הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בנובמבר, 2004 תגובה 1

על פי סטנלי טארו, "פעולה קולקטיבית הופכת לפעולת עימות כאשר היא נעשית על ידי אנשים החסרים כוח וגישה לממסד, שמייצגים טענות בלתי מקובלות ואשר התנהגותן מציבה אתגר למוסדות שמולם הם פועלים". במסגרת פעילותי החברתית, האקדמית והאומנותית אני מנסה לשלב את שחרור הזהות המזרחית מהמטענים השליליים שהוכנסו לתוכה במשך כל השנים. בצורה דואלית, הן המחשבה הציונית-אשכנזית והן המחשבה המזרחית העממית, אימצו את המבט החיצוני של הדיכוי. מצד אחד המחשבה הציונית-אשכנזית אימצה את הנחותיה "המדומיינות" לגבי המזרחים בפרט והמזרח התיכון בכלל. מצד אחר המזרחים אימצו את המחשבה הציונית-אשכנזית כלפיהם.

לדעתי אם נלחם בגזענות, נוכל לרפא אותה, משום שהיא צורה של מחלה. מנגד, אם נשאיר את הגזענות מבלי לטפל בה, היא תייצר ותשעתק את עצמה בצורות ביטוי חדשות במרחב הידע התרבותי המקומי.


אפשר לשרטט כמה צורות של ערכים שמטעינים מחדש את הזהות המזרחית בצורה ביקורתית, כאלה שייתנו כלים לשחרור מהשיח החברתי הישן, הכלוא במונחים של העבר – שיסודותיו גזעניים:



  1. בשיחה שניהלתי עם כמה נערות ונערים על פעילותי המזרחית, עלתה מיד השאלה האם מזרחיות היא סוג של קטגוריה אשר מופעי הייצוג שלה מתבטאים אך ורק במוסיקה המזרחית?

    ובכן, הזהות המזרחית אינה נשענת רק על המאבק בתחום המוסיקה המזרחית. כלומר מזרחיות אינה שאלה של יוצרי תרבות בלבד, אלא סוג של בקשה כוללת לאינקלוסיביות שוויונית וצודקת במרחב הדמוקרטי האזרחי הישראלי. המאבק על הזהות מזרחית כולל את כל הקטגוריות הבסיסיות הדמוקרטיות של אזרחי ישראל בכלל, והמזרחים בפרט. הזהות המזרחית החדשה דורשת את מקומה השוויוני בקטגוריות שונות כגון: דיור, קרקעות, רווחה, חינוך ועיצוב רב תרבותי של הזהות הישראלית.

    נכון, המוסיקה המזרחית שרדה את הדיכוי ההגמוני ואף שמרה על זהותה הנפרדת עד ימים אלו. עם זאת לצערי, המוסיקה המזרחית אינה מתארת את השאיפה לשוויון וצדק חברתי, של הזהות המזרחית החדשה, אלא היא רק פאן אחד המתאר את המאבק המתחולל בשדות השונים, והיא מהווה סוג של נצחון מצד אחד, בכך שהיא הפכה להיות חלק בלתי נפרד מתרבות המוסיקה בישראל (למרות שהיא עדיין עוברת סוג של תיוג והדרה) ומצד אחר המוסיקה המזרחית מתארת סוג של שתיקה פוליטית, של הציבור אותו היא מייצגת ושתיקה פוליטית זו היא סוג של ניוון דמוקרטי.

  2. הזהות המזרחית החדשה, לדעתי, אינה שיח סקטוריאלי, אלא פירושה העצמה של אזרח בעל שוני תרבותי לקראת שיח רב-תרבותי שוויוני כולל בישראל. הניסיון להפוך את השוני תרבותי לדרישה שאינה ישראלית או אינה מקובלת, היא ניסיון של השתקה וחייבים להילחם נגדה.

  3. הזהות המזרחית החדשה אינה מכוונת אך ורק לשיח הכלכלי, כפי שמרקסיסטים מתארים. הזהות המזרחית החדשה מבקשת ליצור לעצמה מקום נפרד בנרטיב הישראלי הכולל, ליצור לעצמה את גיבורי התרבות שלה, וליצור זיכרון היסטורי נפרד. נכון, היעלמות מדינת הרווחה בישראל מהווה חלק גדול בדיכוי של המזרחים בישראל ושאר האוכלוסיות המוחלשות, אך מי שלא יבין את השדה הציוני-אשכנזי מצד אחד, בו נוצרות צורות ביטוי אתנוקרטי אירופצנטרי (קרי המיועדות ליהודים אשכנזים בלבד) ומנגד לא יבין כיצד מושתק כל ניסיון "לדבר" את המזרחיות – לא יבין מדוע קמה ש"ס ומדוע יקומו עוד ועוד צורות פוליטיות ותרבותיות נפרדות, שהשיח שלהם יחרוג מהצורה הכלכלית בלבד.

  4. המזרחים בישראל אינם "גשר לשלום", כפי שתמיד טענו חסידי השיטה המהותנית (שטענה שבמזרחים בישראל יש סוג של מהות ערבית אותה הם יכולים להביא לשיח עם הערבים). הטענה הימנית הזו, הובילה למחשבה הגזענית שהמזרחים שונאים את הערבים, משום שהם מכירים את הערבים ויודעים שהם מבינים רק כוח. ההפך הוא הנכון. עבורי יש ערך רב להצבעת המחאה של המזרחים בשלטון השמאל הישראלי, כיוון שהוא אינו פונה אליהם ואינו מכליל אותם במחשבתו ובכלים שהוא מציע. שכן, הן המפלגה הערבית-יהודית חד"ש (עם הסתייגות קלה, שכן אין חד"ש קוראת לסוג של מדינת רווחה) והן בל"ד – אינן פונות למזרחים בישירות ובצורה אמיתית וכנה. וכך גם מפלגות יח"ד או העבודה האשכנזיות והניאו-ליברליות (שהן ימניות בהשקפתן הכלכלית).

    המזרחים בישראל יהיו גשר לשלום אם יהיו ככל האזרחים האחרים, בעלי תודעה אזרחית-דמוקרטית אוניברסלית, שדורשים מתן זכויות גם לפלסטינים אזרחי ישראל ולפלסטינים אזרחי פלסטין הכבושה.

  5. הפעילים/ות המזרחים/יות אינם אחראים בשום צורה ואופן על הציבור המזרחי או מבטאים את קולו. טענה שכזאת היא טענה מגלומנית ולא אחראית.

  6. יש זהות אשכנזית בישראל! והזהות האשכנזית חייבת גם היא להשתחרר מכבליה, להכיר בדיכוי שהיא הביאה על האזרחים יוצאי מדינות ערב ועל הפלסטינים אזרחי ישראל ואזרחי פלסטין הכבושה. ביום בו דפוסי המחשבה ישתנו כלפיה, תוכל גם היא לחיות בכבוד לצד הזהויות האחרות, ואף להשתחרר מזכויות היתר שלה לקראת מדינה רב תרבותית דמוקרטית ושוויונית יותר בשטחי פלסטין-ישראל. בדיון על זהות מזרחית חדשה, אין ניסיון להפוך את הזהות האשכנזית לשטנית או לבלתי-לגיטימית, ההפך הוא הנכון, יש רצון עז למצוא את שביל הזהב שבו העבר יילמד בפריזמות השונות של הזהות. כך נוכל להחליט על העבר על מנת ליצור עתיד אחר בצורה הוגנת ושוויונית ורב-תרבותית.

    כך שדיון על זהות מזרחית חדשה אינו נעשה מתוך שנאה, אף אם הוא נשמע כסוג של התרסה. דיון על הזהות המזרחית והזהות הישראלית בכלל, מחפש לבטא את הלכי הרוח, אשר מבוטאים בצורה תת-הכרתית על ידי אזרחי ישראל ומנוצל על ידי הפוליטיקאים על מנת ליצור שנאה ומתוך השנאה להשיג תמיכה פוליטית. ראו למשל איך בכל פעם בו מתרחש משבר ממשלתי או עולה השאלה אם ש"ס תיכנס לכנסת, עולה השאלה המזרחית, אך לא מדובררת על ידי הדוברים של המחשבה הרב תרבותית אלא על ידי אינטרסטים חסרי אחריות חברתית לחברה כולה.

  7. גזענות ודיכוי אינם נעלמים מעצמם וגם לא כאשר הכלכלה עובדת. טענה זו שמקורה בממשל ריגן, שהחליט להוריד מזכויות האפלייה המתקנת של השחורים בשנות ה-80, נכשלה בכל צורה. החברה הישראלית חייבת לדון בשאלת זהותה ובשאלה של מגנוני הדרה כלפי האחרים בחברה על מנת להשתחרר מהם ולא להכחיש או להדחיק ולבטל שאלה זו.

  8. יש צורך עז לדון בעבר, ולבחון את כל מנגנוני ההדרה שחלקם ממשיכים לפעול עד היום במרץ. אין פלא שבשיא המשטר הציוני-אשכנזי והימני-הלאומני מוצאים את עצמן האוכלוסיות המוחלשות בישראל כשהן מאבדות את צלמם (מצור חברתי) והן האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה נמצאת במצב של מצור.

אני מקווה שדנתי במספר סוגיות שמרכיבות את ניסיוני ודרכי בסוג של אקטיבזם מזרחי. כל נקודה זקוקה לדיון ארוך וממצה ואני מאמין בכל ליבי שדיון כזה הוא דיון משחרר, משום שהוא מעלה את הנושאים המושתקים, המודחקים והמוכחשים לבמה הציבורית. האם דיון כזה יתאפשר בימים אלו? מי יהיה אחראי על יצירת סוג של דיון כזה? שאלות אלו אינן השאלות של האקטביסט/ית משום שהן יוצרות את הבמה ואת הדיון, ומנסים לתת אור בקצה המנהרה.

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. גיא פדה הגיב:

    מתי ידידי,
    אני חושב שאני מזהה אצלך דינמיקה מחשבתית. אם אני צודק, אני בהחלט מברך על-כך. המסה לעיל הינה, אני חושב, הניסיון השקול, הרציני והמוצלח ביותר שלך לפתח דיון אמיתי, שראשיתו בשאיפה כנה לקיים את הדיון ולא בקבלת אשמות שונות כתנאי ראשוני למשא ומתן.
    אני חייב להודות כי חיבורים קודמים שלך לא פעם קוממו אותי, אף כי בחשיבה מאוחרת הודיתי כי אני מסכים אם חלק (ואולי רוב) טענותיך. חיבור זה, להבדיל, מאפשר קריאה שקולה ולא אמוציונאלית, ובכך מצוי אולי פתח לדיון אמיתי. לא שבדיון זה לא יהיו בינינו מחלוקות, אך מחלוקת רעיונית עניינית, אינה כשלעצמה, דבר שלילי

הגיבו לגיא פדה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים