הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 בינואר, 2005 12 תגובות

אנשי שמאל מבקרים ומבכים את היעדרה של סולידריות חברתית שמאפיינת את המשטר הקפיטליסטי. העניים נזרקים לשולי החברה, כוחם של האיגודים המקצועיים נשחק ומולם פורחות חברות כוח אדם שמספקות עובדים בשכר עלוב. מדינת הסעד נמצאת בנסיגה, זכויות סוציאליות נמחקות מהתקציב, ואילו העשירון העליון נוגס יותר ויותר מהעושר החברתי. זה קורה לא רק בישראל אלא במרבית המדינות הקפיטליסטיות.

ואולם מתברר כי הקפיטליזם, לא רק שלא הצליח להמית את הסולידריות האנושית, אלא שהוא בעצמו מכיל אנרגיות כאלה, שבמרבית הזמן הן רדומות, ומעת לעת מתפרצות כלבה שהיתה אצורה בהר געש.


התפרצות של סולידריות כזו חווינו בעקבות אסון הצונאמי באסיה שגרם למאות אלפי הרוגים, מיליונים שנותרו בחוסר כל והרס שמזכיר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי.


ההתגייסות של העולם הקפיטליסטי היתה מרשימה. אפילו הנשיא בוש לא יכול היה להתעלם מרוח ההתנדבות שאפפה את העולם. בתחילה הוא הודיע על תרומה של 15 מיליון דולר. לנוכח הביקורת על הסכום הזניח של המעצמה הכלכלית והצבאית החזקה בעולם, הוא העלה את הסכום ל-35 מיליון דולר. כאשר הביקורת קצפה גם על הסכום הזה, הוא הכפיל אותו פי עשר ל-350 מיליון דולר. עדיין לא לפי כוחה ומשקלה. אני מניח שגם סכום זה יוכפל ולמעלה מזה. יפאן תרמה חצי מיליארד דולר, גרמניה 650 מיליון דולר ולא אמנה את כל המדינות. לכך יש להוסיף את ארגוני הסיוע המתנדבים כמו אוקספאם; את אילי ההון הגדולים, כמו ביל גייטס שתרם מיליונים מהקרן שלו; את כוכבי הוליווד שתרמו עשרות מיליוני דולרים ועוד. אל מול האסון הנורא הזה, העולם הקפיטליסטי התגלה כמשענת עיקרית. לעומת זאת משטרים כמו זה של סין, הנשלט על ידי דיקטטורה קומוניסטית שמנהלת כלכלה קפיטליסטית, גילויי הסולידריות היו הרבה יותר צנועים, וכך גם התרומה של ממשלת סין. גם קובה לא התבלטה, אבל יתכן וזה בגלל שהעיתונות בישראל לא דיווחה על כך.


ראשי הנצרות בעולם, על זרמיה וכיתותיה, התגייסו לסייע ולעזור. לא כן המנהיגים הדתיים בישראל. רבני השטחים הכבושים עסוקים בשימור משטר האפרטהייד והכיבוש, אין להם זמן לסבלם של אחרים, בוודאי אם הם לא יהודים. רבני היהדות החרדית עסוקים בתנאי הכניסה לקואליציה הממשלתית. הרב הראשי האשכנזי עסוק בהימלטות מהעמדה לדין בגין חשד לשחיתות, והרב הראשי הספרדי לוחם כאריה על תקן למשגיח נוסף שיפקח על הגיורים. מה להם ולשואות של עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות).


כדי להימנע ממתקפה של שומרי החומות הסוציאליסטיות באתר, אני מבקש להדגיש כי אין באמור משום הלבנת אי הצדק הבסיסי הטבוע במשטר הקפיטליסטי, אולם מתברר כי גם בעולם של אי צדק ועוול מתנשאות להן לפתע פסגות מאוד מרנינות של חמלה ואנושיות המחממות את הלב. זה הכל. עכשיו אפשר להמשיך ולהצליף בקפיטליזם.


בשעה טובה – הוסר השיקוץ


בעיתון "הארץ" מיום 6 בינואר הופיעה ידיעה בעמוד הראשון תחת הכותרת: "בוטלה משרת איש השב"כ שמפקח על החינוך הערבי".


שלמה דברת, העומד בראש הוועדה לרפורמה בחינוך, ומנכ"לית משרד החינוך רונית תירוש, הודיעו כי בוטל הפיקוח הביטחוני על אנשי החינוך הערבים. בכך בוטלה משרתו של נציג השב"כ במשרד, שכיהן כסגן הממונה על החינוך הערבי. תפקיד זה היה אחד השיקוצים במערכת הממשלתית. כאשר השב"כניק הזה החליט לבטל מינוי מורים, לא ניתן היה לערער. עתה הוסר השיקוץ שגם שרי מרצ במשרד החינוך, יוסי שריד, שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין לא הצליחו לבטל.


האם זה מקרה שדווקא המיליונר הקפיטליסט שלמה דברת הצליח לגרור את שרת החינוך מהליכוד לביטול הביזיון הזה? אין לי תשובה מוכנה.


עתה נותר לבדוק, אם מדובר בביטול מהותי, כלומר דין מינוי מורה ערבי יהיה כדין עמיתו היהודי, או שמא מדובר כאן בתרגיל הסחה לפיו ימשיך השב"כ לדוג במים עכורים רק לא במסגרת של מינוי רשמי במשרד החינוך.


נחכה ונראה. בינתיים ראוי לברך על מה שהודיע בפומבי.


לזכור ולא לשכוח


המתנחל פנחס ולרשטיין, ראש המועצה המקומית בנימין בשטחים הכבושים וחבר הנהגת המתנחלים שמתקראת "מועצת יש"ע", הוא האיש שחולל את כל המהומה התקשורתית בעקבות מכתבו אל המתנחלים בו קרא להם להפר את החוק בהתנגדותם לתוכנית ההתנתקות.


מאז ולרשטיין הוא כוכב תקשורת, מרואיין מבוקש, שחוזר ומצהיר כי פינוי מתנחלים הוא "לא דמוקרטי" וכי אסור לממשלה "לגרש יהודי מביתו".


ידועה עמדתי כי המתנחלים אינם בעלי הבית בשטחים הכבושים, אלא פולשים ושודדי אדמת הזולת בחסות צבא כיבוש, ופינויים הוא למעשה החזרת הגזילה לבעליה הפלסטינים.


אולם לא בכך אני רוצה להתמקד הפעם.


מיהו הולרשטיין הזה שבשם הדמוקרטיה רוצה להמשיך ולהינות מההקצבות הנדיבות של הציבור, להמשיך ולסחוט את עטיני המימון הממשלתי, שממנו ממומנת גם משכורתו המופרזת כראש מועצה בשטחים הכבושים?


הבה נזכיר. פנחס ולרשטיין רצח ב-11/1/1988 את הנער הפלסטיני ראבח ר’אנם אחמד לאחר שירה בגבו. כבר אז היה ולרשטיין ראש מועצת בנימין.


הוא הועמד לדין על הריגה (ת"פ 265/88 מדינת ישראל נגד פנחס בן משה ולרשטיין) אולם מערכת הצדק הישראלית לא אוהבת להרשיע מתנחלים ברצח או בהריגת ערבים, עונש שנע ממאסר עולם על רצח ל-20 שנות מאסר על הריגה.


אשר על כן הגיעה התביעה, כלומר המדינה באמצעות הפרקליטות, לעסקת טיעון עם ולרשטיין לפיה הורשע רק בגרימת מוות ברשלנות. העונש על כך הוא שלוש שנות מאסר. אבל מה פתאום שמתנחל יהודי ישב שלוש שנים על "מעשה רשלנות" שנגמר במותו של נער פלסטיני?


ואכן, השופט היה רחמן בן רחמן וקצב לו עונש של ארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.


זהו השווי של חיי נער פלסטיני. אפילו לא יום אחד של מאסר בפועל.


כל אימת שולרשיין מופיע בציבור בפוזה של "אני מאשים", ראוי שלא נשכח כי מדובר במי שקיפד חיי אדם מבלי ששילם את חובו על פשעו.


בחירות בצל כיבוש


אפילו נשיא ארה"ב לשעבר ג’ימי קרטר וצוות משקיפיו שבאו לפקח על הבחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית, כולם אנשים בעלי כוונות טובות, לא יוכלו לתת לבחירות האלה תו כשרות דמוקרטי.


בהחלט יתכן כי הבחירות יתנהלו על פי מספר כללים פורמליים, כמו אי זיוף פתקי בוחר, ספירה תקינה של הקולות וכו’. גם אז לא מדובר בבחירות דמוקרטיות, כי אין דמוקרטיה תחת כיבוש. המוני העם הפלסטיני לא יכולים לנוע בחופשיות בתוך ארצם, וזה לכשעצמו דיו להכתים את ההליך.


ישראל כשלוחה של ארה"ב דאגה לכך כי המועמד המקובל על ארה"ב ייבחר. אבו מאזן, הבחירה האמריקאית, נהנה מחופש תנועה, הכובש הישראלי לא הפריע לו במסע הבחירות, ואילו מתחרהו העיקרי, ד"ר מוסטפה ברגותי, טורטר, נעצר במחסומים, הוכה והושפל על ידי כוחות הכיבוש הישראלים. מועמד אחר ניהל את מסע הבחירות שלו מארה"ב משום שהוא נתון שם במעצר בית.


התקווה האמריקאית, בוודאי הישראלית, היא, שאבו מאזן יהיה שליחם של בוש ושרון בקרב העם הפלסטיני. דומה כי זו תקוות שווא. גם אבו מאזן, אם אינו רוצה להיות מגורש בבושת פנים על ידי בני עמו, לא יוכל לוותר על מינימום הדרישות אותן ייצג ערפאת: נסיגה ישראלית לגבולות הקו הירוק, פירוק ההתנחלויות, ירושלים המזרחית כבירת מדינת פלסטין, שליטה ברחבת המסגדים, פתרון מוסכם לבעיית הפליטים.


לא ירחק היום, כך אני חושש, וגם אבו מאזן יוגדר על ידי ישראל "כמכשול לשלום" וגם הוא יוצמד על ידי צבא הכיבוש הישראלי למעין מעצר בית במוקטעה (ואם יקרה הבלתי יאומן ודרישותיו יתקבלו על ידי ישראל, אודה בשמחה בטעותי).


חידה בעיניי, מדוע גוש שלום נוקט בעמדה המעדיפה את אבו מאזן על ד"ר ברגותי? נראה כי הקשר החם שנוצר בין אורי אבנרי לערפאת מקרין גם על מי שנחשב כיום כיורשו.


חופש ביטוי – עקרון אוניברסלי


אין זה סוד כי אני תומך במדיניות של יד חזקה וזרוע נטויה בפינוי המתנחלים מהאדמות אליהן פלשו בחסות הקולוניאליזם הישראלי. המאבקים שהוקרנו בטלוויזיה על פינוי שני קראוונים במאחז כלשהו, היו לטעמי הצגה שנועדה לשדר לארה"ב ולקהילה האירופית מסר "עד כמה קשה לפנות" ובעזרתו למנוע את הדרישה להמשך הפינוי מהגדה לאחר הנסיגה מעזה.


לטעמי אין כל צורך בכל ההצגה הזו. מי שנחוש לפנות מתנחלים, די לו שיודיע להם כי מי שרוצה להתפנות עד לנסיגה, יזכה בסיוע בהוצאת מטלטליו, ומי שאינו רוצה, יקבל את עול מלכות השלטון הפלסטיני ויצטרך להישמע לחוקיו. סוף לאפרטהייד. פלסטינים יוכלו לגור במעלה אדומים, בעפרה באלון שבות. הם לא יהיו יותר יישובים על טהרת היהודים וגם שמם ישונה על פי החלטת השלטון הפלסטיני. זה מה שקרוי אצלי יד חזקה, חכמה וזרוע נטויה נבונה. בלי אלימות ובלי הצגות.


יחד עם זאת, יש להתנגד לכל פגיעה בחופש הביטוי של המתנחלים ואוהדיהם. כל עוד אינם נוקטים באלימות, אוחזים בנשק, הם רשאים להביע בכל החריפות את דעותיהם, תהיינה מאוסות ככל שתהיינה. הטלאי הכתום, או הפגנות מול הרב הצבאי הם בגדר כללי משחק מותרים. בוודאי שיש להתנגד לכל מעצר מינהלי של מתנחלים, רעיון מתועב שכבר נשמע בשיח הציבורי.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. רומן הגיב:

    לגדעון,

    לא צריך תמיד, כמו ברפלקס שמאלני מותנה, לנבל את הפה כנגד הרבנים היהודיים. אתה עושה בדיוק מה שאתה מאשים בו את ‘שומרי החומות’ משמאל.

    — קישור —

  2. תיקון הגיב:

    ולרשטין הוא שיקוץ משומם ועל כך אין ויכוח אלא שהעונש שקיבל אינו חריג במערכת המשפט הישראלית. הענש הממוצע על גרימת מות ברשלנות בתאונת דרכים הוא ששה חודשי עבודות שרות כלומר, יש כאלה שמקבלים יותר מולרשטין אבל יש כאלה שמקבלים פחות. בענין הזה ולרשטין אינו חריג.

  3. גדעטון ספירו הגיב:

    שיערתי ששומרי החומות יגיבו על פי אינסטינקט שמאלי צפוי וישפכו את חמתם על צביעותה וניבזותה של ארה"ב. בדרך כלל הם גם צודקים.
    מה שמיקד את תשומת ליבי שדווקא משום שהממשל בארה"ב מנהל מדיניות מרושעת ופושעת בכל כך הרבה תחומים, הוא היה יכול להתעלם ללא קושי מהטרגדיה האנושית של הצונאמי באסיה.
    הנשיא בוש כבר הוכיח כי הוא מסוגל לצפצף על דעת הקהל הבינלאומית. הפגנות של עשרות מיליונים נגד הפלישה לעיראק לא הזיזו לו. הוא גם שם פס על העולם בכל הקשור לשימור הסביבה.
    מה הפריע לו לומר כי כל עוד הוא עסוק ב"החדרת הדמוקרטיה לעיראק", מאמץ שעלה לו כבר איזה 200 מיליארד דולר, אין לו זמן ואין לו כסף לצונאמי, והוא משאיר זאת למדינות שלא השתתפו עימו במאמץ הצבאי בעיראק.
    אבל הוא לא אמר זאת. במקביל למיליארדים שהוא קובר בשדות הקטל בעיראק, הוא מצא כמה מאות מיליונים לסייע לקורבנות הצונאמי, והוא אפילו ייחד לכך יחידות צבא שמטיסות סיוע בהליקופטרים לאצ’י באינדונזיה. והוא אף מצא לנכון לזמן לבית הלבן את קודמו הנשיא קלינטון ואת אביו הנשיא בוש סניור כדי לפנות בקריאה משותפת לאזרחי ארה"ב לפתוח את ליבם וארנקם במקביל לסיוע הממשל.
    מתברר שיש לנבל גם פנים אנושיות ובצד מעשי זוועה הוא יכול לבצע בה בעת מעשים של סיוע חסד ועזרה. זה מה שמענין.

  4. ו אורי הגיב:

    מפליא,שגדעון ספירו מסתנוור מההבטחות לעזרה מועטה של המדינות העשירות. ככלות הכל, יש לזכור, שאי הצדק הבסיסי שבחלוקת המשאבים הלבולית הוא שמנע את הצבתה של מערכת התרעה מבעוד מועד. (אגב אורחא, עזרתה של ארה"ב לנפגעי הצונמאי היא פחותה משמעותית מתקציב האבסת צבא הכיבוש הישראלי על ידה).
    זאת ועוד, אין לשכוח, כי ארה"ב ממשיכה לזהם ולחמם את כדור הארץ, מה שמאיים על תושביו העניים.
    לא זאת בלבד, שאין כאן קפיטליזם רחום, אלא מדיניות איכות הסביבה של ארה"ב רומסת ברגל גסה אף את משטר הנזיקין הקפיטליסטי.

  5. מיכאל שרון הגיב:

    הסולידריות האנושית מתפוגגת כאשר בחברה כלשהיא הופכות לדומיננטיות תצורות יסוד תועמלניות. אלה – מטרתם לשסות את בני אותה חברה זה בזה, ולהפכה לחברה משונעת שנאה.

    ואילו חברה קפיטליסטית מתקדמת נוטה להתנגד לטיפוח תצורות רתימה תועמלניות. שכן אג’נדות מושתתות תועמלנות שנאה עשויות להביא לפיתוח גישות עוינות ומנמיכות ייצור של בני אותה חברה, במקום גישות תחרותיות, במסגרתם כל פרט סוחט מעצמו את המיטב כדי ליצור הפרש בתשומות בינו והזולת (דבר המביא להגברת הייצור, בניגוד להפחתתו במסגרת טיפוח עוינות. חשוב לבצע את ההבחנה בין עוינות ותחרותיות)

    קראו את המאמר: שתי תצורות היסוד התועמלניות של ההסתה וההכפשה.

    — קישור —

  6. יורם גת הגיב:

    קולין פאוול (על הסיוע האמריקאי לנפגעי הצונמי):
    I think it does give the Muslim world — and the rest of the world — an opportunity to see American generosity, American values in action

    וזו אפילו עסקה לא רעה: כל הקמפיין הפירסומי הזה עולה פחות משני ימי כיבוש בעירק.

  7. Henry Lowi הגיב:

    No credit to President Bush.

    Full credit to the common people of the the Americas, the Middle East, and all other countries, who don’t want to live in a "post-9/11″ world of war, racism, and terrorism, but want to live in a "post-tsunami" world of compassion, human solidarity, mutual assistance, and respect.

  8. אנדי הגיב:

    לממשל האמריקאי אין שום פנים אנושיות, ואם הם עוזרים קצת לנפגעי הצונאמי זה רק בשביל לשרת את מערכת התעמולה שלהם ואת התדמית העצמית שלהם. כל הסיוע שלהם יחד עם ההצהרות הצבועות של נשיאם ג’ורג’ בוש ממש לא עושים עלי רושם. אפילו קצת מעצבנות.

    עדיף היה אילו הם היו פשוט מתריאים בזמן מפני הצונאמי במקום לשלוח אספקות אחר כך. הסיפור הזה שהם לא מצאו את הטלפון של סרי לנקה.. נו באמת. מעניין מה קרה לבסיס שלהם בדיאגו גרסיה. לפי המפה בסיס זה השוכן על אי במרכז האוקיאנוס צריך היה להיות מוצף לחלוטין אבל משום מה יש לי הרגשה שלא קרה שם כלום.

  9. ו אורי הגיב:

    התרומה זוטא של בוש לא נבעה מרגש אלטרואיסטי, כשם שנבעה מרצון לזכות בלגיטימציה. אף מנקודת מבט ניאו-ליברלית, הלוא שהרצון לצבור מוניטין טוב מניע אנשים לתרום.
    הבעיה המהותית היא שבוש טובל כשריבוא שרצים בידו. הוא ממשיך להיות אחראי לזיהום ולחימום כדור הארץ.התמורה שבוש מקבל מהתרומה הנמוכה היא לגיטימציה לאותה מדיניות נפשעת.

    גדעון מכנה את מבקריו כאן כשומרי חומות, הפועלים על פי אינטסינקט שמאלי צפוי. אלא מאי? מי שמתנגד למדיניות הזיהום של בוש, הוא אפילו לא שומר חומות של סוציאל-דמקורטיה. הוא שומר חומות של עקרונות, שמעוגנים אף בלב הקפיטליזם באמצעות דיני הזניקין, שעל פי ההגיון הניאו-ליבלרי, מטרתם הינה להרתיע את פלוני מלהחצין את נזקו של אלמוני.

  10. גדעון ספירו הגיב:

    לרומן,
    קראתי את הכתבה ב"הארץ" והיא לדידי מדגישה את חוסר המעש של המימסד הרבני בישראל. האם מועצת גדולי התורה התייחסה לאסון הצונאמי? קראה למאמינים לתרום? האם הגוף הקרוי "ועד רבני ישע" התייחס לנושא? האם מועצת הרבנות הראשית עסקה בכך? האם בישראל זכרו את חללי האסון בשלוש דקות דומיה כפי שהדבר נעשה ברחבי אירופה?

    באשר אליי, אתה טועה בכתובת בכל הקשור ל"רפלקס שמאלי מותנה נגד רבנים". בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 של המאה ה-20 עשיתי ניסיון מתמשך ליצור דיאלוג יוני עם המחנה החרדי. עמלתי לשבור את הסטיגמה לפיה כל איש שמאל שונא חרדים לתאבון. כתבתי טורים בשבועון חרדי ("יום השישי"), בעיתונה של ש"ס "יום ליום" ומעת לעת גם ב"יתד נאמן" בטאון דגל התורה. נפגשתי עם הרב שך מנהיג היהדות הליטאית. הייתי איש השמאל הבודד שהצטרף ב-1989 (או שמא היה זה ב-1990) לוועד ציבורי למען דרעי אותו הקים הרב דוד יוסף, בנו של מניג ש"ס הרב עובדיה יוסף. (ככל שמדובר בתיק הציבורי, סברתי אז כי המערכת החילונית, משטרה ופרקליטות בעידוד עיתונאים מגויסים, חוטאת בסטנדרט כפול ככל שמדובר ברב אריה דרעי, מחמירה עימו כפי שאינה עושה עם שרים חילוניים שעשו בדיוק דברים דומים). הגיעו הדברים לידי כך שהיו מי שסברו בשמאל כי אני נמצא בתהליך של חזרה בתשובה. (כתבה גדולה בשבועון הירושלמי "כל העיר" השייך לרשת שוקן "מה קורה לספירו"? 29.6.1990). הם לא הבינו כי אני מנסה לבדוק האם יש בסיס לבניית גשר חילוני-חרדי יוני נגד הכיבוש, כמשקל נגד לברית לאומנית חילונית מפד"לית.

  11. דניאל קלטי, הסופר הגיב:

    מאמר מצויין, מסכים עם כל מלה.

  12. דניאל קלטי, הסופר למיכאל הגיב:

    בהתייחס למאמרך ב-E-MAGO – האנטישמיות היחידה היום, באירופה ובעולם, היא שנאת הערבים (=השמים האמיתיים). אנטישמיות זו מובלת ע"י היהדות העולמית, מבסיסיה בירושלים המערבית ובניו-יורק. מהות היהדות הינה כיבוש, דיכוי וגזל. קרא את הספר "חמורו של משיח", ותראה, מיהם ומהם היהודים. הדבר הטוב ביותר, לדעתי, שאנו בשמאל יכולים לעשות היום, הוא להתנער, סוף-כל-סוף, מן הלכלוך הזה, ולאמץ לעצמנו הגדרה חדשה. לא יהדות. כי יהדות משמעה שנאת-הזר ודיכוי.

הגיבו לדניאל קלטי, הסופר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים