הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בינואר, 2005 4 תגובות

אחד החברים שלי, תושב אבו דיס שבמזרח ירושלים, פגש אותי לפני חודשיים וסיפר לי שעצרו אותו ברחוב אנשי הגבייה של רשות השידור, וביקשו ממנו לשלם 5,500 שקל אגרה בגין חובות שהיו לו. אם לא ישלם, אמרו לו, אז יעקלו את רכבו. כאשר הסברתי לו על הערוץ הממלכתי, הוא התפלא מאוד וניסה להסביר לי "אין לי את הערוץ הזה בבית, יש לי רק כבלים, חשבתי שאני משלם אגרה עבור כך שיש לי בעצם מכשיר טלוויזיה בבית". מצחיק אבל גם מאוד עצוב וכואב לשמוע דבר כזה. השאלה מי אשם בזה? האיש מאבו דיס או מדיניות הדיכוי של הממשלה?

הערוץ הממלכתי החליט לפני כחצי שנה להתחיל במבצע גביית אגרת הטלוויזיה מאזרחי המדינה, אשר אחוז גבוה מהם אינו משלם מזה שנים. ברצוני להבהיר קודם כל שאני מאוד בעד תשלום אגרת הטלוויזיה. זאת חובתו של כל אזרח במדינה לממן את הערוץ הממלכתי, בתקווה שערוץ זה יבטיח, לפי חוק רשות השידור, את מילוי הצרכים התקשורתיים מבחינה חברתית, תרבותית ואזרחית במדינה. אבל מה קורה כאשר זכות זו אינה באה לידי ביטוי מבחינה מעשית?


כאזרח שומר חוק במדינה דמוקרטית וכאדם אשר מסרב להיות נתין וצרכן תקשורתי לערוצים מסחריים, ומסיבות אחרות שלא ארצה לדון בהן כאן, אני דוגל בחיוניותו של ערוץ ממלכתי א-פוליטי שהמימון שלו יהיה רק מכספי הציבור ומתקציבים שעל המדינה חלה החובה להעבירם. ואולם מנגד, ערוץ זה אמור לתת לי הרגשה שאני חלק מקהל היעד שלו. אם ניקח לדוגמה את התוכניות הפופולריות בעלות אחוז צפייה גבוה כמו פוליטיקה, שישי עם יורם גאון ומבט, השאלה היא מה וכמה יש בתוכניות אלו (ולו אחוז קטן) ייצוג לערבים בישראל המהווים 20% מכלל האוכלוסייה? למה אף פעם בתוכנית של יורם גאון בשישי בערב, לא רואים איזו אישיות חברתית ערבית ידועה (זוהיר בהלול יכול להוות דוגמה טובה) או חבר כנסת ערבי, ומזריקים באותו אדם את אותה חוויה של פנטזיה שחברי כנסת יהודים רבים ואנשי תרבות נהנים ממנה וגם הצופים נהנים כמוני. תמוה אבל מעניין לדעת שבחלק מהמקרים מוזמנים גם חברי כנסת, למשל מהימין, אשר חלקם תומכים בהפיכת הערוץ למסחרי דווקא.


תוכניות כאלו מאוד מרגשות אותי באופן אישי, וזה לא בגלל האיש אלא בגלל ה"אישיו", בגלל החוויה עצמה. השאלה היא באיזה שלב אני מתחיל להבין שדי! שמדובר כבר באיש ולא ב"אישיו". מתי אמור גם האזרח היהודי השפוי לחוות את אותה חוויה שלי, כאשר מולו מופיעה גם אישיות ערבית ישראלית.


תמיד אפשר להבחין שכאשר תוכנית "פוליטיקה" דנה בנושא פוליטי שקשור ליחסים עם מדינות ערב, מופיע איזה ח"כ ערבי אחד, ואז מתחילה המהומה בתוכנית. זה לא הדיון. מה שמעניין אותי כאזרח ערבי במדינה הוא, למה אי אפשר לקבל תגובה של ח"כ או אישיות אקדמאית ערבית, על נושא חברתי, כלכלי וחינוכי במדינה? האם לח"כ מוחמד ברכה יש בעיה להגיב בעניין הפשע שתוקף את המדינה למשל? למה לא מזמינים זמרים וזמרות, אומנים ואומניות ערבים בתוכניות בידור למשל? אפשר להמשיך ולהעלות מאות טענות וטיעונים כלפי תוכניות אלו של הערוץ הממלכתי. אם הערוץ הממלכתי רוצה שאני אשלם את האגרה בדיוק כמו האזרח היהודי, זכותי גם לתבוע ממנו להעניק לי את הזכות שהוא חייב לי. אם לא, אז אני אסכים לשלם רק עבור תוכניות שיש בהן התייחסות אליי פחות או יותר.


ברצוני לציין שאחוז רב מאזרחי המדינה הערבים לא ידעו, ועדיין חלק רב מהם לא יודעים, שערוץ זה הוא שלהם. אנשי רשות השידור יטענו אולי שיש תוכניות בשפה הערבית שבאות לתת מענה, עד כמה שאפשר, לצרכים של האזרחים הערבים. אולם אני טוען שאני לא רוצה להיות אזרח במדינה עד שעת צפייה מסוימת או ביום מסוים (יום שבת בצהרים). בנוסף לכך, תוכניות אלו לא מספיקות בהיקפן ואינן עונות על הצרכים השונים של החוגים השונים באוכלוסייה הערבית – שהם דומים לאלו של הצופים היהודים. צריך אם כך לחפש כיצד התוכניות הכלליות יתאימו לאוכלוסייה הערבית ויאפשרו השתתפות נציגים בהן במטרה למנוע קיפוח ואפליה אשר אינם עולים בקנה אחד עם התכלית שלמענה קיים הערוץ הממלכתי. תוכניות שמדברות בשפה הערבית אינן נחוצות, מה שנחוץ הוא תוכניות שמתאימות לאוכלוסייה הערבית ולא חשוב באמת באיזה שפה.

תגובות
נושאים: עדכונים

4 תגובות

  1. עופר יהלום הגיב:

    נראה לי שכיום כבר אין מקום לערוץ טלוויזיה ממלכתי, שיש לו אחוזי צפייה בודדים. הפתרון לערביי ישראל, אם הערוצים המסחריים לא ערים לפוטנציאל הכלכלי הטמון בהם, הוא להקים ערוץ טלוויזיה מסחרי בערבית.

  2. דן בן זכאי הגיב:

    בס"ד
    אתה צודק במאה אחוז. ואני חושב שצריך להחיל בטלוויזיה הישראלית (ערוץ 1) שאינו ממומן מכספי משלם המיסים את שיטת "שלם לפי צפייה" שקיימת כיום באנגליה בתחנות כבי.בי.סי ועוד.

  3. יואב סכנובסקי-ינאי הגיב:

    אני הייתי רוצה לראות מעורבות גבוהה יותר של אישי ציבור ערביים בנושאים שונים כמו כלכלה, חינוך וארועים בעולם.

    בכל אופן, ואני יודע שדעתי בעניין זה שונה מדעתם של אנשי שמאל רבים, אבל אני מתנגד לערוץ טלוויזיה ממלכתי בדיוק כמו שהייתי מתנגד לעיתון יומי מודפס מטעם הממשלה!

  4. בוקי הגיב:

    הרעיון מאחורי ערוץ עליו משלמים אגרה הוא שיהיה חופשי מאינטרסים של הבעלים שלו. לצערי בישראל הבעלים של הערוץ אינם האזרחים אלא המפלגה השולטת, כך שהתכנים המשודרים בערוץ אינם נקיים מאינטרסים. האידיאל של ערוץ שכזה הוא לקבל חדשות נקיות מאינטרסים של בעלי הון, אנשי ממשל ושררה וכו’. אבל רמת העיתונאים בערוץ הזה היא מתחת לכל ביקורת.

הגיבו ליואב סכנובסקי-ינאי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים