הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בינואר, 2005 37 תגובות

לאחרונה התבשרנו בדרמטיות על שורה של "ממצאים" ארכיאולוגים מזויפים, שנרכשו על ידי אספנים ומוזיאונים ובמשך שנים נחשבו על ידם כאמיתיים. ברשות העתיקות ובמשטרה אמרו שהזייפנים "גרמו במעשיהם נזק רב למדע הארכיאולוגיה". מרבית החפצים המזויפים תוארכו לימי הבית הראשון, ואחרים "מחיי ישו". הגם שזיוף עתיקות, בצד שוד עתיקות, הוא ענף פשע הנפוץ בעולם כולו ומטריח לא מעט אנשי מדע ושוטרים, הרי שאצלנו, כמו בתחומים אחרים, הוא פועל בנסיבות ייחודיות המקלות מאוד את מלאכתו. מדובר כמובן, בגיוסו של העבר להצדקת הפרויקט הציוני והשלכותיו. היות שלא כל הציונים היו דתיים, והנימוק הדתי אין בו די כדי לשכנע גורמים בעלי עוצמה בעולם, היה צורך ליטול את המיתוס הדתי הישן והטוב, זה המדבר על עם שחי פה פעם, גלה מארצו ושב אליה, ולהעניק לו לבוש חילוני מדעי ("התנ"ך הוא הקושאן שלנו").

הציונים לא היו צריכים לייסד מלאכה זו יש מאין. מישהו כבר סלל להם את הדרך. במהלך המאה ה-19 גברה ההתעניינות באירופה בכל הנוגע למזרח התיכון ולאפריקה. את הרכבת הקולוניאלית הוביל ההרפתקן, אחריו החוקר והמיסיונר, אחריו בעל ההון, ובעקבותיו צבא הכיבוש ופקידי הדיכוי.


מאז פלישת נפוליאון למצרים, ויותר מכך מאז כריית תעלת סואץ (1837) שטף את "ארץ הקודש" גל הולך וגובר של מבקרים שונים ומשונים. ה"עלייה" היהודית, שהיתה תמיד בגדר מצווה, החלה צוברת תאוצה זמן רב לפני שנתבע המושג ציונות ולפני שאותה הגירה היתה כרוכה בנישול בני הארץ מאדמתם. אז החלו לקום מושבות הטמפלרים, ואז גם שטפו את הארץ וסביבותיה אין ספור ארכיאולוגים. אוברייט, קניון, פטרי, מקליסטר, שומכר ואחרים.


רובם היו פרוטסטנטים אדוקים, חלקם אף פעלו בשליחות כנסיות, וזאת בשל התיאולוגיה הפרוטסטנטית. הנצרות הקתולית, כמוה כיהדות האורתודוכסית, מבוססת על מערכת סבוכה של תיווך בין "האל" לבין המאמין הבודד. האפיפיור עונד מפתח שהוא "מפתחות מלכות השמים" שישוע הבטיח להעניק לתלמידו פטרוס (האפיפיור הראשון על פי המסורת). ביהדות נתלית תפיסה זו באינספור פסוקים או מדרשים, כמו "גם אם יורו לך ששמאל (הוא) ימין וימין (הוא) שמאל – הישמע להם".


הנצרות הפרוטסטנטית מבוססת על קשר ישיר בין המאמין למושא האמונה העליון. המאמין הפרוטסטנטי אינו מסתפק בכך שהכומר מגיש לו חתיכת לחם ואומר לו שזהו גופו של ישוע. הוא רוצה לנסוע לארץ הקודש, ולהקדיש את כל ימיו כדי למצוא את מלבושיו וכליו של בן האלוהים (גופו עלה השמימה), וגם של אברהם ויצחק ויעקב, יוסף ודוד המלך ואליהו הנביא ועוד.


מבחינה זו היחס בין הקתוליות לפרוטסטנטיות דומה לזה שבין היהדות האורתודוכסית לציונות. בעוד שבמשך דורות הסתפקו רבנים בסימון "קברי צדיקים" על פני השטח, הרי שהציונים ראו לעצמם חובה ערכית לחפור באדמת הארץ כדי להוכיח שהיא שייכת להם ושלהם מדורי דורות.


לפיכך פעלה מחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים מאז ימיה הראשונים. מייסדה היה אליעזר סוקניק, אביו של יגאל ידין. במשך עשרות שנים היתה הארכיאולוגיה צמודה לטקסט המקראי. יגאל ידין הִרבה יותר מכולם למהר ולזהות ממצאים שונים עם עלילות מקראיות שונות. רָאה חומות שרופות ביריחו, מיד הכריז שאלו החומות שהפיל יהושע (כיום מרבית החוקרים סבורים כי הן חרבו כ-200 שנה לפני תקופת הברזל, היא התקופה "הישראלית"). עד היום מופיע באתר מגידו שלט המפנה ל"אורוות שלמה" (על פי הארכיאולוג האמריקאי פל"א גאי), אף שהיום ברור שאותם מבנים הם מימי ממלכת ישראל הצפונית, ואין הסכמה למה שימשו. יש לציין שארכיאולוגיה אינה מדע מדויק, ולהשקפותיו המוקדמות של החוקר יש בכל מקרה השפעה ניכרת על פרשנותו.


ה"ארכיאולוגיה החדשה" היא אחד הביטויים העיקריים לגישה הביקורתית שהחלה צומחת בשנות ה-50 וצוברת תאוצה בשנות ה-60 במוסדות האקדמיים של הארצות הקפיטליסטיות המפותחות. בלטה בה ההשפעה המרכסיסטית. המעמדות השליטים בחרו לאפשר את אימוצו של המרכסיזם ככלי לניתוח מדעי, וכך לנטרלו ככוח פוליטי. היה בכך סיכון גדול עבורם, אך לבסוף הצליחו בכך. מכאן ואילך יש להבדיל בין "מרכסיזם" לבין "מרכסיזם-לניניזם", או אם תרצו, בין מרכסיזם לחיילים לבין מרכסיזם לאינטלקטואלים.


הארכיאולוגיה החדשה התבססה על הכלל הישן והטוב: "ההוויה קובעת את ההכרה". עד אז כל הפרשנות לממצא שנחשף באתרים התבסס על זהויות אתניות. כל שינוי בתרבות החומרית נתפס כביטוי לכך שעם, או שבט, הופיע ודחק את העם, או השבט, ששלט במקום קודם לכן. לעתים נכתבה היסטוריה שלמה על סמך שינוי בצורת הידית של כלי חרס כלשהו (הארכיאולוגים החדשים כינו זאת בלגלוג: "Pots and People"). במקום זאת הועלו אפשרויות מורכבות הרבה יותר, של שינויים במבנה החברתי, בחלוקת התפקידים ובידע הטכנולוגי בתוך חברה נתונה. למעשה הפכה הארכיאולוגיה מ"מדע עזר" להיסטוריה, לענף ממדעי החברה. ממצאים חומריים חדלו לשמש כבררת מחדל בהיעדר תעודות כתובות, אלא להפך: השרידים הבלתי כתובים אמורים לחשוף בפנינו את מה שכותבי הטקסטים ביקשו להסתיר או לטשטש, לבני דורם, ובדיעבד גם לנו.


תופעות היסטוריות שונות החלו מוסברות לא כשינוי חד ופתאומי ("דיפוזיה"), אלא כתהליך, ולא רק במה שהיה בגדר ארכיאולוגיה. את נפילת האימפריה הרומית נטו דורות של חוקרים להסביר בפלישת העמים ה"ברבריים" לתחומה. כיום ברור ששום נחשולי אדם לא שטפו את גבולות האימפריה. התרחבותם של הביורוקרטיה והצבא יצרו אינטרסים מקומיים שפגעו בהדרגה בנאמנות לשלטון המרכזי, עד שמרות הקיסר הפכה פיקטיבית ולבסוף נעלמה כליל.


אין פירוש הדבר שלא חלו שינויים בהרכב האתני של אזורים מסוימים, אלא שהם היוו חלק מתהליך ההתפוררות הפנימי. אותם "ברברים" באו בברית עם גורם אחד באימפריה נגד גורם אחר, כך שלמעשה הופעתם נבעה מפירוק האימפריה ולא הולידה אותה.


במוקדם או במאוחר הופיע ה"פרוססואליזם" (תהליכיות) גם בחקר פלסטין, ודי בכך כדי לעקור את הבסיס עליו ניצבה ה"ארכיאולוגיה המקראית". הסופר המקראי היה דפוזיסט מובהק. את ההיסטוריה ראה בדיוק כפי שראוה ארכיאולוגים והיסטוריונים בני המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.


כאן המקום להרחיב מעט על היווצרותו של אפוס היסטורי. בילדותי דימיתי את הומרוס כמי שניצב בשולי שדה הקרב ורושם בפרוטרוט את המתרחש בו. "ונעבור לכתבנו בטרויה". מאוד התאכזבתי כשנודע לי שהיה עיוור! באופן דומה הציגו המורות והמורים בבית הספר את סיפורי המקרא: היו עדים למאורעות, והם העבירו את אשר חזו עיניהם "מאב לבן".


כיום הכול יודעים מאיזה מרחב תמרון "נהנה" כתב השטח הקטן ביותר. מהו הפער בין המתרחש בפועל לבין מה שנמסר לציבור הרחב בעיתונות או בתקשורת האלקטרונית, ואילו גורמים מורכבים ורבי כוח משפיעים על כך. ואם כיום זה כך, על אחת כמה וכמה בימים שבהם רובה המכריע של האוכלוסייה לא ראה צורת אות מימיו. ה"סופרים", מומחי הכתיבה, אחזו בקצה עטם כוח בלתי מוגבל לבריאת עולמות וליצירת היסטוריה. הם יכלו לקשור בין שמות לאירועים המרוחקים זה מזה מאות ואלפי שנה, להפוך את סדר השתלשלות המאורעות ואף לבדות בלבם כיד הדמיון. כיום סבורים כי שליש מהדיאלוגים ש"ניהל" הפילוסוף היווני סוקרטס, הם יצירה עצמאית לחלוטין של תלמידו אפלטון. "ספר הזהר" חובר, כנראה, על-ידי ר’ משה בן לאון בספרד במאה ה-13 לספירה, ועוד בימיו "ידע" העולם היהודי כולו לייחס את יצירת המופת לרבי שמעון בר יוחאי, שחי במאה ה-2 בגליל! (שימו לב שבשפה הקדומה אין הבחנה בין המלים "סופר" ו"כתבן". מי שידע לכתוב הוא זה שגם חיבר את הסיפורים).


בדרך כלל לא נותב כוחו של האוחז בחרט על פי שאיפותיו האמנותיות. הוא נרכש על-ידי בעל שררה ושועבד למטרותיו. וכידוע, אין שלטון ללא אידיאולוגיה וללא אפוס מכונן. בדיאלוג "המדינה" לאפלטון מסכימים כל המשתתפים שמי שבא להקים מדינה חדשה חייב לחבר מיתוס שיגרום לתושבים לתחושת אחווה ושותפות. לרבות מהאפוסים המחורזים שנכתבו בימי הביניים מצורפת הקדמה שבה נאמר שמלך או אציל ביקש מאחד מחכמיו "לגלות" את מוצא משפחתו ואת מעשי אבותיו.


ברור שסופר הפועל בשירותו של שליט ייטה לתפיסה דיפוזית של ההיסטוריה. גם כי הציבור הרחב נוטה לתיאור פשטני כמה שיותר, וגם משום שכך קל יותר להקנות את התחושה ש"כולנו אחים". מלך מעוניין לשמור על הסטאטוס קוו, ולכן אינו יכול לאפשר לנתיניו לדעת על מתחים מעמדיים ושינויים פנים חברתיים אחרים שהולידו את הסטאטוס קוו הנוכחי. עדיף לו שיחשבו שתמיד היינו יחד ותמיד ניצבנו מול אויב משותף. יחד צעדנו במדבר, יחד כבשנו את הארץ, אפילו אב אחד לנו, כך שאיננו "בית משותף" – זירת התגוששות לאינטרסים מנוגדים. "אנחנו משפחה",שבה אין מקום למתחים ולמאבקים.


גישת הארכיאולוגיה החברתית, או הארכיאולוגיה התהליכית, התמקדה בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בציבור הרחב ניתן לה ביטוי לראשונה בספר "מנוודות למלוכה", קובץ מאמרים בעריכת פרופ’ משה כוכבי, ולאחרונה ב"ראשית ישראל" מאת פרופ’ ישראל פינקלשטיין


באוניברסיטת ירושלים המשיכה להשפיע ה"ארכיאולוגיה המקראית", אך שם מתמקדים בעיקר בתקופות המאוחרות יותר (בית שני ואילך). המוסדות הממלכתיים, רשות העתיקות, המוזיאונים השונים, בתי הספר וכד’ לא זזו כהוא זה מהטקסט המקראי, ואין פלא שהם ממהרים לאמץ כל זיוף "מימי בית ראשון".


להלן המסקנות העיקריות העולות מהמחקר הארכיאולוגי-חברתי לגבי עברה של כנען-פלסטין-ארץ-ישראל (אם תרצו, אפשר להוסיף גם רת’נו, עאמו, יהודה, חילת סוריה, ארץ הקודש ועוד):



  1. לא התרחש שום כיבוש פתאומי ומהיר של הארץ, ואף לא גירוש או השמדה של כל תושביה בראשית תקופת הברזל ("מסע יהושע בן-נון") – לא בעת חורבן בית המקדש הראשון ("גלות בבל") ואף לא בעקבות חורבן בית המקדש השני. תופעה כזו איננה אפשרית בתנאים של אז, ואם התרחש משהו דומה לה היה לאסון ממצא חומרי ברור ובולט שאינו מותיר מקום לספק. היעדר הראיות בעניין זה הוא אפוא בבחינת ראיה לשלילה.

  2. הסופר שחיבר את אפוס יציאת מצרים לא ידע שבתקופה לה כיוון את סיפורו (ימי רעמסס השני, המאה ה-12 לפנה"ס) שלטה מצרים ללא מְצרים בארץ כנען. מי שמוביל קבוצת עבדים נמלטים לא היה מוליכם ממצרים למצרים.

  3. השלטון המצרי בכנען התמוטט בתהליך ממושך שנמשך כ-200 שנה (מאות 10-12 לפנה"ס), המפרידות בין תקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל.

    באותן שנים חל מהפך ביחסי הכוחות המקומיים בתוך ערי המדינה הכנעניות. סקרים ארכיאולוגים באזור ההר (שנעשו על ידי רשות העתיקות הישראלית בחסות הכיבוש, בניגוד לחוק הבינלאומי. השבת הממצאים שנגזלו והדו"חות שנכתבו היא אחד הצעדים הכלולים בחובת סיום הכיבוש) גילו באותה תקופה כפרי פרזות המתארגנים סביב המרכזים העירוניים הגדולים (שכם, חברון, ירושלים, בית לחם וכו’). היו אלה כנראה רועים-נוודים שחיו תמיד סביב הערים והאדמות המעובדות, שהחלו לתקוע יתד בקרקע, בדומה לבדואים בסוף התקופה העות’מנית. אט אט מתפשטת תרבותם החומרית עד שהופכת לדומיננטית. הם לא יצאו מארץ מצרים, אבל בתודעתם ההיסטורית הדהדה השתחררותם משלטון מצרים.

  4. אחד המאפיינים הבולטים ביישובים ה"ישראליים" הוא היעדר עצמות חזיר, אבל אין בהם כל עדות לאמונה באל אחד. להפך. בתעודות הכתובות המועטות שנמצאו בארץ כנען בתקופת הברזל מופיע "יהו" בצד אלים נוספים, במיוחד בת זוגתו, אשרה. כל תיאור של עם המעלה בדעתו מונותאיזם, ושמלך החורג ממנו "עושה הרע בעיני ה’", הוא תיאור בדיעבד.

  5. אזור ההר נחלק עוד בימי השלטון המצרי לשתי מדינות שונות: שכם בצפון וירושלים בדרום. עם סיומו המוחלט של השלטון המצרי נקראות אותן ממלכות בדיוק "ישראל" ו"יהודה". בירתה של ישראל הועתקה לעיר שומרון. ומה עם הממלכה המאוחדת? ראו בסעיף הבא.

  6. במאה ה-7 לפנה"ס קם בירושלים מלך בשם יאשיהו. כשליט ממלכה קטנה הנקרעת בין שלוש מעצמות גדולות (מצרים, בבל ואשור) בחר באסטרטגיה של ניטרליות, בדומה לשווייץ שנותרה ללא פגע במהלך שתי מלחמות עולם, בעוד כל שכנותיה הפכו עיי חורבות. המונותאיזם שאימץ נועד להדגיש כי בני יהודה הם "עם לבדד ישכון", על כל המשתמע מכך.

  7. יאשיהו הטיל על סופריו לברוא היסטוריה שלמה: המונותאיזם החל עוד מימי "אבות האומה", האל האחד והיחיד הוציא את עמו ממצרים וכרת עמו ברית עולם, ואחר הובילו מחיל אל חיל עד שהפך את ירושלים לליבה של אימפריה אדירה שבה מלכו דוד ושלמה, אבות אבותיו של יאשיהו. הסיבה לכך שתושבי צפון הארץ נכללו אף הם באותו "עם ה’" היתה שיאשיהו ניצל את המאבק שהתחולל בין בבל לאשור וסיפח לזמן קצר את שטחה של ממלכת שומרון שנחרבה זה מכבר על-ידי האשורים.

  8. שלמה נשא נשים נוכריות וסטה מן המונותאיזם. לפיכך התפלגה הממלכה. ממלכת שומרון, שהרחיקה לכת בדרך הכפירה, חרבה (721 לפנה"ס), וממלכת יהודה הגיעה אל עברי פי פחת.

  9. אותו סופר, או חבר סופרים, כתב את ספר דברים. יאשיהו הציג יצירה זו כספר קדום שנמצא בבית המקדש בדרך המקרה (מלכים ב’, כ"ג, ב’-ג’), בדיוק כמו אותם זייפנים ממולחים שניצלו את תמימותם של מוזיאונים ואספנים. כמו כן דאג לערוך ולשכתב את כל הטקסטים שהורישו להם קודמיהם. במחקר הוא מכונה "הדויטרונומיסט", כשמו הלטיני של ספר דברים.

  10. עזרא הסופר היה ממשיך דרכו של יאשיהו ושל הדויטרונומיסט. הוא הסביר את חורבן יהודה (586 לפנה"ס) בכך שהמלכים הבאים אחרי יאשיהו, בעיקר מנשה, נטשו את דרך המונותאיזם.

תגובות
נושאים: מאמרים

37 תגובות

  1. יובל הלפרין ליוסף הזקן הגיב:

    יוסף, אני מצטער, רק כעת ראיתי את שאלותיך. אענה לך על אף שמאמרי זה עסק בארכיאולוגיה ובשימושה לצרכים פוליטיים ולא בשאלות אותן הצגת בתגובתך.

    היחס של המרכסיסטים לשאלות לאומיות ולסכסוכים אתניים נקבע על פי התנאים הקונקרטיים של הזמן והמקום.
    מרכס התייחס באהדה לתנועה הלאומית הפולנית ובהסתייגות לתנועה הלאומית הצ’כית, למשל, כי סבר שהראשונה תביא להחלשת השפעתה של המונרכיה הצארית באירופה והשנייה להחלשתה, ומבחינתו היוותה המונרכיה הצארית מעין שובר גלים ענקי עליו מתנפצות כל התנועות המהפכניות (כפי שאכן אירע ב-1848).
    עבור לנין, למשל, האינטרס הראשון במעלה היה פירוק האימפריות הקולוניאליות של המעצמות הקפיטליסטיות התובילות.
    סטלין ניסה ליצור מעין "שולחן ערוך" בנושא ה"לאומי", ולפיכך המאמר שהזכרת כתוב בהלך מחשבה סטטי, "סכולסטי".
    מרכסיסטים חייבים לאמץ אורח מחשבה הפוך. אנו מתייחסים להיסטוריה כמשתתפים ולא כצופים. אין לנו "דעות", יש לנו "עמדות". הראשונות נועדו לשרטט מעין "מפה" של המציאות, והאחרונות – תוכנית קרב לשיפור עמדות בתוכה.
    השאלה מבחינתי אינה "מהי אומה", אלא איזו מגמה תעודד מאבק מעמדי שיחצה את כל האומות. ברור אם כך שבדרך כלל נעדיף הגדרת לאום על פי טריטוריה ולא על פי מוצא אתני, בוודאי לא מוצא אתני הנשען במידה רבה על אמונה דתית ("אין אומתנו אומה אלא בחוקותיה, ר’ סעדיה גאון).
    אם נחזור לציונות, הרי שהיא טוענת לשותפות גורל בין כל יהודי העולם באשר הם. מבחינתי הברון רוטשילד ומיליוני היהודים קשי היום שחיו בפולין, רוסיה או ארצות הברית בתקופתו הם אויבים ולא שותפים. עובדה היא שהאחרונים היוו רזרווה אדירה לתנועות סוציאליסטיות ולאיגודים מקצועיים. אך לשם כך לא היה די במצוקה כלכלית. היה עליהם לחוש חלק מהאומה הטריטוריאלית שבקרבה חיו (הרצל טען בצדק בפני הקיסר וילהלם שתנועתו עשויה לנטרל את נטייתם הטבעית של מרבית היהודים לתנועות סוציאליסטיות ורפובליקניות).
    הדבר בלט עוד יותר בארץ, כשדווקא ה"ציונות הסוציאליסטית" הובילה מגמות כמו "כיבוש העבודה" (הקמת איגוד מקצועי ליהודים בלבד ותביעה מהמעסיקים לפטר עובדים בשל היותם ערבים) ו"גאולת הקרקע" (שימוש בכוחו של ההון כדי לנשל פלאחים מאדמתם).

  2. רפיק ביידאס הגיב:

    משעשע לדעת שמוזיאון ישראל מבזבז כסף על שטויות שונות עשויות מחומר. הרי הם בטוחים שמה שכתוב בביבליה זה אמת לאמיתה. וגם – עוד סרקופג ועוד שבר חרס מטומטם לא ישנו את תפישת העבר הרחוק ההוא שנראה שיש בו יותר פרשנות מבשר.
    אבל מה לומר? הכל דפוק. ההיסטוריה הפלסטינית ושרידיה הקרובים זוכים להתעלמות רועמת.
    מה שאוהבים כאן זה שרידים צלבניים.

  3. עקום הגיב:

    נו, עכשיו אנחנו יודעים שישראל הקדומה הומצאה ע"י ארכאולוגים קולוניאלים בני המאה ה-19. אני מניח שהמאמר הבא יוכיח שכל ספורי המקרא היו על הפלשתינים ובמאמר שאחריו נמצא הוכחות לכך שהיהדות הומצאה לצרכים קולוניאלים של הפורטוגזים אי שם במאה ה-16. גם באמונה הדתית המרכסיסטית צריך להיות גבול לטפשות.

  4. אלישע הגיב:

    לרפיק ביידאס: כל מה שכתוב בקוראן זה אמת לאמיתה? הסבר לנו את מהות אמונתך.
    ליובל הלפרין: עד לפני מספר ימים התנהלה התכתשות רעיונית ביני לבין שמואל אמיר בנוגע למוצאם של ערביי ארץ ישראל. הוא טען כי האוכלוסיה יושבת כאן מאות בשנים, ואילו אני טענתי כי חלק גדול ממנה מקורו באוכלוסיית נוודים שהתיישבה בארץ ישראל המערבית. והנה אני קןרא במאמרך סימוכין לדברי, כשאתה משווה בין ההתיישבות המקראית לבין התיישבות נומאדית בארץ ישראל של המאה ה19: "רועים נוודים שחיו תמיד סביב הערים והאדמות המעובדות, שהחלו לתקוע יתד בקרקע בדומה לבדואים בסוף התקופה העותמאנית" האם קראתי נכון? גם אתה סבור, כמוני, כי תיאוריה הגורסת "יישוב פלסטיני רציף בן מאות בשנים" פשוט אינה נכונה?

  5. לאלישע הגזען הגיב:

    ראית שם ערבי וישר "הבאת לו אותה" בקוראן, למה הוא צריך להסביר לך את יחסו לספר קודש זה או אחר ? משום שהוא הרהיב עוז להתנגד לזה שהתנ"ך מהווה את הנראטיב הרשמי של ישראל ? ליהודי מותר לעשות את זה בלי שתשאל אותו האם הוא מאמין בספר זה או אחר ?

    יורם בר-חיים

  6. נועה – ליובל הלפרין הגיב:

    רעמסס השני לא שלט במאה ה-2 לפני הספירה, ויציאת מצרים בטח שלא יכלה להתבצע רק 260 שנה לפני חורבן בית שני, ו-300 שנה אחרי חורבן בית ראשון.
    במקום בו אני מוצאת טעות אחת, אני מניחה שהשתרבבו עוד.

  7. הגרמני הגיב:

    ליובל תקנני באם אני טועה,
    האם תפיסת היהדות לא מדברת על קשר ישיר בין המאמין לאלוהים. האם זה לא כך שביום כיפור מדובר על שני סוגי בקשות מחילה, האחת בין אדם לחברו, והשניה בין האדם למקום?
    האם זה לא כך, שקתולים בונים כנסיות גבוהות בכדיי להיות קרובים לאלוהים שבשמיים, וביהדות אין זה נחוץ כיוון שהאלוהים הוא בכל מקום?

  8. יובל הלפרין הגיב:

    לנועה: כתוב מאה ה-12 לפנה"ס.

    לאלישע: ממש לא מסכים איתך. זה העניין, רועים נוודים מתוך הארץ, ולא שפלשו אליה מבחוץ.שים לב שכתבתי שכפי הנראה לא אירעה שום נטישה פתאומית של כלל האוכלוסייה בפרק זמן קצר בתקופות המדוברות, וגם לא בימי הבית השני ולאחריו. אותה אוכלוסייה נשארה במקומה, רק שינתה את תרבותה. כך שאם נחפש צאצאים ליהודים שחיו כאן בימי הבית השני, סביר שיהיו אלה הפלסטינים ולא היהודים שבאו בדורות האחרונים מרוסיה או ממרוקו. האחרונים הם צאצאים של אנשים שהתגיירו בזמן מן הזמנים (במאה ה-1 לספירה רבים מתושבי האימפריה הרומית התגיירו).

  9. אנדי הגיב:

    מאמר מעניין וחשוב. תודה.
    לגבי ההערה של נועה – הטעות היא אצלך. תקראי עוד פעם.

  10. יובל הלפרין הגיב:

    לגרמני,

    ביהדות, כמו בנצרות, גישות שונות.
    בכל הנוגע להלכה התחזק במשך הדורות משקלו של המתווך. יש תיאור בתלמוד על ויכוח בין ר’ אליעזר לר’ יהושע. יצאה בת קול ופסקה לטובת ר’ אליעזר. אולם ר’ יהושע קם על רגליו ומחה: "לא בשמים היא. אין משגיחין בבת קול…" כלומר, מיום שנתת את התורה אנחנו כאן הקובעים.

  11. אלישע הגיב:

    ליורם בר חיים,
    תגובותיך משעשעות אותי כל פעם בחדש. לעניין הקוראן, הביבליה והברית החדשה: אנסה להסביר לך למה הכוונה – אם מגיב רומז שאלו המאמינים בביבליה הם במקרה הטוב שוטים, אז אני הקטן באלפי מנשה שואל את אותו המגיב את השאלה המתבקשת, והיא זו: מה שכתוב בביבליה אינו אמת לשיטתו, ומה שכתוב בקוראן אמת?
    הדבר הזה מזכיר לי שיחה מרתקת שניהלתי עם חבר שנמצא אז בשלבים הראשונים של החזרה בתשובה. אלישע, כך אמר לי, אתה מוכרח לעבור את הסמינר לחוזרים בתשובה שאני ואישתי עשינו בסוף השבוע. המרצה הראה לנו (וכאן זרחו עיניו באור מוזר במקצת) שאם מדלגים על אותיות בתורה לפי סדר מסוים, מגלים את השואה, את מלחמת ששת הימים, את רצח רבין, ואפילו את המשבר הכלכלי והתמוטטות הבורסה בארצות הברית ב29.
    נו, כן, השבתי לו, ואני יכול להראות לך שאם תדלג על אותיות בברית החדשה לפי סדר מסויים, מתגלות נבואות מרתקות לא פחות, וגם מוכח שישוע בן מרים הוא הוא המשיח האמיתי. עזוב שטויות, השיב לי ידידי, מה אתה משווה בין התורה לברית החדשה.
    מרכסיסטים אדוקים כמוך ודאי מתייחסים לדת כאל אופיום להמונים. גם לאיסלם?

  12. אלישע הגיב:

    ליובל הלפרין שלום.
    אינני יורד לסוף דעתך. האם אתה טוען כי הנוודים (בדרך כלל בדואים) לא היגיעו מן הארצות השכנות ? הדבר הזה אינו מתיישב עם אין ספור עדויות ומחקרים הקובעים במפורש כי רבים משבטי הנוודים מקורם באיזורים שמחוץ לארץ ישראל המערבית. ראה מחקריהם של אולברייט, עראף אל עארף (פלסטיני גאה דווקא).
    לגבי המציאות הדתית – מדינית בימי בית ראשון ושני אני מסכים איתך לחלוטין. ניתוח של הטקסטים המקראיים מביא אותנו למסקנה כי הפולחן המונותאיסטי היה רק אחד מן הפןלחנות בתקופה הנידונה. בבית המקדש בירושלים הקריבו קורבנות פעם לאלוהי ישראל, פעם לאלוהי עמון כמוש ומואב, צידון ןאשור, ולפעמים התקיימו הפולחנות זה ליד זה, בהרמוניה מלאה. מצערת מאד העובדה שכיום שתי הדתות (האיסלם והיהדות) אינן יכולות/רוצות לקיים פולחן משותף במקום הקדוש לשתיהן. לו היו אנשי השמאל העיקבי כנים ברצונם להשכין שלום בין שני העמים, היו צריכים להתגייס במאמץ לאפשר את המציאות היפה הזו. לצערנו מתבצרים כולם בתוך סיסמאות סתגרניות כמו "חראם א שריף הוא שטח מוסלמי מקדמת דנא" או " אין ליהודים זכות להתפלל בהר הבית".

  13. נועה- ליובל הלפרין הגיב:

    אמש היה כתוב שחור על גבי לבן המאה ה-2 לספירה.
    יפה שתיקנת.

  14. לאלישע – אתה צודק כמובן הגיב:

    ברור ועל סמך עובדות ונתונים ידוע וברור שהפלסטינים או לפחות 95% מהם לא היו פה לפני 1850, והם היגרו לפה בגלל הפיתוח שהתחיל בארץ ישראל בגלל הציונות _1882)וההתעניינות של הנוצרים מאירופה בארץ ישראל גם כן באותה תקופה אמצע המאה ה 19.
    הבעייה של אלפרין, בר חיים וחבריהם שאם זה נכון (וזה נכון כמובן) אז כל התאוריה שלהם על קולוניליזם ונייטיב ואדמות כבושות והנראטיב וזכות השיבה מתמוטטת ולכן הם יעשו כל דבר על מנת להפריך את העובדה הבסיסית שהעם היהודי חזר למולדתו שהיתה ריקה ועזובה מוזנחת עם ביצות, שממה ומדבר ורק אז באו לפה המהגרים הערבים מכל ארצות ערב בהמוניהם.
    לכן כמו שהם אומרים שלום שמבוסס על צדק יכון פה כשהם יחזרו לארצות המקור שלהם, המגרב, עבר הירדן עירק, סוריה,מצרים והבלקן

  15. עופר יהלום הגיב:

    ראשית למגיב האחרון: אף אחד לא צריך לחזור לשום מקום, אלא אם הןא מעוניין בכך (וגם אם מעוניין לא תמיד ירשו לו, ממש כפי שארצות אירופה לא תשמחנה לתת אזרחות למיליוני אמריקאים שאבות-אבותיהם היגרו משם).

    מי שנמצא בארץ מספר שנים קנה בכך את הזכות לשבת בה ולקבל את אזרחות המדינה הריבונית בשטח שהוא נמצא בו, בין אם הוא יהודי, ערבי, תאילנדי או כל השתייכות אחרת.בעיני כל הויכוח הוא היסטורי בלבד ואין לו שום השלכה לימינו.

    ליובל – אין מדע מדויק לחלוטין, יש מדוייקים יותר ומדויקים פחות, ומובן שהארכיאולוגיה שייכת לסוג השני, גם זו המכונה בפיך "ארכיאולוגיה חדשה". ואם כבר לדייק – החל במאה ה-4 לספירה אכן שטפו גלי פלישות שבטים את האימפריה הרומית, אבל מובן שהיחלשות האימפריה היא זו שאיפשרה להם לחדור פנימה.
    לעניין ממצאי המחקר שאתה מצביע עליהם:

    1. גירוש או השמדה היו אפשריים בהחלט בעת העתיקה, ואף אירעו פעמים רבות כמו האשורים שאצלם זו היתה מדיניות לגבי עמים שעמדו במצור או מלחמה ממושכת, וקרה גם ביוון (השמדת התרבות המינואית) ובאימפריה הרומית (הרס קרתגו).יש לכתוב את ספרי ההיסטוריה לפי הממצאים הקיימים והצלבה בין המקורות השונים, ולא להיפך.

    2.כפי שאתה עצמך כותב, השלטון המצרי התפורר בהדרגה החל במאה ה-12 לפנה"ס, אולי בהשפעת פלישת העברים (המכונים עפירו, חבירו ועוד), ואולי שליטת המצרים מסבירה מדוע נאלצו לשהות במדבר עשרות שנים עד שיכלו להיכנס לארץ.

    3.את הדוחות שנכתבו אפשר להעלות לאינטרנט או לשלוח במייל למי שיבקש .

    4.ככתוב בתנ"ך, העברים המשיכו עד סוף ימי בית ראשון לעבוד מספר אלים פרט לה’ שהיה אז אל רגיל באזור. מובן ששרידי העמים שהיו בארץ המשיכו עם האלים שלהם.

    5.קיימות עדויות היסטוריות לקיומה של ממלכת דוד ושלמה, כמו רב 12 המלכים במלך אשור שנערך בסוריה.

    6.בתקופת יאשיהו היתה בבל כפופה לשלטון אשור, ובכל מקרה לא היתה גורם באזור שלנו.

    7.כבר שנים טוענים החוקים שספרי התורה נכתבו בסוף ימי בית ראשון.יאשיהו סיפח רק חלק קטן מממלכת שומרון.

    נראה לי שהנקודה המעניינת ביותר במאמרך היא האפשרות לחזות את התהליכים בעתיד. כבר היום כשאני שומע שני ערבים מחיפה משוחחים ביניהם כשליש מהמלים שהם אומרים הן בעברית. אני תוהה אם בהמשך יווצר פה, בנוסף לעם הישראלי, גם דת חדשה – שילוב של יהדות ואיסלאם מתונים? האם העתיד טמון בדרוזים, שלמרות נסיונות ההסתרה כנראה שזו דתם?

  16. ישר דרך הגיב:

    אני אנסה להעמיד דברים על דיוקם למרות שאין לי קישור להוכיח את דבריי:

    1.החוקרים מכירים שני גלי הגירה של עבדים שמיים ממצרים לאר"י שבטי הח’בירו, אילו הם רק חלק מאבותינו

    2. גם התנ"ך לא מתימר לטעון שכל העם ירד מצריימה, שימו לב שעל כיבוש שכם לא מסופר בשום מקום, ולמרות זאת היא מתפקדת כעיר האבות (המלכת דוד למשל) – כנראה מפני שישובה כבר אז בידי יהודים.

    3. זמן כתיבת הספרים אינו ברור, ספר שמות למשל – מאומד לשנת 950 לפנה"ס , דברים אכן לימי יאושיהו , לא את בכל מקום יש עריכה דיירטרונומיסטית רק בחלק, שמות , יחסית נקי.

    4. מאז מעולם העם היה חלוק לגבי האמונה באל אחד, וכנראה שתי הגישות קנו להם אחיזה, ואכן יאושיהו הוא הראשון לבסס את המונותואיזם כפי שנכיר אותו בהמשך…

  17. יעקב הגיב:

    יובל הלפרין, ככל מרקסיסט אדוק, מנסה להוכיח שאין כל קשר היסטורי בין רוב היהודים באירופה לארץ ישראל העתיקה. הוא כותב:"כך שאם נחפש צאצאים ליהודים שחיו כאן בימי הבית השני, סביר שיהיו אלה הפלסטינים ולא היהודים שבאו בדורות האחרונים מרוסיה או ממרוקו. האחרונים הם צאצאים של אנשים שהתגיירו בזמן מן הזמנים."
    הוא מתעלם מן המחקר הגנטי של העשור האחרון
    המראה כי יהודי אשכנזי היושב בפולין או גרמניה
    קרוב יותר מבחינה גנטית ליהודי היושב בתימן מאשר לשכנו הפולני או הגרמני. מחקר זה, הוכיח
    שהיהודים בתפוצות אינם צאצאים של מתגיירים, אלא צאצאים של יהודים שחיו בארץ ישראל בימי בית שני.(ראה מאמר שפורסם ב Proceedings of The the National Academy of Sciences, ב 9 למאי 2000)
    יש להזכיר להלפרין שהעדר ראיות אינו ראיה
    להעדר. (the lack of evidence is not evidence
    .(of lack
    כך למשל, הממצאים הארכאולוגיים מראים בברור, בניגוד לדעתו של הלפרין, שירושלים הייתה מרכז אורבני חשוב בזמן דויד ושלמה. (ראה
    מחקרם של רוני רייך ואלי שוקרון).
    מאמציהם של המרקסיסטים לשלול את קיומו של עם יהודי וזכותו להגדרה עצמית, כשלו. אז עכשיו מנסים לשלול את הקשר ההיסטורי בין היהודים לארץ. אך קשר זה הינו עובדה
    היסטורית שלא ניתנת לעירעור. לקשר הזה אין כל שייכות אם הייתה יציאת מצרים או לא. אם ממלכת
    שלמה הייתה קטנה או גדולה. מה שחשוב שהעם לא שכח את עברו, לא התבולל בין עשרות העמים שישב
    בתוכם, ולבסוף הצליח לחזור לארץ מוצאו וחידש גם את עצמאותו המדינית וגם את שפתו ה"מתה". דבר זה גורם למרקסיסטים האדוקים צער רב, אך אין להם ברירה. עליהם להיתרגל…

  18. יוסי ברנע הגיב:

    ליובל-מאמר מעניין.אני לא בטוח כי הגישה הביקורתית בארכיאולוגיה נובעת בההכרח מתוך תפיסה מארכסיסטית.אפשר להיות ביקורתי גם בלי להיכות מרכסיסט.
    לישר הדרך-לסעיף 2 במכתבך מיום 12.1
    יש שם אנכרוניזים אם אתה מדבר על יהודים שישיבו בשכם בתקופה הנדונה.

  19. יוסף הזקן הגיב:

    יש גם להזכיר למר הלפרין שהמרקסיסטים האדוקים הפיצו את ההגדרה שחקר ההיסטוריה האמיתי מתחיל ממרקס. עד מרקס חקרו וכתבו את ההיסטוריה משועבדים למעמד, לממשל, לחינוך, להשקפה, למצב הרוח, למיניות, וכו. מכירים את השקפות הפוסט- היסטוריונים, ציונים, בורגנים.
    תשובה נכונה וממצה נתן לך יעקב.
    מסכים עם כל מילה שלו.
    אני גם חושב ובטוח שאתה מר הלפרין בסוף תבין עד כמה מגוחכת ההסתמכות שלך על יסודות המרקסיזם בכל אשר אתה עוסק וחוקר.
    גם לפי הגדרתו של סטאלין ביצירתו "מרקסיזם ושאלת הלאום" ליהודים יש את כל התכונות שמעצבות ומרכיבות עם, אם כי ה"טאורטיקן" סטאלין לא הזכיר את זה בבירור.

  20. יוסף הזקן ליובל הלפרין הגיב:

    סטאלין ביצירתו "מרקסיזם ושאלת הלאום", 1912,בהסתמכו על משנתו של מרקס, מגדיר 4 תנאים הכרחיים לקיומו של לאום:
    א. טריטוריה משותפת,
    ב. שפה משותפת,
    ג. תרבות משותפת,
    ד. כלכלה משותפת.
    ביצירה הנ"ל סטאלין לא מזכיר את היהודים בכלל.
    לפי התנאים האלה היהודים אינם עם, היות- ואין להם {לפני קום המדינה} טריטוריה משותפת, שפה משותפת,תרבות משותפת וכלכלה משותפת.
    הבילבול שלי נבע ממחקר רציני- שהופיע לפני עשור ברוסיה, המסתמך על מרקס, אנגלס וסטאלין {בגירסתו הראשונה ל"מרקסיזם ושאלת הלאום"}- הגורס מפורשות:
    "…יוצאים מהכלל באנליזה המרקסיסטית להגדרת הלאום הם היהודים, בגלל סיבות מיוחדות, האפייניים אך ורק להם…"
    עם כולכם הסליחה על הודעתי השגויה הראשונה.
    אנא, מר הלפרין, תסביר לנו- איך אתה מבין את שרידותם של היהודים במשך אלפי שנים, בתנאים מחפירים, ללא התנאים הנחוצים לקיום עם.
    אני חוזר בי מהפצרתי לא להסתמך על מרקסיזם.
    זה היה לא במקומו ולא ראוי.

  21. יוסי ברנע הגיב:

    ליוסף הזקן- הערה בסוגיה הלאומית. לפי תפיסת עולמך היהודים כלאום עשו u turn
    וחזרו לארץ ממנה הוגלו.
    כלומר מדובר בחטיבה לאומית מגובשת וא- היסטורית שפשוט שינתה את מקום הימצאה.
    זהו סיפור נחמד, אך זהו מיתוס.
    עם זאת מתוך היהודים קמה תנועת לאומית, ולמעשה לא רק אחת. אבל מעובדה זו לא עולה שהיהודים הם לאום. הרי: ברונו קריסקי ראש ממשלת אוסטריה,סימון וייל הצרפתיה,יוסף ליברמן מי שכמעט היה לסגן נשיא ארה"ב,אינם חברי לאום יהודי משותף עם יוסף הזקן וגורג’ שטינר.

  22. יוסף הזקן ליוסי ברנע הגיב:

    בוודאי שיש המון אנשים ממוצא יהודי שאינם "חברי לאום משותף עם יוסף הזקן ועם ג’ורג’ שטיינר.
    שאלתי הייתה והינה: מהו הכוח המאחד, ה’מלט’ המחזק, האידאולוגיה המזינה, המניע של להזדהות כיהודי,{ראה איך ליברמן, הכמעט סגן נשיא, צועד ברגל בשבתות לבית הכנסת}, התוכן הנעלם והנעלה המחייב להיות ולהשאר יהודי, ז.א. להיות שייך ללאום היהודי וכך הלאה, וכ.ה. זאת שאלתי.

    אינני מאמין גדול, אבל מכבד אני ומעריך עד מאוד את המורשת העצומה -מעיין אין סופי של חוכמה ותבונה- שהורישו לנו חכמנו היהודים, והיות וברשימתו המעניינת של י. הלפרין יש התיחסות לנושא, ביקשתי לשמוע את דעתו, על שרידותם העיקשת של היהודים בפזורה, דווקא מפני שהוא מרקסיסט, ותשובתו אמורה להיות מעניינת מאוד, אם רק יואיל מר הלפרין להתיחס לנושא.

    מודה ומתוודה, דשנו בברה"מ הרבה על הנושא, על הכדאיות שלו, על הצורך בהמשך קיומו, על נחיצותו בכלל, ועל התועלת המוסרית הנובעת ממנו. יש לנושא חשיבות היסטורית ומוסרית עצומה לא רק לעם היהודי ולהמשך קיומו אלא לציביליזציה האנושית המתרחקת מהברבריות.

  23. יוסף הזקן ליובל הלפרין הגיב:

    אני מודה לך על תגובתך. לצערי עוד לא הפנמתי אותה כהוגן. אני אקרא אותה שוב עד שאבין בבירור את טענותיך. יהיה מעניין לצרף גם את תגובותו של שמואל אמיר ושל עוד כמה מהמגיבים למאמרו, ואני מקווה מאוד שתתקבל יצירה מורחבת, יסודית, רצינית, רווגונית, וראויה לדף מיוחד בהיסטוריה היהודית והעולמית.

  24. יובל הלפרין הגיב:

    תיקון קל:

    בשורה ההשמינית המילה האחרונה צריכה להיות "לחיזוקה", ולא "להחלשתה". אודה למערכת אם תתקן זאת.

    אתכם הסליחה

  25. יוסי ברנע הגיב:

    ליוסף הזקן מיוסי ברנע
    מצד אחד אתה טוען שיש אנשים ממוצא יהודי שאינם חברי לאום משותף (וזה נכון) ומאידך אתה כותב על יהודים השייכים ללאום היהודי.
    יש לאום יהודי? את מי הוא כולל? מהם הקרטריונים להיות כלול בו?
    ודאי תסכים כי גוזף ליברלמן אתה וברונו קריסקי אינם שייכים ללאום היהודי…

  26. יוסף הזקן ליובל הלפרין הגיב:

    "…אנו מתייחסים להיסטוריה כמשתתפים ולא כצופים.אין לנו "דעות" יש לנו "עמדות". הראשונות נועדו לשרטט מפה של המציאות, והאחרונות-תוכנית קרב לשיפור עמדות בתוכה".
    ההגדרה הזאת שהבאת על ‘רגל אחד’- היא ההגדרה הקלאסית של מרכס לתורת המהפכנות. אין הגדרות יותר מדויקות מזו.

    אבל אני מוביל את החלפת הדיעות בינינו- ללאום היהודי, לתפקידו "באומות הטריטוריאליות", ולגמול- לו הוא זכה וזוכה, וזה- מנקודת ראות מרכסיסטית.
    {בקשר ליהודים יש למרכס הגדרות בוטות כאלה, שלא היו מביישות כל אנטישמי מצוי}.

    אתה צודק בהחלט שעדיפה הגדרת הלאום על פי טריטוריה ולא על פי מוצא אתני. גם זה מרכסיזם בהתגלמותו. זה טופס ביחס לכל אומה רק, לצערי, לא לאומה היהודית. ואני אסביר את דעתי בהמשך.

    וגם כשאתה מביא את דעתו של ר’ סעדיה גאון "אין אומתנו אומה אלא בחוקותיה", כדי לחזק את גישתך המרכסיסטית, אתה מתלבט בהגדרה הזאת, אבל ר’ סעדיה צודק.

    איך אתה מסביר את הטיעון :"יוצאים מהכלל באנליזה המרכסיסטית להגדרת הלאום הם היהודים, בגלל סיבות מיוחדות האפייניים אך ורק להם."?
    הטיעון הזה, כמדומני, הובא ע"י אנגלס באחד מיצירותיו והוא הסתמך על מרכס.

    גם הטיעון שלך שהעמך היהודים והברון דוטשילד אויבים, לדעתי, לא טופס במבת מרחבי-היסטורי.
    אמת, בתקופתו של רוטשילד אפשר היה לטעון כך, בהתחשב בהשתתפותם הנלהבת של היהודים בתנועות הסוציאליסטיות הרדיקליות בעיקר במזרח אירופה.

    היהודים חשו הזדהות רבה עם "האומה הטריטוריאלית שבקרבה חיו", ראה כמה קומוניסטים, סוציאליסטים, בונדוביסטים, ומהפכנים שונים, הוציאו מקירבם היהודים.

    לציונות הסוציאליסטית היו מגמות טובות וטהורות, סוף-סוף בנו מדינה בשביל היהודים. "עבודה עברית" ו"כיבוש העבודה" לא התבססו על גזענות ואנטי-ערביות. הם באו להפוך את עם הבטלנים לעם עובד ויוצר, ורצו שהוא יעבוד ולא ינהל. אל תשכח שהתזה "מדינה דו-לאומית" נולדה בציונות הסוציאליסטית,{פרופ’ מגנס וקבוצתו}, ואם זה היה תלוי בה- היא הייתה מתגשמת.

    "היה עליהם לחוש חלק מהאומה הטריטוריאלית שבקרבה חיו". עוד איך הם חשו חלק מהאומה… מה הם לא עשו שיכלו לעשות? הם התנהלו לדעתי בסדר מהרבה בחינות. אני מתכוון לאותם יהודים שהלכו עם המאורעות והזמן ופעלו בהתאם. הבעיה היא- שוב אני חוזר על זה- הבעיה היא בסביבה
    הגומלת ליהודים על השתדלותם להיות חלק אינטגרלי מהאומה הטריטוריאלית, על שהתאמצו בכל מאודם לעזור ולשרת את האומה הזו.

    אולי להזכיר בקצרה איך גמלו ליהודים הטובים:

    איך גמרו הבונדובצים? הבולשביקים חיסלו את "הגדולים" מהם פיזית. השאר נשלחו למחנות ולגירוש סיביר. ראיתי כמה משרידיהם בערבות קזאכסטן- אומללים, גוססים, ומהללים את סטאלין…

    איך גמרו המהפכנים הנלהבים שבעטו בסדר העולמי הקיים והקריבו את חייהם על מזבח המהפיכה?
    ראיתי גם אותם{את שרידיהם} במחנות הגולגים: כולם תיאורטיקנים, מתפלספים ביניהם על גדולתו של המזכיר הכללי שהבין שבלי "דיקטטורת הפרולטריון זה לא ילך"…
    הטרטצקיסטים והס"ר"ים, רובם יהודים, חוסלו פיזית בסוף שנות השלושים ובזמן המלחמה.

    ואיך גמלה ליהודים האומה המתורבתת הגרמנית על שחשו הזדהות מוחלטת עם האומה הטריטוריאלית וניסו לעשות במדינה סדר סוציאליסטי צודק ושוויוני?

    זה מה שאני שואל: כל ההגדרות המרכסיסטיות, הנכונות ברובן, למהות האומה ולתפקידה בהתפתחות חברתית, תופסות לגבי כל אומה ואומה. רק לא ליהודים.

    מה לא בסדר באומה היהודית? למה גומלים לה בהרג ובהשמדה? ואיך זה שעם ללא טריטוריה, ללא אמצעי הגנה, ללא גיבוי תמידי, מתעקש לחיות, להמשיך, להתרבות על-אף, ללמד, להוביל, להמציא, לכוון, לחזור למקורות, להתאמץ ולהיות שוב עם ככל העמים, לקטרג,להתבכיין, להתארגן שוב לקראת המהפיכה הבאה…מה מניע את האומה הזאת?

    מה יש בה שאין בעם אחר? ומה אפשר וצריך לעשות כדי לשנות אותה? {האם צריך לשנות?}אנא, מר הלפרין, רק תשובה מרכסיסטית.

  27. טיעונים ציונים-אנטישמים הגיב:

    "לציונות הסוציאליסטית היו מגמות טובות וטהורות, סוף-סוף בנו מדינה בשביל היהודים. "עבודה עברית" ו"כיבוש העבודה" לא התבססו על גזענות ואנטי-ערביות. הם באו להפוך את עם הבטלנים לעם עובד ויוצר, ורצו שהוא יעבוד ולא ינהל."

  28. טיעונים ציונים-אנטישמים – 2 הגיב:

    Yeah, as if they wrote at the gateway to the State of Israel:

    ARBEIT MACHT FREI

    But, even more fundamentally, as one could hear from President Moshe Katzav (a 5th rate Herut activist)’s speech at Auschwitz today: "The Jews are all alone", and "all the world has always been against us", and
    we are committed to KEEPING IT THAT WAY

    Zionism has always been committed to preventing Jewish emancipation, integration, and free assimilation, in Europe, America, and … the Middle East

    Only, in the Middle East, in occupied Palestine, the Zionists have made matters worse by training their children to be stormtroopers. They believe that every "normal" nation has to
    let its children have a chance to be stormtroopers, and to treat other people as
    "untermenschen".

    Thus, we have Arik Sharon, and Raful, and Gandhi, and Yigal Allon, and the recently sainted Yitzhak Rabin

    and Captain R.

    Jewish exceptionalism, and survival, are the result of the INCOMPLETE Enlightenment, the FAILURE of humanity, the postponement of socialism, and the persistence of Zionism, anti-semitism, and other forms of racism and oppression

  29. אירית למי שכתב באנגלית הגיב:

    יש לך כתיבה חזקה, ואני נוטה לחוש כמוך ביחס לרגשות שנמצאים מתחת לשיח הציוני (פרנויה ועליונות גם יחד) ולהוויה של החיים בישראל. מה שקצת חסר לי בתיאור זה חמלה לסבל שיוצרים הציונים לעצמם ולבניהם ולכל הדורות הבאים, וכל זה תוך כדי צדקנות והתחסדות כאילו כל זה ?קורבן הכרחי ל מ ע ן העתיד. זה עצוב, לא?
    גם מכעיס, אבל בעיקר עצוב. הלאגר הגדול ביותר היום הוא ישראל, והסוהרים הם הישראלים בעצמם שמתעללים בבני עמם, והכל בשם הביטחון של אותו עם. אם לא הייתי ישראלית בעצמי, זה היה כמעט מצחיק.

  30. אירית לכותב באנגלית הגיב:

    אתה יהודי וגם ישראלי, ולכן מדובר גם עליך. אני לא רואה קשר בין מה שכתבתי לבין הבעיה הפלשתינאית או פתרונה המדיני. ציינתי בפוסט אחר את הנטייה (הגברית, יהודית מאצ’ואית) להתעסק בדברים ה"גדולים" ועדיף גם ב"אחר" (ערבי וכולי) מאשר לבחון את הטרור הפנימי. ראה מאמר חביב היום במוסף הארץ, על "מדינת הקסטנריזם והיודנראט"…דברים כדרבנות, נידמה לי שבאים מהמדינה שלך. את זה כבר אי אפשר להפיל על הערבים…ראה גם הויכוח על מה שהיה או לא היה בעירק בשירשור אחר (פיצוץ בתי כנסת כדי לזרז את המהססים…לעלות לארץ)…השאלה היא מה אתה, כיהודי, ישראלי (לשעבר לפחות) ומעורב – עושה כדי להגיע ליותר השתתפות, דמוקרטיה ושוויון בתוך ה"עם" שלך ? ולא מה אתה עושה כביכול בדיון המשמים והעקר על הפתרון המדיני לבעיה הפלשתינאית, שהוא כידוע עלה התאנה, ההסחה, והחלום הגדול של אדם להגיד את דברו כאילו זה ישנה משהו למישהו.

  31. הלאגר הגדול ביותר היום הוא ישראל הגיב:

    To Irit

    I couldn’t agree with you more.
    .
    Compassion? Of course. The Jews, in and out of Palestine, are victims of Zionist brutalization. Not only the Palestinians.

    Compassion IS the answer. I call it human solidarity. Call it what you will.

    Let me go one step further, (beyond the quote from you, above): I have often criticized the so-called "2 state solution" as a Palestinian-run prison camp, or series of camps (lacking all the features of true sovereignty), under the domination of a fully-militarized self-imposed Zionist Israeli ghetto. This cannot be a formula for peace and reconciliation. This cannot promise a decent future for the Jews or the Palestinians..

    Until the Jews of Israel accept the Arabs – and Arabism, and the Palestinians, AND the refugees — and accept our common humanity as the basis for coexistence — until then, we are perpetuating the Zionist and anti-semitic pattern that prevents the emancipation of the Jews, and puts us in danger, inside Israel and out.

    The "argument" based on superior military might (and powerful friends) is a very weak, and usually a short-lived, argument, as all the oppressors have learned

    Henry Lowi

  32. ועצה מעשית להנרי הגיב:

    כעורך דין, אולי תוכל לשלוח מברק תמיכה בטלי פחימה למר אליקים רובינשטיין והרכב השופטים שעומדים לדון במשפטה ביום ראשון.

  33. Henry Lowi הגיב:

    כעורך דין
    I act only on behalf of clients who retain me to act. Tali Fahima is not my client.

    As a democratic-minded human being, I signed one of the public petitions circulated on behalf of Tali Fahima, and I spread her story around as much as I could.

    ועצה מעשית
    I don’t ask anonymous people what I should do.

  34. בני אליהו הגיב:

    זה ממש לא משנה לי סיבת כתיבת המאמר (אני גם שמאלני בעוונותי ") אבל המאמר לוקה באי דיוקים ובחוסר הבנה ופרשנות מוטעית של הדברים.
    נתחיל דווקא בסוף המלך מנשה היה סבו של יאשיהו ולכן לא יכל "לבוא אחריו"
    אכן את ספר דברים ניתן ליחס לימי יאשיהו וטביעותיו ניכרות גם בספרים אחרים (לא דויטרונמומיסטים בעליל -ספר בראשית לדוגמא)
    אבל ניתן להתחקות די בקלות אחר המקור והוא קדום (לעניות דעתי ולא אפרט כאן די בהרבה לזמן הדויטרונומיסט).
    בתל דן נמצאה כתובת עם "מלך לבית דוד"
    גם בכתובת מישע משתמע שאכן היה מלך בשם זה.
    זה לא משנה אם הוא שלט באימפריה גדולה או במדינה פיצפונת (וככל הנראה הוא אכן שלט במדינה זעירה) אבל דוד שכזה ג’ינג’י או לא היה גם היה
    השם ישראל נזכר במצבת מרנפתח סביב שנת 1200
    לפנה"ס יש להניח שהם היו קימים גם קצת לפני כן 🙂 1200 לפנה"ס או 1208 ליתר דיוק זו המאה ה-13 לפנה"ס תקופת הברונזה המאוחרת
    זו בטח לא המאה ה-11 או ה-10
    השטלון המצרי אגב מתמוטט כבר הרבה לפני וראה מכתבי אל עמראנה
    אז מצרים לא שלטה בתקופה זו ללא מצרים ואולי היתה לה שליטה רופפת אם בכלל…
    ואני יכול עוד להרחיב אבל הזמן קצר והאפשרויות כאן מוגבלות בכל אופן כמו שאמרתי בלי קשר לחיבור אותו עשה כותב המאמר (שעם החיבור כאמור אני יותר ממסכים)
    סורי אבל הביסוס לוקה בחסר

  35. לבני הגיב:

    לבני

    אז היתה ממלכה מפוארת לה היה מלך ולו נשים, זהב ויקר – ורק כתובת אחת (1) מסכנה הי שם בצפון נמצאה? מכל הממלכה הזו, מכל סיפורי הגבורה על הג’ינג’י, נשארה

    ר ק כ ת ו ב ת א ח ת ???

    לא קצת מוזר? לא מעורר שאלות? איפה הממלכה? איפה הזהב? הכתובות? תעודות המיסים, איפה? איפה המזבח, הכדים לשמן? תרבות שלמה, וכל שנותר זה כתובת אחת בצפון, בתל דן או בבניאס?

    תרשה לי לזקוף גבותיי ולפקפק. אם היתה ממלכה, היו נשארים שרידי ממלכה. אם היה מלך, היו נשארים אותותיו. אם היה בית מקדש, צבא, שרים וסריסים – היינו בוודאי יודעים על כך.

    אתה זוכר את הממצא ההוא מבית ראשון שלבסוף נמצא כמזויף? אל תתפלא.

  36. דן תמיר הגיב:

    ושוב, נזכיר את הספר המקיף והמפורט "קדם וערב", מאת ע. ג. חורון (הוצאת דביר, תל אביב, 2000).

  37. בני אליהו הגיב:

    אז כך גם לממלכת ישראל שאין ספק שהיתה גדולה מזו הירושלמית ומלכה אחאב נזכר בתעודות חיצוניות חשובות ממסופוטמיה אין זכר כתוב !!!
    עדיין לא נמצאה שום כתובת חיצונית בישראל שמזכירה את שמו או מפעלו של האיש
    (בכתובות הללו אגב הוא עומד בראש קואליציה של
    מלכים מורדים עם צבא אדיר סוסים לרוב וכו…)
    צחוק הגורל אגב שהכתובת שנמצאה בתל דן לא "ישראלית" כלל ועיקר זו כתובת ארמית של אחד ממלכיה (לדאבוננו החלק עם שמו לא שרד או לא נמצא עדיין יש סוברים שהמדובר בחזאל)
    בנימה זו אוסיף שגם הממלכה הפלשתית שהיתה לה חשיבות לא מבוטלת ונזכרת בתעודות חיצוניות
    לא מצאנו ממנה (למרות שחפרנו) אף לא כתובת
    אחת!!!!!
    דווקא ממלכה שלכל הדעות היתה קטנה ושולית זו של מואב ממנה נמצאה מצבה חשובה לכל הדעות זו של מישע (אולי גם היא מזויפת? 🙂 )
    בה נזכר כאמור שוב אחאב מלך ישראל…
    אז למרות הציניות שבהערתך המציאות עולה על כל דמיון ולמרות מה שנאמר (וגם אני למדתי ארכיאולוגיה בבית מדרשו של פרופ’ פינקלשטיין)
    רב הנסתר על הגלוי יגידו מה שיגידו…
    וכפי שכבר ציינתי אין שום קשר לזכותנו על הארץ הזו כן או לא, ליחסינו לשכנינו הערבים (שהוא משפיל בעיניי) וכו…
    פשוט אין קשר לא לחיוב ולא לשלילה כפי שהמאמר הזה ניסה להציג (לשלילה כאמור).
    אין צורך לערב מין שלא במינו זו דעתי…
    וכבר ציינתי שלג’ינג’י היתה ממלכה קטנה בלי סוסים בלי זהב ובלי הרבה נשים (ככל הנראה)
    לא??? נו ואז מה???
    זהו אני את שלי אמרתי
    יבורכו העוסקים כאן במלאכה
    בני

הגיבו ליובל הלפרין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים