מהקצינים בדרגות הבינוניות, אני משוכנע שעוד נתגעגע לקצינים של היום. אבל עבודת הקודש המטהרת של יש גבול מאפשרת לכל הישראלים ההומניסטיים, ויש הרבה כאלה, לחוש שהם חיים בארצם ושיש להם בני ברית.

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. אמיר – לעניין הג’וקים המסוממים הגיב:

    אין לי את הלינק כתבה בוואלה , אבל הנה ציטוט של החלק הרלוונטי, הדברים נכתבו ע"י רחביה ברמן, שטוען שהייחוס האימרה המיתולוגית אודות ‘הפלסתינאים כג’וקים מסוממים’ לרפול , מדוייקת באותה המידה כמו הייחוס המיתולוגי והמופרך "אם אין לחם יאכלו עוגות" למארי אנטואנט.
    וכך הוא כותב:
    "תבדקו בארכיוני העיתונים של ה-13 באפריל, 1983, יום לאחר אותו ראיון רדיו, ותגלו שזה עשרים שנה אנחנו חיים בשקר, ושרפול, שכל ימיו הכחיש את האמירה, פשוט צדק.

    הראיון עסק בבעיית ההתקפות הפלסטיניות על כלי רכב של מתנחלים בכבישי הגדה (פרט מעניין לכל אותם סומים שמשוכנעים שלפני אוסלו לא היתה בעיה פלסטינית). בקיצור, המראיינת שאלה את רפול, אז עדיין רב אלוף רפאל איתן בשבילכם, מה עושים נגד התופעה. רפול, בדיבורו הכבד והעצי, אמר שצריך לטפל בפלסטינים בתקיפות, אחרת המתנחלים לא יוכלו לנוע בכבישים וייכלאו בישוביהם "כמו ג’וקים מסוממים בתוך בקבוק". המתנחלים. לא הערבים. הביטוי "ג’וקים מסוממים בתוך בקבוק" שימש כדי לבטא מצוקה, לא סלידה.

    בין אם בגלל לשונו המלעלעת של המרואיין, ובין אם בגלל דעותיו המוכרות, היה קל לטעות ולייחס לו את הציטוט הגזעני שנדבק לתדמיתו בעוצמה מעיקה שרק מארי אנטואנט היתה מסוגלת להזדהות עמה. כל כך חזק היה כוח המיתוס עד שאיזה קצין במיל’, חבר של רפול שהתארח אצל שלי יחימוביץ’ ביום מותו, הודה ללא היסוס שחברו המנוח אכן אמר את הדברים. הרי כולם יודעים, לא? "

  2. חיים הגיב:

    הגדרת שחאדה כ"לא צדיק" נרשמת כתת-ההצהרה של השנה. ברכות לברעם על מכבסת המילים.
    בהמשך יתואר סדאם כ"לא נחמד" קימ-ג’ונג איל כ"לא מושלם" ואוסאמה בן לאדן כ"חסר חן".

    אם בחוק הבינלאומי עסקינן אז במקרה שחאדה החוק הבינלאומי בהחלט יכול להתפרש לטובת ישראל אני די בטוח שברעם יודע את זה(אם לא אפשר להראות את הסעיפים הרלוונטים) אבל כרגע העובדות לא משנות, השבט תוקף את חלוץ וכולם מגוייסים. גם ה"מלאך" סמיכאל ואפילו ה"ציוני" רוזנבלום עסוקים במלאכה הקדושה של השמצת חלוץ, הנה גם ברעם תורם את שני הסנט שלו למאמץ. ומה אומר הברעם בגנות חלוץ? שמכל חיות הטרף הוא מעדיף את הצבועים, אלא ההורגים לאט, הנוגסים בבשר טרפם בריצתו עד אשר הוא נופל שדוד מאבדן דם, הפציעות הרבות והלם הכאב הנורא.
    האמת, נורא מתאים לו.

  3. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לחיים שלום

    דומה שאותם גנרלים – חלוץ et company, בוודאי הזילו דמעת תנין בראותם את "קונצרט השנה" – את הפלשתינאי המבוזה, המנעים את תנוכי אזניהם של חיילי המחסום, חובבי המוסיקה הקלסית, בצלילי כינור. מעניין רק אם הוא פצח ב"רקווייאם" או שמא ב"עולם (הלא) חדש" של דבוז’אק?! אני הייתי ממליץ לו להזליף כמה אקורדים מה-1812 של צ’ייקובסקי, והמבין יבין!

  4. נתן. הגיב:

    אני כבר מתחיל להרגיש זקן ,כאשר דברים שאני זוכר ששמעתי וקראתי במו אוזני ועיניי, עוברים שכתוב אחרי 20 שנה בלבד, כפי שעושה כאן אמיר.

    רפול אמר על הערבים שיש לסגור אותם כמו ג’וקים בבקבוק.
    לא מתנחלים ולא נעליים.

    — קישור —

  5. אמיר – לנתן הגיב:

    לא עשית בתגובתך נסיון כן ומשכנע להגיע לאמת,
    בלינק שהבאת אין כל חדש מלבד הצמדות למיתוס המקובל.
    על כל פנים, אני לא מתכוון להסתפק במה שכתב רחביה ברמן ( שאגב , אאני לא חושד בו בחוסר שמאלניות , כמו גם שאין אני חושד בעצמי בתור שכזה ), ואני מתכנן לבקר בבית אריאלה בקרוב ולנסות לראות מה נכתב בתקשורת באותם הימים.

  6. לוגיקה הגיב:

    ברור לחיים ברעם שהפלשתינים שונאים אותנו כי אנחנו כל הזמן מנסים להרוג אותם. אם כך למה זה לא בסדר אם רפאל איתן שכילד גדל למציאות שבה הערבים מנסים כל הזמן להרוג אותו ואת הורין שונא אותם? השנאה של העפלשתינים והשנאה של רפול לא נובעות מאותו מקום?

  7. הגרמני הגיב:

    תנועת הליכוד של היום אינה תנועת הליכוד של בגין שעלתה לשלטון ב1977, כמו גם שאינה תנועת הליכוד של שמיר בשנות השמונים.
    הרבה מיים מעופשים זרמו במסדרונות המצודה בשנים האחרונות וסחפו עימם אל הרחוב פוליטיקאים רבים שעימם אולי לא הסכמנו, אך לפחות יכולים היינו להעריכם על כנותם ויושרם.
    במקום זה השתלטו של התנועה גורמים אלימים, קבלני קולות עברינים אשר הבינו את כוחו של המותג:"הליכוד".
    רבים ממצביעי הליכוד המסורתיים הצביעו,מצביעים ויצביעו עבור הליכוד בעיניים עצומות. אותם לא מעניין מי עומד בראש התנועה:ביבי,שרון,הנגבי או אפילו הרב לוינגר.מונעים משנאה כלפיי מפלגת העבודה והעומדים לשמאלה במפה הפוליטית הם ימשיכו להצביע עבור תנועת הליכוד גם אם תיסחף ימינה עוד ועוד אל השוליים הקיצוניים וההזויים.
    זוהי הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת למדינת ישראל הדמוקרטית, בה גם אם המותג ריק מתכנים, הוא עדיין משחק במקום הראשון במעלה!
    כך שגם אם יעזבו את חצר הליכוד אלו אשר עזרו לבגין להוביל את מפלגתו לשלטון, וישאירו את החצר למשחקיהם של עוזי כהן וחביריו, עדיין ימשיכו ההמונים להצביע עבור אותה חצר ריקת תכנים ומלאת תככים.
    אני בטוח שלא על מפלגה כזאת חלם בגין הספרטני, שודאי מתהפך בקברו על שנעשה כיום במצודה!

  8. יגאל הגיב:

    מספר דברים:

    1. אמיר – אף אני שמעתי את דבריך ברדיו,
    ודומני שאף השמיעו את הראיון המדובר.
    נראה שהצדק עימך – אכן רפול התכוון
    למתנחלים.
    (כאילו שזה משנה משהו – רפול סלד
    מהפלסטינאים בכל רמ"ח איבריו, וגרר
    יחד עם שרון, את ישראל למלחמה מיותרת
    ומטומטמת בשם כך).

    2. הסלידה הנגלית במאמר ממרכז הליכוד, שבז
    לשלטון החוק, לא עולה בקנה אחד עם
    התמיכה למפירי חוק מהשמאל, קרי, הסרבנים.

    "מפירי החוק" בליכוד מתייחסים לחוק בדיוק
    כמוך – חוק שנקבע ע"י זרים
    (אתה תאמר "חוק פשיסטי גזעני" והם יגידו
    חוק "אשכנזי גזעני").

    3. אין התייחסות לבחירה של צה"ל במדיניות
    החיסולים. אז הנה מספר נקודות למחשבה
    ולהתייחסות:
    א. ההנחה היא שישראל נמצאת במלחמה עם
    ארגוני "ההתנגדות".
    ב. במלחמה, יש לנטרל את האוייב מהר ככל
    האפשר.
    ג. צלאח שחאדה – ("לא צדיק" הוא בהחלט
    בגדר "הלבנת הון" למעשיו האמיתיים)
    נבחר כמטרה.
    אילולא הרגו אותו, בוודאי היה שולח
    עוד חוליות התאבדות רבות למעשי
    "התנגדות".

    אף שיש בדברים אילו מן החשיבה הדוגמטית
    הלא הומאנית, נשאלת שאילה מוסרית אחרת:

    – בהנחה כי אין תשתית להידברות עם ארגוני
    התנגדות אלו, ללא קשר למוכנות ישראל
    לסגת לקווי 67, מהי הדרך היעילה ביותר
    לפגוע בהם תוך שמירה על חיי חיילים?

    – האם חיי חיילים שלנו "שווים יותר" מחיי
    אזרחים חפים מפשע פלסטינאים?
    (האם מוסרי כלל לשאול שאילה מצמררת
    כזו?)

    4. לגבי מ"פ ר’ הנאשם ב"ווידוא הריגה".
    האשמתו ברצח ללא משפט (כפי שהינך מאשים
    את ישראל בחיסול ללא משפט) מוקדמת מדי.

    ושאילה נוספת – האם אכן לא זיהה שמדובר
    בילדה? ואם אכן לא זיהה זאת?
    עדיין אשם ברצח?

    ללא ספק – ווידוא ההריגה עצמו הוא פעולה
    רעה ומרושעת, ואין לה שום צידוק.

  9. שלטון החוק הגיב:

    שלטון החוק בישראל הוא אכן מוסד אשכנזי גזעני, אבל לבוז לו כשאתה במפלגת השלטון זה פתטי….

  10. חיים הגיב:

    לדר’ שורק שלום,
    הנך צודק במאת האחוזים. בקורתי היא על כך שברעם כתב במפורש שהוא מעדיף אף את אלו הדומעים דמעות התנין(המשחק המקדים לצחוקו של הצבוע) זו התקרנפות.

    רפול ז"ל (שעליו ברעם מתגולל) אמר את שבליבו תמיד, אדם יכל להסתייג מדברין, למצוא אותם חסרי ערך או להתקומם בשמעו אותם. לפחות ידע אותו אדם שרפול אומר את האמת שלו. לפחות חלק מהאמת שלו הייתה צניעות, עבודה וחינוך, בחייו ובמותו האיש היה דוגמה חיה לישום העקרונות הללו ויעידו החיילים האוספים תרמילים על ברכיהם, נעריו היושבים בכיתות הלימוד הצבאיות ושובר הגלים שעליו עבד ביומו האחרון. אני מעריף כנות על צביעות בכל יום. אבל כנות לא באופנה היום, קורקטיות מסתבר היא הרבה יותר פרקטית. התקרנפות כבר אמרתי?

  11. חיים ברעם הגיב:

    לחיים,
    הדיבורים שלך על התקרנפות הם חסרי שחר. ה"כנות" של רפול היתה בשירות הדיכוי, הכיבוש, השפלת עם אחר וביצוע פשעי מלחמה.
    לא הבנת לצערי את ההתייחסות למאמרו של בועז עברון שהעדיף את הצביעות על הברוטאליות. הכוונה איננה לשיר המנוני תהילה לצביעות, אלא להסביר, שעצם הניסיון להסוות את המעשים הרעים בתירוצים צבועים, מקשה לעתים על ביצועם של פשעי מלחמה.אני מעדיף צעירים מהזן הציוני שקיבלו חינוך אולי מתחסד על אחוות עמים, מאשר סתם ביריונים שרצח ערבים אינו מעלה ואינו מוריד בעיניהם.
    אל תשכח שרפול זכה ובצדק לכינוי "חונן רוצחים". כרמטכ"ל הוא השתמש בסמכותו לשחרר חיילים שביצעו פשעי מלחמה מחרידים, בתוכם דני פינטו שרצח צעירים כפותים בלבנון במבצע ליטאני.

  12. אלישע הגיב:

    חיים שלום,
    ברצוני להתייחס אל דבריך בנוגע ל"פאשיזציה של הקצונה הבינונית בצבא…" אתה בודאי מתכוון לתהליך שבו יותר ויותר קצינים בדרגות הזוטרות והבינוניות (וגם הבכירות) משתייכים ל"כיפות הסרוגות", על כל המשתמע מכך. העובדה הזו לצערנו נכונה, והיא הולכת ומתעצמת עם חלוף השנים.
    עכשיו אני מבקש ממך (ומן הכותבים באתר) לעשות תרגיל מחשבתי קטן: כמה מבני משפחתכם המורחבת ומן החוגים שאתם מכירים רואים את יעודם בשירות הקבע? לא אגזים אם אומר שהמספר הוא אפס. וזו בדיוק הבעיה. מה לנו כי נלין על כך שהפיקוד בצה"ל "נכבש" ע"י פשיסטים דתיים אם מקירבנו אין ולו אחד הרואה בשירות הקבע את יעודו? מדוע אנו מיללים כשאין בקרבנו שום רצון לשנות את המצב הזה? לקטר על המצב זה מאד אופנתי במקומותינו. לעשות משהו כדי לשנות את המצב כנראה שזו דרישה מוגזמת מדי.

  13. חיים הגיב:

    למר ברעם,

    אני לא מוצא שום קשר בין בריונים שרצח ערבים בעניהם הוא כלום ואפס ובין צעירים פעורי עניים המדקלמים הבלים. אלא אם כן אתה רומז שאלא האחרונים אינם מסוגלים לרצוח, מה שבעליל אינו נכון שכן ההסטוריה הקרובה תראה שהחינוך על ערכי אחוות העמים הוביל לא אחת למרחץ דמים, אולי השחיטה הוסברה ותורצה באקרובטיקה מוסרית מתחסדת אבל זו אינה מעלה או מורידה מאום. צביעות הרשע מעולם לא הגנה על חסר האונים הנתקל בו, אם כבר היא עיכבה את הסעד לחסר האונים בעשן הלהג וההצדקות.

    אני מעדיף כנות, גם ברוטלית, גם כזו שצולה את האוזנים ומרתיחה את הדם. אני רוצה לדעת שחלוץ ישן טוב בלילה אחרי שפקודיו פיצצו 15 ילדים ולא לשמוע התחסדות מהפכת מעיים. חלוץ ידע היטב ששחאדה מוקף אזרחים, הוא לקח החלטה(שכאמור עוברת באפור ולא בשחור מבחינת החוק הבינלאומי) לא קלה והוא עומד מאחריה. אפשר לטעון שההחלטה שגויה, שהיא לא מוסרית, אפשר לבקר את חלוץ מכאן עד מחר. מה שאי אפשר לטעון זה שמעדיפים שחלוץ ידקלם איזו שהיא מנטרה שתעשה לנו נעים בבטן. עמוד שדרה בעני הוא כל המבדיל אותנו מהרכיכות הצורבות הנסחפות בזרם. זו אחת הסיבות שאני קורא אותך.

    בקשר לחנינות של רפול. קצת קשה לי להבין כיצד אדם(אתה וגם אני) התומך בשחרור כל האסורים הפלסטינים הכלואים בישראל במסגרת הסכם. שחרור שיכלול גם רוצחים שבצעו מעשי רצח מתועבים לפחות כמו זה של פינטו. כיצד אדם כזה יכול לטעון בחריפות יתרה נגד חנינה לחיילים שפשעו במהלך מלחמה, רפול אגב, חנן גם את גדי אלגזי. מלחמה היא דבר מכוער מאד, פשעים של חיילים במהלכה נמדדים אחרת מפשעים של אזרחים בעת שלום. כאשר מדינה שולחת את בניה למלחמה היא מסתכנת בכך שהם יפצעו בגופם, יאבדו יד או רגל וגם בכך שהם יפצעו בנשמתם ויאבדו גף מנפשם. אנו גם מסתכנים בכך שביו חיילינו ישנן חיות טרף שיתקלו בחסרי ישע. להבדיל בין הפצועים לרשעים היא משימה בלתי אפשרית.

  14. חיים הגיב:

    דר. שורק היקר, מסתבר שהקונצרט לא קונצרט והכנר רק עלה על הגל. תחקיר צה"ל מעלה כי הכנר לא התבקש לנגן אלא ניגן ביוזמתו, הבקשה היחידה שהושמעה הייתה שיפסיק לנגן!
    ואם לצה"ל אתה לא מאמין הרי שמובטחני שנשות מחסום ווטש מהימנות עליך.
    — קישור —

  15. עופר יהלום הגיב:

    חיים היקר, היתי מציע שתקרא עד הסוף את הלינק שאתה מפנה אליו, מכיוון שגם לפי דברי מחסום ווטש הבעייה היא לא אירוע בודד אלא התמונה כליית. נראה לי שלאחר התערבות בג"ץ בשאלת תוואי הגדר והצמדתה כמעט לגמרי לקו הירוק (בקטעים שלגביהם הוגשו העתירות), זו שאלה של זמן עד שיתערבו גם בשאלת המחסומים שחוסמים צירי תנועה של הפלסטינים בדיוק כמו הגדר.

  16. חיים הגיב:

    עופר,
    בהחלט, המחסומים הם בעיה גדולה וסבוכה.
    רק שאני התייחסתי בפירוש לאירוע הבודד הזה.
    אגב, התשובה של נשות ווטש הייתה מעניינת, הן לא אמרו במפורש שהחיילים לא ביקשו מהפלסטיני לנגן בכינור הן רק לא אמרו את ההיפך. זה הספיק לכולנו כדי להבין שהחיילים לא אילצו את הפלסטיני לנגן. זה מלמד משהו על מחסום ווטש, טוב או רע אני לא בטוח.

  17. לא מדויק הגיב:

    נשות מחסום-ווטש אמרו שהן לא תיעדו את השיחה בין החיילים לפלסטיני אלא רק את העובדה שהוא ניגן, ושברור שזה נסיון נואש להצליח לעבור במחסום.
    עניין היזמה הוא די משני מול מידת ההשפלה הנכפית על אדם שמוציא את הכינור ומנגן בפני חבורת קלגסים כדי לשכנע אותם לאפשר לו להגיע לשיעור כינור.

  18. חיים הגיב:

    לאמר שעניין היוזמה הוא משני דומה לאמירה שרצח והתאבדות זהים משום שהתוצאה הסופית זהה.

    לא בטוח שזהו נסיון נואש, אולי זו אמירה של אדם אמיץ המשתמש במוזיקה שלו כמחאה, זו מחאה לא רעה. עצם העובדה שאתה מניח שהוא אבק אדם לכשעצמה מעוררת תהיות.

  19. דניאל קלטי, הסופר הגיב:

    "חתן פרס נובל לשלום" שלך גם ביצע, בששון ובשמחה, את טבח מאה הילדות במחנה-הפליטים של האומות המאוחדות בכפר כאנע. אז למה כבר אפשר לצפות? אין שום הבדל בין האבודה (או יח"ד… מר"צ ז"ל) לבין הליכוד. התקווה היחידה של השמאל כיום היא, שאו שחד"ש תאסוף את עצמה, ותוביל שמאלנות חברתית, מדינית, וסביבתית כאחד – או שתקום מפלגה חדשה, גרסה "אדומה-ירוקה" לר"צ של פעם, וסביבה נתרכז…

  20. רחביה ברמן הגיב:

    מאמר שהתפרסם ב’דר שטירמר’ אי שם בשנות השלושים בגרמניה הנאצית:
    שתסיים לקרוא אותו, ת’קליק על הקישור למטה.

    כך תעיפו את היהודים מהרחובות

    ביום שני הוכיחו חלק מהיהודים ותומכיהם, שאפשר למחות בצורה שלווה וסבירה, אבל היום זה תור האלימים. בבוקר הם כבר פיזרו שמן ואבנים על יד שדרות שנהאוזר, ובחמש בערב הם מתכננים לשבת באמצע כיכר ב??ב??ל ולהטריד את מנוחתכם. אבל מה, אין סיבה שהצד הגרמני יצא מובס. כאן זה לא השטייטל (ביידיש: עיירה יהודית).

    להלן רשימה של דברים שאפשר לעשות, כדי להבריח את קומנדו היהודונים חזרה למחילות שלהם:

    * לרדת לככר בקבוצות גדולות עם שרשראות כבדות, נבוטים למיטיבי הינף, או סתם אגרופים עם נצרה משוחררת, ולחכות לראות מי האידיוט שיתעקש להשתלט על הככרות ולהתפרע דווקא בשטח שלנו.

    * להכין מראש מספר דליים עם מים מהביוב ולהטיח בכל אידיוט שינסה לסכן את ילדיכם – ככה, בתור מזכרת לבבית מהביקור בעיר הגדולה. אם אין לכם מקום לדליים, תמיד אפשר להשתמש בבקבוק עם המים המטונפים שהכנתם לשרותים, ולצנן את התלהבותם.

    * להצטייד במכלים של דלק, וכשרואים מישהו שעומד להדליק לפיד באמצע הרחוב שלכם, לשלוף אותם ולאיים לעזור לו, בכך שתרוקנו עליו את המכל ברגע שהוא שולף את המצית. הלפידים כבר דולקים? הוציאו את מטף הכיבוי ורוקנו את תוכנו על המפגינים המופתעים. ליעילות מוגברת כוונו את הצינור לכיוון העיניים.

    * אם מתנגדי הרייך ישתמשו בחנויות הרבות שלהם שפזורות בשדרה, מצאו את הלבנה הקרובה ביותר להישג ידכם, ותקנו בעזרתה את כל חלונות הראווה. כשיגיעו השוטרים הסבירו להם שחשבתם שראיתם תינוק נעול בחנות, ואולי הם עוד יתקעו לבעלים קנס על פיזור זכוכיות על המדרכה.

    * ראיתם מישהו מניח דוקרן על הכביש? עצרו בצד ועזרו לו לוודא שהדוקרן אכן חד מספיק. להזכירכם, יש חלק בגוף שם השמש לא זורחת.

    * לחובבי המערבונים, זה הזמן להתאמן בשזירת לאסו ולהתנסות בלכידת איזו בהמה גסה.

    * לאוהבי החיות, אפשר לשאול כמה רועים גרמניים מהחווה הקרובה למקום מגוריכם, ולקחת אותם ליום כיף, כולל ארוחת שחיתות על התחת שלהם.

    * ואם כל זה לא יספיק, אפשר תמיד לאסוף פסלים של ליברמן (מקס ליברמן צייר ופסל יהודי) ולהשתמש בהם להחדיר לידידינו קצת תרבות לראש. תוך כדי כך יש מצב שהפסלים יישברו, ואז בכלל הרווחנו.

    לעדיני הנפש מבינינו, אפשר גם:

    * לאתר את מי שנראה כמסית עיקרי, לגשת אליו בידידות ולהגיד בקול רם: "הנס, מה שלומך? לא ידעתי שעזבת את האס אס…". משפט פתיחה נוסף הוא "הנס תגיד, מתי החבר’ה מהיחידה אמורים להחליף אותך…". סביר להניח שבשלב זה שאר פורעי החוק יזנקו על מנהיגם, החשוד כבן הגזע הארי, ויפרקו לו את הצורה.

    * לבשו חולצה לבנה, שימו על הראש את ה"כיפה" שלהם שניתן לקחת חינם מכל חנות יהודית, צעדו בחופזה לעבר מובילי המחאה והציגו להם בהתרגשות פשקוויל (כרזה יהודית) ששלחתם מבעוד מועד לעצמכם שאומר: "יהודים חיזרו הביתה, העיירה בוערת – א"ת". כדי להשלים את התרמית הציעו לצעירים הכוונה לתחנת הרכבת, או המשטרה, הקרובים.

    בקיצור, מגיעים אורחים. חבקו אותם, רק שימו לב שהם עוד נושמים.

    — קישור —

הגיבו לאמיר – לעניין הג’וקים המסוממים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים