הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בינואר, 2005 41 תגובות

היווצרותן של לשונות חדשות


מה גורם לחוקרי לשון ולצרכנים וסוכנים של התרבות העברית בישראל להתרגש כל-כך כאשר מדובר בתחיית העברית? למה כבר חמישים שנה מתווכחים על השאלה איך נוצרה העברית הישראלית? אין ספק שהתשובה היא תרבותית–פוליטית. תחיית העברית הינה נדבך חשוב ברעיון התחייה של העם היהודי, רעיון מרכזי בכינון הלאומיות האתנית של הציבור היהודי-ישראלי. כשם שהעם היהודי מוצג כאילו הוא שב להיות לאום במולדתו הקדומה (מה שהוא לא היה מעולם, שכן לא היו לאומים מודרניים בעת העתיקה, והמלים "עם", "גוי", "לאום" מציינים ישויות קולקטיביות מסוג אחר לגמרי), כך הלשון העברית הישראלית מוצגת כאילו היא-היא העברית הקדומה ששבה לתחייה בפי חלוצי הדיבור העברי. וכשם שטענת הלאומיות היא בעייתית והעובדות הרבה יותר מורכבות, כך הדבר גם לגבי "תחיית העברית".

בשלושת החלקים של מאמר זה ברצוני לדון בשיח הבלשני והפוליטי על "תחיית העברית". חלק א יעסוק בשאלות תיאורטיות כלליות על היווצרותן של שפות חדשות. חלק ב יציע גישה בלתי-תחייתית להיווצרות העברית הישראלית, וחלק ג יעסוק בהקשרים הפוליטיים של הוויכוחים על תחיית העברית.


לכאורה מה יותר פשוט מזה? הלשון העברית היתה מתה כ-1,800 שנה, ועם תחיית העם היהודי במולדתו קמה לתחייה גם לשונו העתיקה. למרות גישות שונות והדגשים שונים בנרטיב התחייה, אשר משקפים את האוריינטציה התרבותית–פוליטית של הדובר, דבר אחד לכאורה מוסכם: תחיית העברית היתה אירוע חד-פעמי בתולדות הלשונות, יש אומרים נס של ממש.


זה שהמערכת הלשונית של העברית הישראלית שונה מכל אחד מרבדיה הקודמים היא עובדה הידועה כבר למעלה מחמישים שנה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הכריז על כך הבלשן חיים רוזן. הוא אף טבע את המונח "עברית ישראלית". מאמריו וספריו עוררו סערה לא רק משום שהוא העז לומר שזוהי לשון חדשה, אלא גם משום שהוא העלה את הטענה שלשפות האירופיות חלק נכבד בשורשיה של העברית הישראלית. ואכן, חלקים גדולים מדקדוקה של השפה ומן המוטיבציות הסמנטיות לחידוש אוצר המלים שלה מקורם לא רק ברובדי העברית אלא במידה רבה ביידיש ובמידה מסוימת גם בשפות אירופה האחרות שבהן דיברה האוכלוסייה היהודית של אותם ימים (רוסית, פולנית וגרמנית) או בשפת המערכת הפוליטית ששלטה בארץ ישראל (אנגלית) מתום מלחמת העולם הראשונה.


לנרטיבים היסטוריים יש תמיד הקשר חברתי, והם ממלאים תפקיד באותו הקשר חברתי. ברור שבהקשר של בינוי אומה הסיפור של תחיית העברית הוא אבן בניין מרכזית. אבל כשם שיש הבדל בין השיח הדתי על "בריאת העולם" ובין השיח האסטרופיזי על "היווצרות היקום", כך גם לבלשנים יש דרכים מקצועיות לדבר על היווצרותה של לשון, ובתוך אוצר מלים זה אין מקום למלה "תחייה". וכשם שהציבור הרחב מודע להבדלים בין "בריאת העולם" ל"היווצרות היקום", ומסוגל לדבר עליהם גם בלי להבין את פרטי הוויכוחים בין תומכי המפץ הגדול למתנגדיו, כך מן הראוי להפוך גם את השיח הבלשני על היווצרות העברית הישראלית לנחלת הציבור, כדי שיוכל להתבונן על סיפור תחיית הלשון בעיניים ביקורתיות.


גם אם אין אנו יודעים כיום כיצד התחיל האדם לדבר, הדעה הרווחת היא ששפות ימינו הן גלגולים מודרניים של שפות עתיקות. יש בוודאי שפות שבהן ניתן לראות את ההתפתחות הלשונית לכל אורך ההיסטוריה. כך המצב למשל לגבי היוונית המודרנית או השפות הרומאניות כמו האיטלקית, הספרדית, הרומנית וכיו"ב. בלשנים יודעים לשחזר בוודאות גבוהה למדי את התהליכים הלשוניים שעברו הלשונות האלה לא רק בתוך ההיסטוריה, אלא גם בפרה-היסטוריה של הדיאלקטים השונים של "אם השפות ההודו-אירופיות".


מתוך כל הידע הזה על שפות שיש להן היסטוריה ארוכה עולה אולי התחושה ששפות חדשות לא נוצרות, אבל זו אינה כל האמת. נכון ששפות חדשות לא נוצרות יש מאין, אבל הן בהחלט נוצרות, ובדרך כלל תוך שימוש בחומרים מלשונות קיימות. מהו, אם כן, ההבדל בין התפתחות לשונות להיווצרות לשון חדשה? ההבדל הוא במידת הטראומה שעוברת השפה במהלך ההיסטוריה שלה. למשל האנגלית-העתיקה עברה טראומה קשה עם פלישת הנורמאנים לאנגליה במאה ה-11. אך למרות ההשפעה העצומה של הצרפתית שדיברו הכובשים וחדירתה לכדי כמחצית מאוצר המלים של האנגלית, לא פסקה האנגלית להיות שפה ילידית, והיא המשיכה באותה התקופה לשמר במידה רבה את דקדוקה של האנגלית העתיקה. במקרים כגון אלה, ופחות טראומטיים מהם, הבלשנים מדברים על מצבי-מגע בין לשונות.


אבל במאות האחרונות היינו עדים להתפתחותן של לשונות במצבי טראומה קשים יותר. אלה הן לשונות פיג’ין–קריאול. רוב השפות האלה התפתחו כתוצאה מסחר העבדים בעיקר בין המאות ה-16 ל-19. הסיפור הקלאסי של התפתחות שפות אלה מבוסס על הבאתם של עבדים מאפריקה לעבודה במטעים בעולם החדש. בדרך כלל רוכזו באזור אחד של חוות חקלאיות עבדים ממקומות שונים באפריקה המערבית, שדיברו אומנם שפות שונות ולא הבינו זה את זה, אבל על פי רוב שפות אלו היו בעלות מבנה דקדוקי דומה מבחינות רבות. ומכיוון שנוצר בקרב אוכלוסיית העבדים צורך לתקשר הן זה עם זה והן עם מנהלי העבודה הלבנים שדיברו בשפה הקולוניאלית (אנגלית, ספרדית, פורטוגזית, צרפתית), נוצרו שפות חדשות, שהן תערובת של כל הלשונות האלה. חלק גדול מאוצר המלים (ולעתים גם חלק מהצורנים המורפולוגיים) בא מן השפה הקולוניאלית ומצד שני חלק ניכר מהתשתית הדקדוקית (בעיקר הפונטיקה, הפונולוגיה, והתחביר) הושפעה עמוקות מהמורשת המשותפת של הלשונות המערב-אפריקניות.


בדרך כלל מדובר על שני שלבים בהתפתחותן של לשונות אלה. השלב הראשון הוא שלב הפיג’ין. בשלב זה נוצרת שפה פחות משוכללת משפה טבעית, המפגינה פישוט והפחתה מבנית יחסית. שפת פיג’ין מאופיינת גם בשונות פנימית רבה בשל המקורות הלשוניים האישיים השונים של דובריה. צריך לזכור שזו אינה לשון האם של דוברים אלה, אלא לשון שפותחה ונרכשה בגיל מבוגר, הרבה מעבר לגיל שנחשב כחלון ההזדמנויות של רכישת לשון אם. אפשר להקביל את רמת השונות אצל דוברים כאלה לתלמידים בוגרים בכיתת אולפן שמוצאם מארצות שונות. הם יבינו זה את זה, יתקשרו זה עם זה, אבל המערכות הלשוניות שלהם תהיינה שונות, והעברית שבפי דובר הספרדית תהיה שונה מזו שבפי דובר האנגלית.


השלב השני מתרחש בדרך כלל כשנולד הדור השני של דוברים אלה. זהו שלב הקריאוליזציה. ילדים אלה הם דוברים ילידיים של השפה הזאת, והדבר המעניין הוא שהילדים אומנם שומעים קלט לשוני מגוון, משום שאימא, אבא, המורה והחברים של ההורים מדברים קצת אחרת זה מזה, אבל באופן עקבי בכל הלשונות האלה נוצרת בדור השני שפה אחידה ומשוכללת יותר, קודם כל כתוצאה מהעובדה שזו לשון ילידית, המתפתחת באותו חלון הזדמנויות שבו נרכשת ונוצרת לשון טבעית והתהליכים הקוגניטיביים של התבטאות לשונית מוצאים בה את ביטויים המלא, ושנית כתוצאה מתהליכי האחדה פנימיים בתוך קבוצת הילדים.


כל מה שתיארתי לעיל הוא מעין אבטיפוס שבאופן מעשי יש לו וריאציות רבות. למשל, יש שפות קריאוליות שנוצרו תוך חילופי ידיים קולוניאליות. וכך יש משקעים של שתי שפות קולוניאליות באותה שפת פיג’ין. יש מקרים ששפת הפיג’ין לא התפתחה כתוצאה מסחר עבדים אלא בהקשרים של קשרי מסחר. לעתים קורה ששלב הקריאוליזציה מתרחש גם כאשר אין מדובר בצאצאים אלא בתנועה בלתי-פוסקת של דוברים חדשים לתוך השפה. כל העניינים האלה שנויים במחלוקת בין בלשנים, והדיון בהם הוא ער ומעניין. האפשרויות הן רבות. מה שחשוב לענייננו אינו התהליכים החברתיים, אלא התהליכים הלשוניים. במצב של טראומה לשונית מוחלטת, כאשר אין תקשורת בין אנשים וכל הלשונות הקודמות הופכות לחסרות ערך תקשורתי, עולה מתוכן שיטת תקשורת חדשה, שהקשר בינה לבין המערכות הקודמות רופף יותר מהקשר הרגיל שבין שלבים שונים של אותה שפה. אין לזלזל בלשונות הפיג’ין. גם בהן התושייה והיכולת הלשונית הבסיסית של כל אדם הדובר שפה כלשהי מאפשרת את כינונה של שפת תקשורת סבירה. אבל כאשר מתרחש תהליך הנאטיביזציה (הפיכת השפה לשפת-אם טבעית של קבוצת הילדים) השפה הקריאולית הופכת לשפה טבעית ודקדוקית באופן מלא ובעלת דוברים ילידיים.


רוב שפות הקריאול הן בנות מספר קטן של מאות שנים, והבלשנים מסוגלים לשחזר בוודאות די גבוהה את התהליכים הלשוניים שעברו על השפות האלה. לאחרונה נוצרה שפה חדשה ממש תחת עיניהן הבוחנות של בלשנים מודרניים, ותהליך זה היה מאיר עיניים מבחינות רבות. מדובר בשפת סימנים חדשה שהתפתחה בניקרגואה. ראוי קודם כול להדגיש, ששפות הסימנים שדובריהן הם חירשים, הן שפות נורמליות בעלות מערכות לשוניות מעניינות ומפותחות. הן שונות כמובן מן השפות המדוברות בכך שהמדיום שלהן (תנועות ידיים והעוויות פנים) שונה, אבל אין הן שונות מן השפות המדוברות ביציבות המערכת שלהן ובתחכום שלה. וגם בשפות הסימנים יש הבדל ניכר בין דובר שרכש את השפה בגיל מאוחר, למשל הורה לילד חירש שנאלץ ללמוד את השפה בגיל מבוגר, ובין דובר ילידי של השפה, כלומר ילד חירש של הורים חירשים, או ילד שהוכנס לגן של ילדים חירשים בגיל שבו רכישת שפה עדיין נחשבת כרכישת לשון אם.


והנה בניקרגואה בראשית שנות ה-80 הוקם בית הספר הראשון לילדים חירשים. לפני כן, רוב הילדים החירשים נשארו בבית, וקיימו תקשורת סימנים מינימלית עם הוריהם, בלי שהיה קשר עם ילדים חירשים אחרים. ריכוזם בבית ספר אחד יצר מצב תקשורתי טראומטי, שבו לא היתה ביניהם שפה משותפת. ולמרות שאיש לא לימד אותם כיצד לתקשר זה עם זה (בית הספר דגל בפיתוח אוריינות מילולית, כלומר קריאת שפתיים והקניית דיבור של שפה מדוברת), הילדים פיתחו שפת סימנים חדשה. הילדים הראשונים בבית ספר זה, היום כבר אנשים מבוגרים, עדיין מסמנים בשפת הפיג’ין הזאת. לעומת זאת ילדים שהגיעו אחריהם לבית הספר בגיל צעיר, מצאו שם שפת פיג’ין קיימת, ופיתחו בינם לבין עצמם שפת קריאול מפותחת. כל הדבר הזה התרחש תחת עינם הצופייה של בלשנים, וגרם התרגשות רבה, וכמובן גם ספרות פרשנית ענפה, וכרגיל אף שנויה במחלוקת, אשר לא כאן המקום להרחיב עליה את הדיבור.


סיפרתי את כל הסיפורים האלה כדי לתת לקורא, שעד היום הכיר רק את ההקשר התרבותי–פוליטי של הנרטיב הציוני על שפה מתה שהוחייתה, הקשר חדש, בלתי-תחייתי. כמובן, העברית הישראלית אינה לשון פיג’ין–קריאול. אבל אוצר המלים שהתפתח בחקר לשונות אלה, השיח הבלשני על לשונות פיג’ין–קריאול, נותן לנו כלים נאותים לדבר על היווצרות העברית הישראלית במונחים בלשניים פחות אמוציונליים ובמנותק מן האידיאולוגיה התחייתית. אין בתוך הבלשנות שיח דומה על תחייה. לשונות שמתו, שאין להן עוד דוברים ילידיים, אינן יכולות לשוב לתחייה. אפשר ליצור שפה חדשה שתהיה מבוססת במידה זו או אחרת על חומרים משפה שמתה, אבל השפה הילידית שבפי הדובר החושב שהוא מחייה את השפה העתיקה תשפיע במידה עמוקה על השפה ה"מתחייה".


אין ספק שהעברית עברה טראומה קשה בכך שהיא פסקה להיות שפה ילידית במשך 1,800 שנה. ברור גם שכאשר היא חזרה להיות שפה מדוברת היו בה שני שלבים: שלב דור ההורים, שעבורו זו היתה שפה נרכשת, ודור הילדים שעבורם זו היתה לשון טבעית. ברור גם שדור ההורים דיבר ברובו יידיש ושפות אחרות מאותו טיפוס של שפות. בחלק ב של המאמר ארחיב את הדיבור על תהליכים אלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

41 תגובות

  1. ליעקב הגיב:

    קודם כל תודה על האיחולים, הפעם זה נשמע יותר אנושי. אני לא דנה בצרפתים עכשיו, והטיעון המשווה עולה רק כאשר זה נוח, אבל אם משווים את ישראל לצרפת במישורים אחרים, בעיקר בתחום זכויות האדם, חוטפים על הראש מכיוון אחר…כאשר הצרפתים היו אומללים, מסיבות פוליטיות, דיברו על כך רבות, וגם שם נשפכו נהרות דם מיותרים. במקרה שלי, באופן פרטי לחלוטין, אם הגנרלים הציונים לא היו מתערבים לי בחיים, הייתי כניראה יושבת בארצות הברית או קנדה וכותבת להנאתי באנגלית. לא מציעה לך לעשות ספקולציות בלי לדעת במה מדובר. שנית, במקרה אני לא בקיאה מאד בערבית, אבל לא היה מפריע לי לכתוב בערבית, וגם לחיות בערבית. כמה מחברי הטובים ביותר, ערבים ויהודים, עשו זאת והם נראים לי בסדר, אולי אפילו פחות נוירוטיים מדוברי העברית הדווקאית. אני סבורה שתרומתי הגדולה לעברית היתה יכולה לבוא דוקא מן האנגלית, אבל בוא נעזוב את הדיון, העיקר שבסוף חילצתי ממך איחול לבבי וחיובי להצלחה בשוררות. נסתפק בזה להיום. לילה טוב.

  2. שאלה הגיב:

    מה בנוגע לחידוש השפה הגאלית באירלנד ?

  3. רפיק ביידאס הגיב:

    עד כמה שידוע לי האייריש גייליק לא מתה, אך מס’ הדוברים מאד הצטמצם באיזה שלב, עד שקמה הרפובליקה.

    ובנוגע לשפת הסימנים הניקרגואית – לראשונה היתה התייחסות לחרשים בחינוך בניקרגואה תחת שלטון הסנדיניסטים.

  4. אירית הגיב:

    טוב נחכה לכל חלקי המאמר, כדי לדעת למה סבלנו עד היום. כן, התיזה של רוזן עצבנה אולי בארץ, אבל בארצות הברית הוא מצוטט בהרבה מאמרים על שפה, זהות אתנית ולאומיות. לי הוא עזר ליצור את ההבחנה שקודם הרגשתי בחוש. העברית לא הוחייתה, אלא גויסה לצה"ל.
    באשר להשוואות למקרים אחרים, לפעמים זה עוזר, אבל אולי העברית היא באמת מקרה בפני עצמו, כמו מדינת ישראל, ולאו דוקא במובן הטוב של המילה. אי אפשר ממש לאמר שאינה אותה שפה, אבל האופן שבו שפכו עליה מים קרים כדי שתקום לעבודה ובעיקר לגיוס צבאי, ניראה לי שהתעלל בה ובמשתמשיה. זו תופעה מאד מאד מוכרת ומסוקרת בשיח הפוסטקולוניאל כאשר מדובר על מהפכות לאומיות, אפילו פאנון מתאר יפה ובצבעים עזים את ההתעוררות התרבותית הלאומית כולל השפה. הנושא של "עברית בלבד" היה גם הוא בעוכרי השפה, והיום כבר אין חולקים על זה כמעט. נותרות לדעתי שאלות חשובות לדון בהן : להמשיך ולספר ולהעיד על הסבל של הדור שאולץ לחיות בעברית הזו, כמיצג צבאי לאומי והוכחה ששפני הניסוי יוצאים באמת סופרמנים…הסבל של הדור הזה בהווה, וכמובן עתידה של השפה ובעיקר ויותר מכך עתידם של ילדי ישראל בהתחשב בשפה שכבר נוצרה, ובמדיניות הלשונית לאומית שמושלת בכיפה. מגמות חיוביות דוקא מגיעות מהכיוון הכי לא צפוי וזה העלייה הרוסית שבגלל כוחה הפוליטי העצום ניתצה למעשה את המונופול על העברית ואילצה את הממסד להיכנע להוספת רוסית כמעט בכל מקום. לדעתי זה ניצחון כביר גם אם בא מימין, כרגיל. יש טקס אבלות וקוממיות של היידיש שלא מצליח להמריא אבל שואב המון תקציבים לצערי. ויש התעוררות מסויימת של ערבים בישראל להבין שעליהם לעשות משהו אחרת הערבית שלהם תתחיל להיות כמו העברית, לכל היותר כלי שטיפת מוח לכל מיני מגמות לאומיות בין אם ציוניות ובין אם פלשתיניות. בסופו של דבר, שוק הספרים צריך לקבל חשיבה חדשה לאור העובדה שעברית כקהל קוראים לא נושאת את עצמה בכוחות השוק, והשאלה איזה סוג תמיכה רוצים. כרגע כל זרם ומפלגה יש לו תמיכות משלו, ורוב השוק הוא בכל זאת פרטי ודי נחות ברמה. אם לעומת זה החתירה תהיה לעידוד של נאמר שלוש שפות הרשמיות באותו אופן, כלומר שכל בית ספר ממלכתי ציבורי ילמד בשלוש השפות ממש, אזי ממילא היה מייתר את התרגומים הקלוקלים וגם מתיר לכל אחת מן השפות (עברית, ערבית פלשתינית, ואנגלית ישראלית) להתפתח באופן טבעי ויפה.

  5. נועה הגיב:

    לאירית.
    העברית הומצאה מחדש או קמה לתחיה – תלוי איך רואים את זה, כ-30 עד 60 שנה לפני הקמת צה"ל. ב-1890 הוקם ועד הלשון העברית (בן יהודה החל בעבודה עוד ב-1881). ב-1919 הוכרזה העברית שפה רשמית, יחד עם אנגלית וערבית.
    צה"ל, לעומת זאת הוקם ב-1948.
    כך שהטיעון שלך חלש משהו.

    לרפיק.
    הרפובליקה האירית אכן ניסתה (ועודה מנסה) להחיות את השפה הגיילית, אך ללא הצלחה יתרה. קמפיינים כגון "אירי דבר אירית" לא ממש הועילו. אכן לומדים את האירית בבית הספר, אך לא ממש משתמשים בה בחיי היום יום, ברוב האיזורים. האיזורים שכן מדברים בהם גיילית הם איזורים שנוכחות האנגלים היתה פחות מאסיבית בהם.
    כנראה שלהרביץ לילדים בבתי הספר אם הם לא יודעים איך אומרים "אני צריך לשירותים" באירית לא מעודד אותם לרצות לדבר בשפה.

  6. אירית לנועה הגיב:

    ברצינות ? ואללה תודה על השיעור באזרחות. זה קצת מעליב, אבל ניחא, זה חלק מה"עברית" הזו…צה"ל כסמל, העברית כמשל, הציונות כצה"ל, צה"ל כהוויה כוללנית ומשתלטת על השפה, התרבות…ונועה, על תדאגי העברית תתגבר על צה"ל וגם על המגנים האזרחיים למחצה שנזעקים לדיון. לילה טוב.

  7. חיים הגיב:

    אירית, מעט תרבות דיון לא תזיק לך.
    כמובן שלא ענית כלל לטענה של נועה שהיא מדוייקת ורלוונטית.
    עכשיו תכני אותי מגן אזרחי ופשיסט ותפרשי מהדיון בכעס.

  8. תשובה לחיים מהמשאז הגיב:

    השיח ההגמוני בציונות החל עוד לפני הקמת המדינה וזרועותיה. שיח פלמח שיח הגנה ושיח פלוגות סער היה לפני צה"ל. למי שתופס לאט – היתה בזה ביקורת שכניראה לא הצליחה "לעבור" על מאפיין מסויים, ואף לא נדיר, בתנועה הלאומית של העם היהודי בציון.

  9. נועה – למגיב לחיים מהמשאז שיכול להיות שהוא אירית ויכול להיות שלא הגיב:

    בסדר. אז ניקח את הפלמ"ח.
    הפלמ"ח הוקם ב-1941. 7 שנים לפני צה"ל.
    אז זה לא 30 עד 60 אלא 20 עד 50.

    עדיין, הטיעון חלש במקצת.

  10. לנועה מה זה חשוב ממי הגיב:

    לקשיתפיסה –
    ציונות, "החייאת העברית" כפרוייקט לאומי מיליטנטי ומיליטריסטי.

  11. tamar הגיב:

    To Irit:
    Could you indicate me a book or other text, if you know of any, where I could read about the argument you are suggesting?
    Thank you
    Tamar.

  12. אירית לתמר הגיב:

    ברצון, אני מחפשת (ואמצא) מעין אנתולוגיה/אסופה של מאמרים בתחום של שפה ולאומיות שבה כלול גם מאמר של רוזן ועוד לפחות רשימה אחת על העברית אולי שתיים, שמאד מאירות מבחינתי. בסקירה זריזה של הספרים אני לא מוצאת אבל יש פה בלאגן ובקרוב אחזור אליך. באופן כללי יש היום זרם בלשני-אנתרופולוגי שעוסק ב"שימור שפות נכחדות" ובכלל בשאלה המרתקת של שפה וזהות לאומית בעידן זה. העברית מופיעה הרבה כדוגמא לכל טיעון חדשני, וגם לזה המפריך אותו. אני יודעת שיש דוקטורנט ישראלי בדייביס יו.סי בקליפורניה שממש עכשיו מסיים עבודה על העברית מנקודת מבט פוסט קולוניאלית ורב תרבותית בטוחה שיש לו הרבה חומר. ישנו בלשן-אנתרופולוג קצת מוזר שנקרא מתיו ברונסון בסן פרנסיסקו שיש לו המון חומר בנושא של הנחלת שפה "מלמעלה" והנושא של שפות נכחדות. העמדה שלי, כאן, היא לא פוליטיקלי קורקט היום, גם בין הרדיקלים, כיון שעברית נתפסת כהוכחה שאפשר לשמר ולתחזק שפות שנכחדו ויש עניין בשימורן מבחינה תרבותית, בעיקר שפות אינדיאניות וילידיות שנעלמו או נעלמות. אבל יש *המון* כתובים על האופן שבו מהפכות לאומיות, ואליתות פנים תרבותיות השליטו דיאלקט/נוסח/אופן שפה שהולם את האידיאולוגיה השלטת וכחלק מפרוייקט "תחייה לאומי" שהוא בדרך כלל, ובפרט במקרים של שחרור מקולוניאליזם – אלים מאד (ציינתי את פאנון הכוונה בחלכאי העולם שלו, לא יודעת אם תורגם. בתקופת ה"עצמאות" השפה עוברת רידוד וגיוס, ביחד עם התרבות, כדי לבעוט החוצה כביכול אלמנטים "לא אותנטיים". אין סובלנות להיבריד ולעיתים במחירים גבוהים מאד. באפריקה יש דיון בלשני ואנתרופולוגי יפה על השאלה איך להתייחס ל"שפות העולם" שהושלטו עליהם, במסגרת של השחרור ולאחר השחרור, לעומת השפות המקומיות. הרבה כתיבה רדיקלית שתומכת דוקא בהשארת השפה ה"עולמית" לאחר שממילא עברה את כור ההיתוך המקומי ואפשר לנכס אותה בגאווה למקום העצמאי. קבוצת ה"כותבים בחזרה לאימפריה" בעיקר מבין ההוגים הרדיקלים של הודו כתבו הרבה על השפה האנגלית לעומת השפות המקומיות וכל הדילמה. כלומר, יש דיון ער בנזקים של "התעוררות לשונית לאומית" שבאה כסמל לשחרור ובמהלכה הורסת כל חלקה טובה וגם פוגעת בחיי אדם. הנושא סבוך, ומה שחסר בארץ זה דיון רציני בשאלה מדוע "עברית בלבד"? ואם עברית רשמית, מי הן האליתות שיקבעו ? אני טענתי בקצרה למדי שהאליתה הציונית היא מיליטריסטית (ומיליטנטית) והיא גם זו שהכתיבה את העברית הישראלית, שלטעמי יצאה מסכנה למדי מהעיסקה הזו. שחרור ועצמאות וגאווה…נו, לא חייבים להפוך כל דבר לסמל רדוד, במחיר של מחיית זכרון, עושר, וחיים בהווה של אנשים שאינם סמלים או פיונים בפרוייקט לאומי. אם יש לך אימייל שאת יכולה לשים פה, אשלח לך את מראה המקום של האסופה לשם, ואם לא, עוד יום יומיים פה. א.

  13. tamar to irit הגיב:

    Irit thank you for writing, my mail is tamar@tamarmatza.it

  14. חיים, שהוא כנראה קשה תפיסה הגיב:

    לאירית וחסרי השם,
    א – האם הטענה היא שילד יליד הארץ שעברית היא שפתו היחידה הפסיד? כלומר, שפת אמו עקב המיליטריסטיות שבה והמיליטנטיות שבה(רק השד יודע מה פרושה של *שפה* מיליטנטית) מונעות ממנו מחשבות מסויימות או תובנות מסויימות?

    ב – איך טענת הגיוס והרידוד מתיישבת עם העובדה שזה ששפת אימו עברית מסוגל לקרוא את התנך כמעט ללא תווך, אם הגיוס והרידוד שינו את העברית כה מעט מה משמעותו הגיוס ואיפה בדיוק הרידוד?

  15. מהירי ורדודי התפיסה לחיים הגיב:

    ממאל’ה, חבל על הדיון. אתה לא בא לשאול וללמוד אתה בא לעצבן (זה אחד המופעים המקובלים של חניך העברית המיליטריסטית), ואין לי חשק לתת לך תוכנית בידור על הבוקר.
    אם טוב לך עם שפתך, ואם לא הכריחו אותך לוותר על שפת אם אחרת, ואם אתה מאושר וטוב לך בכלל פה, מה אתה עושה באתר הזה ?

  16. חיים הגיב:

    נו טוף.
    כל המילים היפות והניסוחים המפולפלים מתרדדים בסוף כרגיל לבליל האשמות חסר פשר ונטול כל קשר. זה יפה שאת כותבת בסגנון הזה ומחלקת ציונים על מיליטריזם, אבל שיהיה.
    סיבת היותי כאן באמת לא חשובה לך, רק השאלות ששאלתי הן מענייננו כאן. אם תרצי ותרי על שאלותי(הקנטרניות בעליל) עני רק לטענה האחת של נועה, שבוודאי לא כאן בכדי לעצבן אותך(או שכן?)

  17. לחיים נו טוף הגיב:

    בוא נעשה ניתוח לשוני מעמיק של העברית שלך כאן. האם אתה בא לשאול בכנות, לברר עוד אפשרויות לראות דברים או שאתה במהלכו של מבצע אינטלקטואלי למיגור עמדות שמראש אתה פוסל וסבור שכדאי לצמצם את קיומן ובעיקר את משמעיהן ? באמת, לפחות על השאלה הלא קנטרנית הזו, ענה לי. היא חשובה בתור קדימון לתשובתי המלומדת. אולי במקום החנטריש הרגיל, ננסה לעשות פה היום פריצת דרך היסטורית ולגלות ביחד את נפלאות ותענוגות ה"שיחה" לעומת הריגוש הזול של "אני צודק ואתה צריך להגר מכאן" (הכוונה, הארץ האתר או הפלטנה) ? באמת, זה כל הנושא שעליו כתבתי. אני פתוחה לשמוע באמת מה מאיים עליך במה שאמרתי ודיווחתי עליו כתחושה אישית שמעיקה עלי מאד ויוצרת אצלי כאב אמיתי שהייתי שמחה לו נגע ללבך. הכאב של אדם שחי בתחושה שהשפה שלו אינה משרתת אותו ככלי תקשורת. זה עצוב לא ? אז למה אתה יורה כל הזמן ?

  18. רוני (=רון כוזר) הגיב:

    אירית, את טועה טעות גדולה בכך שאת מאפיינת את השפה כ"מגויסת לצה"ל" וכד’. שום שפה טבעית וילידית אינה מגויסת לשום מטרה. השפה היא זירת המאבק, היא אינה כלי השלטוני. העובדה שאת מביעה את עמדותייך בעברית רק מוכיחה זאת. מגוחך לטעון שהעברית הישראלית היא שפה רדודה, פשיסטית, קולוניאלית, וכד’. ראוי יותר לדון בשאלה איך האידיאולוגיה השלטת בישראל מקודדת בשפה העברית. התשובה לשאלה הזאת יכולה לספק את הבסיס לשאלות מעניינות נוספות, כגון: איך יוצרים שיח חתרני בעברית? איך מקימים תרבות נגד הכוללת בתוכה שיח עברי אחר? סתם להשמיץ את העברית באופן כללי זה לא יוביל אותך לשום מקום.

  19. יעקב הגיב:

    לאירית,

    אם אדם שחי בארץ לפנע 2000 שנה היה קורא את דבריך, היה מבין את רובם. ויכול היה לשאול בשפתו שתסבירי לו את אשר לא הבין. כל השפות "הנורמליות" מאמצות לתוכן מילים ומושגים משפות אחרות, אך הדבר אינו פוגע בייחודן.
    כל אלה המתגדים לרעיון הציוני ולקיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, יעשו הכל על מנת להמעיט בחשיבותה ובייחודה של תחיית השפה העברית. הם יודעים הייטב שלתופעה זו אין אח ורע בהיסטוריה האנושית. שפה שהייתה "מתה" במשך 1800 שנה, הופכת תוך 100 שנה לשפה חיה ונושמת, שפת האם של מיליוני אנשים, הנשמעת בכל מקום, מגן הילדים ומגרשי הספורט ועד למעבדות המחקר באוניברסיטאות. סופר בעברית קיבל את פרס נובל
    לסיפרות.
    אין ספק שהצלחת העברית גורמת צער רב לאנשים
    כמו אירית. מכאן הכינוי לעברית כ"שפה
    קולוניאלית", "מיליטריסטית" ושאר ירקות. אך זה לא יעזור להם. השפה והמדינה הן עובדות קיימות.
    יש להזכיר לאירית שלכל עליה בארץ היתה עיתונות וסיפרות בשפתה. לעליה הבולגרית למשל, למרות שמנתה רק 40000 איש, היו כמה עיתונים, כולל עיתון יומי. עם בשנים הם הלכו ונסגרו, כי הדור השני והשלישי לא היה צריך אותם. אותו הדבר יקרה גם לעליה הרוסית.

  20. יורם בר-חיים הגיב:

    השפה העברית אינה "זירת המאבק" במובן של היותה בעלת מהות נייטראלית שיכולה לקבל תכנים שונים, ולו רק בשל עצם העובדה שרוב הנפגעים מהציונות והנאבקים בה אינם דוברי עברית, כלומר אינם כלל נמצאים בזירה…
    לומר שהפשה העברית היא "זירת המאבק" זה בעצם לצמצם את המאבק רק לויכוח אידאולוגי "פנימי" בין דוברי העברית, כלומר בין אלו הנמנים על הצד הפריבילגיוני במערכת הציונית ומשקפים זאת בתודעתם (גם הדיסידנטים). מאחר והעברית היא שפתו של פרויקט קולוניאלי, אין זה נכון להתייחס אליה כאל שפתה של ארץ שהתפתחה בה באופן "אורגאני" ויכולה לשקף בכל רגע נתון כל הלך רוח חברתי נתון. העברית משקפת לגמרי, ובכך צודקת אירית, את הפרויקט המנשל שיצר אותה ואת המציאות שנבנתה סביבו. כמו רוב התרבות הישראלית, היא כלי מגויס ומגייס וכמו המכונית המגוייסת של הגשש, מי שמנסה לשחרר אותה מגלה ש"החבר’ה" לקחו לעמדה את כל החלקים החשובים…

    ועדיין היא יכולה להיות זירת מאבק, אבל לא *ה*מאבק ולגמרי לא זירה נייטראלית, להיפך, זירה נשלטת הראויה לכל ה"מחמאות" שנתנה לה אירית.
    לשם האנלוגיה, תאגיד כלכלי הוא זירת מאבק (בין העובדים למעסיק) ודווקא משום כך תהיה זו טעות להכחיש שכרגע הוא מצוי בידיו של המעסיק, מכניס לו רווחים ומנצל את העובדים. בעיית העובדים בתאגיד תיפטר בפוליטיקה הכוללת ולא בתוכו, כך הוא גם לגבי העברית.

  21. אירית הגיב:

    יש לי הדרכים שלי לאהוב את השפה, ואני מקווה שפחות צווחניות ופטריוטיות ממה שמובע פה. השיח שלי במקום בו אני כותבת ממש, הוא חתרני לעילא. כן, רוני אני מסכימה אתך ברוב הדברים, אם כי לדעתי כמשוררת אני יכולה לאמר בתקיפות שהשפה גוייסה לצה"ל ואין פה עניין למדענים להוכיח היפך. ברור שלא השפה היא הבעיה אלא מה שעושים בה, ומכל מקום דובר על האופשוט הישראלי שלה, שצורם את אוזני. כן, היישות התרבותית, לשונית, חברתית ציונית ישראלית עושה לי חרארה, אמרתי את זה כבר, ואני יכולה רק לחתור מתחת בעברית או באנגלית או בידיים וברגליים בכל מה שיש לי. תמיד אני מופתעת כמה אנשים מרגישים צורך להגן על מופשטים על חשבון החיים. בכל אופן זה נותן לי איזה שהוא כוח, כניראה שיש משהו בדברים, אחרת לא היה מזעיק את המשטרה …זה מטפורה.
    יעקב יקירי, אתה חוזר על דברים שכבר נאמרו פה בכמה וריאציות. כן, העברית חיה חרף אנשים כמוך, וגם העם היהודי ישרוד את הגנרלים הציונים והזיהום הסביבתי שהם מפיצים בתרבות ובאדמה ובנפש. אולי העברית התעוררה לה רק בשבילי ? כדי שאוכל לכתוב מה שאני רוצה ממעמקי נשמתי ? קצת אמונה.
    רוני לסיום, אני עדיין לא מסכימה שזו "שפה ילידית" כאן ועכשיו. הצעות לשיח חתרני יתקבלו

  22. ליעקב במיוחד מאירית הגיב:

    קראתי שוב את ההודעה שלך והיה בה איזה קו של אומללות שנגע ללבי. יעקוב יקירי, כן מדינת ישראל זה עובדה קיימת וגם העברית מדברת. הכל טוב ובא על מקומו בשלום עבורך. כמה אני מקנאה באנשים שיכולים לשאוב רגש במיוחד אושר מן המופשט המחבר אותם לקבוצת אנשים אחרים, סתם בגלל שהם שייכים לקבוצה פיקטיבית שמרגישה להם "בית" בטוח וגאים בנצחון קבוצתם הקטנה ונועזת על מגרש הכדורגל העולמי מול עוד אנשים שמרגישים "בבית" בתוך רעיון מופשט.
    חסר לי הגן הזה, ואולי בגלל זה אני יהודיה.

  23. אלון הראל הגיב:

    נדמה לי שההוכחה הטובה ביותר כי עברית היא ככל הנראה הצלחה לא מבוטלת היא שניתן לקיים את הדיון שנערך כאן בעברית.

    יתכן כמובן שהעברית הייתה משתבחת עוד יותר ללא תהליך המיליטרזיציה אבל אין ספק שניתן להעביר בה רעיונות מורכבים. לצערי רק פלוסופיה אנליטית קשה לכתוב בעברית.

    הייתי אבל שמח לשמוע דוגמאות קונקרטיות על תהליך המיליטריזציה של העברית. אני סבור שדווקא חלק מהסלנג הצה"לי שיבח את העברית אבל אולי אני טועה.

  24. יעקב הגיב:

    לאירית,

    "אומללות"?! ואני חשבתי שאת משוררת. מסתבר שאת גם פסיכולוגית…. ראשית, אין שום דבר פיקטיבי בקיומו של עם, ואלה המשתייכים אליו אינם "אומללים". מיליוני האזרחים הצרפתים המשתייכים ל"ערך המופשט" ששמו העם הצרפתי, אינם אומללים. אך מאד ייתכן שאלה הסבורים שעם הינו דבר מופשט, הם הם האומללים באמת.
    יש להזכיר לך שללא "הגנרלים הציונים" (מושג הכולל כל חייל בצבא), את, במידה והיית נשארת בחיים, היית כותבת את שיריך בערבית…
    לבסוף, אם את רוצה או לא, כל שיר שאת כותבת
    בעברית מדגים את הצלחת תחיית השפה ואת הצלחת
    הציונות. אז אני מאחל לך שנים רבות של כתיבה
    פוריה בעברית (אפילו אם היא "חתרנית"…)

  25. אירית לאלון ה הגיב:

    אני לא יודעת מה זה "הצלחה" כאשר מתייחסים לשפה. אם אתה מנתק את הפרוייקט מהיוזרים, אז זה סיפור אחר. הצלחה בעיני זה לא הישג תיאורטי אלא פחות סבל אנושי בהווה החי.

  26. נועה לאירית הגיב:

    ושוב,
    איך בדיוק הגנרלים הציוניים מתערבים לך בחיים ומונעים ממך להגר ולשבת בשלווה בקנדה או בארה"ב?
    האם כשניסית לצאת מהארץ בא גנרל ציוני, תפס בצווארונך ואמר, "לכי הביתה, עוכרת ישראל! את ושכמותך נשארים בארץ לנצח נצחים, על אפך ועל חמתך!"?

  27. אורנה לביא – לכולן/ם הגיב:

    טוב, כרגיל… תמיד אני באה עם כל מיני דברים שנקראים "טרם זמנם" – אם כי לדעתי אין זה נכון. בכל אופן, צריך לומר כאן שהכל פונה ומתיחס לכל האנושות, למרות האפליות המיניות שבאות מן השפה העברית.
    אתחיל מדברים כלליים, ומזה אגיע לעיקר. כלומר – באופן כללי אני באה עם השקפת עולם אנרכיסטית, ולענינינו כאן זה אומר שהציונות (כמו כל סוג של לאומנות) היא רעיון גזעני, ולכן גם מאד לא צודק. המחשבה ש"ארץ ישראל שייכת לעם היהודי", ולא לאף אחד אחר, היא מחשבה אלימה. הרי גזענות היא סוג של אלימות.
    ועכשיו לענין עצמו. השפה העברית. אני באה עם שני הטיעונים הרגילים שלי, שתמיד מעצבנים חלק גדול ממי שמכירים אותי, אבל אסביר את הדברים באופן יותר אישי:
    *1* אני לא יהודיה, כי אני מאמינה בעולם כולו ולא באלוהים המופשט שמישהם המציאו. אני אזרחית העולם, ובתור שכזאת הייתי רוצה יכולת לתקשר היטב עם האסקימוסים, ההודים וכו’ -כלומר, עם כל האנושות. אני גרה בשכונת שפירא שבדרום יפו – תל-אביב (יפו היתה קודם). איך תדבר השכנה התאילנדית שלי עם הבחור ההוא שהגיע מאקוודור? – אנגלית! – יש זוג כזה, די קרוב אלי. הם הגיעו לכאן כמהגרי-עבודה, גרו בשכנות בתחנה המרכזית הישנה, נפגשו בחנות המכולת והתאהבו. לא משנה המשך הסיפור, אבל… מזל ששניהם יודעים אנגלית…)
    *2* השפה העברית מתיחסת לנשים (כולל אותי, כנראה) כאל סרח-עודף. אנחנו לא חלק מן האנושות כמו האנשים: "גבר", מאותו שורש כמו "גבורה"; "זכר" משורש "זכרון", כלומר שאותו ההסטוריה תזכור; "נקבה" משורש "נקב", כלומר כל מהותה היא באותו נקב, המאפיין את מיניותה.
    לכן הדקדוק העברי, וכל נוסח מדובר ו/או כתוב, מתיחס לבניתם של מילים ומשפטים, וכמובן גם לבניתו של נוסח כתוב שלם, באופן "זכרי". אם הפניה או ההתיחסות היא לגברים, הרי ברור שהדיבור הוא בלשון גברית; אם זו פניה או התיחסות לנשים, הרי ברור שיהיה פה ניסוח נשי. אבל אם מדובר בפניה או התיחסות מעורבת, או שזה לא משנה… אז הנשים מפסיקות להתקים. אז הדיבור הוא "זכרי". אם היתה הקרנת בכורה של סרט חדש, שנוצר ע"י קבוצה של (נגיד) שלש נשים ואיש אחד, ולא משנה כרגע איזה תפקיד נטל/ה כל אחת/ד בקבוצה, בעיתונות יכתבו עליהם כעל "יוצרי" הסרט. אפילו שהיה רק רבע אחד מן הקבוצה, שהתאפין בתכונה הגברית.
    מה לעשות? יום אחד אמצא עוד כמה לשונאים משוגעים לדבר כמוני, ואז נתחיל לתקן את השפה העברית. ובעצם, הרי יותר טוב יהיה אם נעבור לדבר אנגלית, שהיא הקלה ביותר ללמידה, מבין השפות הנפוצות בעולם…?

  28. לאורנה הגיב:

    דוקא יש אנשים שחושבים כמוך, במיוחד לגבי הטיות המגדר בשפה העברית, לא רק שהן קובעות יחס לנשים, אלא גם יחסי אובייקט רחבים יותר, כמו האדמה כנקבה בעולה, ועוד ועוד. הייתי אומרת אנגלית ערבית ועברית ביחד, היה מאפשר לעברית להתפתח באופן אורגאני. וממילא זה מה שקורה חרף ההנחתה מלמעלה. סיכם את זה יפה אריאל שרון : למה יאללה ביי ? השלום כל כך יפה.

  29. לנועה הגיב:

    שאלתך נשמעת קצת קנטרנית…את נשמעת צעירה משום מה (לא בטוחה, אבל אם טעיתי הרי זו טעות שתשמח אותך), אל תהיי תמימה. אספר לך סיפור, לא עלי, אלא מישהו שייצגתי פעם. הוא היה סרן במודיעין חיל הים שבמהלך השירות שלו "הושאל" או צורף למשהו מסוג המד"ב של כוחות הבטחון של מדינה זרה (ידידתנו הגדולה). לאחר השחרור נסע כמו כולם להודו וכולי, גם התחיל להתעורר ולהבין מה קורה פוליטית וגם לא רצה יותר לחזור לארץ אי פעם. מאחר ש"הוא לא יודע מה שהוא יודע" לא רק שמצא עצמו בארץ, אלא משדה התעופה לבאר יעקוב שבוע, ומאז הוא אוסף את השברים, ומחכה לשעת כושר לתבוע. הוא לא היחיד. הגנרלים לא טיפשים כמובן, ולא יעשו טעות שתחשוף אותם לגאונים כמוך, שיגידו "אבל אסור להכריח משהו לחיות בארץ", יש שיטות אחרות…בסקוריטטה.
    הפואנטה של כל זה….לא רק שדוחפים אותנו לבוץ אלא שזה לכל החיים, ובלי שהסכמת, חתמת או שילמו לך על "מאסר העולם" הזה עם עבודת פרך. קראי קצת ספרים על תקופת סטלין המפוארת, ותביני איך עובד שלטון טוטאליטארי, הם לא טפשים, ויש להם גם היסטוריה ארוכה ללמוד ממנה על מניפולציות ותככים. קודם תעשי שיעורי בית, אחר כך תבואי לי בטונים האלה של ציונית צודקת מתונה שאמנם מצדדת בזכויות אדם אבל בלי הגזמה, ובעיקר כשזה לא על חשבונה. בורגנות זה בעצמו הגעלה. אבל אהבתי את מה שכתבת על הבחירה בין אתונה לספרטה…

  30. רוני הגיב:

    אני מקווה שהתגובות למאמר שלי לא יוצרות כאן ציפיה שאני אעסוק בכל הנושאים האלה. ההמשכים יעסקו רק בנושא היווצרות העברית הישראלית והתפקיד האידיאולוגי של רעיון ה"תחייה" בציונות ובבלשנות. מכל מקום, הדיון מעניין. ליורם בר-חיים: הרשה לי להתעקש על כך שהשפה היא זירת המאבק. גם כאשר מכבי חיפה עולה על המגרש נגד כל קבוצה בליגה, המאבק לא מאוזן. אבל המגרש הוא עדיין אותו מגרש. קח לדוגמה את האפריקאנס. ילדים גדלים בה, היא לשון טבעית, ויחד עם זה במשך חלק מן ההיסטוריה שלה היא היתה ספוגה באידיאולוגיה גזעית. אבל אין לשפה הזאת שום קושי להשתחרר מן הביטויים הגזעניים שבתוכה, אם דובריה רוצים בכך. יש על כך היום מאבק בתוך החברה הדרום-אפריקאית. אגב, השפה מדוברת גם בנמיביה, שם סדר היום הפוליטי הוא אחר לגמרי. בקיצור, בעלי האידיאולוגיה השלטת בלי ספק יכולים ליצור שיח (לא שפה) פוליטי וחינוכי שבתוכו גדלים אנשים אשר אם אין להם שיח אחר שחותר תחתיו הם לכודים בתוך אותה אידיאולוגיה. לכן צריך לפתח שיח חתרני.
    לאורנה לביא: אין ספק שהשיח של העברית הישראלית הוא שיח גברי, ויש בו תופעות רבות של הדרה של הנשים. אבל גם כאן, אי-אפשר להאשים את השפה, אלא צריך להתבונן בשימוש שעושים דוברי השפה במנגנונים שלה ובפרקטיקות החברתיות שתוכן מעוגנות הפרקטיקות הלשוניות.. האבחנה בין זכר לנקבה בעברית, והעובדה שהזכר הוא המין הדקדוקי ה"בלתי מסומן", הוא עובדה בעלת משמעות רק משום שהיא נמצאת בהרמוניה עם פרקטיקות חברתיות מפלות ומדירות. בלי אותן פרקטיקות, אין לאבחנה זו משמעות אידיאולוגית. קחי לדוגמה את הדעה הקדומה שהיתה בעבר נגד שמאליות, דהיינו שימוש ביד שמאל כיד העיקרית. יש לנו מאותה תקופה ביטויים שונים, כגון "עמד לימינו", "יש לו שתי ידיים שמאליות" וכד’. אבל בימינו אידיאולוגיה כזאת לא קיימת יותר, ולי בתור שמאלי אין שום קושי רגשי לומר שלמישהו יש שתי ידיים שמאליות. איני מרגיש שהשפה מפלה אותי. כלומר הצורות הלשוניות של השיח המפלה כלפי השמאליים שרדו, אחרי שהאידיאולוגיה מתה, ואיש לא טורח לתקן אותם. הניואנסים בין לשון לאידיאולוגיה יכולים להיות שונים ומעניינים, וכדאי להיזהר מהכללות.

  31. אלון הראל הגיב:

    השיח על המילטריזם של השפה הוא מעניין. הייתי שמח לשמוע דוגמאות. ואולם חשוב גם לזכור כי לצבא היה תפקיד מרכזי גם בפיתוח יצירתי של השפה וחלק מן הביטויים "החתרניים" בלשונה של אירית נולדים מחילים המחפשים דרך לחתור תחת הסמכות של מפקדיהם. לסלנג הצבאי יש חן ורעננות ולעתים מקוריות ויצירתיות.

  32. לאלון – מיליטריזם לשוני הגיב:

    נכון שהחיילים הוכיחו יצירתיות בהמצאת שיח חתרני שמאפשר להם לשחרר קיטור בלי לגרום להם לנזקים, מה שמאפיין תמיד את סיר הלחץ שמוביל לשיח מרתק ומקודד. במקום אחר עלתה דוגמא מעניינת השוואה בין הביטוי האנגלוסקסי
    THE X FEELS Y במשמעות לדוגמא של "המכונית קטנה" או "החדר קר". מעניין שהנשים בדיון הבלשני הזה סברו שאפשר לתרגם את זה גם כ"ה X מרגיש ש-Y לו" (האנשת החפץ) והגברים סברו שזה לא מתקבל על הדעת מבחינת שפת המקור. אני העליתי שאלה, מדוע "בחרה" האנגלית ביטוי שבא ממקום סובייקטיבי ואף רגשי לתאר מצב חושי נתון, כאשר בעברית הדגש הוא על העצם ועל נתון חושי "אובייקטיבי" חיצוני. זו הטיית מגדר מסויימת, אבל לא רק. מיליטריזם בשפה, אני יכולה לחשוב למשל על ריבוי צורות הצווי הקצר בעברית. בגן הילדים, שומעים את הילדים והאמהות נותנים פקודות ממש, לעומת שיח מקביל בחו"ל שיישמע הרבה יותר רך ופחות ממוקד על שליטה באחר, באמצעים כוחניים, ויותר מבוסס על שליטה עצמית ופתיחת חלל ומקום לאחר ממקום אישי, סובייקטיבי ורגשי. אני חזרתי עם ילד קטן מארץ דוברת אנגלית, והוא – כמו הרבה כמותו – טוען ש"הילדים פה כועסים" וגם לא משתלב בלשון הפקודות. עכשיו לאחר שהבין שאין ברירה הוא מתאמן עלי "שקט ! שבי ! " מחקה את הילדים כדי להפנים את השיח. נורא ואיום בעיני – זו דוגמא לחלחול מנטאלי ותרבותי, ויצירת רובוטים שמוקד השליטה שלהם חיצוני וברוטאלי. אז הנה בשבילך חינם – התפשטות ה"פקודות" לכל שדות השפה, מזינה מן השפה גם את התודעה.

  33. אלון הראל הגיב:

    ניתוח מעניין ואולם אינני סבור שיש בעניין זה הבדל בין לשון גברית לנשית.

    באשר לתחושה ש"הילדים פה כועסים" היא תחושה שאינה יחודית לישראל אלא היא כללית יותר ונוגעת לפחות בחלקה לתרבות יהודית בכלל. חברים ממזרח אירופה שהזמנתי פעם לסדר יהודי אמריקאי הגיבו באופן דומה. יתכן שדווקא הטון המתפרש ככועס איננו תוצר תרבותי של ישראל בכלל אלא הוא ירושה של שיח יהודי מזרח אירופי.

  34. אירית לאלון הגיב:

    אני בהחלט מסכימה שה"כועס" הזה אפשר לייחסו ליהודים בכלל ולא רק ישראלים, מה שעדיין יהיה בולט יותר בישראלית, כיון שזה מעין תמצית או אפיטומי של "יהודיות" במובן התרבותי, בעיקר לשוני. זה לא מפריך, זה תומך בטיעון, להערכתי. אנחנו נוטים לשכוח שזו "מדינה יהודית" ומכאן גם השפה הציונית עברית היא "שפה התחייה היהודית", וגו’. אולי תשדד את התשובה שלך, לאור ההערה הזו.
    הפוליטיקה של הזהות הישראלית זה משהו הכי מפוצל וממודר שיש…מצד אחד זה "אני יותר ישראלי מיהודי" (כאילו מי הם היהודים הלז?) ומצד שני זה "היהודי האותנטי" וכמובן היהודי כסגולתי, ילידי לעומת הערבי שלא ברור מה עושה פה. בכל מקרה, השיח הרשמי, ובוא נחזור אליו הוא : פרוייקט ציוני בית לעם היהודי, עברית היא שפת התחייה הלאומית של היהודים, ישראל היא ה"היהודי האותנטי והטהור" עד כדי כך שהוא כבר לא מזהה עצמו כיהודי, אין צורך, המושג החליף את הקיים.
    באשר לשפה זכרית מול נקבית, לא ערכתי השוואות אקדמיות מחוסר כלים, ומכירה רק אנגלית טוב מאד וצרפתית מספיק בקושי…די לנו בהפליה האוניברסלית של נשים, והח(י)זוק מן התנ"ך לא מועיל.

  35. לרון -טאוטולוגיית הזירה הגיב:

    טיעון "הזירה" הולך לכל כיוון, כמו טיעון "הזכות ההיסטורית" לאדמה…כלומר, לאלה שהנחילו את העברית עמד הטיעון שהלשון הזרה היא בעצמה הדיכוי ולא הזירה לפיתוח הזהות הלאומית היהודית הגאה. כלומר, טיעון "הזירה" הוא טאוטולוגי לכל כיוון, ולכן אפשר להשאיר אותו לפרשנות אישית. אם השפה היא הזירה מי צריך להחיות שפות מתות או לשנות בכלל ממצב קיים …חוששני שהבעיה יותר חריפה מזה. שינוי של שפה, במיוחד שבא בכפייה ומלמעלה, כרוך במחיר אנושי, ולכן צריכה להיות לו הצדקה ממש כבדה, שאני כמעט אף פעם לא אמצא אותה. ראה גם השינויים האחרונים במשפט הבינלאומי שחותרים לקראת עיגון הזכות לשפת אם, כזכות יסוד אישית ! (אינדיווידואלית, ז"א). טיעונים של שינוי זירה הם תמיד קולקטיביים ומופשטים, לדעתי.
    אירית

  36. סינדי לנועה הגיב:

    למרות שהחלטתי כבר לנוח קצת מפוליטיקה, אני מרגישה צורך לתמוך בטענה שלפעמים מונעים בצורות מעניינות את השהות של ישראלי מסויים במקום איקס, ונותנים להם תמריצים להגיע לארץ, ששם אפשר גם להגיד להם מה לחשוב. זה לא חטיפה כידוע לך, או כידוע לי, אבל אולי בעצם כן, לא יודעת כבר, המכות חשמל והכדורים שקיבלתי לאחרונה טשטשו לי קצת את המחשבה. סינדי רק זוכרת שיום אחד מצאה עצמה במקומות שלא שיערה שהם קיימים, ואחר כך אמרו לה שהיא בעצם נסעה מרצונה, אולי כי הלכה בעקבות האהבה כמובן. אני בסך הכל אישה טפשה וקלת דעת, אז אל תתייחסי לדעות שלי ממש ברצינות, רק הנושא פה העלה לי נשכחות, ואז הנזכרות נשכחו שוב, כמה טוב בפלורידה, גם לכאן הגעתי בלי שהכריחו אותי, אני לא זוכרת איך הגעתי בעצם. מדינת ישראל זה דמוקרטיה, מדינת ישראל זה דמוקרטיה, מדינת זה דמוקרטיה, מדינת…יייייששששרראא….אויש אני עייפה.

  37. נועה – למגיבה שאהבה את מה שכתבתי על הבחירה בין אתונה לספרטה הגיב:

    שמחים כשנראים צעירים. לא כשנשמעים או נקראים צעירים.
    אולי אני תמימה, אבל קצת קשה לי להבין איך זה מתרחש:
    נוסע אדם צעיר להודו.
    מחליט להשאר.
    מי יודע שהוא נשאר לצמיתות ולא מתכוון לחזור?
    למי אכפת ממנו?
    כשאדם עוזב את הארץ, מי יודע אם זה במטרה לחזור או כרטיס חד כיווני?
    שלחו עד הודו אנשי מוסד לחטוף אותו ולהחזיר אותו לארץ? זה נשמע די מופרך (אוקי. היו דברים מעולם. וענונו. רס"ן בחיל הים שיודע יותר מדי הוא עדיין לא מרגל אטום).
    לקחו אותו לבאר יעקב – ועד היום הוא אוסף את השברים. מה עשו לו בשבוע הזה? ניסו לשכנע אותו במכות לא לרדת מבארץ? ניסו להכניס בו אהבת ציון באמצעות טלטולים? הכניסו לו צ’יפ במוח שגורם לו להיות נאמן לשילוש הקדוש של עם ישראל-ארץ ישראל-תורת ישראל לנצח נצחים?
    ניסו להשכיח ממנו את מה שהוא יודע במכות חשמל?
    לקב"ר המזמר לא עשו כלום כשחזר לארץ מהשבי הסורי. והוא גרם נזק כביר לצה"ל.
    קל וחומר רס"ן בחיל הים שלא יודע כמה שהוא יודע.

    ספרים על סטלין, ברית המועצות, הדיקטטורה וכיו"ב דווקא קראתי מפה ועד להודעה חדשה. מסולז’ניצין דרך "11 שנים בבתי סוהר ומחנות סובייטים" של אלינור משהו, שעשתה את טעות חייה ונסעה לברה"מ בשנות ה-30 ועד עיון קל ב"כל כתבי לנין".
    זהו.
    שאנחנו לא ממש ברה"מ.
    ועם כל הצער והכאב, אנחנו כן דמוקרטיה. את האיש העומד בראש הממשלה בחר רוב העם: ככה הוא הגיע להיות ראש ממשלה. והוא לא ישב שם לנצח. סיכויים מאוד גדולים שבקדנציה הבאה הוא לא יכהן בתור ראש ממשלה (אם כי לא בטוח שנזכה במישהו טוב יותר, לאור ההיצע הלא מגוון).
    והשכנים שלך (שגרים איתך באותו בניין, אבל השבח לאל – לא באותה הדירה, משפחה בחדר) לא מזדרזים להלשין עליך שאמרת ששרון אידיוט.
    ולא מלמדים בבית הספר ובתנועת הנוער (האחת)את הילדים שלך להלשין עליך.
    ואין גדודים על גדודים של אנשי משטרה חשאית שתפקידם לתפוס את הבוגדים מבית, כי הם הם האיום הממשי על קיומו של המשטר, שיש להם מכסת עצירים שהם צריכים לעמוד בה.
    ולא זורקים אנשים ל-5 ו-10 ו-15 שנים עם עבודת פרך כשסעיף האישום הוא "חשד ל-", עם הליך שיפוטי שמסתכם ב"15 שנים. תחתמי!".
    ואת לא צריכה להתכחש, קבל עם ועדה, לבן שלך שנאסר, רק כדי שיאסרו אותך בכל מקרה חצי שנה-שנה אחריו, על סעיף "קרובת משפחה של אסיר פוליטי".

    אכן.
    אני ציונית.
    וטוב לי בארץ הזאת.
    לא. היא לא מושלמת. יש המון דברים שהייתי משנה בה. והמון דברים לשפר, אבל לא הייתי חיה במקום אחר.

  38. שאלה הגיב:

    יש לי שאלה שאין לי תשובה אליה כבר מזמן ועכשיו אני חייבת תשובה.
    השאלה היא:ממה הושפעה השפה העברית במשך השנים?
    אם תוכלו לעזור לי עד היום בבקשה!PLEAS.

  39. יוסי לאירית הגיב:

    אירית
    Get A Life
    קחי את הדעות הפוליטיות שלך לבמה אחרת.
    אני יכול לקרוא ולהבין קטעים מהמגילות הגנוזות יותר מאשר את הטיעונים שלך.

  40. דפנה כהן הגיב:

    מה ההבדלים בין אתונה לספרטה דחוף!!!

  41. shani הגיב:

    אני עושה מחקר על השפה העברית ומאצאתי הרבה דברים מעניינים והתחלתי עכשיו להבין שזה באמת מעניין וכיף!

הגיבו לרוני

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים