הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בדצמבר, 2004 26 תגובות

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מוזרה מאוד. הימין בישראל מתחזק, מאוד מתחזק. הוא גם מקבל השראה ממוסדות המדינה השונים ואפילו לעתים רחוקות מרשויות האכיפה והמשפט, תחת רציונל הקונסנזוס הישראלי ובשם שמירת הסטאטוס קוו במדינה. אין שום תמיהה בכך, שכן לימין "הפטריוטי" יש מה שמאחד ומלכד אותו לאורך השנים. הוא איתן בדעתו לשמור על ארץ ישראל מכל רע שיכול לאיים עליה!

ואילו השמאל, מצחיק אומנם, שנים הוא משתדל לאחד את כוחותיו תחת סיסמאות שונות, חלקן יש בהן סתירה מהותית, אבל לזכותו יאמר שהוא ניסה פעם להתלכד תחת סיסמת "השלום" – סיסמה שכיום מתקבלת על דעת הקהל המקומית בישראל כסיסמה ריקה מתוכן, סיסמה אינדוקטיבית שבמבחן התוצאה הוכח, כביכול, שאינה ריאלית. אז לאן כל זה מוביל? או בעצם לאן זה יכול להוביל את הכוחות הליברלים בישראל, הכוחות אשר האמינו, ועדיין מאמינים, שאפשר להגיע לעתיד טוב יותר במדינה ובאזור כולו? האומנם ניתן להגשים את החלום? זו שאלה באמת פרדוקסלית.


ברצוני כאן לנתח את המצב מנקודת מבט של אדם, בן מיעוט, ליברל, ישראלי כמובן יותר מאביגדור ליברמן ולא מעט אחרים, ואין לשכוח, גם פלסטיני גאה. אין צל של ספק שמצבם של הפלסטינים הישראלים במדינה הוא אחד המצבים הקשים ביותר שהגיעה אליו אוכלוסייה אמביוולנטית זו. מה התפקיד שמוטל עלינו כאזרחים במדינה קשה זו? מה יכולים לתרום ח"כים של מיעוט ערבי זעיר לעזאזל בממסד עוין כזה? רבים אומרים היום: ניסינו, אבל המדינה לא רוצה לנסות. הם טוענים ובצדק שאפילו האנשים האחראים על יישום מסקנות ועדת אור, עדיין לא התחילו לפתוח את דפי דו"ח הוועדה אשר חקרה את מאורעות אוקטובר 2000 והסיקה מסקנות ברורות לגבי הדרך שהמדינה צריכה לנקוט על מנת לתקן את העוול שנגרם לאוכלוסייה זו במשך שנות דור. מאז פורסמו מסקנות הוועדה, עדיין לא הועברו תקציבים לרשויות המקומיות ולא מתבצעת שום רפורמה בעניין זכויות המיעוט הערבי בישראל.


הרוב שואלים כיום, ואני אחד מהם: מהי האלטרנטיבה למצב הקיים? להתאבל על המצב ולשבת בחיבוק ידיים? לצעוק מעל דוכן הכנסת ולגדף את חברי הימין הקיצוני במלות גנאי כאלו ואחרות? אי אפשר להסכים עם המצב הזה, כי זה בעצם מוביל בדיוק לתוצאה שלה מייחלים קיצוניים אלו. האם המפלגות הערביות יתאחדו אי פעם, או שימשיכו לריב ביניהן תוך כדי התרחקות מוזרה ועמוקה מהעם? שכן ברור לכולנו כיום שההחלטות במוסדות של המפלגות הערביות, מתקבלות על ידי יחידים ובודדים ולא דרך חברי המפלגה והעם.


אז ייתכן ועדיין לא הפנמנו את מושג הדמוקרטיה? אולי גם משום שדמוקרטיה זו לעולם לא תצליח להבטיח לנו, כמיעוט לאומי, את מלוא הזכויות הטבעיות, החברתיות והפוליטיות שלנו? אם כך, ייתכן ואנחנו צריכים לחפש אחר דרך וגישה אחרת, טקטית יותר, אבל ריאלית יותר, רחוקה אולי מביצוע כעת, אבל כזו שניתן להתחיל לחשוב עליה באופטימיות רבה.


הטענה שלי היא, שהמצב המדיני, הכלכלי והחברתי בישראל מוביל או יוביל להעמקת העוני, לדיכוי הזכויות החברתיות, לפער גובר בין שכבות האוכלוסייה במדינה, לאי יציבות ולאיבוד כל צלם אנוש ולקרע עמוק בציבור שחי במדינה דמוקרטית. זה עלול להיתפס אצל חלק מאיתנו, ואני אומר את זה בצער עמוק, כתחילת הסוף, לא של המדינה, אלא של הערכים שדגלה בהם החברה המודרנית הדמוקרטית בעולם כולו; לחיות ביחד, להעצים את האזרח ולהגן על זכויותיו וזכויות היצרנים שבו.


כיום אני מציע לשמאל בכלל, ולאזרחים הפלסטיניים בפרט, לחזור ולהיאבק ביחד על אזרחותם במדינה. המדינה הזאת היא שלנו ולא של אף אחד אחר. חובתנו המוסרית היא להתאחד, ערבים כיהודים, מזרחים כאשכנזים, אתיופים כרוסים, אימהות חד הוריות כסטודנטים מופלים, נכים כגמלאים. יש המון סיסמאות שאנו יכולים לאחד את כוחותינו תחתם. אסור למצב הפוליטי בעולם ובאזור כולו להכניע אותנו מהגשמת חלום זה של אחדות, למען האדם והכבוד ההדדי ולמען הביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו.


אני מעלה כאן שאלה לכל אחד מאיתנו: האם אין שום מאבק שיכול להיות משותף ביני לבין רוב הקשתות בחברה הישראלית? ואנוכי טוען שלא רק שיש, אלא שחייב להיות כי אחרת כולנו נסבול, וכולנו ניתן לכוחות האימפריאליסטים ואנשי ההון והשלטון, לשלוט בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו, בשם הדמוקרטיה וכוח הרוב. על איזה רוב הם מדברים לעזאזל? כולנו מודעים לכך שזה בעצם דיקטטורה של המיעוט במדינה, כוח הניצול כנגד האדם החלש והמנוכר.


די לוויתורים, התעוררו מהתרדמת העמוקה שלכם, בואו נתחיל בדרך חדשה, בואו ניכנס לבתים, נצא לרחובות, נשקיע מאמץ אישי רב, ונוכיח לכולם שמשטר דמוקרטי הוא משטר שהעם הוא זה שמוטלת עליו האחריות הבלעדית לשמור ולשמר אותו למען כל האזרחים במדינה. זאת היא הסיסמה החדשה שלנו.

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. דניאל קלטי, הסופר לאירית הגיב:

    כן, הא? אהבתי את ההשוואה למטריקס – באמת, כל הימין הפשיסטי (הכולל, בימינו אלה וכנראה גם מאז ומעולם, את כל גוש-הסחי, המכונה "שמאל ציוני" = דבר והיפוכו, ממש כמו "יהודית ודמוקרטית"…) הוא ממש כמו "סוכני-השלטון" שם = קרי תוכנות, המשרתות את שלטהון-המכונות…

    ואגב: שמעת על קריאתה, של תנועת ה"""שמאל""" "שמלום עכשיו" לאזרחים להתנדב(!!!) לשירות צבאי – ועוד עם הכותרת המזעזעת "כבוד הרמטכ"ל"?

    ואני פעלתי, בטמטומי כי-רב, שבע וחצי שנים בתנועה הציונית ההיא… יש לי הרבה מאד על מה לכפר. :-((

  2. נחום הגיב:

    אני מאוד מאוד מסכים עם חשיבתו ומסקנתו של אחמד.

    אני חושב שיש מאבקים משותפים לכל החברה; ואני חושב שצריך להפסיק לשחק לידיים של הימין.
    מנסים להגדיר אותנו לנו ערבי / יהודי, דתי / חילוני , בעל-אמצעים / חסר-אמצעים , פטריות / בוגד.
    די להיות פיונים של הציניקנים ששולטים במהלכי העם – זאת המדינה שלנו

  3. הגרמני הגיב:

    צודק בכל מילה ומילה.
    לו היה נכתב מאמר זה על ידי יהודי, ודאי היו אומרים הרוב:"הנה פעיל חברתי"
    לצערי סבור אני שרוב הקוראים יחפשו את האמביציות והמוטיבציות של הכותב לא מתוך דאגה כנה לקיומנ של מדינה דמוקרטית, ליברלית וסוציאלית, כי אם יחפשו את הראייה הפלשתינית,ערבית,מוסלמית מאחורי כל מילה ומילה.
    עד שלא נדע לכבד זכויות כל אזרח ואזרח באופן שווה, עד שלא נלמד לעשות את הדיפרנציאציה הנדרשת ולהעריך באופן אובייקטיבי את הנאמר בלי קשר לדת,מין,צבע,זהות ולאום- ישארו דבריו של הכותב נתונים לפרשנויות משתנות!

  4. קוראת מבינה הגיב:

    אתה צודק בעיקרון אבל זה לא יעבוד, אלף משום שאפילו בארצות הברית זה לא עובד וכאן אם כבר יש כמה משאבי סולידריות פנויים הם הולכים לטובת היהודים בכל חור בעולם, לפני אזרחי ישראל, בין אם ערבים ובין אם יהודים. שים לב מה קורה כאן, מתחיל גם פשיזם קפיטליסטי אמריקאי, ביחד עם גזענות פונדמנטליסטית יהודית. למזלם של המיעוט הערבי היהודים האמריקאים אוהבים לראות עצמם נאורים אז הם יזרימו קצת כסף לשיפור הבתים שלכם ובניית כבישים וביוב, שלא ייראה רע ויזכיר להם דברים לא נעימים (חוץ מזה צריך להראות שאנחנו בני אדם, לעומת מה שקורה בשטחים איפה שהערבים מקבלים קצת סמכויות ומייד הורסים הכל). אבל ה"זבל הלבן" של ישראל, כלומר יהודים עניים…כדאי להם להתאסלם, כי הם לא יראו גרוש בזמן הקרוב. חד הוריות ? זה הרי המכשפות החדשות מסיילם, גם רוצות מדינת רווחה וגם לא נאה להם להקים בית יהודי כדמו"י, פוי, שילכו לעבוד ואם לא רוצות שיהיו זונות, כמו הרבה יהודיות לפניהן שלא רצו לשמוע מה אומר להם אבא, האח שלהן או ביבי נתניהו. אין רחמים בדוגוויל, ובאמת תשמח בחלקך שאתה ערבי גבר בדימוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם תשמע לי, תעשו הרבה רעש על זה שאתם כמו בהארלם, ותסחטו עוד כסף מתורמים יהודים בארצות הברית בינתיים זה כל מה שיש לעשות, חלומות על מפלגות סוציאליסטיות ? אולי בשוודיה.

  5. דניאל קלטי, הסופר הגיב:

    הרבה דברים יש לי לומר, אבל כבר כתבתים במלואם באתר הזה אלף פעם. אז – מי שבאמת מעוניין לפעול, ולא רק לדבר ולברבר, שיפנה אלי בדואל: Kelet_Ashur_Back@yahoo.com, או בטלפון 04-8257456.

    אם אקבל פניות לפעילות, נדבר ונראה, איך אנחנו מזיזים עניין, במקום סתם להתבכיין כל היום על כמה רע ונורא כאן. אם לא, אדע שגם המאמר הזה, ככל האחרים, אינו אלא התמרמרות עקרה (וכבר שבעתי מרורי-אכזבות שכאלה…). צרו קשר, כל האנשים חפצי-הפעילות, ונתחיל כבר להזיז עניין!! שלכם, דני.

  6. אלישע הגיב:

    לדעתי מתעלם כותב המאמר ממשוואה חשובה מאד האומרת כך- אין חובות ללא זכויות= אין זכויות ללא חובות, כשלשני החלקים משקל שווה.
    לא יתכן מצב שבו אזרח החי במדינה רק יקבל ולא יתן דבר. הערבים החיים במדינת ישראל הם הערבים היחידים במרחב המשתרע בין סין לצפון אפריקה המשתתפים בבחירות דמוקרטיות, וזו כבר זכות גדולה מאד. לו היה הכותב מפרט מה החובות אותן הוא מוכן למלא, הייתה לו הזכות המלאה לתבוע מן המדינה את זכויותיו (שלטענתו אין היא מעניקה לו אותן במלואן)
    מוזרה מאד גם העובדה שהמדינה הציונית-אימפריאליסטית המפלה את הערבים החיים בה משמשת יעד נכסף לערבים מו המדינות השכנות המהגרים אליה בהמוניהם, בצורה חוקית (איחוד משפחות) ובצורה בלתי חוקית (הסתננות לתוך תחומי "הקו הירוק"). מאומדנים שונים עולה כי מאז הסכמי אוסלו נכנסו בצורה הזו לא פחות מ150,000 פלסטינים לתחומי מדינת ישראל, אותה יישות ציונית שנואה ומפלת ערבים.
    מוזרה עוד יותר העובדה שלמרות האפליה הנוראה שנוקטת היישות הציונית כנגד המיעוט הערבי- פלסטיני אין כלל הגירה מקרב המיעוט הזה אל שיטחי הרשות. (שם חיים הפלסטינים חיי אושר, שיוויון, ונהנים מזכויות אזרח מלאות)

  7. מתתיהו טיילור הגיב:

    לאלישע.
    אני לא בטוח שהכותב היה מכנה את החיים בשטחי הרשות כחיי אושר ושוויון. הנרטיב של הכותב הוא דמוקרטי בעליל. ומתוך הגדרת הזהות של הכותב, פלשתינאי, אין שום סיבה שהוא יעמוד למשל בחובה לגיוס צה"לי, מצב המשרת כידוע זהות אחת ויחידה. אני בטוח שלכותב יש גם הסתייגות קשה וביקורת כלפי הרשות הפלשתינאית, וזה מובן למדי עצם הנרטיב הדמוקרטי בו בחר ללכת – וכל הכבוד לו על כך. הכותב ודאי יטען שמבחינת חלוקת החובות, בעתיד דמוקרטי ולא חד-לאומי, על כולם למלא את אותם חובות חוקתיים שישרתו כמובן את כל האוכלוסיה.
    אתה, אלישע, כמובן בחרת לא לנהל דיון עם הכותב אלא להתייחס אליו כשקרן בצורה צינית ואופיינית. אין שום סיבה שאחמד יגיד תודה לישות הציונית אם כי ברור שהמצב שלו היא גרמה בתוך שטחי ישראל הוא הרבה יותר טוב מחבינת חופש הביטוי והאפשרות להתנגדות פוליטית. זאת למרות שהכח הממשי עדיין איננו מגובש.

  8. דניאל קלטי, הסופר לאלישע הגיב:

    הבורות המוחלטת, באשר לעצם מהות האזרחות, ושנאת-הערבים האנטישמית, הנודפת מדבריך, מעוררות בי חלחלה.

    ולידיעתך: המדינה קיימת למען אזרחיה – כל אזרחיה במידה שווה. לא להיפך! קרי – זכויות באות הרבה, הרבה לפני "חובות" כלשהן. לך ולמד אזרחות, לפני שאתה מתחיל לנאום.

  9. אלישע הגיב:

    למתיתיהו ודניאל קלטי,
    מה אתם טוענים שלאזרח אין שום חובות, רק זכויות? זה לא מופרך קצת? יתכן מאד שהכותב אינו מוכן להתגייס לצבא המדכא את בני עמו הפלסטינים. בזה יש היגיון מסויים, אבל מה מונע ערבים וערביות לשרת במסגרת שרות לאומי? בנות ערביות (וגם חרדיות) יכולות בהחלט לתרום תרומה משמעותית בשרות במסגרת הקהילה- התנדבות בבתי חולים, בבתי אבות, ובמוסדות סיעודיים. מדוע שלא יעשו זאת? האם הפעילות הזו פסולה בעיניכם? ואם כן, למה?

  10. עמית הגיב:

    הקורא הסביר את חובותיו למדינה, כאזרח ליברלי דמוקרטי, שמטרתו היא לקדם את שוויונם של בני המיעוטים המקופחים. היש חובה יותר חשובה מזו?

  11. אירית לדניאל הגיב:

    אתה צודק, לגבי אלישע ובכלל. ניראה לי שתיטיב לעשות אם במקביל לתואר שאתה לומד תתחיל להגיש בקשות להגירה מהארץ. היינו במקום שלך, חטפנו מהאלישעאים של המדינה הזו, וכל מה שנותר זה לכתוב בהגדה. חבל עליך, אתה צעיר, קרא את עמוס איילון היום בעיתון הארץ, והסק מסקנות. דיאלוג עם הרובוט המשוכפל "אלישע" אינו מוביל לשום מקום כי אין לרובוט הזה תוכנה ללימוד ותובנה עצמית. שים לב לניתוח התחביר של התוכנה "אלישע" ותגלה שזה בעצם לא בן אדם בכלל, זה כמו במטריקס. אגב מקום הייצור של הרובוט, הוא ארצות הברית ואת החלקים מרכיבים במזרח הרחוק, איפה שכח העבודה זול. את הפטפטת הכמו ציונית תכננו באיי.בי.אם תוך שימוש בויכוחים החוזרים על עצמם עד בוש באתרי אינטרנט. אבל בסך הכל אפשרויות התגובה של הרובוט הן מוגבלות ומגיעים די מהר למיצוי יכולותיו, כך שזה גם די משעמם אינטלקטואלית. (כמו משחקי הסוליטייר שמגיעים עם תוכנות מיקרוסופט). הבעיה עם הרובוט זה שיש כמה אופציות שם שמסתיימות בהפעלת סנקציות ביורוקרטיות מסויימות, ואז זה נהיה לא נעים.

  12. לדניאל מאירית הגיב:

    תיזהר חביבי הצעיר, להגיד המלך הוא עירום, ועוד קבל עם ועדה ? אוי ואבוי.
    על כך שפעלת עבור שלום עכשיו ואתה מרגיש מרומה, אל תלקה את עצמך. קודם כל, זה מראה שבאת מכוונה טובה, וזה גם כל מה שיש בשטח. דבר שני, כמו שאמרה אשה שאני מאד אוהבת "זה יותר טוב מאשר לעבוד למשל עבור אנרון…" כלומר, קח בפרופורציה ותבין גם שאם היה מוצא מהלופ הישראלי אחרים כבר היו מוצאים אותו.
    עוד משהו שעליתי עליו לאחרונה, זה לא "הציונות" שהיא הבעיה אלא הפרשנות שהמונח קיבל על ידי השכבה הקטנה והאלימה שרודה בשאר הציבור, בין היהודי ובין הישראלי. ב"ציונות" היו גם בובר, אחד העם ועוד אחרים וטובים שאמנם קיבלו רחוב על שמם אבל חוץ מזה הוציאו אותם מכל מרכז השפעה ובעיקר מהזכרון הלאומי שמעצב את הכל. זה מאבק לא פשוט, ואל תזלזל לרגע במוקדי הכוח וגם לא בקודמיך שניסו ונכשלו…ומדובר בתותחים גדולים.

  13. דניאל קלטי, הסופר לאירית הגיב:

    קודם-כל קבלי חיבוק ותודה על התמיכה.

    אישית, אני מאמין, מעל לכל, באמרתה של אלה, "מוטב לגמור ברגע את החיים, מאשר לפחד אפילו רגע".

    ומעבר לזה… לחלוטין איתך, מה אני אגיד. ובנגע ל"שמלום עכשיו"… אין, רק ראיתי זאת – והתקשרתי למפלגת השמאל היחידה – דע"ם – בהציעי להם תמיכה… לפחות, על הצבעתי ב-2003 אינני מצטער עוד… הלוואי, שחד"ש היתה מתפקדת – אבל, מכל מה שראיתי בה עד היום, הסקתי מוות קליני.

    ואגב תנועות: מזמין, בהזדמנות זו, את כל באי האתר לבוא ולבדוק, איך אנחנו משנים בכל-זאת את המצב – הקומונה שלי בתפוז, "לחם עבודה ושלום": — קישור — (ולא, זו לא פרסומת או משהו – מן הדיבורים שם, אינשאללה, תקום תנועה שגם תתחיל להפוך עולמות בארץ הזאת!! כי ככה אי-אפשר, פשוט *אי-אפשר*, עוד להמשיך.

  14. אלישע הגיב:

    למתיתיהו – נו, אם אתה מודה שלמחאמיד יש יותר חופש ביטוי במדינת ישראל מאשר במקומות אחרים זו כבר התקדמות. לא טענתי כי ערבים צריכים לשרת במסגרת צה"ל, ואינני מבין מדוע אתה מציג זאת כאפשרות היחידה. שים לב, אני בפירוש כיוונתי לשרות לאומי שאינו משרת "זהות אחת ויחידה" בהחלט אפשר לשלב את השירות במסגרת הקהילה הערבית – התנדבות במוסדות חינוך ערביים, בעבודה קהילתית בכפרים וערים ערביות, במרפאות המשרתות את המגזר הערבי, והאפשרויות רבות. האם יש לך הסתייגות גם מסוג כזה של שירות? אגב, שאלתי פעמים רבות חרדים מדוע אין הם מרשים לבנותיהם לעשות שירות לאומי, והתשובה שמקבלים מהם היא כי "אין זה מקובל בחברה שלנו שהבת תצא מרשות אביה" זה מזכיר לי את תגובתה של אירית האומרת – בצדק רב-…"כמו הרבה יהודיות לפניהן שלא רצו לשמוע מה אומר להן אבא, האח שלהן או ביבי נתניהו" אז מה אירית, ציות של הבנות החרדיות והמוסלמיות לאבותיהן זה טוב, וציות של יהודיות לאבות שלהן זה רע? יש כאן איזה כשל לוגי קטן, הלא כן?

  15. הגרמני הגיב:

    לאלישע,
    אני מצדיק במאת האחוזים את כיוון מחשבתך בנוגע לשירות לאומי.
    לדעתי באם יתקבל רעיון זה על ערביי ישראל, הרי שתהיה זו מדינת ישראל שתקבל "רגליים קרות".
    תחת הטיעון, שערביי ישראל אינם ממלאים חובותיהם האזרחיות, ניתנת הצדקה יום-יומית להפלייתם לרעה. אם במסגרת שוק העבודה(חברות ממשלתיות), במעברי גבול, ומצד מנהל מקרקעי ישראל בין היתר.
    למעשה מבט אחד לכיוון הבדווים, שרבים מהם משרתים בכוחות הביטחון, מראה שגם טיעון זה אינו עומד לזכותם, בקיפוחם היום-יומי בכל מקום אליו הם מגיעים!
    אני טוען שהרוב היהודי במדינת ישראל חייב להסתכל במראה, ולשאול את עצמו את השאלה הלא קלה:
    כיצד אנו רואים את פניה של מדינת ישראל בשנים הבאות, ומה אנו מוכנים לעשות למען השתלבותם המלאה של אזרחי המדינה במילוי חובותיהם, כמו גם בקבלת זכויותיהם?
    אני סבור, שכל עוד קיימות בין יהודים רבים מגמות המצדיקות אפלייה, כאלו הרואות במיעוטים בחברה כ"חוצנים", וכלא שייכים, אין אנו יכולים לבוא בכל טענה למיעוט פלשתיני החי במחיצתנו. במיוחד כאשר איננו מוכנים מלכתחילה להכיר בו ככזה השווה, גם במידה אם יעמוד בכל דרישותינו הצודקות(לראייתם של רבים)!

  16. אלישע הגיב:

    כן ציות של בנות לחרדים ובדווים זה טוב ואצלנו זה רע. האם זה מה שאני צריכה לענות, "אבאלה "?
    אני מציעה שבסוף כל שאלה רטורית ציונית תרשום את התשובה הנכונה באותיות הפוכות בסוף הדף למטה, כמו בתשבצים, כדי שיהיה לנו צאנס הוגן לרדת לעומק דעתך המלומדת.

  17. מתתיהו טיילור הגיב:

    לאלישע.
    לנושא מעמד האישה בקרב האוכלוסיה המוסלמית המצב קשה מאוד – וזה נושא כואב שהדיון עליו ארוך, אין שום סיבה לקבל את זה כמובן מאליו.
    לגבי מילוי חובות אזרחיות. אין לי שום הסתייגות מדבריך במובן האישי. אני חושב שפיתוח תודעות בעלות מודעות סוציאלית ורצון לקידום החברה, רצון לעזרה, התנגדות לגזענות ויישום חשיבה דמוקרטית (שבתוכה כמובן נכללות גם החובות האזרחיות) היא משימה. במסגרת אותה משימה ניתן לפעול בתוך מסגרות רבות שפועלות בכיוונים דמוקרטיים ואין להן שום קשר למוסדות מדינת ישראל בהן הייתי רוצה לראות פלשתינאים, יהודים ושאר דמוקרטיים מתנדבים ותורמים בהם. התרומה היא חשובה אלישע – אתה צודק, אם כי יש לראות למי תורמים ובאיזה נרטיב. אני מצדיק דמוקרטיים פלשתינאים שמתנגדים למילוי חובות אזרחיות במדינה ישראל כפי שהיא נראית כיום כמילוי צו פוליטי-דמוקרטי-פלורליסטי אמיתי המשרת את הכלל ולא את האחד. אם כי, ואני שם דגש גדול על כך, הייתי מצפה מאותם פעילים לפעול במסגרות א-מוסדיות על-מנת לקדם את ערכיהן ולהביא לסיוע ממשי לאוכלוסיות במצוקה – ויש מוסדות בהן אפשר לפעול לקידום רב-תרבותיות בחינוך ובחשיבה, סיוע במתן זכויות אזרח בסיסיות ושוויון אזרחי אמיתי (דבר לו מדינת ישראל כמובן לא דואגת ובצורה ברוטאלית וחד-צדדית ביותר).

  18. אחמד מחאמיד הגיב:

    מבחינה עקרונית אני לא נגד מוסד צבאי שישמור על המדינה . זאת חובה לפי דעתי , ואני חייב לעשות אותה בתנאי אחד ויחיד , והוא שחובה זאת לא תבוא בסתירה אחת עם עוד חובה מוסרית , והרי היא להרוג את אחיך בכל מצב .מצד שני , אם המטרה של הצבא בישראל , ויש מטרה כזאת , היא לגייס אותי לצבא כאט שמטרתו להשכיח ממני את זהותי כפלסטינאי , אז אני מסרב בכל תוקף , משום שהצבא כאן מדכא זכויות , לאומיות למשל , ןחןתר להשמידן דרך הצבא שאמור היה להיות כור ההיתוך של האזרחים במדינה .

  19. דניאל קלטי, הסופר הגיב:

    אבל הצבא *מבוסס* על השמדת כל רגש חיובי, לרבות דברים חיוביים ויפים בהרבה, מלאומיות כזו או אחרת…

    עצם הרעיון של צבא ועל-אחת-כמה-וכמה של "צבא העם", של גיוס-חובה, הוא רעיון פשיסטי *מעצם מהותו*; תקרא קצת את ישעיהו לייבוביץ’.

  20. מוחמד ג’בארין הגיב:

    אין לנו בעיה לשרת בצה"ל שהנו "צבא ההגנה לישראל" , אבל צה"ל שהנו " צבא הכיבוש לישראל " .. אף פעם לא .

  21. אלישע הגיב:

    למוחמד ג’בארין
    אם הנימוק שלך שלא לשרת בצה"ל נובע מן העובדה שזהו צבא כיבוש (השולט בגדה המערבית וברצועת עזה) מדוע לא שירתו הערבים תושבי מדינת ישראל בצה"ל עד שנת 67? הרי עד אז הוא לא שלט בשטחים האלה? ואולי צבא כיבוש לשיטתך מתייחס לשטח מדינת ישראל בגבולות 67?

  22. מתתיהו טיילור הגיב:

    למוחמד ג’בארין.
    השאלה היא איך אתה רואה את המושג ישראל. במידה ואתה מסתכל על ‘צבא כיבוש’ או מדיניות חד-לאומית כבעייה של ישראל ובמצב של ישראל כמדינה דמוקרטית הפועלת למען כל אזרחיה ללא יוצא מן הכלל, אתה מוכן להתגייס לצבא (מצב כמובן היפותטי יותר משמרדונה יחזור להיות מלך הכדורגל), אני יכול להבין אותך.
    אבל מדוע שיהיה לך איזשהו רצון לשרת את ישראל כמדינתו של ‘העם היהודי’ במסגרת מוסדית כל שהיא, כל עוד היא פועלת בכל צורה אפשרית, ובצורה מודעת וקולנית, קודם כל למען האוכלוסיה היהודית (מבחינת זהות, חוק, משפט, רווחה, חינוך…) ובמצב שהמאבקים הצבאיים האפשריים שלה (כל עוד היא שומרת על הסטטוס שלה כמדינה יהודית) הם עם שאר יושבי המזרח התיכון, שכניה, שבמקרה הם בעיקר ערבים.
    תגן על מצב בו כל אחד יוכל להתגאות בזהותו במסגרת דמוקרטית (מצב שבינתיים לא ממש נחלתנו הוא) ואל תנסה לשמר מצב של סיפוח רעיוני של אוכלוסיה שבמקרה אתה קשור אליה.

  23. הגרמני הגיב:

    אלישע ידידי,
    תקנני אם אני טועה, אבל עד לאמצע שנות השישים שרר בארץ משטר צבאי. כך שלא נראה לי שערביי ישראל יכלו גם אם רצו אז להתנדב לצה"ל?!

  24. אלישע הגיב:

    לגרמני ידידי,
    ערבים שירתו גם שירתו בצה"ל לפני שנת 67: שירתו דרוזים, שירתו בדואים, וגם צרקסים, שהם מוסלמים לכל דבר ועניין. אזכיר לך גם זאת: בעת מלחמת המפרץ הראשונה נלחמו מצרים, סורים, מרוקנים – ערבים כשרים למהדרין כנגד "אחיהם" העיראקים. לכן הנימוק של ערביי ישראל כאילו הם אינם רוצים לשרת בצבא הנלחם כנגד "אחיהם" הפלסטינים הוא קצת מופרך.

  25. הערה הגיב:

    יודנרט היו בכל זמן ובכל מקום. אבל הם מיעוט משום ששיטת ההפרד ומשול היא לזרוק עצם לקצת על מנת שקל יהיה לחסל את הרוב.

  26. אורלי מלמד הגיב:

    לאחמד

    אתה צודק. מכל הערכים הגדולים שעל ברכיהם חונכנו, הערכים היחידים שנותרו ויכולים ליצור מכנה משותף לכולנו הם ערכי השוויון והצדק החברתי.
    חסרה מאוד בפעילות השמאל עיסוק אינטנסיבי
    כדבר משותף וחיוני לכולנו: מאבק בעוני ויצירת שוויון כלכלי חברתי לכל תושבי המדינה
    מכל המגזרים. תנאי הכרחי לכך, שוויון
    גם בתרומה של כל המגזרים לחברה. שירות לאומי
    למטרות אזרחיות, כמו: חינוך, בריאות, סיעוד ורווחה, יכול לשמש תחליף ראוי לשירות הצבאי
    ולתרום לקידום הרווחה והחינוך בקהילות השונות

    שנים רבות מדי חיפשנו את המבדיל ואת המייחד.
    הגיע הזמן לחפש את המכנה המשותף לכל תושבי הארץ הקשה הזאת.

הגיבו למתתיהו טיילור

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים